הגבולות של מדעי הטבע – 06

הגבולות של מדעי הטבע

רודולף שטיינר

8 הרצאות שניתנו בדורנאך

GA 322

תרגם מאנגלית: מוטי גולדנר

תיקונים: דליה דיימל, דניאל זהבי

ההרצאה יצאה בהוצאת חירות בספר: ראו כאן

הרצאה שישית 2.10.1920

אתמול סיימתי את הרצאתי בהתייחסי למה שמגלה עצמו בגבול האחד של החשיבה המדעית כצורת הכרה נכונה ואמיתית: סיימתי באפיונה של האינספירציה. הבאתי לתשומת ליבכם את הדרך בה אדם נכנס באמצעות אינספירציה אל עולם הרוח: הוא מודע לזה שהוא בעולם זה ומרגיש גם שהוא מחוץ לגופו. הראיתי לכם כיצד מתרחש המעבר מהתנסות באלמנט המוסיקלי "חסר הצליל" לידי התמזגות עם אלמנט בעל צביון אישי של ישות. התבהר במהלך העיונים של אתמול שעסקו בספקנות פתולוגית ובביקורתיות יתר, שמצבים פתולוגים יכולים להתעורר בתוך האדם אם הוא נוטל צעד זה אל מחוץ לגוף ללא ליוויו של האגו, אם אינו ממלא את המצבים בהם הוא מתנסה בעת האינספירציה במודעות-עצמית מלאה. אם אדם מביא את האגו אל תוך האינספירציה, האינספירציה מייצגת התקדמות בריאה ואכן נחוצה בתודעת האדם. עם זאת בתקופה תרבותית כמו שלנו, בה ישות האדם שואפת לשחרר עצמה מהאורגניזם הפיסי, אדם אינו יכול להרשות למצב זה להתרחש באופן אינסטינקטיבי, לא מודע ולא בריא ללא הופעת המצבים הפתולוגים אשר דנו בהם אתמול. ראינו שקיימים שני קטבים בטבע האדם. אנו יכולים מצד אחד לפנות למה שפותח בפנינו ראיה רוחית חופשית של המציאויות הגבוהות ביותר, או לחילופין, על ידי הימנעות מכך, באי גיוס מספיק של אומץ לחדור אל תוך אזורים אלו עם מודעות מלאה, להרשות לעצמנו להיסחף על ידי כוחות לא מודעים בתוכנו, ולגרום כך להתרחשות מחלות באורגניזם הפיסי. זו תהיה טעות חמורה להאמין שניתן להישמר ממחלות אלו על ידי בחירה שלא לחתור אל עולם הרוח הממשי. מחלות תתרחשנה בכל מקרה, אם האינסטינקטים יורשו להוביל את הגוף האסטרלי, כפי שאנו קוראים לו, אל מחוץ לאורגניזם שלנו. לכן במיוחד בזמן הנוכחי, אפילו אם אין אנו חוקרים את עולם הרוח בעצמנו, אנו מוגנים בשלמות כנגד המצבים הפתולוגיים אשר תיארתי אתמול – אפילו כנגד הללו אשר מתעוררים רק בתוך הנפש – באמצעות השאיפה להבנה באופן רציונאלי את הרעיונות של מדע הרוח.

מה הוא זה אשר אנו נושאים אל עולם הרוח כאשר אנו לוקחים מודעות מלאה עימנו? אתם צריכים לעקוב במידת מה אחר התפתחות האדם מהלידה ועד התחלפות השיניים ומעבר לכך, בכדי להבין שלצד התפתחות הדיבור, החשיבה וכן הלאה, גורם חשוב באופן מיוחד בהתפתחות זו של האדם היא ההתגלות ההדרגתית ושינוי הצורה של הזיכרון. אם אתם מתבוננים אז במהלך חיי האדם, תגיעו לידי הבנת חשיבותו העצומה של הזיכרון עבור קיומו השלם של האדם. אם, כתוצאה מתנאים פתולוגיים כלשהם, נקטע רצף הזיכרון, כך שאיננו יכולים לזכור התנסויות מסוימות שהתנסינו בהן, אז מחלה רצינית מתרחשת בתוכנו, מאחר ואנו מרגישים שחוט האגו, אשר אחרת ממשיך דרך חיינו, נקרע. בספרי גוף נפש רוח אתם יכולים למצוא שזיכרון קשור באופן אינטימי עם האגו. כך בצעדנו בעקבות הנתיב שאפיינתי, אנו חייבים להשגיח שלא לאבד את מה שמגלה עצמו בזיכרון. אנו חייבים לקחת עמנו אל תוך עולם האינספירציה את יכולת הנפש אשר מספקת לנו את הזיכרון.

כשם שבטבע כל דבר משתנה – ממש כשם שהצמח, בגדילתו, משנה את עליו הירוקים לעלי הכותרת האדומים של הפרח, ממש כשם שכל דבר בטבע מצוי בהשתנות מתמדת, כזהו גם המצב בכל הקשור בקיומו של האדם. אם אנו באמת נושאים את כושר הזיכרון החוצה אל תוך עולם האינספירציה תחת ההשפעה המלאה של תודעת-האגו, הזיכרון ישנה את עצמו. אז מגיעים לידי הבנה שבאותו הרגע בחיי האדם בו הוא חוקר את עולם הרוח באמצעות אינספירציה, היכולת הנורמאלית של הזיכרון אינה עוד ברשותו של האדם. יכולת הזיכרון הזאת עומדת לרשות האדם בחיים הבריאים בתוך גופו, מחוץ לגוף, יכולת זו אינה זמינה עוד.

דבר זה מתבטא במשהו יוצא דופן – משהו שמאחר ואני מציגו לראשונה לעין נפשכם, עלול להיראות פרדוקסלי, למרות שזה נטוע במלואו במציאות. מי אשר נעשה לחוקר רוחי אמיתי, מי אשר חודר ומבקש להתנסות באמצעות אינספירציה במציאות רוחנית ממשית כפי שתיארתיה בסְפַרַי, חייב להתנסות במציאות זאת בכל פעם מחדש אם ברצונו להחזיק זאת נוכח בפני ההכרה. כך כל פעם שמישהו מדבר מתוך אינספירציה בנוגע לעולם הרוח – לא מתוך תזכירים או מתוך זיכרון בלבד, אלא כאשר הוא מבטא מיידית את אשר מגלה עצמו לו בעולם הרוח – הוא חייב לבצע את המטלה של התפיסה הרוחית כל פעם מחדש. הכושר של הזיכרון המיר עצמו. האדם שמר רק על היכולת להביא את ההתנסות לידי התרחשות שוב ושוב. מסיבה זו אין זה כה קל עבור החוקר הרוחי כמו עבור האדם אשר מסתמך אך ורק על הזיכרון. הוא אינו יכול פשוט להעביר מידע מסוים מתוך הזיכרון, אלא חייב להביא עימו את אשר מציג עצמו לו באינספירציה כל פעם מחדש. עניין זה זהה ביסודו לקליטה החושית הרגילה של העולם הפיסי. אם ברצונך לקלוט בפועל בתוך העולם הפיסי של החושים, אינך יכול לפנות הלאה ממה שברצונך לקלוט ועדיין להשיג את אותה הקליטה במקום אחר. אתה חייב לחזור לאובייקט. באותה הצורה, החוקר הרוחי חייב לחזור אל אותו התוכן הרוחי של התודעה. וממש כשם שבקליטה הפיזית אדם חייב ללמוד לשוטט בחלל בכדי לקלוט דבר זה או אחר בתורו, החוקר הרוחי אשר רכש אינספירציה חייב ללמוד לנוע בחופשיות בתוך גורם הזמן. הוא חייב – אם תרשו לי להשתמש בביטוי פרדוקסלי – לשחות בתוך יסוד הזמן. הוא חייב ללמוד לנוע ביחד עם הזמן עצמו, וכאשר הוא למד זאת, הוא מוצא שהכושר של הזיכרון עבר מטמורפוזה, שכושר הזיכרון המיר עצמו למשהו שונה. מה שהזיכרון מבצע בתוך העולם הפיזי של החושים חייב להיות מוחלף בקליטה רוחית. זיכרון מומר זה, מעניק לחוקר הרוח קליטה מקיפה יותר של האגו. כעת האגו מוכר בצורה מקיפה יותר. כאשר אדם המיר את הזיכרון, אשר מכיל את כוחו של האגו בין לידה למוות, תכולת האגו מפצחת את הקליפה אשר מקיפה רק תקופת חיים אחת. אז העובדה של התגשמויות חוזרות על פני האדמה, המתרחשות לסירוגין עם תקופות קיום רוחיות טהורות בין מוות ללידה חדשה, מתגלה כמשהו אשר יכול להיתפס כממשות.

מצד שני, מהצד של התודעה, מתגלה משהו שונה כאשר אדם מבקש להימנע ממה שההשקפה העתיקה של הרוח, זו של הוודנטה, עדיין לא הכירה. אנו במערב מרגישים מצד אחד את רוממות ההשקפה הרוחית כאשר אנו מספיגים עצמנו בחוכמה המזרחית העתיקה. אנו חשים שבוודנטה הנפש נישאת מעלה אל האזורים הרוחיים בהם היא יכלה לנוע בדרך בה התודעה המערבית הרגילה יכולה לנוע רק בחשיבה מתמטית, גיאומטרית ושל אנליטיות מכאנית. כאשר אנו יורדים אל הממלכות הנרחבות אשר היו נגישות במזרח להכרה הרגילה, אנו מוצאים משהו אשר אנו המערביים, עקב מצבנו המתקדם יותר באבולוציה, איננו יכולים לשאת יותר: אנו מוצאים סימבוליזם נרחב, אלגורציה של עולם הטבע. זהו הסימבוליזם הזה, האלוגרציה הזאת, החשיבה הזאת אודות עולם הטבע בתמונות, דבר זה הופך אותנו למודעים בבירור שאנו ישויות שהובלו הרחק מהמציאות, הרחק מהחקירה הנכונה של הטבע. זה הפך לחלק מוידוי דתי מסוים. וידויים דתיים מסוימים ניצבים אובדי עצות נוכח השאלה כיצד להתקדם בפעילות של הסימבוליזציה הזאת, של המיתולוגיות, אשר הפכה למנוונת. עבורנו במערב, זה שהמזרחי שחי בעולם האשלייתי אותו השית ישירות בדרך זו על העולם החיצוני, אשר דרכו הוא האמין שהוא מסוגל להגיע לראיה פנימית של עולם הטבע – עבורנו בזמן הנוכחי יש לכך ערך רק כתרגול מקדים למחקר רוחי מתקדם יותר. אנו חייבים לרכוש את היכולת הנפשית שהמזרחי הפעיל בסימבוליזם ובהאנשה. אנו חייבים להפעיל יכולת זו פנימה ולהישאר ערים לחלוטין בקשר לזה: אנו מתדרדרים לאמונות טפלות, להתלהבות רבה ביותר בנוגע לטבע, אם אנו מיישמים יכולת זו לתכלית אחרת מאשר טיפוח נפשנו. מאוחר יותר תהיה לי ההזדמנות לדבר כאן באופן מפורט יותר אודות זה – אשר, דרך אגב אתם יכולים למצוא בספרי כיצד קונים דעת העולמות העליונים.

בנטילת יכולת זו שהמזרחי הפנה החוצה והפעלתה פנימה, כפעילות של חינוך פנימי, על ידי פיתוח תחילה של ייצוגיות תמונתית בדרך כזאת בפנים, האדם למעשה מתחיל להגיע לתובנה חדשה בצד האחר, בצד של התודעה. אדם משיג בהדרגה שינוי צורה של המופשט, של חשיבה המבוססת רק על מושגים לחשיבה תמונתית. אז מתעוררת כאן מה שאני יכול לקרוא לה רק חשיבה ניסויית. אדם מתנסה בחשיבה תמונתית. מדוע אדם מתנסה בזה? אדם מתנסה בלא יותר מאשר מה שפעיל בתוך הגוף הפיסי במשך השנים הראשונות של הילדות, כפי שתיארתי זאת לכם. אדם מתנסה לא באורגניזם האנושי אשר תפס צורה סטאטית בחלל, אלא במה שחי ואורג בתוך האדם. אדם מתנסה בכך בתמונות. אדם נאבק בהדרגה בכדי להשיג ראיה של חיי הנפש בממשותה. מהצד השני תוכן התודעה מתגלה בהדרגה בתוך ההכרה: ייצוגים תמונתיים, חיים בתוך אימגינציה. ומבלי להיכנס אל תוך חיים אלו של אימגינציות, הפסיכולוגיה המודרנית לא תתקדם. בדרך זו, ורק בדרך זו, על ידי כניסה לאימגינציה, תתעורר שוב פסיכולוגיה שהיא יותר מאשר משחקי-מילים, פסיכולוגיה אשר מתבוננת בפועל אל תוך נפש האדם.

ממש כשם שהגיע הזמן אשר בו, כתוצאה מהיחסים התרבותיים הכלליים, אדם נגמל בהדרגה מהגוף הפיסי וחותר לאינספירציה, כפי שראינו בדוגמה של ניטשה, הגיע הזמן שבו האדם, אם הוא מעוניין בידע עצמי, חייב להרגיש עצמו מובל לאימגינציה. אדם חייב לרדת עמוק יותר אל תוך עצמו מאשר היה הכרחי במהלך הקודם של התרבות ההיסטורית. אם אין ברצוננו שהתרבות תשקע לתוך ברבריות, האנושות חייבת להגיע לדימוי נכון של עצמה, והאנושות יכולה לבצע זאת רק באמצעות קבלת הידע המוצע על ידי האימגינציה. את זה שהאדם חותר לרדת עמוק יותר אל תוך עצמיותו הפנימית מאשר היה המצב באבולוציה עד כה, ניתן לראות בתופעות של המחלות הפתולוגיות בצורתן המודרנית הייחודית. זה תואר ממש לאחרונה על ידי אלו אשר מסוגלים ללמוד אותן מנקודת המבט של הרפואה או הפסיכיאטריה. ניתן לראות זאת מעל לכול בהתגלויות של אָגוֹרָפוֹבְּיָה, קְלָאוּסְטְרוֹפוֹבְּיָה, ואָסְטְרָפוֹבְּיָה – מחלות מהסוג שמתעוררות לעיתים תכופות במיוחד בזמננו. אפילו אם הן בדרך כלל מובחנות רק כמצבים פתולוגים הדורשים טיפול פסיכיאטרי, הצופה הרציני יותר מסוגל לראות משהו אחר בסיכומו של דבר. הוא רואה אגורפוביה, אסטרפוביה, וכן הלאה מגיחים זה מכבר מטבע-הנפש האנושית, ממש כשם שהוא ראה אינספירציה מתעוררת באופן פתולוגי בפרידריך ניטשה. מעל לכל, הוא מסוגל להבחין במצבי נפש אשר מופיעים לעיתים קרובות כלפי חוץ כנורמאליים אשר מהם מופיעה אגורפוביה – אימה חולנית ממרחבים פתוחים. הוא רואה בהתגלותו של משהו המופיע כאסטרפוביה, מצב בו אדם נכשל בהתמודדות עם תחושה פנימית. תחושה פנימית זו יכולה לגדול למידה בה אורגני העיכול מותקפים, והעיכול מופרע. הוא מתוודע למה שחייב להיקרא פחד מבידוד, אגורפוביה בה אדם אינו יכול להישאר מפויס, אלא רק היכן שחברה מתאספת סביבו מכל הכיוונים וכן הלאה. דברים כאלו מופיעים. דברים אלו מראים שהאנושות שואפת כרגע לאימגינציה ושניתן לפעול כנגד מחלות, אשר אחרת חייבות להפוך למחלות של התרבות כולה, רק באמצעות פיתוח אימגינציה. אגורפוביה – זוהי מחלה אשר מבטאת עצמה באנשים רבים בדרך מפחידה. אנשים אלו מתבגרים, ומנקודה מסוימת והלאה בחייהם מצבים לא רגילים מגלים עצמם. אם אדם כזה יוצא החוצה מהבית אל כיכר ללא אנשים הוא נתקף בפחד אשר לחלוטין לא מובן על ידו. הוא מפחד ממשהו. הוא אינו מעֵז לצעוד הלאה אל הכיכר הריקה, ואם הוא עושה זאת, יכול לקרות שהוא ייפול על ברכיו או אפילו יתעלף. ברגע שאפילו ילד מגיע, והחולה הסובל לופת את זרועו או רק מצליח לגעת בילד: ברגע זה הוא מרגיש עצמו מחוזק פנימית שוב, והאגורפוביה נרגעת. מקרה אחד אשר תואר בספרות הרפואית מעניין באופן מיוחד. אדם צעיר אשר חש עצמו מספיק חזק אפילו בכדי להיעשות לשוטר הוכרע על ידי אגורפוביה כאשר בתמרונים הוא נשלח למפות שטח מסוים. אצבעותיו רעדו. הוא לא היה מסוגל לשרטט. בכל מקום שריקות התקיימה סביבו, או שהוא הרגיש כריקות, הוא נתקף בפחדים אשר הוא חש מיידית בצורה פתולוגית. הוא נמצא בקרבת טחנת קמח. בכדי להיות מסוגל לבצע את חובתו בכלל, הוא היה חייב להחזיק ילד קטן לצידו, ורק נוכחותו הספיקה עבורו בכדי להיות מסוגל להתחיל לשרטט מחדש. שואלים אנו את עצמנו: מהוא הגורם לתופעה כזאת? (כאן שטיינר מתחיל לדבר על קלאוסטרופוביה – המתרגם) מדוע קיימים אנשים אשר כאשר הם איכשהו שכחו להשאיר את הדלת פתוחה לחדר השינה שלהם בלילה – משהו אשר אולי לפני זמן רב נעשה להרגל עבורם – מתעוררים בלילה נוטפים זיעה ואינם יכולים לעשות דבר חוץ מלזנק ולפתוח את הדלת, מאחר ואינם מסוגלים לסבול להיות במרחב סגור. קיימים אנשים כאלו. אחדים סובלים עד כדי כך שהם חייבים שכל הדלתות והחלונות יישארו פתוחים. אם ביתם נמצא בכיכר, הם חייבים להשאיר דלת פתוחה המובילה החוצה, כך שהם יודעים שהם חופשיים ויכולים לצאת החוצה לשטח פתוח בכל רגע. קלאוסטרופוביה זו, היא משהו אשר אדם רואה מגיחה – אפילו אם היא לעיתים קרובות לא מתגלה בצורה כה קיצונית – אם הוא מסוגל להבחין במצבי הנפש מקרוב יותר.

(כאן שטיינר מתחיל לדבר על אסטרפוביה – המתרגם) וישנם אנשים אשר חשים, אפילו ברמה הפיזית, שמתרחש בתוכם משהו שאינם יכולים להסבירו. מהו הדבר? זוהי סופת רעמים מתקרבת או מצבים אטמוספריים אחרים כלשהם. קיימים אנשים אינטליגנטים אחרים אשר חייבים לסגור את הווילון כל פעם שמבליח ברק או רעם. הם חייבים לשבת בחדר חשוך, מאחר ורק בדרך זו הם יכולים להגן על עצמם ממה שהם חווים במצבים האטמוספריים. זוהי אסטרפוביה, פחד חולני מסופות-רעמים. מהו הגורם למצבים אלו אשר בהם אנו מבחינים בבהירות רבה בנפשם של בני אדם כיום, במיוחד באלו אשר משך זמן רב נכנעים בדבקות לדוגמטיזם כלשהו? באנשים אלו ניתן להבחין במדויק במצבים אלו של הנפש, אפילו אם אינם מתגלים בצורה פיזית. מצבים אלו רק מתחילים להופיע. התגלותם פועלת בכדי לשבש את הגישה המאוזנת והשקטה לחיים. הם מתגלים גם בדרך כזאת שהם מביאים לידי מימוש את כל המצבים הפתולוגיים אשר ניתן לשייכם לכל סוג של דברים אחרים, מאחר והסימפטומים הפיסיים של קלאוסטרופוביה, אגורפוביה, או אסטרפוביה עדיין לא גלויים, בשעה שחייבים למעשה לשייכם לתצורה מיוחדת של נפש המתעוררת בתוך האדם.

מהו הגורם למצבים כאלו? מצבים אלו הם התוצאה של הצורך שלנו לא רק להתנסות בחיי הנפש הלא גשמיים, אלא גם של הצורך להביא את התנסות הנפש שאינה גשמית מטה לתוך הגוף הפיסי. אנו חייבים להרשות לזה להשקיע עצמו באופן מודע. ממש כמו זה אשר משחרר עצמו בהדרגה מהגוף בין הלידה והתחלפות השיניים כפי שתיארתי לכם במהלך הרצאות אלו, כך גם זה אשר נחווה מבחוץ, אשר לו אנו יכולים לקרוא התנסות של הגוף האסטרלי, משקיע עצמו שוב באורגניזם הפיסי בין התחלפות השיניים לבגרות המינית. ומה שמתרחש בבגרות המינית אינו משהו אחר מאשר שקיעה זו שמתרחשת בין השנה השביעית לשנה הארבע-עשרה בקירוב. הנפש-רוח העצמאית אשר אדם פיתח חייבת להשקיע עצמה בגוף שוב, ומה שמתגלה אז כאהבה פיזית, כדחף מיני, אינו משהו אחר מאשר התוצאה של השקיעה הזאת אותה תיארתי לכם. אדם חייב להגיע לידי הבנה ברורה של שקיעה זו. מי אשר רוצה להשיג אי פעם הבנה אמיתית של בסיס התודעה חייב להיות מסוגל לבצע זאת בהכרה מלאה, בדרך בריאה, בהשתמשו בשיטות כאלו שאתארן כאן מאוחר יותר. כלומר, הוא חייב להשקיע עצמו בגוף הפיסי. אז הוא משיג התנסות ראשונית של מה שמגלה עצמו כייצוג אימגינטיבי של העולם הפנימי. כאן היכולת של מסגרת הייצוג הפורמאלי של החיצוני, העולם התלת-מימדי של צורות פלסטיות אינו מספיק. בכדי להוציא לפועל פעילות פנימית זו אדם נדרש ליכולת ייצוגית פורמאלית ניידת, כלומר: אדם חייב להיות מסוגל להתגבר בהדרגה על כל דבר מרחבי באימגינציה ולהשקיע עצמו בייצוג של משהו אינטנסיבי, משהו אשר מקרין פעילות. בקיצור, אדם חייב להשקיע עצמו בדרך כזאת כך, שבירידה הוא עדיין יוכל להבדיל בבירור בין עצמו והגוף שלו. לא ניתן להכיר את מה שמהווה חלק בלתי נפרד מהדבר עצמו. (לצורך הכרה נדרשת הפרדה – המתרגם). אם אדם יכול לשמור את מה שהוא חווה בחוץ מלשקוע באופן בלתי מודע בגוף הפיסי, אז כאשר הוא יורד אל הגוף הפיסי הוא מתנסה בירידה במהותו של גוף זה עד לרמה של תודעה באימגינציה, בתמונות.

מי שנכשל מלהחזיק תמונות אלו בנפרד, ומרשה להן להחליק לתוך הגוף הפיסי, מתעמת עם הגוף הפיסי לא כאובייקט, אלא כמשהו סובייקטיבי, ומביא עימו את התחושה של החלל מטה אל תוך הגוף הפיסי ועל ידי זה האסטרלי מתמזג עם הפיסי במידה גדולה יותר מהמותר. ההתנסות של העולם החיצוני מתמזגת עם חיי האדם הפנימיים, ומאחר והוא הופך לסובייקטיבי את אשר היה אמור להישאר אובייקטיבי, הוא אינו יכול יותר להתנסות בחלל באופן נורמאלי. פחד מחלל פתוח, פחד ממקומות מבודדים, פחד מהאסטרליות המופצת מבעד לחלל, פחד מסערות, ואולי אפילו פחד מהירח והכוכבים מתעורר בתוך האדם. אדם חי עמוק מידי בתוך עצמו. כך שנחוץ הדבר שכל התרגילים המובילים לחיים של אימגינציה יגנו על האדם מפני ירידה עמוקה מידי אל תוך הגוף. אדם חייב להשקיע עצמו בגוף בדרך כזאת שהאגו נשאר בחוץ. אדם אינו מוּרשה לשאת את האגו פנימה אל תוך עולם האימגינציה בדרך בה האדם חייב לשאת את האגו אל תוך העולם של האינספירציה. למרות שהוא עובד לקראת אימגינציה באמצעות תהליך של סימבוליזציה, דרך ייצוגים תמונתיים, באימגינציה עצמה כל התמונות אשר נוצרו על ידי דמיון בלבד נעלמות. כעת תמונות אובייקטיביות מתגלות במקומן. רק מה שחי למעשה בתוך צורה אנושית מפסיק להתייצב בפני האדם כמשהו אובייקטיבי. אדם מאבד את הצורה האנושית החיצונית ורואה במקומה מגוון התגלויות של צורות מלאות-חיים מהאדם האתרי. הוא אינו רואה כעת צורה אנושית אחידה, אלא שפע צורות של חיות (animals) אשר חודרות זו את זו ומתמזגות ליצירת צורה אנושית. אדם מגיע לידיעה פנימית של מה שחי בתוך ממלכות הצמחים והמינרלים. הוא לומד את אשר לעולם לא ניתן ללמוד באמצעות אטומיזם ומולקולריזם. הוא לומד זאת באמצעות הסתכלות פנימית. הוא לומד מה חי בפועל בתוך הממלכות של הצמחים והמינרלים. כיצד נמנעת מאיתנו הבאת האגו מטה אל תוך הגוף הפיסי כאשר אנו חותרים לאימגינציה? רק על ידי פיתוחו של כוח האהבה באצילות רבה יותר מאשר בחיים הרגילים, כאשר אהבה מובלת על ידי הכוחות של החושים הגשמיים. רק על ידי השגת כוח האהבה נטול האנוכיות, חופש מאגואיזם לא רק בנוגע לממלכה האנושית אלא גם בנוגע לממלכת הטבע. רק על ידי אפשור לכל אשר מוביל לאימגינציה להינשא על ידי אהבה, במיזוג כוח זה של האהבה עם כל אובייקט של ההכרה אשר אנו מחפשים בדרך זו.

ושוב הפרדנו מגמות: מצד אחד קיימת הנטייה למתוח את כוח האהבה אל תוך אימגינציה, ומצד שני הנטייה הפתולוגית לחשוף עצמנו לפחד ממה שנימצא בחוץ. אנו מתנסים במה שנמצא בחוץ עם האגו שלנו ואז, מבלי לרסן את האגו שלנו, נושאים זאת מטה אל תוך הגוף, מעוררים אגורפוביה, קלאוסטרופוביה, ואסטרפוביה. עדיין אנו נהנים מהסיכוי לצורת הכרה גבוהה ביותר אם אנו יכולים לפתח בדרך בריאה את מה שמאיים על האנושות בצורתו הפתולוגית ואשר יוביל לברבריות.

בדרך זו משיגים ידע אמיתי של האדם. אדם מתעלה על כל אשר האנטומיה, הפיסיולוגיה והביולוגיה יכולים ללמד. משיגים ידע אמיתי של האדם באמצעות ראיה בפועל דרך הגוף הפיסי. אכן, אדם מגיע לידיעת עצמו בדרך כה שונה מזאת אשר בה מיסטיקה מעורפלת מאמינה, בשונה מאלו אשר מאמינים שישויות אלוהיות מופשטות מסוימות מגלות עצמן להם כאשר הם מתעמקים מטה פנימה. אוו לא, משהו עשיר וממשי מגלה עצמו. משהו שמספק ראיה החודרת אל תוך האורגניזם האנושי, אל תוך טבע הריאות, הכבד, וכן הלאה. על זה ניתן לבסס אנטומיה אמיתית, פיזיולוגיה אמיתית. רק זה יכול לשמש כבסיס עבור הבנה אמיתית של האדם וכן עבור מדע רפואי מהימן. אדם פיתח שני כשרים בתוך הטבע האנושי. מהצד של החומר ניצב הכושר לאינספירציה, שפותח באמצעות חשיפה הדרגתית של עולם רוחי בתוך החומר המתפשט החוצה אל תוך התמונה שמר ארנסון תיאר עבורכם כאן. הכושר השני פותח באמצעות הגילוי בתוך האדם עצמו של העולמות אותם תיארתי כבסיס לידע אמיתי של האדם, למדע רפואה אמיתי, כאשר דיברתי כאן מוקדם יותר בשנה זו לפני כמעט ארבעים רופאים.

ניתן לחבר ביחד שני כשרים אלו, של האינספירציה והאימגינציה. האחד יכול להתמזג בשני, אבל זה חייב להתרחש במודעות מלאה ועל ידי הבנה של הקוסמוס באהבה. אז מתעורר כושר שלישי, זרימה משותפת של אימגינציה ואינספירציה באינטואיציה רוחית אמיתית. אז אנו מתרוממים מעלה לזה אשר מאפשר לנו לזהות את העולם החומרי החיצוני כעולם רוחי, ואת העולם הפנימי של הנפש והרוח עם היסודות החומריים כשלמות רצופה. אנו מתרוממים מעלה לזה אשר מעניק לנו ידע של התרחבות האדם, של קיום האדם מעבר לחיים הארציים, כפי שתיארתי לכם כאן בהרצאות אחרות. אדם מגיע כך מצד אחד להכיר את העולמות של הצמחים, החיות, והמינרלים במהותם הפנימית ביותר, בתכולתם הרוחית, באמצעות אינספירציה. בהגעה להכרת האורגנים של האדם באמצעות אימגינציה אדם יוצר את הבסיס עבור אורגנולוגיה[1] אמיתית, ובאמצעות איחוד באינטואיציה את מה שהאדם למד אודות הצמחים, המינרלים, והחיות עם מה שהאימגינציה מגלה בכל הקשור לאורגנים האנושיים, אדם מגיע לתרפיה אמיתית, מדע תרופתי אשר יודע במובן האמיתי כיצד ליישם את החיצוני בתוך הפנימי. רופא אמיתי חייב להבין את הטיפול התרופתי מהצד הקוסמולוגי. הוא חייב להבין את האורגנים האנושיים מבחינה אנתרופולוגית, או למעשה מהבחינה האנתרופוסופית. הוא חייב להגיע לידי תפיסה של העולם החיצוני דרך אינספירציה, ושל העולם הפנימי דרך אימגינציה, והוא חייב להשיג תרפיה המתבססת על אינטואיציה אמיתית.

אתם רואים אילו סיכויים נפתחים בפנינו אם אנו מסוגלים להבין את מדע הרוח בצורתו הנכונה. ללא ספק, מדע רוחי זה חייב עדיין להשיל מעליו חלקים חיצוניים רבים והרבה ממה שנדבק בו בשכל (minds) של הללו אשר מאמינים שהם יכולים לטפחו באמצעות פנטזיות ושטחיות מכל סוג. מדע הרוח חייב לפתח שיטת מחקר מחמירה כמו במתמטיקה ובאנליטיקה המכאנית. מצד שני, מדע הרוח חייב לשחרר עצמו מכל אמונות טפלות. מדע הרוח חייב באמת להיות מסוגל להביא לידי מימוש את האהבה בבהירות מלאת-אור, אשר אחרת מכריעה את האדם אם הוא מביאה לידי התרחשות מתוך אינסטינקט. אז מדע הרוח יהיה זרע אשר יגדל וישלח את כוחותיו החוצה אל תוך המדעים וכך אל תוך חיי האדם.

מסיבה זו, הרשו לי להביא בקיצור את מה שאמרתי לכם בהרצאות אלו ולתאר לכם עוד משהו בקצרה. הייתי רוצה מראש לומר שכמובן קיים כאן עדיין הרבה אשר יכול להיקרא בין השורות של תיאורי. חלק מזה אהפוך לקריא בשתי הרצאות הבאות בערב זה ומחר: הן תספקנה פרטים נוספים בנוגע למה שיכולתי לרמוז בזמן הקצר שעומד לרשותנו בקורס זה. רק מה שנרכש באמצעות השגת אימגינציה מהצד האחד ואינספירציה מהצד השני, ואז מאחד אימגינציה ואינספירציה באינטואיציה, מעניק לאדם את החירות הפנימית ואת הכוח המאפשרים לו להגות רעיונות אשר יכולים אז להשפיע בחיים הסוציאליים. ורק אלו אשר מתנסים בחיים העכשוויים עם נפש שנמצאת במצב של שינה יכולים לראות את כל המתבשל כאן – בצורת ראייה מחרידה ביותר, המאיימת בעתיד נורא.

מהו הגורם הרוחי של זה? הגורם הרוחי של זה הוא משהו שאדם יכול לראות באמצעות לימוד מתוך תשומת לב של האבולוציה האנושית שהתרחשה לאחרונה כפי שהיא מגלה עצמה באינדיבידואלים בולטים ביותר. כיצד בני האדם שאפו בשנים המאוחרות של המאה התשע-עשרה והמוקדמות של המאה העשרים להגיע למושגים ברורים, להגיע מתוך אימפולסים ברורים אמיתיים פנימיים לשלושה מושגים בעלי חשיבות גבוהה ביותר עבור החיים הסוציאליים: המושג של ההון, המושג של העבודה, והמושג של הסחורות! רק התבוננו בספרות הרלוונטית מהמאה התשע-עשרה ומתחילת המאה העשרים וראו כיצד בני האדם חתרו להבין מהי למעשה משמעות ההון בתוך התהליך הסוציאלי, ראו כיצד זה אשר בני האדם שאפו להבינו במושגים, פסח מעל והפך למאבק מזעזע בעולם החיצוני. רק התבוננו עד כמה הרגשות המיוחדים המתגלים בצורה אישית בתוך האנושות בעת הנוכחית מקבילים למה שהם מסוגלים להרגיש ולחשוב באשר לתפקיד ולמשמעות של העבודה בתוך האורגניזם הסוציאלי. אז התבוננו בהגדרה הלא מספקת וחסרת התקווה של "סחורות"! בני האדם התאמצו להביא שלושה מושגים שימושיים לידי מיקוד ברור. במהלך חיי העולם הנאור כיום, אדם רואה בכל מקום חוסר בהירות ביחס לשילוש, הון, עבודה, סחורות. ואדם אינו מסוגל להתרומם לתשובה לשאלה: מה תפקידו של הון זה בתוך האורגניזם הסוציאלי? אדם מסוגל לענות לשאלה זו רק כאשר, מתוך מדע רוחי אמיתי, במשמעות של אימגינציה ואינספירציה המאוחדות באינטואיציה, הוא מבין את האימפולס המתאים של התיפקוד המתאים שהון יכול למצוא בתוך החיים הרוחיים בהתקיימו כחלק עצמאי של האורגניזם הסוציאלי. רק באמצעות אימגינציה הוא יכול להביא הבנה אמיתית של חלק זה של האורגניזם הסוציאלי. ואדם גם יגיע להבנה של משהו אחר. אדם יבין שהוא יכול להגיע לידי הבנת התיפקוד של העבודה בתוך האורגניזם הסוציאלי כאשר הוא אינו מבין יותר את מה שיוצר על ידי עבודת האדם במונחים של מוצר, כך שאדם לא יהגה יותר בסחורות בשיטה המרקסיסטית כעבודה שהתקרשה או אפילו כזמן שהתקרש. אלא, אדם יבין שתוצאות עבודתו יכולות להיות מובנות על ידי הגעה לידי ייצוג, בהתנסות חופשית של זה אשר יכול לנבוע ולהתקדם מהאדם. המושג של העבודה יהפוך לברור רק לאלו אשר יודעים את מה שמתגלה לאדם דרך אינספירציה.

המושג של "סחורות" הוא המורכב ביותר שניתן להעלותו על הדעת. מאחר ואדם בודד אינו מסוגל להבין מהן סחורות בקיומן הממשי בחיים. כל מי שרוצה להגדיר סחורות אין בידו ולו שמץ של רמז מהו ידע. "סחורות" אינן ניתנות להגדרה, מאחר ואדם יכול להגדיר במשמעות זו או לנסח באופן מושגי רק את מה שמתייחס לאינדיבידואל אחד בלבד, מה שאדם אחד לבדו יכול להבין עם נפשו. סחורות מתקיימות תמיד בפעולת הגומלין בין מספר בני אדם ומספר אינדיבידואלים מסוג מסוים. סחורות קיימות ביחסי הגומלין בין יצרנים, צרכנים, ואלו אשר מתווכים ביניהם. המושגים המרוששים של בָּרְטֵר (סחר חליפין) וקנייה, שנוצרו כתוצאה משיטה שנכשלה בהבנתה את מגבלות מדעי הטבע, לעולם לא יוכחו כמספקים להבנת הסחורות. סחורות, התוצרים של עבודת האדם, מתקיימות ביחסים בין מספר אינדיבידואלים, ואם אדם בודד נוטל על עצמו להבין סחורות "כשלעצמן", הוא במסלול הלא נכון. סחורות חייבות להיות מובנות כשימוש של רוב חברתי מצומצם של בני אדם, של התאחדויות. סחורות חייבות להיות מובנות במונחים של התאחדויות. הן חייבות להתקיים בהתאחדויות. רק כאשר ההתאחדויות מעצבות את התהליך הזה אשר נבע מהיצרנים, אנשי עסקים, וצרכנים, ותעוררנה כאן את המושג הסוציאלי, המושג של "סחורה" – לא מתוך אינדיבידואל בודד אלא מתוך התאחדויות, דרך איגודי העובדים – מושג אשר בני האדם חייבים לחלוק – אז יוכלו לקיים כאן חיי כלכלה בריאים.

אם בני האדם ייטלו על עצמם את הדאגה להתרומם לזה אשר מדען הרוח יכול למסור מעולם של תודעה גבוהה יותר, הם ימצאו מושגים שיעוררו את הצורות הסוציאליות שאנו חייבים לפתח אם אנו רוצים להפוך את מהלך ההתדרדרות של הציביליזציה. כך זה אינו רק עניין תיאורטי, לא רק צורך מדעי, אשר מונח ביסוד כל מה שאנו חותרים אליו כאן. זה למעשה הצורך הדחוף ביותר שהעבודה והמחקרים שאנו מבצעים כאן יהפכו את בני האדם לבשלים מספיק כך שהם יוכלו להתקדם הלאה ממקום זה לעבר כל פינות כדור הארץ, כשהם לוקחים עימם רעיונות כאלו ואימפולסים סוציאליים כמי שיכולים באמת לשמח דור אשר טובע כה במהירות ולהפוך את מהלכו של העולם אשר מתדרדר באופן כה ברור.

——————————————

  1. אורגנולוגיה – תורת מבנה הגוף. המתרגם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *