רודולף שטיינר

GA192 שטוטגרט

11.5.1919

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים מתוך השוואה למקור הגרמני: מרים פטרי

סייעו: דפני ליטמן, דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 1

תמצית ההרצאה:

דוגמאות הממחישות עד כמה השקפת העולם המדעית אינה מתאימה לפתרון בעיות חברתיות נוכחיות. על שני מאמרים מאת יעקב פון אוקסקול ופרידריך ניברגל. העדר פעילות חשיבה ונטייה לחזור לכנסייה הקתולית. התנגשות קשה בין התרבות הטכנית לקפיטליזם הפרטי. הצורך בהתחדשות של החינוך העממי ושל בתי הספר היסודיים, התחדשות המבוססת על ידע של טבע האדם וחוקי התפתחותו. הצורך בעיצוב מחדש של המבחנים במוסדות להכשרת מורים. התפתחות החשיבה, חיי הנפש, הזיכרון והרצון בשביעון השני של החיים. כניסה לחיים במהלך השביעון השלישי. חוסר התועלת בתקופתנו בלימוד השפה הלטינית והיוונית והאיכות הגרועה בתרגומים מאת וילמוויץ של הדרמות היווניות. אותו חינוך עבור בני האדם מכל המעמדים.

*******

הדברים שאביא היום אמורים להיות בעלי אופי חינוכי פופולרי, הנגיש לקהל הרחב, ומה שנמצא בבסיסם יכול לשרת את הזמנים שלנו, את האתגרים הרציניים של הזמנים שלנו. אני מאמין שראיתם בעצמכם שמאחורי הדברים שניתן היה לתת רק כרמזים בספרי ‘השילוש החברתי’[1] טמונים גורמים עמוקים רבים, ושיש השלכות רבות למה שמסתתר מאחורי העובדות של העיצוב החדש של העולם. לכן בכל מה שצריך להיאמר היום על נושא זה, ובראש ובראשונה בהצעות שעלינו לתת, ניתן להציג למעשה קווים מנחים בלבד במקום דברים בעל אופי ממצה.

כשאנחנו מסתכלים על הזמנים בהם אנו חיים – ועלינו לעשות זאת מכיוון שאנו צריכים להבין אותם – עלינו לשם לב שוב ושוב לפער הקיים בין מה שצריך לכנות תרבות שוקעת, מתדרדרת, לבין תרבות שאפשר לתארה כתרבות עולה, אם כי עדיין פועלת באופן כאוטי. ברצוני להדגיש שהיום אני הולך לעסוק רק בפרק אחד ספציפי של הנושא, ולכן מבקש מכם להבין פרק זה ביחס לשלם שאני מעלה בהזדמנויות שונות.

בתור התחלה, הייתי רוצה להפנות את תשומת ליבכם לעובדה שניתן להרגיש באופן ברור שהתרבות שאותה נשא הסדר החברתי הבורגני נמצאת בירידה מהירה; ומצד שני, אנו עדים לשחר של תרבות אחרת, שמי שנושא אותה כיום, על בסיס משהו שברובו אינו מובן, הוא הפרולטריון. אם אנו רוצים להבין דברים אלה – ניתן להרגיש אותם גם מבלי להבין אותם, אבל אז תהיה חסרה הבהירות – עלינו לתפוס אותם בסימפטומים ובתופעות. הסימפטומים הם תמיד עניין של פרטים; וזה מה שאני מבקש מכם לזכור בהקשר של מה שאני אומר היום. באופן טבעי אאלץ בגלל עצם הנושא עצמו לבודד פרטים מתוך השלם, אך אנסה לעצב תיאור זה של מכלול הסימפטומים באופן כזה שהוא לא יוכל לפעול בכיוון של הסתה או דמגוגיה, אלא יעלה באמת מתוך העובדות הרלוונטיות. יכול מאוד להיות שרבים לא יבינו אותנו נכון בכיוון זה כיום, אך עלינו לקחת סיכון זה.

במהלך השנים לעיתים קרובות ביקשתי מכם לזכור כי על בסיס השקפת העולם המיוצגת כאן ניתן בהחלט להיות תומך ומגן אמיתי של השקפת העולם המדעית המודרנית. אתם יודעים שפעמים רבות אמרתי את כל מה שאפשר כדי להגן על השקפה זו של מדעי הטבע. אך תמיד ציינתי גם את החסרונות הגדולים שיש להשקפת העולם המדעית. לא מזמן הצבעתי על כך שניתן לראות חסרונות אלה באופן ברור ברגע שמתייחסים למקרים אינדיבידואליים מיוחדים דרך מה שאנחנו מכנים כאן הגישה הסימפטומטית, כלומר כאשר ניגשים לדבר באופן לגמרי אמפירי. בהקשר אחר שיבחתי עבודה מעולה של הביולוג המצוין של ימינו, אוסקר הרטוויג, “ההתהוות של אורגניזמים – הפרכה של תיאוריית המקריות של דרווין”.[2] ואז, כדי להימנע מאי-הבנות, היה עלי לציין – לאחר שהרטוויג פרסם ספר שני – שלצד ספר נהדר על מדעי הטבע, איש זה כתב עבודה נחותה למדי על מצב החיים החברתיים. זו עובדה משמעותית של זמננו. דבר זה מראה שעל הבסיס והקרקע של השקפת העולם של מדעי הטבע, מצוינת ככל שהיא תהיה, לא יכול להתפתח מה שנחוץ ביותר להבנה של הזמנים הנוכחיים: ידע לגבי האימפולסים החברתיים הקיימים בתקופתנו.

היום אני רוצה לתת לכם דוגמה נוספת שתראה לכם באופן ברור כיצד, מצד אחד, התרבות הבורגנית נמצאת בירידה ותוכל להציל את עצמה רק בדרך מסוימת; כשם שמצד שני קיים משהו הנמצא בעלייה, משהו שצריך לטפל בו ולטפח עם הבנה ושיקול דעת, ואז הוא יהווה נקודת התחלה לתרבות העתיד.

כתוצר סימפטומטי ואופייני של הבורגנות השוקעת, מונח לפניי ספר שהופיע מיד לאחר מלחמת העולם [הראשונה] עם הכותרת היומרנית ‘נושא האור, השקפת עולם וסגנון חיים’. נושא האור הזה מותאם להפליא להפצת חשכה ככל שרק ניתן על כל מה שכה נחוץ כיום כחינוך חברתי ויסודותיו הרוחניים. אנשים מתאספים בקהילה מיוחדת וכותבים דברים מיוחדים במאמרים אינדיבידואליים על מה שנקרא כביכול הבנייה מחדש של האורגניזם החברתי. מטבע הדברים, אני יכול לצטט רק מספר קטעים מספר זה שהוא יחסית בעל נפח רב. ראשית, ישנו חוקר טבע בשם יעקוב פון אוקסקוף [Jakob von Uexküff], באמת מדען חוקר טבע טיפוסי, טוב, אשר – וזו הנקודה החשובה – לא רק רכש ידע במדעי הטבע – הוא אינו רק בקיא בו, אלא גם בתור חוקר הוא נציג מושלם של זמננו – אלא חש חובה, כמו רבים אחרים שחונכו במסורת המדעית, לתרום כעת את מסקנותיו לטובת העיצוב החברתי של העולם. הוא למד על “מדינת התאים”,[3] כפי שמכונה האורגניזם לעיתים קרובות בחוגים מדעיים. הוא בהחלט למד לפתח את מוחו, את אורגניזם החשיבה שלו, ואיתו הוא מתבונן כעת בחיי החברה. אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם רק למספר פרטים שמהם תוכלו לראות כיצד האיש הזה מסתכל כעת על מבנה החברה המודרנית לא מתוך מדעי הטבע, אלא מתוך דרך החשיבה המדעית, שביסודו של דבר נכונה למדי, אך בתחום החיים המעשיים אבסורדית לחלוטין. הוא מפנה את מבטו לאורגניזם החברתי ולאורגניזם כפי שהוא בטבע, מגלה שלפעמים יכולה להיווצר הפרעה בהרמוניה באורגניזם הטבעי עקב תהליכים של מחלה, ואומר את הדברים הבאים לגבי האורגניזם החברתי:

“כל הרמוניה יכולה להיות מופרת דרך מחלה. את המחלה הנוראה ביותר של גוף האדם אנו מכנים ‘סרטן’. המאפיין שלו הוא הפעילות הבלתי מרוסנת של הפרוטופלסמה, שאינה דואגת עוד לשימור הכלי, אלא רק ממשיכה לייצר עוד ועוד תאים פרוטופלסמיים חופשים. אלה לוחצים על מרקם הגוף ונוטים להחליף אותו, אך הם אינם יכולים למלא שום תפקיד בעצמם מכיוון שהם חסרים מבנה.

אנו מזהים את אותה מחלה בקהילה האנושית כאשר המוטו של האנשים: חירות, שוויון, אחווה, מחליף את המוטו של המדינה: כפייה, גיוון, כפיפות.”

הנה, יש לכם כאן אדם בעל חשיבה מדעית טיפוסית. הוא רואה בכך מחלה סרטנית כאשר עולה בתוך בני האדם הדחף לחירות, שוויון ואחווה. במקום חופש הוא רוצה להניח כפייה, במקום שוויון — הבדל, במקום אחווה — כפיפות. זו דרך ההסתכלות בדברים שהוא למד לאמץ מ’מדינת התאים’, והוא מיישם אותה לגבי האורגניזם החברתי. גם שאר הדברים שהוא מביא אינם חסרי משמעות אם אנו מתבוננים בהם מנקודת מבט סימפטומטולוגית. הוא מרחיק לכת ומוצא באורגניזם החברתי משהו שתואם למחזור הדם באורגניזם הטבעי, אך לא כפי שאני תיארתי אותו בהרצאות שונות, אלא כפי שהוא עצמו מדמה זאת. הוא מגיע למסקנה שהזהב הוא הדם המסתובב בצדק באורגניזם החברתי ואומר: “לזהב יש את הכושר להסתובב ללא תלות בזרימת הסחורות, ולבסוף להגיע לבנקים הגדולים שהם מקומות האיסוף המרכזיים (לב זהב).” כך מדען זה מחפש לב לאורגניזם החברתי שלו ומוצא אותו בבנקים הגדולים כמקומות האיסוף המרכזיים, “שיכולים להפעיל השפעה מכרעת על כל הזרימה של הזהב והסחורות”.

עכשיו אני מדגיש בפירוש שאין לי שום כוונה ללעוג למשהו. ברצוני רק להראות לכם כיצד בעצם חייב לחשוב אדם שיש לו את האומץ לחשוב על הדברים עד שמגיעים למסקנתם ההגיונית. אם כיום אנשים רבים משלים את עצמם לגבי העובדה שבשלוש או ארבע המאות האחרונות הגענו להתפתחות שהופכת חשיבה כזו למובנת למדי, הרי ברור שאנשים אלה ישֵנים בנפשם, שהם מתמכרים לתרבות שבדומה לחומרים נרקוטיים אינה מאפשרת להם להסתכל בנפש ערה לגמרי על מה שמסתתר למעשה במה שנקרא התרבות הבורגנית. מסיבה זו הראיתי לכם סימפטום ששופך אור על ‘נושא אור’ זה, שופך אור על יסודות התרבות של ימינו, על האופן שבו היא מבינה את החיים החברתיים מתוך דרך החשיבה המדעית. אשתמש בדוגמה נוספת כדי להראות לכם איך פועל מה שאנו פוגשים מהצד הרוחני.

בין אלו השייכים לקהילה שהזכרתי זה עתה יש אדם עם נטייה רוחנית יותר, בשם פרידריך ניברגאל [Friedrich Niebergall]. אנו יכולים להזכיר את פרידריך ניברגאל בגלל היחס האוהד שלו כלפי דברים מסוימים שהם בעלי ערך עבורנו. אך ברצוני לומר כאן שהעיקר הוא כיצד אדם מראה אהדה כלפי דברים מסוימים מצד כזה. כי מה שחשוב הוא אופי היחס האוהד שאיתו ניגשים מצד כזה לעניינים מסוימים. אם אנו מסתכלים על ה’כיצד’, אנו נייחס פחות ערך לאהדה זו, אם כמובן איננו אגואיסטים, אלא רואים את האימפולסים החברתיים הגדולים. כדאי שלא נשלה את עצמנו לגבי עניינים אלה. אנו יודעים – או לפחות חלקנו אולי יודעים: מזמן אנו חושבים שמה שאנו מטפחים כאן כמדע הרוח האנתרופוסופי חייב להיות התשתית הרוחנית האמיתית של מה שנמצא בעלייה היום. אך זה המקום שבו בדרך כלל מתנגשות הקצוות הקיצוניים. נאלצתי להיות שוב ושוב עד לאופן שבו חלק מאותם אנשים שמשתתפים במאמצים האנתרופוסופיים שלנו פונים לכיוונים אחרים שנראים להם דומים לכיוון שלנו, אבל למעשה הם נבדלים מהמאמצים שלנו בכך שהם שייכים לתופעות הגרועות ביותר של השקיעה הבורגנית, ואילו מדע הרוח מלכתחילה התנגד בתוקף לכל מה שעומד מאחורי נקודת המבט הבורגנית המתדרדרת. וכך אנו מוצאים אצל אדם שאינו מסוגל להבחין בין שני זרמים אלה, כמו ניברגאל, לדוגמה, מעורבבים יחדיו מצד אחד תופעה המייצגת זרם אופייני של תרבותנו הדקדנטית השוקעת, יוהנס מולר [Johannes Müller], ובו זמנית בצד השני – ואתם יודעים שאני לא אומר דברים כאלה מתוך איזה דמיון שטותי – תמצאו שמציינים את שמי. על מה שאני מנסה לעשות נאמרים שם כל מיני דברים נחמדים, באמת דברים נחמדים ביותר. אך אתם יודעים שכל המאמץ שלי מופנה לכך שבכל מה שנקרא מדע הרוח נשתמש תמיד בשכל הישר, ונתנגד באופן התקיף ביותר לכל דבר שיש בו מיסטיקה מעורפלת, לכל מה ששייך כביכול לתיאוסופיה המיסטית. ניתן לעשות זאת רק אם ניגשים לתחומי הידע הגבוהים ביותר עם תובנה ברורה, עם רעיונות צלולים. אנו נשאף לכך דווקא אם למדנו ממדעי הטבע לא את התפיסה המדעית-טבעית של זמננו, אלא חשיבה אמיתית.  

לאחר שהאדון שהזכרנו הסביר כמה יפים חלק מהדברים באנתרופוסופיה, הוא הוסיף: “סביב אמת בסיסית מעשית זו עדיין יש סבך מבולבל של ידע לכאורה בנוגע לחיי הנפש, האנושות והקוסמוס, כמו שזה היה פעם גם בשיטות הגנוסטיות המקיפות, שהציעו חוכמה סודית מהמזרח לעידן המחפש באופן דומה עומקים פנימיים ושלווה נפשית.” כמובן, אי אפשר לומר דבר פחות מדויק מאשר זה. העובדה שהמחבר מתאר זאת כסבך מבולבל נשענת אך ורק על חוסר הרצון שלו להתעמק בשיטה המתמטית של מדע הרוח שלנו. זה קורה רוב הזמן עם אלה שמוכנים לרכוש רעיונות רק מתוך ידע הנמצא במגמת שקיעה. לכן מה שהושג דרך משמעת בחוויה הפנימית באמצעות המתמטיקה נראה למחבר זה כסבך מבולבל. אך סבך מבולבל זה שמביא לבהירות מתמטית כזו, אולי אפילו לפיכחון מתמטי, הוא הדבר החיוני, שכן הוא זה שמגן על מה שאנו עושים כאן מפני כל מיסטיקה דמיונית, מפני כל תיאוסופיה מעורפלת. ללא הסבך המבולבל כביכול, לא יכול להיות בסיס אמיתי לחיי רוח עתידיים. בוודאי שהיינו צריכים להיאבק – מאחר שעד כה הייתה לנו האפשרות ליישם את מדע הרוח רק בחוגים צרים ביותר בגלל התנאים החברתיים שבהם אנו פועלים – היינו צריכים להיאבק עם מה שקורה לעיתים קרובות מאוד כתוצאה מכך שאנשים שיש להם כעת זמן, וכלום פרט לזמן, לענייני מדע הרוח, עדיין נצמדים להרגלי החשיבה והתפיסה הישנים, הנמצאים בשקיעה. לכן, עלינו להיאבק כל כך קשה נגד הפלגנות המתפשטת בקלות רבה כל כך בחוגים אלה, כאשר פלגנות זו היא כמובן ההיפך הגמור ממה שאנו רוצים לטפח כאן, ונגד כל סוג של הסתכסכות אישית, שהיא, מובן מאליו, מובילה לכל מני שיטות של השמצות,   אשר צומחות דווקא על קרקע תנועה זו של מדע הרוח.

מי שלומד כיום את חיי הרוח מתופעות וסימפטומים כמו אלה יוכל בקלות לומר לעצמו: יש צורך מיוחד ביצירות חדשות בתחום העשייה הרוחנית. יש להבין שהקריאה לדרך חיים חברתית נשמעת בתקופה שבה בני האדם ניחנים במובן הרחב ביותר של המילה בדחפים אנטי-חברתיים ואינסטינקטים אנטי-חברתיים. דחפים ואינסטינקטים אנטי-חברתיים אלה בולטים במיוחד במגע האישי בין אנשים. ניתן לראות אותם במה שבני אדם נותנים זה לזה, או להיפך, אינם נותנים זה לזה. ניתן לראות אותם בצורה האופיינית שבה אנשים מתעלמים ממחשבותיהם של אחרים, מדברים תוך כדי התעלמות מאחרים ולבסוף גם מתעלמים זה מזה כשעוברים זה ליד זה. בימינו, נדירה במיוחד היכולת האינסטינקטיבית לרצות להבין באמת את האנשים שאנו פוגשים. ואז מופיעה תופעת הלוואי של העובדה שהאינסטינקט החברתי כה נדיר בימינו: הולכת ונעלמת האפשרות שאנשים בימינו ישתכנעו בדבר שהם אינם מחוברים אליו דרך מעמדם החברתי, השכלתם ולידתם. כיום לאנשים יש את המחשבות היפות ביותר, אך מאוד קשה להם להתלהב מדברים. הם עוברים ליד המחשבות הטובות ביותר ומתעלמים מהן, וזה מאפיין שמושרש באופן עמוק בעידן שלנו. כתוצאה ממשית מעובדה זו – ידוע לכם שלאחרונה דיברתי על היגיון המבוסס על עובדות כדבר חשוב ביותר בזמנים הנוכחיים, בניגוד להיגיון של מחשבה בלבד – קיימת אצל בני אדם כיום כמיהה להתמסר לסמכות  ולהצהרות של רגשות שבאות מהסמכות שמעליהם, במקום להגיע בהדרגה אל דברים דרך פעילות פנימית משלהם. האנשים שמדברים היום כה הרבה על חופש מסמכות הם אותם אנשים שמאמינים בסמכות בצורה נחרצת וכמהים להיכנע לה. כך שאנו רואים – רק שזה לא מורגש משום שרוב האנשים ישֵנים מבחינת חשיבתם – נטייה מדאיגה למדי בקרב אלה שהם חלק מהתרבות השוקעת ואינם מסוגלים למצוא דרך לצאת ממנה: הנטייה לחזור לחיק הכנסייה הקתולית הישנה. אם אנשים היו מבינים מה טמון בנטייה זו לחזור לכנסייה הקתולית הם היו נדהמים. במיוחד בתנאים הנוכחיים, אם נטייה זו תלך ותגבר, במועד לא רחוק מאוד נהיה עדים למעבר אדיר של המוני עם עוד יותר גדולים לחיק הכנסייה הקתולית. מי שמסוגל להתבונן קצת בתכונות המיוחדות של תרבותנו הנוכחית יודע שזה האיום שאנו עומדים מולו.

מהיכן באים כל הדברים האלה? כאן עלי להפנות את תשומת ליבכם לתופעה בסיסית של חיינו החברתיים בהווה. התכונה המיוחדת שגדלה במאות האחרונות לממדים יותר ויותר רחבים, ותמשיך להתפשט יותר ויותר באותן ארצות שבתור ארצות מתורבתות נשארו מחוץ לכאוס הנוכחי היא הגוון הטכני של התרבות, הגוון הטכני המסוים שהתרבות לבשה בתקופה האחרונה. הייתי זקוק להרבה מאוד זמן כדי לדבר על נושא זה, ואעשה זאת פעם, כאשר אצביע על כל הפרטים שכעת אציין רק בקווים כלליים. לתרבות טכנית זו אכן תכונה מוגדרת למדי: תרבות זו היא כל כולה אלטרואיסטית באופייה. במילים אחרות, הטכנולוגיה יכולה להתפתח ולהתפשט באופן שהוא חיובי עבור האנושות רק אם האנשים שפעילים בטכנולוגיה מפתחים אלטרואיזם, כלומר, ההיפך מאגואיזם. התרבות הטכנית הופכת זאת ליותר ויותר הכרחי – ומי שמסוגל להתבונן בדברים אלה רואה בכל התקדמות חדשה של התרבות הטכנית שבתחום הטכני ניתן לעבוד רק באופן חופשי מאגואיזם. לעומת זאת, התפתח בו זמנית מה שנולד מתוך הקפיטליזם, ולא בהכרח  קשור לתרבות הטכנית או קשור לתרבות הטכנית במידה מעטה ביותר. הקפיטליזם, אם מדובר בקפיטליזם פרטי, אינו יכול לפעול אחרת מאשר באופן אגואיסטי, שכן עצם מהותו עשויה מפעילות אגואיסטית. בתקופה האחרונה נפגשים שני זרמים מנוגדים לחלוטין: הטכנולוגיה המודרנית, הדורשת אנשים חופשיים מאגואיזם, והקפיטליזם הפרטי המגיע מן העבר, שיכול לשגשג רק בזכות דחפים אגואיסטים. זה מה שהביא אותנו למצבנו הנוכחי, והדרך היחידה לחלץ את עצמנו היא על ידי קיום חיי רוח החדורים באומץ להתנתק ככל שניתן מכל הדברים הישנים.

כיום ישנם אנשים רבים העוסקים בשאלות כגון: איך צריך להיראות החינוך הציבורי העתידי, החינוך היסודי, והתיכוני, המשך ההכשרה המקצועית של בני האדם, וכו’? במיוחד כשאנחנו עוסקים בנושא מערכת החינוך, השאלה העיקרית שעלינו להציב בפני אנשים אלה היא: הכול טוב ויפה, אבל אם יש לכם את הרצון הטוב ביותר בעולם למשוך את כל הציבור הרחב לתוך מערכת החינוך, האם אתם יכולים לעשות זאת אם אתם נשארים בתוך התנאים הנוכחיים בחינוך בחיים הרוחניים? האם יש לכם את החומר בשביל זה? מה ביכולתכם לעשות באמת? באמצעות העקרונות שלכם – שהם אולי עקרונות סוציאליסטים טובים – יתכן שתוכלו לייסד בתי ספר ומוסדות ציבוריים להשכלה הגבוהה עבור הציבור הרחב ביותר. אתם יכולים לסדר כל דבר מסוג זה שאליו מניע אתכם רצונכם הטוב. אך האם יש לכם את החומר כדי להפוך את מה שאתם רוצים לייסד מתוך רצונכם הטוב למשהו שיהיה לטובת הכלל? אתם אומרים לנו: נקים ספריות, נפיק הצגות תיאטרון, הופעות מוזיקליות, תערוכות, סדרות הרצאות ובתי ספר להשכלה גבוהה לעם. אך עליכם לשאול: אילו ספרים אתם מניחים בספריות שלכם? איזה סוג של מדע אתם מפיצים בהרצאות שלכם? אתם מניחים על מדפי הספרייה את הספרים שנכתבו מתוך התרבות הבורגנית הנמצאת בשקיעה. אתם מרשים לאנשים שהם תוצרים של אותה תרבות בורגנית להפיץ את המדע שלהם בבתי הספר התיכוניים. אתם מבצעים רפורמה פורמלית במערכת החינוך, אבל מוזגים את הדבר הישן לתוך הצורות החדשות שלהם. אתם אומרים, למשל: “במשך זמן רב אנו מנסים לתת לחינוך היסודי והתיכוני צורה דמוקרטית; עד כה המדינות השונות התנגדו לכך משום שהן רוצות לחנך אנשים שיהיו עובדי מדינה טובים.” נכון, אתם מתנגדים לחינוך זה שרוצה לעצב עובדי מדינה טובים; אולם אתם מאפשרים לעובדי מדינה טובים אלה לחנך את האנשים, כי עד כה אין לכם שום דבר אחר מלבד עובדי מדינה אלה שספריהם נמצאים על מדפי הספריות שלכם, שאת שיטת החשיבה המדעית שלהם אתם מפיצים באמצעות הרצאותיכם ושהרגלי החשיבה שלהם מחלחלים למכללות שלכם. אפשר להבין מכל זה שבזמנים קשים אלה יש להתייחס לעניינים אלה בצורה הרבה יותר עמוקה ממה שנעשה כיום.

כעת אנו רוצים להסתכל על הפרטים כדי שדברים מסוימים יהיו ברורים יותר. נתחיל במה שאנו מכנים חינוך יסודי. תחת כותרת זו אני כולל את כל מה שניתן לתת לאדם כאשר הוא כבר גדול מידי כדי שנסתפק רק בחינוך המשפחתי, כאשר לחינוך המשפחתי חייב להצטרף בית הספר כגורם חינוכי ולימודי. למי שמכיר את טבע האדם, ברור שהחינוך הבית-ספרי לא אמור להתערב בהתפתחות האנושית בערך עד לזמן שבו הסתיים תהליך התחלפות השיניים. זהו חוק מדעי כמו כל חוק מדעי אחר. אם אנשים היו מונחים על ידי הטבע האמיתי של האדם במקום להתנהג על פי שבלונות, הם היו מקבלים כהנחת יסוד כי יש להתחיל את חינוך הילד בבית הספר רק לאחר התחלפות השיניים.

אך אז השאלה החשובה היא מה הם העקרונות שעליהם אמורה להתבסס ההוראה לילדים בבית הספר. כאן עלינו לזכור שמי שמסוגל להביא את מחשבותיו ומאמציו להרמוניה עם ההתפתחות התרבותית העולה, אינו יכול שלא להכיר בעובדה שאת העקרונות שחייבים להיות תקפים עבור החינוך וההוראה הבית ספרית יש לחפש בטבע האדם עצמו. הכרת טבע האדם החל מהתחלפות השיניים ועד גיל ההתבגרות המינית חייבת לעמוד בבסיס כל העקרונות במה שאנו מכנים חינוך יסודי ועממי. מזה, ומהרבה דברים דומים, תוכלו להבין שאם ניקח זאת כהנחת הבסיס שלנו, התוצאה היחידה יכולה להיות חינוך אחיד לכולם; שכן ברור מאליו שהחוקים הפועלים בהתפתחות האנושית בין הגילאים 15-7 הם זהים עבור כל בני האדם. השאלה היחידה שיש לקחת בחשבון בחינוך ובהוראה היא: לאיזו נקודה עלינו להביא בני אדם עד הגיעם לשנתם ה-14 או 15? רק זה יכול להיקרא חשיבה במונחים של חינוך לציבור. אך בו זמנית זה אומר גם לחשוב על טבע החינוך בדרך באמת מודרנית. אבל אז, מסתבר שכיום אי אפשר להתעלם עוד מההכרח להיפרד באופן מוחלט ממערכת החינוך הישנה, ונצטרך להתחיל לעבוד בשיא הרצינות כדי להתאים את מה שנביא לילדים בשנים האלה לתהליך ההתפתחות של האדם המתהווה. לשם כך יהיה צורך ליצור בסיס מסוים, ואם קיים רצון-טוב חברתי, זה לא צריך להישאר בגדר של רעיון מעורפל לעתיד, אלא משהו שניתן להתחיל לטפל בו באופן כמעט מידי. קודם כול, יש ליצור את הבסיס לכך על ידי שינוי מוחלט בכל שיטת הבחינות וההכשרה של המורים עצמם. כאשר בוחנים את המורה היום, ברוב המקרים זה נעשה רק כדי לקבוע האם הוא יודע משהו שגם אם הוא לא יודע הוא יכול, אם יש לו קצת שכל, לקרוא עליו מאוחר יותר באיזה ספר לימוד. את החלק הזה בבחינת המורים ניתן להשמיט לחלוטין. אבל אז יירד למעשה החלק העיקרי מהתוכן של הבחינות למורים במתכונתן הנוכחית. מה שיתפוס את מקומם של המבחנים הנוכחיים יצטרך לקבוע האם מישהו שאמור להיות מעורב בחינוך ובהוראה של האדם בהתהוות, יוכל לפתח קשר אקטיבי אישי שיישא פרי עבור האדם בהתהוות, האם הוא מסוגל לחדור עם כל המנטליות שלו – אם להשתמש במילה אופנתית – לתוך נפשו וישותו של האדם בהתהוות. אז אותו אדם לא יהיה מורה לקריאה, מורה לחשבון, מורה לציור וכו’, אלא מחנך אמיתי של בני אדם בהתהוות.

מכל המבחנים העתידיים, שיראו אחרת לגמרי מאלו הנוכחיים, יהיה ניתן לגלות האם צוות בית הספר יכול באמת להביא ללבלוב של האדם בהתהוות. במילים אחרות, המורה יידע: עלי להביא לתלמיד דבר זה או אחר כדי שהוא ילמד לחשוב; עלי להביא לתלמיד דבר זה או אחר כדי שהוא ייפתח את עולם הרגש שלו, שדרך אגב קשור בקשר פנימי עם עולם הזיכרון, דבר שרק מעטים יודעים כיום, מפני שרוב האנשים המלומדים הם הפסיכולוגים הגרועים ביותר. על המורה לדעת מה להביא לתלמיד כדי שרצונו יתפתח כך שהזרעים שהוא מפנים בין השנה השביעית לשנה החמש עשרה יוכלו להביא לחיזוק הרצון לכל חייו. טיפוח הרצון נוצר כאשר כל מה שקשור לתרגילים גופניים מעשיים ולעיסוקים אמנותיים מותאם לישות המתפתחת. כל מי שמחנך ומלמד בני אדם הנמצאים בתהליך של התפתחות ירכז את כל מאמציו לאפשר לתלמיד להפוך לאדם. ישות האדם, הישות האנושית, היא זו שצריכה לכוון את ריכוז תשומת ליבו של המורה באדם המתהווה.

בדרך זו המורה יידע כיצד להפיק תועלת מכל מה ששייך לתרבות האנושית הקונבנציונלית – שפה, קריאה וכתיבה. באלה ניתן להשתמש הכי טוב בשנים האלו כדי לפתח את החשיבה של האדם העתידי. מוזר ככל שזה נשמע, החשיבה היא הדבר החיצוני ביותר באדם, ויש לבנות אותה על בסיס מה שמציב אותנו באורגניזם החברתי. חישבו על כך שהאדם שבא לעולם דרך הלידה אינו מביא איתו נטייה כלשהי לקריאה ולכתיבה, אלא למה שמבוסס על החיים המשותפים של בני האדם. לפיכך, למען התפתחות החשיבה, יש להתחיל יחסית מוקדם ובצורה חכמה בשיעורי שפות; כמובן לא השפות העתיקות, אלא שפות שבהן מדברים כיום העמים התרבותיים שעימם אנו חיים ביחד. הוראת השפות בדרך חכמה, ולא קשורה לשטויות של הדקדוק כמו שזה נעשה כיום בבתי ספר תיכוניים, צריכה להתחיל מהכיתות הנמוכות ביותר.

יהיה חשוב גם שההוראה תהיה ממוקדת באופן מודע בפיתוח הרגש והזיכרון הקשור אליו. בעוד שכל מה שקשור לחשבון ולגיאומטריה – שמהם ילדים מסוגלים לספוג כמות יוצאת דופן כשזה ניתן להם בצורה נכונה – נמצא בין מה שקשור לחשיבה לבין מה שקשור לרגש, כל מה נספג דרך הזיכרון פועל על הרגש. זה כולל, למשל, מה שניתן כשיעור היסטוריה, מה שניתן דרך הוראת עולם האגדות, המיתוסים וכו’. אני רק יכול לגעת בדברים האלה.

אך בשנים הללו חייבים גם להקדיש תשומת לב מיוחדת לטיפוח הרצון. כדי לעשות זאת, עלינו להשתמש בתרגילים גופניים ובתרגילי אמנות. בשנים הללו יהיה צורך במשהו חדש לחלוטין. צעדים ראשונים כבר נעשו דרך מה שאנחנו מכנים אוריתמיה. כיום אנו עדים להרבה תרבות פיזית הנמצאת בשקיעה. אנשים רבים אוהבים את זה. במקומה אנו רוצים להניח משהו שעד כה הזדמן לנו להראות רק לעובדי מפעל ולדורף-אסטוריה בעזרתו האוהדת של אדון מולט היקר שלנו, המתייחס בסבלנות לכל השאלות שלנו. במקום ההתעמלות הפיזית הרגילה הקודמת, אנו רוצים לתת לאדם המתהווה משהו שמהווה תרבות גוף אמיתית חדורה בנפש. זה בלבד יכול לפתח את הרצון כך שההשפעה תישאר לאורך כל החיים, ואילו כל טיפוח רצון באמצעיים אחרים גורם להחלשתו עקב תהפוכות והתנסויות שונות במהלך החיים. אולם בעיקר בתחום זה נצטרך לעבוד בעזרת השכל הישר. אנו ניצור במערכת החינוך שילובים שאף אחד לא חולם עליהם כיום; למשל, שיעורי ציור ילכו יד ביד עם גיאוגרפיה. תהיה לזה חשיבות גדולה ביותר עבור האדם המתהווה אם מצד אחד הוא יקבל שיעורי ציור נבונים, אך מצד שני במהלך שיעורים אלה ידריכו אותו לצייר את הגלובוס מנקודות מבט מגוונים ביותר, לצייר את ההרים והנהרות על האדמה, ואז לפנות לאסטרונומיה ולשרטט את המערכת הפלנטרית וכדומה. למותר לציין שיש לדחות זאת עד לגיל הנכון, ולא להתחיל עם ילדים בני שבע. אך לפני סוף שנתם ה-14-15, אולי מגיל 12 ואילך, אין הדבר רק אפשרי, אלא, אם הוא נעשה בצורה הנכונה, יש לו השפעה חיובית עצומה על האדם העתידי.

לשם טיפוח הרגש והזיכרון יהיה צורך לפתח התרשמות חיה של הטבע גם אצל התלמידים הצעירים ביותר. אתם יודעים כמה פעמים כבר דיברתי על ההסתכלות החיה הזו על הטבע, ואיך סיכמתי שיקולים שונים באמירה: למרבה הצער, ישנם כיום אינספור תושבי ערים שאינם מסוגלים להבחין בין חיטה לשיפון כשהם מגיעים לאיזור כפרי. מה שחשוב הוא לא השמות, אלא שיהיה לנו יחס חי לדברים. עבור כל מי שיכול לראות לתוך טבע האדם מדהים לראות מה האדם מאבד, אם בזמן הנכון – והתפתחותן של יכולות אנושיות תמיד חייבת להתקיים בזמן הנכון – הם לא למדו להבחין בין דברים כאלה כמו, למשל, גרגר חיטה וגרגר שיפון. מטבע הדברים, לדברים שאני אומר עכשיו יש השלכות רחבות.

לדברים שהסברתי כעת באופן דידקטי ופדגוגי בנוגע להוראה בבית הספר היסודי והתיכוני תהיה, בהתאם להיגיון  של העובדות, השלכה מובהקת למדי: לא יהיה כל חלק בהוראה לדברים שאינם נשמרים בצורה זו או אחרת לאורך כל החיים, בעוד שכיום, ניתן מקום בהוראה לרוב רק למה שמתגבש בצורת יכולות. מה שנעשה בלימוד הקריאה מתגבש ליכולת לקרוא, מה שנעשה כשמלמדים חשבון מתגבש ליכולת לעשות חשבון. אבל רק חישבו מה קרה כשאנו מגיעים לדברים הקשורים יותר לרגש ולזיכרון. בתחום זה ילדים לומדים כיום הרבה דברים רק כדי לשכוח את מה שלמדו, רק כדי שלא יהיה להם עד סוף חייהם את מה שהם לומדים. מה שיאפיין במיוחד את החינוך בעתיד הוא שכל מה שיינתן לילד יישאר איתו לכל החיים.

עלינו להגיע אז לשאלה: מה יש לעשות עם האדם לאחר שסיים את בית הספר היסודי והתיכוני הסטנדרטי והוא יוצא לחיים? כאן חשוב להתגבר על כל הדברים הלא בריאים שקיימים בחיי הרוח הישנים, על כל הדברים הלא בריאים, שיוצרים, במיוחד בהיבט החינוכי, את השסע הנורא שנפער בין המעמדים בחברה האנושית.

היוונים והרומאים הצליחו לרכוש לעצמם חינוך ששורשיו היו בחייהם, ולכן הוא גם חיבר אותם לחייהם. בתקופתנו אין לנו דבר המחבר אותנו בשנים החשובות ביותר לחיינו, שהם שונים לגמרי בזמננו. במקום זאת, אנשים רבים שמגיעים לעמדות סמכות, לעמדות של מנהיגות, לומדים כיום את מה שלמדו היוונים והרומאים, ולכן נוצר קרע בינם לבין החיים. בנוסף, מבחינה רוחנית אלה הדברים הכי פחות יעילים, הכי פחות אקונומיים שיכולים להיות. הגענו כיום לנקודה באבולוציה האנושית – רק שאנשים אינם יודעים זאת – שבה למען השמירה על הקשר שלנו עם העת העתיקה מיותר לחלוטין שנתחנך על הרעיונות של העת העתיקה. מה שהאנושות הכללית זקוקה לו מהעת העתיקה משולב זה  זמן רב בתרבות שלנו באופן כזה שאנו יכולים לרכוש אותו גם אם לא יאלפו אותנו במשך שנים רבות לחיות באווירה שזרה לנו. את מה שעלינו לקבל מהתרבות היוונית והרומית העתיקה עדיין ניתן לשפר, ואכן חל שיפור בזמן האחרון; אך זה עניין למלומדים ואין לו שום קשר לחינוך לחברה ככלל. עם זאת, מה שעלינו להטמיע מהתרבות העתיקה עבור החינוך החברתי הכללי שלנו הגיע לסיומו דרך העבודה הרוחנית של העבר, וכל כך נמצא בקרבנו, במידה כזו שאם אנו מבינים נכון את מה שיש שם עבורנו, אין לנו שום צורך ללמוד יוונית ולטינית כדי לצלול עמוק יותר לתוך התרבות העתיקה; אין זה חיוני כלל ואינו מועיל כלל לדברים החשובים. אני רק מזכיר לכם את מה שהיה עלי לומר כדי להימנע מכל אי הבנה רצינית, שאדון וילמוביץ [Herr Wilamowitz] הוא בוודאי מומחה חשוב מאוד ביוונית, אך התרגומים שלו של מחזות יווניים הם זוועתיים להחריד, למרות שהם זכו כמובן לשבחים מצד העיתונות והמלומדים של ימינו. כיום אנו חייבים ללמוד לאפשר לאנשים להשתתף בחיים; ואם אנו נארגנן את החינוך כך שאנשים יוכלו להשתתף בחיים, ובמקביל נהיה מסוגלים להשתמש בעקרונות של אקונומיה ויעילות בהוראה, בעקרונות של חינוך בדרך יעילה, אז יכול להיות שנצליח באמת להביא לבני האדם חינוך מלא חיים. זה גם יאפשר לכל מי שיש לו נטייה למלאכת-יד להשתתף בחינוך הזה לחיים, שמתחיל אחרי גיל 14. יש ליצור את האפשרות שאלה שמגלים בגיל מוקדם נטייה לעבודות יד או למלאכה יוכלו להשתתף במה שמוביל להבנה של החיים. בעתיד, לעולם אין להציע לתלמידים שעדיין לא הגיעו לשנה העשרים ואחת של חייהם כל ידע שהוא תוצאה של מחקר מדעי בלבד ומגיע אך ורק מהתמחות במדעים. בתקופת גיל זו רק מה שעובר עיבוד יסודי ראוי שיהיה לו מקום בהוראה; אז נוכל לעבוד ביעילות. רק צריך שיהיה לנו מושג ברור של מהי המשמעות של יעילות ואקונומיה בפדגוגיה ודידקטיקה. בעיקר, אסור לנו להיות עצלנים אם אנו רוצים לעבוד בצורה פדגוגית-אקונומית. לא פעם הפניתי את תשומת ליבכם להתנסויות האישיות שלי. הייתי אמור לדאוג להשכלתו של ילד בן 11 שהיה די לא מפותח שכלית. התאפשר לי באמצעות יעילות פדגוגית להקנות לו במשך שנתיים יותר חומר ממה שהיה חסר לו עד לשנתו האחת עשרה, כאשר עדיין לא היה מסוגל לעשות לשום דבר. זה היה אפשרי רק הודות לעובדה שלקחתי בחשבון את מאפייני גופו ונפשו באופן כזה שההוראה התקדמה בדרך היעילה ביותר שהיה ניתן להעלות על הדעת. לעיתים קרובות זה נעשה כך שאני בעצמי השקעתי שלוש שעות בהכנה, כך שבחצי שעה או אפילו ברבע שעה יכולתי להביא לילד משהו שאחרת היה לוקח שעות – דבר שהיה הכרחי מפאת מצבו הגופני. אם חושבים על זה מנקודת המבט החברתית, אפשר להוסיף שבמקרה זה נאלצתי לתת את כל הטיפול הזה לילד אחד, בזמן שהיו עוד שלושה אחרים שלא היה ניתן לטפל בהם באותה דרך. אבל חישבו על כך שאילו הייתה לנו מערכת חינוך חברתית הגיונית ונבונה, אזי היה ניתן לטפל בקבוצה שלמה של תלמידים כאלה, שכן זה לא משנה אם עלינו להתמודד עם נער אחד או ארבעים נערים בו-זמנית. אין לי תלונות על מספר התלמידים בבית הספר, אך העובדה שאין לי תלונות כאלה קשורה לעיקרון היעילות בהוראה. עלינו רק לדעת שעד לשנתו הארבע-עשרה אין לתלמיד יכולת לשפוט; ואם הוא מתבקש לשיפוט יש לכך השפעה הרסנית על מוחו. מכונת החישוב המודרנית, שנותנת מקום לשיפוט במקום שהתלמיד ילמד לחשב בדרך מבוססת על הזיכרון, היא טעות פדגוגית גסה; היא הורסת את המוח האנושי, מנוונת אותו. ניתן לטפח שיפוט אנושי רק החל מהשנה הארבע עשרה. אז יש להכניס לכיתה את הדברים הדורשים שיפוט. אז ניתן להתחיל בכל הקשור, למשל, בתפיסת המציאות דרך ההיגיון. אתם תראו שכאשר בעתיד הנגר או המכונאי ישבו במוסדות חינוך זה לצד זה עם כל מי שעתיד להיות אולי מורה בעצמו, אז התוצאה תהיה התמחות, אך יחד עם זאת חינוך אחיד לכולם. רק שבתוך אותה מסגרת חינוכית אחת יהיה כלול כל מה שהכרחי לחיים; כי אם זה לא יהיה כך, האסון החברתי יהיה עוד יותר קשה ממה שהוא כיום. כל שיעור חייב לפתח כישורי חיים. בין הגילאים 20-15 יש ללמד את כל מה שקשור לחקלאות, סחר, תעשייה ומסחר. אף אחד לא צריך לעבור שנים אלה מבלי לקבל איזשהו מושג על הנעשה בחקלאות, במסחר ובתעשייה. למקצועות אלה יינתן מקום כענפי ידע הנחוצים לאין שיעור יותר מאשר חלק גדול מהדברים שממלאים כיום את תוכנית הלימודים עבור שנים אלה.

בגילאים אלה יובאו גם כל אותם נושאים שהייתי מכנה ענייני השקפת עולם. אלה יכללו קודם כול היסטוריה וגיאוגרפיה, כל מה שקשור בידע הטבע – אבל תמיד ביחס לאדם, כך שהאדם ילמד להכיר את האדם מתוך העולם כשלם.

בקרב בני האדם המקבלים הוראה בסוג זה, יהיו בעלי דחף לעסוק בעבודה אינטלקטואלית או רוחנית עקב תנאים חברתיים אחרים. הם יוכלו להתחנך בכל תחום אפשרי בבתי ספר מיוחדים לעבודה מסוג זה. המוסדות שבהם אנשים מקבלים כיום הכשרה מקצועית מנוהלים בחוסר יעילות נוראי. אני יודע שהרבה אנשים לא יודו בכך, אבל חוסר יעילות זה קיים, ומעל לכול ניתן תוקף רב לתפיסות המוזרות ביותר השייכות להשקפת העולם המתנוונת. גם אני חוויתי זאת: לגבי המקצועות של ספרות והיסטוריה באוניברסיטאות, אנשים לוחצים בלהט גדול לכיוון הפיכת השיטה של ההרצאות לשיטת “סמינרים”. היום אנו עדיין שומעים את האמירה שיש לתת להרצאות כמה שפחות מקום בתוכנית הלימודים, אך יש לעודד סמינרים רבים. הסמינרים האלה, אתם מכירים אותם. נמצאים שם ביחד חסידים נאמנים של המורה ולומדים אך ורק על פי הוראותיו כיצד לעבוד לכאורה באופן מדעי. הם עושים את עבודתם שם, והתוצאות של התאמנות זו גלויות לעד וכבר ניתן להרגיש אותן. מדובר תמיד בנטייה להתאמנות אינטלקטואלית.

הדבר הוא שונה לגמרי כאשר, באותן שנים שבהן האדם אמור להתקדם ללימוד מקצוע, הוא מקשיב להרצאה שניתנת באופן חופשי ונבון, ואז יש לו ההזדמנות להשתתף בדיון חופשי – אם כי תמיד בהקשר של הנושא שההרצאה דנה בה בצורה מצוינת. לאחר מכן יכולים לבוא תרגילים, אך הנונסנס של הסמינרים חייב להיפסק. זה רק תוצר לא רצוי של המחצית השנייה של המאה ה-19, כשהדגש היה על אימון ולא על התפתחות אנושית חופשיה.

אך מעל לכול, כאשר אנו דנים בשלב זה בחינוך, חייבים לומר כי רמה בסיסית מסוימת של חינוך חייבת להיות זהה לתלמידים מכל המעמדים. חינוך זהה בין אם אני עתיד להיות רופא, עורך דין או מורה בבית ספר תיכון או יסודי – מוסדות אלה כמובן כבר לא יהיו קיימים בעתיד – זה היבט אחד של העניין; בנוסף לכך, כל אחד חייב לספוג את מה ששייך לחינוך הכללי של בני האדם. כל אחד חייב לקבל את ההזדמנות לעשות זאת בין אם הוא יהיה רופא, מכונאי, אדריכל, כימאי או מהנדס; חייבים לתת לו את ההזדמנות לקבל את אותו חינוך כללי בין אם הוא יעבוד עם הידיים או עם הראש. כיום ניתנת מחשבה מועטה לכך, אם כי בבתי ספר מסוימים להשכלה גבוהה מתרחשים דברים רבים טובים יותר מכפי שהיו. כשהייתי במכללה הטכנית בווינה, אחד המרצים העביר הרצאות על היסטוריה כללית. כל סמסטר הוא התחיל להעביר את ההרצאות שלו על ההיסטוריה הכללית; אחרי שלוש או אולי חמש הרצאות, הוא הפסיק – כבר לא נותר שם איש שיקשיב לו. במכללה זו היה גם פרופסור לתולדות הספרות. אלה היו האמצעים לקבל משהו אנושי כללי מלבד המקצועות הטכניים. להרצאות אלה על תולדות הספרות, שכללו תרגילים בדיבור ובהצגת נושאים בעל פה, תמיד הייתי צריך לגרור עוד מישהו איתי, כי הן נערכו רק אם היה קהל של שני אנשים לפחות. ההרצאות יכלו להמשיך להתקיים רק על ידי גרירת איש שני פנימה, וזה היה כמעט בכל פעם מישהו אחר. פרט לכך, הניסיון היחיד לספק לסטודנטים את מה שדרוש להם בחיים היה על ידי הרצאות על המשפט החוקתי או על סטטיסטיקה. כאמור, הדברים האלה השתפרו; אך מה שלא השתפר הוא הכוח המניע שצריך להתקיים בכל חיי החברה שלנו. הדברים ישתפרו כאשר תיווצר האפשרות שכל מה שמהווה את האנושי האוניברסלי יהיה מובן לא רק לאלה שיש להם בסיס מקצועי מסוים, אלא יהיה מובן מבחינה אנושית אוניברסלית. לעיתים קרובות אני מופתע מעד כמה אנשים משמיצים את ההרצאות שלי על האנתרופוסופיה; שכן אם הם היו בוחרים בגישה חיובית הם היו יכולים לומר: אנחנו לא מעוניינים בחלק של האנתרופוסופיה בהרצאות האלה, אבל כל מה שהוא אומר כמדען טבע רגיל על מדעי הטבע, שזוכים ממנו  לשבחים רבים – זה כבר מספיק בשבילנו. שכן כפי שכולכם יודעים, ההרצאות הללו תמיד מלאות במידע כללי פופולרי, במיוחד מתוך הידע של הטבע. אך ישנם אנשים רבים אשר אינם מעוניינים לקבל את הדברים החיוביים, אלא מעדיפים להשמיץ את מה שלא היה להם שום רצון לקבל. אך את הדברים שהם סירבו לקבל רוכשים דווקא דרך גיבוש מחשבות, דרך כל ההתייחסות למה שצריך להפנים כידע אנושי אוניברסלי, כולל, למשל, כל מה שחשוב מבחינת ידע מדעי, כדי שגם בעל המלאכה וגם האינטלקטואל המלומד יוכלו לקבל אותו; כך שכולם יכלו להבין אותו כמשהו טבעי. הסתכלו על מאמצים אחרים לגבש השקפת העולם. האם אתם מתארים לעצמכם שבהתכנסויות מוניסטיות, למשל, אנשים יכולים להבין משהו אם אין להם רקע מדעי? לא, ואם אין להם רקע כזה, הם סתם מפטפטים. מה שאנו שואפים אליו כאן באנתרופוסופיה הוא דבר שיכול לשנות את כל הידע של הטבע, וגם את ידע ההיסטוריה, כך שכולם יוכלו להבין אותם. רק תחשבו כמה מובן יכול להיות לכולם מה שתיארתי תמיד כזינוק גדול מבחינה היסטורית באמצע המאה ה-15. את זה, לדעתי, יכולים להבין כולם. אך זוהי עובדת היסוד שבלעדיה אי אפשר להבין בכלל את התנועה החברתית כולה בתקופתנו. הסיבה לכך שאנשים לא מבינים את התנועה החברתית הנוכחית היא שהם אינם יודעים כיצד התפתח המין האנושי מאז אמצע המאה ה-15. כשדברים אלה מוזכרים, אנשים באים ומצהירים: הטבע לא עושה קפיצות, אז אתה טועה כשאתה מניח שהיה דבר כזה במאה ה-15. המשפט המטופש הזה שאומר שהטבע לעולם אינו עושה קפיצות נשמע שוב ושוב. הטבע עושה קפיצות כל הזמן: הקפיצה מהעלה הירוק של הצמח לעלה הגביע בעל הצורה השונה, הקפיצה מעלה הגביע לעלה הכותרת. זה כך גם בהתפתחות חייו של האדם. מי שלא מלמד היסטוריה על פי השקר הקונבנציונלי המטופש, אלא לפי מה שקרה באמת, יודע שבאמצע המאה ה-15 כל המבנה העדין יותר של האדם נהיה שונה ממה שהיה קודם, ומה שקורה היום הוא ההתפתחות של מה שאחז מאותו זמן במרכז האנושות. אם יש רצון להבין את התנועה החברתית הנוכחית, יש להכיר בחוקים מסוג זה בהתפתחות ההיסטורית. עליכם רק לזכור את האופן שבו נעשים הדברים כאן ותאמרו לעצמכם: כדי להבין את כל זה אין צורך בידע מיוחד, או בידע במובן הישן, אין צורך להיות איש משכיל; כל אחד יכול להבין את זה. זה אכן יהיה מה שיידרש בעתיד – שאין לפתח פילוסופיות או תפיסות עולם שיכולים להבין אותן רק אלה שעברו חינוך השייך למעמד מסוים. קחו היום ספר פילוסופיה, כמו למשל ספר מאת אויקן (Eucken) או פאוקן (Pauken) , ספר שאתם בעצמכם רוצים ללמוד משהו ממנו, או את אחד מספרי הפסיכולוגיה שמלמדים אותם באוניברסיטה. די מהר תעזבו את הספרים הנוראיים האלה, כי מי שאינו מיומן במיוחד בנושא הספציפי לא יבין את השפה שמשתמשים בה שם. ניתן להשיג זאת כמשהו חינוכי כללי רק אם משנים ומעצבים מחדש את כל מערכת החינוך וההוראה באופן שניסיתי להצביע עליו היום.

כפי שאתם רואים, גם בתחום זה אנו יכולים לומר: מדובר כאן בשינוי גדול – לא במשהו פעוט. מה שנחוץ הוא שדרך ההוראה והחינוך יתפתחו אימפולסים חברתיים או ליתר דיוק אינסטינקטים חברתיים, כך שאנשים לא יעברו זה ליד זה ויתעלמו זה מזה – בימינו המורה עובר ליד תלמידיו, והתלמידים עוברים ליד המורה. אז הם יבינו זה את זה כך שתתפתח מערכת יחסים ברת קיימא. זה יכול להתרחש רק אם שמים קץ לישן – וניתן לעשות זאת. אם מתבססים על העובדות, אין זה בלתי אפשרי; דוחים את השינוי רק מפני שמתבססים על דעות קדומות של בני אדם. אנשים לא יכולים אפילו לדמיין שיום אחד אפשר יהיה לעשות דברים בדרך שונה מקודם; הם פוחדים שהם עלולים לאבד משהו מן הישן, במיוחד בתחום חיי האינטלקט. אין לכם מושג כמה הם חרדים לגבי נקודה זו. כמובן, גם אי אפשר להתעלם מדברים. למשל, אי אפשר להתעלם מכל מה שניתן להשיג דרך הוראה יעילה, אקונומית. אמרתי זאת פעמים רבות: בשלוש או בארבע שעות – בתנאי שבוחרים לעשות זאת בגיל הנכון – ניתן להביא את התלמידים מתחילת הגיאומטריה, הקו הישר והזווית, עד למה שבעבר נקרא Pons asinorum, משפט פיתגורס. והייתם צריכים לראות את שמחתם של הצעירים כשאחרי שלוש או ארבע שעות עבודה, הם פתאום מגלים את משפט פיתגורס. חישבו רק כמה שטויות יש בשיעורים כיום, לפני שהצעירים יכולים להגיע למשפט הזה! מה שחשוב הוא שאנו בזבזנו כמות עצומה של עבודה אינטלקטואלית ונפשית, שיש לה השפעות בהמשך כל החיים; זה שולח את קרניו לכל החיים, לרוב התחומים המעשיים ביותר בחיים. כיום הכרחי שאנשים יחליטו לחשוב מחדש על כל הנושא הזה, שיתנו את הדעת מחדש לדברים הבסיסיים ביותר. אחרת, אנחנו רק נשקע עמוק יותר בתהליך הניוון, ולעולם לא נמצא את הדרך כלפי מעלה.

אני מקווה שאוכל לדבר איתכם שוב על דברים אלה בעתיד הקרוב.

[1] עיקרי הבעיה החברתית ופיתרונה: הגוף החברתי התלת-איברי – יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל. ראו גם: מבוא למישנה החברתית (החברה התלת-מיגזרית) – יצא לאור בעברית בהוצאת הומני. וגם: מדע הרוח כבסיס לצורות חברתיות – יצא לאור בהוצאת חירות. העולם החברתי כאתר התקדשות מאת הארי סאלמן – יצא לאור בעברית בהוצאת הרדוף. העצמיות המשלבת מאת ראובן שליב – יצא לאור בהוצאת הרדוף.

[2] Oskar Hertwig —  Das werden der Organismen — Eine Wiederlegung der Darwinischen Zufallstheorie.

[3] מדינת התאים – על פי תיאוריה זו, התאים באורגניזם הם כמו מדינה.