יסודות האזוטריות – 27

יסודות האזוטריות

רודולף שטיינר

31 הרצאות שניתנו בברלין ב-1905

GA93a

תרגם מאנגלית: מוטי גולדנר

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

בספר יש הקדמות ונספחים חשובים שאין בארכיב!

הרצאה עשרים ושבע

ברלין, 30.10.1905

התנהלות האבולוציה בעולם מופיעה לפנינו בשלוש רמות שונות: כתודעה, חיים וצורה.[1] תודעה בהתגלויותיה השונות מוצאת את ביטוייה בשבע אבולוציות פלנטאריות: סטורן, שמש, ירח, אדמה, יופיטר, וונוס, וולקן. בכל פלנטה מתקיימות שבע ממלכות של חיים וכל ממלכה עוברת דרך שבעה מצבי צורה.

אדמתנו מהווה מצב כזה של צורה, של מצב הצורה או הכדור הרביעי הנמצא בממלכה הרביעית של החיים, בפלנטה הרביעית, או במצב התודעה הרביעי. אנו חושבים על האדמה כפי שהיא כעת ושואלים עצמנו: מה אנו עושים כאן? אנו נוטלים דברים הנמצאים בחלל מחוצה לנו, בעיקר ממלכת המינראלים, ומייצרים מתוכם חפצים. זה מהווה תהליך של צירוף ושילוב. מתוך דברים נפרדים אנו מרכיבים שלם, זה מהווה יצירה בתוך צורה. קיימות דרכים נוספות בהן משהו חדש יכול להופיע, למשל בדרך דומה בה גבעול, עלים ופריחה מופיעים מתוך שורשיו של הצמח. פריחה אינה יכולה להיות מורכבת בדרך בה מכשיר מורכב, באמצעות צירוף ושילוב, אלא היא חייבת לצמוח ממה שכבר קיים שם. זה מהווה תהליך בממלכה של חיים. מתוך מה שנמצא שם נוצר משהו חדש.

במקרה של היצירה מהסוג השלישי, מתוך התודעה, מופיע משהו בדרך כזאת בה אנו יכולים לומר: למעשה קודם לכן לא היה שם דבר – אַיִן.

הבה נעביר עצמנו אל תחילתה הקמאית של אבולוציה פלנטארית כזאת, אל תחילתו הראשונית של סטורן. מה ניתן לראות שם? עדיין לא התקיימה שם פלנטה פיסית, אפילו לא התקיימה שם פלנטה בצורת ארופה (Arupa) עדינה ביותר, אנו ניצבים שם אפילו לפני הרגע בו סטורן הקדום נכנס אל התחלתו הראשונית. לא התקיים דבר מסדרת הפלנטות שלנו. כמובן שהתקיים שם כל מה שנבע משרשרת הפלנטות הקודמות, בצורה דומה מאוד להתעוררותנו בבוקר, כשעדיין לא עשינו דבר, ורק הזיכרון של מה שעשינו ביום הקודם מוחזק בנפשנו. כך כאשר אנו מעבירים עצמנו לגמרי לתחילתה של אבולוציית סטורן, יש לנו בישויות הרוחיות המתגלות אז, את הזיכרון של השרשרת הפלנטארית הקודמת והתרחשויותיה.

כעת הבה נעביר עצמנו לסופה של השרשרת הפלנטארית, לזמן בו וולקן יגיע לסיומו. הואיל ושרשרת הפלנטות הגיעה בהדרגה להתגלותה כיצירה, הנטייה לכך הייתה קיימת שם כבר בהתחלה כתודעה הטבועה בתוכה. כך שאנו חייבים להתחיל עם נביעתה החוצה של התודעה. מתוך התוכן, מתוך הזיכרון של התודעה נוצר החדש. לכן בסוף יהיה נוכח משהו שלא היה שם בהתחלה: כלומר, כל ההתנסויות. מה שהיה שם בהתחלה זרם החוצה אל הדברים והישויות האסטרליות. בסוף התהליך תיווצר תודעה חדשה בעלת תוכן חדש. זהו דבר שנבע מתוך האין, מתוך ההתנסויות. כאשר אנו מתבוננים במשהו חדש אנו חייבים לומר לעצמנו: בכדי שכל זה ייווצר חייב היה להיות שם זרע. המצב החדש של התודעה, בתום האבולוציה הפלנטארית, נובע למעשה מתוך האין, מתוך ההתנסויות. בעבור זה לא נדרשים יסודות, נוצר משהו מתוך האין. כאשר מישהו מתבונן במישהו אחר, לא ניתן לומר שהוא לקח משהו מהאחר, כאשר כתוצאה מכך הוא נושא בתוכו את הזיכרון של האחר. זיכרון זה נובע מתוך האין.

להלן שלוש דרכי היצירה:

צירוף ושילוב חלקים קיימיםצורה

יצירת תצורות חדשות בעלות תוכן חיים חדשים מתוך

יסודות קיימים

חיים
יצירה מתוך האיןתודעה

כאן יש לנו שלוש הגדרות של ישויות יוצרות, שמונחות ביסוד השרשרת הפלנטארית. הן נקראות שלושת הלוגוסים. הלוגוס השלישי יוצר באמצעות צירוף ושילוב. כאשר מתוך סובסטאנציה אחת משהו חדש בעל חיים חדשים מגיע לידי קיום, זה נגרם על ידי הלוגוס השני. בכל מקום בו יש לנו עניין בהופעה מתוך האין, יש לנו את הלוגוס הראשון. זוהי הסיבה מדוע הלוגוס הראשון לעיתים קרובות נקרא גם: האחד השוכן בתוך הדברים, הלוגוס השני נקרא: האחד השוכן בסובסטאנציה השקטה שבדברים היוצר מתוך החיים, והלוגוס השלישי נקרא: האחד אשר מצרף ומשלב כל דבר קיים, מי שמרכיב את העולם מתוך הדברים.

שלושת הלוגוסים הללו תמיד מתגלים בעולם האחד בתוך ודרך השני. הלוגוס הראשון מתנסה גם בחוכמה הפנימית וגם ברצון. בפעילות היוצרת של הלוגוס הראשון קיימת התנסות, כלומר, קיבוץ המחשבות מתוך האין ואז יצירה פעם נוספת מתוך האין על פי מחשבות אלו. בכל אופן ביצירה מתוך האַיִן אֵין הכוונה שלא התקיים שם לחלוטין דבר. להיפך, במהלך האבולוציה מתרחשות התנסויות ובמהלך ההתהוות נוצר החדש, כך שמה שהיה שם התמוסס ונעלם ומתוך ההתנסות שהתרחשה שם נוצר החדש.

ניתן להשוות יצירה זו עם הבא להלן: מישהו רואה אדם אחר ומתבונן בהופעתו. לוּ הוא היה מחונן ביצירתיות כמו הלוגוס הראשון הוא היה מסוגל לומר: כן, ראיתי את X ויש לי גם את המושג הנגדי של X. אני יכול גם ליצור את התמונה המשלימה שלו, כלומר, לבן היכן שהיה שחור וההיפך. בדרך זו, מתוך ההתנסות באובייקט ובהיפוכו, הוא יצר צורה חדשה לחלוטין, ואת זה הוא יכול להחדיר בחיים. זו תהיה יצירה חדשה לחלוטין שלא הייתה שם קודם. הבה נניח שמישהו עשה זאת עם מספר אנשים ושאנשים אלו מתו, אז, מתוך התנסותו, הצופה יוכל ליצור עולם חדש.

בהתבוננות בעולם ניתן לראות את האינטראקציה המתמשכת של שלושת הלוגוסים. הבה ניצור בתוך מסגרת המערכת הפלנטארית שלנו, תמונה מנטאלית של עבודת שלושת הלוגוסים בכל הקשור לאדם. הבה נחשוב על התחלתה הראשונית של אבולוציית סטורן, כאשר עדיין לא היה שם דבר. מה התרחש אז? כל דבר שנכח שם קודם טפטף כאילו מטה. כל הדברים שהיו שם קודם זרמו החוצה. מה שהתעורר בדרך זו הייתה השתפכות הסובסטאנציה הראשונית מתוך סך ההתנסויות הקודמות. הוּכלה בזה הסובסטאנציה ממנה התפתח האדם מאוחר יותר. בהתחלה הסובסטאנציה הזאת נכחה שם פשוט כסובסטאנציה. אז נדרש לפעול על סובסטאנציה זו הזורמת החוצה ולצרפה ביחד. הצירוף של הסובסטאנציה הזורמת החוצה מהווה יצירה חדשה. זוהי מעל לכל פעילותו של הלוגוס השלישי. זה התרחש לאחר זרימת הסובסטאנציה החוצה ולכן זוהי פעילותו היצירתית של הלוגוס השלישי.

Diagram XIV

מה זה אומר לגבי האדם? לגבי האדם זה מציין בראש וראשונה שצורפו אז כל החלקים שיצרו את גופו הפיסי. באותם הזמנים על סטורן, האדם היווה אוטומט ממשי. אם מישהו אמר לו משהו, הוא היה חוזר על זה. עוצבו אז צורות של ישויות. זה נקרא עבודתו של הלוגוס השלישי והמשיך הלאה אל תקופת השמש, כאשר האדם קיבל גם את גופו האתרי ואיתו חיים. זו הייתה עבודתו של הלוגוס השני. כעת הבה נמשיך אל תקופת האדמה. שם האדם עצמו רוכש תודעה, כלומר, את האפשרות לאסוף התנסויות מתוך האין. זוהי עבודתו של הלוגוס הראשון. בסטורן האדם קיבל מהלוגוס השלישי את מה שמהווה בו צורה. בשמש הוא קיבל את מה שמהווה בו חיים מהלוגוס השני. על האדמה הוא קיבל את מה שמהווה בו תודעה מהלוגוס הראשון.

מושג התודעה חייב להיעשות קצת יותר ברור לנו. אנו חייבים לפתח במלואו את מושג התודעה במישור מסוים. האדם מודע, אבל אנו חייבים לדעת היכן מתקיימת תודעתו. כעת כאשר אנו מדברים על תודעה ערה הוא מודע על המישור הפיסי. אבל תודעה ערה יכולה להתקיים גם על המישור האסטרלי. כאשר במקרה של יצור כלשהו, מתקיימים החיים על המישור הפיסי והתודעה על המישור האסטרלי, אז היצור המדובר מהווה חיה.

באדם החשיבה ממוקמת בראש. בחיה, למשל בנמר, התודעה נמצאת במישור האסטרלי. מה שניתן לקרוא לה נקודת המוקד דרכה מושפע הנמר מעוצבת מחוץ לראש. כאשר הנמר חש בכאב זה עובר למישור האסטרלי. אצל הנמר האיבר המשמש לזה ממוקם בחזית הראש, היכן שנמצא המצח אצל האדם. אצל האדם מקום זה כבר סגור בתוך הראש וממולא במוח הקדמי. התודעה נכלאה באמצעות המוח והחלק הקדמי של הגולגולת, ולכן נמצאת על המישור הפיסי. במקרה של הנמר, וכן של כל החיות, נקודת המוקד של התודעה שוכנת בחזית הראש, באסטרלי: משם היא עוברת אל העולם האסטרלי. במקרה של הצמח הדברים שוב שונים. לו יכולנו לצעוד בעקבות תודעתו, מלמעלה כלפי מטה, היינו יוצאים תמיד בקצה השורש. אם אז היינו עוקבים אחר קו הגדילה היינו מגיעים למרכז האדמה. שם נמצאת נקודת האיסוף של כל התחושות, נקודת היניקה של תודעת הצמח. זה נמצא בקשר ישיר עם העולם המנטאלי. תודעת עולם הצומח השלם ממוקמת במישור המנטאלי.

התודעה של כל העולם המינראלי שוכנת באזורים העליונים של העולם המנטאלי, על מישור הארופה. תודעת האבן היא כזאת שאם היינו רוצים לחפש את מוקדה היינו מוצאים אותה כסוג של אטמוספרה שמשית. כאשר על האדמה אנו פועלים על עולם המינראלים, כאשר אנו שוברים אבנים, כל פעולה בודדת עומדת ביחס מסוים לאטמוספרה שמשית זאת. שם מבחינים בעבודה שהאדם מבצע כאן. כך יש לנו על המישור הפיסי טווח של ישויות שהתודעה שלהן שוכנת במישורים אחרים.

 

האדם והחיה שונים האחד מהשני עקב העובדה שתודעתם נמצאת על מישורים שונים. כעת, קיימות גם ישויות נוספות לצד המינראלים, הצמחים, החיות והאדם. אלו הן ישויות בעלות תודעה על המישור הפיסי, אבל גופן נמצא במישור האסטרלי. ישויות כאלו מהוות כאילו חיות הפוכות. ישויות כאלו אכן קיימות. אלו הן הישויות האלמנטאריות. בכדי שטבען יובן הבה נבהיר מה שייך למישור הפיסי.

פיסי מהווה: ראשית אדמה מוצקה, שנית מים, שלישית אוויר ורביעית אתר (אתר החום, אתר האור, האתר הכימי, אתר החיים). הבה ניצמד לארבע הצורות הנמוכות של המישור הפיסי שלנו ונפריד את העולם האתרי מהן.

מצבי תודעה יכולים לשכון בכל ארבע הצורות של המישור הפיסי שעה שהגוף של ישויות כאלו שוכן באסטרלי. אנו חייבים לחשוב על תודעה המתקיימת על האדמה המוצקה והגוף האסטרלי. או על ישות שתודעתה מתקיימת במים וגופה באסטרלי. ואז על ישות כזאת עם תודעתה באוויר וגופה באסטרלי ועל אחת כזאת בעלת תודעה באש וגופה באסטרלי. האדם של ימינו יודע מעט אודות ישויות אלו. בימינו הן מוכרות רק דרך השירה. כורים (של מינראלים) מכירים ישויות כאלו היטב. גמד (גנוֹם) ניתן לראייה רק למישהו היכול לראות במישור האסטרלי, אבל כורים לעיתים קרובות אוחזים בראייה כזאת, הם יודעים שהגמדים מהווים מציאות.

כך מתקיימות על אדמתנו צורות שונות של תודעה, ומה שמדען הטבע של היום מכנה חוקי הטבע מהווה את מחשבותיהן של הישויות החושבות במישור הפיסי אבל גופיהן נמצאים במישור האסטרלי. כאשר אנו עוסקים בפיזיקה בחוקי הטבע אנו יכולים לומר: אלו הם המחשבות של ישויות שהגופים שלהן מתקיימים על המישור האסטרלי. כוחות הטבע הם ישויות יוצרות וחוקי הטבע מהווים את מחשבותיהן.

 

האלכימאי של ימי הביניים ניסה לעשות שימוש ברוחות אלו. גיתה הכיר זאת טוב מאוד. פאוסט רצה שתהיה ברשותו רוח אש. זה היה אמור להיווצר על ידי סלמנדרות שגופן נמצא על המישור האסטרלי. כך יש סביבנו ישויות שהכרתן נמצאת בפועל באש, להן אנו גורמים כאב כאשר אנו מציתים אש, מאחר ובעשותנו כך אנו למעשה גורמים לשינוי מסוים בגוף של ישות זו על המישור האסטרלי. כאשר אדם מצית אש הוא משנה ישות אסטרלית זו. באותה הדרך כאשר מחוללים שינוי בספירות אחרות של האלמנטים והכוחות של הטבע, משנים משהו בישויות אסטרליות אלו. כאשר אנו עושים דבר זה או אחר אנו מאכלסים ללא הפסק את המישור האסטרלי. אם אנו חושבים על כך בבהירות, אנו מבינים את משמעות הטקס הכנסייתי: כלומר, לא לעשות שימוש בסובסטאנציה מכל סוג על המישור הפיסי, למעט בכאלו בעלות משמעות, באמצעותן ישויות משמעותיות מתעוררות על המישור האסטרלי. למשל כאשר אדם מדליק עשן של קטורת הוא עושה משהו בעל תכלית. הוא מבעיר סובסטאנציה מסוימת ויוצר ישויות מסוג מיוחד. כאשר מישהו מעביר חרב באוויר בארבעה כיוונים הוא יוצר סוג מוגדר של ישות.

אותו הדבר נכון לגבי הכומר, כאשר הוא מבצע תנועות מוגדרות עם ידיו, ומוסיף לזה צלילים מוגדרים, אוֹ, אִי אוּ, המוגברים על ידי חזרות: דומינוס ווביסקום (Dominus vobiscum). הצליל רגיל, האוויר מובא לידי רטט מוגדר המוגבר באמצעות תנועות הידיים, וסילפה (רוח אלמנטרית של האוויר) נקראת לידי קיום. הסימן, האחיזה והמילה של הבונים החופשיים גם הם מחוללים צורות מוגדרות המתגלות בהתאם לחוקים מוגדרים בעולם הפיסי. באמצעות שימוש תכליתי במילים אלו נוצר קשר בין אדם אחד לשני, האדם נעטף בסובסטאנציה אסטרלית הנוצרת באמצעות הסימן, האחיזה והמילה.

באופן טבעי האדם מבצע זאת ללא הרף בחייו הרגילים, אבל הוא עושה זאת בדרך שאינה שיטתית ויוצר ישויות מנוגדות. אומנות מורכבת מעבודה הרמונית כלפי מעלה מהפיסי אל המישורים העליונים. בטקסים הדתיים, באמצעות פעולות מוגדרות, המטרה אינה ליצור ישויות מנוגדות אלא הרמוניות. בימינו האדם אינו נמצא בעמדה בה הוא יכול להביא דברים אלו לידי הרמוניה. אבל לכל דבר שהאדם יוצר בדרך זו במישור האסטרלי ישנן ישויות מכוונות מסוימות. כך יש לנו סביבנו עולם של ישויות אלמנטאריות עם מלך בקרבן. בקרב ההודים המלך של הגנומים נקרא קשיתי (Kshiti), הוא הגבוה ביותר בין הגנומים. הישות הגבוהה ביותר שבין האונדינות קרויה ורונה (Varuna). הגבוהה ביותר בין הסילפות היא ויו (Vayu), וכל דבר בעל תודעה באש מכוון על ידי מלך האש: אגני (Agni). בכל הפעילויות הקשורות לאש, מים וכדומה יש לנו עניין עם ישויות-דווה מיוחדת אלו. כל האש שיש לנו על האדמה מהווה סובסטאנציה הנטוות מתוך הישויות השייכות לאגני. מאגיה טקסית שמהווה את הסוג הנמוך ביותר של הכישוף מורכבת מעשיית שימוש בתחבולות מיוחדות מסוימות שהומצאו על המישור הפיסי בכדי ליצור צורות וישויות מוגדרות על המישור האסטרלי. קיימים היום בתי ספר בהם טקסים מאגיים עדיין מבוצעים. שימושים כאלו מביאים למשיכה גדולה כלפי העולם האסטרלי ולעתים תכופות מסתיימים בהתאבדות, מאחר ואז האדם פעיל כמעט בלעדית בעולם האסטרלי ומפסיק להיות רגיל להשתמש בעולם הפיסי לתכליתו החוקית. הוא פיתח העדפה כלפי העולם האחר והגוף הפיסי מהווה לעיתים קרובות מכשול.

כעת אתם מבינים את הקשר עם עבודת האש שהופיעה בהיסטוריה הדתית. אלו שהלכו בדרכו של זרתוסטרא ביקשו, באמצעות הקרבת האש של הכוהנים, ליצור למעשה צורות מוגדרות על המישור האסטרלי. כיום על האדמה כל דבר מתרחש בצורה פיסית. אבל ממה שנאמר ניתן לראות שישויות אסטרליות ממשיכות להיווצר תחת השפעות מעשינו. כל המעשים מלווים בישויות אסטרליות. אלו הן הסקאנדות (Skandas) המחוללות את הקרמה שלנו. אבל גם כל המעשים בפיסי משאירים מאחוריהם ישויות על המישור האסטרלי. למשל הקתדרלה של קלן מקבילה לישות מוגדרת על המישור האסטרלי. מתוך כל מה שהתרחש על האדמה, כאשר כל החומר הפיסי יעובד והאדמה תתמוסס, מתוך זה יעורר עצמו הכדור (Globe) האסטרלי הבא. זה פשוט יהיה נוכח שם כישויות אסטרליות, כתוצאה של כל התהליכים הפיסיים הקודמים. זוהי הסיבה מדוע האדם צריך לעבוד ללא הרף עם הקרמה. בחייו הבאים הוא חייב לתקן שוב את הישויות האסטרליות הגרוטסקיות שהוא יצר באופן גרוע, אחרת הן תיצורנה יצורים חסרי משמעות בכדור הבא. זוהי הקרמה שהוא חייב לתקן. מה שמתרחש בהיקף נרחב על האדמה, מתרחש באופן צר יותר באדם. הבא נחשוב על הילד. הוא מחונך בצורה שגויה, מפונק עם ממתקים וכדומה. זה אינו רק מחולל תהליכים בגוף הפיסי אלא מעניק לזה באופן מתמשך תוקף באסטרלי, כך שבפועל הגוף האסטרלי משתנה גם הוא. מה שהאדם מעניק באופן פיסי לילד הפעוט עובר אל תוך גופו האסטרלי של הילד, זה נוכח שם בעיצוב צורות מוגדרות. כך, מה שפועל פנימה, פועל שוב בהדרגה החוצה. בגיל מתקדם החטאים כנגד הילד נוטלים את נקמתם. חטאים אלו נשארים משך כל החיים ויש להם משמעות גדולה במיוחד בשנים האחרונות. לאחר תקופת החיים האמצעית מתחיל להתרחש מעין היפוך, האסטרלי פועל אז אל תוך המישור הפיסי.

בילדות מושתל אל תוך האסטרלי הבסיס שישמש את האדם בגיל מבוגר. כאשר האדם קולט את העוול שנגרם ועובד לאור זאת על עצמו, אז הוא מסוגל לצמצם את הנזק בגוף האסטרלי, אחרת בגיל מבוגר הוא יוכרע תחת החולשה של ילדותו. רק למה שהאדם עובד לתוכו במודעות יש את ההשפעה המאזנת על הגוף האסטרלי. אם מאוחר יותר בחיים האיכויות הנגדיות לא מגויסות באופן מודע, הוא אינו מסוגל להתגבר על החולשות.

———————————————————————————————

  1. תודעה, חיים, צורה… יצירה מתוך האין… שלושה לוגוסים. ר. שטיינר הסביר רעיונות אלו לחלק ממאזיניו בהרצאות שניתנו בנובמבר/דצמבר 1904 במיוחד ב-22.10.1904 בהערות להרצאה מספר 13 וב-25.10.1904 בהיסטוריה של ימי הביניים. הצגה דומה ניתן למצוא בהרצאות מאוחרות יותר מ-15.9.1907 סימנים וסמלים אוקולטיים ומ-17.6.1909 אבולוציה, אינבולוציה ויצירה מהאין. (מוסבר גם בישות האדם והאבולוציה העתידית שלו).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *