מיסטריית מיכאל – 07

מיסטריית מיכאל

29 מכתבים ו'מחשבות מנחות' אל החברה האנתרופוסופית

רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

מכתב 7

מיכאל, כריסטוס באדם

לכל אדם המחדיר לנפשו כולה, בכל כנות התחושה, את ההשגה הפנימית אודות ישותו ופעולותיו של מיכאל, תבוא אף הבנה נאותה להתייחסותו של האדם לעולם שאינו מהווה הוויה אלוהית, אף לא התגלות, אף לא בריאה, כי אם פועל-הבריאה של האלים. כשמביטים בדבר נכוחה ללא אשליות אזי לראות עולם זה בידע, פירושו של דבר, להסתכל בתצורות ובתבניות המספרות בכל מקום בפשטות אודות האלוהי, אך שבהן אין מצויה ההוויה האלוהית בהוויית קיומה העצמי. כמו כן אין להתבונן בעולם באספקט-ידע בלבד. לאמיתו של דבר מגלה ידע זה בפשטות מרבית את קוויה הכלליים של תבנית העולם הסובב את האדם כיום. בעולם, שיתכן ויוחש שבתבניתו אלוהי הוא, אך שבו אין לחוות למעשה כלל כל חיים אלוהיים, בו הרגישה, הרצייה והפעילות הן בעלות חשיבות מהותית יותר לחיי היום יום. כדי להביא חיי מוסר של ממש לעולם כזה נדרשים אותם דחפים מוסריים אודותיהם התייחסתי בספרי 'הפילוסופיה של החירות'. לאדם, שלו תחושות כנות, יהוו, בתוככי עולם זה של בריאה חולפת, ישותו של מיכאל ועולם פעילותו הנוכחית של מיכאל – אור שמפיץ נגוהות. מיכאל אינו נכנס לעולם הגשמי באורח הנראה לעין. הוא נשאר בכל פעליו באזור על-חושי, אך הוא גובל מיידית בתחומי העולם הפיסי בשלב האבולוציה הנוכחי של העולמות. כך לא תתכן כלל האפשרות שרשמים כלשהם שייקלטו על ידי בני האדם מישותו הממשית של מיכאל ינחו את השקפתם לגבי הטבע לספירות דמיוניות, או שיעמידום בניסיון לבנות את חייהם החברתיים, המעשיים והמוסריים בתחומי עולם נפעל-אלוה, שאינו בפעילות אלוהית, ביומרה שייתכנו בו אימפולסים פעילים כלשהם זולת הללו שעל האדם עצמו להוות את בא-כוחם המוסרי והרוחי. באשר לחשיבה או לרציה על בני האדם יהא לצעוד לאזורים רוחיים כדי למצוא את מיכאל.

המשמעות של דבר זה מבחינת היכולת לחיות חיים רוחיים היא כדלהלן: יש ליטול את דרכי הידע והחיים כפי שמתנהלות הן מאז המאה ה-15, אך על בני האדם לאחוז חזק והיטב בהוויית התגלותו של מיכאל. הם יפתחו פתח להתגלות זו לנגוה באלומת אור אל המחשבות שהם קולטים מן הטבע. הם יישאוה כמתת חום בלבבותיהם, בהיותם נאלצים לנהל את חייהם בחפיפה לעולם-נפעל-אלוהות של בריאה מוגמרת. או אז לא יהיו לנגד עיניהם המראה וההתרשמות החיה של עולם עכשווי זה בלבד, כי אם בנוסף מצב קיום שונה של העולם שמיכאל מעניק להם. זהו מצב קיום המהווה עבר, אלא שמיכאל בהווייתו ובפעליו מעביר בטרנספורמציה אל ההווה. אילולא היה כך הדבר, אילו מיכאל היה פועל כך שהיה מעביר את פעולותיו אל אותו עולם גשמי שאותו על האדם כיום לדעת ולחוות בתור עולם גשמי כזה, כי אז היה האדם לומד כיום מן העולם לא את אשר מצוי למעשה בעולם, כי אם את אשר היה בו. אילו היה קורה כך היתה נפש אנוש מוסטת, על ידי קריאת עולם אשלייתית זו, אל מחוץ להוויית המציאות שלה, ההולמת אותה, למציאות מסוג אחר, כלומר, אל המציאות הלוציפרית.

הנתיב שנוטל מיכאל כדי להציב את העבר ככוח פעיל בחיי אנוש הנוכחיים, מהווה נתיב העובר במסלולים הרוחיים הנאותים של הקידמה הקוסמית, ואין בו דבר לוציפרי. חשוב לנפש אנוש להבין זאת ולהציב לפניה תפיסה ברורה של הנתיב שבו מוסט הצידה, בשליחותו של מיכאל, כל דבר לוציפרי.

גישה זו לאור הנוגה כעת בהיסטוריה של האנושות, לאורו של מיכאל, משמעותה אף מציאת הדרך הנכונה אל כריסטוס. מיכאל ייתן את קריאת הכיוון באשר לעולם המצוי בסמיכות לאדם ויזמין אותו לדעת אותו ולפעול בו. את הדרך לכריסטוס יש למצוא מבפנים.

בעת בה ידע-הטבע נטל את מהותו שניתנה לו במהלך 500 השנים האחרונות, הרי זה נתפס לחלוטין שעל ידע העולם העל-חושי להיעשות כזה שהאנושות תוכל ליישמו בחייה. נדרש שילמדו את הטבע ויחיו בו כך, שכל דבר ודבר יתרוקן מן האלים שבו. מכאן ואילך, כפועל יוצא של התדמית אותה נותן האדם ביחסו לטבע, לא יתמהמה עוד האדם מלמצוא את עצמו.

בהיות האדם ישות על-חושית אין ההתייחסות של האדם לטבע, ההולמת את התקופה, מעניקה לאדם דבר באשר לטבעו ולישותו שלו. וכן אין גישה זו, אם מהווה היא כל אשר הוא מבקש אחריו, מאפשרת לו לחיות, באורח מוסרי, באורח ההולם את אנושיותו.

מכאן עולה אותה הנטייה של תצורת הידע והחיים הזו להיכנס לדבר שזיקה לו לישותו העל-חושית של האדם, או לאמיתו של דבר, אל העולם העל-חושי בכללותו. עולם זה נהפך לשדה ידע הערוך בנבדל ממה שניתן להשגה על ידי כוחות השגת הידע האנושיים. לעומת שדה הידע של מה שניתן לדעתו ישנו שדה נוסף, מדעי מרבי או מדעי עילאי, שהתגלותו תחומה על ידי האמונה. בקוטביות פעילה לכל זה קיימת פעילותו הראויה של כריסטוס שעל טהרת הרוחיות. מאז מיסטריית גולגותא ניתן להגיע אל כריסטוס על ידי נפש אנוש. זיקת הנפש אליו אינה צריכה להישאר כמיסטיות עמומה ומעורפלת בתחושה. היא רשאית להוות זיקה ממשית ושלמה, שניתן להיווכח במציאות הווייתה בכל העומק ובכל הבהירות של האדם כולו.

כאשר כך יהיה הדבר אזי יזרום אל נפש אנוש, מחייה החופפים לכריסטוס, הידע שהנפש זקוקה לו אודות הווייתה העל-חושית. כאשר יוכר הדבר שבכריסטוס מתוודעים אל הישות המעניקה לנפש אנוש את הראיה הפנימית העמוקה המבינה את ישותה העל-חושית, אזי התגלות האמונה, בעת ההיא, תהיה כה מקיפה וחובקת כל, שדרכה יזרום ללא הרף עזוז חווית כריסטוס ממשית וחיה. ועל ידי כך יהיו שרויים החיים בכללותם במהות כריסטוס.

וכך, כמימושם של החיים הפנימיים, רשאים להתייצב זה בצד זה: מימוש מיכאל ומימוש כריסטוס. באמצעות מיכאל ימצא האדם את נתיבו הראוי אל העל-חושי בהתייחסות נאותה לטבע החיצון. או אז יהיה לאל ידה של התפיסה הנטורליסטית, מבלי להיכנס להונאה, ליטול את מקומה לצידה של התפיסה הנפשית רוחית של העולם ושל האדם בהיות האדם ברוא-העולם.

דרך עמדה נאותה לגבי כריסטוס, מה שמתקבל היה על ידי האדם כהתגלות מסורתית דרך האמונה, יהא נלמד על ידי חוויה של ממש בשיג ושיח של הנפש עם כריסטוס. העולם הפנימי של הנפש, חיי התחושה והחוויה הפנימיים יוכרו אז כחיים המוארים באור הרוח. ועולם הטבע החיצון כעולם הנתמך ונישא על ידי הרוח. אילו ביקש האדם להשיג את המפתח להבנת ישותו העל-חושית מחוץ לחיי הליכוד עם כריסטוס, כי אז יסיטנו זה מתוך הספירה של מציאותו לספירה של אהרימן. כריסטוס נושא בתוך עצמו את אימפולסי העתיד האנושי באורח שיש לו צידוק קוסמי.

יש צידוק, באורח קוסמי, עבור נפש אנוש לאחד עצמה עם כריסטוס. פירושו של דבר, לקלוט לפנימה את הזרעים של עתידה שלה. ישויות אחרות, המשתייכות לספירה האהרימנית, מופיעות כבר כעת בתבניות שבאורח קוסמי יהא להן צידוק לגבי האדם רק בעתיד בלבד. צורה נאותה של התלכדות עם כריסטוס, מהווה, בעת ובעונה אחת הצורה הנאותה של התגוננות כנגד אהרימן.

אותם אנשים העומדים בקפדנות ובתוקף על כך שגילויי האמונה יהוו חגורת-התגוננות בפני חדירתן של השפעות כלשהן מצד כוחות הידע האנושי, פועלות כך על ידי חרדה בלתי מודעת שאם ייכנס האדם באחת לנתיב זה ייפול תחת ההשפעות האהרימניות. יש להבין זאת. אך יש להבין גם את זה שהודות לכריסטוס, להכרה אמיתית בו ולמימוש החיים עימו יש לשייך את זרימת חסדה של הרוח אל נפשו של האדם.

אי לכך עשויות התממשות מיכאל והתממשות כריסטוס להתייצב בעתיד זו ליד זו וכך ימצא אדם את דרכו הנאותה, את נתיב החירות, בין לוציפר המסית אותו לאשליות באשר למחשבה ולחיים, לבין אהרימן המסית אותו לתבניות שנועדו לבוא בעתיד ומדשנות את גאוותו, אלא שאין הן יכולות עדיין להיות שלו בהווה.

ליפול קרבן לאשליותיו של לוציפר משמעותו של דבר לא לרצות להתקדם לשלב של חירות, אלא להיעצר דום כאדם-אל בשלב אבולוציה קדום-מידי.

ליפול קרבן לפיתויו של אהרימן משמעותו של זה לא לרצות להמתין עד בוא פרק הזמן הקוסמי הנאות שבשלב מוגדר של האנושות, ולרצות ליטול שלב זה בטרם עתו.

מיכאל-כריסטוס יתייצב בעתיד כסמל הניצב בתחילת הדרך שבה צריך האדם לצאת למסע על מנת לאזן הכוונה קוסמית נאותה בין שני הכוחות, של לוציפר ושל אהרימן, וכך להגיע לייעודו העולמי.

מחשבות מנחות למכתב 7

  1. מסעו של האדם בנתיבו דרך הקוסמוס מתנהל באורח כזה שמבטו לאחור לעבר העולם שחלף עלול להיות מושלה על ידי האימפולסים של לוציפר, וחשיבתו שלעבר העתיד עלולה להיות מרומה על ידי פיתויו של אהרימן.
  2. העמדה הנאותה כלפי לוציפר והונאותיו תימצא כאשר יחדיר האדם את כל נפשו הן ביחס לידע והן ביחס לחיים במשמעות הווייתו של מיכאל ושליחותו.
  3. בזאת מגונן האדם על עצמו אף בפני אהרימן ופיתויו. כי אותו נתיב רוחי שבו מנחה מיכאל את נפש האדם אל הטבע החיצון מוביל אותו אל עמדה נאותה כלפי אהרימן, כי הוא מוצא את מימושם הנכון של החיים בליכוד עם כריסטוס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *