מאבן גיר ועד לוציפר – 11

מאבן גיר ועד לוציפר

תשובות לשאלות לעובדי הגיתהאנום

רודולף שטיינר

GA349/2

12 שיחות עם עובדי הגיתהאנום בדורנאך

מפברואר ועד יוני 1923

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה, תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

שיחה 11 7.5.1923

על כריסטוס, אהרימן ולוציפר ויחסם לאדם.

בוקר טוב רבותיי! האם חשבתם על משהו שנוכל לדון בו היום?

שאלה: אולי ד"ר שטיינר יאמר משהו אודות הטבע של כריסטוס, אהרימן ולוציפר ביחס לבני האדם?

רודולף שטיינר: לשם כך עלינו לתאר את הטבע האמיתי של האדם מנקודת ראות אחרת, אם לא זה עשוי להישמע כמו אמונה טפלה עבורכם. בהתבסס על הדברים שכבר דנו בהם, הרשו לי עכשיו לומר את הדברים הבאים.

אתם רואים, רבותי, היום החשיבה הכללית היא שהאדם היה תמיד אותו הדבר לאורך ההיסטוריה. אבל לא כך הוא, כי האדם נמצא כל הזמן בתנאים שבהם הוא בא לחיים ומת שוב. איננו באים לחיים רק כשאנו נולדים, ומתים רק כשאנו מתים. אנו מתים כל הזמן ומתחיים שוב כל הזמן, כפי שכבר אמרתי לכם בהזדמנויות אחרות.

עכשיו, אם אנו מתבוננים בראש, למשל, הפְנִים של הראש באמת מכיל בשלמות את מה שאנו מכנים 'חומר עצבי'. כידוע לכם, מחוץ לראש העצבים הם רק חוטים שעוברים בכל הגוף, אבל הראש בפנימו מלא כולו בעצבים. אנו יכולים להראות זאת בציור [ציור 27]: ראש, מצח. שם בראש בפְנִים הכל עצבים, מסה סמיכה של חומר עצבי. חלק מחומר עצבי זה יורד גם למטה למוח העצמות של עמוד השדרה, ומשם חוטי העצב הולכים לכל הגוף. חומר שקיים בחוטים בכל הגוף נמצא במסה אחידה בראש. זוהי מסת העצבים.

אם תביטו לתוך הבטן האנושית, עדיין תמצאו הרבה עצבים היכן שנמצאת מקלעת השמש, כפי שהיא מכונה. עדיין יש שם הרבה עצבים. אבל בידיים ובזרועות וברגליים וכפות הרגליים העצבים הם חוטים בלבד.

C:\Documents and Settings\Owner\Local Settings\Temporary Internet Files\Content.Word\CCE00000.jpg ציור 27

אם תביטו עכשיו גם במשהו אחר שוב, בכלי הדם, תמצאו שהם מאוד עדינים בראש. מצד שני כלי הדם מפותחים במיוחד באזור הלב. ויש גם כלי דם עבים בגפיים. אנו יכולים אם כן, לומר שמצד אחד יש לנו את מערכת העצבים ומצד שני מערכת הדם.

המצב הוא כזה שאנו נולדים שוב מתוך הדם כל יום וכל שעה. דם מובנו התחדשות תמידית. אם היה רק דם בתוכנו, היינו כמו יצורים שצומחים כל הזמן, נהיים גדולים יותר, יצורים טריים וחדשים, וכן הלאה. אבל אתם רואים, רבותי, אם היינו רק עצב, מכילים רק עצבים, היינו כל הזמן עייפים ושחוקים. היינו באמת גוססים כל הזמן. יש בנו אם כן, שני עקרונות מנוגדים – מערכת העצבים שמזקינה אותנו כל הזמן, מוסרת אותנו למעשה למוות כל הזמן, ומערכת הדם הקשורה למערכת ההזנה ומצעירה אותנו כל הזמן, וכן הלאה.

אנו יכולים לקחת נושא זה שעליו דיברתי זה עתה, ולקדם אותו הלאה. כידוע לכם, כמה אנשים משתנים בגיל מבוגר באופן כזה שעלינו לומר שהם מסויידים. הסתיידות, טרשת מתפתחת. כשהעורקים מתכסים, וכלי הדם מסתיידים, אנשים מגיעים בקלות לנקודה שבה הם אינם יכולים לנוע כה טוב. ואם ההסתיידות ממש חמורה, מקבלים שבץ. שבץ זה, שאנשים מקבלים, משמעו פשוט שכלי הדם הסתיידו ואינם עומדים יותר בעומס.

מה קורה אצל מישהו שהסתייד, שנהיה טרשתי? אתם רואים, זה כאילו כלי הדם שלו נהפכו לעצבים. זהו הדבר המוזר. העצבים צריכים למות כל הזמן. העצבים צריכים לאורך החיים להיות במצב כזה שכלי דם לעולם לא צריכים להיות. כלי הדם צריכים להיות רעננים. העצבים צריכים כל הזמן לנטות למות. אם עצבים של מישהו נהיים רכים מדי, לא די מסויידים, הוא ישתגע. כך אתם רואים, העצבים לא צריכים להיות כמו כלי דם וכלי דם לא צריכים להיות כמו עצבים.

זה באמת מאלף אותנו לומר שלאדם יש שני עקרונות בתוכו. אחד הוא עיקרון העצב. שבאמת מזקין אותו כל הזמן. אנו באמת מתבגרים קצת כל הזמן מבוקר עד ערב. במשך הלילה זה מתרענן שוב, זה משהו שבא מהדם. וככה זה הולך כל הזמן, כמו המטוטלת המתנדנדת בשעון – מזדקן, מצעיר, מזדקן, מצעיר. כמובן, אם אנו ערים מבוקר עד ערב, נזדקן. ואם נישן מערב עד בוקר, נהיה שוב צעירים יותר. אבל תמיד נשאר משהו נוסף. הלילה משפר את המצב. אבל טיפה של הזדקנות נשארת כעודף. וכשהסכום של הטיפות הללו נהיה מספיק גדול, האדם באמת ימות. לכן כאלו הם הדברים. כך יש לנו שני דברים באדם שפועלים בכיוונים הפוכים – התבגרות והצערה.

עכשיו נוכל להביט על כך בהתייחס לנפש. עד עכשיו דיברתי על הגוף. אתם רואים, אם תהליך ההצערה חזק מדי באדם, הוא יקבל דלקת קרום החזה או דלקת ראות. הנקודה היא שדברים שהם באמת טובים, מצוינים במסגרת התחום שלהם, הופכים למחלה אם הם חזקים מדי. מחלה בבני אדם משמעה בפשטות שמשהו שהם צריכים תמיד נהיה חזק מדי. חום גוף מתפתח כשתהליך ההצערה נהיה חזק מדי בתוכנו. איננו עומדים בזה. אנו מתחילים להיות רעננים מדי בכל גופנו. ואז יש לנו חום, או דלקת קרום חזה, או דלקת ראות.

עכשיו אנו יכולים גם להביט בזה מנקודת הראות של הנפש. אתם רואים, אנשים יכולים גם להתייבש בנפשם, או במקרה אחר להיכנס למין מצב אשר בגוף הפיזי יתבטא כחום. לאנשים יש כמה תכונות אופייניות – איננו אוהבים לשמוע אודותן, משום שלכה הרבה אנשים יש תכונות כאלה היום – היכן שהם נהיים פדנטיים, נהיים בורים. בורים קיימים. אפשר להיות פדנט בור. ואם אתה מורה, מישהו שצריך להיות באמת רענן ומלא חיים, אתה נהיה יבש כמו עצם יבשה. ואתם רואים, זה אותו הדבר כמו שכלי הדם שלנו מסתיידים ומתייבשים. אנו יכולים להתייבש גם בנפשנו. ומצד שני אנו יכולים להפוך רכים יותר בנפשנו. זה אומר שאנו נהיים קנאים ונלהבים, מיסטיקנים – או תיאוסופים! מהו שאנו רוצים במקרה זה? איננו רוצים לחשוב נכונה. אנו רוצים להגיע החוצה אל העולם כולו עם כוחות הפנטזיה שלנו ולא לחשוב נכונה. זה אותו דבר כמו החום שמקבלים בגוף. להיות מיסטי, תיאוסוף, זה לפתח חום בנפש.

אבל אנו צריכים תמיד שיהיו שני הדברים בתוכנו. איננו יכולים להשיג תובנה אלא אם אנו משתמשים בפנטזיה, ואיננו יכולים להביא דברים יחדיו בעבודתנו אלא אם אנו קצת פדנטיים, שומרים רשומות של כל מיני דברים וכן הלאה. יותר מדי מזה ואנו פדנטים, אנו בורים. השגת שיווי משקל נכון משמעה שהנפש היא כמו שהיא צריכה להיות.

הנקודה היא שתמיד יש דבר זה או אחר שצריך להיות ברמה הנכונה באדם. אם הוא נהיה חזק יותר מדי זה עושה אותנו חולים בגוף או בנפש.

ככה זה גם עם הרוח, רבותי, איננו יכולים לישון לתמיד וצריכים להתעורר מדי פעם. רק חישבו איזה זעזוע זה להתעורר. רק חישבו איך זה לישון. אתם שוכבים שם, אינכם יודעים דבר על העולם הסובב אותכם. אם אתם ישנים טוב, מישהו עשוי לבוא ולדגדג אותכם ולא תתעוררו. עכשיו חישבו על ההבדל כאשר אתם מתעוררים, רואים הכל סביבכם. זהו הבדל גדול. וכשאתם מתעוררים – כן, אנו צריכים בתוכנו כוח להתעורר. אבל אם הוא גדול מדי, אם מישהו תמיד מתעורר, אם מישהו אינו יכול לישון כלל, לדוגמא, הכוח להתעורר חזק מדי בתוכו.

יש גם אנשים שלעולם אינם יכולים להתעורר כמו שצריך. כמה אנשים מצויים תמיד במצב מעורפל, חלומי של הנפש, רוצים לישון כל הזמן. הם אינם יכולים להתעורר. אנו צריכים את היכולת להירדם כראוי. אבל יכולת זו לא צריכה להיות גדולה מדי. אחרת אנו ישנים תמיד ולעולם לא מתעוררים.

אם כן, אנו יכולים לומר שאפשר לראות מצבים שונים בשלוש רמות בבני אדם. הרמה הראשונה היא פיזית. מצד אחד יש לנו את מערכת העצבים. היא מראה נטיה קבועה להתקשות, להסתיידות. ואנו יכולים לומר:

באופן פיזי התקשות

הסתיידות

אתם רואים, אתם כולכם בגיל – עם אחד יוצא מהכלל היושב שם ביניכם – שבו מערכת העצבים שלכם קצת מסויידת. כי אם עדיין היתה לכם היום אותה מערכת עצבים שהיתה לכם כשהייתם בני ששה חודשים, הייתם כולכם משוגעים. לא יתכן שתהיה לכם סוג זה של מערכת עצבים רכה יותר. לאנשים משוגעים יש מערכת עצבים כמו של ילד. אנו צריכים אם כן, בתוכנו את הכוח להתקשות, להסתייד. ומצד שני אנו צריכים את הכוח להתרכך, להיות צעירים יותר. שני הכוחות צריכים להיות בשיווי משקל.

באופן פיזי התקשות התרככות

הסתיידות הצערה

אם נביט במישור הנפשי, אנו יכולים לומר שהמקבילה להתקשות בנפש היא פדנטיות, בורות, מטריאליזם עם אינטלקט יבש.

את כל זה צריך להבין. אנו צריכם להיות קצת בורים או שנהיה משוגעים. אנו צריכים להיות קצת פדנטים אחרת נחיה בבלגן. אנו נתלה את הז'קטים שלנו בתנור או בארובה ולא בארון הבגדים. ובכן, זה לא דבר רע להיות קצת בור וקצת פדנט, אבל כמובן, בלי הגזמה. יש לנו גם את הכוח של הפנטזיה, הכוח להיות חולמים, מיסטיקנים, תיאוסופים. אם כל אלו מתגברים יותר מדי, כל הכוחות הללו, נהיה חולמים, נחיה בפנטזיות. זה לא צריך לקרות. אבל מצד שני אל לנו לחיות לחלוטין בלי פנטזיה.

הכרתי פעם מישהו שסלד מכל דבר שיש בו פנטזיה. מעולם לא ביקר בתיאטרון, למשל, ולא באופרה, משום שאמר שאין בהם אמת. לא היתה לו פנטזיה בכלל. אבל מישהו שאין לו פנטזיה בכלל יהיה יבש מאוד, מתגנב דרך החיים, ולא באמת אדם ראוי לשמו. כך, שוב, הדברים לא צריכים להגיע לידי קיצוניות.

בנפש פדנטיות פנטזיה

בורות חולמניות

מטריאליזם מיסטיציזם

אינטלקט יבש תיאוסופיה

אם נביט בצד הרוחי של הדברים, נמצא את כוח ההתקשות בהתעוררות. בהתעוררות אנו אוחזים בתקיפות בגוף, משתמשים בגפינו. ואת הכוח אשר במישור הפיזי גורם להתרככות, להצערה, אנו מוצאים כאן בהירדמות. אז אנו שוקעים לתוך חלומות. איננו אוחזים יותר בגופנו.

ברוח התעוררות הירדמות

אנו יכולים לומר שבני האדם נמצאים כל הזמן בסכנה של נפילה לקיצוניות אחת או אחרת, או חשופים להתרככות רבה מדי או להתקשות קיצונית.

אם יש לכם מגנט אתם יודעים שהוא מושך ברזל. אנו מדברים על שני סוגים של מגנטיזם במגנט. וזה נכון. יש לנו מגנטיזם חיובי ומגנטיזם שלילי. האחד מושך את המחט המגנטית, השני דוחה אותה. הם מנוגדים.

תסכימו שכשמגיעים לדברים הפיזיים, הגופניים, איננו פוחדים לקרוא לדברים בשמם. אנו זקוקים לשמות. תיארתי בפניכם עכשיו משהו בגוף, נפש ורוח שכל אחד מכם יכול לקלוט בעצמו, משהו שאנו תמיד רואים, ושאתם יכולים לראות בבהירות בנפשכם. אבל אנו צריכים שמות. כשיש לנו מגנטיזם חיובי, עלינו להבין שזה לא הברזל. זה משהו בברזל. יש משהו בלתי נראה בברזל.

מישהו שאינו מודה שיש משהו בלתי נראה בחתיכת הברזל יאמר: "אתה טיפש! וכי ברזל אמור להכיל מגנטיזם בתוכו? זוהי פרסת ברזל. אני משתמש בה עבור הסוס שלי." אני חושב שתסכימו שמישהו שאינו מודה שקיים משהו בלתי נראה בברזל ומשתמש בו רק לפרזל את סוסו הוא אידיוט. אפשר להשתמש בפרסת ברזל זו גם למטרה שונה למדי, אם יש בה מגנטיזם.

עכשיו אתם רואים משהו בלתי נראה, משהו שאיננו יכולים לקלוט בחושינו, נוכח בתהליך ההתקשות. ועיקרון בלתי נראה, על-חושי זה, אשר מישהו שיש לו הכישרון לכך יכול לראותו, נקרא עיקרון אהרימני. הכוחות אשר רוצים להפוך את האדם כל הזמן לסוג של גוויה הם אהרימניים. אם רק הכוחות האהרימניים היו שם, היינו הופכים כל הזמן לגוויות, היינו פדנטיים, היינו הופכים לאבן. היינו ערים כל הזמן מבלי יכולת להירדם.

הכוחות שמרככים אותנו ועושים אותנו צעירים יותר, לוקחים אותנו אל הפנטזיה, הם הכוחות הלוציפריים. אנו צריכים את הכוחות הלוציפריים כדי שלא נהיה לגוויות חיות. אבל אם רק כוחות לוציפריים היו נוכחים, טוב, אז נהיה ילדים במשך כל חיינו. הכוחות האהרימניים נדרשים בעולם, כדי שלא נישאר ילדים לתמיד. שני הכוחות המנוגדים הללו צריכים להיות נוכחים באדם.

אהרימניות לוציפריות

באופן פיזי התקשות התרככות

הסתיידות הצערה

בנפש פדנטיות פנטזיה

בורות חולמנות

מטריאליזם מיסטיציזם

אינטלקט יבש תיאוסופיה

ברוח התעוררות הירדמות

חשוב ששני הכוחות הללו יהיו בשיווי משקל. כיצד מושג שיווי משקל זה? אף אחד משני הכוחות הללו לא צריך להשיג עליונות.

אתם רואים, עכשיו השנה היא 1923, כידוע לכם. כל הזמן הזה מתחילת המאה ועד 1923 הוא כזה שהאנושות נמצאת בסכנה ליפול טרף בידי הכוחות האהרימניים. רק חישבו – אנו מתחנכים בדרך אהרימנית היום, אלא אם קיים מדע הרוח. רק חישבו – ילדינו הולכים לבית ספר יסודי שבו הם צריכים ללמוד דברים שבוודאי נראים מאוד מוזרים עבורם, דברים שאינם יכולים לעניין אותם. ציינתי זאת קודם לכן. הם תמיד רואים את אבא שלהם. הוא נראה כך – שערות, אוזניים, עיניים – ואז הם אמורים ללמוד זאת: אבא [כותב על הלוח] הוא האבא שלהם. זה משהו מאוד זר להם. וככה זה עם כל הדברים שילדים אמורים ללמוד בהתחלה בבית הספר היסודי. הם לא מעניינים בכלל.

זוהי כמובן, הסיבה מדוע עלינו לייסד שוב בתי ספר נבונים והגיוניים, היכן שהילדים ילמדו בראש וראשונה דברים שמעניינים אותם. אם הלימוד ימשך כמו שזה נעשה היום, אנשים יהפכו זקנים מוקדם מאוד, כי זהו לימוד אהרימני. זה עושה את האנשים לזקנים. הדרך שבה ילדים מתחנכים בבית הספר היום – היא כולה אהרימנית. הדרך הזו כפי שהיא קיימת במאה ה-20 מובילה את כל האנושות לכיוון אהרימני. זה היה שונה לפני כן.

אם נלך לאחור מ-8000 לפני הספירה ועד לנקודת המפנה של הזמנים, הדברים היו שונים אז. אנשים עמדו אז בפני הסכנה של אי יכולת להתבגר. לא היו להם אז בתי ספר כפי שיש לנו היום. היו בתי ספר רק עבור אנשים שכבר הגיעו לגיל מכובד והתכוונו להיות מלומדים אמיתיים. היו להם בתי ספר עבור אנשים אלה. לא היו אז בתי ספר לילדים. הם למדו מהחיים. הם למדו את הדברים שראו. לא היו להם בתי ספר ולא נעשה שום מאמץ ללמד אותם דברים שהיו זרים להם. הסכנה בכך היתה שאנשים נהיו לגמרי לוציפריים, חולמים, בקצרה, לוציפריים. הרבה חכמה התקיימה בימים קדומים אלה, כפי שאמרתי לכם. אבל בעיקרון לוציפרי זה היה צריך לשלוט, אחרת אנשים היו מספרים כל היום זה לזה סיפורים על רוחות רפאים! זה היה משהו שאנשים אהבו במיוחד לעשות.

אנו יכולים לומר שבזמנים קדומים מאוד, בערך מ-8000 לפני הספירה ועד לנקודת המפנה של הזמנים, שרר עידן לוציפרי. ומאז הגיע עידן אהרימני.

הבה ונעיף מבט בעידן הלוציפרי. אתם רואים, לאנשים שהיו המלומדים בזמנים העתיקים הללו היו כמה בעיות. בזמן ההוא המלומדים חיו במקומות שהיו כמו מגדלים. מגדל בבל, שעליו מספר לנו התנ"ך הוא אחד ממבנים אלה. שם חיו המלומדים. מלומדים אלה אמרו: "כן, כמובן, אנו בני מזל. כי הפנטזיה רוצה לשלוט גם בנפשנו. אנו תמיד רוצים להיכנס לתוך דברים לוציפריים, רפאיים. אבל יש לנו מכשירים. בעזרתם אנו מביטים בכוכבים ורואים כיצד הם נעים. זה שם רסן על הפנטזיה שלנו." אתם רואים, אם אני מביט בכוכב ורוצה שינוע בדרך מסוימת, הוא לא יעשה כן. וכך הפנטזיה שלי מרוסנת.

המלומדים ידעו שהם יכולים להשתמש בתופעות של העולם כדי לשים רסן לפנטזיה שלהם. או שהיו להם מכשירים כתרופות. הם ידעו: "אם אחשוב שהבערת חתיכה קטנה מאוד של עץ תיתן לי אש כבירה, אני יכול לדמיין זאת, אבל כאשר אעשה זאת במציאות חתיכת העץ הקטנה תיתן לי רק אש קטנה."

זו באמת היתה מטרת בתי הספר העתיקים האלה – לשים רסן על כוחות הדמיון מלאי החיים שהיו לאנשים אלה. והבעיה שלהם היתה שהם אמרו: "כן, אבל ישנם כל האנשים האחרים שאינם יכולים להיות מלומדים." כך הם לימדו בציבור לפעמים ביושר ובכנות ולפעמים לא ביושר ולא בכנות. אלו היו התורות הדתיות הקדומות, והן היו מבוססות לבטח על ידע כביר. רק שלפעמים קרה, כמובן, שהכמרים סטו מדרך הישר. כתוצאה מכך התורות הכוזבות – התורות הישרות והכנות אבדו ברובן – עברו לדורות הבאים. זו היתה הדרך שבה הושם רסן ליסוד הלוציפרי.

וכיצד הם הדברים בדרך האהרימנית – אתם יודעים זאת. המדע של ימינו נהיה יותר ויותר אהרימני. כל המדע של היום באמת מעוצב כך כדי לייבש את כולנו. כי במדע הזה אנשים מכירים באמת רק את העולם הפיזי, שהוא עולם מסוייד וחומרי. וזהו היסוד האהרימני בציביליזציה הנוכחית שלנו.

בין שני אלה נמצא העיקרון שאנו מכנים כריסטיאני במשמעות האמיתית. אתם רואים, רבותי, אנשים לא באמת יודעים את הרוח הכריסטיאנית האמיתית היום. אם תקחו את היסוד הידוע ככריסטיאני בעולם היום, זהו באמת משהו שעלינו להילחם למענו, זה ברור.

אבל הרוח שעליו אמרתי כמה דברים בפעם האחרונה שנפגשנו, שנולד בנקודת המפנה של הזמנים וחי במשך 33 שנים – אינדיבידואל זה לא היה כפי שאנשים אומרים שהיה. מטרתו האמיתית היתה ללמד את כל האנושות את הדברים שיאפשרו ליצור שיווי משקל בין היסוד האהרימני ליסוד הלוציפרי. להיות נוצרי זה באמת לחפש איזון בין היסוד האהרימני ליסוד הלוציפרי. באמת אינכם יכולים להיות נוצרים בדרך שאתם אמורים להיות כפי שאנשים אומרים לעיתים קרובות.

מה זה אומר, לדוגמא, להיות נוצרי במובן פיזי? להיות נוצרי בדרך פיזית זה ללמוד אודות האדם. האדם יכול לחלות. הוא מקבל דלקת קרום החזה. מה זה אומר כשאנחנו אומרים שהוא קיבל דלקת קרום החזה? זה אומר שיש בו יותר מדי מהיסוד הלוציפרי, עלי לומר: "אם יש לי מאזניים [ציור 28] והם מתרוממים יותר מדי לצד אחד, עלי להסיר קצת משקל. אם זה יורד יותר מדי כאן, אני צריך להוסיף משקל שם. כעת אני אומר לעצמי שכאשר למישהו יש דלקת קרום החזה היסוד הלוציפרי רב עוצמה מדי והאהרימני חלש מדי. אני צריך להוסיף משהו אהרימני כדי לאזן זאת.

C:\Documents and Settings\Owner\Local Settings\Temporary Internet Files\Content.Word\CCE00000.jpg ציור 28

הבה ונניח שאני אומר לעצמי, לגמרי בצדק: "לאדם זה יש דלקת קרום החזה. כיצד אוכל לעזור לו?" אני לוקח חתיכת עץ שדר.[1] לעץ שדר יש צמיחה חזקה באביב. ועץ שדר זה משהו באמת טוב, במיוחד החלק שקרוב לקליפה. לקליפה יש כוחות נפלאים של צמיחה. אני קוטע זאת בעשותי מעץ השדר פחם עץ. ובכך מה אני עושה מעץ שדר טרי זה המחדש עלומיו תמיד? אני עושה ממנו פחם שדר, משהו אהרימני. ואז אני טוחן את פחם השדר לאבקה[2] ונותן אותה לאדם שיש בו יותר מדי יסוד לוציפרי ודלקת קרום חזה. ובכך הוספתי יסוד אהרימני ללוציפרי שנמצא בעודף.

אתם רואים, הבאתי את הדברים לידי שיווי משקל. בדיוק כפי שעלי להוסיף משהו כאשר צד אחד של המאזניים מתרומם יותר מדי, כך הוספתי פחם שדר כשיש יותר מדי יסוד לוציפרי בדלקת קרום חזה. עשיתי את עץ השדר למינרלי כשהפכתי אותו לפחם עץ. זה עשה אותו לאהרימני.

הבה ונניח שמישהו נראה כה עייף, בלתי פעיל, עד שאני אומר לעצמי: "יהיה לו שבץ בקרוב." יש בו יותר מדי מהיסוד האהרימני. אני צריך אז להוסיף לו משהו לוציפרי, כדי לאזן את הדברים. מה אני עושה במקרה כזה?

עכשיו אתם רואים שיש לי צמח – שם השורש [ציור 29]. אתם יודעים שהשורש קשה. הוא מכיל הרבה מלחים. זה לא לוציפרי. הגבעול והעלים גם כן אינם לוציפריים. אבל אם אני עולה למעלה אני מגיע אל הניחוח.

C:\Documents and Settings\Owner\Local Settings\Temporary Internet Files\Content.Word\CCE00000.jpg ציור 29

ניחוח פרחים רב עוצמה. הניחוח רוצה לברוח, בדיוק כפי שהפנטזיה רוצה לפרוש כנפיים. אחרת לא אוכל להריח אותו. ואז אני לוקח את צוף הפרחים.[3] הצוף לוציפרי. אני נותן אותו בדרך מתאימה וכך מאזן את היסוד האהרימני, ואני יכול לרפא את החולה.

ומה נעשה ברפואה המודרנית? ברפואה המודרנית הדברים נבדקים בניסיונות. כימאי מגלה יום אחד את האצטיל פנטידין.[4] איני צריך לספר לכם מה זה. זה חומר מורכב. אנשים לוקחים את זה עכשיו לבית חולים. יש שם 30 פציינטים. כל 30 הפציינטים מקבלים אצטיל פנטידין, הטמפרטורה שלהם נבדקת ונרשמת, ואם יש תוצאה כל שהיא החומר נחשב כתרופה.

אבל לאנשים אין מושג כלל מה באמת קורה בגוף האנושי. איננו יכולים להביט לתוך הגוף האנושי. זה רק אם אנו יודעים שדלקת קרום החזה משמעה שיש יותר מדי יסוד לוציפרי וצריך להוסיף משהו אהרימני, או ששבץ משמעו שיש יותר מדי מהיסוד האהרימני וצריך להוסיף משהו לוציפרי – אז זוהי הדרך הנכונה. זהו משהו שהאנושות חסרה היום. הגזע האנושי אינו כריסטיאני דיו במובן זה, משום שהיסוד הכריסטיאני יוצר את שיווי המשקל. אתם רואים, אני מראה לכם מדוע ריפוי פיזי טהור יכול להיות משהו כריסטיאני. זה כריסטיאני בגלל החיפוש אחר שיווי המשקל.

אתם רואים, גם זה משהו שרציתי להראות לכם בפסל המגולף בעץ שיש למקם אותו שם למעלה בבניין.[5] למעלה זהו לוציפר, היסוד הלוציפרי, כל הדברים הקודחים, הפנטזיה, ההירדמות בבני אדם. למטה יש כל מה שרוצה להתקשות, היסוד האהרימני. ובין השניים נמצא כריסטוס.

זהו שעוזר לנו לגלות מה עלינו לעשות – ברפואה, במדע, בסוציולוגיה ובכל מקום. וזהו חלק מהיות אדם היום שנבין שלטבע האנושי יש גם יסודות לוציפריים וגם יסודות אהרימניים.

אבל מה אנשים מבינים מדברים אלה? כומר מפורסם מאוד בבאזל ומעבר לה, ששמו היה פרוהנמאייר[6], נתן פעם הרצאה. הוא לא טרח לבוא ולראות את הפסל, אבל קרא עליו בעבודה של מישהו אחר – שגם הוא לא ראה את הפסל, אלא רק העתיק שוב ממישהו אחר – שהפסל פוּסל פה, לוציפר למעלה, כריסטוס באמצע, ואהרימן למטה. יש שלוש דמויות, אחת מעל השניה, וכידוע לכם, יש למעשה אפילו יותר מהם. אהרימן פעמיים, לוציפר גם כן פעמיים. האיש פרוהנמאייר, ידע זאת כה טוב שכתב: "שטיינר יצר משהו נורא למדי שם בדורנאך – דמות של כריסטוס המראה תכונות לוציפריות למעלה ותכונות כמו חייתיות למטה."

טוב, לדמות של כריסטוס אין כלל תכונות לוציפריות אלא ראש אנושי לגמרי. אבל הוא ערבב הכל. הוא חשב שזו דמותו של כריסטוס שם למעלה ותכונות כמו חייתיות מלמטה. למעשה הדמות של כריסטוס אינה גמורה עדיין מלמטה, זה עדיין גוש עץ!

כך כומר נוצרי זה המבקש אחר האמת מתאר את הנושא, וכל העולם אומר עכשיו שזה צריך להיות נכון, כי אחרי הכל כתב זאת כומר. קשה להתמודד עם זה אם אנשים אינם רוצים להבין, אינם רוצים לתפוס את הדברים. הם תמיד רצים לכומר כי הם מאמינים במה שהוא אומר. יש לכם כאן דוגמא של השקרים שנאמרים, דוגמא כה עלובה שפשוט אי אפשר לחשוב על משהו גרוע יותר.

לכל האנשים הללו יש השקפות מוזרות. הכומר פרוהנמאייר כתב זאת. בזמן שכתב זאת, ד"ר בוס היה עדיין כאן בגיתהאנום.[7] כידוע לכם, ד"ר בוס נוטה לגשת לדברים עם אלה בידו. יש לכם בוודאי השקפות משלכם אם צריך לנופף באלה או במברשת יד. מברשת היד רכה יותר, יותר לוציפרית, אלה היא קשה, יותר אהרימנית. אם כן השאלה היא, במה להשתמש? טוב, הוא אמר לפרוהנמאייר את האמת, אמר לו את האמת יותר עם אלה , כפי שהיה.[8] ובכן, מי קיבל מכתב מפרוהנמאייר? אני קיבלתי! קיבלתי מכתב ארוך מד"ר פרוהנמאייר שבו ביקש ממני לפנות לד"ר בוס שלא יהיה כל כך חסר נימוס ביחס לד"ר פרונהמאייר.[9]

כעת רק חישבו איזה מן רעיונות יש לאנשים. קשה להאמין איזה מין רעיונות יש להם. הם מדברים סרה במישהו, כפי שסיפרתי לכם, ואז הם פונים אליו שיפעל כנגד מישהו שמדבר גלויות.

זוהי הבעיה. הציבור, במיוחד הציבור מהמעמד הבינוני, אינו נוטה לעשות את המאמץ הקטן ביותר לראות דברים כפי שהם אלא פשוט מקבל את מה שמספרים לו. זה בוודאי נכון משום שזהו מישהו שאוחז במשרה רשמית. וזו הסיבה שהציביליזציה שלנו כל כך לא רצינית וכה עלובה ומרושעת בדברים רבים.

המצב הוא שכל דרך החשיבה שיש לאנשים היום צריכה לעלות על מסלול שבו אפשר יהיה לראות שוב שכל הדיבורים הללו אודות דברים כריסטיאניים לא יספיקו. אנו צריכים להיות אובייקטיבים ביחס לזה. עלינו לדעת שרפואה יכולה להיות כריסטיאנית אם אנו יודעים את הדברים הבאים, למשל. בואו ונאמר שמישהו מראה בבירור שאנשים שאוכלים בקביעות סוכר, אפילו כילדים, מקבלים סרטן הכבד – זה אומר שהכבד נהיה אהרימני. במקרה זה עלינו לדעת במה להשתמש כדי לטפל בזה, וזהו היסוד הלוציפרי המקביל.[10] בדיוק כפי שאנו יכולים לומר את ההבדל בין חם וקר, כך אנו צריכים לומר מהו ההבדל בין להיות לוציפרי ולהיות אהרימני. אתם יודעים שכאשר אחד הגפיים נהיה נוקשה, האדם נהיה אהרימני. קומפרסים חמים, בגדים חמים שיונחו על המקום יהוו יסוד לוציפרי כדי לסתור זאת. וכך אנו באמת צריכים לדעת בכל התחומים, ובכל המצבים, מה המצב עם האדם החולה. ואז תהיה הרפואה כריסטיאנית.

החינוך, שיטת בית הספר, גם כן צריכים להיות כריסטיאניים. זה אומר שעלינו ללמד בדרך כזו שהילדים לא יהפכו לזקנים בנעוריהם המוקדמים. אנו צריכים לתת להם להתחיל את בית הספר עם דברים מוכרים להם, שהם מעוניינים בהם, וכן הלאה.

אתם רואים, אם אנו לוקחים את העניין בדרך זו, אז בשימוש במונחים כמו אהרימני, לוציפרי, כריסטיאני, אין שמץ של אמונה תפלה אלא מדע בלבד. וזה מה שהם באמת.

כיצד מתקדמת האבולוציה ההיסטורית? טוב, אתם יודעים, היה זמן מהזמנים הנוצריים המוקדמים ועד למאות ה-12, 13 ואפילו 14, שבהם הנוצרים לא הורשו לקרוא בכתבים הקדושים. נאסר לקרוא בברית החדשה. רק הכמרים הורשו לקרוא את הברית החדשה. מדוע? טוב, זה היה למעשה משום שהכמרים ידעו שאת הכתבים הקדושים צריך לקרוא בדרך הנכונה. אם אנשים היו קוראים את הכתבים הקדושים מבלי הכנה נכונה, הם היו מגלים שיש בו ארבע בשורות: של מתי, מרקוס, לוקס והבשורה של יוחנן. והן למעשה סותרות זו את זו. מדוע הן סותרות זו את זו? טוב, רבותי, אתם צריכים להבין זאת בדרך הנכונה. כל מי שאינו טיפש גמור יכל להבין שהן סותרות זו את זו אפילו במאה הרביעית או החמישית. כמובן שהן סותרות זו את זו.

רק תדמיינו שאצלם צילום פרונטלי של מר בורל ואראה לכם אותו. טוב, כולכם תכירו אותו מהתמונה. ואז יבוא מישהו ויצלם אותו מהצד, כך שיראו את הפרופיל שלו. אראה לכם תמונה זו וכולכם תאמרו: "זהו מר בורל, הוא נראה קצת שונה. אתם צריכים לראות אותו מלפנים, אז הוא נראה כך. אבל התמונה שהראיתם לי שנלקחה מהצד – זה לא מר בורל!" טוב, זהו מר בורל אבל אנו רואים אותו מזווית אחרת. ואם הייתי מצלם אותו מאחור הייתם לבטח אומרים: "אבל צריך להיות לו גם אף, ולא רק שערות!" אבל זה בגלל הזוויות השונות.

וכעת, אם 'נצלם' מאורעות רוחיים מצדדים שונים, הם גם כן ייראו שונים. צריך פשוט לדעת שהבשורות נכתבו מארבע נקודות מבט שונות. הן צריכות לסתור זו את זו, בדיוק כפי שהתמונות של מר בורל נראות שונות אם הן נלקחות מלפנים, מהצד, או מאחור.

כעת הגיע זמן שבו אנשים אומרים: "אין דבר כזה! להתכונן לפני קריאת הבשורות! איננו מתכוננים יותר לשום דבר היום. הרשינו לעצמנו לעבור הכנה בבית הספר, הרשינו לעצמנו להתאמן ולהשתפשף. אבל מרגע שגמרנו עם השפשוף, מרגע שעברנו את גיל 14 או 15, אז אין מה להתכונן יותר, אז אנו יכולים להבין הכל." טוב, זוהי ההשקפה הכללית היום.

וזה מגיע גם לכך שאנשים רואים את הגיתהאנום ורואים שזה מקום שילדים לא הולכים ללמוד בו אלא באמת אנשים מבוגרים עם קרחות – הם עדיין רוצים להתכונן. זה צריך להיות בית של טיפשים! אתם רואים, זה מה שהם אומרים, כי הם אינם יכולים לדמיין שאנשים עדיין רוצים ללמוד. כאלה הם הדברים היום. וצריך להיות לנו ברור שלקרוא משהו כמו הבשורות דורש באמת הכנה מוקדמת, כי זה נכתב בדימויים. אתם יודעים, כל מי שרוצה לקרוא משהו שנכתב בסינית היום צריך תחילה ללמוד כתב סיני. לקחת את הבשורות רק בדרך שהן כתובות יהיה כמובן שטות, בדיוק כפי שכתיבה סינית נראית כקשקוש אלא אם יכולים לראות אותה בדרך נכונה. אבל כאשר מבינים דברים אלה נכונה, מגלים שבכל דבר כריסטיאני זה תמיד עניין של: "צריך ללמוד למצוא את שיווי המשקל הנכון בין היסוד האהרימני ליסוד הלוציפרי, ולא לתת לצד אחד של המאזניים לעלות ולשני לרדת."

כך, גם אנו האנתרופוסופיים לא מתביישים לדבר על היסוד הכריסטיאני במובן זה. באנתרופוסופיה זה נהיה ברור מאוד שלהיות כריסטיאני זה לא אומר ששמו של כריסטוס מתנוסס על אחת מלחייו כל הזמן, וכן הלאה.

אחת מהאשמות המכוונות כלפי אנתרופוסופיה היא שכה מעט מדובר בה אודות כריסטוס. אבל אני אומר תמיד: "אתם רואים, שמו של כריסטוס אינו נישא כל הזמן באנתרופוסופיה בגלל שאנו לוקחים ברצינות את עשרת הדיברות. ואתם מדברים כה הרבה על כריסטוס משום שאתם אפילו לא מכירים את הדיברה המצווה לא לשאת את שם האלוהים לשווא."

כאשר כומר מטיף בכנסייה נוצרית היום, שמו של כריסטוס נמצא על שפתיו כל הזמן. צריך להשתמש בו רק אם מבינים באמת במה מדובר. וזה, אתם רואים, ההבדל באנתרופוסופיה, אשר מתכוונת להיות באמת נוצרית, לא אמונה תפלה או מתחסדת, אלא מדעית באמת. ובמונחים אלה באמת מדעית בשלמות. וכך המאורע שבא בין הלוציפרי המוקדם יותר והזמנים האהרימניים המאוחרים יותר, המאורע שהתרחש בארץ ישראל, מתואר באנתרופוסופיה כאירוע המפתח בהיסטוריה העולמית.

כאשר אנשים יבינו שוב נכונה מה שקרה על אדמה זו במאורע זה, הם באמת ימצאו שוב את עצמם. היום אנשים הם באמת לגמרי מעבר לעצמם עם המדע החיצוני לחלוטין שלהם.. נדבר עוד על כך כשניפגש בתשע בבוקר ביום רביעי הבא. זה מה שרציתי לומר בתשובה לשאלתכם. אני חושב שאפשר להבין כל זאת.

——————————————————————————————————–

  1. אצלנו מכונה עץ השדר בעיקר בספרות, גם ליבנה, אבל אין לערבבו עם עץ הלבנה הגדל בר בחורשי ארצנו.
  2. CARBO BETULAE, ולדה ושו"ת.
  3. עלי שושן טריים מפרחי העמק נסחטים ומעובדים בשיטות מיוחדות.
  4. השם הקודם של פנסטין.
  5. פסל העץ, 9 מטר גובהו, נקרא: נציג האנושות בין לוציפר ואהרימן. נמצא בגיתהאנום בדורנאך. ראו ספרו של דניאל זהבי: פסלו של רודולף שטיינר – נציג האנושות.
  6. ד. ל. יוהנס פרוהנמאייר (1850-1921). הקטע המדובר מ-Die theosophische Bewegung, ihre Geschichte, Darstellung und Beurteilung; s.107 שטוטגרט 1920, וכך כתוב שם: "פסל בגובה 9 מטר של האדם האידיאלי פוסל לאחרונה בדורנאך, עם מאפיינים 'לוציפריים' בחלקו העליון ותכונות חייתיות בחלקיו התחתונים" (לא נכלל בהוצאה השניה). פרוהנמאייר לקח אינפורמציה זו ממאמר שנכתב על ידי הכומר היינריך נידקר רוס (Christlicher Volksbote aus Basel 1920; 88; 23; 179f, 9/6/1920) מבלי לבדוק זאת, ומבלי לתת את המקור, כאילו היה זה משהו שראה בעצמו, ולא הלך לדורנאך מבאזל והביט בפסל עצמו. ראה גם הרצאות שניתנו ב-16 לינואר ו-6 לפברואר 1921, ב- (ga203 s. 76ff and 193ff)
  7. בוס רומן (1889-1952). עורך דין ואיש מדעי החברה, נציג פעיל של אנתרופוסופיה, דמות מובילה בתנועת השילוש החברתי בשוויץ.
  8. בפרסום הנקרא Die Hetze gegen das Goetheanum, s.106, דורנאך 1920, וכולל הרצאה מאת רודולף שטיינר על האמת אודות אנתרופוסופיה והגנה עליה כנגד שקרים, ואת המאמר של ד"ר בוס.
  9. יותר מאוחר תוארך ל-23 בינואר 1921.
  10. רודולף שטיינר הציע להשתמש בתרופה שהוכנה מצמח הדבקון שצמח על צפצפה כדי לטפל בסרטן הכבד. ראו את הספר שיצא בהוצאת הומני: הרפואה האנתרופוסופית ותרופותיה. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *