חיים חוזרים וקרמה – 04

חיים חוזרים וקרמה

חשיבותם בתרבות המודרנית

רודולף שטיינר

6 הרצאות בנושא של הקרמה שניתנו במקומות שונים

GA135 GA130

תרגם מאנגלית: ברכה

הקלדה, עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל, מרים פטרי

הרצאה 4

שטוטגרט, 21 בפברואר 1912 GA135

בהרצאה אתמול עסקתי בשאלות של הקרמה, והכוונה היתה לדון בהן כך שהן תופענה לפנינו כקשורות לתהליכים פנימיים בנפש, עם משהו שהוא בתחום השגתנו. נאמר שניתן לנקוט במספר אמצעים כניסוי ושבדרך זו יכולה להתעורר הכרה באמת של הקרמה. כשאנו מציגים שאלה זו שוב ושוב בלימודנו, זה בגלל שזה הכרחי להבין בבהירות יותר ויותר גדולה, איך אנתרופוסופיה, במובן האמיתי של המילה, מתייחסת לחיים עצמם ולכל האבולוציה של האדם.

אין ספק שאם מספר גדול של בני אדם יקבלו את האמיתות שעליהן מבוססים מחקרים כמו המחקרים שעליהם דיברנו אתמול, שנוכל לנסות לפתח דיעה מאוד מדויקת לגבי השינויים שיתחוללו בצורה הכרחית בחיי האדם. כאשר האנשים יתעמקו יותר ויותר באמת של מחקרים אלה, אזי גישתם לחיים תשתנה ומכך גם חייהם.

דברים אלה מביאים אותנו לשאלה מאוד חשובה, וזו שאלה מצפונית עבור אלה שמצטרפים לתנועה האנתרופוסופית: מהו זה, במציאות, שהופך אדם בעידן המודרני לאנתרופוסוף? אי הבנה יכולה בקלות לעלות כאשר מנסים לענות על שאלה זו. וזאת מכיוון שגם כיום אנשים רבים, כולל אלה השייכים לנו, חושבים עדיין בצורה שגויה שהתנועה האנתרופוסופית היא ארגון חיצוני כזה או אחר. לא שיש לי דבר נגד אירגון חיצוני שהוא הכרח שמאפשר את התפתחות האנתרופוסופיה במישור הפיזי. אך חשוב להבין שבני אדם שבאמת מתעניינים בשאלת החיים הרוחניים ושרוצים להעמיק את השקפת עולמם בהתאם לעקרונות התנועה הרוחנית הזאת, אכן יכולים להיות חברים בארגון שכזה. לכן אין לצפות להצהרת אמון חיובית ודוגמטית מאלה שמצטרפים לארגון מהסוג הזה. אולם כדי להגדיר באמת ובדיוק מה הופך אדם מהעידן המודרני שלנו לאנתרופוסוף, זהו דבר שונה לגמרי.

השכנוע כי יש לקחת בחשבון את העולם הרוחי הוא, כמובן, נקודת המוצא של הגישה האנתרופוסופית, וזה חייב תמיד להיות מודגש כשמציגים את האנתרופוסופיה לציבור ומדברים על המשימות, המטרות והמטלות העכשוויות בחיים. אולם חייבים להבין בחוגים האנתרופוסופיים שמה שהופך אדם לאנתרופוסוף זהו משהו הרבה יותר מוגדר ומוחלט מאשר רק האמון הפשוט בקיום עולם הרוח. הרי תמיד היו חוגים לא חומרניים שהאמינו בקיום עולם רוחי. באופן עקרוני מה שהופך את האדם לאנתרופוסוף מודרני, זה משהו שלא כלול בתיאוסופיה של יעקוב בוהם, לדוגמא, או בתיאוסופיה של התיאוסופים הראשונים, אלא זהו דבר שלכיוון שלו מכוונים המאמצים המרביים של התרבות המערבית – בצורה כה חזקה שמצד אחד מאמצים אלה מאפיינים הרבה מאוד בני אדם, ומצד שני המאפיינים המיוחדים של האנתרופוסוף עדיין מותקפים בצורה חזקה מצד התרבות והחינוך החיצוניים ונחשבים לשטויות.

כמובן שאנו לומדים הרבה מאוד באמצעות האנתרופוסופיה. אנו לומדים על האבולוציה של האנושות ואפילו על התפתחותו של כדור הארץ וכוכבי-הלכת. זה חלק מהעקרונות הנדרשים מאדם שרוצה להפוך לאנתרופוסוף. אולם אחד הדברים החשובים ביותר עבור האנתרופוסוף המודרני הוא האמון בחיים חוזרים ובקרמה. הצורה בה בני האדם מגיעים לאמון זה, הצורה בה הם נוחלים הצלחה בהפצת רעיון זה – הוא זה שישנה מעתה והלאה את החיים המודרניים ויצור צורות חיים חדשות, חיים חברתיים חדשים שכה נחוצים כדי שלא תהיה התדרדרות בתרבות האנושית, אלא עליה לדרגה יותר גבוהה. ההתנסויות בחיי הנפש כפי שתוארו אתמול, הן מבחינה עקרונית בהישג ידו של כל אדם בתקופתנו. אם יהיה לנו מספיק כוח ודבקות במשימה אזי אין ספק שבתוכנו אנו נפתח אמון באמת של חיים חוזרים וקרמה. אולם כל האופי הכללי של תקופתנו מנוגד למה שאמור להיות יעדה האמיתי של האנתרופוסופיה.

אולי אופי בסיסי זה של תקופתנו הנוכחית מביע עצמו בצורה החזקה ביותר והאופיינית ביותר כמו בעובדה שיש התעניינות כה מרובה בשאלות המרכזיות של דת, אבולוציית העולם והאדם ואפילו בשאלת הקרמה וחיים חוזרים. כאשר שאלות אלה מגיעות לדת מסוימת, למשל לאופי של בודהה או ישוע – נראה, כשנדון בשאלות אלה היום, שהן מעוררות הרבה התעניינות. אולם התעניינות זו נעלמת כשאנו מספרים בפרטים כיצד צריכה האנתרופוסופיה לחדור לכל התחומים של החיים החיצוניים. אפשר להבין הפחתה זו בהתעניינות. לבני האדם יש עמדות שונות בעולם, העולם המודרני, על כל המוסדות והארגונים שלו, נראה כמו מרכז קניות רחב שהאדם פועל בו כמו גלגל, או משהו שדומה לכך. כל מה שאנו יודעים זה שאנו חייבים להתאים את עצמנו לסדר הזה של העולם החיצוני עם כל העבודה, החרדות והעיסוקים שממלאים אותנו מבוקר ועד ערב.

מול מה שאמרנו עולה השאלה שאמורה להטריד כל אדם שמסוגל להסתכל אפילו מעט מעבר למה שיש לחיים הרגילים להציע, וזאת השאלה של גורל הנפש, של ההתחלה והסוף של חיי הנפש והקשר שלה עם כוחות וישויות רוחניות אלוהיות שמשפיעות על הקוסמוס. אנו נראה שבין מה שמציעים לנו החיים הרגילים היומיומיים על כל החרדות והדאגות שלהם, לבין מה שיש לאנתרופוסופיה להציע, יש תהום עמוקה.

אפשר לומר שעבור רוב האנשים בתקופה שלנו אין כמעט התאמה בין אמונותיהם לבין מה שהם חושבים ועושים בחיים הרגילים, החיצוניים. אנו נראה איך התעניינות שהיתה קיימת כשמדובר על שאלות כלליות הנוגעות לדת, נעלמת כשאנו מעלים בפומבי שאלה ממשית כלשהי ודנים בה לאור מדע הרוח האנתרופוסופי. אל לנו לצפות שהאנתרופוסופיה תהפוך מיד לדרך חיים שתבוא לידי ביטוי בכל מעשי בני האדם. אולם צריך לגרום לכך שהעולם יבין את תפקיד מדע הרוח: להכניס לתוך החיים כל דבר שינבע מהנפש שהשתכנעה לגבי אמיתותם של הרעיונות של חיים חוזרים וקרמה. מכאן אפשר לומר שהאפיון של האנתרופוסוף בתקופתנו זה שהוא עומד לרכוש אמונה פנימית איתנה בדבר הקיום של חיים חוזרים וקרמה. לאחר מכן היתר יבוא מאליו.

כמובן שאין זה מספיק לחשוב: כעת, כשאני יודע על הקיום של חיים חוזרים וקרמה, אוכל להתמודד מיד עם החיים החיצוניים שלי. זה לא אפשרי, כמובן. הדבר המהותי הוא להבין איך האמת אודות חיים חוזרים וקרמה יכולה לחדור לתוך החיים החיצוניים בדרך כזו שהם יהפכו לעקרונות המדריכים שלנו.

כעת בואו ניקח בחשבון כיצד הקרמה פועלת בגלגולים השונים. כאשר ישות אנושית מגיעה לעולם, יש להתייחס לכוחותיה ולכושרותיה כתוצאות של סיבות שהיא עצמה חוללה בהתגשמות קודמת. כשנמשיך לעקוב אחרי מסקנה זו אזי יש להתייחס אל כל בני האדם כמו אל חידה, כאילו הם מרחפים ביסודות החשוכים של התגשמויות קודמות. כשננסה ברצינות ליישם רעיון זה של הקרמה, אזי יתחולל שינוי גדול לא רק בשיטות החינוך שלנו, אלא גם בחיים עצמם. וכך, כשנשיג זאת, הרעיון של הקרמה לא יהיה רעיון אנתרופוסופי פשוט, אלא רעיון שיתבסס על החיים המעשיים עצמם, והוא יהפך לגורם משמעותי ועוצמתי בחיינו.

אולם כל החיים החיצוניים, כפי שהם כיום, הם תוצאה של מצב חברתי שסותר מעצם התפתחותו, את כל הרעיון של חיים חוזרים וקרמה. הארגון של החיים החיצוניים הם כאילו שקיים רצון מכוון לדכא כל אפשרות שבני האדם יגלו, דרך התפתחותם העצמית, את המציאות של חיים חוזרים וקרמה. למעשה, אין דבר עוין יותר לאמון אמיתי בחיים חוזרים וקרמה מאשר העיקרון שבני האדם חייבים לקבל פיצוי ושכר בהתאם למעשיהם. זה משונה לומר זאת! לכן אל תיקחו דוגמא זאת וממנה תגיעו למסקנה שהאנתרופוסופיה שואפת להתעלם מהעקרונות המקובלים ולבנות סדר חברתי חדש בן-רגע! זה לא אפשרי. אך ישויות אנוש צריכות להיות מודעות לרעיון ששום אמון בסיסי בחיים חוזרים לא יוכל לפרוח אי פעם בסדר עולמי בו מאמינים שחייבת להיות התאמה ישירה בין מעשי האדם לבין הגמול שהוא מקבל, שבו בני האדם מוכרחים להשיג באמצעות העבודה שלהם את המצרכים החיוניים לחייהם. בהתחלה וכדי שיהיה ברור, בעיקר עבור האנתרופוסופיים, יש להבין שמה שקיים הוא בתורו תוצאה של החוק הקרמתי, ולכן הוא הכרחי ומצודק. אבל זה בהחלט גם הכרחי שאנשים יבינו שמה שיכול וחייב לנבוע מתוך ההכרה ברעיון של חיים חוזרים וקרמה, מתפתח כזרע חדש בתוך האורגניזם של הסדר העולמי שלנו.

בעיקר נובע מתוך רעיון הקרמה, שאל לנו לחשוב שזה במקרה שאנו ממוקמים במקום בו אנו נמצאים בחיינו בתוך הסדר העולמי. הפוך הדבר, עלינו לחשוב שכאן יש לנו תוצאה של החלטה תת-מודעת של רצוננו, שכתוצאה מגלגולנו הקודמים, עוד לפני שעברנו מהעולם הרוחי שבין מוות ללידה מחדש אל קיום גשמי זה, שהחלטנו זאת בעולם הרוחי – החלטה שנשכחה כאשר התגשמנו בתוך הגוף הנוכחי – שהחלטנו להיות בדיוק במקום בו אנו נמצאים כעת. זו הסיבה, שכתוצאה מהחלטה טרום-לידתית, טרום-התגשמות, של הרצון שלנו שאנו משובצים במקום המיוחד שלנו בחיים ושיש לנו את הנטייה הנוכחית לנהוג לכיוון מכות הגורל שיורדות עלינו. אולם אם נהיה משוכנעים באמת של חוק הקרמה, אז בהכרח אנו נאהב ונגלה נטייה למעמד שבו הצבנו את עצמנו בתוך העולם, ולא משנה מהו מעמד זה.

בוודאי תאמרו: אלו דברים מאוד מוזרים שאתה מספר לנו. אולי זה יתאים למשוררים או סופרים, או לאנשים עם עיסוק רוחני. להם זה יהיה נכון להטיף שעליהם לאהוב ולהתמסר למעמדם המיוחד בחיים. אך מה עם כל אלה שאינם מרוצים ממעמדם? שאינם מרוצים מהעבודה הקשה שעליהם להשקיע ושגורמת להם להרגיש שהם נמנים עם אלו המדוכאים ומוזנחים? – אי אפשר להכחיש שמטרת חלק גדול מהמאמצים שנעשים בתרבותנו היא כדי לשפר את החיים ולהיפטר מחוסר שביעות הרצון והמקום שבו הוצבנו בחיינו. ישנם מוסדות רבים שעושים מאמצים רבים שכל מטרתם לשפר את החיים בכל התחומים כדי שגם מהבחינה החיצונית החיים של האדם יהיו נסבלים. אולם אף אחד מהמאמצים הללו אינו מביא בחשבון את העובדה שחוסר שביעות הרצון שהחיים גורמים למספר כה גדול של אנשים כיום, יש לו קשר לכל תהליך ההתפתחות של האנושות. ושבבסיסו של דבר הדרך שבה התפתחו אנשים בתקופות קדומות הובילה לקרמה מסוג שכזה ולכן כתוצאה מהשילוב של הקרמות השונות נוצר המצב הנוכחי של התרבות האנושית. בניסיון להגדיר מצב זה של התרבות נראה שיש כאן דרגת מורכבות גדולה ביותר.

יש להוסיף ולומר שהולך ונחלש הקשר בין מה שאנשים באמת אוהבים לבין מה שהם עושים. ואם היינו צריכים לספור את האנשים שהחיים החיצוניים מכריחים אותם לעסוק בפעילות שמנוגדת לאופי שלהם, היה מספרם רב יותר בהרבה מהאנשים האומרים: המקצוע החיצוני שלי גורם לי אושר והנאה.

לא מזמן שמעתי משפט מאוד משונה שאדם מסוים אמר לחברו. הוא אמר: בהתבונני אחורנית על חיי על כל הפרטים שלהם, אני מודה שאם הייתי צריך לחיות אותם מחדש, מהילדות ועד להווה, הייתי עושה את אותם הדברים שעשיתי עד כה. – החבר ענה: אם כן, אתה איש נדיר ביותר בימינו! – כנראה החבר צדק, לפחות לגבי רוב בני האדם בני זמננו. מעטים בני דורנו יודו שאם זה היה תלוי בהם הם היו מתחילים את חייהם ללא כל היסוס, מההתחלה. וזה כולל את כל העצב, הצער והשמחות, את כל מכות הגורל והמכשולים שהחיים הביאו לפניהם, והם בהחלט היו שבעי רצון אם הכל היה נשאר כפי שהוא.

עובדה זו שהוזכרה, שכה מעט אנשים היו מוכנים לחזור על הקרמה של חייהם הנוכחיים, לא ניתן לומר שאין לה קשר למה שהביא המצב התרבותי של האנושות הנוכחית. החיים שלנו מורכבים יותר והסיבה לכך היא הקרמות השונות של האנשים החיים על פני האדמה בימינו. בזה אין ספק. וגם אלה שיש להם תובנה קטנה מאוד לגבי תהליך ההתפתחות האנושית לא יכולים להבטיח שבעתיד החיים יהיו פשוטים יותר. ההיפך הוא הנכון, המורכבות של החיים החיצוניים רק תגבר יותר ויותר ולא משנה כמה מתוך הפעילויות יעברו מהאדם למכונה, עדיין מעט אנשים יחיו בהתגשמות זו חיים מאושרים. זה ישתנה רק עם יחול שינוי עמוק בתנאים הקיימים היום ושהנפש באמת תשתכנע בחיים חוזרים וקרמה.

מתוך זה ניתן להבין שדבר שונה מאוד חייב להתקיים במקביל למורכבות של החיים החיצוניים. ומהו אותו הדבר שחייב להתקיים כדי שבני האדם יהיו חדורים ברעיון ובאמת של חיים חוזרים וקרמה? מהו הדבר הנדרש כדי שהרעיונות של חיים חוזרים וקרמה יכנסו בצורה יחסית מהר לחינוך שלנו, ויכנסו לבני אדם כבר בילדותם כמו שכיום הילדים משוכנעים באמת של תורת קופרניקוס[1] אודות הקוסמוס?

מה הדבר שאיפשר לתורת קופרניקוס אודות הקוסמוס להיכנס להכרה של בני האדם? יש גורל מוזר לשיטה של קופרניקוס אודות הקוסמוס. אני לא מתכוון לדון בתורה עצמה, אלא רק באופן בו היא נכנסה לעולם. אתם זוכרים ששיטה זו הובאה לעולם על ידי איש כמורה נוצרי, ושקופרניקוס עצמו חשב שהוא יכול להקדיש לאפיפיור את העבודה שבה הוא פיתח את התיאוריה של אותו איש כמורה. הוא האמין שמסקנותיו תאמו לחלוטין את עקרונות הנצרות. האם אפשר למצוא הוכחה לאמיתות תורת קופרניקוס באותה תקופה? האם היה מישהו שהיה יכול להוכיח אמיתות אלה? איש לא היה מסוגל. ובכל זאת, תחשבו באיזו מהירות תורה זו התקבלה לתוך האנושות. מתי החלו להופיע ההוכחות? רק באמצע המאה ה-19, מאז שפוקו[2] ערך את הניסוי עם המטוטלת. לפני זמן זה לא היתה כל הוכחה לכך שכדור הארץ מסתובב. זה דבר אווילי לומר שקופרניקוס היה מסוגל להוכיח את הנושאים שהוא חקר והציג בתור תיאוריה. ודבר זה נכון גם לגבי הסתובבות כדור הארץ סביב הציר של עצמו.

בתקופה שגילו שהמטוטלת המתנדנדת נוטה לשמור על מישור תנודתה גם בניגוד לסיבוב כדור הארץ, ואם מאפשרים למטוטלת ארוכה להתנדנד אזי כיוון התנודה מסתובב ביחס לשטח כדור הארץ, שאפשר היה להסיק את המסקנה הבאה: כנראה שמה שמסתובב זה כדור הארץ שמתחת למטוטלת. ניסוי זה, שסיפק הוכחה ממשית ראשונה שכדור הארץ אכן בתנועה, נערך רק במאה ה-19. לפני כן לא היתה כל אפשרות מספקת לגמרי לראות בתורת קופרניקוס יותר מאשר תיאוריה. ולמרות זאת, ההשפעה על ההכרה האנושית בעידננו היתה כה גדולה שעד לשנת 1822 ספרו של קופרניקוס היה ב'רשימת הספרים האסורים' וזאת למרות העובדה שקופרניקוס האמין שמותר לו להקדיש את הספר לאפיפיור. רק בשנת 1822 הוציאו את הספר מ'רשימת הספרים האסורים'. לפני כן לא היתה קיימת כל הוכחה לאמיתות תורתו. הכוח של האימפולס שבה תיאורית קופרניקוס על היקום חדרה לתוך ההכרה האנושית הכריחה לבסוף את הכנסייה להכיר שאין בה כפירה דתית.

כשהייתי תלמיד בבית הספר, תמיד החשבתי זאת כמאוד אופייני שאת הידע הזה על תנועת האדמה לימד אותי לראשונה כומר[3] ולא מורה רגיל. אי אפשר להטיל ספק שתורת קופרניקוס אכן השתרשה עמוק אפילו בהכרתם של הילדים. אין אני מדבר כרגע על האמת והשקר שבה. אם לא תהיה התדרדרות של התרבות, האמיתות של חיים חוזרים וקרמה צריכות להשתרש עמוק באותה מידה. אולם הזמן העומד לאנושות אינו כה רב כפי שהיה במקרהו של קופרניקוס. אלו המכנים עצמם אנתרופוסופיים חייבים היום למלא את תפקידם על מנת להבטיח שהאמת של חיים חוזרים וקרמה אכן יחדרו להכרה של הילדים. אין זה אומר, כמובן, שהורים אנתרופוסופיים יחדירו זאת לילדיהם כדוֹגמה. תובנה היא הדבר הדרוש.

לא דיברתי על קופרניקוס ללא סיבה. אנו יכולים ללמוד מהצלחתו של קופרניקוס מה יכול להבטיח את ההפצה של הרעיונות על חיים חוזרים וקרמה. מה היו הגורמים להפצה המהירה של תורת קופרניקוס? אומר משהו כרגע שיש בו משהו מן הכפירה, משהו שייראה די מאוס לאדם המודרני. אולם מה שחשוב הוא שיתייחסו אל האנתרופוסופיה באותה הרצינות והעומק שבו התייחסו הנוצרים אל הנצרות כשהם הציבו עצמם כנגד התנאים שהיו קיימים אז. אם לא תהיה אותה הרצינות אצל תלמידי האנתרופוסופיה אזי האנתרופוסופיה לא תוכל להביא לאנושות את התועלת שיש בכוחה להביא.

כעת אומר משהו די מאוס: התורה של קופרניקוס שאנו לומדים כיום על היקום, שאין להטיל ספק בדבר יתרונותיה הגדולים והמשמעות שלהם כגורם תרבותי מהדרגה הראשונה – תורה זו יכלה להשתרש בנפש האדם מפני שאפשר להאמין בזה רק אם אתה חושב בצורה שטחית. שטחיות מוחצנת תורמת לאמונה מהירה יותר בתורת קופרניקוס. אין זה מפחית מהחשיבות שלה לאנושות. אולם ניתן לומר בכנות שבני אדם לא חייבים להיות מאוד מעמיקים ולהשקיע עצמם בפנימם כדי לקבל את תורת קופרניקוס. עליהם רק להחצין את מחשבותיהם.

הרבה מהביטויים הפשוטים כמו אלה שנמצאים בספרים מוניסטים מודרניים הם באחריותה של החצנה שכזו. באותם ספרים כתוב למעשה עם מגע של דבקות: בהשוואה לעולמות אחרים, כדור הארץ כמקום מגוריו של האדם, הוא גרגיר אבק ביקום. – זהו משפט ריק מהסיבה הפשוטה ש'גרגיר אבק' זה, עם כל מה ששייך לו, הוא דבר הכרחי לקיומם של בני האדם בעולם זה, והעולמות האחרים ביקום, אליהם משווים את כדור הארץ, פחות חשובים לנו. כדי לקבל את תורת קופרניקוס במהירות, נאלצה ההתפתחות האנושית להפוך למוחצנת לגמרי.

אך מה על האדם לעשות בכדי להטמיע את הלימוד של חיים חוזרים וקרמה? לימוד זה חייב לזכות להצלחה הרבה יותר מהירה אם אין אנו רוצים בהידרדרותה של האנושות. מהו הדבר שיאפשר לה כניסה אפילו להכרה של ילדים קטנים? כדי לקבל את תורת קופרניקוס דרושה היתה החצנה. לעומת זאת, כדי להבין את האמת של חיים חוזרים וקרמה דרושה התעמקות פנימית, ויכולת להתייחס ברצינות לדברים מהסוג שדיברנו עליהם אתמול, להיכנס לעניינים האינטימיים של חיי הנפש, לתוך הדברים שכל נפש חייבת להתנסות בהם ביסודות הכי עמוקים של מהותה. ההשלכות והתוצאות של תורת קופרניקוס על תרבותנו ניראת בכל מקום, בכל פרסום, והעובדה שניתן להציג זאת בתמונות ואפילו בסרטים, כשזה אפשרי – זהו ניצחון מאוד מיוחד. דבר זה כבר מאפיין את ההחצנה הרבה של חיי התרבות שלנו.

על האמיתות בתוך המילים 'חיים חוזרים וקרמה' לא ניתן למעשה לספר הרבה או להראות בתמונות. ההבנה שהאמונה בחיים חוזרים וקרמה מבוססת היטב, תלויה בהבנה עמוקה של דברים מהסוג שדיברנו בהרצאה אתמול. לכן, כדי שהרעיון של חיים חוזרים וקרמה יתקבל באנושות, דרוש ההיפך הגמור ממה שכלול בדרך כלל בתרבות החיצונית של ימינו. לכן כה מדגישים התעמקות זאת – גם בתחום של האנתרופוסופיה. אין להכחיש שתצוגה סכמטית מסוימת יכולה לעזור בהבנת האמיתות הבסיסיות, אולם בכל זאת יש להבין שהדבר החשוב ביותר בתורת האנתרופוסופיה היא להפנות את תשומת הלב אל החוקים הפועלים בתוך מעמקי הנפש. כשם שחוקי הפיזיקה החיצונית פועלים בעולם של החלל והזמן כך באנתרופוסופיה עלינו לתת תשומת לב אל מה שמתרחש בפנים, מתחת לכוחות הנפש.

ישנה הבנה מועטה מידי כיום לחוקים של הקרמה. האם כיום נמצא מישהו שלא יסכים, בתור אדם נאור במובן של התרבות בימינו, שהאנושות כבר עברה את שלב הילדות והאמונה והגיעה לשלב של בגרות שבו הידע מחליף את האמונה? כל הזמן אנו שומעים דיבורים מסוג זה שמטעים את בני האדם בעולמנו, אבל אסור שתהיה כאן טעות אצל האנתרופוסופים – טעות לגבי כך שעלינו להחליף אמונה בידע. אף לא אחת מהביקורות על האמונה והידע לא מביאה בחשבון את מה שאנו מכנים יחסים קרמתיים בחיינו. אדם המסוגל לבצע מחקר מדעי-רוחי ומבחין באנשים מסורים ואדוקים במיוחד בין אנשי זמננו, יכול לשאול: מדוע אדם זה כה מסור ואדוק? מדוע יש בהם כזה להט ואמונה, התלהבות ונטייה אמיתית למסירות דתית שמכוונת את מחשבותיהם לעולם הרוח? כשחוקר מדע-הרוח ישאל שאלות אלה הוא ימצא תשובות מאוד מיוחדות. אם נחזור לגלגולים קודמים אצל אותם אנשים מסורים אלה, שאצלם האמונה כנראה לא הפכה לגורם חשוב בחייהם עד לגיל יחסית מבוגר, נגלה עובדה מוזרה. נגלה שבגלגולים הקודמים אנשים אלה היו אנשים בעלי השכלה וידע. כלומר, הלמדנות, גורם האינטליגנציה בגלגולם הקודם הפך לגורם של אמונה בגלגולם הנוכחי. זוהי אחת העובדות המשונות של הקרמה.

סילחו לי אם כרגע אומר משהו שאף אחד היושבים כאן לא ייעלב מכך, אך שעלול לזעזע אנשים רבים בעולם החיצוני שמוכנים לקבל רק את מה שהם קולטים באמצעות החושים והאינטלקט שתלוי במוח. אצל בני האדם שמעוניינים כעת בידע ולא באמונה, וזאת מטעמים חומרניים, נגלה שם, וזאת עובדה מיסתורית מאוד – שבגלגולם הקודם הם היו איטיים ואטומים בחשיבתם. הפירות האמיתיים של חקירה של גלגולים שונים מביאה את התוצאה המוזרה שאנשים מסורים מאוד, שאינם פאנאטיים אלא יציבים מתוך פנימיותם במסירות לעולמות העליונים, הם פיתחו את תכונת האמונה שברשותם כעת, על בסיס הידע שהם רכשו בגלגוליהם הקודמים. וידע המבוסס על חומרניות מגיע מאטימות להיבטי העולם בגלגולם הקודם.

חישבו איך כל תפיסת החיים משתנה אם המבט מתרחב מההווה המיידי למה שהאינדיבידואליות האנושית מתנסה דרך גלגולים שונים!

תכונות רבות שבני אדם מתגאים בהם בגלגול הנוכחי מקבלות אספקט מוזר אם בודקים את הרקע בו הן נרכשו בגלגול הקודם. באור הזה של גלגולים דברים רבים ייראו לנו פחות מדהימים. עלינו רק לחשוב על התפתחות האדם בגלגול הנוכחי בעזרת כוחות הנפש הפנימיים האלה. עלינו רק להביט בכוחות האמונה שבנפש, בכוחות הנפש שהם חלק טבעי של האמונה, ושמאמינים במה שעולה בתור מציאות רוחנית על תופעת תפיסת החושים היומיומית הרגילה. מוניסט חומרני יכול להתנגד לכך באומרו שרק הידע לבדו חשוב ושלאמונה אין בסיס בטוח – אולם מול רעיון שכזה מתייצבת עובדה אחרת, שלכוחות האמונה שבנפש יש השפעה מעניקת חיים על הגוף האסטרלי, היכן שספק וחוסר אמונה גורמים לו להתייבשות. אמונה פועלת על הגוף האסטרלי כשם שמזון פועל על הגוף הפיזי. והאם זה לא חשוב להבין איך משפיעה האמונה על בני האדם, על רווחתם ובריאות נפשם – ובגלל שזה גם הסיבה הקובעת של הבריאות הפיזית – איך היא משפיעה גם על גופם הפיזי? האין זה משונה שמצד אחד צריכה להיות שאיפה לחיסול האמונה, ומצד שני נגזר על אדם חסר אמונה שגופו האסטרלי יהיה עקר וייבש? ניתן להבחין בכך אפילו בהתבוננות בתקופת חיים אחת. אין צורך לבדוק מספר גלגולים מכיוון שניתן לראות זאת בגלגול אחד. מכאן אפשר לומר: ספק וחוסר אמונה יכולים לייבש את הגוף האסטרלי. אם אנו חסרי אמונה אנו מרוקנים את עצמנו ובגלגול הבא אישיותנו תהיה יבשה לגמרי. חוסר אמונה יהפוך אותנו בגלגול הבא לאווילים וחסרי יכולת לרכישת ידע. השוואת הידע לאמונה זוהי תוצאה של הגיון חומרני וילדותי. בעיני אנשים עם הבנה לתוך הדברים הללו, יש הגיון בדיבורים על אמונה וידע כמו שיש היגיון בשיחה בה אחד האנשים אומר שעד כה ההתקדמות האנושית היתה תלויה רק בגברים, בעוד חברו טוען שלנשים היה תפקיד חשוב יותר. לכן, בשלב של הילדות נותנים חשיבות רבה יותר למין האחד ובשלב הנוכחי נותנים חשיבות רבה יותר למין השני! לכל אלה שמכירים את עובדות עולם הרוח, ברור שאמונה וידע קשורים זה לזה כמו ששני המינים קשורים זה לזה בחיים הפיזיים החיצונים. עלינו לזכור זאת כעובדה משמעותית – אז נוכל לראות את כל העניין באור אמיתי. ההשוואה יכולה להרחיק לכת יותר כך שניתן לומר: כמו שהמין בדרך כלל משתנה מגלגול לגלגול, גם, ככלל, גלגול עם נטייה אינטלקטואלית יותר בא בעקבות גלגול שנטה יותר לאמונה, ולאחר מכן שוב נטייה אינטלקטואלית וכך הלאה. כמובן שישנם יוצאים מהכלל – יכולים להיות מספר גלגולים רצופים של זכר או נקבה. אך ככלל תכונות אלה מפרות ומשלימות זה את זה.

בצורה דומה גם תכונות אחרות בישות האנושית משלימות זו את זו, למשל, שתי התכונות הנפשיות שנקרא להן: היכולת לאהוב והכוח הפנימי.

השפעת הקרמה משתנה דרך גלגולים שונים גם בהקשר של: ביטחון עצמי, חיים פנימיים הרמוניים, הרגשת היסודות הבטוחים שלנו והביטחון הפנימי לגבי מה עלינו לעשות בחיינו. למשל: חותם בולט של אישיות בגלגול מסוים הוא מסירות אוהבת לסביבתה, שכחה עצמית וכניעה לסובב אותה. בגלגול הבא זה יתחלף עם דחף לא לאבד עצמה בעולם החיצוני אלא להחזיק עצמה בתוכה ולעשות שימוש בכוח זה כדי לקדם עצמה. בוודאי שאין הכוונה שדחף זה יהפוך לחוסר אהבה, כשם שאסור שהדחף הקודם יהפוך לאיבוד עצמי מוחלט, כפי שזה אכן יכול להתרחש. שתי נטיות אלה קשורות זו בזו. עלינו שוב ושוב להדגיש שכאשר רוצה האנתרופוסוף להקריב את עצמו, רצון זה הוא לא מספיק. הרבה אנשים רוצים להקריב עצמם כל הזמן – היו שמחים לעשות זאת – אך לפני שאפשר להקריב קורבן שיש לו ערך אמיתי לעולם, צריך שתהיה היכולת לעשות זאת. ישויות אנוש צריכות להיות למשהו לפני שהן יכולות להקריב עצמן ביעילות. לולא כן ההקרבה של האגו אין לה ערך רב. יותר מכך, מבחינה מסוימת קיימת מעין אנוכיות, למרות שהיא מדוכאת, מעין עצלות, כשאדם לא עושה כל מאמץ להתפתח, ולהתמיד במאמציו, כדי שמה שהוא יוכל להשיג יהיה בעל ערך ממשי.

זה עשוי להיראות – אך בבקשה תבינו זאת כהלכה – כאילו אנו מטיפים לחוסר אהבה. יש נטייה בעולם החיצוני לגנות את האנתרופוסופיה ולומר: המטרה שלכם היא לשפר את נפשותיכם, אתם שואפים לפתח את נפשותיכם. אתם נעשים אנוכיים! אנו חייבים להודות שכאשר ישנה השתדלות להגיע לשלמות, עלולים להתרחש הרבה טעויות ופיתוח של הרבה דמיונות גחמניות. מה שלעיתים קרובות נראה כעקרון התפתחות שמנחה את האנתרופוסופיים, אינו תמיד ראוי להערצה, בהחלט לא. מאחורי מאמצים אלה מסתתרת תמיד הרבה אנוכיות.

מצד שני עלינו להדגיש שאנו חיים בתקופת תרבות שבה לעיתים קרובות מדי הולכים לאיבוד רצונות מסורים להקרבה עצמית. למרות שבכל מקום בולט חוסר האהבה, יש גם בזבוז עצום של אהבה ורצון להקרבה. אל תבינו זאת שלא כהלכה. אך אתם חייבים להבין שאהבה שאין בצידה חוכמת חיים והבנה נבונה של התנאים הקיימים, עלולה להיות שלא במקומה ולהביא נזק במקום תועלת. אנו חיים בעידן שבו נחוץ משהו שיעזור לנפש להשתפר, משהו שהאנתרופוסופיה יכולה לספק. משהו שיחדור לתוך הנפשות של מספר רב של בני אדם, משהו שיעשיר ויפרה אותם מבפנים. בני האדם חייבים להיות מסוגלים לבצע מעשים שאינם מבוססים רק על מנהגים ישנים, אלא על מנהגים חדשים ביסודם וזאת למען הגלגול הבא שלהם וגם למען הפעילות שלהם בין מוות ללידה מחדש. חייבים להתייחס לדברים אלה במלוא הרצינות וחייבים לומר שיש לאנתרופוסופיה משימה שהיא כמו זרע של תרבות שחייב להתפתח בעתיד. נוכל להבין כיצד זה בא לידי ביטוי בחיים אם נזכור את הקשרים הקרמתיים הדומים לקשרים הקיימים בין אמונה והיגיון, בין אהבה וביטחון עצמי.

בהתאם להשקפה שרווחת בימינו האדם משוכנע שלאחר שיעבור את שער המוות, הסיכוי היחיד שלו הוא לזכות בנצחיות במקום כלשהוא מחוץ לעולם הזה. אדם כזה לא יוכל להעריך את התפתחות הנפש כי הוא יאמר לעצמו: אם קיים דבר כזה שנקרא התפתחות, אי אפשר להשיג אותה כי הקיום הוא ארעי בלבד, וההימצאות בעולם הזה היא רק לתקופה קצרה וכל שאפשר לעשות זה רק להתכונן לעולם הבא.

זוהי עובדה שהחוכמה הגדולה ביותר שלנו בחיים מגיעה מהכישלונות שלנו. אנו לומדים מכישלונותינו ומשיגים את החוכמה הגדולה ביותר באמצעותם. אם תשאל את עצמך ברצינות באיזו תדירות יש לך הזדמנות לחזור על טעות שעשית, בדיוק באותן נסיבות כמקודם – תגלה שמצב שכזה מתרחש לעיתים נדירות. האם לא יהיה זה לגמרי חסר תכלית לא ללמוד מהשגיאות שלנו לטובת אנושיות פיזית? רק אם נוכל לחזור שוב ובחיים החדשים שלנו להפיק תועלת מהניסיון שצברנו בגלגולים קודמים – רק אז תהיה משמעות ומטרה לחיים. אין כל טעם לחתור להתקדמות אמיתית בקיום הפיזי הנוכחי אם הוא הקיום היחיד שלנו, אפילו לא למען נצחיות מעבר לאדמה.

בייחוד זה חסר טעם עבור אלה החושבים שהקיום בא לקיצו ברגע שהם מתים. איזה כוח, אנרגיה וביטחון בחיים היו מקבלים ישויות אנוש אם הם היו יודעים שהם יכולים להעביר לחייהם החדשים את הכוחות שלכאורה אבדו להם? התרבות הנוכחית היא כפי שהיא כי ישויות אנוש בגלגולים הקודמים שלהם דאגו לה מעט מאוד. אכן כך, הנפשות נחלשו במהלך התגשמותם. איך ניתן להסביר זאת?

בתקופות קדומות מאוד, לפני המיסתורין של גולגותא, ניחנו ישויות אנוש בראיה רוחית קדומה ובכוחות רצון מאגיים, וזה המשיך להיות כך גם בעידן הכריסטיאני. אך בשלבים האחרונים של ראיה רוחית קדומה זאת היו רק כוחות של רשע, כוחות שטניים שירדו מהעולמות העליונים. בברית החדשה יש איזכורים רבים לקיומם של כוחות שטניים סביב ישוע-כריסטוס. נפש האדם איבדה את הקשר המקורי שלה עם הכוחות ועם הישויות הרוחניות-אלוהיות. ואז הופיע כריסטוס למין האנושי. מאז אותו אירוע, בני אדם שחיים היום כנראה עברו גלגול אחד או שניים, בהתאם לקרמה שלהם. השפעת הכריסטיאניות יכלה להיות רק כפי שהיא מפני שנפש האדם היתה כה חלשה וריקה מכוחות. הכריסטיאניות לא יכלה לפתח את מלוא כוחה הפנימי בשל החולשה של נפש האדם. נוכל להבין זאת אם ניקח בחשבון זרם שונה בתרבות האנושית – הזרם שהוביל לבודהיזם במערב. אם הבודהיזם יתפשט מאוד במערב, אזי נפשות אלה הן שילכו בעקבות הבודהיזם. היכן שיופיע הבודהיזם בצורה כלשהיא במערב, תהיה זאת הוכחה שהנפשות המעורבות רוצות להתחמק ממשימתן על האדמה, לברוח מהן הכי מהר כי הן לא מסוגלות להתמודד איתן.

כשהתפשטה הכריסטיאניות לצפון אירופה ואומצה על ידי אנשי הצפון, היה כוח האינסטינקט בנפשות צפוניות אלה חזק ביותר. הן קלטו את הכריסטיאניות אך בהתחלה רק ההיבטים החיצוניים שלה יכלו להתבלט, אותם היבטים שהפכו לחשובים עבור ישויות אנוש בתקופתנו על מנת להעמיק את הדחף הכריסטיאני כך שהוא יהפוך לכוח הפנימי ביותר של הנפש עצמה, והנפש תהפוך בתוכה לעשירה יותר ככל שהיא תמשיך לקראת העתיד. נפש האדם עברה גלגולים של חולשה וחוסר ביטחון ובהתחלה הכריסטיאניות היתה תמיכה חיצונית. אולם כיום אנו חיים בתקופה שבה הנפשות חייבות להיות חזקות ונמרצות בתוכם. זו הסיבה מדוע שככל שהזמן עובר כך מה שהאדם יעשה בחייו החיצוניים כלל לא ישפיע.

הדבר החשוב הוא שהנפש תמצא את טביעת הרגל שלה ותעמיק את עצמה ותשיג הבנות לשאלה: כיצד ניתן לכלול את המציאות הפנימית בחיים החיצוניים וכיצד אפשר לחדור אל משימת האדמה באמצעות התודעה וההבנה הפנימית שנוצרה מתוך האמון באמת של חיים חוזרים וקרמה.

גם אם לא יותר מהתחלה צנועה התחילה בכיוון של לאפשר לאמיתות האלה להיכנס לתוך החיים, התחלה צנועה זו יש לה משמעות רבה. ככל שנלמד לשפוט בני אדם לפי התכונות הפנימיות שלהם ונעמיק את החיים מבפנים, כך נעזור יותר לחולל את מה שאמור להיות האופי הבסיסי של אנושות העתיד. אי אפשר למנוע את הפיכתם של החיים החיצוניים ליותר ויותר מורכבים, אך הנפשות תמצאנה את הדרך זו אל זו על ידי חיים פנימיים עמוקים. האדם יכול לעסוק בפעילות חיצונית זו או אחרת, אך העושר הפנימי של הנפש הוא שמאפשר לה לפעול למען זרימת החיים האנתרופוסופיים יותר ויותר חזק לתוך התרבות החיצונית. אנו יודעים שכל החיים החיצוניים מתחזקים כאשר הנפש מגלה את המציאות שלה בידע האנתרופוסופי. אנשים העסוקים בכל מיני מקצועות שונים בחיים החיצוניים ימצאו את עצמם מאוחדים. נפש התרבות החיצונית נוצרת באמצעות מה שנותנת לנו האנתרופוסופיה: ברכה לחיים החיצוניים. וכדי שברכה זו תתקיים, חייבת להתעורר בהתחלה בתוך הנפש מודעות לחוק הדגול של הקרמה. ככל שאנו מתקדמים לעתיד כך נפש האדם חייבת להיות מסוגלת להרגיש בתוכה את הברכה של החיים.

בני האדם יכולים לאבד לגמרי את הכיוון שלהם בגלל שחוקים ומוסדות חיצוניים יהפכו את החיים למאוד מורכבים. אך אם יובנו חוקי הקרמה ייווצר בתוך נפשם ידע לגבי מה עליהם לעשות כדי למצוא בתוכם את הדרכים שלהם בעולם. דרך זו תימצֵא כאשר העניינים בעולם יווסתו על ידי חיי הנפש הפנימיים. דברים מסוימים מתרחשים בצורה משביעת רצון כי כל אחד הולך בעקבות דחף שמדריך אותו בדיוק רב. לדוגמא, כאשר הולכים ברחוב. אנשים עדיין לא קיבלו הוראות מדויקות לנוע הצידה לצד אחד או שני של המדרכה. אך כאשר שני אנשים צועדים זה לקראת זה הם מתנגשים רק לעיתים רחוקות מפני שהם פועלים לפי אינסטינקט פנימי. אם לא כך אזי כל אחד מהם יצטרך ללכת עם שוטר לידו שיאמר לו לאן לפנות. אכן, ישנם חוגים מסוימים שיעדיפו שכל אדם יהיה כל הזמן מלווה בשוטר מצד אחד ורופא מצד שני – זה עדיין לא בתחום האפשרויות! למרות זאת, אי אפשר להשתפר במקרים בהם האדם מונחה על ידי דחף ספונטני פנימי. בחיים החברתיים זה חייב להביא לכך שבני האדם יכובדו, שכבוד האדם יכובד. נוכל להשיג זאת רק אם נבין את האנשים כפי שאפשר להבינם דרך החוק של חיים חוזרים וקרמה. החיים החברתיים יוכלו לעלות לרמה גבוהה יותר רק כאשר המשמעות של חוק זה תשתרש בתוך הנפש. נוכל לראות זאת בצורה הטובה ביותר באמצעות התבוננות מעשית כגון על זו של הקשר בין אמונה לידע, ובין אהבה לביטחון עצמי.

לשתי ההרצאות שניתנו היתה מטרה מסוימת. החשיבות היא לא במה שנאמר, תמיד אפשר לנסח זאת אחרת. הדבר החשוב הוא שהאנשים המטיפים לאנתרופוסופיה כתנועה תרבותית יהיו שקועים בתוך הרעיונות של חיים חוזרים וקרמה כך שהם יבינו כיצד החיים חייבים להשתנות אם כל ישות אנוש תהיה מודעת לאמיתות אלה. החיים התרבותיים של עידננו עוצבו ללא תודעה לחיים חוזרים וקרמה. הדבר החשוב מכל שהאנתרופוסופיה תביא היא שאמיתות אלה באמת ישפיעו על החיים, שהן תיכנסנה לתוך התרבות ובעשותן כך ייווצר שינוי מהותי בתרבות.

כשם שהאדם המודרני אומר שחיים חוזרים וקרמה הם שטויות נהדרות, וזאת כי אי אפשר לראות כיצד בני אדם נולדים ומתים – דבר מה נעלם בזמן המוות אולם מכיוון שלא רואים אותו לא ניתן להביאו בחשבון. אותו אדם דיבר כך למישהו אחר שאמר: את מה שמת אי אפשר לראות, אך אפשר להביא בחשבון את החוק הזה ואלה שאכן יעשו זאת יראו בפעם הראשונה שכל מה שקרה להם בחיים הופך להיות מובן, הם יוכלו להבין דברים שבצורה אחרת היו נשארים לא מובנים. באותה צורה גם התרבות המודרנית תהיה קשורה לתרבות העתיד שתכיל את החוקים והידע של חיים חוזרים וקרמה. ולמרות שחוקים אלה כרעיונות שמקובלים על האנשים עדיין לא מילאו תפקיד כלשהו בהתפתחות התרבות הנוכחית, הם בוודאי ימלאו תפקיד ראשי בכל התרבויות לעתיד לבוא.

האנתרופוסוף חייב להרגיש ולהיות בתודעה לעובדה שבצורה זו הוא עוזר לקדם את הלידה של תרבות חדשה. הרגשה זו של משמעות עצומה בחיים של הרעיונות של חיים חוזרים וקרמה יכולה להיות החוליה שמאחדת קבוצות של ישויות אנוש היום, ללא קשר לנסיבות החיצוניות של חייהם. ואלו שלבסוף מאוחדים ביחד כתוצאה מהרגשה זו יכולים למצוא את דרכם אחד לשני רק דרך האנתרופוסופיה.

————————————————————————————————————————————–

  1. ניקולאוס קוֹפֶּרניקוּס‏ 1473-1543 היה אסטרונום, מתמטיקאי וכלכלן פולני, שפיתח את המודל ההליוצנטרי. שבו כוכבי הלכת סובבים את השמש.
  2. בשנת 1851, בפנתיאון בפריז, ליאון פוקו הדגים את התנועה היומית של כדור הארץ על ידי סיבוב מטוטלת ארוכה וכבדה בצורה חופשית , ושנה לאחר מכן על ידי המצאת הגירוסקופ.
  3. זה היה Franz Maraz, כומר ב- Neudorf ליד Wiener Neustadt. פרנץ היה הונגרי. מאוחר יותר ב- Canon at Oedenburg הוא החזיק במשרה משרדית גבוהה. רודולף שטיינר כתב באוטוביוגרפיה שלו: " דמותו של איש זה נחקקה עמוק בנפשי וכל חיי הגעתי שוב ושוב לזיכרון זה."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *