מיסטריית מיכאל – 19

מיסטריית מיכאל

29 מכתבים ו'מחשבות מנחות' אל החברה האנתרופוסופית

רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

מכתב 19

מהי למעשה האדמה במקרוקוסמוס?

בלימודים אלה אנו בוחנים מההיבטים השונים ביותר את השלבים הבאים זה אחר זה בהתפתחות הקוסמוס והאנושות. אכן נראה שכוחות ישות האדם באים מהקוסמוס החוץ-ארצי, כולם חוץ מאלו המעניקים לו תודעת עצמיות, אלה מגיעים אליו מהאדמה. דבר זה מראה מיד את חשיבותו של עולם האדמה עבור האדם. לכך מתלווה כעת השאלה: איזו חשיבות יש לעולם האדמה עבור המקרוקוסמוס?

על מנת להגיע לתשובה כלשהי עלינו לסקור שוב את העיונים הקודמים. המקרוקוסמוס נראה על ידי תודעת גלוי-העיניים של הרואה הרוחי בכוללות של חיים, ההולכת וגוברת ככל שמרחיק מבטו לחדור לעבר. הווייתו בעבר הרחוק היא כעת שבנקודה מסוימת כל החישוב של גילויי החיים שבו חדל. מתוך כוללות של חיים אלו האדם מתבדל בהדרגה. המקרוקוסמוס עובר יותר ויותר אל הספירה של הבר-חישוב. ובהיותו כזה, לאט לאט הוא גוסס. בד בבד עם גיחתו של האדם, המיקרוקוסמוס, כישות עצמאית מתוך המקרוקוסמוס, מת המקרוקוסמוס.

ההווה הקוסמי מראה מקרוקוסמוס כבה. אך בתהליך זה לא רק האדם בקע ועלה, מתוך המקרוקוסמוס בקעה ועלתה האדמה.

האדם, השואב מהאדמה את הכוחות לתודעת עצמיותו, קרוב מידי בתוכו לאדמה מכדי שיהא לו מושג ברור על אופייה ומהותה העיקריים. בכל הפעילות האקטיבית של תודעת העצמיות שלהם בתקופת נפש-התודעה הרגילו בני האדם את עצמם לתת תשומת ליבם להיקפו של היקום בחלל, ולהביט על האדמה כעל גרעין אבק שללא חשיבות בהשוואה ליקום המרחבי הפיסי.

בתחילה עלול להיראות הדבר מוזר, כשסקירה רוחית של העובדות חושפת את חשיבותו הקוסמית האמיתית של 'גרעין אבק' זה. תשתית היסוד של האדמה הוא העולם המינרלי, בו שאר ממלכות הטבע, עולמות הצמחייה ובעלי החיים, כמו רובדו בו.

דרך הכל זורמים אותם כוחות חיים המגלים עצמם במשך מסלול השנה בתופעות העוקבות זו אחר זו. כשאנו מביטים על עולם הצומח בסתיו ובחורף מגלה הוא כוחות של נבילה פיסית ומיתה. תודעת הרואה הרוחי מכירה בצורת התגלותו את ההוויה הפנימית של אותם כוחות המסבים לנבילת המקרוקוסמוס. באביב ובקיץ מהווים החיים של עולם הצומח התגלות של כוחות צומחים ומנצים.

תודעת ראיה רוחית מכירה בחיים צומחים ומנצים אלה לא רק את הנדיבות הירוקה של השנה במעגלה, אלא יותר מזה, עודף יתר זה הוא כוח הזרעים הצעירים. הצמחים נושאים בקרבם יותר כוח-זרעי מאשר יכולים הם להשתמש בו להצמחת עלים, פרחים ופירות. עודף זה של כוח זרעי צעיר ניתן לראותו רוחית בזורמו אל מעבר לעולם האדמה אל המקרוקוסמוס שמחוץ לו.

וכך זורם עודף של כוח מהממלכה המינרלית אל הקוסמוס שמעבר לאדמה. תפקידו של עודף כוח מינרלי זה הינו לשאת את הכוחות מהצמחים למקומותיהם המיועדים במקרוקוסמוס. בהשפעתם של הכוחות המינרלים מעצבים עצמם כוחות הצמחים לתבנית חדשה של מקרוקוסמוס שלעתיד לבוא. קיימים עוד כוחות המתפשטים מעולם בעלי החיים. כוחות אלה אינם פועלים כמו הכוחות המינרליים והצמחיים הקורנים סביב מהאדמה, אלא באורח כזה שכל אשר נישא מעולם הצומח על ידי הכוחות המינרליים אל היקום, על מנת ליטול עיצובם שם, מוחזק יחדו בספירה כדורית כדי להוות את ההיבט של מקרוקוסמוס מעוגל בכל צדדיו ובעל תכולה עצמית.

כאלה הם אופייה וחווייתה האמיתיים של האדמה, כפי שנראית לתודעה המודעת לרוח. דבר זה הוא מקור לחיים חדשים בתוך המקרוקוסמוס הגוסס ומת. כמו שמתוך זרע הצמח הקטנטן, הנמצא במרחב כה קטן וכה דל ערך, צומח שוב הצמח הגדול והמושלם כשהצמח הישן נובל ומת, כך מתוך אותו 'גרעין של אבק', האדמה, יצמח ויתפתח מקרוקוסמוס חדש בעת שהישן מת ומתפורר לרסיסים.

השקפה נאותה לגבי האדמה באופי ובהוויה הממשיים שלה, רואה בכל מקום באדמה את זרע החיים הבוקע ועולה של עולם מנץ ומלבלב. אך ורק בזה לבדו עשוי אדם להגיע להבנה של עולם הטבע על ממלכותיו. על ידי למידה להכיר בהן את חיי הזרע הללו.

הוויית הקיום הארצית של האדם מתנהלת הלאה בתוך חיים חדשים ומנצים אלה. הוא נותן את חלקו הן בהנצת החדש והן בחיים הכבים ומתים. מהמתים ברשותו כוחות החשיבה. כל עוד נבעו בעבר כוחות חשיבה אלה מהמקרוקוסמוס, שהיה חי עדיין, לא נתנו הם שום בסיס עבור אדם בעל תודעת עצמיות. הם היו ככוחות גדילה באדם שעדיין לא היתה לו תודעת עצמיות. אל להם לכוחות חשיבה שיהיו להם חיים משלהם אם עליהם לשמש בסיס לתודעת עצמיות חופשית באדם. עליהם להישאר, עם המקרוקוסמוס הקמל ומת, כצללים מתים של מה שחי בעידן קוסמי קדום יותר.

ומצד שני לאדם חלקו בחיים החדשים המנצים של האדמה, ומהם בראשותו של האדם כוחות הרצייה שלו. בזה חיוניותם של החיים. ברם, בשל זה ועקב זה האדם אינו יכול לקחת חלק במהותם הממשית בתודעת העצמיות שלו. הם משגרים את קרני האור שלהם לפנים ישות אנוש בהטילם נגוהות לצללי המחשבות. בהם מתמזג מה שמתגלה כמחשבה אנושית חופשית בלב החיים החדשים המנצים של האדמה בזמן תור נפש-התודעה. כך מתפתחת באדם התודעה של עצמיותו האנושית לקראת חיי חירות מלאים.

הצללים המוטלים של העבר והזרעים של הוויה חדשה המחזיקים בעתיד נפגשים בישותו של האדם. פגישתם מהווה את חיי אנוש בהווה. הדבר מתבהר מיידית לתודעת הרואה הרוחי בפנותו אל אזור העולם הרוחי החובר במישרין לפיסי ואשר בו אף מתחולל שדה פעילותו של מיכאל. החיים של העולם הארצי כולו נהיים פשוטים כשהאדם מכיר ביסוד כל זה את חיי הזרע של יקום חדש. כל צמח על שלל צורותיו, כל אבן מופיעים באור חדש לנפש אנוש, הלומדת כיצד כל אחת מצורות הוויה אלה, דרך חייה וצורתה המיוחדים, נותנת תרומתה לעשות את האדמה כולה לזרע עוברי של מקרוקוסמוס חדש ומתחייה. ישתדל נא כל אחד ולו פעם אחת בלבד להחיות מחשבת עובדות אלה בפנימו, או אז יחוש מה מחשבה כזאת עשויה להוות עבור לב אנוש ונפשו.

מחשבות מנחות למכתב 19

  1. בתחילת תור נפש-התודעה הרגילו בני אדם את עצמם לכוון את התבוננותם למימדים הפיסיים של היקום במרחב ולחשב בראש וראשונה את גודלו במשמעות זו. לפיכך דיברו הם אודות האדמה כעל גרעין אבק באמצע של זה שבהופעתו הפיסית הוא היקום הענק.
  2. לתודעת הרואה הרוחי מגלה עצמו 'גרעין אבק' זה כזרע החיים הראשוני של מקרוקוסמוס המתהווה מחדש, בה בשעה שאת המקרוקוסמוס הישן ניתן לראות כקמל ודועך. היה לו הצורך לכבות ולמות על מנת שיהא לאל ידו של האדם להתנתק ממנו במלוא תודעת העצמיות שלו.
  3. בעידן הקוסמי הנוכחי נוטל האדם חלק במקרוקוסמוס הדועך ומת בכוחות החשיבה שלו המעניקים לו חירות, בה בשעה שבכוחות הרצייה שלו, שמשמעותם הממשית חבויה ממנו, הוא נוטל חלק במקרוקוסמוס הצעיר הנובט ומנץ כזרע ילוד אדמה לקראת חיים חדשים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *