האתריזציה של הדם

האתריזציה של הדם

כניסתו של הכריסטוס האתרי לתוך האבולוציה של האדמה

רודולף שטיינר

באזל  1.10.1911     GA130

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים: דניאל זהבי

הרצאה זו מופיעה בתרגום מגרמנית של אלישע אבשלום בספר עיונים אזוטריים כרך 5

 

בכל מקום שאנו כבני אדם חותרים לידע, אם כמיסטיקנים או כראליסטיקנים, או בכל דרך אחרת, נדרשת מאתנו בהכרח השגת ידע עצמי. אבל כפי שהודגש שוב ושוב בהזדמנויות אחרות, ידע עצמי אינו בשום אופן קל להשגה כפי שאנשים רבים מאמינים – האנתרופוסוף צריך להיות מודע תמיד למכשולים שהוא נתקל בהם במאמציו. אבל רכישת ידע עצמי נחוצה בהחלט אם ברצוננו להשיג מטרה ראויה לשמה בחיי העולם וכדי שפעולותינו יהיו בעלות ערך כחברים במין האנושי.

הבה ונשאל את עצמנו את השאלה: מדוע השגת ידע עצמי כה קשה? האדם הוא ישות מורכבת ביותר. אם אנו מתכוונים לדבר באמת על חייו הפנימיים, על חיי הנפש שלו, לא נתחיל בכך שנתייחס לכך כמשהו פשוט ומובן מאליו. מוטב שתהיה לנו הסבלנות וההתמדה, הרצון לחדור יותר עמוק לתוך הבריאה המופלאה של הכוחות הרוחיים-אלוהיים הידועה לנו כאדם.

לפני שנחקור את הטבע של הידע העצמי, שני אספקטים של חיי הנפש האנושית מציגים עצמם לפנינו. בדיוק כפי שלמגנט יש קוטב צפוני וקוטב דרומי, כפי שאור וחושך קיימים בעולם, כך יש שני קטבים בחיי הנפש של האדם. שני קטבים אלו נהיים ברורים וגלויים כאשר אנו מתבוננים באדם הממוקם בין שני מצבים מנוגדים. שערו בנפשכם שאנו צופים במישהו הנתון כולו בהתבוננות בתופעת טבע מרשימה ומהממת ביופייה. אנו רואים כיצד הוא עדיין עומד, אינו מזיז יד או רגל, אינו מפנה את עיניו מן המראה המרהיב המוצג לפניו, ואנו מודעים לכך שבאופן פנימי הוא מצייר את סביבתו. זהו מצב אחד. המצב השני הוא כדלהלן: אדם הולך לאורך רחוב ומרגיש שמישהו מתקיף אותו. מבלי לחשוב, עולה בו הכעס והוא נותן פורקן לכך בהכותו את התוקף. אנו רואים כאן התגלות של כוחות הנובעים מכעס, התגלות של אימפולסים של הרצון, ולא קשה לשער שאם לפעולה הייתה קודמת מחשבה לא היה צורך במכה. ציירנו זה עתה שני מצבים מנוגדים: באחד יש רק הגות ודמיון, תהליך בחיי יצירת המחשבה שבו חסר כל רצון מודע; בשני אין מחשבה, אין הגות, וניתן ביטוי מיידי לאימפולס של הרצון. יש לנו כאן דוגמאות לשתי התנהגויות אנושיות קיצוניות. הקוטב הראשון כפוף כולו להתבוננות, לחשיבה ואין בו חלק לרצון; הקוטב השני הוא הכוח הכופה של הרצון ללא מחשבה. עובדות אלה מתגלות פשוט בעזרת התבוננות בחיים החיצוניים.

אנו יכולים לחדור עמוק יותר לתוך דברים אלה ואז נגיע לספרות שבהן נוכל למצוא כיווננו רק על ידי גיוס ממצאי חקירה אוקולטית לעזרתנו. כאן אנו פוגשים בקוטביות אחרת – זו של שינה ועירות. ממושגי היסוד של האנתרופוסופיה אנו יודעים שבחיים הערים ארבעת מרכיבי ישות האדם – גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואגו – ארוגים זה בזה באופן אורגני ובאורח פעיל, אבל בשינה הגופים הפיזי והאתרי נשארים במיטה, בעוד שהגוף האסטרלי והאגו נמזגים החוצה לתוך העולם הגדול הגובל בקיום הפיזי. לעובדות אלו אפשר לגשת גם מנקודת ראות אחרת. עלינו לשאול: מה אפשר לומר אודות הגות, התבוננות, חשיבה ואודות הרצון והאימפולסים שלו בחיים הערים מצד אחד ובמשך השינה מצד שני? כאשר אנו חודרים יותר לעומק לתוך שאלה זו נהיה ברור שבקיומו הפיזי הנוכחי האדם, במובן מסוים, ישן תמיד, וקיים רק ההבדל בין שינה במשך הלילה לשינה במשך היום. בזאת אפשר להיווכח בדרך חיצונית לגמרי, כי אנו יודעים שאנו יכולים להתעורר במובן אוקולטי במשך היום, כלומר, אנו יכולים להיות לרואים רוחיים ולראות לתוך העולם הרוחי. הגוף הפיזי במצבו הרגיל ישן ביחס למה שמצוי וקורה שם ואנו יכולים לדבר בצדק על התעוררות של חושינו הרוחיים. בלילה, כמובן, אנו ישנים באופן נורמלי. ולכן אפשר לומר: שינה רגילה היא שינה ביחס לעולם הפיזי החיצוני; תודעת היום בזמן הנוכחי היא שינה ביחס לעולם הרוח.

עובדות אלו אפשר עדיין לתאר גם באור אחר. בבדיקה מדוקדקת לעומק רב יותר אנו מגיעים למסקנה שבמצב העירות הרגיל של החיים הפיזיים, יש לאדם, ככלל, שליטה קטנה ביותר על רצונו והאימפולסים של הרצון. הרצון מנותק מאוד מחיי היומיום. רק תארו לעצמכם כמה מעט ממה שאתם עושים מבוקר עד ערב הוא באמת תוצאה של חשיבתכם, של ההחלטות שלכם. כאשר מישהו דופק בדלת ואתם אומרים "היכנס!", אי אפשר לקרוא לזה החלטה של חשיבתכם ורצונכם. אם אתם רעבים ומתיישבים ליד השולחן, אי אפשר לקרוא לזה החלטה שנעשתה על ידי הרצון, משום שזה קרה בגלל הנסיבות החיצוניות שהייתם נתונים בהן, בגלל הצרכים של האורגניזם שלכם. תנסו לצייר לעצמכם את חיי היומיום שלכם ותמצאו כמה מעט מושפע הרצון ישירות ממרכז ישותכם. ומדוע? האוקולטיזם מראה לנו שביחס לרצונו האדם למעשה ישן במשך היום, כלומר, הוא אינו נוכח כלל במשמעות אמיתית באימפולסי הרצון שלו. אנו יכולים לפתח מושגים ורעיונות טובים יותר ויותר; או נהיים מוסריים יותר, תרבותיים יותר, אינדיבידואלים, אבל איננו יכולים לעשות דבר ביחס לרצון. על ידי כך שאנו מטפחים מחשבות טובות יותר אנו יכולים לפעול בעקיפין על הרצון אבל עד כמה שהחיים מעורבים איננו יכולים לפעול עליו ישירות, כי בחיי העירות של היום, הרצון שלנו מושפע רק בעקיפין, כלומר דרך השינה. כאשר אנו ישנים איננו חושבים; הגות חולפת הלאה לתוך מצב של שינה. הרצון מתעורר, וחודר את האורגניזם שלנו מבחוץ ומחזק ומרענן אותו. אנו מרגישים מחוזקים בבוקר כי מה שחדר לתוך האורגניזם שלנו הוא בעל טבע של רצון. העובדה שאיננו מודעים לפעילות זו של הרצון נהיית מובנת אם אנו זוכרים שכל פעילות מושגית פוסקת כשאנו ישנים. אם כן, ראשית כל גירוי זה יינתן עבור התבוננות נוספת, מדיטציה נוספת. ככל שתתקדמו יותר לקראת ידע עצמי, כך תמצאו יותר תימוכין לאמת של המילים שהאדם ישן ביחס לרצונו כאשר הוא ער וישן ביחס לעולם המושגים שלו כאשר הוא ישן. חיי הרצון ישנים ביום; חיי המחשבה ישנים בלילה.

האדם אינו מודע לכך שרצונו אינו ישן במשך הלילה כי הוא יודע להתעורר רק בחיי המחשבה. הרצון אינו ישן במשך הלילה אלא פועל ביסוד האש, פועל על גופו כדי להחזיר לתיקנו את מה שנשחק במשך היום.

כך, יש שני קטבים באדם, בחיי ההתבוננות וההגות והאימפולסים של הרצון; והאדם משתייך בדרכים שונות לחלוטין לשני קטבים אלו. כל חיי הנפש נעים בגוונים שונים בין שני קטבים אלו. ונתקרב להבנתם על ידי שנביא חיים מיקרוקוסמיים אלו של הנפש לקשר עם העולמות העליונים.

ממה שנאמר למדנו שחיי המחשבה וההגות הם אחד הקטבים של חיי הנפש של האדם. חיי מחשבה אלו הם משהו שנראה לא מציאותי לאינדיבידואלים בעלי מחשבה מטריאליסטית. האם איננו שומעים לעתים קרובות: "הו, רעיונות ומחשבות הם רק רעיונות ומחשבות!" וכוונת הדברים שאם למישהו יש חתיכה של לחם או בשר בידו – זוהי מציאות כי אפשר לאכול אותם, אבל מחשבה היא רק מחשבה, לא מציאות. מדוע זה נאמר? משום שמה שאדם מכנה מחשבות מתייחס למה שמחשבות הן באמת כפי שצל מתייחס לדבר האמיתי. צלו של הפרח מצביע עבורכם על הפרח עצמו, על המציאות. כך הדבר עם המחשבות. חשיבה אנושית היא הצל של האידיאות והישויות השייכות לעולמות העליונים, העולם שאנו קוראים לו המישור האסטרלי. ואתם מתארים לעצמכם נכון את החשיבה כשאתם מציירים לעצמכם את הראש האנושי – זה לא נכון לגמרי אלא באופן סכמטי; יש בראש מחשבות אבל יש לצייר מחשבות אלו כישויות חיות על המישור האסטרלי. ישויות מסוגים רבים ושונים פועלות שם בצורה של שפע של מושגים ופעילויות המטילים צילם לתוך האדם ותהליך זה משתקף בתוך הראש האנושי כחשיבה.

D:\Pictures\2017-08-29\001.BMP

כפי שקיימים חיים של חשיבה בנפש האנושית, קיימים גם חיים של רגישה. הרגשות נופלים לתוך שתי קטגוריות: אלה של הנאה וסימפטיה ואלה של אי-שביעות רצון ואנטיפתיה. הראשונים עולים על ידי מעשים טובים, מעשים של נדיבות וחסד; אנטיפתיה עולה בעקבות מעשים רעים. כאן יש משהו נוסף ושונה מיצירת מושגים בלבד. אנו יוצרים מושגים על הדברים בלי להתחשב בשום גורם אחר. אבל נפשנו חווה סימפטיה או אנטיפתיה רק ביחס ליפה ולטוב, או ביחס למכוער ולרע. כפי שכל דבר המתרחש באדם בצורה של מחשבות מצביע למישור האסטרלי, כך כל דבר הקשור עם סימפטיה ואנטיפתיה מצביע לממלכה שאנו מכנים הדוואכאן התחתון. תהליכים בעולם השמימי, או דוואכאן, מקרינים, בעיקר לתוך החזה שלנו, כרגשות של סימפטיה או אנטיפתיה ביחס ליפה או למכוער, לטוב או לרע. כך ברגשותינו ביחס ליסוד המוסרי אסתטי, אנו נושאים בתוך נפשותינו בבואות צל של העולם השמימי או הדוואכאן התחתון.

קיים עדיין מחוז שלישי בחיי הנפש האנושית שיש להבדילו בקפדנות מסתם העדפה למעשים טובים. יש הבדל בין הנאה מצפייה במעשה טוב לבין הפעלת הרצון וביצוע מעשי של מעשה טוב. אני קורא להנאה ממעשה טוב או מורת רוח ממעשה רע היסוד האסתטי, לעומת היסוד המוסרי הדוחף את האדם לביצוע מעשה טוב. היסוד המוסרי הוא ברמה גבוהה יותר מאשר האסתטי הטהור. הנאה או אי-הנאה בלבד היא ברמה נמוכה יותר מאשר הרצון לעשות משהו טוב או רע. במידה ונפשנו חשה נאלצת לתת ביטוי לאימפולסים מוסריים, אימפולסים אלה הם בבואות צל של הדוואכאן הגבוה, או העולם השמימי הגבוה. קל לצייר שלושה שלבים אלו של פעילות הנפש האנושית – האינטלקטואלי הטהור (מחשבות, מושגים), האסתטי (הנאה או אי-הנאה), והמוסרי (מתגלה באימפולסים למעשים טובים או רעים) – כדימויים מיקרוקוסמיים של שלושת הממלכות שבמקרוקוסמוס, היקום הגדול, שוכנות אחת מעל השניה. העולם האסטרלי משתקף בעולם המחשבות; העולם הדוואכאני משתקף בספירה האסתטית של הנאה ואי-הנאה, והעולם הדוואכאני הגבוה משתקף כמוסריות.

מחשבות: בבואות-צל של ישויות של המישור האסטרלי (עירות)

סימפטיה ואנטיפתיה: בבואות-צל של ישויות הדוואכאן התחתון (חלימה)

אימפולסים מוסריים: בבואות-צל של ישויות הדוואכאן העליון (שינה)

אם אנו מקשרים זאת למה שנאמר קודם ביחס לשני הקטבים של חיי הנפש, ניקח את הקוטב של האינטלקט כזה ששולט בחיי העירות שבהם האדם ער בשכלו. במשך היום הוא ער ביחס לאינטלקט שלו. במשך השינה הוא ער ביחס לרצונו. ומשום שבלילה הוא ישן ביחס לאינטלקט שלו הוא אינו מודע לאשר קורה ביחס לרצונו. האמת היא שמה שמכונה עקרונות מוסריים, אימפולסים מוסריים, פועלים בעקיפין לתוך הרצון. ולמעשה אדם צריך את חיי השינה כדי שאימפולסי המוסר שהוא מקבל לתוכו דרך חיי המחשבה יוכלו להפוך בתוכו לפעילים ויעילים. בחיים הרגילים היום אדם יכול להגשים את הנכון רק במישור של האינטלקט. הוא פחות מסוגל להגשים משהו במישור המוסרי כי שם הוא תלוי בעזרה הבאה מהמקרוקוסמוס.

מה שנמצא כבר בתוכנו יכול להביא להתפתחות נוספת של האינטלקטואליות, אבל האלים צריכים לבוא לעזרתנו כדי שנשיג כוח מוסרי גדול יותר. אנו הולכים לישון כדי לצלול לתוך הרצון האלוהי היכן שהאינטלקט אינו מתערב והיכן שהכוחות האלוהיים משנים לכוח הרצון את העקרונות המוסריים שקיבלנו, היכן שהם מחדירים לתוך רצוננו את אשר אחרת נוכל לקבל רק לתוך מחשבותינו.

בין שני קטבים אלו, זה של הרצון המתעורר בלילה וזה של האינטלקט המתעורר ביום, נמצאת הספירה של הערכה אסתטית שנוכחת תמיד באדם. במשך היום האדם אינו ער לגמרי – אולי רק האינדיבידואלים האפורים והמשעממים ביותר, הפדנטיים ביותר תמיד ערים בחיי הערות. אנו צריכים תמיד להיות מסוגלים לחלום אפילו קצת ביום כאשר אנו ערים; אנו צריכים להיות מסוגלים להתמסר להנאה מאמנות, משירה, או פעילויות אחרות שאינן קשורות ישירות למציאות הגסה. הללו שיכולים להתמסר בדרך זו יוצרים קשר עם משהו שיכול להחיות, לחזק ולעודד את הקיום כולו. להתמסר כך לדמיון זה כמו חלום העושה דרכו לתוך חיי העירות. אתם יודעים היטב שהחלומות נכנסים לתוך חיי השינה; אלו חלומות במובן הרגיל, חלומות החודרים לתודעת השינה. בני אדם צריכים גם לחלום ביום אם אינם רוצים בחיי עירות יבשים, ריקים וחולניים. החלימה מתרחשת במשך השינה בלילה בכל מקרה ואין צורך להוכיח זאת. באמצע בין שני קטבים אלו של חלימת לילה וחלימת יום יש מצב שיכול לבוא לידי ביטוי בפנטזיה. כך, יש כאן שוב חיי נפש משולשים. היסוד האינטלקטואלי שבו אנו ערים באמת מביא אלינו בבואות-צל של המישור האסטרלי כאשר אנו מתמסרים ביום למחשבות – היכן שנובעים הרעיונות הפוריים ביותר לחיי היומיום וגם ההמצאות הגדולות ביותר. ובמשך השינה, כאשר אנו חולמים, חלומות אלו משחקים לתוך חיי השינה שלנו ובבואות-צל מן הדוואכאן התחתון משתקפות בתוכנו. וכאשר אנו פועלים באקטיביות במשך השינה, מטביעים מוסריות לתוך רצוננו – איננו יכולים להיות מודעים לתהליך זה אבל לבטח אנו יכולים להיות מודעים להשפעותיו – כאשר אנו יכולים להחסיר את חיי המחשבה שלנו במשך הלילה בהשפעה של הכוחות האלוהיים רוחיים, אז האימפולסים שאנו מקבלים הם השתקפויות מהדוואכאן הגבוה, העולם השמימי הגבוה. השתקפויות אלו הן האימפולסים המוסריים והרגשות הפעילים בתוכנו ומובילים להכרה שחיי אנוש מוצדקים רק כאשר אנו מציבים את מחשבותינו בשירות הטוב והיפה, כאשר אנו מרשים לדם ליבם של החיים הרוחיים-אלוהיים לזרום דרך הפעילות האינטלקטואלית שלנו ולהחדיר אותה באימפולסים מוסריים.

חיי הנפש האנושית כפי שהם מוצגים כאן, תחילה בהתבוננות חיצונית, אקזוטרית ואחרי כן מהתבוננות בעלת אופי יותר מיסטי מתגלים על ידי חקירה עמוקה יותר (אוקולטית). התהליכים שתוארו באספקט היותר חיצוני שלהם יכולים גם להתקבל באדם דרך ראיה רוחית. כאשר אדם עומד לפנינו כיום במצב העירות שלו ואנו מתבוננים בו בעין של רואה רוחי, אנו רואים קרני אור מסיימות זורמות בהתמדה מן הלב אל הראש. בתוך הראש קרניים אלו סובבות סביב לאיבר הידוע באנטומיה כבלוטת האצטרובל. זרימה זו מתעוררת משום שהדם האנושי, שהוא חומר פיזי, הופך עצמו בהתמדה לחומר אתרי. באיזור הלב יש השתנות תמידית של הדם לחומר אתרי עדין זה הזורם מעלה לקראת הראש וקורן ומהבהב סביב האצטרובל. בתהליך זה – האתריזציה של הדם – אפשר להבחין באדם במשך כל חיי העירות שלו.

המתבונן האוקולטי יכול לראות זרימה מתמדת מבחוץ לתוך המוח וגם בכיוון ההפוך, מן המוח ללב. זרמים אלו, אשר באדם הישן באים מבחוץ, מהחלל הקוסמי, מהמקרוקוסמוס, וזורמים לתוך המערכת הפנימית של הגוף הפיזי והגוף האתרי הנחים במיטה, מגלים משהו מאוד ראוי לציון כשהם נחקרים. הקרניים שונות מאוד מאינדיבידואל לאינדיבידואל. אדם ישן אחד נבדל באופן דרסטי מאחר ואם אלו שהם קצת יהירים ידעו באיזו מידה הם מסגירים עצמם להתבוננות אוקולטית כשהם נרדמים בהתכנסות ציבורית, היו עושים כמיטב יכולתם למנוע זאת!

איכויות מוסריות מתגלות מאוד בבירור בצבע המיוחד של הזרמים הזורמים לתוך בני האדם במשך השינה; באינדיבידואל בעל עקרונות מוסריים ירודים, הזרמים שונים מאוד ממה שאפשר לראות באינדיבידואל בעל עקרונות אציליים. אין טעם לנסות להסתיר זאת. אי-אפשר להסתיר דבר בפני הכוחות הקוסמיים. באדם בעל נטייה מועטת בלבד לעקרונות מוסריים הקרניים הזורמות לתוכו הם בצבע חום אדמדם – צללים שונים הנוטים לקראת חום אדמדם. באדם בעל רעיונות מוסריים נעלים הקרניים הן בצבע סגול לילך. ברגע ההתעוררות או ההירדמות מתרחש סוג של מאבק באזור בלוטת האצטרובל בין הזרמים היורדים מטה ואלה הזורמים מעלה. כאשר האדם ער, האלמנט האינטלקטואלי זורם מעלה מלמטה בצורת זרמים של אור; ומשהו בעל טבע מוסרי-אסתטי זורם מטה ממעל. ברגע ההתעוררות או ההירדמות, שני זרמים אלה נפגשים, ובאדם בעל מוסריות נמוכה מתרחש מאבק אלים בין שני הזרמים באזור בלוטת האצטרובל. באדם בעל מוסריות גבוהה יש סביב לבלוטת האצטרובל ים קטן של אור. אצילות מוסרית מתגלה כאשר נוגה שקט ורגוע מקיף את בלוטת האצטרובל ברגעים אלה. בדרך זו הנטייה המוסרית של האדם משתקפת בתוכו, וזוהר שקט זה של אור מתפשט לעיתים קרובות עד הלב. אם כן, אפשר לראות שני זרמים באדם – האחד מקרוקוסמי, השני מיקרוקוסמי.

להעריך את חשיבות הדרך שבה נפגשים שני זרמים אלו באדם, אפשר רק על ידי התחשבות במה שנאמר מצד אחד קודם לכן באופן חיצוני יותר אודות חיי הנפש וכיצד חיים אלו מגלים את הקוטביות המשולשת של היסודות האינטלקטואלי, האסתטי והמוסרי הזורמים מטה מעל, מהמוח אל הלב. ואם, מצד שני, אנו מבינים את החשיבות של מה שנאמר אודות הפניית תשומת לבנו לתופעות המתאימות במקרוקוסמוס. תופעות תואמות אלו אפשר לתאר היום כתוצאה של חקירה אוקולטית קפדנית ביותר של השנים האחרונות, שנעשתה על ידי אינדיבידואלים בקרב הרוזנקרויצרים המקוריים. חקירות אלו הראו שמשהו דומה למה שתואר בקשר למיקרוקוסמוס מתרחש גם במקרוקוסמוס. אתם תבינו זאת טוב יותר עם הזמן. בדיוק כפי שבאזור הלב הדם משתנה בהתמדה לחומר אתרי, מתרחש תהליך דומה במקרוקוסמוס. אנו מבינים זאת כאשר אנו מפנים את תשומת ליבנו למיסטריה של גולגותא – לרגע שבו זרם הדם מפצעיו של ישוע כריסטוס.

דם זה אין להתייחס אליו בפשטות כחומר כימי, בהתחשב בכל מה שנאמר על הטבע של ישוע מנצרת, יש לראות בו משהו מיוחד. כאשר זרם הדם מפצעיו נמזג לאדמתנו חומר שהתאחד אתה, וכונן מאורע בעל חשיבות גדולה ביותר שאפשרית עבור כל העידנים שיבואו של אבולוציית האדמה – שיכל להתרחש רק פעם אחת. מה קרה לדם זה בתקופות שבאו לאחר מכן? מה שורה בלב של האדם? במהלך אבולוציית האדמה עבר דם זה דרך תהליך של 'אתריזציה'. ובדיוק כפי שדמנו האנושי זורם מעלה מן הלב כאתר, כך, מאז מיסטריית גולגותא, הדם שעבר אתריזציה של ישוע כריסטוס נוכח באתר של האדמה. הגוף האתרי של האדמה חדור בדם – שעבר טרנספורמציה – אשר זרם בגולגותא. זה חשוב ביותר. אם מה שהגיע אז לאדמה דרך הכריסטוס לא היה מגיע, מצבו של האדם על האדמה היה כפי שתואר קודם. אבל מאז המיסטריה של גולגותא, דמו האתרי של הכריסטוס יכל תמיד לזרום ביחד עם הזרימה כלפי מעלה, מן הלב אל הראש.

משום שהדם שעבר אתריזציה של ישוע מנצרת נוכח בגוף האתרי של האדמה, הוא מלווה את הדם האנושי שעבר אתריזציה בזרימתו מעלה מן הלב אל המוח, כך שלא רק הזרמים הללו שדיברתי עליהם נפגשים באדם, גם זרם-הדם האנושי מתאחד עם זרם הדם של ישוע כריסטוס. מיזוג של שני הזרמים הללו יכול להתרחש רק אם האדם יכול לגלות הבנה אמיתית למה שכולל אימפולס הכריסטוס. אחרת לא יכול להיות מיזוג; שני הזרמים ידחו אחד את השני, ידחפו הצידה אחד את השני. בכל תקופה של התפתחות האדמה צריכה להירכש הבנה בצורה המתאימה לאותה תקופה. בזמן שבו ישוע כריסטוס חי על האדמה, הובנו מאורעות קודמים נכונה על ידי אלו שבאו אל מבשרו, יוחנן, והוטבלו על ידו על פי הטקס המתואר בבשורות. הם הוטבלו כדי שחטאם, כלומר, הקרמה של חייהם הקודמים – קרמה שבאה לקיצה – תוכל להשתנות. וכדי שיבינו שהאימפולס החזק ביותר בהתפתחות האדמה יורד לתוך גוף פיזי. אבל האבולוציה של האנושות מתקדמת ובתקופתנו שלנו חשוב שאנשים יכירו בצורך לידע הכלול במדע הרוח ויוכלו להצית את הזרמים השוטפים מן הלב למוח כדי שידע זה יוכל להיות מובן.

אם זה יתרחש, יוכלו אינדיבידואלים לקבל ולהבין את המאורע שמתחיל במאה העשרים: הופעתו של הכריסטוס כישות אתרית במובחן מהכריסטוס הפיזי של ארץ ישראל. כי כעת הגענו לנקודה בזמן שבה הכריסטוס האתרי נכנס לחיי האדמה ויהיה לנראה – תחילה למספר קטן של אינדיבידואלים דרך צורה של ראיה רוחית טבעית. ואז במהלך שלושת אלפי השנים הבאות, הוא יראה על ידי מספרים גדלים והולכים של אנשים. זה יבוא באורח בלתי נמצע במהלך ההתפתחות הטבעי. זה יבוא באמת כמו המצאת החשמל במאה התשע-עשרה. מספר אינדיבידואלים יראו את הכריסטוס האתרי ויחוו בעצמם את המאורע שהתרחש בדמשק. אבל זה יהיה תלוי בכך שאנשים אלו ילמדו להיות ערניים לרגע שבו כריסטוס מתקרב אליהם. תוך עשורים מעטים מעכשיו זה יקרה, במיוחד לצעירים – כבר נעשתה הכנה לכך – לכמה אינדיבידואלים פה ושם היו כבר חוויות מסוימות. אם אדם מחדד את ראייתו דרך הטמעת האנתרופוסופיה, הוא עשוי להבחין לפתע שמישהו מתקרב אליו כדי לעזור לו, להעיר תשומת לבו לדבר זה או אחר. האמת היא שכריסטוס בא אליו, גם אם הוא חושב שמה שראה היה אדם פיזי. הוא יבין לבסוף שמה שראה היה ישות על-חושית, משום שהיא תעלם מיד. בני אדם רבים יחוו זאת כאשר ישבו בשקט בחדרם, מדוכאים וכבדי לב, בלא דעת לאן יפנו. הדלת תפתח, והכריסטוס האתרי יופיע וידבר אליהם מילים של נחמה. הכריסטוס יהיה למנחם חי של האדם. עד כמה מוזר שזה נראה, זה נכון למרות זאת שפעמים רבות כאשר אנשים – אפילו במספרים גדולים – יושבים יחדיו, אינם יודעים מה לעשות ומחכים, הם יראו את הכריסטוס האתרי. הוא עצמו יהיה שם, נועץ עמם, יעשה שקולו ישמע בכינוסים שכאלה. זמנים אלה מתקרבים, והיסוד החיובי שזה עתה תואר ישפיע באמת על האבולוציה של המין האנושי.

שום מילה לא תאמר כאן כנגד ההתקדמות הגדולה שנעשתה על ידי תרבות ימינו. הישגים אלה מהותיים עבור רווחתו וחירותו של האדם. אבל כל מה שאפשר להשיג בדרך ההתקדמות החיצונית, על ידי שליטה בכוחות הטבע, הוא קטן וחסר משמעות בהשוואה לחסד המוענק לאינדיבידואל אשר חווה את ההתעוררות בעזרת הכריסטוס, הכריסטוס אשר יהיה עכשיו פעיל בתרבות האנושית ומפעליה. האדם ירכוש בכך כוחות שנועדו לאיחוד. כריסטוס באמת מביא כוחות בונים לתוך התרבות והציביליזציה האנושית.

אם נתבונן לתוך הזמנים הפוסט אטלנטיים המוקדמים, נמצא שבני האדם בנו את מקומות המגורים שלהם בשיטות שונות מאוד מאלה שבשימוש בחיים המודרניים. בימים ההם הם השתמשו בכל מיני חומרים מן הצומח. אפילו כאשר בנו ארמונות, הם קראו את הטבע לעזרתם על ידי שזירת צמחים עם ענפי עצים וכן הלאה, בעוד שכיום האדם צריך להשתמש ברסיסים שבורים. כל התרבות של העולם החיצון מתוכננת בעזרת מוצרים של חלקיקים. במהלך השנים הבאות תבינו אפילו יותר בבהירות כמה מחיי הציביליזציה שלנו הוא תוצאה של הרס והשמדה.

האור עצמו נהרס בתקופה הפוסט אטלנטית זו של קיום האדמה, שעד לתקופת אטלנטיס היתה בתהליך פרוגרסיבי. מאז היא נמצאת בתהליך של ניוון. מהו אור? האור מתנוון ואור מתנוון הוא חשמל. מה שאנו מכירים כחשמל הוא אור שהושמד בחומר. והכוח הכימי שעובר טרנספורמציה בתהליך אבולוציית האדמה הוא מגנטיזם. ועדיין יש כוח שלישי שיהיה פעיל ואם החשמל נראה כפלא כיום, כוח שלישי זה ישפיע על הציביליזציה בדרך מופלאה יותר. ככל שנשתמש יותר בכוחות אלו, כך תעבור האדמה מהר יותר להיות לגוויה וחלקה הרוחי יתכונן להתגשמות של יופיטר. בכוחות יש להשתמש לשם הרס, כדי שהאדם ישתחרר מן האדמה וגוף האדמה יעלם. כל עוד לקחה האדמה חלק באבולוציה פרוגרסיבית, לא התרחש הרס שכזה, כי ההישגים הגדולים של החשמל יכולים לשרת רק אדמה מתנוונת. ככל שזה נשמע מוזר, זה צריך להיוודע בהדרגה. על ידי הבנת תהליך האבולוציה נלמד להעריך נכון את תרבותנו. נלמד גם שעל אדמתנו להיחרב, כי אחרת הרוחי לא יצא לחופשי. עלינו ללמוד גם להעריך את החיובי, כלומר חדירת כוחות רוחיים לתוך קיומנו על האדמה.

כך נבין איזו התקדמות כבירה מצוינת בעובדה שכריסטוס חי במשך שלוש שנים על האדמה בגוף אנושי שהוכן במיוחד כדי שיהיה נראה לעין הפיזית. דרך מה שקרה במשך שלוש שנים אלו הוכנו בני האדם להביט בכריסטוס שיתהלך ביניהם בגוף אתרי. וייקח חלק בחיים הארציים באמת ובתמים כפי שעשה הכריסטוס הפיזי בארץ-ישראל. אם בני האדם יתבוננו במאורעות שכאלה בחושים בהירים הם ידעו שהנה כאן גוף אתרי שנע בינותם בעולם הפיזי, אבל הנו הגוף האתרי היחיד שיכול לפעול בעולם הפיזי כפי שהאדם פועל בגופו הפיזי. הוא ייבדל מהגוף הפיזי רק בכך שיוכל להיות בשניים, שלושה, אולי במאות, באלפי מקומות בעת ובעונה אחת. זה אפשרי רק עבור צורה אתרית, ולא עבור צורה פיזית. מה שיוגשם באנושות בעזרת התקדמות נוספת זו הוא ששני הקטבים שעליהם דיברתי, האינטלקטואלי והמוסרי, ייהפכו יותר ויותר לאחד; הם יתמזגו לאחדות. זה יתרחש משום שבמהלך האלף הקרוב, בני האדם ייעשו מודעים לנוכחות של הכריסטוס האתרי בעולם; הם יושפעו יותר ויותר גם בחיי העירות מהפעולה הישירה של הטוב מהעולם הרוחי. ואילו בזמן הנוכחי, הרצון ישן ביום והאדם יכול להשפיע עליו רק באופן בלתי ישיר דרך המחשבה. במהלך האלף הבא, דרך הכוח שמימינו והלאה פועל בתוכנו תחת חסותו של כריסטוס, גם מעשיו של האדם בתודעת העירות יוכלו להיות מוצרים ישירים של הטוב.

החלום של סוקרטס שהמידה הטובה יכולה להיות נלמדת, יהיה לאמיתי; יותר ויותר יהא זה אפשרי על האדמה לא רק עבור האינטלקט להיות מעורר ומומרץ על ידי לימוד זה, אלא גם עבור האימפולסים המוסריים להתפשט ברחבי העולם. שופנהאור אמר: "להטיף למוסריות זה קל. להגשים אותה זה קשה מאוד" מדוע? משום ששום מוסריות לא התפשטה עדיין על ידי הטפה. זה אפשרי למדי להכיר בעקרונות מוסריים ועדיין לא לקיים אותם. עבור רוב האנשים האמירה הפאולית תופסת: הרוח נכונה אבל הבשר חלש. זה ישתנה משום שהאש המוסרית הזורמת מדמותו של כריסטוס תעצים את ההכרה בצורך באימפולסים מוסריים. האדם ישנה את האדמה על ידי כך שיחוש בעוצמה גדולה מתמיד שהמוסריות היא חלק מרכזי בה. בעתיד, להיות לא מוסרי יהיה אפשרי רק עבור אינדיבידואלים שהוסתו לכך, שנלכדו על ידי דמונים מרושעים, על ידי כוחות אהרימניים, אזוריים, וישאפו להיות כאלה.

בזמנים שיבואו יהיו על האדמה מספיק אינדיבידואלים שילמדו מוסריות ובו בזמן גם יקיימו את עקרונותיה; אבל יהיו גם כאלה שמרצונם החופשי ייכנעו לכוחות הרשע ויאפשרו לעודפי הרשע לצלק את האנושות הטובה. איש לא יוכרח לעשות זאת; זה יושאר לרצון החופשי של כל אינדיבידואל.

אז תבוא תקופה שבה תעבור האדמה לתוך מצבים שעליהם רק האוקולטיזם המזרחי והמיסטיציזם נותנים לנו מושג. האטמוספירה המוסרית תאסוף אז כוח. במשך אלפים רבים של שנים המיסטיציזם המזרחי דיבר על תקופה זו. מאז בואו של גוואטאמה בודהה דובר בהדגשה יתרה אודות מצב עתידי שבו האדמה תהיה שרויה ב'אטמוספירה אתרית-מוסרית'. מאז זמנם של הרישים העתיקים הייתה זו התקווה הגדולה של המיסטיציזם המזרחי שאימפולס מוסרי זה יבוא לאדמה מווישווה-קרמן או, כפי שהעיד זאראטוסטרה, אהורה מאזדאו. כך המיסטיציזם המזרחי חזה שאימפולס מוסרי זה, שאטמוספרה מוסרית זו, יבואו לאדמה מן הישות שאנו מכנים כריסטוס. עליו נתלו התקוות של המיסטיציזם המזרחי.

המיסטיציזם המזרחי היה יכול לצייר את תוצאות מאורע זה אבל לא את הצורה הממשית שבה יתרחש. המחשבה יכולה לצייר שבתוך תקופה של חמשת אלפים שנה אחרי שבודהה הגדול השיג הארה, צורות אקאשיות טהורות, טבולות באש, מוארות באור השמש, יופיעו בעקבות האחד שמעבר לידע של המיסטיציזם המזרחי. באמת תמונה נפלאה: שמשהו יקרה כדי לאפשר לילדי האש והאור לנוע על פני האדמה, לא בגוף פיזי אלא כצורות אקאשיות טהורות בתוך האטמוספרה המוסרית של האדמה. אבל אז, כך נאמר, בחמשת אלפי השנים שלאחר ההארה של גוואטאמה בודהה, המורה גם הוא יהיה שם כדי להביא לידיעת בני האדם את טבען של צורות נפלאות אלו של אש ואור טהורים. מורה זה – המאיאטרה בודהה – יופיע שלושת אלפים שנה אחרי התקופה הנוכחית וידבר על אימפולס כריסטוס.

כך יחבור המיסטיציזם המזרחי לידע הכריסטוס של המערב ליצור אחדות יפה ונפלאה. גם נתגלה שזה שיופיע שלושת אלפים שנה לאחר תקופתנו כמאיאטרה בודהה יתגשם שוב ושוב על האדמה כבודהיסטווה, כיורשו של בודהה. אחת מהתגשמויותיו הייתה זו של ישוע בן פנדירה, שחי מאה שנה לפני הספירה הנוצרית. הישות שהתגשמה בישוע בן פנדירה היא זו אשר תהיה יום אחד המאיאטרה בודהה, ואשר חוזרת מאה אחר מאה שוב ושוב בגוף בשר, עדיין לא כבודהה, אלא כבודהיסטווה. אפילו כעת נובעות מזה שמאוחר יותר יהיה המאיאטרה בודהה, התורות המשמעותיות ביותר בנוגע לישות הכריסטוס וילדי האש – האגנישוואטאס (Agnishvattas) של המיסטיציזם ההודי.

הסימנים שעל פיהם אפשר להכיר את הישות שתהיה למאיאטרה בודהה משותפים לכל מיסטיציזם מזרחי אמיתי ולגנוסיס הנוצרי. את המאיאטרה בודהה אשר בניגוד לילדי האש, יופיע בגוף פיזי כבודהיסטווה, אפשר להכיר בכך שבהתחלה התפתחותו המוקדמת אינה נותנת כל רמז לטבע של האינדיבידואליות שבתוכה. רק אלו שניחנו בהבנה יכירו בנוכחות של הבודהיסטווה באדם שכזה בגיל שבין שלושים לשלושים ושלוש ולא לפני כן. משהו דומה לשינוי באישיות מתרחש אז. המאיאטרה בודהה יגלה את זהותו לאנושות בשנת חייו השלושים ושלוש. כפי שישוע כריסטוס החל את שליחותו בהיותו בן שלושים, כך גם הבודהיסטוות, אשר ימשיכו להכריז על אימפולס הכריסטוס, יגלו עצמן – בשנת חייהן השלושים ושלוש. והמאיאטרה בודהה עצמו, כבודהיסטווה שעבר טרנספורמציה, ידבר במילים רבות עוצמה שאין תיאור הולם להן בזמן הנוכחי, ויעיד על הסודות הגדולים של הקיום. הוא ידבר בשפה שיש לברוא אותה תחילה, כי אין אדם כיום שיכול לדבר מילים שכאלה שבהן יפנה המאיאטרה בודהה לאנושות. הסיבה מדוע אי-אפשר לפנות כיום לבני האדם בדרך זו היא שהכלי הפיזי עבור צורה זו של דיבור לא קיים עדיין. התורות של המואר לא יזרמו אל בני האדם רק כתורות, אלא ימזגו אימפולסים מוסריים לתוך נפשותיהם. מילים כאלו שידוברו אז אין לבטא עדיין על ידי הגרון הפיזי. בזמננו הן יכולות להימצא רק בעולמות הרוחיים.

האנתרופוסופיה היא הכנה לכל דבר שהעתיד שומר לנו. אלו הלוקחים את התהליך של אבולוציית האדם ברצינות מחליטים שלא להרשות להתפתחות הנפש לבוא לידי קיפאון אלא להבטיח שהתפתחות זו תאפשר בסופו של דבר לחלק הרוחי של האדמה להיות חופשי, ולחלק הגס יותר לפול הצידה כמו גוויה – כי האדם יכול לסכל את כל התהליך. אלו הרוצים בהצלחת האבולוציה צריכים לרכוש הבנה של חיי הרוח דרך מה שאנו מכנים כיום אנתרופוסופיה. טיפוח האנתרופוסופיה נהיה אם כן לחובה; ידע נהיה למשהו שאנו באמת חשים, משהו שכלפיו יש לנו אחריות. כאשר אנו מודעים בפנימנו לאחריות זו וקבלנו החלטה שכזו, כאשר המיסתורין של העולם מעלה בנו את השאיפה להיות אנתרופוסופים, אזי רגשותינו הם נכונים וצודקים. אבל אסור שהאנתרופוסופיה רק תספק את סקרנותנו; היא צריכה להיות למשהו שבלעדיו לא נוכל לחיות. רק אז יהיו רגשותינו למה שהם צריכים להיות, רק אז נחיה כאבני בניין בעבודת בניה גדולה זו שצריכה להינשא על ידי נפשות אנוש ויכולה לחבוק את כל המין האנושי.

אנתרופוסופיה היא התגלות של התרחשויות עולמיות שיפגשו את האדם של העתיד, יפגשו את נפשותינו שלנו אם עדיין בגוף פיזי או בחיים שבין מוות ולידה מחדש. השינויים שיבואו, ישפיעו עלינו, אם נחייה עדיין בגוף הפיזי או לא. הבנה של מאורעות אלו צריכה להירכש במשך החיים בגוף הפיזי כדי שישפיעו לאחר המוות. לאלו שישיגו הבנה מסוימת של הכריסטוס כאשר הם עדיין חיים בגוף הפיזי, לא ישנה אם יבוא הרגע של ראיית הכריסטוס, אם עברו כבר דרך שער המוות ואם לא. אבל אם אלה שעכשיו דוחים כל הבנה של הכריסטוס עברו כבר דרך שער המוות בהגיע הרגע, הם צריכים לחכות להתגשמות הבאה שלהם, כי הבנה שכזו לא ניתן לרכוש בין המוות והלידה מחדש. מרגע שהונח הבסיס הוא ימשיך להתקיים ואז הכריסטוס יהיה נראה גם במשך התקופה שבין המוות והלידה מחדש. וכך אנתרופוסופיה אינה רק משהו שאנו לומדים עבור חיינו הפיזיים אלא גם בעלת ערך מהותי כאשר אנו מניחים הצידה את גופנו הפיזי במוות.

זה מה שרציתי לתת לכם היום כעזרה בתשובה לשאלות רבות. ידע עצמי הוא קשה משום שהאדם הוא ישות כה מסובכת. הוא כה מורכב ומסובך משום שהוא קשור עם כל העולמות העליונים והישויות הגבוהות. יש בתוכנו צל-דימויים של היקום הכביר וכל מרכיבנו – הגופים הפיזי, האתרי, האסטרלי והאגו – הם עולמות עבור ישויות אלוהיות. גופינו הפיזי, האתרי, האסטרלי והאגו יוצרים עולם אחד; האחר הוא העולם העליון, עולם השמיים. עולמות אלוהיים-רוחיים הם מרכיבי הגוף של הישויות של הספרות הגבוהות של הקיום הקוסמי.

האדם הוא ישות מורכבת משום שהוא בבואת ראי של עולם הרוח. הבנה של עובדה זו תעשה אותו מודע לערכו הסגולי. אבל מהידע שאנו גם השתקפות בבואתו של העולם הרוחי אנו עדיין רחוקים מלהבין את אשר אנו אמורים להיות – מידע זה אנו צריכים גם לרכוש, כמו גם תודעה של ערכנו כבני אדם, את הנטייה הנכונה לצניעות וענווה כלפי המקרוקוסמוס ואליו.

תשובות לשאלות שנשאלו בסוף ההרצאה

שאלה: איך צריך להבין את המילים שהשתמש בהן פאולוס: "דבר בלשונות"? (האיגרת הראשונה אל הקורינתיים פרק 12, 30)

תשובה: אצל בני אדם יוצאי דופן יכול לקרות שלא רק תופעת הדיבור נוכחת במצב של העירות, אלא משהו, שבדרך כלל נוכח רק בתודעת השינה, זורם לתוך הדיבור. זוהי התופעה שאליה מתייחס פאולוס. גיתה הכיר זאת באותה משמעות. הוא כתב שני חיבורים מעניינים ביותר על נושא זה.

שאלה: כיצד מתקבלות ונחוות מילות הניחומים של כריסטוס?

תשובה: בני האדם יחושו מילים אלו של נחמה כאילו עלו בתוך לבבם שלהם. זה יכול להחוות גם כשמיעה פיזית.

שאלה: מהו היחס של כוחות וחומרים כימיים אל עולם הרוח?

תשובה: יש בעולם מספר של חומרים שיכולים להתחבר או להיפרד זה מזה. מה שאנו מכנים פעולה כימית היא השלכה לתוך העולם הפיזי מעולם הדוואכאן – ממלכת ההרמוניה של הספרות. בתרכובת של שני חומרים בהתאם למשקלם האטומי, יש השתקפות של שני טונים מן ההרמוניה של הספרות. המשיכה הכימית בין שני חומרים בעולם הפיזי היא כמו השתקפות ממלכת ההרמוניה של הספרות. היחס המספרי בכימיה הוא ביטוי ליחס המספרי של ההרמוניה של הספרות שנהיה אילם וחרישי כתוצאה מהתמצקות החומר. אם האדם היה מסוגל להפוך יסוד חומרי לאתרי ולקלוט במספרים האטומיים את העיקרון המעצב הפנימי, הוא היה שומע את ההרמוניה של הספרות. יש לנו עולם פיזי, עולם אסטרלי, דוואכאן תחתון ודוואכאן עליון. אם הגוף נדחף מטה אפילו יותר נמוך מן העולם הפיזי הוא מגיע לתוך העולם התת-פיזי, העולם האסטרלי התחתון, הדוואכאן התחתון או הרע, והדוואכאן העליון התחתון או הרע. העולם האסטרלי הרע הוא התחום של לוציפר, הדוואכאן התחתון הרע הוא התחום של אהרימן והדוואכאן העליון הרע הוא התחום של האזורס. כאשר פעולה כימית מנותבת מטה מתחת למישור הפיזי – לתוך העולם הדוואכאני הרע – המגנטיזם נוצר. כאשר האור נדחף מטה לתוך התת-חומר – כלומר שלב מתחת לעולם החומר – נוצר החשמל. אם מה שחי בהרמוניה של הספרות נדחק מטה הלאה לתוך התחום של האזורס, כוח נורא יותר אפילו – שאי-אפשר להסתירו לאורך זמן – נוצר. נותר רק לקוות שכאשר כוח זה יוכר – כוח הרבה הרבה יותר חזק מן ההתפרקות החשמלית האלימה ביותר – ועוד לפני שכמה מגלים וממציאים יתנו כוח זה לידי בני האדם, לא יוותר בם דבר בלתי מוסרי.

שאלה: מהו חשמל?

תשובה: חשמל הוא אור במצב תת-חומרי. האור נדחס שם עד קצה גבול היכולת. לאור יש לייחס איכות פנימית מסוימת. האור שומר על עצמיותו בכל נקודה בחלל. החום מתפשט בשלושה ממדים בחלל. האור בארבעה. הוא מתפשט כפול ארבע – יש לו איכות פנימית כמימד רביעי.

שאלה: מה יקרה לגוויה של האדמה?

תשובה: יש לנו את הירח הנוכחי הסובב סביב האדמה כשארית של אבולוציית הירח. באופן דומה תהיה שארית של האדמה שתסתובב סביב יופיטר. שאריות אלו יתפוגגו בהדרגה לתוך האתר האוניברסלי. על וונוס לא יהיו יותר שום שאריות. וונוס תתגלה, תחילה, כחום טהור ואז תהיה לאור ותעבור לתוך עולם הרוח. השארית שתישאר מאחור על ידי האדמה תהיה כמו גוויה. זהו שביל שלאורכו האדם אינו צריך לחבור לאדמה, כי שם ייחשף לייסורים מחרידים. אבל יש ישויות שיצטרפו לגוויה זו, כי הן עצמן יהוו רשע זה שיתפתח לדרגה הגבוהה ביותר.

ההשתקפות של העולם התת פיזי:

עולם אסטרלי – התחום של לוציפר

דוואכאן תחתון – התחום של אהרימן

דוואכאן עליון – התחום של אזורס

אתר החיים ——————————————- דוואכאן עליון תת- פיזי / כוחות איומים של הרס

אתר כימי ——————————————- דוואכאן תחתון תת-פיזי / מגנטיזם

אתר האור ——————————————- עולם אסטרלי תת-פיזי / חשמל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *