החיפוש אחר איזיס החדשה, סופיה האלוהית – 02

החיפוש אחר איזיס החדשה, סופיה האלוהית

רודולף שטיינר

GA202

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר בהוצאת חירות ראו כאן

הרצאה מספר 2

24.12.1920 באזל

החיפוש אחר איזיס-סופיה[1]

ידידיי היקרים, בחג-המולד ניתן לנו משהו המכוון את המחשבות של כל חוגי האנשים הכריסטיאניים ישר לבעיה הכי עמוקה של אבולוציית האדם על האדמה. בהתייחסות לאירועי ההיסטוריה מכל היבט שאתם מתכוונים אליו במשמעות של האבולוציה של האדם על האדמה, אם תבדקו אותם ותנסו להגיע להבנה של האבולוציה, אזי לא תמצאו בכל ההיסטוריה אף מחשבה שיש לה כוח כזה להרים את הנפש אל ההתבוננות, אל כל ההוויה השלמה של האדם כמחשבה על המיסתורין של גולגתא, כמחשבה הקשורה לפסטיבל חג המולד.

אם נסתכל לאחור להתחלה של אבולוציית האדם על האדמה, ואז נעקוב אחריה דרך אלפי השנים שקדמו למיסתורין של גולגתא, נמצא דרך זמן זה שלא משנה עד כמה היו גדולים ההישגים של העמים בכל האומות השונות, בכל זאת, כל ההישגים האלה היו למעשה רק סוג של הכנה – הם היו שלב מכין לזה שהתרחש למען האנושות במיסתורין מגולגתא.[2] שוב, אם נלמד את מה שקרה מאז המיסתורין של גולגתא, גם שם נמצא שנוכל להבין זאת רק כאשר נזכור שכריסטוס שעבר דרך המיסתורין של גולגתא, לקח מאז חלק אקטיבי באבולוציה של האדם.

דברים רבים באבולוציה האנושית יכולים בהתחלה להיראות לא מובנים. אך אם נחקור אותם ללא צרות דעת ודעות קדומות – למשל, סוג האמונה התפלה המאמינה שאלוהות לא ידועה מגיעה לעזרת האדם בדיוק היכן שהוא חושב שהוא צריך אותה, מבלי שהוא יניע אפילו אצבע למען זה – אם נניח בצד דעות שכאלה, נמצא שגם האירועים הכי מכאיבים במהלך ההיסטוריה של העולם יכולים להראות לנו את החשיבות והמשמעות שקיבלה האבולוציה של האדמה דרך העובדה שכריסטוס עבר דרך המיסתורין של גולגותא. זה טוב שנלמד את המיסתורין מגולגותא – ומיסתורין חג-המולד מוכל בה – מנקודת מבט היכולה לחשוף את המשמעות של כל האבולוציה של האדם. אנו יודעים עד כמה אינטימי החיבור בין מה שמתרחש בספירה האתרית-מוסרית של אבולוציית האדם לבין מה שמתרחש בטבע, והבנה מסוימת של חיבור זה בין החיים בטבע לבין הסדר המוסרי העולמי, תאפשר לנו גם לגשת ליחסים אחרים שהיינו עסוקים בהם במשך שנים רבות – כלומר, היחסים של כריסטוס לישות שההשתקפות החיצונית שלה מופיעה בשמש.

המאמינים והמייצגים של אימפולס כריסטוס לא תמיד היו כה עוינים כפי שהם לעיתים קרובות היום, לגבי ההכרה בקשר זה בין המסתורין של השמש לבין המיסתורין של כריסטוס. דיוניסוס האראופגיטס, שהזכרנו אותו לעיתים תכופות כאן, מכנה את השמש אנדרטת-האל, ואצל אוגוסטינוס אנו מוצאים תמיד כאלו רמיזות. אפילו בסכולסטיציזם אנו מוצאים רמיזות שכאלה – המתייחסות לעובדה שהכוכבים הנראים בחוץ ותנועתם הם דימוי לקיום האלוהי-רוחני של העולם. אם ננסה להבין רק את מה שצריך להעסיק אותנו יותר מכל לאור המשימות החשובות של תקופתנו הנוכחית, אזי נהיה חייבים לתפוס את מיסתורין חג המולד בהקשר רחב הרבה יותר מאשר זה לרוב נעשה. אני רוצה להזכיר לכם משהו שעליו דיברתי שוב ושוב במשך שנים רבות. אמרתי לכם איך אנו מסתכלים לאחור לתקופה הפוסט-אטלנטית הראשונה, שהיתה מלאה במעשים ובחוויות של העם ההודי הקדום. איך הסתכלנו לאחור לתקופה הפרסית הקדומה של האנושות הפוסט-אטלנטית. ואז על המצרית-כלדית, ועל היוונית-לטינית, ולבסוף על התקופה החמישית של האנושות הפוסט-אטלנטית, זאת שלנו. לאחר תקופתנו תגיע השישית והשביעית. הפנתי את תשומת לבכם לעובדה שהיוונית-לטינית, התקופה הרביעית של האנושות הפוסט-אטלנטית, עומדת במרכז, ושיש קשר מסוים בין התקופות השלישית והחמישית, כלומר בין התקופות המצרית-כלדית ולזו שלנו – ושיש גם קשר מסוים בין התקופה הפרסית הקדומה לתקופה השישית, ובין התקופה ההודית העתיקה לתקופה השביעית של האנושות הפוסט-אטלנטית.[3]

בעבר הצבעתי על איך ליורשו של קופרניקוס, קפלר הגדול, היתה הרגשה שמערכת השמש וכוכבי הלכת שלו חוזרים – כמובן שבדרך המתאימה לתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית – על מה שהיה מוכל בתמונות-העולם של המיסטריות המצריות. באופן קיצוני מאוד ביטא זאת קפלר בהקשר מסוים, כאשר אמר כי הוא שאל את הכלים של המורים המצריים הקדומים לחכמה ונשא אותם אל תוך ימינו המודרניים. היום אנו נתייחס למשהו שהיה לו מקום מרכזי בטקסים הפולחניים שבוצעו על ידי כוהני דת המיסטריות המצריות – המיסטריות של איזיס. בכדי להעלות בפני תודעתנו את הקשר הרוחני בין מיסטריית-איזיס לבין זה שחי בכריסטיאניות, אנו צריכים רק להביט על ציורו המפורסם של רפאל: המדונה הסיסטינית.[4] הבתולה אוחזת בילד ישוע, ומאחוריה העננים, שהם באמת פני ילדים. אנו יכולים לדמיין שהילד ישוע ירד מטה מהעננים לבתולה, דרך התעבות חומר העננים הדקים. אך תמונה זו שעלתה מתוך רוח כריסטיאנית לגמרי, היא, אחרי הכל, סוג של חזרה על מה שהיה נערץ במיסטריות-איזיס המצריות, אשר תיארו את איזיס מחזיקה את הילד הורוס. הנושא של תמונה מוקדמת זו עולה בקנה אחד עם תמונתו של רפאל. כמובן, אסור לנו להתפתות ולפרש זאת בדרך השטחית שבה היא נעשתה על ידי אנשים רבים מאז המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 עד ימינו – כלומר, לחשוב על סיפורו של ישוע כריסטוס רק כמטמורפוזה, שינוי, של מיסטריות פגאניות עתיקות. מהספר שלי הכריסטיאניות כעובדה מיסטית[5] אתם כבר יודעים איך חייבים להתייחס לדברים אלה, אך במובן שזה מוסבר בספר זה אנו יכולים להצביע על התאמה רוחנית בין זה שעלה בכריסטיאניות לבין המיסטריה הפגאנית העתיקה.

התוכן הראשי של מיסטריית איזיס הוא מותו של אוזיריס והחיפוש של איזיס אחר אוזיריס המת. אנחנו יודעים שאוזיריס, נציג השמש, נציג השמש הרוחנית, נהרג על ידי טייפון, שאינו אלא האהרימן של המצרים. אהרימן הורג את אוזיריס וזורק אותו לתוך הנילוס. הנילוס נושא את הגופה משם. איזיס, בת זוגו של אוזיריס, יוצאת למסע ומוצאת אותו באסיה. היא מחזירה אותו למצרים, שם אהרימן, האויב, חותך את הגוף לשנים-עשר חלקים. איזיס קוברת את שנים עשר החלקים במקומות שונים, כך שמעתה הם שייכים לאדמה. זה יכול להראות לנו עד כמה עמוק היה הקשר בין הכוחות השמיימיים לארציים בתפיסה של החוכמה המצרית. מצד אחד אוזיריס הוא המייצג של כוחות-השמש. לאחר שהוא עבר דרך המוות, הוא נמצא בכמה מקומות בו-זמנית, והוא הכוח אשר מבשיל כל מה שגדל מתוך האדמה. החכם המצרי העתיק היה יכול לדמיין במהירות איך הכוחות המאירים לנו מהשמש, נכנסים לאדמה והופכים לחלק מהאדמה, וכיצד, כשכוחות-השמש קבורים באדמה, הם מוסרים שוב לאדם את מה שמבשיל מתוך האדמה. המיתוס המצרי מבוסס על סיפורו של אוזיריס – כיצד נהרג, כיצד היה על אשתו איזיס, לצאת למסע החיפוש אחריו, כיצד החזירה אותו למצרים, ואז איך הוא הפך לפעיל בצורה אחרת, מתוך האדמה. אחת הפירמידות המצריות מתארת את האירוע כולו בצורה משמעותית ביותר. המצרים לא רק רשמו בכתיבתם את מה שהם מכירים כפיתרון לסודות הקוסמיים הגדולים, אלא הם גם ביטאו אותו במבנים האדריכליים שלהם. הם בנו את אחת הפירמידות בדייקנות מתמטית שכזו, שהצל של השמש נעלם ביום השוויון האביבי, בשל מיקומה של השמש – הצל נעלם בבסיס הפירמידה וחזר והופיע רק ביום השוויון הסתווי. המצרים ניסו להביע בפירמידה הזאת שהכוחות שהיו זורחים מטה מן השמש, כעת הם נקברים באדמה וממריצים את כוחותיה, כך שהאדמה עשויה לייצר את הפרי שהאנושות זקוקה לו.

אם כן, זהו הרעיון שאנו מוצאים מוצג בתודעתם ובליבם של המצרים הקדמונים. מצד אחד, הם מביטים אל השמש, הם מביטים אל השמש הנעלה, והם מכבדים אותה. יחד עם זאת, הם מספרים איך ישות שמש זו הלכה לאיבוד באוזיריס, ושאיזיס חיפשה אותה, וכיצד ישות זו נמצאה שוב והיא מסוגלת בעתיד להמשיך את פעילותה בדרך שונה וחדשה.

הרבה דברים שמופיעים בחוכמה המצרית חייבים לחזור עליהם בצורה שונה בזמן התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. אנו חייבים ללמוד עוד ועוד להתבונן, על בסיס מדע-הרוח, על המיסתריות של הכוהנים המצריים בצורה בה הם מתאימים לתקופתנו, באור הכריסטיאניות. עבור המצרים, היה אוזיריס מייצגו של כריסטוס שעדיין לא הופיע. הם הסתכלו על אוזיריס כעל ישות-השמש, אך הם דמיינו שישות-שמש זו נעלמה וחייבים למוצאה שוב. אין אנו יכולים לדמיין שהאנושות יכולה לאבד את ישות-השמש, הכריסטוס, שעבר כעת דרך המיסתורין של גולגתא. כי הוא ירד מגבהים רוחניים, בחברו עצמו עם האדם ישוע מנצרת, וכעת נשאר מחובר עם האדמה. הוא נוכח, הוא קיים, כפי שמזמור חג-המולד מכריז כל שנה מחדש: "לנו מושיע נולד". לכן זה מבטא את הטבע הנצחי ולא את הטבע הארעי, של אירוע זה – שישוע לא רק נולד פעם בבית-לחם, אלא הוא נולד בלי הרף. במילים אחרות, הוא נשאר עם חיי האדמה. הכריסטוס, ומה שהוא מבטא עבורנו, לא יכול ללכת לאיבוד.

ידידיי היקרים, זוהי לא אגדת אוזיריס, אלא אגדת איזיס שחייבת להתמלא בזמננו. אין אנו יכולים לאבד את כריסטוס ואת מה שהוא נתן בצורה גבוהה יותר מאשר אוזיריס. אך אנו יכולים לאבד, ואיבדנו, את מה שראינו מתואר מהצד של אוזיריס – איזיס, אימו של המושיע, החוכמה האלוהית, סופיה. אם אנו רוצים לחדש את אגדת איזיס, אין אנו יכולים לקחת זאת בצורה שהיא הועברה אלינו – אוזיריס שנרצח על ידי טייפון-אהרימן ונישא על ידי המים של הנילוס, שחייב להימצא שוב על ידי איזיס, כדי שגופו, החתוך לחתיכות על ידי טייפון-אהרימן, יוכל לשקוע לאדמה – לא, ידידיי היקרים, אנו חייבים איכשהו למצוא את אגדת איזיס שוב, את התוכן של מיסטריית איזיס, אך עלינו לעצב אותה מתוך אימגינציה, המתאימה לתקופתנו. הבנה תופיע שוב לגבי האמיתות הקוסמיות הנצחיות, כאשר נלמד ליצור בעולם האימגינציה, כפי שהמצרים עשו. אנו חייבים למצוא את אגדת איזיס האמיתית.

מכיוון שהמצרים חיו לפני המיסטריה של גולגותא, הם היו חדורים על ידי הכוחות הלוציפריים. אם הכוחות הלוציפריים הם בתוך האדם ומערבלים את חייו הפנימיים, נעים ומתגעשים דרכו, אזי התוצאה תהיה שהכוחות האהרימניים יופיעו לפניו ככוחות פעילים מבחוץ. כך שהמצרים שהיו בעצמם חדורים בלוציפר, רואים בצדק את תמונות-העולם שבהם טייפון-אהרימן פעיל. כעת, אנו חייבים להבין שהאדם המודרני חדור על ידי אהרימן. אהרימן נע וגועש בתוכו, כפי שלוציפר נע וגעש בתוך העולם המצרי. ואז, כאשר אהרימן עובד דרך לוציפר, האדם רואה את תמונות העולם שלו בצורה לוציפרית. איך הוא מופיע לפניו? תמונה לוציפרית זו של העולם נוצרה, היא הפכה יותר ויותר פופולרית ואומצה בכל החוגים של אלו המחשיבים עצמם מתקדמים ומוארים.

אם נבין את מיסטריית חג-המולד, עלינו לזכור שלוציפר הוא הכוח שרוצה לשמור את תמונות העולם משלב מוקדם. לוציפר הוא הכוח שמנסה להביא לתוך תפיסת-העולם המודרנית את זה שקיים בשלבים קודמים יותר של האבולוציה. הוא רוצה להעניק קביעות למה שהיה קיים בתקופות קודמות. כמובן שכל מה שהיה מוסרי בתקופות קדומות הוא מוסרי גם כיום. (החשיבות של המוסריות תמיד נעוצה בהווה, בעוד שכמו זרעים לעתיד, היא מספקת את הבסיס לבריאת עולמות עתידיים). אולם לוציפר שואף לנתק מוסריות שכזאת, את כל הכוחות המוסריים, מתמונת העולם שלנו. הוא מאפשר רק לחוקי הכורח הטבעי להופיע בתמונת עולמנו החיצוני. לכן, לפני האדם המרושש של הזמנים המודרניים, עומדת חוכמת העולם שבה הכוכבים נעים לפי הכרחיות מכנית טהורה, חסרי מוסריות. לכן המשמעות המוסרית של סדר העולם אינה יכולה להימצא בתנועות שלהם.

ידידיי היקרים, זוהי תמונת-עולם לוציפרית טהורה. כפי שהמצרים הביטו החוצה לתוך העולם וראו בתוכו את טייפון-אהרימן כאחד שלוקח את אוזיריס מהם, כך אנו חייבים להביט בתמונת-העולם הלוציפרית שלנו, בתמונת-העולם המכנית-מתמטית של האסטרונומיה המודרנית ועל שטחים אחרים של מדעי הטבע, ואנו חייבים להבין שהאלמנט הלוציפרי שולט בתמונת-עולם זו, כפי שהאלמנט הטייפוני-אהרימני שלט בתמונת-העולם המצרית. כפי שהמצרים ראו את תמונת-עולמם החיצוני באור טייפון-אהרימן, כך האדם המודרני, מכיוון שהוא אהרימני, רואה אותו עם תכונות לוציפריות. לוציפר שם, הוא פעיל שם. כפי שהמצרים דמיינו שטייפון-אהרימן היה פעיל ברוח ובמים ובסופות השלג של החורף, כך האדם המודרני, אם הוא שואף להבין דברים, חייב לדמיין שלוציפר מופיע לפניו באור השמש ובאור הכוכבים, בתנועת כוכבי הלכת והירח. תפיסת העולם של קופרניקוס, גלילאו וקפלר, היא תפיסה לוציפרית. התוכן שלה הוא לוציפרי בדיוק בגלל שהיא צמחה ומתאימה לכוחות הידיעה האהרימניים שלנו – אנא שימו לב להבחנה.

כשהתרחש המיסתורין מגולגותא, סופיה האלוהית, החוכמה הרואה דרך העולם ומאפשרת לאדם להבין אותו, עבדה בדרך כפולה: בהתגלות לרועים העניים בשדה, ובהתגלות לאנשים החכמים מהמזרח. זו היתה העבודה הכפולה של סופיה האלוהית, החוכמה השמיימית. חוכמה זו, שתימצא יותר מאוחר בצורתה המאוחרת בין הגנוסטים, ושהאבות המוקדמים והמורים של הכנסייה הכריסטיאנית למדו מהגנוסטים והשתמשו בה כדי להבין את המיסתורין מגולגותא – חוכמה זו לא היתה יכולה להמשיך לתוך זמננו, היא הוכרעה ונרצחה על ידי לוציפר, כפי שאוזיריס נרצח על ידי טייפון-אהרימן. לא איבדנו את אוזיריס – הכריסטוס – איבדנו את הישות המהווה לגבינו את איזיס. לוציפר הרג אותה אך ישות-איזיס שנרצחה על ידי לוציפר לא שקעה לתוך האדמה, כפי שטייפון הטביע את אוזיריס בנילוס. לוציפר נשא את ישות-איזיס, את החוכמה האלוהית שהוא רצח, החוצה לתוך חלל העולם. הוא הטביע אותה לתוך אוקיינוס העולם. כשאנו מסתכלים על אוקיינוס זה ורואים את הכוכבים נעים רק לפי קווים מתמטיים, אז אנו רואים את הקבר של המהות הרוחנית העולמית. כי סופיה האלוהית, היורשת של איזיס, מתה.

אנו חייבים לתת צורה לאגדה זו, כי היא קובעת את האמת של זמננו. עלינו לדבר על איזיס האבודה והמתה, סופיה האלוהית, אפילו כמו שהמצרים הקדומים דיברו על אוזיריס האבוד והמת. אנו חייבים לצאת בחיפוש אחר הגוף המת של איזיס החדשה, הגוף המת של סופיה האלוהית, עם כוח, שעדיין אין אנו יכולים לגמרי להבין אותו נכון ושבכל זאת הוא בתוכנו – הכוח של כריסטוס, עם הכוח של אוזיריס החדש. אנו חייבים לגשת למדע הלוציפרי ולחפש שם את הארון של איזיס. במילים אחרות, אנו חייבים למצוא במה שנותן לנו מדע הטבע, משהו המעורר אותנו בפנימיותנו לקראת אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה. זה מביא אותנו מתוכנו לעזרה של כריסטוס – כריסטוס, שנשאר חבוי בחשכה אם אנו לא מאירים אותו עם חוכמה אלוהית. חמושים בכוח זה של הכריסטוס, עם אוזיריס החדש, אנו חייבים לצאת לחיפוש אחר איזיס, איזיס החדשה. לוציפר לא חתך את איזיס לחתיכות, כפי שטייפון-אהרימן עשה עם אוזיריס. להיפך, איזיס פרושה בצורתה האמיתית ביופיו של היקום כולו. איזיס זוהרת מתוך הקוסמוס בהילה של הרבה צבעים זוהרים. אנו חייבים ללמוד להבין את איזיס כשאנו מביטים החוצה לתוך הקוסמוס. אנו חייבים ללמוד לראות את הקוסמוס בהילה של צבעים זוהרים. אך כפי שטייפון-אהרימן חתך את אוזיריס לחתיכות, כך לוציפר מטשטש ושוטף את הצבעים מכל נבדלותם הברורה המפוזרת בחלקים בצורה כה יפה בשמיים, מערבבם וממזגם לכוליות אחת, את הגפיים של איזיס החדשה העתידים ליצור את הרקיע הגדול של השמיים. כפי שטייפון-אהרימן חתך את אוזיריס לחתיכות, כך לוציפר מערבב את הצבעים הרבגוניים הזורמים מטה אלינו מתוך ההילה של הקוסמוס לתוך אור לבן אחיד המתפזר ביקום כולו. זהו אור זה שגיתה נאבק עימו בתיאוריית הצבעים שלו, כשהוא דוחה את הקביעה שהאור הלבן מכיל את כל הצבעים, אשר באמת מתפרשים על כל המעשים הסודיים מלאי התעלומה והנפלאים של כל היקום.

אך עלינו להתמיד בחיפושנו עד שנמצא את איזיס, וכשנמצא אותה, אנו חייבים ללמוד איך להציב בתוך היקום את מה שאנו יכולים אז לגלות ולדעת. חייבת להיות לנו תמונה חיה בתודעתנו של כל מה שחקרנו דרך איזיס שנמצאה-מחדש, כך שכל היקום שוב הופך רוחני בעבורנו. אנו חייבים להבין את שבתאי [סטורן], שמש, ירח, אדמה, צדק [יופיטר], ונוס [נוגה] ואת וולקן מבפנים. אנו חייבים להעביר למרחבים השמיימיים את מה שלוציפר עשה מאיזיס, כפי שאיזיס קברה באדמה חלקים של גופו של אוזיריס, שנחתך לחתיכות על ידי טייפון-אהרימן. אנו חייבים להבין שדרך הכוחות של כריסטוס אנו יכולים למצוא אסטרונומיה פנימית, שתחשוף לפנינו שוב את המקור והחיים של הקוסמוס, המקורקעים בכוחות של הרוח ואז, כשיש לנו תובנה זו לתוך הקוסמוס, ערים על ידי הכוח של איזיס שהתעורר-מחדש, שנהיה כעת הכוח של סופיה האלוהית, אז הכריסטוס, המאוחד עם האדמה מאז המיסתורין של גולגותא, יהיה פעיל בתוכנו, כי אז נכיר אותו. אין אנו חסרים את כריסטוס, ידידיי היקרים, אלא את הידע והחוכמה של כריסטוס, הסופיה של כריסטוס, האיזיס של כריסטוס.

זה מה שעלינו לחרוט בנפשנו, כתוכן של מיסתריית חג-המולד. אנו חייבים להבין שבמאה ה-19 אפילו התיאולוגיה התחילה להתבונן על כריסטוס רק כאדם מנצרת. מזה משתמע שהתיאולוגיה חדורה לגמרי על ידי לוציפר. אין היא מבחינה עוד ביסודות הקיום הרוחניים. מדע טבע חיצוני זה לוציפר. תיאולוגיה היא לוציפרית. כמובן אם אנו מדברים על האספקט הפנימי של הישות האנושית אנו באותה מידה יכולים לומר שבתיאולוגיה שלו האדם הוא אהרימני. ואז באותה דרך אנו חייבים לומר לגבי המצרי שהוא לוציפרי, כפי שאנו אומרים אודותיו שתפיסת העולם החיצוני שלו הוא אהרימני.

האדם המודרני חייב לתפוס את מיסתריית חג-המולד. תנו לו להבין שראשית כל עליו לתפוס את איזיס, כדי שכריסטוס יופיע לפניו. הסיבה של אי-ההבנה והצרוֹת של הציוויליזציה המודרנית היא לא שאיבדנו את כריסטוס העומד לפנינו בתהילה גדולה בהרבה מזו שעשה אוזיריס בעיני המצרים. לא איבדנו אותו ולא צריך לצאת לחפש אותו, חמושים בכוח של איזיס – מה שאיבדנו זה את החוכמה והידע של ישוע כריסטוס. זה מה שאנחנו חייבים למצוא שוב, בעזרת כוחו של כריסטוס אשר נמצא בתוכנו.

זו הדרך בה חובה עלינו להביט על התוכן של חג-המולד. עבור הרבה אנשים מודרניים חג-המולד אינו אלא אירוע שבו נותנים ומקבלים מתנות, משהו שהם חוגגים כל שנה מתוך הרגל. חגיגות חג-המולד נהיה ביטוי ריק כמו דברים רבים אחרים בחיים המודרניים. וזה רק בגלל שכה הרבה דברים נהיו לביטוי ריק מתוכן, שהחיים המודרניים נהיו כה מלאים בכאוס ופורענויות. זה באמת הסיבה העמוקה לכאוס בחיינו המודרניים.

ידידיי היקרים, אם בקהילה זו, נוכל להשיג את הרגשות הנכונים עבור כל דבר שנהיה מילים, נהיה לפארסה בחיים המודרניים, ואם רגשות אלה יאפשרו לנו למצוא את האימפולסים הדרושים להתחדשות, אזי קהילה זו, המכנה עצמה הקהילה האנתרופוסופית, היתה הופכת את קיומה לראוי. על קהילה זו להבין כמה איום זה בתקופתנו שדברים כאלה כמו חגיגות חג-המולד ממשיכים להתקיים כפארסה בלבד. אנו צריכים להיות מסוגלים להבין שבעתיד אל לדבר זה להתרחש, ושלדברים רבים חייבים לתת תוכן חדש, כך שבמקום לפעול מתוך הרגלים ישנים, אנו נפעל מתוך הבנות חדשות ורעננות, ואם אנו לא נמצא את האומץ הפנימי הדרוש לזה, אזי נהיה שותפים לשקר המחזיק את חגיגות חג-המולד השנתי רק כפארסה, נחגוג אותו ללא כל רגש אמיתי. האם אנו באמת עולים אל הפסגות הגבוהות של האנושות כשאנו, מתוך הרגל, נותנים ומקבלים מתנות כל שנה בחג-המולד? האם אנו מרימים עצמנו למעלה לגבהי האנושות כשאנו מאזינים למילים – שגם נהיו פארסה – הנאמרות על ידי המייצג של דתיות קהילתית זו או אחרת? עלינו לאסור על עצמנו להמשיך בריקנות זו של חגיגות חג-המולד שלנו. עלינו לקבל את ההחלטה הפנימית לתת תוכן אמיתי ושווה לחג שכזה, שיינשא את האנושות להבנת המשמעות של קיומו. תשאלו את עצמכם, ידידיי היקרים, האם הרגשות בלבבכם ובנפשכם, כשאתם עומדים בפני עץ חג-המולד ופותחים את המתנות הניתנות מתוך הרגל, ואת כרטיסי חג-המולד המכילים את הפארסות הרגילות – תשאלו את עצמכם האם חיים בתוככם רגשות שיעלו את האנושות להבנת התחושה והמשמעות של האבולוציה שלו על האדמה! כל הצרות והסבל של זמננו נובעות מכך – אנו לא יכולים למצוא את האומץ להרים את עצמנו מעל הפארסה של תקופתנו. אך זה חייב להתרחש, תוכן חדש חייב להגיע – תוכן היכול לתת לנו רגשות לגמרי חדשים שיעוררו אותנו בעוצמה, ממש כפי שאותם כריסטיאניים אמיתיים במאות הכריסטיאניות הראשונות היו מלאי התלהבות וחשו את המיסתורין של גולגותא ואת התגלות כריסטוס כדברים הנאצלים ביותר שהמין האנושי היה יכול לחוות על פני האדמה. נפשותינו חייבות שוב להשיג משהו מרוח זו.

הו, ידידיי היקרים, הנפש תשיג רגשות חדשים לגמרי אם היא תסכים לחוות את אגדת איזיס החדשה בתוך האנושות המודרנית. לוציפר רצח את איזיס והעביר את גופתה לחלל הקוסמי, שנהיה מופשט מתמטית – הקבר של איזיס. ואז הגיע החיפוש של איזיס, והגילוי שלה דרך האימפולס שניתן על ידי הכוחות הפנימיים של הידע הרוחי, גילוי שמוּקם בתוך הרקיע חסר-החיים שבו כוכבים וכוכבי-שבת מתגלים דרך חיים פנימיים, כך שהם מופיעים כמונומנטים של הכוחות הרוחניים השזורים בחלל. אנו מסתכלים ברוח הנכונה על ה'אבוס' כאשר אנו בתחילה נותנים לכוחות המשתזרים דרך החלל להצית את רגשותינו, ואז מתבוננים על הישות שהגיעה אל העולם דרך הילד. אנו יודעים שאנו נושאים ישות זאת בתוכנו, אך אנו חייבים להבין אותה. כפי שהמצרים הביטו באיזיס ובאוזיריס, כך אנו חייבים ללמוד להסתכל שוב על איזיס החדשה, סופיה האלוהית. כריסטוס יופיע בצורה רוחית במשך המאה ה-20, לא דרך התרחשות חיצונית, אלא כל עוד בני האדם ימצאו את הכוח המיוצג על ידי סופיה האלוהית. לתקופה הנוכחית יש נטייה לאבד כוח-איזיס זה, כוח זה של מריה. הוא נרצח על ידי כל מה שעלה עם התודעה המודרנית של האנושות. חלק מהצורות החדשות של דתיות השמידו בדיוק את הראיה הזו של מרים.

זהו המסתורין של האנושות המודרנית. מריה-איזיס נרצחה, ויש לחפש אותה, בדיוק כפי שאיזיס חיפשה את אוזיריס. אך חייבים לחפשה בחלל הרחב של השמיים, עם אותו כוח שכריסטוס יכול להעיר בתוכנו, אם ניתן לו את עצמנו בדרך הנכונה.

ידידיי היקרים, הבה ונראה זאת באור נכון, הבה ונשקיע את עצמנו באגדת איזיס חדשה זו שחייבים להתנסות בה. בואו ונרגיש את נפשנו עימה ורק אז נחווה במובן האמיתי את הערב הקדוש של חג-המולד, המוביל אותנו ליום חג-המולד, היום של כריסטוס. קהילה אנתרופוסופית זו יכולה להפוך לקהילה של בני אדם המאוחדים באהבה בגלל החיפוש שהם יצאו אליו יחדיו. הבה ונבין משימה מאוד אינטימית ויקרה זו, הבה ונלך ברוח לאֵבוס ונביא לילד את קורבננו ואת מתנתנו, בידיעה שמשהו לגמרי חדש חייב למלא את נפשנו, בכדי שנתחייב לקחת את המשימות היכולות להוביל את האנושות החוצה מתוך הברבריזם לתוך תרבות חדשה.

למען מטרה זו אנו חייבים בינינו לעזור לאחר מתוך אהבה, כך שתעלה קהילה אמיתית של נפשות שבה קנאה וכל הדברים הללו ייעלמו, קהילה שבה אין אנו מסתכלים כל אחד על מטרתו האישית, אלא מתמודדים ביחד, מאוחדים באהבה, במטרה הגדולה שיש לנו במשותף. המיסתורין שילד חג-המולד הביא לתוך העולם מכיל זאת – להסתכל במטרה במשותף, ללא מחלוקות בינינו. כי המטרה המשותפת מספקת איחוד והרמוניה. אור חג-המולד צריך לזרוח כאור של שלום, אור המביא שלום חיצוני, רק בגלל שמלכתחילה הוא מרעיף שלום פנימי לתוך הלבבות של האנשים. אנו נבין זאת ונאמר ביחד: בואו ונבין זאת ונעבוד ביחד עם אהבה למטרה הגדולה. אז, ורק אז, נבין את חג-המולד. אם אנו לא יכולים להבין זאת, לא נבין את חג-המולד. הבה ונזכור שכשאנו זורעים מחלוקת היא מונעת מאיתנו להבין את האחד שהופיע בינינו בערב חג-המולד. האין אנו יכולים למזוג מיסתורין חג-מולד זה לתוך נפשנו, כמשהו המאחד את לבנו באהבה ובאחדות? אין אנו יכולים לעשות זאת, ידידיי היקרים, אלא עם נבין מה באמת מתכוון מדע הרוח. דבר לא יצמח מקהילה זו אם רק נביא לתוכה רעיונות ואימפולסים שאספנו מכל פינות העולם, היכן שפארסה ושגרה שולטים. הבה ונזכור שהקהילה שלנו עומדת בפני שנה קשה, שעל כל הכוחות להתאחד ביחד, ובואו נחגוג את חג-המולד ברוח זו. ידידיי היקרים, אני רוצה למצוא מילים שיכולות לחדור עמוק ללבבות של כל אחד מכם בערב זה. אז כל אחד מכם ירגיש שהמילים שלי מכילות ברכה שהיא באותו זמן פנייה להצית את מדע הרוח בתוך לבבכם, כך שהוא אולי יהפוך לכוח שיעזור לאנושות להעלות עצמה שוב למעלה מהדיכוי הנורא שבה.

ידידיי היקרים, אלו האספקטים שמהם אספתי את המחשבות שרציתי להביא לכם. תהיו בטוחים שהם מכוונים לכל אחד ואחת מכם, כברכת חג-מולד חמה, כמשהו היכול להוביל אתכם לתוך השנה החדשה בדרך הטובה ביותר. ברוח זו, קבלו את מילותיי כברכת חג-מולד חמה ואוהבת.

איזיס-סופיה

חוכמת האל:

לוציפר הרג אותה,

ועל כנפי הכוחות העולמיים

נשא אותה מכאן למרחב הקוסמי.

רצונו של כריסטוס

הפועל באדם,

ינצח את לוציפר

ועל סירות הידע של הרוח

יעורר לחיים חדשים בנפשות אדם

את איזיס-סופיה

את חוכמת האל.

Isis-Sophia
Des Gottes Weisheit
Sie hat Luzifer getötet
Und auf der Weltenkräfte Schwingen
In Raumesweiten fortgetragen.
Christus-Wollen
In Menschen wirkend;
Es wird Luzifer entreissen
Und auf des Geisteswissens Booten
In Menschenseelen auferwecken
Isis-Sophia
Des Gottes Weisheit

————————————————————————————————————–

  1. להרחבה בנושא מומלץ לקרוא את הספר של אדריאנה קוליאס: מורשת המסתורין של האנושות. אנתרופוסופיה ועתיד העולם. וגם ספר נוסף שלה: מיתוס איזיס החדש. חשיבה ואימגינציה ורוח הקודש של קהילה.
  2. ראו את הספר שיצא בהוצאת חירות: אבני יסוד להבנת המיסטריה של גולגתא.
  3. אתם יכולים לקרוא על כך בספר: ההדרכה הרוחית של האינדיבידואל והאנושות – יצא בעברית בהוצאת חירות.
  4. להרחבה ראו את הספר: רפאל הצייר, מאת ר. שטיינר, יצא לאור בעברית בהוצאת חירות. ואת: ההיסטוריה של האמנות, מאת שטיינר, יצא לאור בעברית בהוצאת חירות.
  5. הכריסטיאניות כעובדה מיסטית – יצא בעברית בהוצאת תלתן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *