האמנות לאור חוכמת המיסטריות – 03

האמנות לאור חוכמת המיסטריות

רודולף שטיינר

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות  ראה כאן

הרצאה 3.  30.12.1914   GA275  דורנאך

תרגם מאנגלית: עלי אלון

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

אימפולסים לטרנספורמציה בהתפתחות האמנות אצל האדם – חלק ב

ייתכן ונוכל לרכוש מבט טוב ביותר על מה שצריך להיכנס לתוך נפשותינו ולבבותינו כתוצאה ממאמצינו במדע הרוח, וזאת אם נפנה את תשומת לבנו לזמן מה לחלק גדול ממה שנידון בספרי: מדע הנסתר בקוויו העיקריים. כשאנו משאירים בצד את הפרקים הפותחים הנחוצים כהכנה לנושא, נוכל להתחיל באותם פרקים שמציגים בפנינו את ישות האדם, זיקתה ללידה ולמוות וחיים בעולמות הרוחיים. לאחר מכן מגיע תאור היחסים הקוסמיים הגדולים, בקווים גסים כמובן. אנו מונְחים דרך הטרנספורמציות של האדמה שלנו לפני היעשותה לאדמה, דרך עידני הסטורן, השמש והירח הקדומים ועד לעידן הנוכחי של האדמה. לאחר מכן באה סקיצה בצורת רמזים קצרים שנותנת לנו הצצה לעתיד: עידני יופיטר, וונוס ו-וולקן. ולבסוף – במקום תיאור מפורט יותר של עידני יופיטר, וונוס ווולקן, יש לנו דיווח ביחס למה שצריך להתנסות אינדיבידואל שברצונו לעורר בתוך ישותו את אותן חוויות נפשיות פנימיות שיובילו אותו לבסוף בהכרח להתקדשות. תהליכים אלה מתוארים בפירוט רב יותר, עד לשלב מסוים, בספרי: כיצד קונים דעת העולמות העליונים? 

ברור לנו, שמדע הרוח מתחלק לשני חלקים. בחלק אחד אנו מתארים יחסים קוסמיים, אנו מתארים כיצד מה שמצוי לפנינו היום כאדמה וישויותיה וכשאר הקוסמוס נתהווה מתוך עבר רחוק מאוד ואנו מתארים את הסיכויים כיצד יתפתח הלאה. אם תסקרו את התצפיות הרבות שערכנו תראו שחלק רב מהן מושפע ממה שאנו קולטים לפנימנו הקשור בַהתפתחות ובהתהוות של הקוסמוס.

החלק השני של מדע הרוח קשור אצלנו עם מה שעל הנפש לעשות כדי להיכנס לתוך העולמות הרוחיים או במילים אחרות – להגיע להתקדשות. אנו עוסקים לעיתים קרובות בספרה שניה זו של התבוננות הכוללת התנסויות פנימיות, ניצחונות, מאבקים, גאולה וביצועי נפש. ההתבוננות שלנו שייכת בעיקר ותמיד לספרה האחת או לשניה. כשאנו מתחילים כעת בספרת ההתבוננות הראשונה, נראה שבתיאור עידני סטורן, השמש והירח הקדומים ועד לעידן הנוכחי של האדמה, אנו מניחים משהו בעולם שהוא מנוגד לחלוטין הן לתפיסה הדתית והן לתפיסת העולם המדעית. ואמנם רוב העולם המודרני רואה תיאורים אלה כאבסורד. הדבר טבעי למדי שלהכרה המודרנית ייראה בהכרח מאוד דימיוני תיאורו של מערך עולם התואם, למשל, למצבי עידן סטורן הקדום. התיאור של מערך קוסמי מסוג זה ייראה בהכרח להסתכלות ימינו בדברים, כשטות מוחלטת, כמשהו שלא יוכל להתקיים, כתוצאה של ספקולציה דמיונית. דבר זה נכון גם לגבי חלקים אחרים בתיאורים שלנו.

כעת, תנו דעתכם להערה שהערתי כאן מספר פעמים: הישות האנושית ישנה לא רק בלילה, חלק מישותה יָשֵן גם במשך היום. בלילה ישנים יותר חיי המושגים ובמשך היום, בחלק מישותנו, חיי הרצון ישנים יותר. הרצון ישן במעמקי הישות הגשמית שלנו, או לפחות חלק רב מהרצון ישן כך. ספרה זו של הרצון שלנו מקיפה הרבה יותר מהחלק שמפתחים אנו במודעות – זהו אך חלק קטן. אנו יכולים לומר בביטחון מלא, שבתודעתה היומית הרגילה, אם בעבודה או בשעות הפנאי, מהווה הישות האנושית ברובה: מהלכת בשנתה. מספר רב ועצום של דברים מתרחשים בפנימה ללא מודעותה ואפילו חלק רב ממה שנראה כמתרחש במודעות נעשה מחציתו או יותר ממחציתו ללא מודעות.

כשנתבונן בישות האנושית במה שהיא בדיוק עושה במחצית, או יותר ממחצית, של חוסר המודעות, נוכל אז לראות בעינינו הרוחיות, שבמשך השינה אין היא כה לא מאמינה כמו בזמן היותה ערה. כשהיא ערה גורמת לה השקפת העולם המודרנית לומר: התיאור של עידן הסטורן בספר כמו מדע הנסתר בקוויו העיקריים, הוא שטות גמורה ומוחלטת! – כמובן שהיא מוכרחה לומר זאת. אך כישות אנושית שלמה אין היא מדברת כך. הואיל והיא נושאת בפנימה משהו שבאמצעותו, אם רשאי אהיה לומר זאת, היא יודעת בתת-מודע שהיה קיים פעם עידן סטורן. היא עושה משהו שמוכיח שהיא זוכרת בלא-מודע באורח מסוים עידן סטורן זה: היא נעשית לארכיטקט. הארכיטקטורה לעולם לא היתה נוצרת אילו האדם לא היה נושא כעת בפנימו את החוקים שהוטבעו בגופו הפיזי במהלך עידן סטורן הקדום. אתמול דנו בדבר כיצד עשויים חוקים אלה בגוף הפיזי להיות מיושמים במרחב שמחוצה לנו, שבו נעשים הם לחוקי הארכיטקטורה. האדם מיישם באורח מסתורי לתוך הארכיטקטורה את כל מה שהוא קלט לתוך ישותו במהלך עידן סטורן הקדום. כמובן שעליו להשתמש באמצעים כאלה כפי שעומדים כיום לרשותו, ולפיכך – שונה לגמרי האספקט הנוכחי של הארכיטקטורה מזה שאנו מכירים בתור ארכיטקטורת סטורן. ברם, האלמנטים העיקריים והחיים בפעילויות הארכיטקטורליות שלנו נובעים ממה שהושתל בנו במהלך עידן סטורן הקדום.

הבה וניכנס יותר עמוק לתוך העניין שאנו מציבים כך לפני נפשנו. מה עושה הישות האנושית בהתמסרה כליל לפעילות הארכיטקטורה, אם כארכיטקט עצמו ואם כמשקיף או כמעריץ? היא חיה בתוך חוקי סטורן של גופה הפיזי. אם היא משקיעה עצמה כליל לתוך חוקי הארכיטקטורה, היא שוכחת הכל אודות חיי גופה האתרי, גופה האסטרלי והאגו שלה. היא נעשית שוב לאדם-סטורן. כל הרשמים הנוצרים על ידי הארכיטקטורה, קפדנותה, הפרופורציות הטהורות שלה, שתקנותה שעם זאת מדברת הישר אל הנפש – נובעים מהעובדה שכאשר האדם נוטש את המרכיבים העליונים של ישותו הוא משקיע עצמו במה שהוענק לו על ידי הרוחות של ההיררכיות העליונות, הכתרים והארכאי, שפעלו בראשית עידן סטורן הקדום. היו אלה בעיקר שתי קבוצות אלה מהרוחות העילאיות שפעלו בעת ההיא כשהן נעזרות על ידי הישויות האחרות המשתייכות להיררכיות עליונות יותר. לכן, כאשר הישות האנושית יוצרת ארכיטקטורה או נהנית ממנה (כאשר זוהי אמנות כהווייתה, כמובן) היא מנשאת את עצמה לא רק אל מחוץ לעידן האדמה הנוכחי, אלא גם אל מחוץ לעָבר מרוחק יותר וממקמת את עצמה שוב בעידן סטורן הקדום.

כעת נעבור לפיסול. אתמול ראינו שחוקי הפיסול הם חוקי הגוף האתרי שנהדפו כלפי מטה צעד אחד לתוך הגוף הפיזי. כשם שמה שחי בגוף הפיזי כשהוא נהדף לתוך המרחב בחוץ הופך לארכיטקטורה, כך מופיע הפיסול כאשר מה שחי בגוף האתרי נדרש לרדת לתוך הגוף הפיזי. כשאנו מתענגים על הפיסול אנו זונחים את הגוף האסטרלי, את האגו ואת כל המרכיבים העליונים של ישותנו כשאנו חיים כאילו יש לנו גוף פיזי בלבד, ובגוף הפיזי הטבעה של הגוף האתרי. במצב כזה אנו נוטלים שוב חלק בעידן השמש הקדומה. כל מה ששתל בנו עידן השמש הקדומה שב ומופיע כשאנו מתענגים מיצירת פיסול או כשאנו יוצרים אותה.

מצד אחד נראות לנו יצירות אלה כל כך בתמימות-דעים עמנו כי הם מחזירות לנו את העבר המרוחק מאוד לנו שעדיין יש לו כוח-בריאה בפנימנו – את עידן השמש הקדומה. ומצד שני הן כה חלקות וצוננות בשַיִש שלהן, היות ומה שקורן אלינו מהן דומה לאור שבא אלינו מהמרחבים המרוחקים של הקוסמוס.

וכעת נעבור אל הציור. אנו יודעים שהציור נגרם כשהאימפולסים הפנימיים של הגוף האסטרלי נדחקים כלפי מטה לתוך הגוף האתרי, בציור אנו נוטשים את האגו וחיים כאילו היינו באסטרלי בלבד, אולם אנו הודפים אותו כלפי מטה לתוך הגוף האתרי. אנו חווים עצמנו בכל מה ששתל בתוכנו עידן הירח הקדום, כשטבע זה היה הטבע האסטרלי הפנימי שלנו כישויות אנושיות. הציור מהווה את ההשלכה החיצונית של טבע אסטרלי פנימי זה שלנו. כשם שחווים אנו בטבענו האסטרלי עצב, שמחה, דברים שמשפיעים עלינו או מטביעים עלינו את חותמם – יהיה אשר יהיה מה שמביא לנו הגורל – כך אנו חווים את מה שמעלה הצייר בפנינו על הקנבס, שמהווה השתקפות של ישותנו האסטרלית הפנימית שלנו.

אם תנסו להיכנס מעט לתוך מה שמתואר בספר מדע הנסתר כעידני סטורן, שמש וירח הקדומים תגלו שהלך-רוח ארכיטקטורלי שורה בתיאור עידן סטורן הקדום, הלך-רוח פיסולי שורה בתיאור עידן השמש הקדומה והלך-רוח ציורי שורה בתיאור עידן הירח הקדום. נעשה הניסיון לבטא הלכי-רוח אלה בבחירת מילים נאותות. הצגת מאורעות אוקולטיים, בהחלט דורשת יותר מאשר הציוד הלשוני השוטף של ימינו. תהא זו תפיסה בלתי נכונה לגמרי ביחס לסגנון התיאור האוקולטי להאמין שאפשר היה לבצע זאת באמצעים הלשוניים האיומים של זמננו.

כעת אנו מגיעים לעידן האדמה. כאן שרויים אנו בהווה המיידי, במציאות שיועדה לנו. במה שאנו חווים כאן אנו מרגישים בצורך להציבו לפנינו בצורת אמנות. אולם הצורך שבו חשה הישות האנושית ביישום חייה הפנימיים מחוץ לה בצורת אמנות אינו מתמצה על ידי שיחזור עבָרה הקוסמי בארכיטקטורה, פיסול וציור מתוך הזיכרון שנשתל בה.

הצורך שלנו באמנות מתקדם הלאה ואנו יכולים למצוא את היסוד הרוחי לכך אם נשוב ונפנה לספר מדע הנסתר. לאחר התיאורים של עידני סטורן, השמש, הירח הקדומים והאדמה ולאחר התיאורים בקצרה של עידני יופיטר, וונוס ו-וולקן לעתיד לבוא, אנו מגיעים לתיאור תהליכי ההתקדשות, המהווים במהותם תהליכים אנושיים פנימיים. תהליכי התקדשות אלה, בצורה שבה אנו פוגשים אותם כיום, מהווים תחילת שינויים חשובים בחיי ישויות אנוש על האדמה ולכל אנושות העתיד.

אין זה כך שהחוויה העמוקה ביותר של חיי האנושות על האדמה מובעת במילים: אויה, בהתייחס לְמה שהאדם מודע לו במשך החיים על האדמה הוא נראה כיתום בקוסמוס, ילד שננטש על ידי הקוסמוס, או אפילו נוסע שאיבד דרכו בקוסמוס!

בתודעת היום הערה של האדם אין הוא יודע את מקור מה שחי בו כתוצאת עידני סטורן, שמש וירח קדומים. כך גם אין הוא יודע מה ייעשה עימו בעידני יופיטר, וונוס ו-וולקן בעתיד. כשאין הוא יודע לא את מקורו ולא את עתידו הוא נע ונד בקצוות התהום שגובלת עם הבקעה הארצית שלנו. לפעמים נותנת לו תודעתו תחושת ביטחון או הוא עשוי לחוש עצמו בטוח ביחס לעתידו. אולם לא העבר ולא העתיד אינם יכולים להיקבע באופן אובייקטיבי לפי הידע והסמכות של האדם על האדמה. אולם משהו שעשוי לתת לו הנחיה ברורה בחייו יופיע לפני נפשו. דבר זה יתחולל כשהאדם יתוודע אל קווי ההנחיה הניתנים לו בחוקי ההתקדשות. ההתקדשות בימי קדם נטלה צורה של כמו ירושה שהושארה לבני האדם על ידי האלים והיא התגלתה כראיה רוחית אטביסטית, אך במהלך התקדמותנו לקראת העתיד על הדבר הזה לאחוז באדם ביציבות הולכת ורבה ולעצב למעשה את חיי נפשו הפנימיים.

לנתיב ההתקדשות יש שני צדדים. הנתיב האחד מוביל את האדם לגלות את הסודות וחידות החיים כך שיוכל להיכנס לחוויה הרוחית של הווית הקיום. את הצד השני אפשר לכנות בשם: הצד הסובייקטיבי יותר של ההתקדשות, שמתקיים יותר בתוך הנפש עצמה. הוא מהווה בד בבד את הצד שממנו נרתעים בני האדם בצורה מירבית. משום שהוא מציג למעשה משהו שאינו תואם לעצלות ולנוחות, לחוויות שאליהן מתמסרת הנפש כה בקלות או רוצה להתמסר. מגזר רחב מאוד ומפורט של התנסויות פנימיות ממתין לאדם שמועיד את עצמו בהדרגה להתקדשות על ידי חוויותיו הפנימיות. כיבוש ושחרור, מעצור וגאולה מתחלפים לסירוגין בדרכים רבות ושונות בחוויה הפנימית בדרך להתקדשות. האדם עובר בכל מה שהנפש מתנסה בהרגישה לפתע שהיא נעשית זרה לחלוטין לעצמה. כאילו הושלכה לתהום, שבה אינה יכולה להימנע מלחוש שהיא אבודה לנצח ולעולם לא תוכל להציל דבר שייתכן ורכשה במהלך איזשהו פרק חיים. היא עלולה לחוש בחרדה ובצער ללא קץ לאובדן היום שכבר נרכש. וכן עלולה הנפש לחוש עצמה חייבת להתנסות בהתפצלות מוחלטת כאילו עליה להתפורר לכפילויות ללא גבול ולהתמוסס לתוך כל הישויות שמהן מורכב הקוסמוס. בהמשך עלולה הנפש לחוש עצמה נעה ונדה דרך הישויות של הקוסמוס, בהתקרבה לאחת מהן, בעוזבה אותה כשהיא מתקרבת לישות שניה – כפי שתארתי בספרי דרך להכרה עצמית, סף עולם הרוח, בחלק שעוסק בחוויות שתמיד נלוות אליהן ריקנות מכאיבה, בדידות מכאיבה שחווים בזו אחר זו. או אז באה החוויה שבה טרנספורמציה קיצונית ביותר, כשהנפש מחליטה להתנסות במה שאפשר לבטאו במילים הבאות: כעת עליך לאבד את עצמך למשך זמן-מה. עליך להשליך את עצמך ממך, אולם חייבת להימצא בך אמונה שבעת שתאבדי את עצמך, יגוננו עליך ישויות הממוקמות במרחבי ההיררכיות האלוהיות והן יסבו לך לשוב ולמצוא את עצמך לאחד שאיבדת את עצמך. זהו המעבר דרך לידות ומיתות. בזה יש להתנסות. זוהי התנסות בין ההתנסויות הפנימיות המובילות להתקדשות.

לבסוף מגיע ובא המעבר הנורא דרך כל הכוחות שאינם נחוצים לחיים על האדמה, אך דרושים לחיים בקוסמוס העל-ארצי ואשר נעשים לכוחות רוח, כשמובאים הם ללא צידוק לתוך חיי האדמה על ידי לוציפר או אהרימן. זהו המעבר הנורא דרך כוחות הרוע, יחד עם כל הכוחות המפרידים, המכלים והבולעים שהם מייצגים על פני כל הקוסמוס. ולבסוף האדם עובר בשלב שבו הוא חייב לחוש את עצמו מכשיר בלבד, כלי, שדרכו מדברות הישויות הרוחיות. הוא נהיה באורח סימבולי למה שמהווה פיקת הגרון שלנו כאורגן נפרד, הוא נעשה לפיקת הגרון של הישויות הרוחיות האלוהיות. הוא חש עצמו כשרוי בעולם האלוהי רב העוצמה. לבסוף יגיע מצב בעתיד שבו תתהווה תחושה זו של התחלקות בחוויות הרצון האלוהי, בפעילותה בקוסמוס עצמו.

רק שלבים בודדים תוארו כאן, אולם דרגות ההתנסות שבהן עוברת הנפש אין סוף להן. בספר: כיצד קונים דעת העולמות העליונים? ובמפורט יותר בספר: סף העולם הרוחי, תמצאו רשום, ככל שנחוץ הדבר לעת הנוכחית – כיצד תוכל הנפש להכשיר עצמה לכל המצבים הללו וכיצד תתקדם בכל שלב ושלב צעד אחד קדימה לתוך העולם הרוחי. בכל מה שמתנסה הנפש בנתיב להתקדשות היא חווה ומתנסה במודעות.

משום כך שרוי נתיב זה לידע בכאב, ועם זאת הוא מלא בחירות. אולם זמן רב מאוד לפני שהישות האנושית נכנסת במודעות לכל מה שתיארתי לפניכם כשלבי הנתיב להתקדשות, יש לאל ידה לבטא חוויות אלה בדרכה שלה בתמונות. ודבר זה נעשה במוזיקה! בבחינה אחרונה מהווה בעיקרה מוזיקה אמיתית תהליך חיים שמתרחש בצלילים ומהווה תמונה חיצונית של מה שחווה הנפש במודעות בהתקדשות.

אם נשארת היא בספרה היומיומית אין הישות האנושית יכולה לממש מיד את מה שתיארנו אתמול כהשקעת האגו בגוף האסטרלי. להשקיע את האגו בגוף האסטרלי באורח נכון פירושו להיכנס לתוך העולם האלוהי וזהו המעבר דרך ההתקדשות. תמונה מכך ניתנת לנו בתהליכים שקולטים אנו ביצירות מוזיקליות. כשהישות האנושית מתמסרת ליצירתיות מוזיקלית, כמלחין או כמאזין, היא עוזבת את האגו שלה, הודפת אותו לאחור. אולם בעת ובעונה אחת היא מפקידה אותו אצל אותם כוחות רוחיים אלוהיים שיפעלו על גופה האסטרלי בהעפילו להווית הקיום על יופיטר.

ראו כיצד אנו נכנסים לעיון באורח היצירתי של המוזיקה שקושר אותנו לעתיד האנושות. אנו חשים שזהו כמעט חוסר צניעות לומר שהיצירתיות המוזיקלית נקראת לשכלל עצמה יותר ויותר בעולם, להתעמק יותר ויותר באורח מתמשך והולך, ושהיצירתיות המוזיקלית שנכנסה עד כה לתוך עולמנו שרויה עדיין פחות או יותר בשלב ניסיוני על אף שכרוכים כבר בזה גאוניות וגדלות כה רבות. עד כה עשינו ניסיונות במה שתהיה לו משמעות רבה לאין קץ יותר ביצירתיות המוזיקליות של העתיד. ואמנות מוזיקלית זו של העתיד תתעורר באורח משמעותי ביותר כשישויות אנוש יתחילו לעסוק בלמידה לדעת את הטבע הפנימי של נתיב ההתקדשות.

כשביום מהימים לא יחוו עוד ישויות אנוש את מה שניתן לתאר כמתייחס לנתיב ההתקדשות כפי שחווים אותו כיום, אלא יחוו אותו באורח כזה שהתיאור של מה שהנפש חייבת לחוש יגרום לישויות אנוש להתנסות באושר ובאכזבה מרה, כשהידע שניתן לרכוש אותו על ידי קריאה אודות נתיב ההתקדשות ייעשה לחוויה פנימית שלמה – רק אז יתאפשר לנפשות אנוש להיות מושפעות כה עמוק על ידי השתתפותן בגורלות של כל אותן ישויות שנוטלות חלק במאורעות הקוסמוס שמחוץ לספרה האנושית, וזאת עד כי יחושו בפנימן את זעזועי ההלם, את הריקנות ואת השחרור שייאלצו את הנפש להביע ביחסי-צלילים את מה שנחווה מתיאור נתיב ההתקדשות.

בזמנים עתידיים יימצאו אינדיבידואלים אשר יחושו את מה שמתואר כנתיב ההתקדשות, הם יחושו שדברים אשר מונחים לפנינו באורח מופשט כביכול, ניתן לחוותם בעוצמה רבה יותר מאשר את החוויות הפיזיות החיצוניות שלנו. או אז יבוא רגע שיאמרו לעצמם אלה המסוגלים לחוות את האמת אודות מה שמאופיין כנתיב ההתקדשות: כעת אני חש שמה שאני חווה אינו קושר אותי לספרת הטבע סביבי על האדמה, אלא לכל אשר חי ואורג בקוסמוס ולא רק אוכל לחוות זאת אלא אוכל לשיר זאת, לעשותו למוזיקה!

במה שאפשר כך לתאר יש לנו רמז לְמה ייעשה המדע הרוחי עבור ישויות אנוש. מדע הרוח חייב להיעשות לממריץ חי לנפש אנוש, עליו להיות יותר מאשר תיאוריה בלבד, הבנה וידע גרידא. על מדע הרוח לחיות בנפש, להשתלט על כל כוחותיה כשהוא משנה בטרנספורמציה את הישות האנושית להיותה ישות אחרת, או להיפך – הישות האנושית חייבת לשנות עצמה בטרנספורמציה להיותה ישות אחרת – בהתמסרה למדע הרוח.

בימי קדם, ואפילו בהתייחס ליוונים שהיו אנשי-שמש, הנחתה תחושה רוחית אטביסטית את בני האדם לנטוש כליל את גופם האסטרלי ואת האגו שלהם ואך לבטא את חוקי הצורה האנושית הפיזית שנוצרו במהלך עידני הסטורן והשמש הקדומים. וכך נעשו פסלים יוונים, אותן יצירות אמנות שאכן ניצבות לפני עינינו הפיזיות כשם שהאנושות מעידן השמש הקדומה חייבת להתייצב לפני עינינו הרוחיות כשאנו מבינים שהישות האנושית מאותה תקופה הכילה אך ורק את הגוף הפיזי האנושי שהכיל בתוכו כוחות אתריים חיים, אך עדיין לא כוחות אסטרליים.

ואמנם – יצירת אמנות יוונית כגון וונוס ממילו, ניצבת לפנינו כהתגלמות של טוהר מוחלט, אבסולוטי, היות ואי-טוהר אפשרי בגוף האסטרלי בלבד, בכל אשר חודר את הגוף האסטרלי כתשוקה ותאווה.

Venus de Milo Louvre Ma399-02b.jpg ונוס ממילו

חוסר-טוהר עדיין בלתי אפשרי בגוף האתרי. היתה זו ירושה מאת האלים שהעניקוה לבני האדם, שהסבה להם ליצור יצירות אמנות כאלה. הישות האנושית איבדה יכולת זו לחוש עצמה בתוך הגופים האתרי והפיזי בלבד ללא האגו או הגוף האסטרלי.

כשאדם מתעורר ומשקיע את האגו והגוף האסטרלי שלו לתוך גופיו האתרי והפיזי, הוא חש וחווה אך ורק את מה שמצוי באגו שלו. אפילו התהליכים שבגוף האסטרלי שרויים בספרות של התת-מודע, ואין לו כל ידע פנימי ביחס למה שמתרחש בגופים האתרי והפיזי. היוונים הקדומים היו מודעים עדיין בעמעום לכך. אך כיום, כשאנו מבקשים להחיות את הידע הרוחי בפנימנו ולגרום לו להקיף לא רק את המחשבות המופשטות ואת התיאוריות שלנו, אלא גם את כל חיי נפשנו, אנו חודרים בהדרגה למרכיבים השונים של ישותנו ולומדים לדעת מה חודר לגופינו האסטרלי והאתרי במחזורים ריתמיים והרמוניים. או אז יש לאל ידנו להתחקות בנפש אחר הכוחות האתריים שפועמים דרך הדם ודרך המרחב ביצירת צורות מתוך האתרי.

ניסיון מסוג זה נעשה ביצירת העמודים והכותרות בבניין הגיתהאנום שלנו. היתה זו צלילה לתוך הספרות שנפקחו לעומתנו על ידי מדע הרוח ושהאנושות שכחה על קיומן. בזה עלינו להתייחס ברצינות מעמיקה למשמעות מדע הרוח עבורנו. אנו יכולים להסיק מכל מה שנאמר עד כה אודות מדע הרוח, שבהיכנסנו במודעות לתוך העולם הרוחי (ויש להיכנס במודעות לתוך העולם הרוחי) ובמילים אחרות – כשנותנים אנו צורה בהבנה למה שחי בעולם האתרי ובגוף האתרי האנושי, וכשרוצים אנו להנות ממה שיצרנו כך, כי אז אנו מוכרחים, באורח שאין להימנע ממנו, להתוודע לאותן ישויות הקרויות רוחות לוציפריות ואהרימניות.

התבוננו מה רב ממה שאנו יוצרים היום יש אופי אהרימני. בוודאי אתם זוכרים את מה שאמרתי בקשר לסביבה הטכנית המודרנית שלנו וכמובן שאין אנו יכולים אלא להשתמש בשיטות טכניות מודרניות בעבודתנו. אילו רצינו להסתדר בלעדיהן, כי אז היינו יוצרים דבר שווה ערך לצמחי חממה. ועל כן הרגשתי שביעות רצון שהיה לאל ידנו להשתמש בבטון, אחד מחומרי הבניין המודרניים ביותר, לחלק מהבניין כאן. כי הקידמה אינה כוללת בה הסתגרות כבחממה, מהחיים סביבנו, אלא שימוש במה שהם מציעים. על ידי תפיסת הטבע הרוחי של העולם דרך מדע הרוח אנו מנסים להשתמש בחומרים מודרניים באורח כזה שמה שאנו יודעים דרך מדע הרוח מוצא בהם ביטוי חי.

כמובן שדבר זה אפשרי עד לנקודה מסוימת בלבד. ואתם תבינו מדוע כך הדבר כשתתפסו את כל ההשלכות של מה שנאמר אודות הסביבה הטכנית. הואיל ואי-אפשר להפריד שיטות טכניות מכוחות אהרימניים למשל, אם ברצוננו ליצור לעצמנו משהו בארכיטקטורה או בפיסול ועל כן היתה זו משימה קשה ליטול את מה שבהכרח היה לו טבע אהרימני בבניין שלנו ולסלקו מהבניין כמשהו המוגדר כחסר-נזק. באמת היתה זו משימה קשה, היות ויודעים אנו שהאלמנט האהרימני מהווה מרכיב בלתי נפרד מן הטכנולוגיה המודרנית. למשך זמן מה דומה היה שאהרימן יצא מכך וידו על העליונה. ואז היינו נאלצים להחדיר לתוך הבניין הראשי שלנו את כל הציוד הטכני הדרוש להפעלתו. כתוצאה מכך היה אהרימן משובץ לתמיד לתוך הבניין. היה עלינו לחשוב על דרך לסלק את הכוחות האהרימניים מהבניין והאפשרות היחידה היתה ליטול את הבית שבו מערכת החימום ולעשותו ליחידה נפרדת. דבר זה נעשה, כפי שאתם יכולים לראות, בהצלחה רבה.

אפשר ליצור בחומרי בניין מודרניים ביותר, צורות שמביעות אכן את הבא להלן: כאן ליד הבניין, אך מחוצה לו, ניצב החלק שאינו חייב להיות כלול בו, אלא צריך להימצא מחוץ. והחומר שממנו נוצר מייצג מבנה ארכיטקטורלי שתואם באמת לידע מדע הרוח.

היתה לכך חשיבות עצומה שהדבר יתבצע ובמיוחד משום שנעשה שימוש בחומרי בניין מודרניים ביותר. היות ואם תתבוננו יותר עמוק על מה שכתבתי אודות מדע הרוח, כשתיקחו במקרה זה את הפרק האחרון של שער ההתקדשות – תמצאו שמובעת שם העובדה שלוציפר ואהרימן מזיקים ביותר כשאינם נראים, כשהם נשארים בלתי נראים. נדמיין שמישהו מעונה על ידי כוחות אהרימניים – מה תהיה התרופה הטובה ביותר? התרופה הטובה ביותר היא שישים בחדרו ציור של אהרימן. התרופה הטובה ביותר כנגד ישות אסטרלית שמציקה למישהו היא לשים אותה לפניו בצורה פיזית. אין זה נכון להניח שאם יימצא אהרימן לפנינו אנו נתענה על ידו. ההיפך הוא הנכון. יש לעשות את הדברים גלויים לעין, אלא שאל לנו להניח לדבר למרוט את עצבינו. אל לנו לפתח מצב שבו – אם יזדמן לנו לעבור על יד תמונת אהרימן ולהביט בה בלא-מודע – נישא את הדימוי בפנימנו. כי דימוי זה ייעשה סמוי בפנימנו ועל ידי כך יעצבן או ירגש אותנו.

אתם אף תראו – אם תבחנו את הארובה האהרימנית שלנו עם כל בית מערכת החימום – כיצד ניתן אכן להקים מבנה ארכיטקטורלי של מה ששייך, אפשר לומר, ליסודות הרעשניים ביותר של הציביליזציה האהרימנית בזמננו.

D:\Pictures\2015-04-18\001.BMP

פגמים מסוימים מציביליזציה זו לא ייעלמו עד שהאנושות תחליט לתת צורה ארכיטקטורלית לדברים שנוגעים לאלמנטים האהרימניים בציביליזציה שלנו. באורח נפרד מכל דבר אחר, בנפרד מהיות לנו בניין למטרותינו, חשוב ביותר ליטול את הצעד הראשון ביצירת זיקה בין התרבות הנוכחית שלנו לבין האמנות. בית מערכת החימום שלנו מהווה צעד קטן ראשון בכיוון זה ויוביל אחר כך, כך אנו מקווים, לפתרון בעיות אחרות. בעיה גדולה אחת היא למצוא צורה הולמת לתחנת רכבת מודרנית, כי האימים והגועל-נפש שממלאים תפקיד זה כיום מהווים סתירה לכל דרישות אנושיות הוגנות. בכל צורתו הולם בית מערכת החימום שלנו לא רק למטרתו המיוחדת, אלא אף חופף לכל זיקת אהרימן לבניין שלנו. כך חייבת צורת תחנת הרכבת להיות תואמת למה שמתרחש בה, באמצעותה ועימה בתוך מסגרת הציביליזציה המודרנית שלנו.

דברים כגון אלה חייבים לציין את הדרך שבה יוכל מדע הרוח להעניק אינספירציה ליצירתיות אמנותית ולשדות פעולה רבים אחרים. ונוכל להיות בטוחים, אם נחדור לתוך המשמעות והרוח המהותיים של מה שנועד להתפתח עבורנו ממדע הרוח, שביום מהימים כשישויות אנוש ישקיעו עצמן בטבע מצב סטורן הקדום – יגלו עצמם החוקים העמוקים של הארכיטקטורה. ואם ישקיעו האנשים את עצמם בטבע מצב השמש הקדומה – יגלו עצמם החוקים העמוקים של הפיסול. ואם ישקיעו עצמם בטבע מצב הירח – יתבהרו היחסים העמוקים של אור וצל בין צורה וצבע ביצירת אינספירציה לאמנות הציור.

ומתיאור נתיב ההתקדשות ינבעו אינספירציות ואינטואיציות ליצירת מוזיקה ובהמשך – ליצירת שירה. ובוא יבוא הזמן שתחזור ותופיע בעולם יצירתיות שירתית במשמעות האמיתית של המילה. כי היצירתיות השירתית גוועה במידה מסוימת. 'החלומות האלוהיים' שהתממשו ביצירתם של משוררים אמיתיים היוו את השרידים האחרונים מהירושה הקדומה של האלים. אולם חייבת לבוא עת כשמתוך הבנת סודי ההתקדשות ידברו משוררים כשירה דרמטית או אפית או לירית אודות אותם תהליכים אינטימיים שמתקיימים בנפש כשהישות האנושית אינה לבדה בתוך עצמה, אלא חיה יחד עם האלים מההיררכיות העליונות. בעתיד הלא כל כך רחוק, יאמרו בני האדם: חדלו להטרידני בקשקושיכם המתמשכים אודות חוויותיהם של בני האדם בעולם הפיזי. השגרה היומיומית שלכם של אהבה, שנאה והנאה – היא עניינכם שלכם. את מה שבני האדם יחוו עם האלים במוצְאם את דרכם אל מחוץ להווית הקיום הארצית – הם ישירו במוזיקה שלהם, ובדרמות, האפוסים ובשירה הדרמטית שלהם. כי אנו יודעים שכל חוויותיהם של בני האדם בעולם העל-ארצי חייבות להיות מובאות לתוך אמנויות אלה דרך יצירתיות מהותית שאינה מעורבת בחיי יומיום.

ראינו זה עתה שאימפולסי טרנספורמציה שוכנים בידע המובא אלינו על ידי מדע הרוח, ואפילו בשדה ההערכה האמנותית. וזה עתה ראינו, שכאשר אנו נכנסים לתוך הידע של מדע הרוח, נוכל לתפוס במעומעם את הכוחות שחייבים לשרור בתרבות הרוחית של האנושות בעתיד. ואמנם אנו רשאים להאמין שללא מימוש טרנספורמציה פנימית עמוקה לא יוכל אף אדם ליצור מגע עם מדע הרוח, ואנו רשאים להאמין שמדע הרוח מהווה משהו שעשוי לתפוס את האדם באורח פנימי מעמיק, שמוליך מעֵבר להקשרים הצרים של החיים הגשמיים בלבד. אם ניתן דעתנו לאידיאל זה של מדע הרוח, אם ניתן את דעתנו לכך שמדע הרוח יכול להוביל לספרה שונה מהחוויה הרגילה, כי אז יהא זה תמיד מאורע בעל משמעות עצומה לראות מישהו בתוך תנועת מדע הרוח כשהוא מצית בפנימו את הניצוץ שמוציא אותו אל מעבר לגבולות הצרים של החוויה האישית הרגילה. באורח מסוים נאמר, שהחוויה המהנה היחידה שעד כה התאפשרה לנו על ידי תנועת מדע הרוח היא, שכתוצאה מתנועה זו עשויים להופיע בינינו אינדיבידואלים שבאמת מפלסים להם דרך מתוך הספרה האישית שלהם לתוך אותן ספרות שבהן חדל האלמנט האישי להתקיים.

בחיי היומיום שלנו אנו חייבים כמובן לטפח את האלמנט האישי, אולם במידת היותנו יחדיו תלמידי מדע הרוח אזי משתנות כל רציה ורגישה אישית למשהו בלתי אישי – אם אנו נוטלים את מדע הרוח באורח נכון. ויש ערך עצום לכל ניצחון על הרגשות האישיים על משקל העניינים האישיים בחיים. אולם מצד שני זוהי אחת האכזבות המרות ביותר אם משהו ששואפים אליו במדע הרוח ברצון שהוא רוחי בלבד – חוזר ומסתבך ברצון ובמטרה אישיים בלבד של בני אדם, ואם עניינים אישיים מתחילים למלא תפקיד בתוך חברה שמטרתה ללכד אותנו בשאיפה לידע מדעי רוחי.

לא ארחיב בהערות מסכמות אלה ולא אכנס ליותר פרטים משום שאני מאמין שמצויים רבים וטובים ביניכם שיבינו אולי הרבה מהכוונה הטמונה בהן, שיבינו שדברים אלה נועדו להיות רמז למספר דברים שמשביעי רצון הם ולמספר דברים מאכזבים. היום, לאחר שניסינו לדבר במשך זמן-מה יחדיו בנתיב מדע הרוח, טוב יהיה לחשוב לרגע אודות דברים אלה. היות וקיימות סיבות שונות מדוע עלינו להרהר בדבר ולשאול את עצמנו באיזו מידה נוטלת נפשנו חלק במאמץ הרציני והכן לממש את המטרות הרוחיות המטופחות בזרם מדע הרוח. איזו פרספקטיבה נעלה מתגלה לפנינו כשאנו אומרים: החיים, המדע, הדת וכן האמנות מקבלים אימפולסי טרנספורמציה ממדע הרוח – כשזה מובן כהלכה. בהתייחס לאמנויות הציורית והפלסטית באים האימפולסים ממה שאנו לומדים בספרות הרוחיות אודות העבר, ובהתייחס לאמנויות שמוזיקה ודיבור כרוכים בהן – באים האימפולסים ממה שאנו שואפים לו באורח פנימי על מנת שנהיה מסוגלים לגשת לעתיד. פרספקטיבה זו היא כה אדירה וכה רבת עוצמה עד כי אין אנו יכולים לממשה לעצמנו עד כי תתבהר לנו יותר באינטנסיביות. וככל שנבהיר לעצמנו יותר את הלך הרוח הפנימי שנובע מחזון זה כך ניטיב להיות חברים נאמנים לאותו אורגניזם גדול הידוע לנו בתור מדע הרוח. גוף שהוא קטן כיום אך אשר צפונות בו אפשרויות גדולות. בזה ברצוני לפנות לא רק להגיון ולהבנה שלכם, אלא אף לראות זאת כזרע בתוך נפשותיכם ובתוך לבבותיכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *