מיסטריית מיכאל – 21

מיסטריית מיכאל

29 מכתבים ו'מחשבות מנחות' אל החברה האנתרופוסופית

רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

מכתב 21

גנוסיס ואנתרופוסופיה

בעת שהתחוללה מיסטריית גולגותא היתה הגנוסיס התבנית שנטלה המחשבה בין אותו חלק מהאנושות אשר בזמן ההוא מסוגל היה להבין בידע, ולא רק בתחושה מעומעמת, את האימפולס הגדול ביותר באבולוציה הארצית של האדם.

כדי להבין מה היתה נטייתה המיוחדת של הנפש בה שכן הגנוסיס, בין בני האדם, עלינו לשים לנגד עינינו את העובדה שתקופת הגנוסיס היתה בתקופה שהנפש האינטלקטואלית או השכלית התפתחה בה.

בעובדה זו עשויים אנו אף למצוא את הסיבה מדוע נעלם הגנוסיס כמעט כליל מההיסטוריה האנושית. עובדת היעלמותו כך היא אולי, עד שיובן הגורם, אחת מההתרחשויות המדהימות ביותר בכל תהליך ההתפתחות של האנושות.

להתפתחות הנפש השכלית או האינטלקטואלית קדמה התפתחות נפש-התחושה ולפני כן פיתוחו של גוף-התחושה. כל עוד מוחשות עובדות העולם דרך גוף-התחושה שוכן כל הידע של האדם בחושים שלו. העולם נראה בגוונים ונשמע בצלילים וכן הלאה. אך בגוונים, בצלילים ובמצבים המשתנים של החום מתוודע עולם ומלואו של ישויות רוחיות. אודות מהות 'חומרית' המציגה תופעות מוגדרות של גוון אין מה לדבר, בני האדם מדברים על ישויות רוחיות המגלות עצמן דרך חישתם של החושים. בתקופה ההיא לא התקיים עדיין תרגול מיוחד של 'הבנה', הקיים באדם בד בבד ובנבדל מחישת החושים. אחת משתים, האדם מתמסר בכל ישותו האנושית לעולם החיצוני ואז האלים מגלים אליו את עצמם דרך חושיו, או שהוא מסתגר מהעולם החיצוני בתחומי חיי נפשו ואז חש באדם הפנימי שבו בחישת חיים קהה ועמומה.

כשהתחילה נפש-התחושה להתפתח חל שינוי ראוי לציון. התגלות העולם האלוהי דרך החושים מתחילה לדהות. במקומה מתחילה חישה חיצונית של רשמי חושים, משוללי-אלוה כביכול, של גוונים, מצבי חום וכן הלאה. בה בשעה שבפנים מגלה עצמו העולם האלוהי בתבנית רוחית דרך תמונות-אידיאות של הנפש. האדם חש כעת את העולם משני היבטים: מבחוץ דרך רשמי החושים ומבפנים, דרך הרשמים הרוחיים של הנפש, בתבנית אידיאות. על האדם ללמוד להשיג לרשותו השגה ברורה ומעוצבת בבהירות של אותם רשמים פנימיים כפי שהיו לו לפני כן רשמי חושים שהאלוהות התוודעה דרכם. יכול הוא לעשות זאת כל עוד נמשך ממשלו של תור נפש-התחושה. מתוך ישותו הפנימית עולות תמונות-אידיאות בתבנית מלאה ושוקקת חיים. רוחו מתמלאת מבפנים בתכולה-רוחית-עצמאית, מרגש המהווה העתק מדויק של תכולת העולם. אם לפני כן גילו האלים עצמם אליו עטופים בלבוש חושים הרי שכעת מתגלים הם לפניו בלבוש הרוח.

היה זה הזמן של התהוות הגנוסיס ושגשוגו. מצוי שם סיפור חיים מופלא שבו יודע האדם את עצמו כנוטל חלק בחשיפת הווייתו הפנימית בטהרה על מנת שהתכולה האלוהית עשויה תהא להתגלות בתוכה.

מהאלף הרביעי ועד האלף הראשון לפני התחוללות מיסטריית גולגותא שרר הגנוסיס הזה באותו חלק של האנושות אשר מתקדם היה ביותר בדרך הידע ואז מתחיל תור הנפש האינטלקטואלית או השכלית. מאותו זמן אין השתקפויות העולם של האלים עולות עוד מעצמן מתוך האדם הפנימי. על האדם עצמו לשאוב כוח פנימי על מנת לעורר אותן מנפשו. העולם החיצוני על רשמי החושים שלו נעשה לשאלה. האדם משיג תשובות כאשר הוא שואב את הכוח הפנימי ובעוררו את ההשתקפויות האלוהיות של העולם.

אך הבבואות דהויות הן בהשוואה לתבניתן הקודמת. פאזה זו של הנפש האנושית היא שבאה לידי ביטויה הכה נפלא ביוון הקדומה. היווני חש עצמו בלב עולם חיצוני המדהים את החושים. הוא חש בעולם החיצוני את זה המסוגל לעורר את כוחו הפנימי לגילויין של תמונות עולם. במישור הפילוסופי מצאה פאזה זו של נפש אנוש את התפתחותה באפלטוניזם.

אולם ברקע, מאחורי הקלעים, היה עולם המיסטריות. כאן נוצר ונשמר בנאמנות כל אשר מצא את ביטויו כגנוסיס בתקופת נפש-התחושה. נפשות אנוש אומנו להיות שומרות אוצרותיה הנאמנות. הנפש האינטלקטואלית או השכלית התפתחה במהלכה הסדיר של האבולוציה. נפש-התחושה הואצה על ידי התאמנות מיוחדת. וכך, מאחורי חיי היומיום הדתיים והחברתיים הרגילים שגשגו חיי מיסטריה בתבנית רבת עושר בהתפתחותה, וזאת במיוחד בתקופת הנפש האינטלקטואלית או השכלית. כאן המשיכו לשקוק חיים ההשתקפויות האלוהיות של העולם בהיעשותן לתכולה רוחית של טקסים ופולחנים. בהביטו לתוך מיסטריות אלה רואה האדם את העולם כשהוא מתואר בתמונות, טקסים ופולחנים נפלאים ביותר.

נפשות אנוש שבחייהן התעורר דבר זה היו הללו שאף יכלו לחדור לחשיבותה הקוסמית העמוקה של מהות מיסטריית גולגותא בזמן בו היא התחוללה. ברם, היו אלה חיי מיסטריה ששמרו את הימצאותם מעל לעולם החיצוני וענייניו, על מנת לטפח את עולם-התמונות-הרוחי בטהרה. לנפשותיהם של בני אדם אלה נהיה קשה יותר ויותר להפיק תמונות אלו.

ואז, ממרומי המיסטריות ירדו ישויות רוחיות מהקוסמוס הרוחי כדי לעזור לבני האדם הנאבקים במאמציהם אחר ידע. וכך התמשכו האימפולסים של תקופת נפש-התחושה והוסיפו להתפתח בהשפעתם של האלים עצמם. קם ועלה גנוסיס של המיסטריות שאודותיו אך למתי מספר בלבד היה מושג קלוש ביותר. בד בבד עם גנוסיס מיסטרי זה היה קיים מה שבני האדם מסוגלים היו לקלוט בנפש האינטלקטואלית או השכלית. זה היה גנוסיס אקזוטרי שממנו שרידים בלבד עברו לדורות הבאים. בגנוסיס האזוטרי של המיסטריות נעשו בני האדם יותר ויותר בלתי מסוגלים להתרומם אל ההתפתחות של נפש-התחושה. כך עברה חוכמה אזוטרית זו יותר ויותר לשמירתם ולטיפוחם של האלים לבדם. זהו אחד הסודות העמוקים ביותר באבולוציה ההיסטורית של האנושות. מיסטריות אלוהיות, אם ניתן להתבטא כך, פעילות היו בכך מהמאות הראשונות של הנצרות ועד לתוך ימי הביניים. במיסטריות אלוהיות אלה נשמר מאגר האוצרות, שבני האדם לא יכלו עוד לשמר, על ידי ישויות מלאכיות. כך המשיך להתקיים הלאה הגנוסיס של המיסטריות בה בשעה שהגנוסיס האקזוטרי התחסל במהרה.

תכולת השתקפויות העולם שנשמרה באורח רוחי על ידי ישויות רוחיות ונשמרה במיסטריות של הגנוסיס כל עוד נחוצה היתה להתקדמות האנושות, אכן לא היתה יכולה להיעשות ברת-גישה להבנתן המודעת של נפשות בני האדם. אך תכולת התחושה יכולה היתה להשתמר כך שבפרק הזמן הקוסמי הנאות, כשבני האדם יהיו נכונים במידה ראויה, תהא זו עשויה להיות מוענקת להם, בהביאה להם את חום הנפש שבסיועו תוכל נפש-התודעה, מאוחר יותר ובדרך חדשה, לחדור לממלכת הרוח. כך בונות ישויות רוחיות את הגשר שבין תכולת העולם הקדומה לבין תכולת העולם החדשה.

קיימים ציוני דרך שניתן למוצאם ביחס למסתורין זה באבולוציה האנושית. הכלי הקדוש של הגראל, הכוס שכריסטוס השתמש בה בבצעו את הלחם ואשר בה אצר יוסף מרמתיים את הדם שזרם ממותניו הדקורים של ישוע, הכוס אשר החזיקה את מיסטריית גולגותא, נלקחה, כך מספרת האגדה, לשמירתם של המלאכים עד שייבנה מבצר הגראל על ידי טיטוראל ואז יוכל לרדת על אותן ישויות אנוש שתהיינה נכונות וראויות לקבלו.

ישויות רוחיות אצרו את השתקפויות העולם שבהן היתה מיסטריית גולגותא. ובבוא העת שלחו הם מטה לא את התכולה האימגינטיבית, דבר זה היה אמנם בלתי אפשרי, כי אם את תכולת התחושה לנפשותיהם של בני האדם. מורשת תחושה זו של ידע עתיק יומין הנשתל בלבבותיהם של בני האדם עשוי להיות כוח מדרבן. ועם זאת הרי זה כוח מדרבן רב-כוח שממנו עשויים לצמוח, מתוך נפש-התודעה, לאורה של שליחות מיכאל, הבנה חדשה ומלאה של מיסטריית גולגותא.

האנתרופוסופיה שואפת להבנה חדשה זו. מהתיאור שניתן נהיר הדבר שהאנתרופוסופיה אינה יכולה להיות התחיותה של הגנוסיס, כי זה היווה אורח הידע של נפש-התחושה. בה בשעה שהאנתרופוסופיה צריכה לשאוב תכולת ידע עשירה לא פחות מנפש-התודעה ובאורח חדש בתכלית.

מחשבות מנחות למכתב 21

  1. הגנוסיס מתפתח בתבניתו האופיינית לו בתקופת נפש-התחושה (מהאלף הרביעי ועד האלף הראשון לפני מאורע מיסטריית גולגותא). ה'אלוהי' מגלה עצמו בתקופה זו לאדם באורח פנימי, בתכולה פנימית של הנפש, בה בשעה שבתקופה קודמת, תקופת גוף התחושה, התגלה ברשמי החושים של העולם החיצון ועימם.
  2. בתקופת הנפש האינטלקטואלית או השכלית נתעמעם ה'אלוהי' כתכולה רוחית מהחיים הפנימיים וניתן להיווכח בקיומו באורח דהוי בלבד. הגנוסיס נשמר במיסטריות שנצורות היו בקפדנות. וכאשר בני האדם לא יכלו עוד לנצור אותו היות ולא עוד יכלו לעורר את נפש-התחושה, נוטלות ישויות רוחיות את הפיקוח עליו ונושאות אותו אל ימי הביניים, אך לא את תכולת הידע שבו כי אם את התכולה של התחושה. (דבר זה נזכר באגדת הגביע הקדוש). בעת ובעונה אחת הגנוסיס האקזוטרי, שמצא דרכו אל הנפש האינטלקטואלית או השכלית, מושמד ביד חזקה.
  3. האנתרופוסופיה אינה יכולה להיות התחיות הגנוסיס, כי הגנוסיס היה קשור בהתפתחותה של נפש-התחושה. הפעילות של האנתרופוסופיה היא, לאור שליחותו של מיכאל, להפיק ולטפח מתוך נפש-התודעה צורה חדשה של הבנת כריסטוס והעולם. הגנוסיס היתה צורת הידע הישנה שנשמרה מזמנים קדומים ושהיטיבה, בהתחולל מסתורין גולגותא, להנחות רזים אלה להבנת בני אדם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *