האימפולס של מיכאל

האימפולס של מיכאל

רודולף שטיינר

הרצאה מספר 7,   דורנאך  6.12.1919      GA194

תרגום מאנגלית: אנונימי

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

לעיתים קרובות דיברתי על חשיבות ההבנה האמיתית של טבע האדם והכרה של האדם בחלוקה לשלושת חלקיו, כשכל אחד תלוי באופן יחסי בעצמו. אנו רואים באדם את הראש, איברי מערכת החזה, ואיברי הגפיים. זה כמובן ביטוי גס שנכון רק בחלקו. כשאנו מגדירים את איברי הגפיים, למשל, עלינו לכלול חלק נכבד של מה שנמצא בחלק התחתון של האדם. כבר הבנתם, פחות או יותר מתוך הרצאותיי ומתוך ספרי 'חידות הנפש',[1] שקיים קשר בין ראשו של האדם ובין חיי הדימויים והחשיבה שלו. כל הפעילות הריתמית באדם – כלומר, מערכת החזה – קשורה לספֵירה של הרגש. ולבסוף הספֵירה של הרצון, אשר מייצגת את החלק הרוחני המהותי של האדם, יחד עם האורגניזם והמערך של הגפיים. שלוש מערכות אלה בגוף האדם בלתי תלויות האחת בשנייה. כך גם חיי הדימויים והחשיבה, חיי הרגש וחיי הרצון, כל אחד מהם עצמאי, למרות שהם עובדים יחד בו-זמנית.

כידוע לכם, מנקודת המבט הרוחנית, ניתן להבין טוב את ההבדלים שבין שלוש המערכות, אם מתבוננים בהן בדרך הבאה: בחיי העירות הרגילים האדם באמת ער רק בספֵירה של הראש – מתוך נקודת מבטה של הנפש, עם כל מה שקשור לחיי המחשבה והמושגים. כל דבר שקשור בחיי הרגש, כלומר, מן ההיבט הגופני, עם המערכת הריתמית, נמצא במצב של חלום. אפילו במשך היום חיי הרגש חודרים את חיינו הערים עם חיי החלום שלנו. אנו יודעים את מה שמתרחש בספֵירה של הרגש בצורה לא ישירה באמצעות הדימויים, אך לעולם לא נדע באופן ישיר דרך הרגשות עצמם. בחיי הרצון אנו נמצאים עוד יותר בחשכה. ברמת התוכן האמיתי שלו איננו תופסים אותו בצורה ברורה יותר מתפיסתנו בשינה. ההכרה בחלוקה זו מאפשרת לנו להצביע בצורה מדויקת יותר בהשוואה למה שבדרך כלל קורה, ולהרחיב זאת אף אל מצבים בתת-המודע השוכן מתחת לתודעה הרגילה של האדם. דימויים תת-מודעים שוכנים מתחת לחיי הרגש. אני אוסיף ואומר שיש מחשבות ודימויים השוכנים מתחת לחיי הרצון.

חשוב מאוד להבין שכל אחת משלוש המערכות מכילה בתוכה מחשבה, רגש ורצון. במערכת הראש או המחשבות, נוכחים ללא ספק גם חיי הרגש וחיי הרצון, והם מפותחים הרבה פחות מחיי המחשבה. בדומה, בצורה עמומה יותר מאשר בספֵירה של הראש, נוכחות מחשבות גם בספֵירה של הרגש והן עולות לתודעה בצורה דמויית-חלום. ידידיי היקרים, בצורה די קבועה בימים אלה של מדע מופשט, לא נלקחים בחשבון דברים אלה. חלקים לא מודעים אלה של האדם הם יחסית יותר אובייקטיביים ככל שהם פחות נוכחים סובייקטיבית בתודעה. מה הכוונה? אני מתכוון לזאת: בחיי המחשבה שלנו, בחיי הראש שלנו, יש תהליכים שלגביהם אנו יכולים להגיד שהם מתרחשים בתוכנו. מצד שני מה שאנו חווים דרך המערכת הריתמית שלנו, התהליך המתרחש בספֵירה של הרגש, הוא באמת נכס אינדיבידואלי שלנו. הוא מתרחש בתוכנו ובו בזמן מייצג תהליכי עולם אובייקטיביים. דיברתי על כך בפעם האחרונה מתוך נקודת מבט שונה. פירוש הדבר שכאשר אתה מרגיש, מתרחשת בתוכך חוויה, כמובן, אך חוויה זו היא בו בזמן משהו בעל משמעות המתרחש בעולם. מאוד מעניין לעקוב אחר התהליך העולמי אשר שוכן מאחורי חיי הרגש שלנו. הבה ונניח שאתה חווה משהו אשר משפיע על חיי הרגש שלך באופן עמוק ביותר, אירוע מסוים שמניע אותך לשמוח או להתעצב. כעת, אתם יודעים שכל מהלכי החיים נעים בצורה כזו שאנו יכולים להפריד אותם לתקופות של שבע שנים. בצורה גסה: התקופה הראשונה היא מרגע הלידה ועד חילוף השיניים, השניה עד קרוב לגיל ההתבגרות, השלישית עד תחילת שנת השנה ה- 21, וכן הלאה. כל הקווים התוחמים האלה הם כמובן רק בערך. וכאן יש לנו חלוקה אשר מתגלה במהלכם של החיים של האדם.

נקודת המפנה באבולוציה של האדם שאליה אנו מגיעים באמצעות שיטה זו מסומנת בבירור בחלק המוקדם יותר של החיים – החילוף של השיניים וההתבגרות – אך מאוחר יותר החלקים פחות או יותר חתומים, למרות שניתן להבחין בהם בבירור על ידי כל מי שמכיר את הנושא. מה שמתרחש בנפש וברוח של האדם בערך בשנה ה- 21 של חייו, למי שמתבונן בהם, ברור בדיוק כמו השינויים בהתבגרות המתבטאים חיצונית בפיזיולוגיה, אך מסתכלים על זה פחות. החלוקה לתקופות של שביעונים היא אמיתית, ומעשית, עבור כל מהלך חייו של האדם.

הבה נחזור כעת לאירוע אשר יוצר רושם עז על חיי הרגש שלנו, נניח שהאירוע מתרחש בזמן שבין חילוף השיניים וההתבגרות. דבר מדהים קורה אז, אשר בימים אלה, שבהם ההסתכלות היא גסה, אין מבחינים בו בדרך כלל. אך בכל זאת הוא מתרחש. הרושם שמוטבע ברגשות שלנו נמצא שם, ואז בהדרגה התנודות שלו נמוגות בתודעתנו. אך משהו מתרחש בעולם האובייקטיבי שנפרד לגמרי מזה אשר בתודעתנו, נפרד לגמרי מכל חלק שיש לחיי הנפש שלנו עם העניין. תהליך זה אשר ממשיך בעולם האובייקטיבי ניתן להשוותו לקביעה של תנודת ויברציה. זה מהדהד החוצה אל העולם. והדבר המדהים הוא שזה אינו יוצא החוצה ללא סוף אל האין-סוף, אלא ברגע שפיזר עצמו החוצה למרחק מספיק – כאשר הגמישות שלו, אפשר לומר, נוצלה – אז הוא עושה תפנית חזרה ומבצע הופעה החוזרת אל השביעון הבא כאימפולס אשר עובד על חיי הנפש שלנו מבחוץ. לא אומר שאירוע כזה תמיד חוזר שבע שנים מאוחר יותר – זה לא יהיה נכון, אך זה מגיע אל תוך המהלך של השביעון הבא, למרות שלעיתים קרובות מאוד זה נעלם מעינינו לחלוטין.

כן, חבריי היקרים, אנו עוברים כל הזמן התנסויות אשר מכות בחיי הנפש שלנו ואשר מהוות תגובות של העולם להתנסות שהייתה לנו בספֵירה של הרגשות במהלך השביעון הקודם. אירוע אשר מסתובב ומניע את רגשותינו, משמיע עצמו שוב לתוך חיי הנפש שלנו בחלק הבא של החיים. אנשים בדרך כלל אינם מציינים דברים אלה. כל מי שטורח מעט יכול להתבונן בהם מבחוץ.

למי מכם לא הייתה, בזמן כלשהו, התנסות עם אדם שהכרתם שפתאום הפך מדוכא וחסר חוש הומור? אין לכם כל מושג מה גרם לכך, התרחש בו שינוי "אלוהים יודע" כפי שאומרים. אם תעקבו אחר העניין ותפקחו את עיני הנפש שלכם להתבונן בדרך מסוימת, תראו את דרך התנהלותו של אדם, אם תוכלו להרגיש מה נמצא בין המילים שדיבר – או אולי מה נמצא בתוך המילים שלו – תוכלו לחזור חזרה למספר אירועים מוקדמים יותר אשר השפיעו עליו עמוקות. במהלך כל מה שהיה, משהו בינתיים המשיך להתרחש בעולם אשר לא היה מתרחש אם האדם לא היה עובר את אותו אירוע-מניע. כל העניין הוא תהליך אשר מלבד זה שהיווה התנסות לאדם עצמו, הוא מתרחש גם כהתנסות אובייקטיבית לגמרי מחוץ לעצמו.

אתם תראו כמה הזדמנויות קיימות ברצון בכדי שהדברים ימשיכו אל מחוץ לעצמנו! הם מתבטאים באמצעותנו, אך הם בכל זאת תהליכי עולם אובייקטיביים. התהליכים הופכים להיות מעורבים עם כל מה שמתרחש בין הישויות האלמנטליות שמחוצה לנו, כולל ישויות אלמנטליות כאלה כפי שתיארתי בפניכם לאחרונה. זיכרו כיצד שילבתי אותם עם הנשימה ועם כל המערכת הריתמית בהקשרים אחרים. כעת, אתם יכולים לראות אותם עובדים יחד עם המערכת הריתמית בצורה לא ישירה דרך הנעת הרגשות. כשאנו מבינים דברים אלה נכונה, אנו מובלים אל המסקנה שהאדם יוצר מסביבו כל הזמן הילה שהיא כביכול גדולה ונפלאה. ואל תוך הגלים אשר נזרקים בצורה זו, צוללות הישויות האלמנטליות; הן מתערבבות בתהליך כולו ויכולות להשפיע על התגובה שחוזרת חזרה אל האדם – הכוח שלהן לעשות זאת, תלוי באדם האינדיבידואלי. הבה נצייר את כל התהליך הזה. משהו מרגש אותך בצורה עמוקה, אתה מקרין זאת החוצה מסביבך. כשזה מגיע אליך חזרה, זה אינו נשאר כפי שהיה; בינתיים ישויות אלמנטריות התעסקו בזה, וכשזה עובד שוב לכיוון שלך, החזרה תהיה כוללת את התהליך שהתרחש בחוץ – מחוצה לך, ואשר הישויות האלמנטליות לכדו אותו, אתה מקבל גם את ההשפעות והעבודה של אותן ישויות אלמנטליות. האדם מפזר מסביבו בהרחבה אווירה רוחנית בשעה שהוא בא במגע עם ישויות אלמנטליות; הוא והם משפיעים בצורה הדדית האחד על השני. כל הגורל שמעובד בתוך או במהלכם של החיים קשור בישויות אלה. אפילו בתוך מהלך חיים זה יש סוג של השלמה או הגשמה של הגורל שלנו. אם יש לנו איזושהי חוויה היום, אז חוויה זו היא בעלת השפעה מאוחרת יותר בהמשך החיים שלנו. זו כעובדה, הדרך בה הגורל שלנו מעוצב. ישויות אלמנטליות חשות שהן נמשכות אלינו מתוך אופי העבודה שלנו בעיצוב גורלנו. כאן הן משיגות לעצמן רגשות; וכאן הן עובדות איתנו ועלינו.

מיכאל -7 1

הסתכלנו כאן לתוך הפעילות ההדדית בין האדם וסביבתו, ואנו יכולים לראות כיצד כוחות רוחניים פועלים בסביבה. כשעוקבים אחר ההדדיות הזו, אנו יכולים לזרות אור על דברים רבים המתרחשים לאדם באמצעות הגורל. ראייה לתוך הקשרים האלה אינה, בשום מקום, במסגרת כר הפעולה של הידע "המואר" בן זמננו; אנו יכולים למצוא עקבות של זה רק במסורות ששרדו מזמנים קדומים כשהאדם חי בשלבים יותר אלמנטריים של התודעה והיה לו קשר יותר ישיר עם המציאות. את המסורות הללו, תמצאו לפעמים מתבטאות בצורה יפה בשירה מזמנים קדומים, כשהגורל אשר בא לאדם מתייחס להתערבות של היישויות האלמנטליות. אחד מהשירים היפים ביותר, ששרדו הוא שיר שהוצג לפניכם בהופעות האוריתמיה. בשיר זה אתם יכולים לראות כיצד ישויות אלמנטליות מתוך המציאות של מלך האלפים (ELF ( התערבו בגורלו של האדם:

ביתו של מלך האלפים[2]

סֶר אולאף רוכב מביתו וחדריו

עד מאוחר, כדי להזמין את אורחיו.

האלפים על הדשא הירוק רוקדים

את בת מלך האלפים ביניהם רואים.

"ברוכים הבאים, סר אולאף, קח את ידי

בוא לרקוד והצטרף אלינו למעני".

"איני רוצה ואסור לי לרקוד,

מחר את חתונתי אחגוג!"

"הקשב נא לי היטב, סר אולאף, ורקוד איתי –

אתן לך שני דורבני זהב!

חולצת משי לבנה כשלג ועדינה –

אימי הלבינה אותה באור הלבנה."

"איני רוצה ואסור לי לרקוד,

מחר את חתונתי אחגוג!"

"הקשב נא לי היטב, סר אולאף, ורקוד איתי –

אתן לך הר של זהב!"

"להר של זהב לא אסרב,

אך איני רוצה ואסור לי לרקוד."

"אם תסרב לרקוד איתי

מחלה וצער ירדפו אותך."

היא הכתה את ליבו בכוח רב

מעולם הוא לא חש כאב חזק כל כך.

חיוור ישב על סוסו הצייתן –

"חזור", היא קראה, "לגברת היקרה שלך".

וכשלבסוף אל שערו הגיע

חיכתה לו אימו נרעדת.

"בני, בני, אמור לי

מדוע צבע מוות בפניך?"

בצבע מוות חייבים להיות פניי

כי את בת מלך האלפים ראיתי."

"בני היקר והאהוב כל כך,

מה עליי לאמור לכלתך?"

תאמרי לה שליער אני הולך –

בכדי לאמן את סוסי וכלבי".

עם בוא השחר, באור הראשון,

באו הכלה והאורחים הלבושים לחתונה.

הם סעדו ושתו יין ובירה –

"היכן סר אולאף, חתני היקר?"

סר אולאף ליער הלך –

בכדי לאמן את סוסו וכלבו"

הכלה הרימה את הבד האדום כל כך

שם שכב סר אולאף – והוא היה מת.

כאן יש לכם את העולם האלמנטלי השזור בגורלו של האדם, באותו רגע שבו גורלו מכה בו ע"י המחלה והמוות. שימו לב בדיוק למילים. דברים אלה אינם מוצגים בשירה עתיקה כפי שהם בשירה בת זמננו. (הרדר לקח זאת מתוך שיר עתיק) על שירים הנוצרים בתרבות של ימינו אנו יכולים בהחלט להגיד ש- 99% מהם מיותרים. השירים אשר נובעים מתוך ידע עתיק נפרדים תמיד בזכות העובדה שהם מציאות אמיתית. אי אפשר היה לומר בשיר זה: "היא…..ראש, או על הפה, או על האף," אך:

היא הכתה בו ממש מעל הלב (HEART )

זה צינן אותו בחוכמה אדירה (SMART )

בהקשר זה, זה חייב להיות אורגן של המערכת הריתמית – כלומר הלב.

מה שברצוני שתשימו לב הוא שיש לכם כאן ביטוי בשירה שנאמן לחלוטין למה שמתרחש ממש כל הזמן מסביב לאדם, אך הוא מורגש חזק במיוחד בהקשר לתופעה של החזרה התקופתית הזו של ההתנסויות בספֵירה של הרגשות. כי תמיד זה חוזר אלינו אך בצורתו השונה. הם אינם חודרים לגורל שלנו באותה צורה כפי שהוצאנו אותם, אלא רק אחרי שהם עברו מה שהישויות האלמנטליות מצאו לנכון לעשות עם זה. באותה דרך בה אנו חיים בתוך האוויר החיצוני הפיזי או בדרך בה אנו חיים בין תוצרי ממלכות המינרל, הצמחים והחיות – בדיוק באותה דרך אנו חיים עם החלקים הלא מודעים של טבענו בספירות הרוחניות. במיוחד עם המערכת הריתמית שלנו איתה אנו חיים בספֵירה הרוחנית של הישויות האלמנטליות. ושם בספֵירה זו, מעוצב כל כך הרבה מתוך גורלנו כפי שניתן לעצב במהלך החיים שבין לידה ומוות.

רק בזכות היותנו ערים לחלוטין בראש שלנו, אנו בכלל מתעוררים מתוך אותם יחסי גומלין עם הישויות האלמנטליות. בקשר לחיי הראש שלנו בלבד איננו מעורבים במציאות של הישויות האלמנטליות. שם בראשנו אנו מופיעים מעל פני השטח של אוקיינוס היקום האלמנטלי, שבו אנו כבני אנוש שוחים ללא הפסק. אם כן, אתם יכולים לראות כאן כיצד התנסויות יכולות לחזור בצורה של גורל אפילו במהלכם הרגיל של החיים הנוכחיים, כשהם קשורים למערכת הריתמית שלנו. כי גם במערכת הגפיים יש יחסים הדדיים עם הסביבה, רק שזה הרבה יותר מסובך, כאן שוב, האירועים סובבים חזרה. אך הם עושים מעקף גדול וחוזרים רק בחיים הבאים או באחד מהחיים הארציים החוזרים. לכן, אנו יכולים לומר שמה שאנו מכנים הגורל שלנו או הקרמה, אינו צריך להיות אחרי הכל כה מוזר ולא חכם בעבורנו, אם יכולים לראות בו התרחבות אל העתיד של מה שניתן ללמוד מתוך החזרה הזו של החוויה או ההתנסות שבמהלך חיים אחד. כי ההתנסויות אינן חוזרות ללא שינוי, הן עברו בינתיים שינויים רבים.

הרשו לי להפנות תשומת לבכם לתופעה אחת מיוחדת של החיים בהקשר זה. בכל מקום שבו נתתי הרצאות על חינוך, תמיד הפנתי את תשומת הלב לנקודת ציון חשובה במהלך החיים המתרחשת בערך בשנה התשיעית. זו נקודת מפנה שיש לציין אותה בצורה זהירה מאוד בהוראה. עד לזמן הזה, הלימודים על הטבע חייבים להיות כך שתיאור הטבע ותהליכיו קשורים – באמצעות אגדות וסיפורים וכד' – עם החיים המוסריים של האנושות. רק בשנה התשיעית אפשר להתחיל לתאר את הטבע במובן הפשוט האלמנטרי. אז הילד בשל לכך. כל הסידור והטיפול בדברים מונע באופן ישיר ומוחלט מתוך התבוננות ממשית של האדם, עד הפרט הקטן ביותר. ציינתי זאת במאמר שכתבתי ביחס ליסודות החינוכיים של בית ספר וולדורף. הזכרתי שם את התקופה הזו של גיל 9 לערך. אנו יכולים לאפיין רגע זה בזמן ע"י האמירה: תודעת האני מקבלת אז צורה חדשה. הילד הופך להיות מסוגל לשים לב לטבע החיצוני בצורה יותר אובייקטיבית. קודם הוא איחד את כל מה שהוא ראה בטבע עם הישות שלו עצמו. עתה תודעת האני שלו מתפתחת, כפי שידוע לכם, בשביעון הראשון – בערך בגיל 2 – ½ 2. מה שקורה הוא, שהוא חוזר שוב בשביעון השני, בערך בגיל 9. זו אחת 'החזרות' המהממות ביותר – החזרה של תודעת האני בערך בגיל 9. היא חוזרת בצורה יותר רוחנית, בשעה שבשנה השניה או השלישית של חייו יש לזה אופי יותר נפשי. זהו רק אחד מהאירועים אשר חוזרים בצורה בולטת. ניתן לעשות את אותה התבוננות גם בעבור אירועים פחות משמעותיים.

העובדה היא, חבריי היקרים, שזה הופך להיות צורך דחוף לעתידה של האבולוציה האנושית – לשים לב לדברים האינטימיים הללו בחייו של האדם. ראייה אל תוך דברים אלה חייבת בהדרגה להפוך לחלק מן התרבות הרגילה. התרבות הכללית וחינוך האנושות משתנה מתקופה לתקופה. למשל, אנו היום איננו מאושרים אם בגיל 10 ילדנו אינו יכול לקרוא או לחשב. אצל הרומאים זה כלל לא היה כך, הם לא היו מאושרים אם ילד בגיל 10 לא ידע עדיין את 12 הלוחות של החוק. אנחנו לא טורחים כל כך שילדינו יכירו את התנאים של החוק. הילדים שלנו וראשם המסכן יהיה בתסבוכת אומללה אם נעשה כך!

תודעתם של בני האדם משתנה מתקופה לתקופה, ואנו כרגע עומדים בפתחה של תקופה חדשה, כשהאבולוציה של האדמה ושל האנושות דורשים שקשרים אלה, היותר אינטימיים של חיי הנפש שלנו, יהפכו לחלק מהתודעה הכללית. על האדם יהיה להגיע לנקודה שבה הוא ידע את עצמו בצורה מדויקת יותר בהשוואה למה שנהוג עד כה. אחרת דברים אלה יעבדו חזרה על החיים האנושיים בכללותם בדרך מאוד לא נוחה.

בגלל שאיננו יודעים שמשהו אשר מניע אותנו בצורה עמוקה מקורו הוא כזה, כלל לא עולה בדעתנו שדבר כזה מתרחש בחיי הנפש שלנו. הדברים חוזרים חזרה, הם מפעילים את השפעתם על חיי הנפש שלנו. איננו יכולים להיות אחראיים עליהם. איננו מנסים להביאם אל תוך התודעה שלנו. והתוצאה היא, שאנו מגיעים לכל מיני מצבים ותנאים מוזרים. אנשים רבים סובלים רבות בימינו ממצבים של הנפש שהם מקבלים בפשטות ושלגביהם כמובן אין להם מושג שיש ליחסם לחוויות מוקדמות יותר. כל מה שקשור ברגשות שלנו תמיד חוזר אלינו בצורה זו או אחרת. ודאי תזכרו את הדוגמה האופיינית שאני משתמש בה לעיתים קרובות. אם אנו מלמדים ילד להתפלל, כלומר, אם אנו מלמדים אותו לפתח מצב-רוח ורגש לתפילה, ההשפעה של זה תפנה חזרה אלינו אחרי שנים רבות. זה מגיע מאוחר יותר. זה מבצע תפנית חזרה במרווח של זמן, אך אז הוא פונה שוב החוצה הלאה, ורק מאוחר יותר, אחרי זמן רב רגשות התפילה חוזרים ומתגשמים במצב-רוח מבורך. כפי שאמרתי תכופות: איש לא יוכל בזקנתו לברך אחרים, רק מעצם נוכחותו, מתוך דברים שקשה לראותם באופיו, אם לא למד בילדותו להתפלל. התפילות מופנות לידי הכוח לברך. זו הדרך שבה הדברים חוזרים חזרה אל החיים. ודבר זה הפך חיוני להבנתם של בני האדם.

האמת היא שבכישלוננו להבין דברים אלה שוכנת הסיבה מדוע האדם אינו יכול לתפוס את המשמעות העצומה של מיסטריית גולגותא. כי מבחינת התוצאה, איזו משמעות יכולה להיות עבור אנשים שתפוסים לגמרי בתוך התוצר של החינוך בן זמננו, כשהם שומעים: "אחרי שכריסטוס עבר דרך מיסטריית גולגותא, הוא איחד עצמו עם החיים הארציים האנושיים"? למעשה אנשים אינם מוכנים לעצב דעה בנוגע ליחס ההדדי שבו אנו עומדים בכל תחומי החיים שבהם ניתן למצוא את כריסטוס. ההשפעה של אימפולס כריסטוס לא מובחנת מספיק ברעיונות שבראשינו. וככל שנמהר להסתכל מטה אל התת-מודע, ככל שנמהר להפנות מבטנו מטה אל הספֵירה של הרגשות ולספֵירה של הרצון, אז נחייה, קודם כל, בספֵירה של הישויות האלמנטליות, אך ספירה זו של היישויות האלמנטליות היא בו בזמן גם חדורה למעננו באימפולס כריסטוס. דרך המערכת הריתמית שלנו – כשמדברים ברמה הפסיכולוגית – כלומר, דרך הרגשות שלנו – אנו צוללים מטה לתוך אותה מציאות שבה כריסטוס איחד עצמו. שם אנו מוצאים, אפשר לומר, את המקום שבו הכריסטוס נמצא באמת ובתמים – בצורה אובייקטיבית למדי, לא סתם דרך המסורת או דרך מיסטיקה סובייקטיבית. ויותר מכך אנו חיים עתה בתקופת זמן שבה האירועים שבאים ממקום זה בדרך שבה תיארתי עכשיו, מתחילים לקבל משמעות רבה בחייו של האדם. כי הם מתחילים להפעיל השפעה לא מודעת על ההחלטות של האדם, על כל מה שהאדם עושה; זה נכון, אפילו אם נאבקים בזה. אם רק נחדור לתוך עניין זה ונבין אותו, נוכל אז לחוות את ההשפעה בצורה מודעת; ופירוש הדבר, שנוכל להתמודד עם זה, אנו נוכל, כביכול, לקרוא לעזרתנו את עולמות הרוח ששייכים אלינו, נוכל לזמן אותם לעבוד איתנו.

התבוננות חיצונית תספיק בכדי לראות שבעניין הזה אנו עומדים בנקודת מפנה באבולוציה של האדם. עלי רק להתייחס כאן לעובדה אחת שדיברתי עליה לעיתים קרובות מנקודות מבט שונות. אם נסתכל על ההתייחסות הנהוגה בהיסטוריה, נראה שבמציאות, היא עדיין לא השיגה הבנה ביחס למיסטריית גולגותא. זיכרו רק את ההיסטוריה של העולם כפי שהיא בדרך כלל ניצבת מולנו. ניתן שם תיאור ביחס לזמנים של האשורים הקדומים והממלכות הבבליות, הממלכות הפרסיות והמצריות הקדומות היוונים והרומאים; ואז אולי תיזכרו בהתרחשות של מיסטריית גולגותא. ואחרי זה בא ההסבר על נדידת העמים וכו'. כמה מן ההיסטוריונים לקחו זאת עוד אל המהפכה הצרפתית או אל POINCARE (מתמטיקאי ופילוסוף צרפתי); ואחרים אל הנפילה של האכנסולרים (ECHENSOLLERS) – וכן הלאה. אך בכל האגדות והסיפורים שאנו נהנים לכנותם 'היסטוריות', לא תמצאו שום ציון ביחס להמשך העבודה של האימפולס של כריסטוס. מנקודת המבט ההיסטורית כפי שמתבטאת היום, זה כאילו שהאימפולס של כריסטוס פשוט הועף החוצה. הוא אינו נמצא שם. מדהים לראות כיצד, למשל, היסטוריון כמו ראנק (RANK), שהיה נוצרי ואשר היתה לו הערכה נכונה ביחס לאימפולס של כריסטוס – מתוך היבט סובייקטיבי, פשוט לא היה מסוגל להביא את האירוע של כריסטוס אל תוך ההיסטוריה. הוא לא ידע מה לעשות עם זה. זה אינו משחק שום תפקיד בתפיסת האדם, כפי שזה התבטא בהיסטוריה, הנצרות-הכריסטיאנית אינה שם עדיין. מדע הרוח האנתרופוסופי מטפל בפעם הראשונה בהיסטוריה בדרך שיש בה הערכה חיובית למדי לצרכים של התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, והאירוע של גולגותא צריך לפרוץ פנימה אל תוך מהלך האבולוציה ההיסטורית. לאירוע יש מקום נכון בתוך התמונה שאנו נותנים ביחס להיסטוריה של האדם, ואנו ממשיכים הלאה. לא רק שאנו מקבלים את האירוע של גולגתא אל תוך תמונת ההיסטוריה של האדם, אנו גם מציירים אבולוציה קוסמית כך שלמיסטריית גולגותא יש מקום בתוכה.

אם תלמדו את "מדע הנסתר בקוויו העיקריים"[3] תמצאו שאיננו מדברים שם רק על ליקויי שמש או ליקויי ירח או על פיצוצים או התפרצויות בקוסמוס, אלא אנו מדברים על האירוע של כריסטוס כעל אירוע קוסמי. מוזר לראות, שמנקודת המבט ההיסטורית האנושית, ההיסטוריונים, אינם מוצאים דרך לכלול את האירוע של הכריסטוס בתוך מהלכי האבולוציה של האדם, ומצד שני הנציגים הרשמיים של הדת כועסים כשהם שומעים שמדע הרוח האנתרופוסופי חודר לתחום, אשר מדבר על האירוע של הכריסטוס כעל אירוע בכל הקוסמוס. כשהם שומעים שאירוע הכריסטוס מובא ממש לקשר עם האבולוציה הקוסמית, הם מתחילים להתנגד בלהט. כך רואים כמה מעט נכונות יש מצד הכנסיות לפגוש את הדרישה – את הצורך של זמננו, את החיוניות שאירוע הכריסטוס יובא בזמנים אלה לקשר עם האירועים הגדולים של היקום. יש להודות שלעיתים קרובות היום אפילו תיאולוגים מדברים על הכריסטוס בדרך שאינה שונה משהם מדברים על כל ישות אלוהית אחרת. הם מדברים עליו לא בצורה שונה משהיהודים הקדמונים או כפי שהיהודים היום מדברים על יהוה. אמרתי לכם לפני מספר ימים כיצד אפשר להתייחס לספרו של ראנק, "מהותה של הכריסטיאניות", לשאת כך את שמו של כריסטוס בדרך שעשה זאת ראנק, הוא מחליף את השם הכללי של אלוהים, אך לא ממש נכנס למהות. כי למחבר אין כל ידע בקשר לטבעה המיוחד של הכריסטיאניות (CHRISTIANITY). בספרו "מהותה של הכריסטיאניות", דף אחרי דף הוא מתאר בדיוק את ההיפך ממהותה של הכריסטיאניות. הוא אינו מתייחס כלל לכריסטיאניות, הוא מתייחס להבנה הכללית ביחס ליהוה. חשוב להצביע על דברים אלה, כי הם קשורים ברמה עמוקה עם מה שחייב להתהוות בזמננו. אין זו תודעה מטושטשת של ההווה של עולם אבסטרקטי כללי הנדרש כאן: האבולוציה של התרבות האנושית דורשת שהאדם יביא לתוכה תודעה של עולם רוחני יסודי שבו אנו חיים עם כל מה שאנו חשים ורוצים לעשות, ומתוך מה שרוממנו את עצמנו בהקשר למה שאנו חושבים. אנו מתגלים מתוך זה, אם אפשר להתבטא כך, בלי הראש. למעשה מתוך נקודה עובדתית הופכת תפיסת עולם מסוג שונה לחלוטין למוצדקת, כשנעשה מאמץ לחדור לכל רגשותיו ולרצונותיו של האדם וזה קשור עם האימפולס של כריסטוס, הדברים התאפשרו רק עבור האסטרונומיה ועבור התיאוריה של האבולוציה שהתפתחו כל כך בתקופות האחרונות, ע"פ קווים של נוסחה אבסטרקטית, כי האימפולס של כריסטוס לא נתפס באדם ברמה הפנימית, אלא נשאר כמסורתי אפילו כאשר הוא נתפס בסובייקטיביות של בני האדם. ההתנסויות הפנימיות שלהם לא היו בו בזמן התנסות עולמית אובייקטיבית – כלומר, לחוות מתי אנו מרגישים יחסים הדדיים בין עצמנו ובין כל מה שמתרחש ברמה הרוחנית סביבנו.

פה ושם אפשר לראות אנשים המתחילים להיות מודעים בלהט לצורך הזה באימפולס חדש באבולוציה של האנושות, בזכותם של קשיים גדולים ביותר הם מגיעים להחלטה להיכנס לחיי רוח ממשיים. כשאנשים מדברים על הרוח הם פחות או יותר בעלי תשוקה להשיג את האבסטרקט.

אני אומר, שאפילו מודעות לכיצד אנו עומדים ביחס למחשבות שלנו חייבת להשתנות. כבר התייחסתי לזה מתוך היבט כזה או אחר בזמנים שונים. כי, כפי שכבר הצבעתי שוב ושוב, המדע האנתרופוסופי הרוחני עלה בתקופה הנוכחית על מנת להשלים מטרה מוגדרת. הוא אינו התוצאה של משהו דמיוני במיוחד או קפריזה ליצור התלהבות לאידיאל בכיוון זה. הוא עובד מתוך ראייה אל תוך הצרכים של האדם בזמן הנוכחי. ועלינו, בנקודה זו שוב, ליחס את הצרכים של הזמן הנוכחי לכוחות נפש מסויימים שהיו נוכחים בתקופות קודמות כשהאדם היה בקשר קרוב יותר עם סביבתו הרוחנית. כי בתקופות קודמות מצבה של נפש האדם היה שונה בהחלט. כפי שתדיר הסברתי לכם, איננו יכולים להסתכל על המשך התפתחותו של האדם מבחוץ. האימפולסים להתקדמות האבולוציה האנושית חייבים בעתיד לבוא מבפנים, והם צריכים להמשיך מתוך ההקשרים שלנו עם העולם הרוחני; ואל לנו להיות סומים בפני העובדה, שאם לא יתווסף משהו להתנסויות של החיים בזכות המאמץ שלנו עצמנו, זה יהפוך בצורה גוברת ויהפוך להתנסויות של שקיעה. אנו כבר מוצאים עצמנו באבולוציה היורדת של האדמה, ועלינו כבני אדם להרים עצמנו מעלה ע"י מאמצינו אם ברצוננו לעבור את האבולוציה של האדמה. כי אנו נוכל להתגלות רק מעבר לה באמצעות הקשר שלנו עם עולם הרוח. המאמץ שלנו אל הידע שאותו יהיה עלינו להרגיש ככוח ויכולת בתוכנו, הוא המאפשר לנו כבני אדם לעבור אל שלב העתיד של האבולוציה. האנושות כשלמה תוכל כך להיות ברת יכולת לעבור, כשהארץ תמות מתחתיה, אפילו כמו בסקאלה הקטנה של כל אחד מאיתנו כשאנו עוברים הלאה לשלב האחר של האבולוציה כשהגוף שלנו יתפוגג וימות ונעבור את שער המוות. אנו עוברים כאנשים אינדיבידואליים דרך שער המוות. וזה אומר שאנו עוברים אל עולם הרוח. הגוף מת ונעלם מתחתינו. כך יהיה פעם עבור האנושות כולה. האנושות תתפתח הלאה לקיום יופיטר. הארץ תהפוך לגופה. כבר עכשיו אנחנו בשלב של המוות באבולוציה. האדם האינדיבידואלי מקבל קמטים ושיער אפור. הגיאולוג יודע כיצד להתבונן נכון, הארץ כבר נושאת על עצמה היום את הסימנים שאינם מוטלים בספק – ביחס לזיקנה. היא הולכת ומתה ממש מתחת לרגלינו. השאלה הרוחנית שאנו פוגשים היום עובדת מול תהליך ההזדקנות של הארץ. עלינו לאפשר לעובדה זו לחלחל עמוק לתוך התודעה שלנו.

בזמנים הקדומים, דיברו מנקודת מבט שונה, על הקשר הקרוב שבין הידע ביחס למיסטריות ובין הבריאות הפיזית והריפוי. זו היא אמת אשר חייבת כעת להתחיל שוב למצוא את דרכה אל תוך תודעת האדם. כל חיפוש רציני אחר ידע או הכרה חייב להוליך למחשבה: לכן, אני עושה משהו להעלאה והמשך האבולוציה של כל האנושות כולה. ברור שלעולם לא נגיע לתודעה זו כל עוד לא נבין את התהליך הבסיסי שמתרחש סביבנו כפי שתיארתי לכם. כי עד שלא נכיר בזאת, אנו נאלצים לראות כעניינינו האישי את כל מה שאנו מרגישים רוצים ועושים. אין לנו מושג שזה משהו שהמהלך שלו נלקח מחוצה לנו כמו גם מתוכנו.

ויהיה צורך עוד ליותר מכך. בענפים המדויקים של הידע האנושי יהיה צורך ליישר קו עם ההתרחבות הזו של המחשבה שלנו וההבנה את העולם. וכאן הרשו לי להתייחס למשהו שיכול גם לא להיות מובן לכולכם.

יותר ויותר תחומים של ידע נמצאים היום עדיין בשיאם – ואולי עוד יותר מכך! למשל תוכלו למצוא היום במדע המדויק את הרעיונות הכי בלתי אפשריים. אבחר רק דוגמה אחת, שאולי תוכל להיות מובנת ברמה הכללית. באופן כללי יש לאנשים תפיסה טריוויאלית כזו: שם בחוץ באיזה שהוא מקום נמצאת השמש, מתוך השמש יוצא אור לכל הכיוונים בדיוק כפי שיוצא מכל מקור-אור אחר. ותמצאו שבכל מקום שבו אנשים מאמינים בדרך הפצה זו של האור עם המושג המתמטי, הם יאמרו: אתה רואה האור מתפזר החוצה ואל האין-סוף, ואז – מדוע בצורה זו או אחרת זה נעלם: הוא אובד בהדרגה מתוך היחלשותו. אך זה אינו כך. כל מה שמופץ או מתפזר בדרך זו מגיע לגבול ומתוך גבול זה הוא מבצע שוב תפנית חזרה, הוא חוזר חזרה אל המקור ממנו הוא בא, אך צורתו השתנתה. אור השמש אינו יוצא אל האין-סוף, אלא מבצע תפנית חזרה אל עצמו – לא כאור, אלא כמשהו אחר. ובכל זאת הוא חוזר.

מיכאל - 7 2

כך זה באמת עם כל אור. וכך זה עם כל סוג של פעילות, כל הפעולות וההשפעות כפופים לחוק הגמישות. האלסטיות שבהם יש לה תמיד גבול או סוף. ובכל זאת מושגים, כפי שתיארתי בפניכם קודם, עוברים בשטף בתוך מה שכביכול נקרא המדע המדויק שלנו: תמצאו אותם מוצגים היום, אנשים מעריכים מעט מידי את העובדות הממשיות. אם הייתם פיזיקאים, הייתי מפנה את תשומת לבכם לדרך שבה אנשים מתעסקים עם מרחב ההופך לזמן. הם מכנים את המהירות, שהיא בדרך כלל מסומנת באות V, כפעילות של מרחק וזמן. והם מגיעים למשוואה הבאה; T / D = V אך ידידיי היקרים זה לחלוטין אינו נכון.

( הפירוש: מהירות = זמן/מרחב).

המהירות אינה תוצאה. המהירות היא העיקרון האלמנטרי או האיכות שמַשהו, אם הוא חומרי או רוחני, נושא בתוך עצמו. ואת המהירות הזו אנו מנתחים; אנו מבקעים לזמן ולמרחב. אנו הופכים מתוכו את שני הדברים לאבסטרקטיים – מרחב וזמן. אך מרחב וזמן אינם דברים אמיתיים כשלעצמם. המהירות מצד שני, מגוון של מהירויות, זה אמיתי.

התבוננות זו אני עושה עבור הפיזיקאים. הם יבינו אותי כשאני אומר שהבסיס התיאורטי של הידע שלנו של הזמן נקבע ע"י מושגים שרובם לא יציבים. למעשה זה לא מאפשר לנו לקיים או להחזיק בהם אם היינו במצב שבו יכולנו להבין את הרוחני במציאות הנכונה שלו.

זהו הדבר הממשי הנדרש מאיתנו בתקופת מיכאל הנוכחית. פירושו שעלינו לקחת בהכרה מלאה את הסביבה של האדם. עלינו לדעת את הישויות האלמנטליות השונות ואלה הגבוהות יותר הנמצאות בסביבה של האדם, בוודאות כזו כפי שאנו יודעים את האוויר והמים שבסביבה שלו. אלה הם הדברים שחיוניים וחשובים לנו; והם חייבים שוב להפוך לחלק מהחינוך הכללי והתרבות כפי שהיו בעבר הרחוק בזמנים הקדומים. אנשים אינם מוכנים להודות בכך. הם לא יודו ששינויים מיידים אלה מתרחשים באבולוציה האנושית כפי, שלמשל, התרחשו בנקודת-המפנה באמצע המאה ה- 15 . ובכל זאת אפשר להוכיח זאת מתוך עובדות ופרטים ממשיים.

אדם, שוודי או נורווגי, כתב לאחרונה ספר בו הוא מצטט רבות מתוך האלכימאים. הוא מצטט במיוחד קטע שבו מוזכרות כל הצורות של הדברים – כספית, אנטימון וכן הלאה. והמחבר הזה של הספר, אשר ניתן לראות שהוא כימאי טוב, אומר שהוא אינו יכול לעשות משהו מהרצפט של האלכימאים. הוא אינו יכול לעשות זאת מהסיבה הפשוטה שכאשר הכימאי של היום מדבר על כספית או על כסף-מהיר, הוא מתכוון למתכת החיצונית. אך בספר שמתוכו הוא מצטט, פירושן של המילים שונה לחלוטין. הן אינן מתייחסות כלל למתכת חיצונית, הן מתייחסות לדברים או לתהליכים שנוכחים ומתרחשים באורגניזם האנושי. זה ידע ביחס לישות הפנימית של האדם שעומד כאן על הפרק. המילים נכתבו במובן שבו הן נכחו בתודעה של המחבר האלכימאי. בכל אופן בהחלט אפשרי לקרוא אותם כאילו היית קורא תאור של עבודה במעבדה שהתנהלה עם מכשירים! רק שאינך מבין את המשמעות! ואין לך ברירה אלא להסתכל על זה כעל שטות. אך בכל זאת יש לזה משמעות, כשנדע למה התכוונו ע"י המילים אנטימון, כספית וכן הלאה בזמנים קדומים אלה, אכן נמצא היבט מסויים שבו הם התייחסו למתכת החיצונית, אך הם התייחסו קודם כל לתהליכים הפנימיים של טבע האדם, אשר ביחס אליהם היתה קיימת גישה אחרת מאשר היום. בכתבים של הזמנים ההם שלפני המאה ה- 15 יש לקרוא בהתאם – בצורה שונה לגמרי – עם הבנה שונה מאשר בספרות אשר יצאה אחרי תאריך זה. דברים כמו אלה נותנים הזדמנות ללמוד אפילו חיצונית את השינויים העוברים ומתרחשים בזמן הזה בחיי הנפש של האדם. במשך זמן רב עתה, למעשה במשך מאות שנים, האנושות לא נתנה כל ערך לדברים אלה, אך היום אנו חיים בתקופה שבה עלינו להתחיל להציב להם ערכים גבוהים מאוד.

———————————————————————————–

  1. יצא בעברית בהוצאת בדולח.
  2. תרגמה מאנגלית את השיר: מרים פטרי.
  3. יצא בעברית בהוצאת תלתן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *