הלידה מחדש של הכוח והעוצמה הנצחיים

הלידה מחדש של הכוח והעוצמה הנצחיים

רודולף שטיינר

ברלין, 23.12.1913 GA150

תרגם: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר: עמנואל וסודות נוספים – שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן.

נראה הדבר כאילו תפיסת העולם שלנו המושתתת על מדע-הרוח, יכולה להעניק את אותה שמחה פשוטה שכה מלאה באהבה, שמחה שמילאה מאות רבות של לבבות במהלך התקופות כל פעם שהוצג אחד המחזות משכבר הימים, כמו זה שעתה ראינו[1], שבו רואים את הילד השמיימי ואת ייעודו הארצי עבורנו. באמת הדבר נראה כמו יכולה היתה אותה שמחה פשוטה ואוהבת להיות מוענקת על ידי הלימודים שלנו המתמקדים בישוע כריסטוס, המקיפים עושר דברים שכזה ואשר הם לכאורה כה מורכבים. ועם זאת עלינו לשאוף להבין אותם לפי האימפולסים שזורמים דרך תפיסת העולם שלנו. ואמנם, כל לב ונפש יתמלאו שמחה הואיל ומחזה כזה יכול להביאנו לידי כך שניווכח לדעת שוב, שנפשותיהן של בני האדם, בין אם עברו חוויה מסויימת בחיים הרוחיים ובין אם חיו חיי כפר פשוטים, בין אם באו מערים ענקיות או ממנזרים מבודדים ביותר, שנפשותיהן חשו את עצמן נמשכות אל הילד השמיימי, בו הן חשו את העוצמה שנכנסה פעם לאבולוציה של האנושות והצילה אותה מהמוות הרוחי – שלולא כן לא היתה יכולה להימלט ממנו עקב החוקים הנצחיים של הקוסמוס.

זוהי אשליה לחשוב שדרך הגישה המורכבת יותר וההבנה שלנו לנס בית-לחם מופחת החום הספונטני של רגש אלמנטרי זה. זוהי דרך בלתי מציאותית להסתכלות בדברים אם חושבים כך. למעשה אנו ניצבים כיום פנים אל פנים מול עולם שונה, עולם שייעשה רחוק במידה הולכת ורבה מהמאות שחלפו. בעבר הוצגו מחזות, כזה שעתה ראינו, לפני אנשים שיכלו לחוותם במישרים, ולא דרך הזיכרון בלבד כפי שאנו נוהגים. לעומת זאת, התקופה המורכבת שלנו זקוקה לסוג אחר של אימפולס נפשי שיאפשר לנו להרים את מבטנו אל הילד השמיימי, שהביא את האימפולס הכביר ביותר מכל האימפולסים לתוך האבולוציה של האדם.

הלימודים שלנו אודות שני הילדים ישוע – הילד מזרע שלמה והילד מזרע נתן – הם מורכבים. אך בילד ישוע הנתני אנו רואים את ילד האנושות, את ישות האנושות שהושארה מאחור כאשר האנושות ירדה להתגשמויות ארציות – וזאת לפני התקרבות ההעמדה בניסיון או העיקרון הלוציפרי. הוא היה הילד שהושאר מאחור בעולם הרוחי, כמו בשלב הילדות של האנושות עד בוא מועד לידתו באותה ישות אנוש חריגה, כישוע הנתני. הוא הופיע אז לראשונה בתור ישות אנוש בגוף ארצי וזמן קצר לאחר הלידה פנה לאמו בלשון שרק היא יכלה להבינה. בהתחשב באורח השונה שבו מבינים דברים כיום יוכר בהדרגה בכך מה נחוץ הדבר להרים את המבט אל הילד השמיימי הנערץ שהופיע בילד ישוע הנתני. הוא אשר נשאר מאחור ולו כל הסגולות והתכונות הראשוניות שברשותו של אדם לפני ההעמדה בניסיון, הוא אשר נכנס לעולם כשהוא מחונן בכל התכונות הללו. בו אנו יכולים לראות את האנושות כחטיבה אחת כפי שהיתה בילדותה. עלינו לזכור זאת אם ברצוננו להבין מה הרגישו בני העם הפשוטים בראותם את הילד השמיימי בהוד ותפארת במחזה כזה.

הדבר שמדבר אלינו הכי הרבה במחזה זה, זוהי תמימותו האלוהית של הילד לעומת פעילותו מלאת הרשע של המדיח. הניגוד שבין הורדוס שסוטה מהדרך ונישא על ידי השטן, לבין הילד של האנושות שמגן על אלמנט התום באדם, מרגש בצורה עמוקה כי הדימויים של מחזה כזה נובעים מידע המבוסס על רגש. במהלך ימי הביניים לאנשי העיר ולאנשים פשוטים מההרים והיערות היה מושג אודות הסודות העמוקים ביותר של הקוסמוס. על אף שהיה זה אך מושג רחוק הם ידעו אודות דברים כאלה. הם התקרבו אל סודות אלה בדרך שונה ולא כמונו כשמנסים אנו לשוב ולמוצאם היום.

קל הדבר לפנות ממחזה כגון זה אל המחזות מהמאות ה-13, ה-14 וה-15, המגישים באמנות העילאית ביותר את כל האבולוציה האנושית על האדמה ואת זיקת הנפש האנושית אל כל אשר חי בה כאלוהי-הנצחי. לכן ברצוני כעת להפנות את שימת לבכם ממחזה זה אל תמונה נפלאה בה אנו יכולים להמריץ אלמנטים יסודיים שמביעים רגשות מרוממים ביותר שיכלו להסב אף לדבר כל כך פשוט כמחזה זה.

בפיזה, שבמערב איטליה, מצויה קתדרלה נודעת שבה צפה גליליאו דומם במנורה המתנודדת שהסבה לו לגלות את החוקים שבלעדיהם לא ניתן לחשוב על הפיסיקה המודרנית. סמוך לקתדרלה זו מצוי בית הקברות של חצר-הכנסיה הנודעת, הקמפו סנטו, המוקפת חומות גבוהות ומכילה עושר של חפצי אמנות מימי הביניים ושאר חפצים ואביזרים מימי הביניים שבהם סודות אלוהיים וזיקת האדם אליהם. חומות בית הקברות מכוסים היו בציורים שהביעו זאת והאדמה הובאה מארץ הקודש על ידי נושאי הצלב כדי שיפזרו אותה על פני בית הקברות שנחשב קדוש במיוחד.

בין הציורים הנמצאים בקמפו סנטו מצוי ציור אחד שהוזכר לראשונה בשנת 1705 כ-'ניצחון המוות'. לפני כן נודע בשם: 'הגיהנום'.

[ראו בעמוד הבא צילום של הציור בשחור לבן]

ללא ספק אפשר למצוא על כתלים אלה תיאור של שמיים וגיהנום. ציור זה של הגיהנום מבטא באורח עמוק ביותר כיצד דימתה לעצמה הנפש מימי הביניים את הזיקה שבין האבולוציה של האדם לבין האלמנט הראשוני בנפש האדם. כיום נפגם רוב הציור אך עדיין אפשר להבחין מה רצה צייר בלתי ידוע זה למסור בהקשר לסודות העמוקים ביותר של האבולוציה האנושית.

ציור זה מתאר שורה של מלכים ומלכות על גבי סוסים בצאתם ממערה גדולה בתהלוכה מפוארת. הם מודעים לעצמם ולדרגתם על האדמה. התהלוכה שיוצאת מהמערה מוצאת שלושה ארונות קבורה שנזיר משגיח עליהם. ישנם הבדלים ניכרים בתכולה של שלושת הארונות. בראשון – מצוי שלד. בשני – גוויה שמכורסמת כבר על ידי תולעים. בשלישי – גופה שזה עתה מתה ומתחילה להירקב. התהלוכה נעצרת לפני שלושת ארונות אלה.

http://wn.rsarchive.org/Lectures/images/purgatry2.jpg

נזיר יושב מעליהם ומחוותו נראית כאומרת: הביטו במוות הזה והיזכרו מה אתם מהווים, לאמיתו של דבר, כישויות אנוש. יותר גבוה אנו רואים מספר נזירים יושבים על גבעה, חלקם מלקטים מזון וחלקם כפופים על ספריהם, משתקעים ברזי הקיום. נזירים אלה מסמלים את שלוותם של הללו שיכולים לקלוט לתוך נפשותיהם את הקשר שבין הנפש האנושית לבין דפוסי הנצח. במרחק מה מהם אנו רואים מספר רב של בעלי מומים וכל מיני סוגי סבל. הם מצטרפים לחבורה שיוצאת לציד, שנעצרה ליד מזכרת-המוות – שלושת הארונות. במרחק רב יותר מאזינים מספר אנשים למוזיקה, מאחוריהם דמות ואצבעה לשפתיה. מפוזרים מעל לכל אנו רואים להקת ישויות מלאכיות מצד אחד וישויות-שטן מצד שני. בימין הקיצוני מתכופפים מלאכים על ישויות אנושיות שמקשיבות למוזיקה. ביניהם ובין ההר בוקעות ועולות שלהבות-אש כמתוך לוע הר געש, שם אנו יכולים לראות את דמויותיהם של השטנים המעופפים.

כשמתבוננים בזה קרוב יותר ועמוק יותר רואים שמצויה כאן ראיה מעמיקה לתוך סודות אנוש עמוקים ביותר. מה מסמל הדבר? יש קשר אופייני בין מדע ימי-הביניים לבין מה ששואפים אנו להשיג מחד במדע-הרוחי. חבורת הציידים נעצרת לפני שלוש גוויות. את נושא שלוש הגוויות ניתן למצוא די תכופות ביצירות מימי הביניים. אנו שואלים מדוע יוצאים האנשים מההר – ועונים, משום שלמעשה אף הם מתים "אלה הם הגופים שברשותכם" – את זה הם שומעים. הגוף הפיזי מסומל על ידי השלד, הגוף האתרי על ידי הגוויה המכורסמת למחצה על ידי התולעים, הגוף האסטרלי על ידי זה שנפטר לא מזמן. "זכרו, אתם החיים, את סודות הקיום שיש להשתקע בהם לאחר המוות" דבר זה בא לידי ביטוי בציור. וכך אנו מוצאים בציור מימי הביניים את סוד שלושת מרכיבי האדם. בכל מחוות הנזיר שיושב מעל לשלושת הארונות אנו מגלים שאנו אכן חייבים לחדור לסודות שמראים לנו שהווית קיומנו קשורה למעיין הנצחי של החיים. הנזירים שמעל, השקועים בהתבוננות שלווה בחיי הטבע, מסמלים כיצד יש לייסד זיקה בין נפש האדם לבין הנצחי.

פורגטורי – גיהנום (קמלוקה) הוא השם הנכון לציור זה ולא 'ניצחון המוות'. האנשים המתוארים בו כבר מתים, אפילו הללו מחבורת הציידים שרואים מה שנעשה מהגוף. אם תסתכלו היטב במלאכים ובשטנים תבחינו שכל שטן אוחז נפש בכפותיו לשאתה עימו וכל מלאך נושא נפש תחת כנפיו. ישנם סוגים שונים של נפשות. את זה ברצוני לומר לכם כעת לעת חג-המולד. הנפשות הנישאות על ידי השטנים פניהן פני קשישים בה בשעה שהנפשות הנישאות על ידי המלאכים תוארו על ידי האמן כילדים. כאן מוצאים אנו תפיסה ששוררת היתה בימי הביניים. בני האדם נהגו לחשוב שמספר אנשים שומרים תום ילדות ברגשותיהם ובסנטימנטים שלהם במשך החיים ואין זה משנה לאיזה גיל הגיעו ושיש אחרים שלא רק מזדקנים פיזית אלא גם בנפשם. זה יכול לקרות אך ורק עקב חטא, שהסיט את האדם מהנצחי ומהמהויות הקדושות של השמיים. לכן, עקב סיבה זו, נראות הנפשות החוטאות כישישים והנפשות של אלה ששמרו על הקשר עם העולם הרוחי – שומרות בהן תום ילדות.

הציור בקמפו-סנטו מראה באורח נפלא ביותר שטבע אנוש מכיל משהו שאנו צריכים לראותו כביטוי ישותו הנצחית של האדם במשך שלוש השנים הראשונות של הילדות. ניסיתי להסביר זאת בספרי "ההדרכה הרוחנית של האדם".[2] בימי הביניים חשו בני האדם בזיקה קרובה זו בין מה שמופיע בילדות לבין המרומים הרוחיים האלוהיים והם ניסו לבטא זאת בציור זה אשר בקמפו-סנטו. הואיל וזהו ציור נפלא שכזה הוא יוחס לג'וטו[3] ולאחרים, אולם הם חיו מוקדם הרבה יותר ולא ייתכן שהם עשוהו. הוא מביע באורח נפלא וראוי לציון את זיקת אנושות ימי הביניים אל הילד. אנו מוצאים זאת בהתבטאותו בדרכים רבות וכן בפשטות מופלאה במחזות חג המולד. אנו יכולים לראות שסיפור הילד הביא לידע האדם את זיקתו אל כריסטוס ישוע. האדם זקוק לוודאות זו, שעיקרון זה, שמסוגל לגאול את הנצחי המצוי בנפש אנוש, נכנס לנפשו דרך הילד. בציור תיאר האמן את הישויות האנושיות ששמרו בתוכן את הנצחי כדמויות הילדים שנישאו על ידי המלאכים לארץ האושר. באותו אופן עלינו לראות בדמות הילד התם את הישות שהובאה בפני העולם באורח מופלא שכזה, בהתלכדה בשנתה ה-30 עם האימפולס האלוהי של הכריסטוס.

כך מבטא הציור בקמפו-סנטו, מימי הביניים, את כל אשר קשור במחזות פשוטים כזה שראינו היום, אף אם נוצר זמן מה מאוחר יותר, ובמה שאנו חוזרים ומבקשים בתקופה אחרת. אפילו בעבר לא היתה הגישה לישוע הילד גישה פשוטה. על מנת להבין כיצד יוכל אדם להציל את המרכיב הנצחי של ישותו חייבים לימודינו לכלול בהם את הידע אודות הילד ישוע הנתני, שקיבל את אגו זרתוסטרא בשנתו ה-12 ואת כריסטוס בשנתו ה-30. איש ימי הביניים לא היה זקוק לכל הידע המועבר דרך מחשבות ותיאוריות, הוא קיבל אותו, תחת זאת, כדימוי נאצל של הנפש האנושית, למשל, כמו זה שבא לידי ביטוי בציור שתארתי. שוב ושוב נגלה את העובדה שהאדם אכן יכול לטפח תקווה רבה עבור נפשו. לפני מיסטריית גולגותא התקווה הגיעה מכיוון שיכול היה לראות בשמש ובכוכבי הלכת מלבד הפיזי אף את משלימו הרוחי. כל הידע שלנו חי לעומק ברגשותיהם של בני האדם. אנו רואים את הצמחים בנובטם מהקרקע באביב ואנו רואים כיצד קוראת השמש לצמחים החיים ולשאר הישויות לצאת מהאדמה. אנו אף רואים משהו נוסף למערך המקודש של התרחשויות אלו שמתקיימות מדי שנה בשנה. אנו רואים זאת בהשתזרו בסדירות כוחות השמש הפועלים בכל מקום ברגע הנכון. הוא משתייך לאטמוספירה של האדמה עצמה. בסערות המתגלגלות על פני השדות ובערפילים המתפשטים על פני האדמה, אנו רואים משהו שאין לו את המערך המקודש של מסלול השמש. באביב ובקיץ אנו חשים שהשמש יוצאת למסעי הניצחון שלה ושהיא רבת-עוצמה יותר מההשפעות הנתונות לשינויים של מזג האוויר על האדמה. באביב ובקיץ מנצח המערך המקודש של כוחות השמש את מה שיוצרת האדמה מתוך האגואיזם שלה בהשתנות מזג האוויר, אולם בחורף מנצחת האדמה והשפעות מזג האוויר שלה את מה שיורד בשפע ברכותיו מהקוסמוס.

כשמתבוננים בחיי החשיבה, הרגישה והרצייה הפנימיים שלנו ובאורח חסר-הסדר שבו מתהווים אימפולסים אלה של חשיבה, רגש ורצון, יכולים להרגיש שהקפריזות המשתנות של החשיבה, הרגש והרצון דומות לשינויי מזג האוויר שמתגלים באלמנטים של המים, האש, האוויר והאדמה, שכולם פעילים ככוחות דמוניים. הם שוכנים במה שמצוי סביבנו כרעם וכברק ובשינויים האטמוספריים של מזג האוויר. ואמנם, חשיבתנו, רגישתנו ורצייתנו קשורות אך ורק להשפעות הנתונות לשינויים של מזג האוויר, שנחוות במהלך החורף. עם התקרבות החורף חש האדם תדיר בקשר ההדוק שבין שינויי מזג האוויר וחייו הפנימיים. "אוה החורף, מה עמוק אתה קשור לישותי הפנימית" – זהו הרגש שחי באדם. לעת עיצומו של החורף, בהתקרב האביב והקיץ, חש האדם כיצד יצאו מנצחים כוחות השמש על האגואיזם של האדמה. או אז מלא היה בעוצמה ובאומץ לב והיה יכול לחוש שכשם שהוא מסוגל היה לחוות באורח חיצוני את ניצחון השמש על כוחות האדמה, בהתכנסה לליל חורף אפל, כך הוא יכול לחוות במשהו שהיה פעיל בקרבו, עמוק בנפשו, כשמש רוחית שתזכה בניצחון במהלך עיצומו של החורף הארצי.

כך נחוותה מיסטריית גולגותא בהיותה בתוך ישותו הפנימית של האדם בדומה לעלייתה של השמש הארצית. אנו נוכחים לדעת שהאביב והקיץ של אבולוציית האדמה חלו בתקופות שלפני מיסטריית גולגותא. דרך הראיה הרוחית הקמאית שלו עדיין היתה ברשותו של האדם מורשת הקשר שלו עם העולמות הרוחיים-אלוהיים, כעת אנו חיים בחורף של האבולוציה הארצית ואין ספק שהכוחות המכניים של חיי התעשייה והמסחר יתחזקו ויתעצמו. את חורף האדמה אפשר למצוא באורח חיצוני בעולם, אך גם בפנים. היות ולא מצוי עוד סביבנו העולם הרוחי האלוהי של אביב וקיץ האדמה. האדם התרגל לראות בניצחון השמש בנקודת עיצומו של החורף סימבול לניצחון השמש הרוחית במעמקי הנפש האנושית. האדם המודרני עשוי לחוות זאת שנית היום כשהוא שוקע במיסטריית גולגותא וכשהוא מתכונן לחג המולד הקרב. בעבר הביט האדם במיסטריית גולגותא ואמר: "אין זה משנה באיזו פראות וכאוס תשתוללנה אצלנו סופות החורף, קיימת תקווה אחת שלעולם לא תנטוש אותנו. אימפולס כריסטוס, הקשור לכל חיי אנוש על האדמה, ישתרש היטב בניגוד לשינויים בנפש אנוש בדומה למזג האוויר". דבר זה עשוי להתרחש משום ש-ילד האנושות, שנולד בילד 'ישוע-הנתני', נכנס לאנושות עם כל התכונות שהיו קניינה של הנפש האנושית, לפני ירידתה להתגשמויות הארציות.

ידידים אנתרופוסופיים יקרים שלי – רציתי להציב לפניכם מחשבות כאלה כדי שתוכלו להסיק מהן את כל מה שניתן לחוש בהשתקעות מתבוננת בכוח הילד אצל האדם, באותו כוח שהוא אף כוח הנצח. בדבר הזה ניתן היה לחוש וניתן תמיד לחוש אותו כאשר אנו משתקעים מדיטטיבית בילד בערב חג המולד. על אף שעלינו לרכוש רגשות אחרים מאלה שהבעתי ולמשל בציור שתיארתי, על אף שעלינו להתעלות לידע בנוגע לשני הילדים ישוע, הרי שיחד עם זאת נחוץ הדבר שנקשור ידע כזה ברגשותינו הקדושים ביותר ובתקוותינו העזות ביותר. או אז נדע שמאז מיסטריית גולגותא מכילה ההילה של האדמה שלנו דבר שאליו לעולם לא נפנה לשווא, כאשר נבקש להיות מלאי תקווה בסבל הארצי שלנו, ובעוצמה ובאומץ לב בכל שמחותינו. נחוץ לנו לזכור, כמו אותם אנשים שחשו מאושרים כל כך כשיכלו לחזות במחזה פשוט לחג המולד, גם אנו אכן חשים מאושרים בראותנו מחזה כזה הואיל וחשים אנו זיקה לאותם אנשים מהעבר – שנהנו ממנו במידה מרובה כל כך. כך אנו יכולים להעריך את מתת החסד שהוענק לנו עם הילד שנכנס לאנושות.

על ידי העוצמה הנרכשת בהשתקעות בילד השמיימי התאפשר לאדם לעמוד בקומה זקופה במשך חורף האדמה. אנו יודעים שהשמש הפיזית יוצאת מנצחת על האגואיזם של האדמה באביב, ואנו גם יודעים שהאימפולס הרוחי של השמש שזרם לתוך האבולוציה של האדמה ירכוש עוצמה הולכת וגוברת במעמקי נפש אנוש. כאשר אנו חוגגים את פסטיבל חג המולד – עלינו למקד את נפשנו באימפולס זה. פעם התרחש המאורע ההיסטורי. אמת ויציב הדבר שישות הכריסטוס נכנסה להילה של האדמה. נכונות אף מילותיו של אנגלוס סילזיוס[4]:

"אילו נולד כריסטוס

אלף פעם בבית לחם

ולא בכם,

כי אז אבודים הייתם לעד."

Were Christ to be born
A thousand times in Bethlehem
And not in you,
Then forever lost you must remain.

הילד שנולד בבית לחם, חייב להיוולד במעמקים הולכים ומתעצמים של הנפש, כדי שהאדם יוכל לתפוס את מה שמתבטא בציור קמפו-סנטו, כנפש הילדותית שנישאת במרומים באורח רוחי על ידי כנפי המלאכים ועל ידי כך ניצלת היא ממלתעותיו של אהרימן. זהו ייעודה הארצי של הנפש, להישאר צעירה אף אם עלול הגוף להזדקן, ייעודו העילאי של האדם הוא לנצור עלומים רוחיים אלה בזיקה למיסטריית גולגותא, אפילו כשהגוף הולך ומזדקן. הנפש תחוש אז במידה הולכת וגוברת ובוודאות שאין זה משנה באיזו מידה תשתוללנה סופות החורף פנימה ואין זה משנה מה גדולים יהיו הפיתויים – קיימת תקווה יציבה אחת שלעולם אינה מכזיבה. האימפולס שחדר פנימה עם מיסטריית גולגותא, יכול לעלות ממעמקי הנפש. זה חייב לחיות בזיכרון שלנו במהלך חג המולד.

ברצוני למסור במילים הבאות את מה שעלינו להשתדל ולחוות כרגש חג-המולד העולה מתפיסת העולם האנתרופוסופית שלנו.

לו יתייצב זה – כניגוד למה שרגילים היו בני האדם לחוות בעבר באורח פשוט וספונטני.

כמנצחת במעמקי נפש האדם

שוכנת רוח השמש.

כוחות מדרבנים, ממריצים,

מעוררים את הרגשות לנוכחותה

בחיי החורף הפנימיים.

התקווה, אימפולס הלב,

רואה את ניצחון רוח השמש

באור המבורך של חג המולד,

אות לחיים עילאיים ביותר

בלילה העמוק ביותר של החורף.

Triumphant in man's deepest soul
Lives the Spirit of the Sun.
Quickened forces, set astir,
Awake the feelings to His presence
In the inner winter life.
Hope, impulse of the heart,
Beholds the Spirit victory of the Sun
In the blessed Light of Christmas,
The sign of highest life
In the winter's deepest night.

——————————————————

  1. See Christmas Plays from Oberufer, translated by A.C Harwood. Available from Anthroposophic Press. Spring Valley, N.Y.
  2. ההדרכה הרוחנית של האדם ושל האנושות / רודולף שטיינר – יצא בעברית בהוצאת חירות – ראו כאן: (3 הרצאות שרודולף שטיינר ערך, קופנהגן, יוני 1911; 15 GA). בהרצאות אלה מתאר שטיינר את הפוטנציאל הרוחני שהאדם מביא איתו בלידה, ומראה כיצד באמצעות גלגול נשמות בעידנים רצופים, הוא מביא עימו פוטנציאל של כוחות ודחפים חדשים מהעולם הרוחני קוסמי.
  3. ג'וֹטוֹ דִי בּוֹנְדוֹנֶה – באיטלקית- ,Giotto di Bondone; נודע בכינוי ג'וטו; (1267-1337) היה צייר ואדריכל איטלקי. הוא נחשב לראשון בשורה של אמנים דגולים שהביאו לידי פריחת הרנסאנס האיטלקי.
  4. אנגלוס סילזיוס בגרמנית : Angelus Silesius (25 בדצמבר 1624 – 9 ביולי 1677) הוא שם העט של המשורר והמיסטיקן הגרמני יוהאן שפלר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *