חינוך ולדורף 2119: מיוזמה חינוכית – למודל חברתי עתידי

חינוך ולדורף 2119: מיוזמה חינוכית – למודל חברתי עתידי

מאת גלעד אלון

09/06/2019

גלעד אלון, לומד אנתרופוסופיה מזה יותר מימי דור. ממייסדי עמותת שקד בקרית טבעון ופעיל בה לאורך השנים. שותף בחנות "קרון הספרים". כותב  ב"אדם עולם". מנחה קבוצות לימוד בנושאי כלכלה, חברה ופוליטיקה לפי שטיינר.   

 

חינוך ולדורף מציין 100 שנים לקיומו, מלא חיות, אנרגיה ומביט קדימה!

לא דבר של מה בכך. לא מעט רעיונות ניסו להגשים עצמם במאה השנים הללו, שהחלו על חורבות "העולם הישן" עם סיום מלחמת העולם הראשונה. בולשביזם, פאשיזם, ימי ויימאר ועוד. ולהבדיל, במקומותינו – קומונות קיבוציות, אחוות עמים ועוד רעיונות טובים.

ולעומתם, רעיונות שכן צלחו את מבחן הזמן: פמיניזם, מודעות סביבתית, זכויות להט"בים ועוד.

האם ניתן בכלל ליצור מבט מקיף אחד על תמונת זמן כה רחבה, זאת תוך כדי העמדת חינוך ולדורף כחלק אינטגרלי ממנה?

ברור שסכנת כישלון ההכללה גדולה מהסיכוי לערוך סדר פרשני פשוט.

בכל זאת אני מעז ומרשה לעצמי לאפיין מספר מרכיבים הקיימים ברוב השינויים העומדים במבחן הזמן: – בכולם, עומד במרכז האינדיבידואל. עד כה הוא/היא היה מופלה, מקופח, נטול זכויות והגנות. המאבק הוא לשחרור ולאינדיבידואליזציה.

– מאפיין מרכזי הוא, שאלת התנועות לשינוי שצמחו, וקיבלו את מירב כוחן מלמטה למעלה. הן נוצרו והתפתחו מתוך הציבור הרחב, ורק לאחר שצברו תנופה, החלו לפעול במעגלי הכוח המקובלים (תקשורת, פרלמנטים וכד'). "כוח רך" במאבקים ציבוריים, משני תודעה, ארוכים ונטולי אלימות כמרכיב מהותי בתוכם.

אם מתבוננים על חינוך ולדורף, ניתן לומר שמאפייניו מתאימים למרכיבים שצוינו לעיל. בהתאמה, ניתן לומר שאם הולדתו היא ב-1919, הרי הצמיחה המהירה של חינוך ולדורף החלה רק בשליש האחרון של המאה ה-20. הבום הגדול החל בשנות השבעים כשילדי הפרחים של וודסטוק ומפגיני 1968 באירופה הפכו להורים ומורים.

ההקדמה הזו באה למקם את האימפולס שניתן ע"י רודולף שטיינר בזמן ובמרחב. המאפיינים שצוינו לעיל מאששים את הרלוונטיות שלו לתרבות האנושית כולה כיוזמות חינוכיות הקיימות כיום ביותר משישים מדינות.

האימפולס הרוחני, הפילוסופי והחינוכי ניתן על ידי רודולף שטיינר שהיה המיילד, האומנת והמדריך במשך חמש שנות חייו הראשונות. אך חשוב שנזכור שההישג החינוכי אותו אנו חווים היום, הוא הרבה מעבר לבסיס ולהנחיות המעשיות שניתנו עד 1924. אי אפשר להמעיט מהעבודה העצומה והתרומה שאין לה שעור שנעשתה על ידי דורות של מחנכי/ות ולדורף במאה השנים הללו בכל רחבי העולם. העמקה, הרחבה, פיתוח תחומים ששטיינר לא הגיע ,או מעט לטפל בהם. והתאמה תרבותית-סביבתית בכל אותם המרחבים שמעבר למעגל המרכז אירופאי הראשוני.

תרומתם הכוללת של מחנכי/ות ולדורף הוא נושא רחב מני ים השווה לימוד, העמקה, הרחבה והכרת תודה עצומה. הוא ראוי למחקר מקיף ולפרסום נאות שמאמר זה אינו יכול להקיפו.

בארצנו הקטנה, מתחוללת אחת מהתפתחויות ולדורף המעניינות ביותר בקנה מידה עולמי. בהיקף הכמותי ובממד החינוכי-איכותי כאחד. תוך שלושים שנה בלבד, ישראל ניצבת בחלק העליון ביותר של הרשימה העולמית בדבר מספר קהילות חינוך ולדורף ביחס לגודל האוכלוסייה. שלוש – למיליון תושבים (בערך כמו גרמניה, אניית הדגל של חינוך ולדורף העולמי!!). בקהילות חינוך אחדות כבר יש אצלנו מערכת של 5-8 גנים ו-24 כיתות בית ספר, כך הן ניצבות בין קהילות החינוך הגדולות בעולם מבחינת מספר התלמידים.

האתגר החינוכי-איכותי שאיתו התמודדו ומתמודדים יום יום מחנכי/ות ולדורף, איננו נופל מהאתגר הכמותי-חיצוני ולעיתים אף עולה עליו. היכולת "לייבא" מתודה חינוכית ותמונת אדם מתרבות רחוקה, לבחון אותה לעומק ולדעת נכון – מה קבוע וראוי לשימור וחיזוק, מה תלוי תרבות ומרחב ואיך לבצע נכון את ההגירה והעלייה לארצנו, הוא הצלחה מרשימה ביותר. הביקוש מצד הורים וילדים להצטרף לחינוך ולדורף הוא רק הוכחה כמותית למידת הרלוונטיות שהושגה על ידי העושים/ות במלאכה.

ההשפעה וההקרנה של חינוך ולדורף בישראל על מסגרות חינוכיות נוספות המקיימות דיאלוג איתו (בחינוך הדתי ובבתי ספר ממלכתיים) היא רק בבחינת הוכחה נוספת להצלחה זו. ולא אמרנו כלום על השיתוף עם משרד החינוך, על המפגש עם אתגרי הזמן האחרון כמו מסכים, הפרעות קשב וריכוז ועוד, שיקצר המצע מלפרטם כאן.

נקודת המבט של יובל 100 שנה מביאה הזדמנויות רבות. לימוד ההתפתחות ההיסטורית של חינוך ולדורף בעולם ובארץ, סקירת ההישגים וההצלחות וכמובן בחינת אתגרי העתיד.

את השאלות החינוכיות המקצועיות אני משאיר לעוסקים במלאכה, מטבעם הם המוכשרים והראויים לכך. אנסה להתבונן על מקומם של הגנים ובתי הספר בכל המרחב שמחוץ לגבולות היוזמה החינוכית.

על סמך הידע וההכרות שלי עם חינוך ולדורף, אני מרשה לעצמי לאבחן, שעד היום, מרכז תשומת הלב של ההתפתחות והעשייה היה פנימה. שאלות של מתודה חינוכית, התאמת הרעיונות לילדים במקומות ובזמנים שונים. פיתוח אמצעי הוראה, בניית מערכי הכשרה לגננות ולמורים ועוד. או בקצרה, הגן/הכיתה וגם קצת בית הספר היו מרכז המחשבה והעשייה החינוכית.

אחרי מאה שנה של התבססות, ראוי שנשוב ונשאל: איך שטיינר ראה זאת? מה היה היקף המבט שלו, היכן הוא מיקם את המרחב החינוכי, ומה תפקיד החינוך במהפכת התודעה האנושית אליבא דשטיינר.

על קצה המזלג יאמר ששטיינר ראה בהחזרת המרכיב הרוחני לתודעה האנושית (במובנה המודרני, לא על ידי חזרה פונדמנטליסטית לתודעת עבר שתם זמנה) כשליחותו החשובה ביותר והצורך הדחוף ביותר של הזמן. (האתגר הגדול להתמודדות הוא השתלטותה של החשיבה המטריאליסטית על התודעה האנושית.) זה הגזע שממנו התפתחו כל ענפי היישומים של האנתרופוסופיה. במקביל ובמשולב עם החינוך הביא שטיינר לעולם בשורה חברתית/מדינית/פוליטית/ניהולית. הוא קרא לה "המבנה התלת-אברי של החברה". יאמר בקצרה בלבד שאחד השינויים המהותיים ביותר במבנה העתיד הזה הוא "האדם הפוסט-אגואיסטי". זוהי אבן פינה מהותית למערכות יחסים אנושיות, שתהיינה בבסיס חיי הכלכלה, החברה/פוליטיקה והרוח/תרבות. מכאן יובן שלפי שטיינר הקהילה החינוכית איננה מטרה בפני עצמה של חינוך הוליסטי טוב ומיטיב לילדים. זהו אחד היסודות המרכזיים ביותר של מבנה מקיף שאנו נמצאים רק בראשיתו.

למרבה הצער, עד היום, נעשה מעט מאוד בתחומים הללו במרחב האנתרופוסופי בכלל ובתחום החינוך בפרט (בעולם ובארץ כאחד). הגילוי הגדול בעבורי היה, שהמודלים התלת-איבריים ששטיינר הציע למסגרות גדולות, כמו מדינות, ישים לחלוטין כמודל פעולה אירגוני/ניהולי/תודעתי גם למסגרות קטנות כמו קהילות חינוך, או כל מרחב קהילתי אחר.

השאלות בדבר האתגר החינוכי-פנימי של הזמן משולבות ללא הפרד בשאלות החברתיות הגדולות של הזמן והמרחב. אי אפשר לנתקן זו מזו. מכאן הצורך הדחוף להתמודד איתן. לפתחנו נמצאים מודלים שניתנו ע"י שטיינר, שכל שאנו צריכים הוא להתחיל ללמוד אותם, להתנסות בהם (לא יהיה קל), להתאימם – ולפעול. כך יתחיל להיבנות המבנה המקיף שהחינוך הוא אחת מאבני הפינה שלו.

אך חשוב לומר שכאן ניצבת קהילת העוסקים במלאכה בפני אתגר תודעתי גדול של הרחבת התמונה הכוללת. הוספת תחומי לימוד אלה בשלבי ההכשרות. הטמעת הנושאים הללו בתהליכי הלמידה בגנים ובבתי הספר. בניית מערכי שיתוף פעולה ועבודה ברוח זו עם ההורים, העמותות והמרחב הציבורי.

נדבך מהותי יכול להיות הרחבת הקהילה הנוכחית, וראיה מקיפה המשאירה את הבוגרים והוריהם בחברות (חופשית לבחירה) מתמשכת בקהילה. כך יכולה קהילת החינוך הרגעית להיהפך לקהילת חיים המקיפה את כל מהלך חיינו.

הרחבה כזו תפגוש באופן מיידי אתגרים חברתיים בסיסיים איתם מתמודדת החברה המודרנית, נציין רק שניים מרכזיים: הניכור והבדידות. כפי שחינוך ולדורף מציג חלופה איכותית לחינוך הנהוג, תוכל הקהילה להציג חלופה איכותית לחולשות וחוליים חברתיים בסיסיים. כפי שכבר למדנו מההקרנה החיובית של החינוך, אנו יכולים להניח שיש גם סיכוי להתפתחויות שיכולות להביא הצעות מוכחות לריפוי חברתי שאנו כה זקוקים לו בעולמנו כיום ואף נזדקק לו יותר בעתיד.

אתגר כזה (גם אם נראה גדול ואולי מבהיל בתחילה), יכול להטעין את חינוך ולדורף באוצרות רבים של תנופה, חיות והתחדשות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *