מיסטריית מיכאל – 16

מיסטריית מיכאל

29 מכתבים ו'מחשבות מנחות' אל החברה האנתרופוסופית

רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

מכתב 16

מה נראה בהתבוננות לאחור על חייו הארציים החוזרים ונשנים של האדם

כשניתן להתבונן לאחור דרך חושים רוחיים אל חייו הארציים הקודמים של האדם, מראה ההתבוננות מספר חיים ארציים כאלה בהם האדם היה כבר 'איש'. חיצוניותו דמתה לזו של ימינו והיו לו חיים פנימיים שנשאו חותם אינדיבידואלי. מופיעים חיים ארציים המראים סימנים של הוויית קיומה של הנפש האינטלקטואלית או השכלית, אך עדיין לא של נפש-התודעה. חיים ארציים אחרים, שבהם רק נפש-התחושה לבדה מפותחת, וכן הלאה. כך היה הדבר בתקופות ההיסטוריה הארצית וכך היה כבר במשך זמן רב לפני כן.

כשממשיך האדם את קו ההתבוננות הוא מגיע לאחור לתקופות בהן עדיין לא היה כך, שם מוצא הוא את האדם, הן באשר לחייו הפנימיים והן באשר לנהגיו החיצוניים, כשהוא שזור עדיין בעולם ישויות הרוח האלוהיות. האדם שם הוא אדם ארצי אך לא ניתק עדיין מישויות הרוח האלוהיות בחשיבה וברציה. בתקופות קודמות יותר נעלם לגמרי מראיה אדם נפרד ונבדל. לא נראה דבר בלתי אם ישויות רוח אלוהיות המחזיקות את האדם בחיקן. דרך שלושה שלבים אלה של אבולוציה עובר האדם. המעבר מהשלב הראשון לשלב השני חל בתקופה הלמוריאנית המאוחרת. המעבר מהשלב השני לשלישי חל בתקופה האטלנטית. כשם שנושא אדם בתור זיכרון כל דבר שנכנס לחייו בחייו הארציים הנוכחיים, כך נושא הוא בתוכו כזיכרון קוסמי גם כל דבר שעובר הוא באורח שתואר לעיל.

מה הם חיי הנפש על האדמה? עולם זיכרונות הפתוח בכל פרק זמן כדי לקלוט השגות חדשות. במשחק הדדי זה של זיכרון וחוויה חדשה חי האדם את חייו הארציים הפנימיים. אולם חיים ארציים פנימיים אלה לעולם לא היו יכולים לבוא לידי ביטוי אילו לא היו קיימים בעת הנוכחית באדם, כזיכרון קוסמי, עדיין אותם דברים מלפני ניתוקו מישויות הרוח האלוהיות. דברים שהאדם יכול לראותם בהתבוננו ברוח לאחור, אל השלב הראשון של התפתחותו באנושיותו הארצית.

התהליך המתבצע במערכת העצבים והחושים האנושית הוא כל אשר נשאר בהוויית הקיום החיה כיום על פני האדמה אודות כל מה שהתרחש אז בעולם. כל הכוחות שהיו פעילים בימים ההם בטבע החיצון דעכו ומתו וניתן לראותם בתבניותיהם המתות בלבד. בעולם המחשבה של האדם חי דבר שכדי שהתגלותו הנוכחית תהא לה חווית קיום ארצית, זקוק הוא לתשתית המצויה במה שהתפתח באדם אף לפני שהגיע לחיים אינדיבידואלים על האדמה. בחיים שבין המוות לבין לידה מחדש עובר האדם מדי פעם מחדש דרך שלב זה. אלא, שלתוך עולם ישויות הרוח האלוהיות, אשר כעת שוב מקבלות אותו כמו פעם כשנשאוהו בתוך עצמן, הוא נושא כעת את ישותו שאינדיבידואלית היא במלואה – בתבנית שרכש במשך חייו החוזרים עלי אדמות. בחייו שבין מוות ללידה מחדש מצוי הוא הן בהווה והן, בעת ובעונה אחת, בכל הפעמים שדרכן ערך את מסעותיו בחיים ארציים חוזרים ונשנים ובחיים חוזרים ונשנים בין מוות ללידה מחדש.

שונה הדבר לגבי מה שחי בעולם התחושה האנושי. עולם תחושה זה של האדם קשור בחוויות שבאו מיד לאחר הללו שבהן האדם בתור אדם עדיין לא נתגלה לעין הרוח, אלו החוויות שהאדם חי בהן אומנם כאדם אך עדיין לא ניתק מישות הרוח האלוהית בחשיבה ורציה. לא היה עולם תחושה עבור האדם לשימושו בעת הנוכחית, אילו המקורות שמהן נבע לא חדרו למערכת הריתמית שלו. במערכת הריתמית הזו יש ברשותנו העלאת זיכרונות קוסמית של השלב השני באבולוציה של האדם שתואר לעיל.

וכך, בעולם התחושה של האדם פועלים יחדיו חיי הנפש הנוכחיים שלו וההשפעות של ימי קדם. בחיים שבין המוות לבין לידה מחדש ידוע לאדם פרק הזמן אודותיו אנו מדברים כאן כגבולות של הקוסמוס שלו.

יש תפקיד למרכיב שמהווים הכוכבים הזוהרים בשמים בחייו הגשמיים של האדם וזאת מבחינה רוחית בחייו שבין המוות ללידה מחדש בהוויית קיומו בין ליכודו המוחלט עם העולם הרוחי אלוהי לבין ניתוקו ממנו. שם בזוהר שב'כור העולם' רואה הוא לא את הגופים השמיימיים הפיסיים, אלא במקום כל כוכב וכוכב את הקבוצה הקולקטיבית של ישויות אלוהיות, המהוות למעשה את הכוכב.

בהתבוננות ביחס לרציה בלבד, לא לרגישה ולמחשבה, ממשיך להתקיים באדם כל מה שיש לחיים הארציים הללו להראות כגילוי של סימנים של אינדיבידואליות אישית. מה שבא מהקוסמוס ומעניק לאדם את תבניתו החיצונית נותר נצור בתבניתו החיצונית כהעלאת זיכרונות קוסמית. העלאת זיכרונות קוסמית זו ממשיכה להתקיים בתור כוחות בתבנית האנושית. כוחות אלה אינם במישרין כוחות הרצייה, אלא מהווים הם את זה הבונה באורגניזם האנושי את הקרקע לכוחות הרצייה.

זהו אזור של ישות האדם המצוי מחוץ ל'כור העולם' בחייו שבין המוות ללידה מחדש. האדם הוגה שם בזה כבמשהו שיהווה שוב מרכיב של הוויית קיומו האנושית בחייו הארציים החדשים. במערכת עצביו וחושיו קשור כיום האדם עדיין בקוסמוס באותו אורח כפי שהיה בהיראותו כזרע חיים ראשוני בלבד בינות להוויית הרוח האלוהית. במערכת הריתמית שלו חי עדיין כיום האדם בקוסמוס כפי שחי בהיותו כבר אדם אך לא ניתק עדיין מהוויית הרוח האלוהית. במערכות חילוף החומרים והגפיים שלו, הבסיס להתפתחות הרצייה, חיי האדם הם כאלה שמפעיל הוא במערכת זאת את ההשפעה שלאחר מכן של כל מה שעבר בו בחייו הארציים האינדיבידואלים, האישיים, מאז שאלה החלו, וגם בחיים המקשרים שבין מוות ללידה מחדש.

מכוחות האדמה עובר לאדם אך זה בלבד המעניק לו את תודעת העצמיות. אך הבסיס הפיסי הגשמי של תודעת עצמיות זו הוא תוצאה של פעילות האדמה. כל דבר מחוץ לזה שבישות אנוש הוא חוץ-אדמתי וקוסמי במקורו. הגוף האסטרלי כמוליך תחושה ומחשבה, יחד עם בסיסו האתרי הפיסי, כל זה, המקור שלו הוא מחוץ לאדמה. מוזר ככל שייראה הדבר, הפעולה הפיסית והכימית המתחוללת בתוך האדם אינה נובעת מהאדמה.

פיתוח החיים החוץ ארציים, הקוסמיים, בתוך האדם זוהי פעילותם של כוכבי הלכת ושאר הכוכבים. מה שמפתח הוא בו בסיועם נישא על ידי השמש וכוחותיה אל האדמה. הקוסמי האנושי מועבר על ידי השמש אל הטריטוריה הארצית. הודות לשמש חי האדם כישות שמשית על פני האדמה. מתנת הירח הוא הכושר להרבות את מינו, קניין זה הוא לבדו שבאמצעותו פורש האדם את תחומיה של תבניתו האנושית. כמובן שאין אלה ההשפעות היחידות של פעולת השמש והירח וההשפעות הרוחיות הנובעות מהם. כשהשמש, בסביבות חג המולד, מתחילה לכנס כוח הולך ומתעצם למען האדמה זוהי פעולתה בספירה הארצית פיסית. ביטויה של הרוח בטבע זהו המתגלה באורח ריתמי במעגל השנה. האבולוציה של האנושות מהווה מרכיב ייחודי אחד בשנת עולם ענקית. בשנת עולם זו הרי זה חג המולד או 'ליל קדושה' לא רק כאשר השמש פועלת על האדמה דרך רוח הטבע, אלא כאשר נפש השמש, רוחו של כריסטוס, יורד ממעל אל האדמה.

כשם שבכל אדם ואדם בנפרד קשור מה שנוכח הוא לדעת באורח אינדיבידואלי בחייו בזיכרון קוסמי, כך יוחש על ידי נפש אנוש חג המולד, שנחוג מדי שנה, באמיתותו, אם מאורע כריסטוס הקוסמי והשמיימי יהא נהגה כמתמשך בהתמדה, נהגה לא רק מבחינה אנושית אלא כהעלאת זיכרונות קוסמית. לא רק האדם לבדו, לעת חג המולד, חוגג תוך זיכרון את ירידתו של כריסטוס, כי אם אף הקוסמוס.

מחשבות מנחות למכתב 16

  1. בהתבוננות לאחור אל חייו החוזרים ונשנים של האדם, ניתן להבחין בשלושה שלבים שונים: הראשון, קדום מאד בו אין האדם קיים עדיין כתבנית ישות אינדיבידואלית, אלא כזרע חיים שבינות להוויית רוח אלוהית. בהתבוננות לאחור בשלב זה אין למצוא את האדם עדיין, אלא רק ישויות רוח אלוהיות (כוחות ראשונים – הארכאי).
  2. לאחר שלב זה בא שלב ביניים בו יש להבחין כבר באדם בתבנית של ישות אינדיבידואלית, אך שלא ניתקה עדיין מהחשיבה, הרצייה וההוויה של עולם הרוח האלוהי. עדיין אין בעת ההיא ברשותו אישיותו הנוכחית, אשר כרוכה בהופעתו על האדמה כישות נבדלת לחלוטין, המנותקת מעולם הרוח האלוהי.
  3. השלב השלישי הוא הנוכחי. האדם נוכח בעצמו, בהתייצבו בתבניתו האנושית כשהוא ניתק מעולם הרוח האלוהי. הוא נוכח בעולם כסביבה שנגדה נוטל הוא מקומו כאישיות אינדיבידואלית. שלב זה החל בזמנים האטלנטיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *