האמנות לאור חוכמת המיסטריות – 05

האומנות לאור חוכמת המיסטריות

רודולף שטיינר

8 הרצאות שניתנו בדורנאך 1914-15

GA275

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הרצאה זו נמצאת בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 5 1.1.1915

החוויה המוסרית בעולמות הצבע והצליל

לכל דבר בעולם, לכל מאורע ולכל פעילות בהתנהגות אנוש יש שני צדדים שהם קטבים מנוגדים.

אתמול היה זה תפקידי להצביע על כך שדרך הבנה מלאת רגש של השקפת העולם המדעית רוחית שלנו, צריכה נפש אנוש לרכוש יראת כבוד ומסירות לעולמות הרוחיים. הקוטב הנגדי לגישה מסורה זו היא פעילות רבת מרץ על חיינו הפנימיים, תחזוקה רבת מרץ של הגורמים המתפתחים של נפשנו בדגש על שימוש מתמשך בחוויותינו למטרת למידת משהו מהן והתקדמות ביחס לכוחותינו הפנימיים, כך שיהיה אשר יהיה מה שנפגוש בחיים ומה שיתרחש סביבנו, בין אם הוא קל להבנה ובין אם לא, נמנע תמיד את סכנת לכתנו לאיבוד. לוּ יהיו לנו תמיד הנסיבות לאחזקה נאותה של עצמנו ושל מציאת עוצמה בעצמנו לפיתוח הבנה למה שעשוי לפגוש בנו תכופות באורח בלתי מובן בהיקפו, ולא ישפיע סוג המסירות – לדברים שאודותם דיברנו אתמול – על התפתחות נפשותינו באורח כזה, שנרכוש הבנה נאותה ביחס להווית הקיום האוניברסלית. דבר זה, ידידיי היקרים, מהווה את הברכה, ברכת השנה החדשה שברצוני להעניק לכם היום בראשית השנה.

זה עתה הזכרנו מסירות, וברצוני להמשיך זאת בתזכורת אודות הפעילות מלאת המרץ על חיינו הפנימיים. הירח המלא המאיר עלינו כלפי מטה מהקוסמוס בערב ראש השנה החדשה מהווה סימבול למחזוריות שבה אנו זוכרים דברים אלה. אילו היה זה ההיפך והשנה היתה מתחילה בחרמש הירח כי אז הייתי עושה את הדבר הנכון בהביאי אליכם תזכורות אלה בסדר הפוך. או אז הייתי נועל את השנה בתזכורת כוח ההתפתחות הפנימית והייתי צריך להשאיר להיום את המחשבות על יראת כבוד.

עלינו לייחס חשיבות גוברת והולכת למציאות בנתינת הדעת לסימבול כזה שמאיר עלינו מתוך המקרוקוסמוס. וברגעי השלווה שלנו השנה, הבה נפעיל עלינו רמז זה באורח כזה שתוכל להיות לו חשיבות מיוחדת בחשיבה, תחילה, על הטרנספורמציה, שכוח יראת-הכבוד עשוי להסב בנו ואז להמשיך זאת בחשיבה על הטרנספורמציה שכוח ההתמדה הפנימית, האחזקה המתמדת של אנרגיית נפש פנימית צריך לגרום בנו.

רצף מחשבות אלה הוצב עבור השנה הממשמשת ובאה על ידי כתב הכוכבים, והעולם יגיע בהדרגה להכרה חוזרת בדבר שלקריאת כתב הכוכבים משמעות של ממש לאדם. ועל כן הבה ונשתדל ואפילו בפרטים כגון אלה, לתת תשומת לב לחוק רב העוצמה של הווית הקיום האנושית ולשאוף להרמוניה בין המקרוקוסמוס והמיקרוקוסמוס. המקרוקוסמוס דובר אלינו על פני ימים אלה באורח בולט ביותר ואנו נמצא כיצד לנצור את המיקרוקוסמוס שלנו בהרמוניה עם המקרוקוסמוס, וזאת אם נתנהג בתיאום עימו במהלך שנה זו שהחלה בלב מאורעות כואבים כל כך.

אם תשתדלו לתת דעתכם ולראות מֶה היה הלך הרוח ששרר בשיחותינו במספר הימים האחרונים, כי אז תגידו שבהתייחס לעובדות שמדע הרוח העלה את ערכן בעינינו אנו חיים בפרק זמן של תמורות, של תקווה, היות ויהיה עלינו כעת לקבל מושג מהכיוון שהמשך מהלך התפתחות התרבות האנושית חייב ליטול. מהתמורה שצריכה לבוא מתפיסת עולם חומרנית בלעדית לתפיסת עולם רוחית. הדבר שאליו אנו מתכוונים כאן, לא יוכל להתחולל באורח מלא עד שייכנס לכל ספרת חיים וישרטט במיוחד בדרגה בולטת בספֶירות תרבות הרוח.

כבר היו לנו רמזים שונים שמראים שהבנת ההשקפה המדעית-רוחית שמשתלטת על רגשותינו ואינה שכלית בלבד, אמורה להביא שינוי הן ביצירתיות האמנותית והן בהערכת האמנות, הואיל והכוחות שאנו רוכשים מכך עשויים לתת לנו תפיסת עולם אמנותית. בבניין הגיתהאנום שלנו אנו עושים זה עתה את הניסיון להראות ולוּ חלק קטן ממה שעשוי ליטול צורה אמנותית מתוך האימפולסים המדעים-רוחיים.

אנו יכולים לצפות בפרק זמן שבוֹ אנו נוכל להיכנס באורח מלא לתוך הרגשות שעשויים לעלות מתפיסת העולם המדעית-רוחית, פרק זמן שבו תהיה הדרך ליצירת אמנות שונה מבחינות שונות מזו שבעבר. היא תהיה חיה הרבה יותר ומדיום היצירתיות האמנותית יחווה באורח אינטנסיבי יותר בנפש אנוש. הנפש תהיה מסוגלת לחוות צבע וצליל באורח פנימי הרבה יותר, במעין אורח רוחי מוסרי וביצירות האמנים נפגוש עקבות מחוויותיהם של האמנים בקוסמוס.

בעיקרו של דבר היתה הגישה של יצירתיות אמנותית והערכה אמנותית בפרק זמן בעבר סוג של הסתכלות חיצונית, פניה למשהו שהשפיע על האמן מבחוץ. הצורך לפנות אל הטבע ולמודל להסתכלות חיצונית גבר יותר ויותר. לא כך הדבר שבאמנות העתיד תתקיים דחיית הטבע והממשות החיצונית. הדבר רחוק מכך, כי תהיה התלכדות אינטימית רבה יותר עם העולם החיצוני, התלכדות כה רבת-עוצמה שתכסה לא רק את הרושם החיצוני של צבע וצליל וצורה אלא אף כזאת שניתן לחוותה מעבר לצליל, לצבע ולצורה. ניתן יהיה לחוות מה מתגלה בהם. ישויות אנוש תגלינה גילויים חשובים בעתיד מבחינה זו. למעשה הן תלכדנה את הטבע המוסרי-רוחי שלהן עם תוצאות חישת החושים. ניתן לצפות מראש העמקה ללא קץ של הנפש האנושית בתחום זה. ניטול דוגמא מסוימת כהתחלה. אנו פשוט נדָמה לעצמנו שאנו מביטים במשטח שבורק כולו באותו גוון של אדום עז, ונניח שיעלה בידינו לשכוח כל דבר אחר שמסביבנו ולהתרכז לגמרי בחוויית צבע זה, כך שהצבע יהיה לפנינו לא רק כמשהו שפועל עלינו אלא כמשהו שאנו עצמנו מלוכדים, שמצויים אנו בפנימו. או אז תהיו מסוגלים לחוש כאילו אתם שרויים בעולם ובעולם זה הכל בכם הפך לצבע, כל דביר נפשכם, ולהיכן שנפשכם מגיעה בעולם – אתם תהוו נפש מלאה באדום, חיה באדום, בתוכה ומחוץ לה אדום. ועם זאת – לא תהיו מסוגלים לחוות זאת בעוז בנפש אלא כאשר ישתנה הרגש החופף לכך בטרנספורמציה לחוויה מוסרית, חוויה מוסרית של ממש.

אם נצוף דרך העולם כאילו אנו אדומים, כשאנו מזהים עצמנו עם האדום ועצם נפשנו וכל העולם אדומים לחלוטין, לא נוכל להימנע מלחוש שכל העולם האדום הזה ממלא אותנו בסובסטנציה של זעם אלוהי המגיע ובא לקראתנו מכל העברים כתגובה לכל אפשרויות הרוע והחטא שבנו. בחלל אדום ללא גבולות זה נוכל לחוש כאילו ניצבנו לפני כס המשפט של אלוהים והרגש המוסרי שלנו ייעשה לסוג של חוויה מוסרית שעשויה להתהוות בנפשותינו בחלל האין סופי. ובבוא התגובה, כאשר משהו בוקע ועולה בנפשנו בהיות לנו חוויה זו באדום אינסופי, או יכולתי לומר באותו אדום בלעדי, אוכל לתאר זאת באומרי שאנו לומדים להתפלל. אם תוכלו לחוות את הקריאה והקרינה של הזעם האלוהי יחד עם כל אפשרויות הרוע בנפש אנוש ואם תוכלו לחוות באדום כיצד לומד האדם להתפלל – חווית האדום מעמיקה בעוצמה רבה. אנו אף יכולים להיות בצורה שנוטל אדום בהיכנסו לחלל.

או אז נוכל להבין כיצד נוכל לחוות ישות שקורנת טוּב והיא מלאה בנדיבות אלוהית וחסד, ישות שברצוננו לחוש אותה בספרת החלל. או אז נחוש בצורך להביע חסד אלוהי זה וטוּב אלוהי זה בצורה שתבקע ותעלה מהצבע עצמו. אנו נחוש בצורך לאפשר לחלל להיהדף הצידה כך שהטוּב והחסד יוכלו לקרוא ישר. לפני שהחלל היה שם – התרכז הכל במרכז ועתה נכנסים הטוּב והחסד לחלל ובדיוק כשם שעננים נהדפים הצידה, כך נִשְסע החלל ומתכווץ כדי לפנות דרך לחסד ויש לנו הרגשה שמה שמתפזר יש לציירו באדום. כאן במרכז (משרטט) יהיה עלינו לציין קלושות משהו כמו אדמדם שקורן לתוך האדום המתפזר.

נהיה נוכחים בכל נפשנו בנטול הצבע צורה ובכל נפשנו נחוש הד מתחושת הישויות המשתייכות – במיוחד לתהליכי האדמה שלנו, בהעפילן לרמת האלוהים ובלומדן לעצב את עולם הצורות בצבעים. אנו נלמד לחוש משהו מהפעילות היצירתית של רוחות הצורה שהן האלוהים, ואז נבין כיצד יכול הצבע ליצור צורות כפי שנרמז במחזה הראשון ממחזות המיסטריה. כך נבין משהו – כיצד נעשה טבע פני השטח של הצבע למשהו שיש להשתלט עליו, היות ומלווים אנו את הצבע לתוך הקוסמוס. אם מצוי אף רצון חזק עשויה להתהוות תחושה כזו של שטראדר בראותו את תמונת קפזיוס ובאומרו שהיה רוצה לדקור בקנבס.[1]

אתם רואים, שאכן נעשה הניסיון במחזות מיסטריה אלה להראות בצורה אמנותית מה מתרחש בנפש בנסותה להתפשט בתוך הכוחות הקוסמיים ולחוש מה חשות רוחות הקוסמוס. זו היתה למעשה ראשית כל האמנות, אולם התקופה החומרנית חייבת היתה לבוא והאמנות הקדומה, שבה כושר אבחנה אלוהי ושבה נתגלה הרוח בחומר, צריכה היתה להשתנות לאמנות משנית, חומרנית. האמנות מהתקופה החומרנית מהווה, בעיקרו של דבר, סוג של אמנות שאינה מסוגלת ליצור אלא אך ורק לחקות. הסימן של כל אמנות-משנית הוא זה שזקוקה היא לאובייקטים לחקותם וכן שאין היא יוצרת את הצורה בראש ובראשונה מחומר הגלם.

הבה וניטול דוגמא נוספת. נדמה לעצמנו שאנו עושים את אותו הדבר בפני שטח שצובעים בצבע כתום – כפי שעשינו בפני הצבע האדומים. נחווה משהו שונה לחלוטין הפעם. אם נשקיע עצמנו בו ונתלכד עימו – אז במקום לחוות בתחושת זעם אלוהי שנוחת עלינו תהיה לנו תחושה שזה שבא לפגוש אותנו כאן יש בו הרבה פחות מהצד הרציני של הזעם והוא לא רק רוצה להענישנו אלא רוצה למזוג עצמו בנו ולציידנו בכוח פנימי.

בהיכנסנו לעולם ובהתלכדנו עם פני השטח הכתומים אנו נעים באורח כזה שבכל צעד שאנו פוסעים אנו חשים שכשאנו חווים כתום, חווים את כוחות הכתום, אנו נעשים חזקים יותר ויותר ושמה שבא אלינו מתוך הכתום אינו בא אך ורק כדי להענישנו ולשוברנו בחריצת משפטו, אלא מהווה הוא מקור לעוצמה. כך אנו נכנסים לעולם בכתום. או אז אנו חשים בכמיהה להבין את הטבע הפנימי של הדברים וללכד עצמנו בו. בחיותנו באדום אנו לומדים להתפלל ובחיותנו בכתום אנו חווים את הכמיהה לידע הטבע הפנימי של הדברים.

אם נעשה את אותו הדבר בפני שטח צהובים נחוש כאילו הועברנו לאחור לראשית מעגל הזמן שלנו. נחוש שאנו חיים בכוחות שמהם נבראנו בהיכנסנו להתגשמות הארצית הראשונה שלנו. נחוש קירבה בין מה שאנו מהווים במהלך כל הווית הקיום של האדמה ובין מה שבא לפגוש אותנו מהעולם שלפנימו אנו נוטלים את הצהוב שעימו אנו מלוכדים.

ואם תזדהו עם הירוק ותלוו את הירוק לתוך העולם, דבר שניתן לעשותו בקלות רבה בהסתכלות בדשא ירוק כשאתם חוסמים בעד כל דבר אחר מלהיכנס ואתם מתרכזים בכך לגמרי, ואז משתדלים אתם להשקיע עצמכם בדשא הירוק כאילו היה הירוק פני שטח של ים מגוון – או אז תחוו בתגבור פנימי של עוצמה במה שאתם בהתגשמות מוגדרת זו. חשים הינכם עצמכם בהיעשותכם בריאים באורח פנימי ובו-זמנית נעשים אתם באורח פנימי לאגואיסטים יותר, חשים אתם בתמרוץ הכוחות האגואיסטים בפנימכם.

אם תעשו את אותו הדבר בפני שטח כחולים, כי אז תשוטטו בעולם בתשוקה ללוות את הכחול לעד ולהשתלט על האגואיזם שלכם, להיעשות למקרוקוסמיים, ולפתח מסירות. אתם תראו בכך ברכה אם תוכלו להישאר מקרוקוסמיים לפגישתכם עם החסד האלוהי. אתם תחושו עצמכם מבורכים על ידי החסד האלוהי אם תוכלו לעבור בעולם כך.

וכך אנו לומדים להכיר את הטבע הפנימי של הצבע וכפי שאמרתי לפני כן, אנו יכולים לצפות מראש פרק זמן כשלהכנתו של אמן תהיה משמעות של חוויה מוסרית – מסוג זה בצבע, כשההכנה החווייתית ליצירתיות אמנותית תהיה הרבה יותר פנימית ואינטואיטיבית מאשר היתה אי פעם בזמנים עברו. כי הנה אני נותן לכם רמזים אחדים בלבד והם יתפתחו הרבה בהמשך בעתיד. הם יחזיקו בנפשותיהם של בני אדם ויחדירו בהן חיים בחוש כביר ליצירתיות אמנותית, בה בשעה שהתרבות החומרנית שנכנסה לתקופה המודרנית שלנו מייבשת את הנפש ועושה אותה לפאסיבית. יש לשוב ולהמריץ את הנפשות על ידי כוח מבפנים. יש להחזיק בהן על ידי כוחות פנימיים שיחס להם לדברים. כדוגמא ספציפית לכך נטלתי את הצבעים שמציפים את העולם.

עולם הצלילים יעמיק ויחדיר חיים בחיי הנפש באורח דומה. במהלך פרק הזמן שמתקרב כעת לסיומו, היה הדבר העיקרי שאדם חווה צליל כמו שהוא ואת היחס ההדדי בין צלילים. בעתיד יהיה לאל ידם של בני האדם לחוות את המצוי מעבר לצליל. הם יראו את הצליל כמו אשנב שדרכו נכנסים הם לעולם הרוחי ואז לא יהיה זה תלוי ברגש מעורפל כיצד מצטרף צליל מסוים לרעהו כדי ליצור לחנים למשל, אלא שעל ידי מעבר בצליל – הנפש אף תחווה תכונה רוחית מוסרית מאחורי הצלילים הנפרדים. הנפש תיכנס לעולם הרוחי כאילו דרך אשנב. סודות הצלילים השונים יתגלו בחוויה זו שמעבר לצלילים.

אנו עדיין רחוקים מרחק רב מהרגש של היותנו מסוגלים לעבור מעולם החושים אל העולם הרוחי דרך האשנב של כל צליל. אולם דבר זה בוא יבוא. אנו נחווה את הצליל כאשנב שנוצר על ידי האלים מהעולם הרוחי שבָעֵבר ההוא אל עולם גשמי פיזי זה, ואנו נטפס דרך הצליל מתוך העולם הגשמי-פיזי לתוך העולם הרוחי. דרך מרווח ה'פרימה' למשל, שאותה אנו חווים כאבסולוטית ולא בהתייחסות לצלילים הקודמים של הסולם, אנו חווים בסכנה בעוברנו מעולם החושים לתוך העולם הרוחי. מאיימים עלינו בכניסה שנילקח בשבי. הפרימה רוצה לבלוע אותנו בצורה איומה ביותר דרך אשנב הצליל ולהסב להיעלמנו לחלוטין בתוך העולם הרוחי. בהניחנו שאנו חווים את הפרימה כאבסולוטית, נחוש שעודנו חלשים מידי בעולם הפיזי במובן רוחי ושנבלעים אנו על ידי העולם הרוחי בטפסנו דרך אשנב זה. זוהי החוויה המוסרית בכניסה לעולם הרוחי דרך מרווח הפרימה. אני מפשט את זה מידי כעת, תהיה לנו חוויה מאוד מגוונת שתכיל בה ססגוניות פרטים ללא גבול.

בטפסנו מתוך העולם הפיזי לתוך העולם הרוחי דרך אשנב הסקונדה תהיה לנו התרשמות מכוחות בעולם הרוחי מעבר אשר מרחמים על חולשתנו ואומרים: ובכן, מה חלשים הייתם בעולם החושים הפיזי. אם אך תטפסו לתוך העולם הרוחי דרך הפרימה אצטרך להמס אותכם, לבלוע אותכם ולקרוע אותכם לגזרים, אך אם תיכנסו דרך מרווח הסקונדה אציע לכם משהו מהעולם הרוחי ואזכיר לכם אודות משהו שנמצא שם. המוזר הוא שכאשר אנו מטפסים מהעולם הפיזי לתוך העולם הרוחי דרך הסקונדה, דומה הדבר כאילו מתפעמים המוני צלילים לקבל את פנינו. אנו נכנסים לעולם דומם לחלוטין בהיכנסנו לעולם הרוחי דרך הפרימה האבסולוטית. אם אנו נכנסים דרך הסקונדה אנו מגיעים ובאים אל עולם שבו, אם נאזין, נשמע צלילים שונים גבוהים-שקטים בהתפעמם כשהם רוצים לנחם אותנו בחולשתנו. ועם זאת אנו חייבים לעבור דרך האשנב באורח שבוודאי לא היינו יכולים לעבור בבית פיזי-גשמי היות ובעל הבית היה זורק בנו מבט מוזר אילו היינו פוסעים פנימה דרך החלון ונוטלים את כל החלון עימנו, אולם בעולם הרוחי – את זה חייבים אתם לעשות – לקחת את הצלילים עמכם ובהתלכדות עמם להיות שם מעֵבר, מעֵבר לצד השני של המחיצה הדקה שמפרידה אותנו מהעולם הגשמי-פיזי, אשר בו עלינו לדמות לעצמנו את הצלילים כאשנבים.

אם תיכנסו לעולם הרוח דרך מרווח הטרצה תהיה לכם תחושה של חולשה רבה עוד יותר. אם תיכנסו לעולם הרוחי באורח זה תרגישו שבאמת הייתם חלשים מאוד בעולם הגשמי-פיזי באשר נוגע הדבר לתכולה הרוחית. אולם ביחס לטרצה – וזכרו שהפכתם לצליל, אתם עצמכם נעשיתם לטרצה – תחושו שישנם ידידים, אשר אף אם הם עצמם אינם טרצות, מתקרבים אליכם בהתאם לסוג הנטיה שהיתה לכם בעולם הגשמי. אם נכנסים אתם דרך הסקונדה דומה הדבר להתפעמות עדינה של צלילים רבים שעמם מתחלקים אתם בחיים באופן כללי בהיכנסכם דרכם, בה בשעה שצלילים שהם ידידים זה לזה, באים לפגשכם דרך הטרצה. אנשים שרוצים להיעשות למלחינים יצטרכו להיכנס במיוחד דרך הטרצה היות ושם מצויים מחזורי הצליל, יצירות הצליל שימריצו את היצירתיות האמנותית שלהם. לא תמיד תיפגשו על ידי אותם הידידים-בצליל היות והסוג שבו תפגשו תלוי בהלך הרוח שלכם, ברגש שלכם ובמזג שלכם ולמעשה לפי נטייתכם בחיים בתכונות ובאופי כשעוברים אתם דרך הטרצה לתוך החיים הרוחיים. תוצאתו של דבר זה במגוון אפשרויות ללא גבול.

אם תחדרו דרך מרווח הקוורטה לתוך העולם הרוחי – תהיה לכם חוויה מוזרה. למרות ששום צלילים חדשים אינם מופיעים משום כיוון, הרי שהללו שהגיעו ובאו לפני כן, כאשר חוויתם את הטרצה – ישכנו קלילות בנפש כזיכרונות. ואתם תגלו שבהמשיככם לחיות עם זיכרונות צליל אלה הם ייטלו, באורח מתמשך והולך, גוון חדש: פעם ייעשו בהירים ועליזים ככל האפשר ובפעמים אחרות ירדו לעצבות מירבית. הנה הם בהירים כאור היום והנה הם שוקעים מטה מטה לדממת-קבר. שינוי גוון הקול, האורח שבו עולה הצליל ויורד ובקיצור כל הלך הרוח של היצירה הצלילית יקבל נביעתו לאורך נתיב זה, מזיכרונות-צליל אלה.

מרווח הקווינטה תיצור חוויות סובייקטיביות יותר, אשר פועלות להמריץ ולהעשיר את חיי הנפש. זו דומה למקל-קסמים שמעלה את רזי עולם הצליל מעֵבר מתוך מעמקים בל ישוערו.

חוויות מסוג זה תבואנה אל אדם כשאותו אדם אינו מסתכל סתם כך בדברים ובתופעות בעולם או סתם כך מקשיב להם, אלא חווה אותם מבפנים. זהו סוג החוויות שצריכות להיות לאנושות ובמיוחד דרך צבע וצליל, אך גם דרך צורה, כדי לממש אותה באופן כללי דרך ספרת האמנות ולהסתלק מההתייחסות החיצונית בלבד אל דברים ותפעולם – דבר האופייני לתקופה החומרנית – וכדי לחדור לתוך הסודות הפנימיים אשר בלב הדברים.

ואז יקרה משהו בעל משמעות כבירה לאדם והוא יתמלא במודעות זיקתו אל הכוחות הרוחיים האלוהיים אשר בלתי מודעים הם לו כשמודעותו מוגבלת לספרה החומרית ואשר מנחים ומובילים אותו דרך העולם. ואז, ובראש ובראשונה תהיינה לו חוויות פנימיות – חוויות של הכוחות שמנחים את האדם מהתגשמות להתגשמות.

אם לא יעלה בידינו לחמם קטר – הוא לא יוכל למשוך רכבת. יש להמריץ ללא הרף את הכוחות שמסבים לדברים להתרחש בעולם. יש להמריץ גם את הכוחות שהודפים באנושות קדימה, ואכן קורה כדבר הזה. על האדם ללמוד שהוא קשור לכוחות אלה.

פעם היתה לי החוויה הבאה, הראויה לציון. פעם היה עורך דין מפורסם בעיר שבה גרתי למשך זמן מה, סנגור מפורסם מאוד, שאליו התקבצו אנשים משום שהאמינו שבידו לנצח במקרי-חוק קשים ביותר. ולעיתים קרובות היה כך. כושר דיבורו היה יוצא מגדר הרגיל ואנשים שהכירוהו – כיבדוהו ביותר על כך. פעם הפקידו בידו מקרה קשה שנגע באיש עשיר. האיש העשיר היה סובל מעונש חמור אילו הוכחה אשמתו. הסנגור השתמש בכושר דיבור נהדר ביותר ובמיומנות מופלאה. הוא נאם ארוכות והאנשים ששמעוהו היו משוכנעים שאם חבר המושבעים לא יעזוב את הנאשם לנפשו לא ניתן יהיה לעשות דבר. כל מי ששמע את המיומנות המדהימה של הסנגור היה משוכנע לגמרי שחבר המושבעים יפרוש ויניח לנאשם.

אולם בחצר בית המשפט היה לא רק סנגור מיומן, אלא אף שופט מיומן ולמרות שהשעה לא היתה עדיין כה מאוחרת עד כדי כך שלא יוכל להינתן באותו יום גזר דין אמר השופט: "הבה וננעל את הישיבה להיום ונמשיך מחר", וכך נדחתה ישיבת חבר המשובעים ליום המחרת ודבר זה נתן להם זמן להרהר שוב בעניין במשך הלילה. הגיע היום הבא ו'עיכוב זה למשך הלילה' – כפי שכינהו, הוכיח עצמו כרגשי מאוד לסנגור. הישיבה החלה, חבר המושבעים פרש והכל חיכו לשובם בציפייה דרוכה ויותר מכולם הסנגור שלנו. חבר המושבעים חזר לאחר רבע שעה בלבד וכאשר שמע אותם הסנגור בשובם כה מהר מחדר ההתייעצות – התעלף. אמנם כן – הוא התעלף. הוא התאושש וחבר עזר לו לקום. על הנאשם נגזר הדין, אך הסנגור שמע זאת רק לאחר שהתאושש מעלפונו. והנה – מה אפשר לומר על מהלך ההתרחשויות מנקודת ראיית התפיסה החיצונית? עשוי מי לומר, שהסנגור היה איש אמביציוזי מאוד היות והיה איכפת לו מאוד לזכות במקרה זה, כך שאיבד את ההכרה לפני שניתן גזר הדין. כשראה שחבר המושבעים התייעץ לזמן מה בלבד היה בטוח שהנאשם יצא חייב בדין. כי אילו עזבוהו לנפשו היתה ישיבתם נמשכת זמן רב יותר.

אולם לא כך היו פני הדברים. הדברים רק נראו כך מנקודת ראות חיצונית. קיים היה נדבך שני של התרחשויות מאחורי מה שזה עתה סיפרתי לכם. נדבך או סיפור שני זה הריהו כך: לפני שהתקיים משפט זה היה סנגור זה מכור למה שאפשר לכנותו דמון ההימור במשחק – הכרתי אותו כמובן היטב. הוא השתמש בסכומי הכסף שהופקדו בידיו כהשקעה להימורים. זה היה לו לתאווה של ממש. וזמן לא רב לפני שמשפט זה החל – בזבז כבר במשחקים סכומי כסף ענקיים שהופקדו בידיו. אולם הובטח לו שאם יזכה בדין ישלמו לו במידה כזאת שיוכל לאזן פחות או יותר את ההפרש.

ועל כן הוא לא התעלף מתוך אמביציה פגועה בלבד, הוא התעלף כשחבר המשובעים חזר עם גזר הדין לאחר רבע שעה בלבד וקיומו נהרס למעשה. כי לא היתה לו כל תקווה לשקם את הכסף שהשקיע ואיבד, ועל כן תלוי היה כל קיומו בתוצאת המשפט. הוא התעלף כרמז סימבולי שעתה הוא היה הרוס לגמרי בהתגשמות זו. לאחר מכן היה מוכרח לברוח לאמריקה וקיומו שם למשך יתר חייו אינו ראוי מאוד לקנאה.

דוגמא מסוג זה מראה לנו שמשפט עלול לעיתים קרובות להיות שגוי. כי ייתכן ולמספר אנשים לא תהיה לעולם ההזדמנות לשמוע אודות מה שמתרחש מאחורי הקלעים של המשפט. אילו אנשים אלה שמעו אך ורק את הסנגור הפיקח במהלך המשפט וראו אותו מתעלף הם היו יכולים אכן להסיק מכך שכמה אנשים כה אמביציוזיים הם עד כי מאבדים הם את ההכרה אם דבריהם אינם קולעים אל המטרה, והם היו יכולים להשאיר את הדברים כמו שהם.

על מנת להיות מסוגלים לשפוט נכונה עליכם להכיר נדבך שני של עובדות. במקרים רבים יהיה עליכם אף להכיר עוד נדבכים אחדים, שאם לא כן ייתכן ותהיו צודקים ביחס לנדבך שיכולים אתם לראות אך משפטכם יהיה שגוי. זהו האספקט החיצוני.

אולם מאחורי העניין קיימים דברים נוספים. הברנש היה חייב אף למצוא דרך לצאת מהתגשמות זו אל זו הבאה אחריה. וכאן יש לנו דוגמא כיצד הנהגת העולם החכמה מכניסה לתוך הנפש את הכוחות שזו זקוקה להם כדי להובילה מהתגשמות אחת לשניה. האיש היה שרוי בקונפליקט פנימי שכזה עד כי הרס את קיומו. הוא היה במצב איום ונורא. נוצרה סיטואציה שבה לא נשארו לו כוחות לשאתו אל ההתגשמות הבאה שלו. וכך נוצרה סיטואציה שבה לא ניתן היה להביא כוחות מטבע זה למודעות נפשו. ועל כן חייבת היתה הכרתו לכבות לרגע. במהלך הפסקות קצרות בהכרה עשויות להיכנס אל נפש אנוש כל מיני רוחות. ובאותו רגע הוא קיבל כוחות שהיו מסוגלים לשקם את האימפולס שלו להמשיך לתוך ההתגשמות הבאה. כמובן שאימפולס כגון זה עשוי להינתן בדרכים רבות ושונות. מה שתיארתי כאן היה מקרה מסוים אחד.

אימפולסים אלה מצויים תמיד. אולם רק רציתי להראות לכם שחייו המודעים של האדם קשורים בקשר אמיץ לתהליך המתמשך באל-מודע ושבחייו המודעים של אדם מצויות אכן נקודות שבהן התודעה נדחקת עד כדי כך שמשהו יכול להיכנס מתוך האל-מודע. לעיתים רגעים בלתי מודעים אלה אינם חייבים להתארך והם יכולים להיות התקף קצר בדומה להתעלפות. ועם זאת עשוי לזרום המון רב ועצום של כוחות חיים רוחיים לתוך הישות האנושית ברגעים כאלה, הן טובים והן רעים והם מסוגלים לעשות הן טוב והן רע. מה שברצוני להראות לכם בדוגמא זו הוא שבהתבוננות בעולם, האנושות חייבת להשתדל לשים לב לקשרים מסוג זה שאין להם משמעות להשקפה החומרנית.

בהדרגה תגיעו לנקודת היעשותכם רגישים בתפיסה לקשרים חיים עד כי תכירו את הרגעים שבהם מתקרבת הרוח אל כל ישות אנושית. בעתיד לא יוסבר עוד העולם באורח שמשתמע לכמה פנים כפי שקורה כעת, על בסיס גורמים חומריים, אלא החומר ישובץ למקומו הראוי לו ובעת ובעונה אחת יכירו בני האדם שהתופעות הגשמיות אינן הדבר האחד והיחיד ושהרוח קורנת דרכן.

ראינו שהצבעים והצלילים מהווים אשנבים שדרכם אנו יכולים להעפיל באורח רוחי לתוך העולם הרוחי וגם החיים מביאים אלינו אשנבים שדרכם נכנס העולם הרוחי לעולמנו הפיזי. התקף העילפון של הסנגור היה סוג זה של אשנב. אם ברצוננו להסביר תופעה זו באורח נכון יהיה עלינו לומר שחיים רוחיים זורמים למטה אלינו דרך אשנב זה. ברור לנו שכוחות אלה שזורמים לפנימנו לא ניתן להסבירם ברמה חומרית בלבד. ישנם אשנבים בצלילים שדרכם עולים אנו מהעולם הגשמי-פיזי לתוך העולם הרוחי. וכן ישנם אשנבים – אם אנו נשארים בעולם הגשמי-פיזי – שדרכם עשויה הרוח לרדת אלינו.

אם אין אנו תופסים את העובדה שהרוח יורדת אלינו דרך אשנבים כאלה – דומה הדבר כאילו פותח מישהו ספר נאה ואינו יכול לקרוא. לפניו אותו דבר כמו מי שיכול לקרוא, אולם אם אינו יכול לקרוא הוא רואה סימנים בלתי מובנים על דפים לבנים שלכל היותר יוכל אך לתארם. רק אדם שיכול לקרוא מסוגל לעבור על ביוגרפיה, אולי, או על קטע אינפורמציה שנרשמו בסימנים מוזרים אלה. אדם שאינו יכול לקרוא תופעות עולם דומה לאנאלפבית קוסמי באשר נוגע הדבר לתופעות אלה. אדם שיכול לקרוא, קורא בהן את התהליך המתמשך של העולם הרוחי. אופייני הדבר לתקופה החומרנית הנוכחית, שהחומרנות עושה את הבריות אנאלפביתיות ביחס לקוסמוס כמעט ב-100%. בפרק זמן שבו כה גאים האנשים על כי הפחיתו את אחוז האנאלפביתיות בארצות מתורבתות במידה רבה שכזאת – מובילים בהתלהבות לאנאלפביתיות באשר נוגע הדבר לקוסמוס.

זהו תפקידו של המדע הרוחי לחסל אנאלפביתיות קוסמית זו. אנשים מעטים בימינו אנאלפביתיים במשמעות הרגילה של המילה. בתקופת הראיה הרוחית הקדומה היו הישויות האנושיות הרבה פחות אנאלפביתיות ברוח. אולם אל ישלה אותנו הדבר הזה. זוהי עובדה שכאשר אנו רוכשים שמץ מושג מתפקידנו בזרם מדע הרוח עלינו להשתנות מהיותנו אנאלפביתיים להיעשותנו אנשים שיכולים לקרוא את הקוסמוס. ועם זאת עלינו להישאר ענווים, היות והזמנים הם כאלה שאנו עדיין זקוקים מאוד לרמה אלמנטרית בחינוך. כמעט ואיננו יכולים לקרוא עדיין, אלא רק לכנות את האותיות בשמן. ובכל זאת עשוי לאחוז בנו האימפולס להשתנות, אימפולס שנוחת על האנושות דרך דברים אלה. ואם הדברים יאחזו בנו תהיה לנו גישה נכונה למה שדורשים מאיתנו אותות העתיד ואנו נחדור לתוכם כאנשים המשתייכים כדת וכדין לזרם תפיסת העולם המדעית-רוחית.

———————————-

  1. מחזה המיסתורין הראשון – שער ההתקדשות / רודולף שטיינר – יצא בעברית בהוצאת סופיה. גם שלושת מחזות המיסתורין  יצאו בעברית בהוצאת סופיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *