החוויות של השינה והרקע הרוחי שלהן

החוויות של השינה והרקע הרוחי שלהן

רודולף שטיינר

הרצאה מספר 1,   שטוטגרט   9.10.1922    GA218

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכת תרגום: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

כשמדברים על חיי הנפש, ביטוי מסוים שנפוץ היום בשימוש מכסה הרבה מאוד. אני מתכוון לביטוי: "הבלתי מודע", מצד אחד הוא מודה שביחס לנפש אנו חייבים לדבר על כוחות או דברים דומים להם שאינם פועלים בתודעה הרגילה. אך מצד שני, באותה מילה עצמה אנו מתוודים על אי היכולת שלנו לומר משהו אודות כוחות אלו. אנו רק מתייגים אותם כ"בלתי מודעים".

בבואנו לתאר את טיבו המהותי של הידע האנושי, עלינו לומר כי חיפוש האדם אחר ידע צריך להיעשות בעולם החיצוני באמצעות התבוננות וניסוי, ובנוסף בסיוע כוח ההבנה המשלבת שלו. אבל אז אנו יכולים להראות שכאשר אנו חוקרים את תודעתנו אנו מוצאים בה כל מיני ביטויים – מחשבות, רגשות, דחפים של רצון וכ"ו. אנו ערים לכך שהם אינם יכולים להיחקר בטבעם האמיתי על ידי מעקב אחר השיטות של מחקר מדעי חיצוני, ניסויים, התבוננות וכוח החשיבה המשלב. כל עוד שההתבוננות-העצמית שלנו נישאת החוצה בטהרתה עם הכוחות הרגילים של התודעה, שום חזון שאנו יכולים להשיג על ידי תרגול התבוננות-עצמית אינו מאפשר לנו לחדור לתוך הטבע ולישות של מה שמגלה את עצמו בחיי הנפש. אנו מדברים בהתאם ל"בלתי מודע", אבל בעוד אנו עושים זאת, באותו זמן אנו מתכחשים לכל דרישה להיות מסוגלים לחדור לתוך העולם. התנתקות זו היא לגמרי מוצדקת אם אנו רוצים להגביל את עצמנו לאמצעים אלה של השגת ידע באופן המוסכם היום. כי למעשה, כל מי שנשען על שיטות אלו לבדן לא יוכל לשאת את ההתבוננות שלו בחיי הנפש יותר מאשר בחיי העירות, ברעיונות, ברגשות, באימפולסים של ביטויי-רצון, כלומר, של טבע הישות הפנימית של האדם – המתנחשלים מן המעמקים. הם לבטח קשורים בקירבה עם הטבע הגופני החיצוני, וזה כמעט בלתי אפשרי להדגים באופן שאינו מותיר ספק שמה שמראה עצמו בהתחלה בתלות כה קרובה במצבים גופניים יכול להיות בעל קיום משלו מעבר למצבים גופניים אלה.

כעת כפי שאתם יודעים היטב, באנתרופוסופיה אנו לוקחים זאת כנקודת-ההתחלה שלנו. אנו מקבלים במלואה את העובדה כי בעזרת אמצעים כאלה לרכישת ידע כפי שמוכרים כיום, לעולם לא ניתן יהיה להעמיק במעמקי הטבע הנפשי של האדם. אנו מקבלים לחלוטין את העובדה שמבחינת אמצעים אלה אנו לא יכולים לעשות דבר מלבד להתייחס פשוט ל"בלתי מודע". אנו אפילו לא צריכים להתחשב בלידה ומוות – שני הגבולות של החיים הפיזיים על האדמה. עלינו רק להביט במצב של שינה רגילה כפי שהיא מתרחשת כל יום בחיי אדם, ונהיה חייבים להודות בכך שכאשר לוקחים את מה שאפשר ללמוד אודות התנסויות הנפש עם האמצעים הרגילים של השגת ידע, זה בלתי אפשרי להעלות התנגדות כלשהי כאשר מגיעים למסקנות הבאות. נטען, לדוגמה, מנקודת הראות של הידע הרגיל, שכל חשיבה, רגש ורצון, כפי שהם נוכחים בתודעה היומיומית הרגילה, ומראים תלות כה גדולה במצבים גופניים, שאפשר להבין היטב שההתנסויות של הנפש צצות מתוך המצבים הגופניים כמו מתוך איזור בלתי מודע, ושמה שקורה במהלך השינה הוא פשוט שהחיים האורגניים הטהורים בולטים כפי שהם ובמשך זמן שכזה אינם נותנים לרעיונות או רגשות או לפעולות של הרצון לזרום מהם. כאשר נאמרת הצהרה שכזו אין שום דבר לומר. לכל היותר אנו יכולים להצביע על החלום ולשער כיצד חלומות מופיעים מתוך חיי השינה ופשוט להיזכר בחיי העירות. מהאופן בו החלום פועל דרך חיי השינה ניתן להסיק שטבע-הנפש קיים בדרך זו או אחרת במשך השינה. אולם אנו נמצאים כאן על קרקע לא בטוחה. והעובדה היא שלא נצפה מאף אדם רציני עם ראש פתוח לדבר, עם האמצעים הרגילים של ידע העומדים לרשותו, בשום דרך אחרת אודות הנפש מאשר לומר שתופעה מופלאה זו תלויה לחלוטין במצבים גופניים.

עם זאת, ידע אנתרופוסופי – רק מכיוון שהוא מקבל בכל הרצינות יכולת זו, או מוטב, חוסר יכולת, של אמצעי הידע הרגילים, צריך מצד שני להתאמץ למצוא אמצעים אחרים של ידע העולם. כפי שאתם יודעים הם ניתנים להשגה. לעיתים קרובות הם הוסברו ותוארו כאן: אימגינציה, אינספירציה וידע אינטואיטיבי. באמצעות דרכים מיוחדות אלו של ידע – דרכים של ידע שבזכות מאמץ נמרץ התפתחו כיכולות חדשות מתוך חיי הנפש הרגילים, שאנו במצב להביא בהירות לתוך התחום היכן שבהירות לעולם לא מושגת באמצעים הרגילים של הידע.

וכעת, על הבסיס של שלושה שלבים אלה של ידע גבוה יותר, אני רוצה לתת לכם תמונה של תחום חשוב ביותר של התת-מודע או הלא-מודע באדם, כלומר האיזור של חיי-הנפש בין ההירדמות להתעוררות. כבר תיארתי זאת בתחום זה עבורכם פעמים רבות מנקודות ראות שונות. היום אעשה זאת שוב מכיוון מיוחד.

הרשו לי להתחיל על ידי כך שאתאר בפניכם בפשטות את המצב של השינה כפי שהוא נראה על ידי ידע אימגינטיבי, אינספירטיבי ואינטואיטיבי. כל מה שאנו יכולים לומר על התודעה הרגילה שמהתעוררות עד להירדמות התודעה מלאה בתוכן, בהירדמות תוכן זה קודם כל מתעמעם, הוא כבה בהדרגה ומצב של חוסר הכרה נובע ממנו. דרך תודעת היומיום האדם אינו יכול, באמצעי הידע הרגילים, לומר מה שנפשו עושה במשך הזמן שבין ההירדמות להתעוררות. אם לנפש יש חוויה כלשהי ממצב זה, החוויה אינה נכנסת לתודעה הרגילה. חשכה רגילה שוררת על כל מה שהנפש עוברת – בהנחה שהיא חווה התנסות כלשהי במשך השינה. אבל כעת, עם ההופעה של הידע האימגינטיבי, המצב של השינה מתחיל להיות מואר, האפלה מתחילה להשתנות לאור, וזה אפשרי לשפוט בבהירות את מה שנחווה על ידי הנפש לפחות במשך המצב המוקדם של השינה. בידע האינספירטיבי והאינטואיטיבי אפשר לחדור יותר לתוך התנסות זו. אל תשערו שאנו יכולים בדרך זו להביט לתוך השינה באותו אופן כפי שאנו מביטים לתוך מחזה. אבל דרך ידע אימגינטיבי, אינספירטיבי ואינטואיטיבי אנו יכולים לחוות מצבי נפש שדומים לשינה כמו שהיחס שלנו לגופנו בזמנים שכאלה דומה ליחס בזמן השינה. רק שזה נחווה בתודעה מלאה ולא בחוסר-תודעה. דרך היות האדם מסוגל בחיים הערים לחוות באופן דומה לדרך שמישהו חווה בשינה, נפתחת עבורנו האפשרות להביט במה שנפש האדם עוברת במשך השינה, ולתאר זאת.

כאשר האדם נרדם, אתם יודעים כיצד ברגע זה התודעה נהיית מעורפלת ולא ברורה, ולעיתים קרובות היא מבולבלת על ידי חלומות. עולם חלומות זה יכול, בתור התחלה, לעזור לנו מעט מאוד באמת בידע של חיי הנפש. כי כל מה שאנו יכולים לדעת אודות חלומות בתודעה הערה עם תודעה רגילה של ידע נשאר משהו חיצוני למדי. חלומות הם לבטח לא משהו שאנו יכולים לבנות בדרך בטוחה ומוגדרת היטב, עד שיש לנו ידע אודות השינה עצמה באמצעות אמצעים אחרים. מי שבאמת משיג ידע של מצב השינה יודע היטב שהחלומות הם למעשה מטעים יותר מאשר מאירי עיניים. מה שהנפש חווה בשינה נחווה באופן בלתי מודע. אבל כעת, מכיוון שאני הולך למקם לפניכם תמונה של זה הנובע מידע אימגינטיבי, אינספירטיבי ואינטואיטיבי, עלי להציג אותה כאילו היא נחווית באופן מודע. אתאר בפניכם את ההתנסויות של הנפש מהירדמות ועד להתעוררות כאילו הן נחוות בתודעה. הן לא. אף על פי כן מה שתיארתי באמת נחווה על ידי הנפש, גם אם מבלי לדעת משהו על כך. זה נוכח כמו עובדה ממשית, וההשפעה של ההתנסות אינה מוגבלת לזמן שבין הירדמות להתעוררות. כי היא פועלת לתוך האורגניזם הפיזי של האדם והיא עושה כך בעיקר במשך החיים הערים. אנו נושאים בתוכנו במשך היום, מההתעוררות ועד ההירדמות, את ההשפעות המאוחרות של התנסויות הלילה. אמנם נכון שעבור הציביליזציה שבתוכה אנו חיים מה שאנו עושים עם הכלי של התודעה הוא בעל משמעות גדולה, אך זה לא פחות נכון שכל זה המתרחש עם עצמנו תלוי מעט מאוד באמת בתודעתנו, והרבה מאוד במה שאנו חווים באופן בלתי מודע בין הירדמות להתעוררות.

כאשר אנו נרדמים, ותפיסת-החושים משתתקת בהדרגה ואימפולסי-הרצון מפסיקים לפעול, אנו חווים כדבר ראשון מצב נפש בלתי מוגדר. במצב לא מוגדר זה קיימת תחושה חזקה של זמן, אבל כל תחושה של חלל כמעט נמחקת לגמרי. זוהי חוויה שניתן להשוותה עם שחייה. אנו כמו נעים בחומר-עולם בלתי מוגדר. באמת צריך להטביע מילים חדשות כדי לבטא את מה שהנפש עוברת דרכו בשלב זה. צריך לומר שהנפש מרגישה כאילו היא גל בים הגדול, גל המאורגן בתוך עצמו ועדיין מרגיש עצמו מוקף מכל צד על ידי הים ומושפע על ידי השפעות הים כמו שבמשך חיי היום הנפש מושפעת על ידי רשמים של צבע, צליל או חום ומקבלת אותם באופן מוגדר למדי. בחיי היומיום אתם מרגישים את עצמכם כבני אדם הסגורים בתוך עורכם, ובעלי מצב מוגדר בחלל. ברגע שאחרי ההירדמות, אתם מרגישים – אני אומר "מרגישים", אך אני מתאר זאת כאילו מדובר בתודעה. העובדה נמצאת שם, זו רק התודעה של העובדה שחסרה – אתם מרגישים כמו גל בים עולמי. אתם מרגישים עצמכם עכשיו כאן, עכשיו שם. כמו שאמרתי, החוש המוגדר של חלל נגמר. חוש כללי של זמן נמשך.

כעת התנסות זו מתאחדת עם אחרת, כלומר, ההתנסות של נטישה ובדידות. זה כמו שקיעה בתהום. אם אדם היה חווה במודע שלב ראשון זה של שינה מבלי הכנה מתאימה, הוא באמת היה חשוף לסיכון גדול, כי הוא היה מוצא זאת קשה מנשוא לאבד בדרך זו כמעט כל חוש של חלל ולחיות רק בהרגשה כללית אוניברסלית של זמן, לחוש עצמו בדרך מעורפלת זו רק כחלק של הים הכללי של החומר האוניברסלי, בו כמעט ולא ניתן להבחין בדבר – כאשר הדבר היחידי שאפשר להבחין בו הוא שהאדם הוא העצמי בתוך קיום-עולמי כללי. אם התודעה היתה נוכחת, ניתן היה למעשה לחוש בריחוף מעל תהום.

וכעת חוויה נוספת מתאחדת עם זו. הנפש חשה בצורך אדיר עבור תמיכה של הרוחי, צורך כביר וגעגועים להיות מאוחדת עם הרוח. בים האוניברסלי שבו האדם שוחה, הוא מאבד את ההרגשה של ביטחון שמגיעה מהקשר עם הדברים החומריים של העולם בשעות העירות. לפי כך האדם מרגיש – היה מרגיש אם מצבו היה מודע – כמיהה עמוקה להיות מאוחד עם האלוהי והרוחי. וניתן לומר גם כי התנסות זו של תנועה בחומר עולמי לא מובחן – נושאת עימה את החוש של היות מוסתר ומוגן בתוך מציאות אלוהית רוחית. אנא שימו לב לאופן שבו אני מתאר את כל זה. אחזור שוב, אני מתאר לכם זאת כאילו הנפש חווה זאת באופן מודע. זה אינו נעשה כך, אבל תרשו לי להזכיר לכם שכאשר אתם חווים משהו באופן מודע בחיי העירות, הרבה מאוד מתרחש באותו זמן באופן בלתי מודע באורגניזם שלכם. זוהי עובדה פשוטה. בואו ונאמר, לדוגמה, אתם מרגישים שמחה. כאשר אתם מרגישים שמחה, הדם שלכם פועם באופן שונה מן הדרך שבה הוא פועם כאשר אתם עצובים. אתם חווים את השמחה או העצב בתודעתכם, אבל לא את ההבדל בפעימות הדם. הפעימות של הדם הם עובדה. וגם כאן הדבר דומה. מה שאני מתאר כשחייה בחומר-עולמי לא מובחן, ושוב מה שתיארתי כצורך באלוהים – יש מציאות בחיי הנפש העונה לכל אחד מתיאורים אלה. ידע אימגינטיבי מעלה מציאות זו לתודעה, כמו שהתודעה הערה הרגילה יכולה להעלות לתודעה את הפעימה של הדם השוכנת מעבר לשמחה ולצער. העובדות הן שם, והן פועלות לתוך חיי היומיום שלנו. כך שכאשר אנו מתעוררים בבוקר כל האורגניזם שלנו מתרענן. ההתרעננות היא בזכות ההתנסות שאנו עוברים דרך הלילה בחיי הנפש שלנו. למה שמתרחש בנפש כאשר היא נפרדת מן הגוף במשך הזמן שבין הירדמות להתעוררות יש חשיבות רבה לתופעות הלוואי שלה במהלך היקיצה בחיים למחרת. אנו לא נוכל לעשות שימוש נכון בגופנו ביום הבא אם לא הרמנו עצמנו מעל לקשר שלנו עם העולם החיצוני של החושים הפיזיים ונמצאנו בהתנסות הבלתי מוגדרת הזו שאותה תיארתי. גם לא יעלה ממעמקי רצוננו במשך חיי הערות משהו כמו צורך וגעגועים לשייך את כל העולם המובחן סביב לנו לקיום אוניברסלי. העובדה שאנו חשים צורך לשייך את עולם החושים לקיום אלוהי היא תוצאה ישירה של שלב ראשון זה של שינה.

השאלה צריכה להישאל: מדוע האדם אינו מסתפק רק במיקום של האובייקטים של העולם זה לצידו של זה? מדוע אינו מסתפק בכך שהוא מקבל את העולם ומקבל את הקיום של הצמחים, החיות, וכדומה, ללא שאלות? מדוע הוא מנסה להתפלסף אודות הכל? האנשים הפשוטים ביותר עושים כך. ודרך אגב, עלי לומר שהם עושים זאת עם הרבה יותר הבנה מאשר הפילוסופים עצמם! מדוע האדם רוצה לבנות פילוסופיה כיצד הדברים תלויים זה בזה? מדוע הוא משייך את הדוגמה הבודדת שעיניו פוגשות ליקום כולו, ושואל כיצד האינדיבידואל מושרש ומבוסס ביקום? הוא לא היה עושה כך, אם הוא לא היה נכנס דרך שנתו בעוצמה ממשית וחיה לתוך הקיום הלא מוגדר שאותו תיארתי. ולעולם לא היה מגיע במצב העירות להרגשה של האל, אם לא היה חווה את העובדה המקבילה בשלב הראשון של השינה. אנו חייבים לשינה משהו בעל חשיבות שלא תתואר עבור הטבע הפנימי העמוק שלנו כבני אדם.

כאשר האדם ממשיך לישון, הוא מגיע לתוך שלבים אחרים שאינם נגישים לידע אימגינטיבי, אלא דורשים ידע אינספירטיבי עבור תפיסתם. משהו אחר כעת מראה עצמו כעובדה של חיי הנפש והוא משתקף עבור ידע אינספירטיבי בדרך שפעימת הדם משתקפת בשמחה ובצער. בהתחלה אנו מוצאים התפוררות של הנפש למספר הגדול ביותר האפשרי של ישויות אינדיבידואליות. הנפש ממש מפצלת את חייה לחלקים רבים ותהליך זה מתאחד עם ההתנסות אשר, כשהיא מאירה לתוך התודעה, מורגשת כהתנסות של חשש וחרדה. אחרי שהנפש עוברת דרך מה שתיארנו כריחוף מעל לתהום או כשחייה בחומר-עולם אוניברסלי, והיא חווה באותו זמן כמיהה אל האלוהי-רוחי, היא נכנסת לתוך מצב זה של חרדה – כלומר, לתוך מצב שיהפוך לחרדה אם הוא יחווה בתודעה. ההתנסות היא בגלל העובדה שהנפש לא עוד שוחה בחומר-עולם כללי, אלא גם משרה עצמה בישויות אינדיבידואליות של נפש ורוח. הנפש מגיעה ליחס מסוים עם ישויות אלו, ועושה זאת עם כל אחת בנפרד, וכעת היא בעצמה לא אחת אלא שונה ומגוונת.

איכשהו צריך לפגוש ולהתגבר על החרדה משלב זה של שינה. בזמן אבולוציית האדמה שקדמה למיסטריית גולגתא, ניתנה הדרכה במקומות של המיסטריות ומצאה את דרכה לבני אדם אינדיבידואלים. חניכה זו איפשרה לנפש לחוות רגשות אחרים כתוספת לאלו שהתעוררו על ידי מגע עם העולם החיצוני של החושים. לימוד שכזה ניתן בקשר עם התרגול המגוון ביותר של הדתות, אבל הן כולן עוררו רגשות אלו בנפשות של בני האדם שנתנו להם מושגים ורעיונות של האל בדרך כזו שהתאימה לזמנים עתיקים אלה. בני האדם היו אז בנויים כך שאפילו במשך חיי העירות עולם הרוח עדיין האיר לתוך התודעה שלהם. ככל שאנו הולכים יותר לאחור באבולוציה של המין האנושי על האדמה, נהיה יותר ברור שלאדם היה סוג של ראיה רוחית בזמנים עתיקים מאוד, שעקבותיהם נותרו בתקופות מאוחרות יותר. דרך ראיה רוחית זו הוא תפס כלפי פנים כיצד הוא עצמו, לפני שהתחיל את חייו על האדמה, חי בקיום קדם-ארצי כישות של נפש ורוח. זה לא היה משהו שהוא רק האמין בו. זו היתה עבורו וודאות. הוא חווה בתוך עצמו משהו שנשאר מקיום קדם-ארצי.

תרשו לי להשתמש בהשוואה טריוויאלית, אזכיר לכם כיצד כאשר מישהו ירש יכולת מסוימת מהוריו, הוא מודע לכך שיכולת זו נכנסה לתוך מהלך חייו דרך קיומה המיידי שלה. הוא לא רכש אותה, היא הגיעה אליו מאבותיו. באופן דומה בני אדם מזמנים קדומים יותר ידעו שהתנסויות מסוימות שיש להם לא באו אליהם ממה שהם ראו בעיניהם, אלא כירושה מקיום קדם-ארצי. הם ידעו זאת מההתנסויות עצמן. אנו צריכים שוב ושוב לשים לב לעובדה שבמהלך האבולוציה האדם השתחרר מהתנסויות שכאלו, ושהוא חי בתקופה של תודעה רגילה שבה אין חוויות הניתנות להסבר כמורשת מקיום קדם-ארצי. זה היה בהתאם לכך קל יותר עבור האנשים של זמנים עתיקים ללמוד מן המנהיגים הרוחיים שלהם במרכזי-המיסטריות כיצד הם צריכים לשייך עצמם ברגשותיהם למה שהם כבר היו בהתנסות הנפשית והרוחית שלהם. כוח בא אליהם עם האימפולסים שהם קיבלו ממרכזי המיסטריה, והם יכלו לשאת החוצה מחיי היום יום הרגילים אל חיי הלילה, לתוך חיי השינה, את הכוח להחזיק את עצמם כנגד החרדה שתוארה לעיל. החרדה שעלתה ממעמקי חיי השינה. אם היה צריך להיות לאדם כוח להביא עימו מתוך חרדה זו, לא עייפות כללית או אפיסת כוחות או משהו בדומה לזה, אלא במקום זה רעננות של כל האורגניזם שלו, אז היה עליו להשיג כוח זה ביום הקודם במשך חיי הערוּת.

כזה הוא הקשר בין יום ללילה. הלילה מביא, בשלב מסוים של השינה, חרדה וחשש. לתוך חרדה זו צריך לזרום כוח שהאדם השיג מהדתות או מחוויה דומה ביום שלפני כן. וכאשר שני דברים אלה התכנסו יחדיו ומתאחדים – הכוח שנשאר מהיום הקודם וההתנסות החדשה והמקורית של הלילה – אז כוח מחייה ומרענן זורם לתוך האורגניזם עבור היום העוקב החדש.

מדע רוח אמיתי אינו מעוניין לדבר באופן כללי, בפראזות מופשטות ולאשר נוכחות כללית של סדר עולמי בעולם. זה אינו מספק לתאר את האובייקטים הבודדים של העולם באספקט-החושי שלהם ולהוסיף: וכעת בתוך ההופעה-החושית ישלוט סדר-עולמי חדש. על מדע הרוח להראות בפרטים מוחשיים כיצד סדר אלוהי זה של העולם פועל. אם עלינו להתאים למבחני האבולוציה האנושית בעתיד, איננו יכולים להסתפק ולומר רק: אני מרגיש רענן אחרי שינה בריאה ועמוקה. אלוהים העניק לי רענון. עלינו להתייאש מן המדע אם עלינו להתעקש על מדע קפדני עבור העולם של החושים ולא יכולים באותו זמן להרחיב הקפדה זו למה ששייך לעל-חושי, ועלינו להישאר מרוצים עם קטעים קצרים כמו ההצהרה שסדר אלוהי מונח בבסיסו של העולם. לא, נהפוך הוא, אנו לומדים להיות יותר ויותר ברורים. ואנו יכולים להראות כיצד החרדה שמתרחשת בשלב השני של השינה, מתערבבת ומתמזגת עם הכוח שנמשך מהחוויות הדתיות של היום הקודם שפועלות הלאה לתוך הלילה, וכיצד הן מצמיחות באיחודן כוח שבו האורגניזם הפיזי מתרענן עבור היום הבא.

בדרך זו אנו רואים יותר ויותר ברור כיצד הרוחי חי בתוך הפיזי. הדרך של הידע המתאימה היום מותירה מקום רק לתוכן פיזי של העולם, והיא משלימה בדרך של דיבור במונחים כלליים כיצד בתוך, או מעל, תוכן פיזי זה חי משהו רוחי. האנושות תשקע נמוך יותר ויותר בציביליזציה ובתרבות אם בני האדם לא ילמדו להרחיב לעולם הרוח את הדיוק הקפדני הנהוג בלימוד של העולם החיצוני.

כאשר בלילה, בתודעה אינספירטיבית, אנו ממשיכים לעקוב אחר שלבי השינה ועוברים מהשלב הראשון לשלב השני, החוויה הפנימית של הנפש הופכת להיות שונה לחלוטין ממה שהיא בחיי הערוּת ביום.

כעת זה אפשרי למדי להכיר באמצעות מדע הטבע הרגיל – אם אנו רק עוקבים אחרי תוצאותיו – שחיי הנפש שלנו קשורים באופן אינטימי לתהליכי הנשימה ומחזור הדם, ולתהליך התזונה המחלחל למחזור הדם. אנו יכולים להרגיש שמשהו מתרחש כאשר, לדוגמה, אנו מפעילים את עצמנו בתנועה חזקה. אנו מרגישים כיצד הנפש והרוח בתוכנו מאוחדות עם הפעילויות של גופנו, וכאשר אנו מנסים ליצור תמונה של תהליך הנשימה או התהליך של מחזור הדם, אנו יודעים שאנו יוצרים תמונה של משהו שבו, במשך החיים הערים, שוכנת ההתנסות של הנפש, שבה היא מושרשת. ההתנסות של הנפש במשך השינה אינה קשורה בשום דרך לחושים, אף על פי כן יש לה גם כן חיים מוגדרים היטב שגם יכולים להתייחס למשהו, באותו אופן שהחיים הפנימיים של היום יכולים להתייחס לחיי הנשימה ולחיי מחזור הדם. ידע אינספירטיבי מוביל אותנו לראות כיצד חיים פנימיים אלה של הלילה קשורים עם התפתחות כוחות פנימיים, שניתן להשוותם עם התפתחות כוחות הנשימה ומחזור הדם, והם למעשה העתק של התנועות הפלנטריות של המערכת שלנו. שימו לב, אני לא אומר שכל לילה מההירדמות ועד להתעוררות אנו עצמנו מאוחדים עם התנועות של מערכת הכוכבים, אלא זה שאנו מכונסים לתוך משהו שהוא העתק, אם אפשר לדבר כך, באופן מיניאטורי של היקום הפלנטרי שלנו או מוטב של תנועותיו. כפי שלחיי הנפש במשך היום יש את מקום משכנם במחזור הדם, כך חיי הנפש בלילה נכנסים לתוך משהו שהוא העתק של התנועות הפלנטריות של מערכת השמש שלנו. אם עלינו לומר עבור זמן-היום: כדוריות הדם הלבנות, כדוריות הדם האדומות נעות בתוכנו, כוח הנשימה מסתובב בנו, מאפשר לנו לנשום פנימה והחוצה – אז עלינו לומר עבור זמן-הלילה: שם מסתובב בנו העתק של התנועה של מרקורי [כוכב חמה], של התנועה של ונוס [נוגה], של התנועה של יופיטר [צדק]. חיי הנפש שלנו מההירדמות ועד להתעוררות הם ביקום פלנטרי קטן. ממצב של היותנו אינדיבידואליים אנושיים, החיים שלנו נהיים קוסמיים במשך השינה. ידע אינספירטיבי יכול אז לגלות כיצד כאשר אנו עייפים בערב, הכוחות אשר אוחזים בדמנו בפעימה במשך היום יכולים לשמור על חיוניות במשך הלילה דרך יכולת ההתמדה שלהם, אבל זה כדי לפנות שוב לתוך חיי היום של הנפש, כוחות אלו דורשים את האימפולס הרענן שבא מן ההתנסות של ההעתק של הקוסמוס הפלנטרי במשך הלילה. ברגע של ההתעוררות ההשפעה-המאוחרת נשתלת בתוכנו מההתנסות שקיבלנו מההעתקים של התנועות הפלנטריות.

זה מה שמחבר את היקום עם חיינו האינדיבידואליים. כאשר אנו מתעוררים בבוקר, הכוחות שאנו צריכים לא יכולים לזרום אלינו בדרך הנכונה כך שההכרה מופיעה כראוי, אם אין לנו לאחר מכן את הפעילות הזו של התנסות הלילה.

אתם תוכלו לראות מכך כמה מעט הצדקה יש לעיתים קרובות כאשר אנשים מתאוננים מרה על מחסור בשינה. בדרך כלל, הם מרמים את עצמם עמוקות. אני לא נכנס לתוך נושא זה כעת. באופן טבעי, אלו שפועלים תחת אשליה אין להם בעצמם שום רעיון בקשר לכך. הם חושבים שהם לא ישנים, בעוד שבמציאות הם נמצאים בשינה חריגה. הם חושבים שהנפש שלהם אינה נמצאת מחוץ לגוף ולא יכולים לחוות קיום פלנטרי זה. למעשה הם במצב שהוא ללא ספק חדגוני ומשעמם, אבל אשר עדיין מודים שהם חווים את אותו הדבר מה שחווים אנשים אחרים כאשר הם נמצאים בשינה בריאה. אבל, כפי שאמרתי, אני לא אכנס ברגע זה יותר לתוך מקרים חריגים אלה.

בדיבור באופן כללי, התיאור שאני נותן כעת נכון בשביל אדם שבשלב השני של השינה חי חיים קוסמיים. ציינתי בפניכם כיצד בזמנים קדומים לפני מיסטריית גולגתא, יצאו אימפולסים מהמיסטריות שנתנו לאדם את הכוח לצאת מחרדה זו, הכוח לעמוד בנטייה להתפזר ולעבור בדרך נכונה ובריאה את מה שהיה צריך לעבור בזמן ההוא. כלומר, הוא היה מלא בכוח שאיפשר לו להיכנס לתוך ההתנסות של כוכבי הלכת ולא להפסיק בהתנסות של היות קרוע איברים ומסולק. החרדה נבעה בגלל התנסות אחרונה זו, בעוד שההתנסות של היות בכוכבי הלכת הגיעה כתוצאה של הוצאת הכוח מההתנסות של היום הקודם, שאותו תיארתי. מאז הזמן של מיסטריית גולגתא זה אפשרי עבור בני האדם לשייך לעצמם את אותו כוח שקודם לכן ניתן מהמיסטריות, על ידי כיוון הנפש שלהם למאורעות של מיסטריית גולגתא. כל מי שנכנס בדרך נכונה וחיה לתוך ההתנסות של מיסטריית גולגתא יקבל את כריסטוס כמנחה החזק שלו ברגע שנפשו נכנסת לתוך מציאות של חרדה במשך הזמן שבין הירדמות להתעוררות. כך האנושות של הזמן המודרני מקבלת דרך התנסות-הכריסטוס את מה שהאנושות הקדומה יותר קיבלה מהמיסטריות.

בעוברו הלאה מהשלב של השינה שזה עתה תואר, האדם נכנס לשלב שאני רשאי לומר במילים פשוטות. כי אחרי שהסברתי יותר במלואה את ההתנסות הפלנטרית, אתם לא תעלבו כשאומר את הדבר הנוסף על ההתנסות הפלנטרית שיש לאדם בקשר לכוכבי השבת. בעודו חי במשך השלב השני של השינה כהעתק של התנועות הפלנטריות, הוא חי כעת בקבוצות הכוכבים, או מוטב בהעתקים של קבוצות הכוכבים, של הכוכבים הקבועים של גלגל המזלות. התנסות זו היא עובדה ממשית מאוד במשך השלב השלישי של חיי האדם בלילה. הוא מתחיל אז לחוות גם את ההבדל שבין השמש ככוכב לכת וככוכב שבת. זה לא ברור כלל לאדם בן ימינו מדוע באסטרונומיות הקדומות השמש נחשבה באותו זמן כפלנטה וגם במובן מסוים ככוכב שבת. במשך השלב השני של השינה השמש היא למעשה, בהתנסות זו, בעלת תכונות של כוכב לכת. אנו לומדים לדעת את מה שבולט לעין ואת היחס השונה שהיא עומדת בו לכל החיים של האדם על האדמה. בשלב השלישי אנו לומדים לדעת את השמש עם קבוצת הכוכבים שלה ביחס לקבוצות כוכבים אחרות, לדוגמה, גלגל המזלות.

בקצרה, אנו חיים את דרכנו לתוך היקום באינטנסיביות הרבה יותר גדולה מאשר בשלב הקודם של השינה. יש לנו התנסות זו של כוכבי השבת, ואנו חווים מכך אימפולסים עמוקים יותר עבור החיים של היום הבא משאנו יכולים מההתנסות הפלנטרית לבדה. אנו חייבים זאת להתנסות של כוכבי הלכת שתהליך הנשימה שלנו ותהליך מחזור הדם, אם אבטא זאת כך, "אישרו" ["Enfired"]. אך על מנת שתהליכים אלה יחלחלו עם משמעות, כפי שהם צריכים להיות, כדי שהם יישאו בהתמדה את האמצעים של ההזנה עבור כל האורגניזם, הם זקוקים לדרבון שניתן על ידי ההתנסות של כוכבי השבת. הפעילות שנובעת היא לכאורה החומרנית ביותר. על כל פנים היא חייבת את מוצאה לפעולה של כוחות עליונים יותר מאשר לתנועה של הדם במחזורו. כבני אדם פיזיים אנו תלויים בנפשנו וברוחנו בדרך שחומר זה או אחר נע בתוכנו, ותלות זו קשורה, אם אתבטא כך, עם השמיים הגבוהים ביותר. היא קשורה לעובדה שאנו, כישויות של נפש ורוח, מרגישים בתוכנו במשך השלב השלישי של השינה תמונות של קבוצות הכוכבים של כוכבי השבת, כמו שבמשך היום כאשר אנו ערים אנו חשים בתוכנו את הבטן שלנו או את הריאות שלנו. כבר למדנו שכפי שבמשך היום גופנו נמצא בתנועה באופן פנימי, מלא עם התנועות של הנשימה ומחזור הדם, כך בלילה נפשנו, החומר של נפשנו, הוא משהו שיש בתוכו העתקים של התנועות הפלנטריות. וכעת אנו לומדים שכפי שביום יש בנו בטן, ריאות ולב, כך בלילה יש בנו קבוצות כוכבים של כוכבי השבת. הם מהווים את ישותנו הפנימית. כך במשך השינה האדם נהיה באמת ישות קוסמית. שלב שלישי זה של שינה הוא העמוק מכולם. מתוכו האדם מופיע כדי לשוב לאט לאט לחיים הערים של היום. מדוע הוא חוזר? הוא לא היה חוזר לחיים הערים, אם לא היה כוח שאוחז בנפשו שמוביל אותו שוב לתוך האורגניזם הפיזי שלו.

כבר התקרבנו אל כוחות אלו מנקודות ראות רבות ושונות ותיארנו כיצד יש לכנות אותם. היום אני רוצה לתאר אותם בפניכם מהאספקט הקוסמי שלהם. כאשר דרך אינטואיציה אנו משיגים ידע של ההתנסות של כוכבי השבת, אז אנו לומדים באותו זמן שהכוחות המוליכים את האדם בחזרה לתוך האורגניזם הפיזי הם כוחות ירח. כלומר, הם מה שתואם בתחום הרוח למה שמופיע בתמונה פיזית כירח. כמובן שהפעילות של הכוחות אינה תלויה באם זהו ירח מלא באותו זמן או במופע אחר, כי הירח יכול לזרוח דרך האדמה במובן רוחי. שינוי הצורה שבא לידי ביטוי בהופעה של הירח, באמת, נכנס לפעולה, אבל כדי להסביר זאת עלינו לשקול את ההבחנות העדינות והמתוחכמות וזה יותר מאשר אנו רוצים לתאר היום. באופן כללי אלו הכוחות של הירח שמוליכים את האדם בחזרה.

נוכל לבטא זאת בדרך זו. כמו שנפשו של האדם חדורה מההירדמות ועד להתעוררות על ידי כוחות פלנטריים ועל ידי הכוחות שמגלים את עצמם בקבוצות הכוכבים של כוכבי השבת, כפי שכוחות אלו חודרים אותו מלפני ולפנים ונשארים עימו – עבור האפקט שפועל בחיי העירות של היום – כך האדם חדור ללא הרף בכוחות רוחיים אלה אשר מתאימים ביקום לירח הפיזי. זהו במציאות תהליך מורכב להפליא, אבל אם אנו רוצים למצוא דרך מסוימת לבטא זאת, אנו צריכים לומר שזה כמו למתוח כלפי חוץ חתיכה אלסטית. אתם יודעים איך זה אם אתם מותחים חתיכה אלסטית, היא נמתחת עד מרחק מסוים ואז קופצת בחזרה. באופן דומה במקצת אנו מותחים את כוחות הירח עד לנקודה מסוימת ואז חייבים לחזור. אנו מגיעים לנקודה בשלב השלישי של השינה, ואז אנו מובלים בחזרה שלב אחרי שלב על ידי כוחות הירח, אשר תמיד קשורים באופן אינטימי עם ההגעה לתוך העולם הפיזי של נפש ורוח. מהשלב השלישי, דרך השלב השני והראשון אנו מובלים בהדרגה בחזרה.

זוהי עובדה שהאדם המקודש יכול לשאת בכוחות עצמו את יצירת המושגים, את הרגש והמחשבה במשך חיי העירות של היום, זוהי תוצאה מאוחרת של התנסות של כוכבי השבת במשך הלילה, בעוד הכוחות של השילוב שהוא יכול לשאת בהם, הכוחות של החכמה והפיקחות, הם השפעה-מאוחרת של ההתנסות הפלנטרית. זו אשר קורנת לתוך חיי היום מהיקום, הבאה מהתנסויות הלילה, ונאלצת להיכנס דרך הגוף. ההתנסות של כוכבי השבת נעה לתוך חיי היום שלנו על ידי חילוף חומרים של המזון. האוכל שלנו לא יכנס לראשנו באופן כזה שיאפשר לנו לפתח כוחות של התקדשות, אלמלא כל התהליך של חילוף החומרים המופעל על ידי מה שאנו חווים בלילה בקשר עם הכוכבים. אנו לא נוכל לחשוב באופן אינטליגנטי אלא אם נקבל תוך כדי תהליך הנשימה ומחזור-הדם שלנו במשך היום את ההשפעה-המאוחרת של ההתנסות הפלנטרית של הלילה.

דברים כאלה הם תמיד נכונים רק באופן רחב וכללי. וכאשר העובדות מופיעות כסותרות, כמו במקרה של אנשים שסובלים מנדודי שינה, ואז זה מוטל עלינו להסביר את אי הנורמליות התואמת. אם מסתכלים במקרים שכאלה ביסודיות ממשית, הם לא יימצאו כמדברים נגד אמיתות שכאלה. נהפוך הוא, אמיתות אלו, שהן נכונות בעיקרן, פותחות בפעם הראשונה את האפשרות להסביר את המקרה היחיד בטבעו הממשי והמהותי.

הבנה אמיתית של האדם אפשרית רק כאשר אנו נהיים מודעים במובן הרחב ביותר לעובדה שהאדם חי לא רק בגופו הפיזי בתוך עורו, אלא בעולם כולו. חיים אלה בתוך העולם כולו נסתרים מהתודעה הרגילה רק בגלל שהם מאוד כהים ועמומים עבור החיים הערים של היום. לכל היותר אנו יכולים לומר שבתחושה הכללית ובהתנסות של האור יש לנו משהו של אחרי-הפעילות עם חלקנו בישות של היקום האוניברסלי. ויש אולי רגשות אחרים, מאוד עמומים ומטושטשים, היכן שלאדם יש משהו שנשאר בין עירות להירדמות במובן זה של היות בתוך היקום. כל הרגשות האלו הניתנים לאדם נשארים שקטים בתוכו במשך היום כדי שהוא יפתח את תודעתו, כדי שהוא לא יופרע על ידי איזה שהם משחקים בתוך ההתנסות שלו מן הקוסמוס. במשך הלילה העניין מתהפך. שם לאדם יש התנסות קוסמית. באמת, זה רק העתק, אבל זהו העתק נאמן ומדויק, כפי שציינתי. בלילה לאדם יש במציאות התנסות קוסמית ובגלל שהוא חייב לעבור דרך התנסות קוסמית זו, לכן בתודעת-היום שלו יש אפלה ושיתוק.

האבולוציה העתידית של המין האנושי תהיה מבוססת על כך שהאדם יחיה יותר ויותר את דרכו לתוך הקוסמוס, ושיבוא הזמן כאשר הוא יחוש את עצמו עם תודעתו בשמש ובירח ובכוכבים, באותו אופן כפי שעכשיו הוא מרגיש את עצמו עם תודעתו על האדמה. יבוא יום והוא יביט מן הקוסמוס אל האדמה, כמו שכעת הוא מביט מהאדמה לתוך הקוסמוס במצב העירות שלו. עם זאת. המראה יהיה שונה בסוגו.

אם אנו רוצים לנקוט את עמדתנו עבור האבולוציה בכל הכנות ובמובן רחב וכולל, עלינו להכיר שגם התודעה האנושית כפופה לאבולוציה, שתודעת-הגוף שיש לאדם היום היא שלב מעבר שמובילה לתודעה אחרת, אשר גם היא תהיה השתקפות בנפש של העוּבדוֹת. כבר עכשיו חווה האדם את העובדות כל לילה. יש לו צורך בהן. כי רק דרכן בהשפעה-המאוחרת שלהן יכולים חייו להישמר במשך היום. האבולוציה הנוספת של האדם תהיה מבוססת על כך שהוא יהיה מודע בחייו הנורמליים למה שהיום מהווה עבורו את הבלתי מודע. לשם כך זה חיוני שהוא ימצא את דרכו למדע הרוח. שכן כפי שעלינו לכוון את מהלכנו בכיוון זה או אחר כאשר אנו שוחים, כך עלינו לתת כיוון לתודעה הרגילה של היום. איננו יכולים רק לתת לעצמנו להינשא הלאה, כמו שקורה בשיטות הרגילות של השגת ידע. אנו צריכים כיוון ברור. מדע הרוח האנתרופוסופי הוא לבדו מסוגל לתת הנחיה זו, בגלל שהוא חושף, ככל שהדבר נחוץ לזמנים הנוכחיים, את מה שחי באדם ושהוא טרם מודע לו. עליו לקבל זאת לתוך תודעתו, אחרת הוא לא יכול להתקדם קוסמית.

תיארתי כאן לפניכם חלק אחד ממה שנאסף בדרך כלל מערמת האשפה של הידע המודרני ומתוייג "כבלתי מודע". לאחר שתיארתי את ההתנסויות הבלתי מודעות של האדם במשך השינה, אנסה בהרצאה הבאה לתאר עבורכם את ההתנסויות הנמצאות מאחורי הלידה והמוות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *