מיסטריית מיכאל – 04

מיסטריית מיכאל

29 מכתבים ו'מחשבות מנחות' אל החברה האנתרופוסופית

רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

מכתב 4

תפקידו של מיכאל בממלכת אהרימן

כשמתבונן האדם לאחור באבולוציה שלו וסוקר ברוח את האופי המיוחד במינו אשר נטלו חייו הרוחיים במשך 500 השנים האחרונות, מכיר הוא בתודעתו הרגילה בעובדה, ולו רק במעומעם, שבמשך 500 שנה אלה הוא הגיע לנקודת מפנה קריטית בכלל האבולוציה הארצית של האנושות.

במכתב האחרון הצבעתי על מפנה קריטי זה באבולוציה מאחת מבחינותיו. ניתן להתבונן לאחור לתקופות קודמות של אבולוציה זו. או אז נראה כיצד התהוְותה טרנספורמציה באותו כוח נפש באדם אשר כיום שימושו ככוח האינטליגנציה.

המחשבות המופיעות כעת בתחום שדה התודעה האנושית הן מחשבות מתות ומופשטות. מחשבות אלה קשורות לגופו הגשמי של האדם, על האדם להכיר בהן כתולדתו.

כאשר, בימי קדם, היה האדם מפנה את מבטה של נפשו לכיוון שממנו מופיעות אליו כעת מחשבותיו, היה רואה אז ישויות רוח אלוהיות. בכל שהיווה הוא, עד לתשתית גופו הפיסי, הוא ראה את כל הוויית קיומו קשורה בישויות אלה. עליו להכיר בדבר כי הוא היה התוצר של ישויות אלה, לא רק תוצרתן באשר היווה הוא, אלה גם בכל אשר עשה. לאדם לא היה רצון משלו. כל אשר עשה היווה התגלות של הרצון האלוהי. צעד אחר צעד, כפי שמתואר במכתב הקודם, הגיע באדם השלב של רצון אישי עצמי, שלב שהחל לפני 500 שנה.

השלב האחרון שונה בהדגשה מאלה שקדמו לו, יותר מאשר הללו היו שונים זה מזה. כאשר עוברות המחשבות לגוף הפיסי הן מאבדות את חיותן, הן נעשות מתות. תצורות מתות מבחינה רוחית. לפנים, בהשתייכן לאדם היוו הן בעת ובעונה אחת גם איברים של ישויות הרוח האלוהיות להן השתייך גם האדם עצמו. הן הביעו רצונן דרך האדם כתצורות חיות של הוויה. באמצעותן חש האדם עצמו מנותק מן העולם הרוחי ושתול לגמרי בעולם הגשמי למטה, אך יחד עם זאת, בעת ובעונה אחת, הוא מובא לממלכת המחשבה האהרימנית.

לתצורת המחשבה האהרימנית אין כוח רב באזורים בהם הישויות העילאיות של ההיררכיות העליונות נוצרות את האדם בספירה המיידית שלהן, כשהן פועלות בו כבימי קדם, והן, כבזמנים שלאחר מכן, על ידי הבהירות של הבעתן חדורת הנפש והחיים. כל עוד נמשכת הפעילות של הישויות העל-חושיות באורח זה בהיכנסן לכל פעולותיו של האדם, עד למאה ה-15 בערך לאחר הספירה, ניתן לומר שהכוחות האהרימניים מוצאים בתחום שדה-האבולוציה האנושית רק הד קלוש לכוחם.

התמונה המצטיירת על ידי השקפת העולם הפרסית אודות פעולותיו של אהרימן אינה סותרת כלל את מה שנאמר לעיל, הואיל ומה שמתפרש מהשקפת העולם הפרסית לגבי פעולותיו של אהרימן אינו דבר המתרחש באבולוציה של הנפש האנושית, אלא בתוככי העולם השכן, הגובל בעולם הנפש של האדם. מעולם רוחי שכן זה שלחו, ללא ספק, קורי האריגה של אהרימן את נימיהם לעבר העולם של הנפש האנושית, אולם לא הסיגו את גבולה במישרין. הסגת גבול ישירה כזאת התאפשרה רק בתקופה שהחלה לפני 500 שנה לערך.

וכך האדם ניצב כיום בקצהו של זרם אבולוציה, בו הורכבה ישותו על ידי תבנית של הוויה רוחית אלוהית, אשר עוברת לבסוף אל אישיות בעלת אינטליגנציה מופשטת, המהווה את האדם ושם, באשר נוגע לה עצמה, היא נכבית.

האדם אינו נשאר בספירות אלו בהוויה הרוחית אלוהית שמהן מוצאו. זה אשר הוצא אל הפועל לפני 500 שנה למען תודעתו של האדם, התקיים בצורה הכללית בממדים נרחבים יותר בעת בה מיסטריית גולגותא נכנסה להתגלותה הארצית. זה התרחש בעת בה החלה האבולוציה האנושית להישמט בהדרגה מן העולם של ההוויות הרוחיות, תהליך שהיה עדיין בלתי ניתן לחישה לתודעתם של מרבית בני האדם של התקופה ההיא. היה זה במאה ה-15 שדרדור זה, מנדבך עולם אחד למשנהו, הגיע להשלמתו הסופית. וכאן, בנדבך עולם זה, התאפשר לאהרימן להפעיל את השפעתו על האדם. התוצאות הן הרסניות הואיל ובנדבך הזה כבות ההשפעות האלוהיות המלוות את האדם מלידתו. אולם לא קיימת לאדם שום דרך אפשרית אחרת להגיע להתפתחות רצונו החופשי מלבד על ידי פרישתו לספירה בה אין חיים לישויות-רוח אלוהיות אלה אשר נלוו אליו מתחילת היותו.

מנקודת השקפה קוסמית שוכנת המיסטריה של השמש בעצם התמצית של אבולוציה אנושית זו. עם השמש ועם כל אשר האדם היה יכול לראות בשמש, היו מעורבות ישויות הרוח האלוהיות אשר להן ולאדם מוצא משותף. בנטייתו של האדם מטה, עד לנקודת המפנה החשובה באבולוציה שלו, ניתקו ישויות אלה את עצמן מן השמש והותירו עליה רק את שרידיהן הכבויים. על כן מה שהאדם קולט כעת דרך השמש, קולט למערכי גופו, הוא כוחן של מחשבות מתות, גרידא.

ברם, הישויות האלוהיות הללו שלחו את כריסטוס מן השמש אל האדמה. למען גאולת האנושות, הצמיד כריסטוס את הווייתו החיה אל מיתתה של הוויה אלוהית בתוך ממלכתו של אהרימן. לאנושות ניתנה בזה אפשרות דו-כיוונית אשר היא הערובה לחירותה: לפנות לכריסטוס באותה נפש ורוח ששכנה בתת-מודע של בני האדם כשירדו מראייתם ברוח את החיים העל-חושיים ועד היותם מסוגלים להשתמש באינטליגנציה – אך הפעם לעשות זאת במודעות. מצד שני, בהינתקותם מחיי הרוח, והחיפוש של תענוגות חושיהם ליפול טרף לכוחות האהרימניים ולהיסחף לכיוון האבולוציה האהרימנית.

כזהו מצב האנושות מאז תחילת המאה ה-15. הואיל וכל דבר מתנהל באבולוציה בהדרגה, גם מצב זה כהכנה התחולל מאז מיסטריית גולגותא, אותו המאורע הגדול ביותר במאורעות הארציים אשר כוונתו להציל את האדם מן ההרס אשר הוא חשוף לו, באורח שאין להימנע ממנו, על מנת שייעשה לישות חופשית.

כעת נכון יהיה לומר: כל אשר נעשה עד כה על ידי האנושות נעשה במודעות חלקית. דרך לא מודעת חלקית זו הובילה למה שנראה כטוב בהשקפת הטבע החיה ברעיונות מופשטים, וכן לעקרונות רבים, תועלתיים אף הם, בקשר לניהול החיים המעשיים. אולם חלפה העת בה היה באפשרותו של האדם להמשיך את הווית קיומו, בלא תודעה בספירה האהרימנית הרת-הסכנות.

המשקיף המדעי של העולם הרוחי חייב כיום לעורר את תשומת לבה של האנושות לעובדה הרוחית שמיכאל מוצב כעת, בתורו, להנחיית ענייני אנוש. כל אשר מוציא מיכאל אל הפועל מתבצע באורח כזה שאינו כופה שום השפעה מצידו על בני האדם. אולם החירות נתונה בידם ללכת אחריו. וכך, בחירות ובעוזו של כריסטוס, למצוא את נתיבם מחדש אל מחוץ לספירת אהרימן אליו נכנסו כצורך. מי אשר בכנות, מתוך דביר נפשו, מסוגל לחוש עצמו בהזדהות מלאה עם האנתרופוסופיה הוא הפרשן האמיתי לתופעת מיכאל זו. יעודה של האנתרופוסופיה הוא לחוות את הבשורה של שליחות מיכאל זו.

מחשבות מנחות למכתב 4

  1. מיכאל עובר במסעו אל על בנתיבים שהאנושות עברה כלפי מטה במסעה בשלבים עוקבים של התפתחות הרוח ועד לרמת האינטליגנציה. רק על ידי מיכאל עצמו יונחה הרצון במעלה הנתיב אשר הופנה כלפי מטה על ידי התבונה עד הגיעה לאינטלקטואליות שהיא השלב הסופי שלה.
  2. מנקודה זו באבולוציה של העולם מצביע מיכאל רק על נתיבו שלו, כדי שהאנושות תהיה עשויה לצעוד בו בחירות. דבר זה הוא אשר מציין את הממשל המיוחד הזה של מיכאל מכל הממשלים של כל מלאכי-עליון זולתו שקדמו לו עד כה ואף מאלה בהן משל הוא עצמו בעבר. כל הממשלים הללו פעלו ככוחות פעילים בפנימו של האדם ולא רק הראו לו את הפעילויות שלהן. אי לכך, לא יכול היה האדם בזמנים ההם להיות חופשי בפעילויותיו שלו.
  3. להכיר בזאת זוהי משימתו של האדם כיום, על מנת שיהא עשוי בנפשו ובכל מאודו למצוא את נתיבו הרוחי הנכון משך תור מיכאל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *