בסיס חברתי לחינוך יסודי ותיכוני – 01

בסיס חברתי לחינוך יסודי ותיכוני

רודולף שטיינר

GA192 שטוטגרט

11.5.1919

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

סייעו: דפני ליטמן, דליה דיימל

הרצאה מספר 1

בדברים שאני עומד לומר היום אנסה להתעסק עם חינוך יסודי ותיכוני, ולהתעסק איתו מתוך ידיעה שמה שהוא בעל ערך חיוני יוכל להועיל לזמן הנוכחי, לזמנים הקשים בהם אנו חיים כעת. אני מאמין שראיתם בעצמכם שמה שניתן היה לתת רק כמתווה בספרי 'השילוש החברתי'[1] יש גורמים רבים שתורמים בצורה עמוקה – אכן רבים מאוד, אם ניקח בחשבון את כל העולה מעיצובו החדש של העולם. כך שלמעשה בכל מה שצריך להיאמר על נושא זה, בראש ובראשונה כאשר יש לעורר פעילות חדשה, יש להתחיל עם קווים מנחים בלבד במקום כל דבר בעל אופי ממצה.

כשאנחנו מסתכלים על הזמנים בהם אנו חיים – ועלינו לעשות זאת מכיוון שאנו צריכים להבין אותם – זה חייב להכות בנו שוב ושוב איזה פער יש בין מה שצריך לכנות תרבות שוקעת לבין תרבות שאפשר לתארה ככאוטית, אך שבכל זאת נמצאת בעלייה. אני במפורש מפנה את תשומת הלב לעובדה שהיום ברצוני לעסוק בפן מיוחד של הנושא שלי, ולכן מבקש מכם לקחת אותו ביחס למחזור ההרצאות בכללותו, ברגע שיושלם.

ברצוני להתחיל בהפניית תשומת לבכם למשהו שבאופן ברור ניתן להרגיש, והוא כיצד התרבות המבוססת על הצטמצמות חברתית בורגנית נמצאת בירידה מהירה, היכן שאנו עדים לשחר של תרבות אחרת המבוססת על מה שרובו אינו מובן ומיוצג על ידי הפרולטריון. אם על כל זה להיות מובן – ניתן להרגיש זאת מבלי להבין אך אז תחסר הבהירות – עלינו לתפוס זאת בסימפטומים ובתופעות. הסימפטומים הם תמיד עניין של פרטים; אני מבקש מכם לזכור זאת במה שאני אומר היום. באופן טבעי אאלץ על ידי עצם הנושא עצמו להוציא פרטים מהקשרם, אך אעשה זאת בכדי לעצב את הסִימְפְּטוֹמַטוֹלוֹגְיָה הזו, כך שהיא לא תוכל לעבוד כְּדרכם של מסיתים או דמגוגים, אלא באמת תעוצב על ידי הנסיבות הרלוונטיות. אנו עשויים לפגוש הרבה אי הבנה בכיוון זה כיום, אך בכך עלינו לקחת סיכון.

במשך שנים ביקשתי מכם לעיתים קרובות לזכור כי על בסיס השקפת העולם המיוצגת כאן ניתן בהחלט להיות תומך ומגן אמיתי של גישת מדע הטבע המודרני לעולם. אתם יודעים באיזו תדירות התייחסתי לכל מה שניתן לומר כדי להגן על גישה זו! אך בו-זמנית מעולם לא נכשלתי בציוּן המקביל האיום שיש לה. לא מזמן הזכרתי לכם שניתן לראות זאת בבת אחת כאשר אדם, כתוצאה ממה שאנחנו מכנים כאן שיטת הלימוד הסימפטומטית, מצביע על דוגמה שמסופרת במיוחד והולך לעבוד באופן די אמפירי. עכשיו בהקשר נוסף הייתי מוכרח לשבח את היצירה הראויה לתשומת לב של הביולוג היוצא מן הכלל אוסקר הרטוויג: "אלה יהיו האורגניזמים – הפרכה של תיאוריית המקריות של דרווין".[2] ואז, כדי להימנע מאי-הבנה לאחר פרסום ספר שני שלו, היה עלי להעיר כיצד לאחר שהאיש הזה כתב ספר באמת נהדר על מדעי הטבע, הוא כתב עבודה נחותה למדי על תנאים חברתיים. זו עובדה טעונה במשמעות עבור הזמן הנוכחי. דבר זה מראה שגם עם הבסיס המצוין של גישת מדעי הטבע לעולם, מה שנחוץ ביותר להבנה של הזמנים הנוכחיים לא יכול להתרומם, כלומר – ידע לגבי האימפולסים החברתיים הקיימים בתקופתנו. היום אני רוצה ביתר הדגשה לתת לכם דוגמה נוספת אותה תיקחו איתכם הביתה, איך – מצד אחד התרבות הבורגנית נמצאת בירידה וניתנת להצלה רק בדרך מסוימת; וכיצד, מצד שני קיים משהו הנמצא בעלייה, משהו שבזהירות צריך לטפל בו עם הבנה ושיקול דעת אם על דבר זה להוות נקודת התחלה לתרבות העתיד.

כעת מונח לפני לפני ספר שמהווה תוצר סימפטומטי ואופייני של הבורגנות השוקעת. הוא הופיע מיד לאחר מלחמת העולם [הראשונה] עם הכותרת היומרנית 'נושא האור'. נושא האור הזה מותאם להפליא להפצת חשכה על כל מה שהיום נחוץ ביותר לתרבות החברתית ולבסיסה הרוחני. קהילה מדהימה של אנשים שכתבה במאמרים נפרדים דברים מרשימים על מה שנקרא כביכול בנייה מחדש של האורגניזם החברתי. מטבע הדברים אני יכול לצטט רק קטעים מסוימים מיצירה נפוצה למדי זו. ראשית יש לנו מדען בשם יקוב פון אוקסקול [Jakob von Uexkull], מדען טיפוסי טוב באמת אשר – וזו הנקודה החשובה – אינו רק בעל ידע מסוים במדעי הטבע, אינו רק בקיא בו, אך בעבודת המחקר שלו הוא מוכר כמדען מושלם של ימינו. עם זאת, הוא מרגיש מונע, כמו רבים אחרים במסורת המדעית, לחלוק איתנו את השקפותיו על ארגון העולם באופן סוציאלי. הוא למד על 'מצב התא' כפי שהאורגניזם מכונה לעיתים קרובות בחוגים מדעיים. הוא בהחלט למד לפתח את מוחו, איתו הוא מתבונן בחיי החברה. אני רוצה להפנות את תשומת לבכם רק למספר מקרים מהם תוכלו לראות כיצד האיש הזה, לא מתוך ידיעותיו במדעי הטבע, אלא כתוצאה משיטת החשיבה המדעית שלו – שהיא באמת די נכונה אך אבסורדית לחלוטין לחיים מעשיים – מסתכל כעת על מבנה החברה המודרנית: הוא פונה לאורגניזם החברתי, לאורגניזם מדעי הטבע, לאורגניזם כפי שהוא בטבע, ומגלה ש"ההרמוניה באורגניזם הטבעי יכולה להיות מופרעת לעיתים על ידי תהליכים של מחלה" – והתייחסותו לאורגניזם החברתי ממשיכה:

"כל הרמוניה יכולה להיות מופרעת על ידי מחלה. את המחלה הנוראה ביותר של גוף האדם אנו מכנים סרטן. המאפיין שלו הוא הפעילות הבלתי מרוסנת של הפרוטופלסמה, שבלי להתחשב בשימור האיברים ממשיכה לייצר עוד ועוד תאים פרוטופלסמיים. אלה לוחצים על המבנה הגופני, אך הם אינם יכולים למלא שום תפקיד בעצמם מכיוון שהם חסרים מבנה.

אנו מכירים באותה מחלה בקהילה האנושית באופן כללי כאשר המוטו של האנשים: "חירות, שוויון, אחווה", מחליף את המוטו של המדינה: "כפייה, גיוון, כפיפות"."

כעת, כאן יש לכם הוגה דעות טיפוסי. הוא רואה בכך מחלה סרטנית כאשר הדחף לחירות, שוויון ואחווה נובע מהאנשים. במקום חופש הוא רוצה להניח כפייה, במקום שוויון — גיוון, במקום אחווה — כפיפות. זה הדבר שהוא למד לאמץ מ"מצב התא" כשיטת הסתכלות בדברים, ושאותה הוא מיישם על האורגניזם החברתי. גם שאר הדברים שהוא מביא אינם חסרי משמעות כשמדובר בנקודת מבט סימפטומטולוגית. הוא מרחיק לכת ומוצא באורגניזם החברתי משהו שבאורגניזם הטבעי תואם למחזור הדם, כלל לא כפי שתיארתי אותו בהרצאות שונות, אלא כפי שהוא עצמו מדמה זאת. הוא ממשיך ומתבונן בזהב כדם המסתובב באורגניזם החברתי ואומר: "לזהב יש את הכושר להסתובב ללא תלות בסחורות, ולבסוף להגיע למרכזי האיסוף המיוצגים על ידי הבנקים הגדולים (לב זהב)." כך מדען זה מחפש לב לאורגניזם החברתי שלו ומוצא אותו במרכזי האיסוף של הבנקים הגדולים, "שיכולים לתרגל השפעה מכרעת על תנועות הזהב והסחורות".

עכשיו אני מדגיש באופן מיוחד שאין לי שום כוונה לעשות צחוק מכלום. ברצוני רק לאפשר לכם לראות כיצד בעצם אדם מחויב לחשוב כאשר הוא בעל אומץ לחשוב את הדברים עד למסקנתם ההגיונית. אם כיום אנשים רבים מרמים את עצמם בכך שבשלוש או ארבע המאות האחרונות האבולוציה הגיעה לנקודה של הפיכת חשיבה כזו למובנת למדי, הרי ברור שאנשים אלה ישֵנים בנפשם, שהם נותנים את עצמם לתרבות נרקוטית המונעת את מבטם בנפש ערה ורחבה על מה שמסתתר בתרבות הבורגנית. מסיבה זו הראיתי לכם סימפטום ששופך אור על נושא אור זה, שופך אור על יסודות התרבות של ימינו, עד כמה שמתוך שיטת החשיבה המדעית תרבות זו מבינה את החיים החברתיים. בדוגמה נוספת אני רוצה להראות לכם איזו תוצאה שונה אנו חווים ממה שאותה אנו פוגשים בספירה הרוחנית.

בין אלו השייכים לקהילה שהוזכרה זה עתה יש אדם עם נטייה רוחנית יותר, בשם פרידריך ניברגאל [Friedrich Niebergall]. פרידריך ניברגאל זה מצוטט בגלל היחס האוהד ביותר שלו לדברים מסוימים שאנו רואים בהם ערך. אך ברצוני לומר כאן כי מה שחושב הוא אופי היחס האוהד שאיתו ניגשים מצד כזה לעניינים מסויימים. אם אנו יודעים זאת, ואם איננו אגואיסטים בלבד, אלא מבינים את הדחפים החברתיים הגדולים, אולי אנו לא מעריכים מאוד גישה אוהדת זו, וזה יהיה טוב אם בעניינים אלה נמסור את עצמנו לאשליות. אנו יודעים, חלקנו לפחות יכולים לדעת, כי מה שאנו ממשיכים כאן ומכנים מדע הרוח, או אנתרופוסופיה, אנו מחשיבים מזה זמן מה כתשתית הרוחנית האמיתית של מה שהיום נמצא בעלייה. זה נכון שכאן קצוות נפגשים; תמיד נאלצתי לחוות כיצד חלק מאותם אנשים ממש, המשתתפים במאמצים האנתרופוסופיים שלנו פונים לתנועות אחרות שהם מרגישים שהן דומות, אבל שנבדלות מהמאמצים שלנו בכך שהן שייכות לתופעות הגרועות ביותר של השקיעה הבורגנית, ואילו מדע הרוח מלכתחילה התנגד בתוקף לכל מה שעומד מאחורי זה. וכך אנו מוצאים זאת מעורבב יחדיו אצל יוהנס מולר [ Johannes Müller], שחסר את הכוח להבחין בין הזרמים השונים –כמו ניברגאל לדוגמה – אנו מוצאים ביוהנס מולר זה תופעה המציגה רק את המאפיינים של תרבותנו השוקעת; ומצד שני, (אתם יודעים שאני לא אומר דברים אלה מתוך שטות בלבד) אתם מוצאים אזכור של שמי. זה נכון שכל מיני דברים אלגנטיים, דברים אלגנטיים ביותר, נאמרים על מה שאני מנסה להשלים. עם זאת עליכם להבין כיצד בכל המוצע באנתרופוסופיה כל מאמציי מכוונים לדרישה מהאדם להתאמץ להבין את המאבק הניכר כנגד כל דבר שיש בו מיסטיקה מעורפלת או תיאוסופיה מיסטית כביכול. ניתן לעשות זאת רק על ידי התקרבות לתחומי הידע הגבוהים ביותר עם תובנה ברורה, רעיונות צלולים, אליהם יש לשאוף כאשר דרך מדעי הטבע למדנו, לא את התפיסה המדעית-טבעית של זמננו, אלא חשיבה אמיתית. לאחר שהאדון המדובר הכריז עד כמה הרבה מהאנתרופוסופיה הוא טוב, הוא הוסיף: "סביב בסיס זה של אמת מעשית נובעת תערובת מבולבלת של ידע לכאורה בנוגע לחיי הנפש של האנושות ושל הקוסמוס – כמו שפעם היה המקרה בשיטות הגנוסטיות החובקות-כל לגבי מה שהוצע מתוך החכמה הסודית של המזרח עבור העידן המחפש באופן דומה עומקים פנימיים ושלווה נפשית." לא ניתן לומר דבר פחות לעניין מאשר זה. העובדה שהמחבר מתאר זאת כשטויות מבולבלות, תערובת מבולבלת, נשענת אך ורק על חוסר הרצון שלו לאמץ את השיטה המתמטית של מדע הרוח שלנו. זה בדרך כלל המקרה עם אלה שרוצים להשיג מושגים מתוך ידע שנמצא במגמת שקיעה. לכן התוצאה של משמעת מתמטית בחוויה הפנימית נראית למחבר זה כתערובת מבולבלת. אך תערובת מבלבלת זו שמביאה לעניין בהירות מתמטית, אולי אכן יובש מתמטי, הוא הדבר החיוני, שכן הוא שומר על מה שנועד להיות נרדף מפני כל מיסטיקה דמיונית, כל תיאוסופיה מעורפלת. ללא התערובת הכביכול-מבולבלת, לא יכול להיות בסיס אמיתי לעתיד חיי הרוח. זה נכון שבגלל תנאינו החברתיים צריך היה להיאבק כדי לאפשר את קיום מדע הרוח במימדים הצנועים ביותר אליהם הוא הגיע כיום. היה עלינו להיאבק במה שנראה לעיתים קרובות כתוצאה של אנשים – אנשים שעכשיו יש להם זמן, וכלום פרט לזמן, לענייני מדע הרוח – שעדיין יש להם את אותם הרגלים ישָנים של חשיבה ותפיסה שנמצאים בשקיעה. לכן, עלינו להיאבק כל כך קשה נגד מה שמתפשט בקלות במעגל כמו שלנו, כלומר, פלגנות, שבאופן טבעי היא ההיפך הגמור ממה שנועד להיות מטופח כאן, וכנגד כל סוג של הסתכסכות אישית, שהיא, ולא צריך אפילו לומר זאת, מובילה להשמצות שיטתיות ששגשגו בצורה כה נמרצת על קרקע תנועה זו.

מי שכיום לומד את חיי הרוח מתופעות כמו אלה יגיע במהרה לאמירה: מה שבמיוחד צריך בתחום העשייה הרוחנית הוא חזרה למקורות הראשוניים. ההתלהבות סביב צורה חדשה של חיי חברה תמיד נשמעת בתקופה בה אנשים נותנים מקום לדחפים האנטי-חברתיים הנפוצים ביותר ולאינסטינקטים האנטי-חברתיים. דחפים ואינסטינקטים אנטי-חברתיים אלה בולטים במיוחד במגע האישי בין אנשים. ניתן לראות אותם במה שבני אדם נותנים או לא נותנים זה לזה. ניתן לראות אותם בצורה האופיינית בה אנשים מתעלמים ממחשבותיהם של אחרים, משפילים אחרים ולבסוף עוברים על ידם. בימינו היכולת האינסטינקטיבית להבין באמת את האנשים שאנו פוגשים היא נדירה במיוחד. תופעה שהולכת ונעלמת היא האפשרות של אנשים בימינו להשתכנע בדבר שאינו קשור למעמדם החברתי, להשכלתם או ללידתם. כיום לאנשים יש את המחשבות היפות ביותר, אך מאוד קשה להם להתלהב מדברים. הם עוברים במחשבות ליד כל מה שטוב ביותר, וזה מאפיין המושרש באופן עמוק בעידן שלנו. כתוצאה מעובדה זו – ידוע לכם שלאחרונה דיברתי על היגיון המבוסס על עובדות כדבר חשוב בזמנים הנוכחיים, בניגוד להיגיון של מחשבה בלבד – כתוצאה מכך קיימת אצל בני אדם כיום כמיהה לפנות לסמכות ולהצהרות של רגשות יותר מאשר להגיע בהדרגה אל דברים דרך פעילות פנימית משלהם. מי שמדבר היום כה הרבה על חופש מסמכות הם אותם האנשים שבאופן מוחלט מאמינים בה בצורה נחרצת וכמהים להיכנע לה. כך אנו רואים – בדרך כלל זה לא מורגש משום שרוב האנשים ישֵנים – נטייה מפוקפקת למדי של מעורבות בשקיעה תרבותית זו בקרב אלה שלא מוצאים דרך לצאת ממנה, כלומר הנטייה לשקוע בחיקה של הכנסייה הקתולית הישנה. אם אנשים היו מבינים מה טמון בנטייה זו לחזור לכנסייה הקתולית הם היו די נדהמים. בתנאים הנוכחיים, אם נטייה זו תלך ותגבר, במועד לא רחוק מאוד נהיה עדים לתנופה אדירה של המוני העם לחיק הכנסייה הקתולית. מי שמסוגל להתבונן בתכונות המיוחדות של תרבותנו הנוכחית יודע שדבר זה מאיים עלינו.

מהיכן מתעורר כל זה? כאן עלי להפנות את תשומת לבכם לתופעה מהותית של חיינו החברתיים בהווה. התכונה המיוחדת שגדלה במאות האחרונות לממדים יותר ויותר רחבים, ושתגבר אף יותר באותם האיזורים שישמרו על התרבויות שלהם במהלך הכאוס הנוכחי – תכונה מיוחדת זו היא הצביעה הטכנית של התרבות, הגוון הטכני המסוים שנלקח על ידי התרבות של התקופה האחרונה. אם היה עלי לדבר באופן ממצה על נושא זה, הייתי צריך להצביע בפירוט על כל מה שעכשיו התייחסתי אליו רק ברפרוף, ויום אחד אעשה זאת. לתרבות טכנית זו אכן תכונה מוגדרת למדי; תרבות זו היא כל כולה אלטרואיסטית באופייה. במילים אחרות, יש רק דרך חיובית אחת עבור הישגים טכניים להיות רוֹוְחים, כלומר, כאשר אנשים שעוסקים בהם בניגוד לאגואיזם באופן פעיל, מפתחים אלטרואיזם. התרבות הטכנית הופכת זאת ליותר ויותר הכרחי – ומי שמסוגל להתבונן בדברים אלה רואה את ההכרח בכל התקדמות חדשה של התרבות הטכנית – שעבודה המאורגנת על בסיס טכני תהיה חופשית לחלוטין מאגואיזם. לעומת זאת התפתח באותו הזמן מה שמקורו בקפיטליזם, שלא בהכרח צריך להיות מקושר לתרבות טכנית או להישאר כל כך מקושר. הקפיטליזם, כאשר מדובר בקפיטליזם פרטי, אינו יכול לעבוד אלא כאגואיסטי, שכן עצם מהותו מכילה פעילות אגואיסטית. כך בתקופה האחרונה נפגשים שני זרמים בניגודיות קיצונית זה לזה: חיים טכניים מודרנים הקוראים לאנשים להיות חופשיים מאגואיזם וקפיטליזם פרטי, המגיע מן העבר, שיכול לשגשג רק על ידי הכרזת הדחף האגואיסטי. זה מה שעשה את דרכו למצבנו הנוכחי, והדרך היחידה לחלץ את עצמנו היא על ידי קיום חיי רוח החדורים באומץ להתנתק מהמסורות הישנות.

כיום ישנם אנשים רבים העוסקים בבעיות של חינוך יסודי ותיכוני עתידי, חינוך בית ספרי והכשרה מקצועית לבני אדם. במיוחד כשאנחנו לומדים את שאלת החינוך היסודי והתיכוני עלינו לומר לאנשים האלה: טוב ויפה, אבל עם הרצון הטוב ביותר בעולם, האם אתם יכולים לעניין אנשים באופן כללי בחינוך היסודי והתיכוני אם אתם לא עושים דבר כדי לשנות את תנאי ההווה של החינוך וענייני הרוח? האם יש לכם את החומר עבור העבודה? מה ביכולתכם לעשות באמת? באמצעות העקרונות שלכם – אולי סוציאליסטים במובן טוב – יתכן שתוכלו לייסד בתי ספר עבור מסה גדולה של אנשים ולייסד מוסדות עבור השכלתם הגבוהה. אתם רשאים לארגן כל דבר מסוג זה אליו מניע אתכם רצונכם הטוב. אך האם יש לכם את המהותי כדי באמת לארגן לטובת האנשים את שאתם רוצים לפרוש עבורם ברצון טוב? אתם אומרים לנו שביססתם ספריות, תיאטראות, אולמות קונצרטים, תערוכות, קורסי הרצאות וטכניון. אך השאלה צריכה להתעורר: אילו ספרים יש בספריות שלכם? באיזה סוג של מדע מטפלים בהרצאות שלכם? אתם מניחים על מדפי הספרייה את אותם ספרים ממש ששייכים לתרבות הבורגנית הנמצאת בשקיעה; אתם מוסרים את החינוך המדעי בטכניון לאנשים שהם תוצרים של אותה תרבות בורגנית. אתם נותנים לאופי החינוך צורות חדשות, אבל לצורות החדשות האלה אתם משליכים את מה שקלטתם מהישן. אתם אומרים למשל: במשך זמן רב אנו מנסים לתת לחינוך היסודי והתיכוני צורה דמוקרטית; עד כה המדינות השונות התנגדו לכך משום שהן רוצות לחנך אנשים להיות עובדי מדינה טובים. – נכון שאתם מתנגדים לחינוך זה של עובדי מדינה טובים; אולם אתם מאפשרים לחנך את האנשים על ידיהם, כך שעד כה אין לכם שום דבר אחר מלבד עובדי מדינה אלה שספריהם נמצאים על מדפי הספריות שלכם, שאת שיטת החשיבה המדעית שלהם אתם מפיצים באמצעות הרצאותיכם ושהרגלי החשיבה שלהם מחלחלים למכללות שלכם. – מזה אתם רואים שבזמנים רציניים אלה יש לקחת עניינים אלה בצורה הרבה יותר עמוקה ממה שנעשה כיום.

כעת הבה ונסתכל על פרטים מסוימים כדי שלפחות משהו יהיה לנו ברור. נתחיל במה שאנו מכנים חינוך יסודי ותיכוני. תחת כותרת זו אני כולל את כל מה שניתן לתת לאדם כאשר הוא גדל לחינוך שרכש במשפחתו, ולזה יש להוסיף את החינוך וההדרכה שיתקבלו בבית הספר. למי שמכיר את טבעו של האדם זה ברור שחינוך בית-ספרי לעולם לא אמור להיות גורם בהתפתחותו של האדם עד בערך להתחלפות השיניים. זהו חוק מדעי כמו כל חוק אחר. אם אנשים היו מונחים על ידי הטבע האמיתי של האדם במקום על ידי בובות בלבד, הם היו הופכים לתקנה כי יש להתחיל בהוראת בית הספר רק לאחר התחלפות השיניים. אך השאלה החשובה היא העקרונות שעליהם אמורה להתבסס ההוראה לילדים בבית הספר. כאן עלינו לזכור שמי שמסוגל להביא את מחשבותיו ומאמציו להרמוניה עם ההתפתחות התרבותית העולה, אינו באמת יכול לעשות דבר בימינו, מלבד לזהות, כטבוע בעקרונות המקיימים את הטוב בחינוך ובהדרכה בבתי הספר, את מה שמונח בטבע של ישות האדם עצמה. הכרת טבע האדם החל מהתחלפות השיניים ועד גיל ההתבגרות חייבת לעמוד בבסיס כל העקרונות במה שאנו מכנים חינוך יסודי ותיכוני. מזה, ומהרבה מאוד מאותו אופי, תבינו שאם ניקח זאת כבסיס שלנו, תהיה התוצאה אותו חינוך לכולם; שכן ברור שהחוקים המכילים בחובם טוב בהתפתחות האנושית פחות או יותר בין השנה השביעית לחמש-עשרה הם זהים עבור כל בני האדם. השאלה היחידה שבנוגע לחינוך והדרכה אנו זקוקים לתשובה היא: לאיזו נקודה עלינו להביא בני אדם עד הגיעם לשנתם החמש עשרה? זה כשלעצמו יכול להיקרא חשיבה במונחים של חינוך יסודי ותיכוני. בו זמנית זו כשלעצמה היא חשיבה בדרך מודרנית אודות טבע ההדרכה. כיום התוצאה של זה תהיה שלא נתעלם עוד מההכרח לקחת הפסקה מוחלטת ממערכת החינוך הישנה, שנצטרך בכל הכנוּת להתחיל לעבוד על ארגון מה שצריך להינתן לילדים בהתאמה להתפתחות האדם הגדל באותם שנים שצוינו. אז יהיה צורך ליצור בסיס מסוים – כאשר רצון-טוב חברתי קיים – לדבר אשר לא יהווה רעיון מעורפל לעתיד, אלא דבר מעשי שלפיו ניתן יהיה לפעול באופן מיידי. הבסיס לכך יצטרך להיווצר מלכתחילה על ידי שינוי מוחלט באופי הבחינה וההדרכה של המורה עצמו. כאשר בוחנים היום את המורה, הדבר נעשה לעיתים קרובות כדי לבדוק האם הוא יודע משהו שהוא יכול לקרוא בספר לימוד – אם הוא באיזשהו אופן פיקח ועדיין לא מכיר את הידע הזה שעליו הוא נבחן. בבחינת המורים ניתן להשמיט זאת לחלוטין, וכך יישמט עם חלק זה החלק העיקרי של בחינות המורים במתכונתה הנוכחית שלהם. במבחנים שיתפסו את מקומם המטרה תהיה לגלות האם האיש, שאמור לקיים קשר עם חינוך והדרכת ישות האדם המתפתחת, יכול ליצור עימה יחס אישי, אקטיבי ופורה; האם הוא מסוגל לחדור עם כל המנטליות שלו – אם להשתמש במילה אופנתית – אל תוך נפשה של ישות האדם הגדלה, אל תוך טבעה. אז המורה לא רק ילמד קריאה, חשבון או רישום, הוא יהיה כשיר להפוך למעצב אמיתי של ישות האדם המתפתחת.

לאחר מכן, מכל המבחנים העתידיים, אשר יקבלו צורה שונה מאוד מאלו הנוכחיים, יהיה קל לגלות האם חברי צוות בית הספר הם אכן יצירתיים באמת במובן זה. פירוש הדבר שהמורה ידע: עלי לעזור לתלמיד זה בדרך מסוימת אם עליו ללמוד לחשוב; לתלמיד אחר עלי לעזור בדרך אחרת אם עליו לפתח את עולם הרגש שלו. – שכן עולם הרגש קשור באופן אינטימי עם עולם הזיכרון, דבר שרק מעטים יודעים כיום, בייחוד הפרופסורים המודרניים שהם הפסיכולוגים הגרועים ביותר האפשריים. אם על הרצון של התלמיד להתפתח, על המורה לדעת מה לתת לתלמידו כך שהזרעים שנזרעו בין השנה השביעית לשנה החמש עשרה יוכלו להביא לחיזוק הרצון לכל חייו. טיפוח הרצון נוצר כאשר כל מה שקשור לתרגילים גופניים מעשיים ועיסוקים אמנותיים מותאם לישות המתפתחת. כל מי שהוא מורה לאלה שנמצאים בתהליך של התפתחות, ירכז את כל מאמציו לאפשר לישות האדם להיעשות אנושית. בדרך זו הוא יגלה כיצד להפיק תועלת מכל מה שקונבנציונלית נקרא תרבות אנושית – דיבור, קריאה וכתיבה. מכל זה ניתן להפיק תועלת בצורה הטובה ביותר בשנים שבין שבע לחמש עשרה כדי לפתח את החשיבה. מוזר ככל שזה נראה, חשיבה היא הדבר החיצוני ביותר באדם, ועליה להתפתח על כל מה שמבסס אותנו באורגניזם החברתי. חישבו כיצד האדם שבא לעולם דרך הלידה חסר נטייה כלשהי לקריאה וכתיבה וכיצד אלה שייכים לחייו כחבר בקהילה. לפיכך, לצורך התפתחות החשיבה עלינו לקבל, יחסית מוקדם, הדרכה טובה בשפות, באופן טבעי לא במה שדובר בעבר, אלא בשפות כפי שמדברים אותן כיום העמים התרבותיים שעימם יש לנו קשר. באופן טבעי הוראה יעילה זו בשפות לא תכלול את הוראת החריגות הדקדוקיות כפי שנעשית כיום בבית ספר לדקדוק; צריך להתחיל עם זה בכיתות הנמוכות ביותר ולהמשיך. יהיה חשוב גם כי ההוראה תינתן בדרך מודעת לפיתוח הרגש והזיכרון הכרוך בו. בעוד שכל מה שקשור לחשבון ולגיאוגרפיה – שמהם ילדים יכולים לספוג כמות יוצאת דופן כשזה ניתן להם בצורה נכונה – נמצא בין כל מה שקשור לחשיבה לבין כל מה שקשור לרגש, כל מה שנלקח לתוך הזיכרון קשור יותר לרגש טהור, למשל, ההיסטוריה, המיתוסים והאגדות המסופרות. אני רק יכול לגעת בדברים האלה.

אך זה גם הכרחי בשנים הראשונות הללו להקדיש תשומת לב מיוחדת לטיפוח הרצון. כאן מדובר בתרגילים גופניים והכשרה אמנותית. בשנים הראשונות הללו יהיה צורך במשהו חדש לחלוטין. נעשתה כבר התחלה במה שאנחנו מכנים אוריתמיה. כיום אנו עדים להרבה תרבות פיזית שהיא דקדנטית ושייכת לעבר; זה מספק אנשים רבים. במקומה נניח משהו שעד כה הזדמן לנו להראות רק לעובדי מפעל ולדורף-אסטוריה בעזרתו האוהדת של אדון מולט הטוב שלנו; אם זה יינתן לישות האדם הגדלה במקום ההתעמלות העכשווית – אנחנו נניח בגוף ובנפש כאחד את מה שמקדם תרבות. זה יכול לפתח את הרצון עד כדי כך שההשפעה תישאר לאורך כל החיים, ואילו טיפוח הרצון בכל אמצעי אחר גורם להחלשתו כאשר פוגשים תהפוכות וחוויות שונות במהלך החיים. אולם בעיקר בתחום זה נצטרך לעבוד עם השכל הישר. באופן שההוראה מאפשרת, יהיה הכרח ליצור שילובים שאנו ממעטים לחלום עליהם כיום; למשל, ציור ילך יד ביד עם גיאוגרפיה. תהיה לזה החשיבות הגדולה ביותר עבור התלמיד המתפתח לקבל שיעורים באמת אינטליגנטים בציור. במהלך שיעורים אלה הוא יונחה לצייר את הגלובוס מצידיו השונים, לצייר את ההרים והנהרות של האדמה ביחסיהם זה לזה, ואז לפנות לאסטרונומיה ולשרטט את המערכת הפלנטרית. למותר לציין שיש להציג זאת בגיל הנכון, לא לבני השבע, אך בודאי לפני שהם הגיעו לגיל חמש עשרה, אולי מהשנה השתים-עשרה ואילך, כאשר, אם זה נעשה בצורה הנכונה, זה יעבוד בצורה מאוד יעילה על הצעירים המתפתחים.

לצורך טיפוח הרגש והזיכרון יהיה צורך לפתח התרשמות חיה של הטבע גם אצל התלמידים הצעירים ביותר. אתם יודעים באיזו תדירות דיברתי על כך ואיך סיכמתי דעות שונות ומגוונות באמירה: כיום ישנם אינספור תושבי ערים שכאשר הם נלקחים לאיזור הכפר הם אינם יכולים להבחין בין חיטה לשיפון. מה שחשוב זה לא השם, אלא שיהיה לנו יחס חי לדברים. עבור כל מי שיכול לראות לתוך טבעם של בני אדם זה מדהים לראות מה הם איבדו, אם בזמן הנכון – והתפתחותן של יכולות אנושיות חייבת להתקיים בזמן הנכון – הם לא למדו להבחין בין דברים כאלה כמו, למשל, גרגר חיטה וגרגר שיפון. מטבע הדברים, למה שאני אומר עכשיו יש השלכות רחבות.

למה שעסקתי בו עתה באופן דידקטי ופדגוגי בנוגע לחינוך היסודי והתיכוני תהיה, בהתאם ללוגיקה של העובדות, השלכה מובהקת למדי, כלומר ששום דבר שאינו נשמר עבור החיים בכללותם בצורה זו או אחרת לא ימלא תפקיד בהוראה. כיום, בצורה נתונה, רק מה שכלול בין היכולות ממלא את תפקידו נכונה – מה שנעשה על ידי לימוד הקריאה מרוכז ביכולת הקריאה, מה שנעשה כשלומדים לספור מרוכז ביכולת החשבון. אבל רק חישבו איך זה כשאנו מגיעים לדברים הקשורים יותר לרגש ולזיכרון. בתחום זה ילדים לומדים כיום הרבה מאוד רק כדי לשכוח את שנלמד, רק כדי להיות חסרים זאת עד סוף חייהם. בעתיד יש לשים דגש על כך שכל מה שיינתן לילד יישאר איתו לכל החיים.

עלינו להגיע אז לשאלה: מה יש לעשות עם האדם לאחר שסיים את בית הספר היסודי והתיכוני והוא יוצא לחיים? כאן חשוב להתגבר על כל הלקוי בחיי הרוח הישנים, שלפחות בכל הנוגע לחינוך, יש לבטל את השסע הנורא שנעשה על ידי הבחנה מעמדית.

כעת, היוונים, אפילו הרומאים, הצליחו לרקום לעצמם חינוך ששורשיו היו בחייהם, שהיה קשור לאורח חייהם. בתקופתנו אין לנו דבר המחבר אותנו בשנותינו החשובות ביותר עם המצב השונה למדי של חיינו. עם זאת, אנשים רבים, שלימים מגיעים לעמדות סמכותיות, לומדים כיום את אשר נלמד על ידי היוונים והרומאים, וכך מגורשים מהחיים של ימינו; בנוסף לזה, מבחינה רוחנית זה הדבר הלא יעיל ביותר האפשרי. חוץ מזה, אנו נמצאים כיום בנקודה באבולוציה האנושית – אם אנשים רק היו יודעים זאת – שזה די מיותר לשמור על היחס שלנו אל העת העתיקה כך שנגדל בתוך הרעיונות שלה. מה שאנשים באופן כללי זקוקים לו מהישן משולב זה זמן רב בתרבות שלנו, באופן כזה שנוכל לקולטו בלי שנים של אימונים באווירה זרה לנו. את מה שעלינו להטמיע מהתרבות היוונית והרומית ניתן לשפר, וכך גם היה המקרה; אך זה עניין למלומדים ואין לו שום קשר לחינוך חברתי כללי. עם זאת, מה שיש להטביע מן העת העתיקה עבור החינוך החברתי הכללי שלנו, הובא לשלב כזה דרך עבודתם של מוחות דגולים בעבר, וכל כך נמצא בקרבנו, שאם אנו סופגים נכונה את מה שיש שם עבורנו אין לנו שום צורך ללמוד יוונית ולטינית כדי להעמיק את הידע שלנו בעת העתיקה; אין זה חיוני כלל ואינו מועיל כלל לדברים החשובים בחיים. אני נזכר כיצד, כדי להימנע מאי הבנות, מצאתי לנכון לומר שלמרות שוילמוביץ [Herr Wilamowitz] הוא בהחלט חוקר יווני בעל מעלה יוצאת מן הכלל, הוא בכל זאת תירגם את המחזות היוונים באופן זוועתי; אך כמובן שהתרגומים הללו זכו לשבחים מצד העיתונות והמלומדים. כיום אנו חייבים ללמוד לאפשר לאנשים להשתתף בחיים; ואם אנו מארגנים חינוך כך שאנשים יוכלו להשתתף בחיים, ובמקביל מתחילים לעבוד במרץ על חינוך בצורה יעילה, תגלו שאנחנו באמת יכולים לעזור לבני אדם להגיע לתרבות חיה. זה גם יאפשר לכל מי שיש לו נטייה למלאכת-יד לנצל את ההזדמנות של החינוך לחיים שמתחיל בערך בשנה הארבע עשרה. יש ליצור אפשרות עבור אלה שבגיל מוקדם מגלים נטיה למלאכות יד או מלאכה כדי שיוכלו להשתתף במה שמוביל לתפיסה של החיים. בעתיד, לעולם אין להציע לתלמידים שלא הגיעו לשנה העשרים ואחת של חייהם כל ידע שהוא תוצאה של מחקר מדעי ומגיע מהתמחות מדעית. בימינו, רק מה שעוּבד ביסודיות ראוי שיהיה לו מקום בהוראה; אז נוכל ללכת לעבוד ביעילות יסודית. עם זאת, צריך שיהיה לנו מושג ברור של מה הכוונה ביעילות בעניינים דידקטיים ופדגוגיים. מעל לכל אסור לנו להיות עצלנים אם אנו רוצים לעבוד בצורה שהיא יעילה מנקודת המבט הפדגוגית. לא פעם הפניתי את תשומת לבכם למשהו שחוויתי באופן אישי. ילד בן עשר שהיה די לא מפותח הועבר פעם לאחריותי. באמצעות יעילות פדגוגית התאפשר לי להקנות לו חומר במשך שנתיים לגבי מה שהיה חסר לו עד לשנתו האחת עשרה, כאשר עדיין לא היה מסוגל כלל לשום דבר. זה היה אפשרי רק על ידי לקיחה בחשבון של טבע גופו ונפשו באופן כזה שההוראה תוכל להתקדם בדרך היעילה ביותר שניתן להעלות על הדעת. זה נעשה לעיתים קרובות על ידי כך שביליתי בעצמי שלוש שעות בהכנה, כך שבחצי שעה או אפילו ברבע שעה הענקתי לילד הנחיות שאחרת היה לוקחות שעות – דבר שהיה הכרחי מפאת מצבו הגופני. אם חושבים על זה מנקודת המבט החברתית, אנשים עשויים לומר שבמקרה זה התחייבתי לתת את כל הטיפול לילד אחד, שניתן היה לתת לשלושה אחרים שלא היו צריכים להיות מטופלים בדרך זו. אבל דמיינו שהייתה לנו מערכת חינוך חברתית שהייתה הגיונית, אזי היה ניתן לטפל בקבוצה שלמה של תלמידים כאלה, שכן זה לא משנה במקרה זה אם עלינו להתמודד עם נער אחד או ארבעה-עשר נערים בו-זמנית. לא אתלונן על מספר התלמידים בבית הספר, אך חוסר תלונה זה קשור לעיקרון היעילות בהוראה. עם זאת יש להפנים כי עד לשנתו הארבע-עשרה אין לתלמיד שיקול דעת; ואם הוא מתבקש לשיפוט יש לכך השפעה הרסנית על המוח. מכונת החישוב המודרנית שנותנת לשיפוט את מקום השינון והחישוב היא טעות חינוכית גסה; זה הורס את המוח האנושי, הופך אותו לדקדנטי. ניתן לטפח שיפוט אנושי רק מהשנה הארבע עשרה ואחריה, כאשר יש להכניס לתוכנית הלימודים [קוריקולום] את הדברים הדורשים שיפוט. אז ניתן להתחיל בכל הקשור למשל בתפיסת המציאות דרך ההיגיון. כאשר בעתיד הנגר או המכונאי ישבו זה לצד זה בבית הספר או במכללה עם כל מי שלומד להיות מורה, התוצאה בהחלט תהיה התמחות אך יחד עם זאת חינוך אחד לכולם; כך יהיה כלול בתוך מסגרת חינוכית אחת כל שהכרחי לחיים. אם זה לא היה נכלל, העניינים היו גרועים יותר מבחינה חברתית ממה שהם כיום. על כל ההוראות להעניק ידע שהוא הכרחי לחיים. כל מה שקשור לחקלאות, סחר, תעשייה ומסחר צריך להילמד במהלך הגילאים חמש עשרה עד עשרים. אף אחד לא צריך לעבור שנים אלה מבלי לקבל איזשהו מושג על הנעשה בחקלאות, מסחר ותעשייה. למקצועות אלה יינתן מקום כענפי ידע הנחוצים לאין שיעור יותר מאשר חלק גדול מהאשפה המרכיבה את תוכנית הלימודים הנוכחית בשנים אלה. במהלך השנים הללו יובאו גם כל אותם נושאים אותם הייתי מכנה ענייני העולם, נושאים היסטוריים וגיאוגרפיים, כל שקשור בידע הטבע – אבל כל זה ביחס לישות האדם, כך שהאדם ילמד להכיר את ישות האדם מהידע שלו אודות העולם כשלם.

כעת בקרב בני אדם המקבלים הוראה מסוג זה יהיו כאלה אשר, בעודם מוּנעים על ידי תנאים חברתיים להיעשות לעובדים במובן הרוחני, יכולים להתחנך בכל תחום אפשרי בבתי ספר המאורגנים באופן מיוחד עבור תלמידים כאלה. המוסדות בהם אנשים מקבלים כיום הכשרה מקצועית מנוהלים בחוסר יעילות נוראי. אני יודע שהרבה אנשים לא יודו בכך אבל חוסר יעילות זה קיים; מעל לכל מייחסים תוקף רב לתפיסות המוזרות ביותר השייכות לתפיסת עולם הנמצאת בשקיעה. אפילו בתקופתי חוויתי זאת – אנשים החלו ללחוץ, היכן שמדובר במקצועות היסטוריים וספרותיים באוניברסיטאות, עבור פחות הרצאות ויותר "סמינרים"; היום אנו עדיין שומעים את האמירה שיש לתת להרצאות כמה שפחות מקום בתוכנית הלימודים, אך שיש לעודד סמינרים. הסמינרים האלה מוכרים. חסידים נאמנים של מורה אוניברסיטאי מתאספים ולומדים בקפדנות לעבוד באופן מדעי בהתאמה לרעיונותיו של מורה זה. הם עושים את עבודתם תחת האימון שלו ותוצאות האימון גלויות לעד. זה עניין אחר לגמרי אם אדם, בשנים בהן הוא אמור ללמוד מקצוע, הולך מרצונו החופשי לקורס הרצאות נבונות, ואז יש לו ההזדמנות להיחשף באופן חופשי למה שהוא רוצה – אם כי בהחלט זה יכול להיות קשור למה שההרצאות יכילו. בהחלט ניתן לכלול יישום מעשי בתוכנית אך יש להפסיק את הדגש המוגזם הזה על סמינרים. זה רק תוצר לא רצוי של המחצית השנייה של המאה התשע עשרה, כשהדגש היה על תרגולם של בני אדם ולא על השארתם להתפתח באופן חופשי.

כעת, כאשר אנו דנים בשלב זה בחינוך, חייבים לומר כי עבודת הכנה חינוכית מסוימת צריכה להיות זהה לכל אחד, בין אם הוא עתיד להיות רופא, עורך דין או מורה; זה היבט אחד של העניין; בנוסף לכל זה, על כל אחד לקבל את מה שיתרום לתרבות הכללית של האדם, בין אם הוא יהפוך לרופא, יצרן מכונות, אדריכל, כימאי או מהנדס; חייבים לתת לו את ההזדמנות לקבל תרבות כללית, בין אם הוא יעבוד עם הידיים או עם הראש. כיום ניתנת מחשבה מועטה לכך, אם כי בהחלט במקומות מסוימים להשכלה גבוהה מתרחשים דברים רבים טובים יותר מכפי שהיו. כשהייתי במכללה הטכנית בווינה אחד המרצים העביר הרצאות על היסטוריה כללית. כל סמסטר הוא התחיל למסור את ההיסטוריה הכללית שלו; אחרי שלוש או אולי חמש הרצאות הוא הפסיק – כבר לא נותר איש. במכללה זו היה גם פרופסור להיסטוריה של ספרות. כך שהיו האמצעים לקבל את מה שהיה אנושי ואוניברסלי מלבד מקצועות ההתמחות. להרצאות אלה על תולדות הספרות, שכללו תרגילים ברטוריקה והדרכה כיצד להרצות, תמיד הייתי צריך לגרור מישהו אחר, כי הם נערכו רק אם היה קהל של שניים. אפשר היה להמשיך רק על ידי גרירת איש שני פנימה, ולמעשה היה זה בכל פעם מישהו אחר. פרט לכך, הניסיון היחיד לספק לסטודנטים את המידע הדרוש להם על תנאי החיים היה על ידי הרצאות על המשפט החוקתי או הסטטיסטיקה. כאמור, הדברים האלה השתפרו; מה שלא השתפר הוא הכוח המניע שצריך להתקיים בכל חיי החברה שלנו. עם זאת, הדבר ישתפר כאשר תהיה קיימת אפשרות לכל מה שמהווה את האנושי האוניברסלי שיהיה מובן לא רק לבעלי השקפה מקצועית מובהקת, אלא מובן מבחינה אנושית אוניברסלית. לעיתים קרובות הופתעתי עד כמה עוותו ההרצאות שלי על האנתרופוסופיה על ידי הקהל שלי; שכן אם הם היו לוקחים אותן בצורה חיובית הם היו יכולים לומר: אנחנו לא נטרח על האנתרופוסופיה בהרצאות האלה, אבל מה שנאמר על מדעי הטבע, שזוכה לשבחים רבים בבואו מפילוסוף הטבע הרגיל – זה מספיק בשבילנו. שכן כפי שכולכם מכירים, ההרצאות הללו תמיד משולבות במידע כללי על הטבע. אך ישנם אנשים רבים אשר אינם מעוניינים לקחת דברים מזווית חיובית, ומעדיפים לעוות את מה שאין להם שום רצון לקבל. את מה שסירבו לקבל, ממש בדרך בה התגבשו המחשבות, על ידי כל אופן הטיפול, כמו גם ההשתלבות הנדרשת במדע הטבע, אפשר היה לקבל כתרומה לידע האנושי האוניברסלי, אותו יוכל העובד במלאכת-יד לקבל באותה מידה כמו המלומד, כך שיהיה בדרך כלל מובן כמו מדעי הטבע. רק קחו בחשבון מאמצים אחרים שיש לעשות לקראת השקפת עולם כלשהי. האם אתם מתארים לעצמכם שבהתכנסויות מוניסטיות, למשל, אנשים יכולים להבין הכל אם אין להם רקע מדעי? לא, ואם אין להם, הם פשוט מרכלים. מה שכאן אנו שואפים אליו באנתרופוסופיה הוא דבר שיכול לשנות את כל הידע של הטבע, ואפילו של ההיסטוריה, כך שכולם יוכלו להבין אותם. רק תחשבו כמה מובן יכול להיות לכולם מה שהראיתי כזינוק גדול מבחינה היסטורית באמצע המאה החמש עשרה. זה, לדעתי, מובן לכולם. אך זוהי עובדת היסוד שבלעדיה לא יכולה כלל להיות הבנה של התנועה החברתית כולה בתקופתנו. תנועה חברתית זו אינה מובנת מכיוון שאנשים אינם יודעים כיצד התפתח המין האנושי מאז אמצע המאה החמש עשרה. כשדברים אלה מוזכרים אנשים באים ומצהירים: הטבע לא עושה קפיצות, אז אתה טועה להניח שהיה דבר כזה במאה החמש עשרה. תמיד עולה ההצעה המטופשת הזו לפיה הטבע לעולם אינו קופץ. הטבע עושה כל הזמן קפיצות; זוהי קפיצה מהעלה הירוק של הצמח לעלה הגביע בעל הצורה השונה – קפיצה נוספת מעלה הגביע לעלי הכותרת. זה כך גם בהתפתחות חייו של האדם. מי שלא מלמד היסטוריה הנשענת על אי-אמת קונבנציונלית חסרת-טעם, אלא על מה שבאמת קרה, יודע שבמאה החמש-עשרה בני אדם הפכו להיות שונים במרכיב העדין יותר במבנה שלהם ממה שהיה לפני כן, וכי מה שמובא היום הוא ההתפתחות של מה שהם תפסו במרכז ישותם. אם יש רצון להבין את התנועה החברתית הנוכחית, יש להכיר בחוקים מסוג זה בהתפתחות ההיסטורית. עליכם רק לזכור את אופן הטיפול בעניינים כאן ותאמרו: כדי להבין את כל זה אין צורך בידע מיוחד; אין צורך להיות איש תרבות; כולם יכולים להבין את זה. זה אכן יהיה מה שיידרש בעתיד – שאין להפיץ פילוסופיות או תפיסות עולם שניתן להבינן רק בגלל צורת חינוך השייכת למעמד מסוים. קחו היום כל יצירה פילוסופית, למשל של אוקן או פולסן, או כל אחד אחר שאתם רוצים מידע עליו, קחו אחת מאותן יצירות איומות לפסיכולוגיה שניתנו על ידי פרופסורים באוניברסיטה – די מהר תעזבו אותם; מי שאינו מיומן במיוחד בנושא הספציפי לא יבין את השפה שבשימוש. זהו דבר שניתן להציבו נכון רק על ידי חינוך אוניברסלי, כאשר כל טבע החינוך וההוראה ישתנו באופן מוחלט באופן שניסיתי להצביע עליו כיום.

אם כן, אתם רואים שגם בתחום זה אנו יכולים לומר: כאן יש לנו הסְדרה גדולה – לא קטנה. מה שנחוץ הוא פיתוח דחפים חברתיים או ליתר דיוק אינסטינקטים חברתיים דרך הוראה או דרך חינוך, כך שאנשים לא יעברו זה ליד זה. אז הם יבינו זה את זה כך שתתפתח מערכת יחסים מעשית – בימינו המורה עובר ליד תלמידו, התלמיד עובר ליד המורה שלו. זה יכול להתרחש רק אם נעבור דרך הישן – ואת זה ניתן לעשות. העובדות של המקרה אינן מונעות זאת; הכל חוזר לדעות הקדומות האנושיות. אנשים לא יכולים להאמין שאפשר לעשות דברים בדרך חדשה; הם מבוהלים שחיי הרוח שלהם עלולים לאבד את מה שהיה בעל ערך בדרך הישנה. אין לכם מושג כמה הם חרדים לגבי נקודה זו. באופן טבעי הם לא מסוגלים לקחת את כל זה פנימה; למשל הם לא יכולים לראות את כל האפשרויות שנוצרו על ידי קבלת הוראה יעילה. לעיתים קרובות אמרתי לכם כי בתנאי שהדבר נעשה בגיל הנכון, הדבר אפשרי מתחילת הגיאומטריה – הקו הישר והזווית – עד למה שבעבר נקרא Pons asinorum, משפט פיתגורס. ובניסיוני לעשות זאת הייתם צריכים לראות את שמחתם של הצעירים כשאחרי שלוש או ארבע שעות עבודה, משפט פיתגורס התקרב אליהם. חישבו רק כמה אשפה צריכים לעבור היום הצעירים לפני שיגיעו למשפט הזה. מה שחשוב הוא הכמות העצומה של עבודה נפשית שבוזבזה, שיש לה השפעות בהמשך החיים; זה שולח את קרניו לכל החיים, היישר לתחומים המעשיים ביותר שלהם. כיום זה הכרחי שאנשים יקבלו החלטה בעניינים אלה – ולארגן מחדש, מהבסיס, את דרך חשיבתם. אחרת – ובכן, אחרת אנחנו פשוט נשקע עמוק יותר בתהליך הניוון ולעולם לא נמצא את הדרך כלפי מעלה.

—————————————————————————————————

  1. עיקרי הבעיה החברתית ופיתרונה: הגוף החברתי התלת-איברי – יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל. ראו גם: מבוא למישנה החברתית (החברה התלת-מיגזרית) – יצא לאור בעברית בהוצאת הומני. וגם: מדע הרוח כבסיס לצורות חברתיות – יצא לאור בהוצאת חירות. העולם החברתי כאתר התקדשות מאת הארי סאלמן – יצא לאור בעברית בהוצאת הרדוף. העצמיות המשלבת מאת ראובן שליב – יצא לאור בהוצאת הרדוף.
  2. Oskar Hertwig — Das werden der Organismen — Eine Wiederlegung der Darwinischen Zufallstheorie.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *