בריאות וחולי שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום – 11

בריאות וחולי שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום

 

רודולף שטיינר

דורנאך שוויץ, 1922-1923 GA348

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דמייל

לספר המלא הכולל הקדמה של מריה שטיינר: ראו כאן

 

הרצאה 11 5.1.1923

המוח והחשיבה

זו היתה ההרצאה הראשונה שניתנה לעובדים אחרי השריפה של הגיתהאנום. כדי להפגין את אהדתם, כל הנוכחים עמדו כשרודולף שטיינר נכנס.

ד"ר שטיינר: קשה לבטא במילים את הצער שאני מרגיש. אני יודע את הסימפטיה העמוקה שלכם, ובכן, הרשו לי לקצר. אשתמש בהזדמנות זו להסב תשומת לב לעובדה שעוד ב-23 בינואר 1921, כאן באולם זה קראתי מתוך עלון ציטטה של אחד ממתנגדינו, באמת, אפשר לומר אויב, שאומרת כך:

"יש שפע של ניצוצות רוחיים שמכים כמו ברק כנגד מלכודת העכברים העשויה עץ. זה ידרוש לא מעט פיקחות מצידו של שטיינר כדי לפעול ברוח של פיוס ולמנוע ניצוץ אמיתי של אש שיביא יום אחד את תפארת דורנאך לסיום מביש."

אתם רואים, עם הסתה שכזו אין זה מפתיע שמתרחשת שריפה שכזו, ולאור עוינות כה חריפה זה היה משהו שבאמת יש לחשוש מפניו. אתם יכולים להבין מדוע היה ממה לפחד. זו אמת שאפילו עכשיו אפשר לראות שקבוצות מסוימות חושבות על כך. אנו צריכים רק לקחת בחשבון את האיבה הנכללת בטעם הרע של העיתונים, אשר כעת, אחרי שהגיתהאנום נחרב, שואלים: "האם שטיינר זה, 'הרואה הרוחי', לא חזה מראש את השריפה?" על גישה כזו המוכיחה טיפשות גדולה איני רוצה לדבר עכשיו. היא מצביעה על דרגה זדונית ביותר של איבה, שכמה אנשים מוצאים לנחוץ לפרסם אמירות שכאלה! אפשר ללמוד מזה מה אנשים חושבים וכמה גסים ומכוערים הדברים היום. זה באמת גס ומכוער!

אתם יכולים להיות בטוחים שלעולם לא אתן לשום דבר להטות אותי מדרכי, יהיה אשר יהיה. כל עוד אני חי, אייצג את מטרתי ואמשיך באותה דרך שבה הלכתי עד היום. וגם, באופן טבעי אני מקווה שלא תהיה הפרעה לשום עבודה שאנו עושים, כך שבעתיד נוכל לעבוד יחדיו כאן באותה דרך כפי שעשינו לפני כן. לפחות זוהי כוונתי. יבוא אשר יבוא, אני חושב שהבניין ייבנה מחדש בצורה כלשהיא. לבטח לא נוותר על שום מאמץ שיוביל למטרה זו. אנו צריכים, אם כן, להמשיך הלאה באותה דרך כמקודם. זוהי בפשטות התחייבות פנימית.

היום, אני רוצה לנצל את הזמן כדי לומר כמה דברים השייכים לנושא שבו דנו קצת לפני מאורע מצער זה. אני מנסה להראות לכם שמדע אמיתי צריך לעבוד למען הכרה נוספת של האספקטים הנפשיים-רוחיים של האדם. איני מאמין שיש לכם מושג איזה מטען אמוציונאלי מעוררים עניינים אלה היום בקרב חוגים מדעיים. חוגים מדעיים אלה, כפי שהם מכנים עצמם היום, אשר נחשבים למשהו מיוחד אצל ההדיוטות, הם בדיוק אלה העומדים מוכנים לשתף פעולה עם כל הכוחות העוינים הקיימים כשמדובר בהליכים כנגד התנועה האנתרופוסופית. אתם צריכים לראות שהשנאה כנגד התנועה האנתרופוסופית בשום אופן אינה עניין של מה בכך. במשך הימים שהטרגדיה התרחשה, הגיע אלי דיווח, לדוגמא, על הקמת אגודה הקוראת לעצמה 'האגודה של מומחים לא-אנתרופוסופיים לאנתרופוסופיה'. אלו הם אנשים אשר מטבעם אין להם דבר עם השריפה כאן, אבל מהווים חלק מכוחות הנגד. הדיווח מסתיים במילים: "זו קריאה למאבק לחיים או למוות. הצד שרוח הקודש היא שלו ישיג ניצחון."

זה ברור מהדברים האידיוטיים שאומרים אנשים אלה, מי רוצה במאבק לחיים או למוות, שהרוח – בואו ונשאיר את רוח הקודש לגמרי בצד – אינה עם האנשים האלה. זה מוכח מייד ממחולות המינואט של הפגישה שלהם. רוח השנאה שקיימת מבוטאת במשפט: "זו קריאה למאבק לחיים או למוות." אנשים מנהלים מאבק זה, ומספר המתנגדים באמת לא קטן. אלו המכונים קבוצות מדעיות לוקחים חלק במאמצים אלה היום ובדרך נמרצת מאוד.

אתם רואים, אני צריך להמשיך ולהדגיש זאת, משום שהסמכות של המדע כה חזקה היום. כדי לדעת משהו, אדם פונה למה שמכונה מומחה מדעי, משום שזו הדרך שבה דברים מאורגנים. ההדיוט אינו יודע את האמצעים שבהם אישיות כזו נהיית ל'מומחה' ושמישהו יכול להיות האידיוט הגדול ביותר ועדיין להיות 'מומחה' עם תעודות וכל זה. עניינים כאלה צריך להבין במלואם, וזה חשוב לרדת לשורש הדברים ולהבין מה באמת מונח ביסודם. המשפטים הראשונים שמלמדים ילדים קטנים בבית הספר היום – לא ישירות אבל באופן בלתי ישיר – הם ברובם זבל! דברים הנחשבים כמובנים מאליהם היום הם למעשה זבל.

אדם מותקף היום מכל הכיוונים אם הוא אומר שזוהי שטות שהמוח חושב. כי מוסכם בכל מקום שהמוח חושב ואם אין מוח אין חשיבה, ואין מחשבות אם המוח לא קיים. טוב, מההרצאות שלי בוודאי ראיתם שבאופן טבעי המוח לוקח חלק בזה, ויש לו חשיבות עבור החשיבה. אבל אם אנשים אלו, אשר למעשה משתמשים כה מעט במוח שלהם, טוענים שהמוח הוא סוג של מכונה שבאמצעותה חושבים, אז זה פשוט חוסר מחשבה. זה לא מפתיע שאדם פשוט, בלתי משכיל, מאמין בזה, משום שאינו מכיר את העובדות והוא מאמין לקולה של הסמכות. שום הגיון וחשיבה אמיתית אינם נכללים באמירה שהמוח חושב, והיום אתן לכם מספר דוגמאות כדי להוכיח זאת.

אם אתם מביטים בחיפושית קטנה, אתם יכולים לראות בקלות שיש לה ראש קטן. אם תנתחו את הראש של חיפושית כזאת – החיפושית הקוברת, למשל – לא תגלו משהו כמו מוח, שאמור להיות מכשיר חשיבה. באופן טבעי, לחיפושית הקטנה אין מוח במובן זה אלא רק גוש קטן, גוש של עצבים, אפשר לומר. אין לה אפילו התחלה של מוח שלם וגמור.

כעת אספר לכם התרחשות מסוימת כדוגמא, אבל לפני שאתן לכם דוגמא זו אני צריך לספר לכם שחיפושיות קוברות אלו נוהגות להטיל ביצים שמהן בוקעות רימות שמאוחר יותר משתנות לחיפושיות. כשהן בוקעות מהביצים, רימות זעירות אלו צריכות בשר להזנתן. הן אינן יכולות לחיות מבלעדיו. כך, מה עושות החיפושיות הקוברות? הן מחפשות בשדה אחר עכבר מת או ציפור מתה או חפרפרת מתה, ומשגילו אחד מהם – עכבר מת למשל – הן רצות הביתה שוב, רק כדי לחזור עם כמה חיפושיות אחרות. חיפושיות אלו מקיפות את העכבר. העכבר נמצא כאן [מצייר]. החיפושית שגילתה אותו רצה שוב וחוזרת עם עוד כמה חיפושיות-קוברות אחרות. הן מקיפות אותו סביב סביב. לפעמים הן כולן רצות בחזרה. ובפעמים אחרות, החיפושיות מגיעות, רצות סביב לעכבר המת, ואז מתחילות לחפור. תחילה הן חופרות את העפר שמתחת לעכבר ואז סביב סביב לו. העכבר שוקע בהדרגה יותר ויותר עמוק לתוך האדמה בעודן חופרות. הן חופרות עד שהעכבר נופל לבסוף לתוך האדמה. ואז הן מקרבות את הנקבות אשר מטילות ביצים על העכבר. לבסוף, הן מכסות את העכבר בשלמות כך שהעוברים ושבים אינם משגיחים בו. ציינתי מוקדם יותר שלפעמים אפשר לראות את החיפושיות עוזבות ואינן חוזרות. אם מתבוננים מקרוב, מוצאים שהאדמה קשה מדי לחפירה. זה נראה שהחיפושיות מבינות שכאן אינן יכולות לעשות דבר. תמיד כשהן נשארות ומתחילות לחפור האדמה רכה.

זה מוזר ובלתי יאמן אבל נכון שרק 10 או 12 חיפושיות חוזרות עם זו שגילתה את העכבר, לעולם לא 40 או 50. רק המספר הדרוש לביצוע העבודה. החיפושית הראשונה אינה מביאה יותר עוזרות מהדרוש, וגם אינה מביאה פחות מהדרוש. היא מגיעה בדיוק עם המספר הנכון לביצוע העבודה. זה נשמע בל יאומן, אבל מה שאני מספר לכם אינו אגדה. אפשר לאושש תופעה זו בכל מיני ניסויים. זה נכון לחלוטין.

האדם שתיאר לראשונה את הפעילות של חיפושיות אלו לא היה איש של אמונות תפלות, אלא בעל שיפוט בריא. הוא היה ידידו של הבוטנאי גלדיטף, ואיש מדע, במחצית הראשונה של המאה ה-19, תקופה שבה המדע עמד עדיין על בסיס בריא יותר. הוא היה מעורב בעבודה ניסויית ופעם השתמש בקרפדות בניסויים שלו. בדיקות אלו יועדו למשהו שונה לחלוטין – אתם יודעים שהחשמל נתגלה לראשונה דרך עבודה על ירכי צפרדעים – והוא היה צריך ליבש קרפדה מתה. ומה עשה איש זה של מדעי הטבע? הוא לקח את הקרפדה החוצה והצמיד אותה לחתיכה קטנה של עץ כדי שהשמש תייבש אותה במהירות. לאחר זמן מה הוא חזר לבדוק אותה ומצא כמה חיפושיות עובדות קשה סביב לקרפדה. הוא החליט להשאיר את הקרפדה במקומה ולראות מה עושות החיפושיות. ומה הן עשו? הן המשיכו לחפור עד שהעץ עם הקרפדה נפלו פנימה לתוך הבור, ואז באה הנקבה והטילה ביצים על הקרפדה. זה נעשה, החיפושיות כיסו את הקרפדה וחתיכת העץ שהיתה ממוסמרת אליו באדמה. עכשיו, אם אדם היה עושה זאת, אפשר היה לחשוב שהוא כיסה גם את חתיכת העץ כדי להסתיר כל עקבות. ובכן, אתם רואים, החיפושיות הקוברות עושות בדיוק מה שהיה עושה אדם פיקח. באמת, אני משוכנע שלא מעט אנשים טיפשים לא היו עושים אפילו משהו קרוב לזה. אתם רואים, אם כן, שמה שנקרא פיקחות, אינטליגנציה, נוכח מבלי שלחיפושיות יש את זה.

אפשר לקרוא לזה שטויות ולומר שלא צריך לראות את זה כאינטליגנציה, שזה טיפשי לומר שזו אינטליגנציה משום שזה פשוט אינסטינקט. כמובן, אני סבור שזה טיפשי להשתמש במילה 'אינסטינקט' במקרה זה, זו הליכה במסלול מוטעה. צריך להשתמש במילה, והמילה 'אינסטינקט' משמשת לכל דבר, כך שאין צורך לחשוב כלל. צריך ללמוד ולדעת את העובדות עצמן. ועדיין, אפשר להתנגד ולומר: "בסדר, אבל מה שהוא אמר לנו זה עדיין שטויות. החיפושיות נולדות עם יכולת זו. הן מעבירות את זה באופן גנטי. לא צריך לחשוב על אינטליגנציה כאן. זה טבוע בטבע הפיזי שלהן, ואין צורך לחשוב שיש לחיפושיות אלו אינטליגנציה."

עכשיו אספר לכם סיפור אחר שסופר על ידי אדם בעל סמכות בלתי מעורערת, סיפור שדווח גם על ידי אחרים אבל מעל לכל על ידי דרווין, מקור שאין לערער עליו. אחרי הכל, אנשים נשבעים בשמו של דרווין, האין כך? הוא צפה בפעילות זו אצל צרעות, לא חיפושיות. לצרעות יש מוח שאינו גדול משל החיפושיות. הרימות שלהן צריכות גם כן בשר ברגע שהן בוקעות מהביצים. כעת, הצרעות הללו חלשות יותר מהחיפושיות, אפילו כשהן חוברות יחדיו, כך שאינן יכולות לטפל בחפרפרות, או קרפדות מתות והן מעדיפות יצורים קטנים יותר שיוכלו לטפל בהם ללא עזרה. לכן צרעות אוספות חיות קטנות כמו זבובים וכדומה עבור הצאצאים שלהן.

דרווין, שנחשב לגדול חוקרי הטבע של המאה ה-19, צפה בצרעה שחיפשה אחר חרק שכזה, נקבת צרעה, עמוסת ביצים, חיפשה אחר חרק להטיל בו את ביציה. היא מצאה זבוב, זבוב מת, על האדמה. היא ניסתה לשאת אותו ולעוף, אבל זה היה קשה מדי עבורה. מה עשתה הצרעה? היא חתכה את ראש הזבוב ואת חלקו האחורי ועפה עם החזה והכנפיים, שאותם יכלה לשאת. מבלי הראש וחלקו האחורי של הזבוב, יכלה עכשיו הצרעה לעוף. עכשיו – כפי שאמרתי דרווין צפה בכל זה – נשבה רוח חזקה והצרעה לא יכלה לעוף קדימה כי כנפי הזבוב נתפסו ברוח. ושוב, מה עשתה הצרעה נושאת הזבוב? היא נחתה על האדמה, הסירה את כנפי הזבוב, ועפה הלאה עם חזה הזבוב ללא הכנפיים.

במקרה זה אי אפשר לומר שיש כאן משהו אחר מלבד שיקול מחושב, משום שהצרעה, אחר הכל, התאימה עצמה לרוח. זה לא יכול להיות טבוע בצרעה, להסיר את כנפי הזבוב. זה חייב להיות מה שנקרא אינטליגנציה שהניעה את הצרעה. הצרעה אומרת לעצמה שאם הכנפיים יורחקו, הרוח לא תאחז בהן. זה בלתי אפשרי שזה יהיה נורש. מה שקיים שם מכונה שיקול דעת. וכתוצאה מכך, צריך להודות שבאמת פועלת כאן אינטליגנציה. כאן פועלת אינטליגנציה .

עכשיו אתם יכולים לראות כיצד התקדמו אנשי המדע במאה ה-19. בכוונה הבאתי בפניכם את דרווין, אשר צפה בזאת. מה היתה, אם כן, המסקנה? דרווין אמר שכל דבר שעומד בפנינו בעולם החי נוצר רק דרך תורשה וברירה טבעית וכן הלאה.

כדי לבסס תיאוריה אנשים פשוט מסתירים ומדכאים את הדברים שהם בעצמם יודעים. זוהי הנקודה היסודית כאן, שאנשים מסתירים את מה שהם יודעים כדי לבסס תיאוריות משכנעות. תיאוריות כאלה אינן בשום אופן מדעיות ורק זורות חול בעיני הציבור. דרווין היה ללא ספק איש גדול, ואין איש שמכיר בהישגיו החיוביים יותר ממני. כתבתי כל דבר אפשרי בזכותו של דרווין, אבל, באורח מוזר למדי, עלינו להבין שאפילו אלה שתרמו תרומה משמעותית סבלו מהמחלה של אי ראיית העובדות. למרות הניצחונות המדעיים הגדולים שנעשו בעולם החיצון, זה אופייני לאנשי המדע של המאה ה-19 שאנשים איבדו לחלוטין את החוש לעובדות, והעובדות פשוט הוסתרו.

כעת, הבה ונתקדם הלאה, הבה ונתאר חרקים אחרים. בעניינים אלה צריך ללמוד את החרקים, משום שהם יכולים להאיר את הנושא שלנו טוב במיוחד. אנו יכולים להיות בטוחים למדי שאינם חייבים את האינטליגנציה שלהם למוח גדול, משום שלבטח אין להם מוח שכזה. לכן צריך ללמוד את החרקים בנושא זה. באמת, לא רק שהם יכולים להאיר את הדברים שזה עתה תיארתי אלא גם הרבה דברים אחרים. החרקים מטילים את ביציהם, ולעולם לא בוקעים מהן חרקים בוגרים אלא רק תולעים קטנות. אצל הפרפרים שגם הם חרקים, זה אפילו יותר מסובך. תחילה, מופיעה תולעת קטנה, זחל. הוא מתגלם, ולבסוף בוקע מהגולם פרפר. זהו לבטח גלגול ראוי לשמו, אבל טרנספורמציה זו מתרחשת למעשה אצל כל החרקים. אתם רואים, יש חרקים מסוימים אשר, כשהם לגמרי בוגרים, ניזונים רק מצמחים. כידוע לכם אינני תעמלן של הצמחונות, רבותי, אבל חרקים אלה הם צמחונים. הם אוכלים רק צמחים. הדבר המוזר הוא שהזחלים שלהם, הרימות, צריכים בשר כשהם בוקעים מהביצה. בחרקים אלה, אם כן, יש ייחודיות גדולה, שהם נולדים עם העדפת מזון שונה לחלוטין מזו שיש להם מאוחר יותר בשלבי החיים. הם עוברים המרה למזון צמחי רק כאשר הם חרקים מפותחים במלואם. כאשר הם עדיין ילדים קטנים ונראים שונים לחלוטין – כמו רימות או תולעים – הם ניזונים מבשר.

מה עושים חרקים בוגרים אלה? הם מחפשים חרקים אחרים, לרוב זחלים, ומטילים ביצים על גבם. הם עצמם אין להם יותר תיאבון לבשר, אבל הם יודעים שרימות שדורשות בשר יבקעו מהביצים שלהם. ולכן הם מטילים את ביציהם בגופם של זחלים כאלה או חיות אחרות. גם אם אפשר להתפלא מפיקחות זו, יש הרבה יותר. אפשר אפילו לומר שרימות שרק בקעו הן כבר חכמות. קחו בחשבון שכמה מיני רימות תלויות בבשר חי למחייתן. כשמגיע הזמן להטיל ביצים, חרק כזה, שהוא בעל עוקץ, מנקב נקב בחרק חי אחר גדול ממנו, ומטיל בתוכו ביצים. לפעמים ביצים רבות מוטלות, ממלאות את גופו של הזחל, וממנו ניזונות הרימות שבוקעות. הרימות, אם כן, נמצאות בתוך הגוף של חרק אחר. ביצים אלו מוטלות רק בחרק חי, משום שאם החיה שבתוכה הוטלו הביצים תמות, הביצים יאבדו, משום שהרימות יכולות לשרוד רק על בשר חי. שערו, אם כן, שאם הרימות היו הורסות איבר חיוני בחרק המארח, זה היה גורם למותו, וכל הרימות האחרות הבוקעות מהביצים יכחדו. יצורים זעירים אלה הם כה חכמים, שדבר לא נאכל מהזחל החי מלבד חלקים אלה שאינם דרושים להישרדותו. כל האיברים החיוניים נותרים, והזחל נותר בחיים. ללא קשר לכמות הביצים שהוטלה, נאכלת רק הכמות המבטיחה את חייו של החרק המארח.

אתם רואים, דברים אלה ידועים אבל פשוט נדחקים ומדוכאים. אנשים יודעים זאת אבל מדכאים את זה, וזה לא מתקבל יפה כשמישהו מצביע על כך, משום שזה לא רק מראה את אי היכולת אלא גם את חוסר הכנות הגמור של המדע הרשמי.

במקרה של החיות והחרקים אתם יכולים לראות שאפשר לומר שלבטח אין להם אינטליגנציה, משום שאין להם מכשיר עבור אינטליגנציה, כלומר, מוח. על כל פנים, אינטליגנציה פועלת במה שהם עושים, וצריך להודות שיש שם אינטליגנציה. החיות אינן דנות בכובד ראש. שיקול דעת מצריך מוח. לחיות אין שיקול דעת, אבל מה שתופס מקום בפעילות שלהן זו אינטליגנציה. באמת, זה קורה שלחיות יש משהו דומה לזיכרון. אין להם זיכרון אבל משהו דומה לזה. אתם יכולים לראות זאת, למשל, אם אתם מגדלי דבורים. כאן עומדת הכוורת. הדבורים עפות החוצה. בשביל הניסוי אתם מזיזים את הכוורת למקום קרוב. הדבורים חוזרות למקום הקודם באופן טבעי, זהו 'אינסטינקט', ולא צריך להיות מופתעים מזה, הן עפות לכיוון שממנו באו. כעת, הן מתחילות לחפש בכל מקום אחר הכוורת שלהן. הן מגיעות למקום החדש אבל לא נכנסות מיד פנימה. במקום, הן מתקהלות סביב במשך זמן רב, ואפשר להסיק בקלות שהן בוחנות אם זו הכוורת שלהן! החיפושית הקוברת עושה אותו דבר כשהיא בודקת את האדמה לראות אם היא קשה או רכה. גם אם לדבורים אין זיכרון, המקרה למעלה מראה שיש להן משהו דומה לזיכרון, כלומר, הן צריכות להחליט אם זו אותה כוורת. אנו עושים זאת בעזרת הזיכרון שלנו. דבורים עושות זאת עם משהו דומה.

אתם רואים, מה שפועל כאינטליגנציה באמצעות הראש האנושי פועל בכל מקום. האינטליגנציה פועלת בכל מקום. אפילו בחרקים יש אינטליגנציה נפלאה. ציירו לעצמכם את האינטליגנציה הנפלאה הפועלת כאשר רימה הבוקעת בתוך גופו של זחל גדול אינה ניזונה מיד מבטנו. אם היתה עושה כך, כל הרימות היו נכחדות. בהשוואה לטקטיקות המשמשות את בני האדם במשך המלחמות, האינטליגנציה המושלת בחרקים מעוררת הערכה וחושפת את הטיפשות של בני האדם. בהקשר זה, לבני אדם אין סיבה לטעון לבלעדיות על האינטליגנציה.

אומר לכם משהו אחר עכשיו. אתם כולכם מכירים את הנייר. כולכם יודעים שהנייר שיש ברשותנו עכשיו הומצא לא לפני ארבע מאות או חמש מאות שנים. לפני כן, השתמשו בגווילי קלף וכל מיני חומרים אחרים. האדם התרבותי גילה את מה שמכונה הנייר התעשייתי רק לפני חמש מאות שנה. לפני כן אנשים כתבו על עור וכיוצא בזה. איך התגלה הנייר? צריך היה לגלות כיצד לערבב יחדיו חומרים מסוימים בדרך מסוימת. יתכן ומישהו מכם ביקר בבית חרושת לנייר. תחילה הנייר נמצא בצורת נוזל, ואז הוא מתמצק. הוא מיוצר בדרך מלאכותית לגמרי באמצעות כימיקלים שונים ואמצעים מכניים. יתכן ולא רק נייר ראיתם אלא פה ושם גם קן צרעות. קן צרעות בנוי כך [מצייר]. הוא דבוק למשהו ומעוצב כך שהצרעות יכולות לעוף לתוכו. הוא אפור, לא לבן – אבל הנייר יכול להיות גם אפור – וקן צרעות זה עשוי מנייר אמיתי. אם שואלים ממה עשוי קן הצרעות באופן כימי, מוצאים שהוא זהה לנייר. זהו נייר אמיתי.

צרעות בונות את קיניהן במשך אלפים רבים של שנים, לא רק ארבע מאות או חמש מאות. אתם יכולים לראות, אם כן, שהצרעות החלו בייצור הנייר הרבה לפני האדם. זוהי בפשטות עובדה: קן צרעות עשוי מנייר. אם, לפני אלפי שנים, אנשים היו חכמים דיים כדי לבחון את החומר של קן הצרעות, היו יכולים לגלות את הנייר כבר אז. הכימיה עדיין לא היתה כה מפותחת, וגם הכתיבה, שדרכה באו גם כמה דברים שלא בדיוק שירתו את האדם. אם כן, הצרעות עשו נייר במשך זמן ארוך לאין חקר מאשר האדם.

באופן טבעי, אני יכול להמשיך הלאה, לא במשך שעות אלא במשך ימים, ולדבר כיצד האינטליגנציה חודרת הכל ונמצאת בכל מקום. האדם פשוט אוסף את האינטליגנציה הזו שמפוזרת בחוץ בעולם ומשתמש בה. בזכות מוחו המפותח היטב, הוא יכול להשתמש לצרכיו במה שחודר את העולם. תודות למוחו, הוא יכול לנצל לטובתו שלו את האינטליגנציה הנכללת בכל הדברים.

מוחנו לא ניתן לנו כדי לייצר אינטליגנציה. זוהי שטות גמורה להאמין שאנו מייצרים אינטליגנציה. זה מטופש בדיוק כמו להגיד: "הלכתי לבריכה עם כד מים כדי להביא מים. והבט, הוא מכיל מים עכשיו. לפני רגע הוא היה ריק. המים, אם כן, נוצרו מדפנות הכד!" כל אחד יאמר שזוהי שטות. המים באו מהבריכה. הם לא נוצרו על ידי הכד. המומחים מצביעים על המוח, אשר בפשטות אוסף אינטליגנציה אשר נוכחת בכל דבר, כמו המים, וטוענים שהאינטליגנציה נובעת מתוכו. זה כה מטופש כמו לומר שהמים נוצרים בכד. אחרי הכל, האינטליגנציה נוכחת אפילו היכן שאין מוח, בדיוק כפי שהבריכה אינה תלויה בכד המים. אינטליגנציה קיימת בכל מקום, והאדם יכול להשתמש בה. בדיוק כפי שהמים מהכד ניתנים לשימוש, כך האדם יכול להשתמש במוחו כאשר הוא אוסף את האינטליגנציה הקיימת בכל מקום בעולם, אם כי בימינו אלה הוא אינו משתמש בה בדרך ראויה לציון במיוחד.

אתם יכולים לראות שזה עניין של חשיבה נכונה. אבל אלה שלעולם אינם חושבים נכון – כי הם מראים שאינם יכולים לחשוב כראוי – טוענים שהאינטליגנציה נוצרת על ידי המוח. זה כה מטופש כמו לטעון שהמים מהברכה נוצרים על ידי הכד. טיפשות שכזו היא המדע של ימינו. למעשה, העניינים הללו צריכים להיות מובנים מאליהם. צריך פשוט להבין שאינטליגנציה היא משהו שצריך לאסוף ולכנס יחדיו.

עכשיו, אתם יכולים לקחת את מוחכם ולהחליט לאסוף אינטליגנציה היכן שהוא. הוא אינו אוסף אינטליגנציה בעצמו יותר משכד ריק אוסף מים. הכד אינו יכול לאסוף מים בעצמו, וגם המוח אינו יכול לאסוף אינטליגנציה בעצמו. אינכם יכולים לעזוב את המוח לנפשו ולצפות שיתפקד יותר טוב מכד מים. מה צריך להיות נוכח כדי שהמוח יוכל לאסוף אינטליגנציה? את כד המים הריק לבדו אפשר להשוות לאמונה שהאדם מכיל רק דם, עצבים, ומוח. משהו אחר צריך להיות נוכח שמפעיל את איסוף האינטליגנציה באמצעות המוח. זהו היסוד הנפשי רוחי שבאדם שמבצע את האיסוף. הוא נכנס לאדם כפי שתיארתי לאחרונה בהרצאה על התפתחות העובר. הוא היה קיים קודם לכן בעולם הנפש והרוח ורק עושה שימוש בפיזי. אם העובדות אינן מדוכאות, אם רואים את האינטליגנציה, כמו מים, החודרים הכל, וכמו מים בכד, שיש לאספם ולכנסם, אז – אם אדם הוא איש מדע רציני ולא שרלטן – צריך לחפש אחר זה שאוסף. זה בפשטות מה שנובע משימוש בהגיון בריא. אין זה נכון שמדע אנתרופוסופי הוא פחות מדעי מהמדע הרגיל. הוא הרבה יותר מדעי.

שלשום, ראינו דוגמא לסוג ההיגיון שאנשים משתמשים בו. כידוע לכם התקיים פה לאחרונה קורס של מדעי הטבע. כבר סיפרתי לכם על ניסויים שנערכו בשטוטגרט בקשר לתפקיד של הטחול. אימתנו את הטענה שהטחול משרת כסוג של ווסת של מקצב העיכול. למחזור הדם יש ריתמוס מוגדר וברור, כפי שרואים בדופק עם 72 פעימות בדקה. זה קשור לצריכת המזון. אנשים מקדישים גם מעט תשומת לב לריתמוס של צריכת המזון. הם אינם טובים בזה ולעיתים תכופות אין להם זמני ארוחות קבועים. גרוע מזה, אנשים צורכים ללא הבחנה מזון המיטיב עימם ומזון שאינו מיטיב עימם. אין כאן וויסות כפי שיש בדם. אם, לדוגמא, אני אוכל באחד בצהריים במקום בשתיים, זוהי אי סדירות. מחזור הדם, אחר הכל, אינו עובד בדרך זו ואינו מייצר פעימות אחרות כשהוא צריך הזנה. זהו המקום שבו פועל הטחול. ניסינו להציג זאת בעזרת ניסויים והצלחנו במידה מסוימת. נדרשים עוד ניסויים ויש לעשותם בקרוב, אבל אנו יכולים להראות במידה מסוימת שהטחול הוא ווסת. למרות שיש לנו מנהגי אכילה לא סדירים, הטחול שומר את המזון במעיים ככל שהדם דורש זאת. אם איננו מרעיבים עצמנו יותר מדי. אם אנו מרעיבים עצמנו יותר מדי אפילו הטחול לא יכול לתפקד כראוי, ואז הטחול מספק לדם שומן שנלקח מגופנו.

אתם רואים, משום שהיינו כנים וישרים לחלוטין, ד"ר קוליסקו ציינה ביושר בספרה שבקורס הרפואה שלי ציינתי שזהו תפקידו של הטחול, ואז היא ערכה ניסויים כדי לאשש זאת. ואז פרופסור ממינכן אמר שזה היה קל מדי, משום שד"ר קוליסקו קיבלה כבר רמזים ורעיונות מאנתרופוסופיה ואז שלפה אותם מהשרוול. זה לא אמור להיות מדע של הנחה והיקש אם מישהו מתחיל עם רמזים או רעיונות ואז עורך ניסויים להוכיח אותם. הוא טוען, אם כן, שזה אינו מדע של הנחה והיקש.

מדוע הפרופסור אומר זאת? משום שאנשים אינם רוצים לעבוד עם מחשבה כקו מנחה שלהם. במקום זה הם רוצים הרבה מכשירים וחומרים במעבדות שלהם, והם מתחילים ניסוי בעיוורון עד שמקבלים איזו תוצאה. הם קוראים לכך מדע של הנחה ומסקנה, אבל אין כאן הנחה כלל. מדי פעם, מתגלות תגליות רבות חשיבות במקרה. ואז, טוב – אפילו כלב עיוור מוצא לפעמים חתיכת בשר! כיצד נוכל אם כן, להתקדם אם העבודה במעבדות שלנו אינה עוקבת אחריי ובוחנת את הרעיונות שלנו?

הפרופסור ממינכן אמר שאין זה מדע של הנחה ומסקנה אם עובדים עם רמזים. עכשיו, דמיינו שנערך אי שם ניסוי המוכיח את תפקידו של הטחול אבל אש שרפה את הדו"ח של הניסוי. רק התוצאה הסופית תיוודע. האם לא יבוא מישהו ויאמר שיש לחזור על הניסוי? זה יהיה אותו דבר כמו להתחיל ניסוי עם רמזים. אותו פרופסור יתנגד גם לזה בטענה שזה לא מדעי. האם לא יהיה זה אבסורד? ההבדל היחידי כאן שהגעתי לרמזים שלי על ידי מעקב אחר המהלך הרוחי של הדברים, אבל עשיתי זאת כך שאפשר ללא קושי לעקוב אחריו בהתאם למדע האנטומיה. ואז, באמצעות ניסויים, אדם אחר מחפש אחר אישור וחיזוק למה שנרמז בדייקנות. המשימה שלנו כאן היא בפשטות להראות הוכחה פיזיקלית נכונה למה שאמרתי. אין הבדל הגיוני בין הידע שלי שנרכש באמצעים מדעיים רוחיים ומה שאדם אחר כבר מצא קודם לכן על ידי ניסויים.

מה זה אומר לנו כשמישהו מחשיב כמדע נכון של הנחה ומסקנה אם מישהו גילה משהו באמצעים פיזיקליים, גם אם תיאורי הניסוי עלו באש, בעוד שכל דבר שנעשה באנתרופוסופיה אינו נחשב כמדע של הנחה ומסקנה? זהו חוסר כנות המראה שאנשים מגנים מייד כל דבר שבא מאנתרופוסופיה. אנשים לא באמת מעוניינים במדע של הנחה ומסקנה. הם כה טיפשים שהם אינם מבחינים שזוהי שטות לוגית. הם אומרים שהמדע שלנו אינו מדע של הנחה ומסקנה, לא בגלל שזה הגיוני לומר כך, אלא רק משום שהוא נגזר מאנתרופוסופיה. אנשים טיפשים מדי כדי להבין את מה שבא מאנתרופוסופיה. באופן טבעי, חוסר ההבנה שלהם עושה אותם כועסים, ולכן הם מגנים אותה. הסיבה האמיתית מדוע אנתרופוסופיה נחשבת לכפירה היא שאלו העוסקים במה שמכונה מדע אינם חושבים ואינם יכולים להבין אנתרופוסופיה. זהו אספקט של כל הציביליזציה שלנו. אפשר היום להיות איש מדע גדול או מלומד גדול מבלי יכולת אמיתית לחשוב. בעתיד, יהיה צריך באמת לטפח יושר וכנות, כנות שתיקח בחשבון את כל העובדות, לא רק את אלו המתאימות בנוחיות לתיאורית המחמד של מישהו, הזורה חול בעיני הציבור.

שנאת האנתרופוסופיה מבוססת בחלקה הגדול על הכנות של האנתרופוסופיה, דבר שאנשים אינם רוצים להודות בו. אם לאנשים היה חוש חודר יותר לאמת, הם היו חדלים לעיתים לכתוב אחרי המשפט הראשון. משום שכל הטיעונים שלהם כנגד אנתרופוסופיה היו קורסים, אם אנתרופוסופיה היתה נלמדת כמו שצריך. הם ממציאים כל מיני בדיות בקשר אליה. לאנשים הממציאים בדיות אודות אנתרופוסופיה אין יחס לאמת, ומרגע שהם מתחילים לשקר, הם ממשיכים הלאה והלאה. אז צומחות השמצות רציניות של אנתרופוסופיה. ומה התוצאה? אדם שאינו יכול לראות מבעד לכל השקרים הללו מאמין שאנתרופוסופיה עוסקת בתעלולים מרושעים. אדם שכזה אינו יכול לראות מבעד כל זה, משום שבאופן טבעי הוא מאמין 'בסמכות' של מחברים אלה, אשר אינם דוברים אמת. אנתרופוסופיה סובלת יותר מכל משקרים אלה הסובבים אותה, בעוד שכל מטרתה היא להתמקד בעובדות ולהיות למדע אמיתי.

לאור הטרגדיה המכאיבה שהיכתה בנו כאן, עלינו לפחות להתבונן במצב הממשי של הדברים ולהבין כיצד אנתרופוסופיה מושמצת מתוך רוח של שקריות.

אני עצמי מתנגד לחלוטין לכל תעמולה שבאה מצידנו. באופן טבעי, איני יכול לעצור הכל, אבל כאשר אני מדבר אליכם, אני מצביע בקפדנות על עובדות. זה כל מה שעשיתי היום, ומעובדות אלו ציירתי איפיון כללי של החיים המדעיים. אתם צריכים להודות בעצמכם שהיכן שמתעלמים מעובדות שכאלה אין תשוקה ליצור מדע אמיתי אלא רק תשוקה לזרות חול בעיני הציבור, גם אם באופן בלתי מודע. אנשים יצטרכו להיות הרבה יותר חכמים כדי לתפוס זאת.

אנו נמשיך ביום שני. אם יש לכם משהו לשאול, אני רוצה שתדברו בשלמות מתוך ליבכם. אני עצמי, איני רוצה להירתע בגלל הטרגדיה הגדולה שהיכתה כאן. ולכן איני רוצה לבזבז את זמני בקינות אלא לומר לכם משהו מועיל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *