מיסטריית מיכאל – 26

מיסטריית מיכאל

29 מכתבים ו'מחשבות מנחות' אל החברה האנתרופוסופית

רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

מכתב 26

זיכרון – מצפון

בשנתו נמצא האדם בקוסמוס. הוא נושא בשנתו אל הקוסמוס את אשר הוא שלו כפרי חייו הארציים הקודמים, ברדתו מעולם של נפש ורוח אל העולם הארצי. כשהוא מקיץ מנתק האדם גרעין פנימי זה של ישותו האנושית מהקוסמוס. במקצב המתחלף בין היותו בקוסמוס לבין ההינתקות מהקוסמוס מתנהלים החיים בין לידה ומוות. הניתוק מהקוסמוס מהווה בעת ובעונה אחת קליטת אדם הנפש והרוח על ידי גוף העצבים והחושים.

לתהליכים הפיסיים ולתהליכי החיים המתנהלים באורגניזם זה, מלוכד המרכיב הרוחי נפשי של האדם במשך חיי הערות. הוא מחובר אליהם במערכת פעילות הומוגנית. במערכת פעילות זו כלולים: חישת החושים, עיצוב תמונות זיכרון וחיי הדמיון. פונקציות אלה צמודות לגוף הפיסי. השגות שכליות, חיי המחשבה, שבהם נעשה האדם מודע למה שמתרחש באי-מודעות-למחצה בחישת החושים, בדמיון ובזיכרון, הללו צמודים לאורגניזם החשיבה. אורגניזם חשיבה זה אף מהווה, וביתר מודעות, האזור בו מגיע האדם לתודעת עצמו. מערכת החשיבה היא מערכת כוכבית. אילו היתה זו מנהלת חייה מתחילה ועד הסוף רק כמערכת כוכבית, כי אז לא היה נושא האדם בתוכו תודעת עצמיות כי אם תודעת אלוה. אך מערכת החשיבה מהווה מערכת כוכבית שנלקחה מהקוסמוס הכוכבי ונשתלה במהלך המאורעות הארצי. במימוש עולם הכוכבים בחיים הארציים נעשה האדם לישות בעלת מודעות עצמית.

כאן מוצאים אנו אותו אזור של חיי אנוש פנימיים בו עולם הרוח האלוהי שאליו משתייך האדם, משחרר אותו, על מנת שיהיה עשוי להיות אדם במשמעות המלאה ביותר. והנה, בדיוק מתחת לאורגניזם החשיבה, באזור בו מתנהלים חישת החושים, הדמיון והעלאת-תמונות-הזיכרון, עולם הרוח האלוהי שוקק חיים בחיי האדם ועימם. ניתן לומר על עולם הרוח האלוהי ששוכן הוא בחיי הערות של האדם, באבולוציה של הזיכרון. כי שתי הפונקציות האחרות, חישת החושים והדמיון, מהווים לבוש שונה של עיצוב זה לתמונות הזיכרון הפנימיות. בחישת החושים יש לנו עיצוב תכולות הזיכרון שבנפש בראשית התהוותן. בתכולת הדמיון יש לנו, בנצנוץ מתלקח בנפש, מה שממשיך להתקיים מתכולת הזיכרון בחייה הפנימיים של הנפש.

מצב השינה נושא את נפשו ורוחו של האדם אל הוויית הקיום שבקוסמוס. כאן שרוי האדם בקוסמוס הרוח האלוהי עם כל פונקציות גופו האסטרלי וה'אני' שלו. הוא מצוי לא רק מחוץ לפיסי, אלא אף מחוץ לעולם הכוכבים. לעומת זאת, הוא מצוי בין אותן ישויות רוח אלוהיות שמהן נטלה הוויית הקיום שלו עצמו את מוצאה.

בפרק הזמן הנוכחי של האבולוציה הקוסמית מגמת פעילותן של ישויות רוח אלוהיות אלה היא לחקוק את תכולת העולם המוסרית בגוף האסטרלי וב'אני' משך מצב השינה. כל התנהלות העניינים העולמית באדם הישן, היא התנהלות מוסרית של ממש. אין בה דבר שניתן לומר עליו שדומה הוא, ולו במעט שבמעט, לתוצאות פעילות בטבע החיצון.

פרוצדורת עולם מוסרית זו, בהשפעותיה שלאחר מכן, נישאת ומועברת על ידי האדם ממצב שנתו למצב ערותו. תוצאות הפעילויות נשארות במצב שינה. כי האדם ער באותם חיים בלבד המופנים לשדה החשיבה. מה שמתחולל למעשה, בספירת הרצייה שלו, נותר אף הוא בחיי הערות, מצועף באותה אפלה עמומה, כמו כל חיי נפשו במשך השינה. אך בחיי השינה האלה של הרצייה ממשיך עולם רוח אלוהי זה לאגור ולשזור במצב הערות. אורח מוסריותו של האדם במהותו טוב הוא או רע, לפי קרבתו בעת שנתו לישויות הרוח האלוהיות. והוא מתקרב אליהן או נשאר מרוחק מהן בחפיפה למהות הכיוון המוסרי שנטלו חייו הארציים הקודמים. ממעמקי הוויית הערות של הנפש עולה ההד של מה שהיתה יכולה הנפש לקלוט ממה שנשתל בה במשך השינה בזיקתה אל עולם הרוח האלוהי. קול זה, הפועם מהמעמקים, קול המצפון הוא.

עבור הידע הרוחי המצפון מעיד על עצמו ששוכן הוא בכיוון המוסרי, היכן שהשקפת העולם החומרנית נוטה למצוא הסבר אך ורק בצד הטבעי.

באדם הער פועלת הוויית הרוח האלוהית בזיכרון בצורה ישירה. באדם הער פועלת אותה הוויית רוח אלוהית במצפון בעקיפין, כהשפעה שלאחר מכן, בתודעה הפנימית. הזיכרון נוצר באורגניזם העצבים והחושים. המצפון מתהווה באורגניזם המטבולי והגפיים, על אף שכתהליך שעל טהרת נפש ורוח. ביניהם מצוי האורגניזם הריתמי. הוא מתפתח בשני כיוונים כך שכל כיוון הוא קוטבי בזיקתו אל משנהו. כמקצב נשימה הוא קשור באינטימיות אל חישת החושים ואל החשיבה. בנשימת ריאות מצוי תהליך זה בצורתו המגושמת ביותר. כשהוא מתעדן הוא נהיה, כנשימה מזוככת ונאצלת, לחישת חושים וחשיבה. ההשגה החושית מצויה די קרוב לנשימה, אלא שזוהי נשימה שדרך איברי החישה ולא דרך הריאות.

בהיותה בתחילתה מרוחקת יותר מנשימת ריאות ובהיות לה האורגניזם של החשיבה כתומך, מצויה בה ההתהוות של ההשגות השכליות הכוללת את החשיבה וגובלת בצד השני למקצב מחזוריות הדם. כשהיא מתחילה להיות נשימה פנימית החוברת לאורגניזם המטבולי ולגפיים, שם נמצאת הפונקציה המגלה עצמה במשחק הדמיון. זה משתרע כפונקציית נפש, מטה, אל ספירת הרצייה כשם שמקצב מחזוריות הדם משתרע לאורגניזם המטבוליות והגפיים.

בתפעול הדמיון מתקרבת מערכת החשיבה בקרבה יתרה אל מערכת הרצייה. זוהי שהות האדם בספירת הרצון הישנה כשהוא במצב ערות. לפיכך, באשר לבני אדם שהאורגניזם שלהם מהסוג הזה, מופיעה התכולה של עולם הנפש שלהם כחלומות בהקיץ. בגיתה מצוי אורגניזם אנושי מהסוג הזה. בשל זה הוא אומר שעל שילר לפרש בשבילו את חלומותיו הפיוטיים.

באשר לשילר עצמו, שם היה פעיל אורגניזם מסוג אחר. הוא התקיים בעוצמת המהות שהביא עימו מחייו הארציים הקודמים. כדי לתגבר את רצונו היה עליו לבקש אחר הדמיון שיעניק לו תכולה.

אנשים שנטיתם מופנית יותר לעבר אזור הדמיון, כך שניתן לומר, באשר להם הופכות מעצמן כל השגותיהם של המציאות החושית לתמונות דמיון, הם אלו שאודותיהם מתכננים הכוחות האהרימניים בתוכניות-העולם שלהם. סבורים הם שבסיוע אנשים מהסוג הזה יהא לאל ידם לנתק לחלוטין את האבולוציה של האנושות מעברה ולכוונה לכיוון שבו הם מעוניינים.

אנשים שהאורגניזם שלהם נוטה יותר לכיוון אזור הרצון, אך שמתוך אהבה פנימית לתפיסת עולם אידיאית הופכים בעוצמה את השגות חושיהם לתצורות דמיון, הם הללו שעליהם נשענים הכוחות הלוציפריים. באמצעותם של ישויות אנוש כאלה מקווים הכוחות הלוציפריים להשעין את כל האבולוציה של האדם על מוסדות האימפולסים של העבר. או אז יהא לאל ידם למנוע את האדם מלרדת אל הספירה בה שולטים הכוחות האהרימניים.

בחייהם הארציים מוצבים בני האדם בין שני קטבים מנוגדים, מעליהם למרחק ולמרחב משתרעים הכוכבים. משם מגיעים הכוחות שעסק להם בכל הסדיר ובר-חישוב שבחיים הארציים: חילופין סדירים של יום ולילה, עונות השנה, עידני עולם בעלי משך זמן ארוך יותר, כל זה מהווה השתקפותם הארצית של תהליכים שמקורם בינות לכוכבים. הקוטב הנגדי קורן מפנים האדמה. והוא הבלתי סדיר, חייו שלו הם: משב הרוח ומזג האוויר, רעם וברק, רעידות אדמה, התפרצויות געש, אלו משקפים התרחשויות פנים-ארציות אלה. האדם מהווה בבואת כוכביים וארציים אלה. במערכת החשיבה שלו שוכן מערך הכוכבים. במערכת הגפיים והרצייה שלו שוכנת תהום האדמה. במערכת הריתמית מתממשת הווייתו הארצית של האדם באיזון חופשי בין השנים.

מחשבות מנחות למכתב 26

  1. האדם מקבל את האורגניזם הרוחי והגופני שלו משני כיוונים. ראשית, האורגניזם מהקוסמוס הפיסי והאתרי. כל הקורן מהוויית הרוח האלוהית אל אורגניזם זה שבישות אנוש שוכן בה ככושר של השגה חושית, יכולת הזיכרון ומשחק הדמיון.
  2. שנית, האדם מקבל את האורגניזם שלו מחיים ארציים קודמים. אורגניזם זה מהווה כולו נפש ורוח ושוכן באדם דרך הגוף האסטרלי וה'אני'. חיי ישויות הרוח האלוהיות המוצאים כאן דרכם אל ישותו של האדם ממשיכים פעילותם וניצתים באדם כקול המצפון וכיוצא בזה.
  3. בגוף הריתמי שלו מרכיב האדם ללא הפוגות את האימפולסים הרוחיים-אלוהיים משני הכיוונים גם יחד. במימוש הפנימי של מקצב זה נישא כוח הזיכרון אל חיי הרצון וכוח המצפון אל חיי האידיאות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *