אדם ארצי ואדם קוסמי – 04

אדם ארצי ואדם קוסמי

רודולף שטיינר

9 הרצאות שניתנו בברלין 1912-1911 GA133

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

23.4.1912   הרצאה רביעית

הכוחות של הנפש האנושית ומקורות ההשראה שלה.

קאלוואלה: האפוס של הפינים[1]

במשך השבועות האחרונים, כמה חברים מגרמניה היו עימי בביקור בשטח עבודה תיאוסופי – בהלסינגפורס, בפינלנד. ביקור מסוג זה בשדה עבודה כה רחוק תמיד מביא הבנה לאחדות של החיים התיאוסופיים על כל פני הגלובוס וגם לשורשיהם העמוקים בתרבות של ימינו. זה אומר לי הרבה כאשר ידידנו בפינלנד מבטאים את שאיפתם שאדבר אליהם אודות האפוס הפיני המקודש, "קאלוואלה".[2] כאשר שאיפה זו נמסרה לי לפני זמן מה, יכולתי להעסיק את עצמי מנקודת-המבט של האוקולטיזם, עם פואמה יוצאת מן הכלל זו של הפינים – אשר הם עצמם במובנים רבים אנשים מיוחדים. דבר זה העלה פעם נוספת דברים אשר עליהם דיברתי בהזדמנויות אחרות, כאן וגם במקומות אחרים. כאשר הגיע אלינו ניסיון מאוד מיוחד ובא לידי ביטוי במילים, באופן בלתי תלוי בכל דבר שהאדם יודע עד כה בנוגע לעולמות הרוחיים אשר, בדרכם שלהם, מתבטאים במילים, אנו עצמנו שואפים לראות עמוק יותר לתוך עולמות אלו ויחסו של האדם אליהם, ולשאול: מה אנו יכולים להבין במה שנכלל ברבות מן המסורות העממיות שנשמרו במשך המאות? כיצד ליישם במסורות כתובות אלו את הידע שרכשנו ביחס לעולם העל-חושי? גם אם השפה שלהם נבדלה מזו שהם מציגים כיום, מקורות תנכיים ואחרים המבוססים בבירור על יסודות אוקולטיים, מבטאים בעיות מזמנים עתיקים ומתקופות שונות של אבולוציה אנושית, של חוכמה וידע שניתן היום לגלות אותו מחדש. רישום זה מציג אספקט חדש ונראה כחדור בכוח חדש כאשר אנו מבינים שמתוך אותם מילים שאנו שואפים לאורך השביל של ידע רוחי והתקדשות, התגלויות כבירות ניתנות לעולם בתקופות שונות ובדרכים רבות ומגוונות.

אנו יכולים לחוש היטב שלאפוס הפיני המקודש "קאלוואלה", יש משמעות אוקולטית מיוחדת במינה. התנסותי היתה מאוד חיה ומיוחדת. אפוס פיני זה תורגם לכל השפות האירופאיות אבל הוא שונה ביסודו באופן משמעותי מכל הפואמות האפיות האחרות. אין אפשרות להשוות אותו לכל אחת מהן.

כאשר ספרי 'גוף נפש רוח' הופיע לראשונה לפני שנים רבות, התבוננות בלתי תלויה בעולם הרוח הובילה אותי "לחלק" את הנפש האנושית לשלוש: נפש התחושה, הנפש השכלית או האינטלקטואלית ונפש התודעה או הנפש הרוחית. ידע של הנפש המשולשת נרכש אך ורק דרך מחקר אוקולטי והתבוננות אוקולטית ישירות לתוך עולם הרוח באופן בלתי תלוי בשום מסורת. מחקר אוקולטי היה המקור היחידי. וכעת, בגלל שידיד שלנו בסניף הפיני רוצים שאדבר על המשמעות של הקאלוואלה, זה היה הכרחי לעשות את הפואמה לנושא המחקר הרוחי. זה הודגש שוב ושוב שהתודעה האנושית וחיי הנפש לא היו תמיד כפי שהם כיום. בזמנים קדומים של האבולוציה של המין האנושי תפיסת העולם הנוכחית שלנו וחשיבתנו, יחסנו הנוכחי לעולם החיצוני, פשוט לא התקיימו. בזמנים העתיקים הללו האדם היה מחונן בראיה רוחית פנימית טבעית. אם נפנה את מבטנו לזמנים עברו בתהליך האבולוציוני, נגיע לתקופה שמתחילה בערך בשנת 600 לפני הספירה כאשר חיי הנפש של האדם החלו לקבל על עצמם את הצורה והאופי אשר הובילו אחר כך לסגנון חשיבה הרבה יותר מופשט ומדעי. לפני הזמן ההוא, שרידים ושיירים של הראיה הרוחית הקדומה, או לפחות זיכרונות שלה, המשיכו אצל אנשים מסוימים במשך זמן רב, ואצל אחרים לא לזמן רב. כאשר אנו מביטים לאחור לתוך ההתפתחות של האנשים, אנו מוצאים שתודעה כפי שהיא כיום, התפתחה רק בשלבים מאוד הדרגתיים. בזמנים עתיקים מאוד תודעה אנושית נורמלית היתה חדורה בצורה מסוימת של ראיה רוחית: וזה היה במשך תקופת הדמדומים שמציינת את ההיעלמות של הראיה הרוחית הישנה וראשית ההתחלה של התודעה "המודרנית" שנולדו האפוסים הלאומיים, האפוסים-העממיים.

זה היה כמובן לגמרי בלתי אפשרי עבור האדם של הזמנים הקדומים לדעת משהו אודות הייצוג המשולש של נפש התחושה, הנפש השכלית ונפש התודעה. אבל היתה להם ראיה רוחית מקורית, גם אם היתה עמומה ודמוית-חלום, חסרה את האור של האינטלקט וההיגיון בצורתם הנוכחית. לפני השחר של התודעה שאנו מכירים היום, היו מצבים, בחצי הדרך בין מצבי העירות לבין מצבי השינה שלנו, שבהם עלו זיכרונות חיים מנסיבות חיים שונות לגמרי, כאשר היחסים שבין אדם אחד לחברו היו נחושים, לא על ידי שום דבר כמו תודעה כפי שהיא כיום, אלא על ידי ראיה רוחית ישנה. ובאפוסים-העממיים הכבירים שלהם האנשים תיארו את ההתנסויות שעלו בתוכם במשך התקופה שבה הראיה הרוחית הישנה עברה מן העולם ותודעת היום הנוכחית החלה לעלות.

המטריאליסט אומר שחיי הנפש של האדם התבהרו, בהדרגה, מתוך תהליך חומרי באורגניזם האנושי – מתוך תהליך שנמצא גם בצורות נמוכות של החיים. מדע הרוח מבהיר זאת שהיסודות של "חיי-הנפש" כפי שהם בחיות לעולם לא יוכלו לאפשר צמיחה לשילוש של נפש התחושה, הנפש השכלית ונפש התודעה, וזה הרבה יותר עניין של שילוש פנימי זה של שלושת "המרכיבים" של הנפש שזרמו מטה מעולם הרוח. לכן כאשר אנו מביטים לתוך עולם הרוח אנו יכולים לדבר על שלושה זרמים הזורמים מטה, הקשורים לשלוש ישויות מן העולמות הרוחיים, ישויות הנותנות השראה ישירה לנפש התחושה, הנפש השכלית ונפש התודעה. עלינו לחשוב על הבוראים של שלושה ביטויים אלו של חיי הנפש בעולם על-חושי זה שבו, בזמנים קדומים, בני האדם היו בקשר ישיר.

אנו יודעים שברגע שבו תודעתנו עולה לתוך עולם הרוח, לא חשוב אם זוהי תוצאה של אימון מחושב, כפי שהוא המקרה היום, או אם דרך ראיה רוחית ישנה, הצורה האנושית נהיית ל"אימגינציה". גם בימים העתיקים ההם הנפש השיגה צורה של אימגינציה. היא ראתה בתמונות את ההשתפכות של הנפש האנושית המשולשת מעולם הרוח. האפוס הפיני מספר על שלושה גיבורים. כדי להתחיל, שלוש ישויות אלו נראות מוזרות ויוצאות דופן במידה יוצאת מהכלל. יש בהן משהו על-אנושי ובאותו זמן משהו שמתבגר להיות אנושי באמת. אבל אם אנו בוחנים את העניין מקרוב יותר, ובאמצעים אוקולטיים, מתברר ששלוש דמויות אלו, שלושה גיבורים אלה, הם היוצרים ומעוררי ההשראה של שלושת הכוחות של הנפש באדם. היוצר של נפש התחושה הוא הדמות אשר לה בקאלוואלה, ניתן השם "ויינומיינן".[3] היוצר של הנפש השכלית הוא "אילמרינן"[4] והיוצר של נפש התודעה הוא "למינקיינן".[5] וכך באפוס הלאומי של אנשים יוצאי דופן אלו אנו מוצאים בצורה של אימגינציה הנובעת מראיה רוחית עתיקה ומקורית, את מה שהתגלה מחדש על ידי מחקר רוחי מודרני. לאדם של ימינו יש צורה חיצונית אשר אנו רואים לפנינו, רק בגלל שהיסודות של חיי נפש משולשים אלה הונחו במהלך האבולוציה של האדמה. ציינתי זאת בהרצאות הפומביות שניתנו בבית האדריכלים [Architektenhaus] בברלין: "מוצא האדם לאור מדע הרוח" וגם "מוצא עולם החי לאור מדע הרוח".[6]

אנו צריכים לצייר לעצמנו שהיה זמן בתהליך של התפתחות האדמה שלא האדם ולא החיות היו קיימים, כאשר כל מה שהיה נוכח היה סוג של "חומר" אחיד. הישויות שהפרידו עצמן לראשונה היו אלו שהגיעו לשלב של חיה. כאשר כל החיות כבר היו שם, האדם עדיין חיכה עד שתנאים אחרים של קיום-האדמה יתממשו ובגלל שחיכה לתנאים אלה, הוא היה יכול לקבל את צורתו הנוכחית. במילים אחרות: בעוד שהחיות פיתחו את צורותיהן השונות על האדמה, האדם נשאר בעולם הרוח למעלה. התפתחותו החלה רק כאשר החיות כבר קיבלו את צורתן המיועדת. היסודות של השילוש של הנפש – נפש התחושה, נפש השכלית ונפש התודעה – הונחו באדם וזה היה אפשרי עבורו להיכנס לקיום-האדמה בצורה החיצונית שבה הוא חי כעת.

עם כוונה זו אנו יכולים לומר: האדם כיצור הנברא שאנו מכירים היום, שלח מטה את ממלכת החיות לפניו ואז בא בעצמו, כאשר תנאי-האדמה היו כאלה שהוא היה יכול להביא לביטויים בצורה חיצונית, את החיים המשולשים של הנפש שהונחו בתוך ישותו. מה זה באמת אומר? ידע של אמיתות אוקולטיות אלה חוזר למסורות של הדת, אשר נשענת על יסודות אוקולטיים, הערך העתיק שלהם ומשמעותם. האדם קיבל חומר-אדמה לתוך עצמו כאשר היה מסוגל לעצב אותו מחדש לתוך צורתו הנוכחית – צורה המסוגלת לקבל את החותם של החיים המשולשים של הנפש. כך האדם שכלל את חומר-האדמה לפי החוקים של חיי הנפש שלו ועשה את חומר-האדמה נושא לתוכנית המונחת ביסוד חיי נפשו, ונהיה לאדם-אדמה. הוא עיצב חומר-אדמה בעקבות המודל של הנפש האבטיפוסית, המשולשת. חישבו על התמונה התנ"כית של עיצוב חומר-האדמה (לא "האבק" אלא החומר של האדמה) לאדם. אנו מבחינים עכשיו במשמעות עמוקה בתפיסה תנ"כית זו שעליה כה הרבה בוז ניגר על ידי "הנאורות" המודרנית – כפיי שהיא נקראת. זוהי נקודת המעבר בזמן כאשר החיות, שירדו בתקופה מוקדמת יותר, היו כבר בקיום, ומתוך חומר-האדמה עוצבה בשלב מאוחר יותר לפי המודל של הנפש, הישות אשר כעת עומדת לפנינו כאדם גופני.

בקמלוקה זה נפלא למצוא איך תהליך זה מוצג דרך כוח האימגינציה הגדול, "כיוצר" של כלי מיסתורי שנקרא "הסמפו". במציאות זהו הגוף האתרי האנושי שחושל על ידי העבודה הפנימית של שלושת מרכיבי-הנפש. זהו הגוף האתרי, החותם של הגוף הפיזי. כל מה שנחוץ כאן זה לתת רמז, מבלי להיכנס יותר מידי לפרטים. האפוס הלאומי של פינלנד באופן ברור למדי נגזר מן הזיכרון של האנשים הפיניים שבהם עוד נשארו תפיסות של ראיה רוחית מזמנים עתיקים. דרך תפיסות אלו ידע מסוים עדיין שורד לגבי הירידה של האדם כישות של נפש – נפש משולשת – לתוך הגוף הפיזי. מה שאינו מתאים בעניין שכזה הוא שבסיפורי הגבורה העתיקים של האנושות אנו מוצאים שוב את האמיתות והידע שניתן לרכוש היום על העולמות הרוחיים. הקאלוואלה היא דוגמה למה שאפשר למצוא בהרבה רשימות עתיקות בעלות חשיבות לאנושות, ויותר מזה, אחת שנובעת משיכחה רק במאה ה-20! כי היא נשכחה לגמרי ונערכה במשך מהלך מאה זו משירי-עם שהשתמרו בקרב העם הפיני.

בשנים המוקדמות של המאה ה-19, שום דבר לא נכתב מן הקאלוואלה כפי שהיא כתובה היום. השירים נשמעו מהאנשים וחיו רק בקרבם. העובדה הפשוטה היא שבמאה ה-19 דוקטור מסוים הבין שהאנשים שרים על הרבה דברים מעניינים, ואסף את השירים. אז הם נאספו וקיבלו חשיבות חדשה. הם משכו תשומת לב משמעותית ותורגמו לכל השפות האירופאיות. חוקרים המשיכו לתת הסברים חסרי-משמעות עבורם… אבל כל מה שבאמת משנה הוא זה שהם שם, חיים בקרב האנשים.

אם נתקרב לנושא עם ידע רוחי שברשותנו היום, זה נהיה ברור, אם אכן נכיר בזאת, שמה ששרד שם בקרב האנשים ונאסף אצלם, מהווה תכולה אוקולטית שאפשר לגלות אותה מחדש היום, בדיוק כפי שתכולה אוקולטית יכולה להתגלות מחדש באיליאדה של הומרוס, באודיסיאה, בשירים של הניבלונגים[7] ובמקומות אחרים. אנו רק צריכים לחפש ברצינות, ולא לפרש דבר בדרך סימבולית או אלגורית אלא דווקא מה שאקטואלי שם כדי להרשים אותנו. מה שאנו עצמנו מוצאים בתחום של אוקולטיזם, מאיר קדימה באימגינציות הגזורות מזמנים עתיקים. אבל במקרה זה יש משהו מעניין במיוחד, כפי שאני עצמי גיליתי. כאשר הקאלוואלה הגיע לידי, שמעתי שהרונות[8] הסוגרות – הנותנות רמז לקשר שבין החיים הרוחיים של פינלנד העתיקה והכריסטיאניות – כמובן, צריכות להיות תוספת מאוחרת. כי הואיל וכל השאר נושאים את האופי של פאגאניזם עתיק, הרונות הסוגרות מציגות יסוד כריסטיאני מהותי – אבל מאוד עדין וקל. ואז, באופן מוזר, גיליתי שזה שייך ביסודו לקאלוואלה, שהפואמה היא בלתי נתפסת מבלי רונות מסיימות אלו. זה אומר שזה חי בקרב האנשים המקוריים, הקאלוואלה באופן טבעי מגיעה לשיאה עם התייחסות מעודנת לכריסטיאניות – וצריך להוסיף, באופן הכי בלתי אישי, ובכריסטיאניות הכי "בלתי ארץ-ישראלית" שאפשר לדמיין, באופן שניתן להכירו על ידי מושגים כריסטיאניים כפי שהם עכשיו! אם כן, כאן זה ברור שמאותה נפש קדומה נבע משהו שלא היה יכול להיוולד באותו זמן כמו התרבות הכריסטיאנית בקרב העמים האחרים של אירופה: כי תרבות כריסטיאנית צצה זמן רב אחרי שראיה רוחית היתה יכולה עדיין להביט לאחור לעידנים קדומים אלה כאשר הנפש המשולשת היתה "חלק יסודי" בתוך הצורה האנושית. וכך גם כאן, בקרב העם הפיני, יש לנו רמז לקשר שבין הראיה הרוחית העתיקה וההשפעה שבאה לאחר מכן לידי משחק על ידי התרבות הכריסטיאנית. זהו משהו ראוי לציון ומיוחד – שיתכן ואין למצוא אותו במקום אחר על פני האדמה. זהו משהו המעורר יראת כבוד והערצה שהקאלוואלה שנשמרה בפינלנד שימרה את הצורה האפית מן הגורל שנפל על האיליאדה. איני יודע אם רבים מכם מודעים לכך שהמלומדים קודם כל קיצצו את האיליאדה לקטעים ואז הצהירו שהיא לא נכתבה על ידי אדם הנושא את השם "הומרוס" – באמת זו לא היתה עבודה של סופר יחידי אלא היא נאספה יחדיו משירים רבים מאוחר יותר. הקאלוואלה, כמובן, היא למעשה אוסף, אבל אף על פי כן, היא יוצרת שלם מושלם, שלם הגיוני. יתכן ובעתיד, כמה שינויים פה ושם יידרשו, אבל זה שלם בפני עצמו. וכך יש לפנינו מספר של דימויים אוקולטיים, שנאספו מההכרה של האנשים. אם אנו עוקבים אחר העניין ברשימות-האקשיות, אנו מוצאים שהקאלוואלה מובילה לאחור למיסטריות העתיקות והמקודשות של צפון אירופה, ושהאמיתות שהיא מכילה קיבלו השראה מהמתקדשים וניתנו לאנשים, הוחדרו לתוכם.

מדוע אני אומר לכם את כל הדברים האלה?

עניינים שאני שומע במשך שנים דוברו גם כן בהלסינגפורס וגם בחלקים אחרים של אירופה. אבל ההרצאה הציבורית שהייתי יכול לתת בנושא של התוכן האוקולטי של האפוס-העממי, עם התייחסות מיוחדת לקאלוואלה, היתה משהו חדש, השייך במיוחד לפינלנד.[9] מזה אפשר להבין שהמהות של מדע הרוח תעשה עצמה יותר ויותר מורגשת על פני האדמה כולה. האם איננו כולנו מרגישים שעם מדע הרוח אנו בבית בחיי הרוח? אנו בבית בכל מקום, כי מדע הרוח הוא האור המאיר את השביל אל הרוח הצועדת על ידי המין האנושי על פני כל האדמה. זהו ניסיון עז לגלות מחדש דרך מדע הרוח את התוכן האמיתי של אוסף זה של פואמות-עממיות אשר מתכנסות בעצמן לשלם אחד. אנו מוצאים כיצד ישר לתוך המאות התשיעית, העשירית והאחד-עשרה הנפש-העממית מתבטאת בבהירות בשירה, עדיין בעלת זיכרונות חיוניים של הראיה הרוחית הישנה שפעם היתה לפינים מיוחדים אלה שעד היום שומרים על מנהגים רבים ואמנויות המזכירים צורה עתיקה של כישוף. ואז אנו מבינים שמדע הרוח לבדו יכול להוביל להבנה של דברים אלה, ועושה אותם מובנים עבורנו!

אחד מהסימנים הרבים של ההתרחשויות הרוחיות הכבירות של העתיד הקרוב צריך להיות מצוין בדרך הבאה. מדע הרוח מוביל אותנו לתוך איזור של שפה בלתי ידועה – כי השפה הפינית שונה מכל השפות האירופאיות האחרות. באופן חיצוני, אי אפשר להבין דבר ממנה וזה כמו לעבור לארץ זרה לחלוטין. איזה ידע מביא לנו מדע הרוח? כיצד מדע הרוח מאפשר לנו לדבר עם אנשים אלה אשר, כשמדובר במאות השנים האחרונות, נשארו רחוקים מהאנשים האחרים של אירופה? דיברנו איתם אודות מה שהכי קדוש ומקודש עבורם ועכשיו זה בא לחיים שוב כה בעוצמה שאנשים מגיעים החוצה עבור הקאלוואלה והעיניים של עולם תרבות שלם מופנות לכאן. במה שהוא הרכוש המקודש ביותר של האנשים, אנו לומדים להבין את הדיבור של נפש-העם!

ובכן, גם כל העולם יכול לעבור, כאשר אנו מבינים את מה שצריך להיות המקור עצמו – העצב של החיים התיאוסופיים. אנו עומדים על הסף של גילוי חדש של אמיתות רוחיות. לעיתים קרובות ניתנה תשומת לב לכך, מעל לכל בדרמת המיסתורין הרוזנקרויצרית שלי, שער ההתקדשות.[10] ניתנה התייחסות לעובדה שמתקרב הזמן כאשר הנפשות של בני האדם יהיו יותר ויותר פתוחות לקבל התגלויות מעולם הרוח שייכנסו כסוג של ניסיון טבעי. במהלך שלושת אלפי השנים הבאות, האדם "יצמח בהדרגה לתוך" עולם הרוח. דרך מדע הרוח אנו צריכים ללמוד להבין מדוע ובאיזה מידה זה יבוא.

בתקופה הראשונה, העתיקה ביותר של התקופה הפוסט-אטלנטית הראשונה, זו של הרישים הקדושים של הודו, התרבות "זרמה" כפי שהיתה, ישירות וקיבלה השראה מן הגוף האתרי האנושי. בתקופת פרס העתיקה התרבות קיבלה השראה מגוף התחושה, הגוף האסטרלי. בתקופה המצרית-כלדית על ידי נפש התחושה. התקופה היוונית-לטינית על ידי הנפש האינטלקטואלית. ובתקופתנו על ידי נפש התודעה. תבוא צורה של תרבות שתקבל את השראתה מרוח-העצמיות, וכן הלאה. אם תשמרו בראשכם תמונה של כל מהלך התרבות הפוסט-אטלנטית, עקומה יורדת עד לזמן של התקופה היוונית-לטינית, ניתן יהיה לתפוס בבירור ללא מקום להכחשה, שתקופה זו מייצגת את הנקודה הנמוכה ביותר של ירידת האדם אל המישור הפיזי. התוואי המאפיין ביותר והיוצא מן הכלל ביותר של התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית היא שחיי הרוח כולם שזורים ומסובכים עם החיים של המישור הפיזי. אבל באותה תקופה מגיע האימפולס של המיסטריה של גולגולתא ובהכרח כך. אתם צריכים רק לחשוב על מה שאתם כבר יודעים בהקשר זה.

יש דבר אחר שחשוב לזכור. המהלך הנוכחי של האבולוציה האנושית בא לידי ביטוי בדרכים שונות ומגוונות בחיי האינדיבידואל. בספר הקטן: חינוך הילד לאור מדע הרוח,[11] נאמר שעד לשנה השביעית ההתפתחות של הגוף הפיזי היא בעלת חשיבות ראשונה במעלה. שלב זה תואם, כתהליך האבולוציוני של המין האנושי ככלל, לתקופה שקדמה לקטסטרופה האטלנטית. תקופת החיים שבין השנה השביעית והשנה הארבע-עשרה היא בבחינת סיכום – גם אם מצועף ומוסתר – של התרבות הקשורה לגוף האתרי אשר מגיעה לתפארת הגבוהה ביותר שלה בתקופה של הודו העתיקה. התקופה שבין השנה ה-14 לשנה ה-21 של החיים היא סיכום של התרבות שקיבלה השראה מהגוף האסטרלי, המקבילה לתקופה של פרס העתיקה. התקופה המצרית-כלדית משתקפת בחיי האדם האינדיבידואלי מהשנה ה-21 ועד לשנה ה-28. התקופה היוונית לטינית משתקפת בחיים של האינדיבידואל בין השנה ה-28 ועד לשנה ה-35. זוהי תקופה חשובה מאוד. כי רק בזמן זה האנושות הפוסט-אטלנטית עוברת מתרבות של ירידה לתרבות של עליה, כך שיכולה להיות נקודת-מפנה בחיי האינדיבידואל בין שנתו ה-28 לשנה ה-35. בנקודת האמצע של קיומו הארצי, האינדיבידואל עומד באותו זמן בעקומה יורדת ועולה של חיים. אחרי השנה ה-35 הוא עובר לתקופה של ירידה, כלפי חוץ, לתוך תהליך של "ערעור ביטחון". בחיים האינדיבידואליים האנושיים בזמן ההוא צריך היה להיות משהו התואם-ממול לעקומה היורדת והעולה של התרבות. לא היה זה מקרה שמיסטריית גולגולתא התרחשה במשך תקופה מסוימת בחייו של ישוע-כריסטוס, בין שנתו ה-28 וה-35. זה לא יכול היה להיות אחרת, כמו אצל אלה שלא ידעו דבר על מה שקשרים אלה מממשים. מיסטריית גולגולתא היתה יכולה להיות ממומשת רק במשך תקופת החיים הקשורה במיוחד עם התפתחות הנפש השכלית. מאז הסוף של ימי הביניים עברנו לתוך התקופה של התבהרות נפש התודעה. זה ימשך במשך זמן ארוך מאוד ואז תבוא התקופה של האבולוציה של רוח-העצמיות.

עכשיו בחיים של האינדיבידואל יש משהו חריג – חריג באופן מרשים – אודות ההופעה או ההתעוררות של "האני", האגו. אני אפרט זאת בזמן עתידי מסוים, אך כרגע אני יכול רק לציין זאת. המהלך הרגיל של הדברים הוא ההתפתחות של הגוף הפיזי עד לשנה השביעית, של הגוף האתרי עד לשנה ה-14, וכן הלאה, עד לגיל 28. ואז, ורק אז – אם מהלך העניינים הוא רגיל ומתקדם ישר – ה"אני" מתעורר בנפש השכלית. כי רק אז הארגון החיצוני של האדם מכיל את הכלים הנכונים והמתאימים עבור ה"אני". אבל למעשה מתעורר "האני" בתקופה מוקדמת מאוד של הילדות, באופן בלתי תלוי במנגנון החיצוני – בנקודה זו בזמן אשר, בחיים מאוחרים יותר, הזיכרון מגיע בחזרה. מדוע הלידה של "האני", במקום שתתרחש בין השנה ה-28 והשנה ה-35 בהתאמה להתפתחות של האורגניזם החיצוני, למעשה מתרחשת במשך השנים המוקדמות של הילדות? זה בגלל שהכוחות הלוציפריים הביאו לעקירה מסוימת בין האדם הפנימי לחיצוני. הכוחות הלוציפריים קשורים "לעיכוב" בזמן. "האני" בתוכנו מבוסס על כוחות לוציפריים, על גבי היזכרות במה שנשאר עבורנו מניסיונות החיים שלנו. לוציפר משחרר את "האני" ובכך נהיה חופשי ובלתי תלוי בארגון חיצוני. היה זמן שהיה נחוץ לאדם להיות קשור, באופן חיצוני, עם משהו אחר מאשר "האני" שלו לבדו. כדי לקיים את מקומו הצודק היה הכרחי ליצור קשר עם ישות שעימה חי במשך התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. הוא הגיע לשנות השלושים שלו, ואז קיבל השראה מהכריסטוס, על ידי כוח אשר לא היה יכול לחיות על האדמה מעבר ל-33 שנים, אבל בשנתו ה-33 עבר דרך המוות. בהתחלה תואר הקשר ההיסטורי החיצוני. מה שתיארתי לכם לעיתים קרובות מצד אחד, אני רוצה לתאר כעת מהצד הפנימי. האדם זוכר לאחור עד לנקודה בחייו כאשר התודעה התעוררה. זיכרונו נמתח לאחור עד ללידה של "האני", האגו: כי כניסתו הממשית לתוך קיום-האדמה עטופה בשינה. מה שמוביל ללידה של "האני" צריכים לספר לנו הורינו, או אחינו ואחיותינו המבוגרים, או מי שמבוגר מאיתנו. בדיוק כפי שהזיכרון של האדם מגיע כעת לאחור להתעוררות של אגו זה – האגו הלוציפרי – כך, מאוחר יותר, הוא יראה, כמו באימגינציה, אגו אחר, "אני" אחר לפניו. זה יגיע בערך במשך שלושת אלפי השנים כהתפתחות בעלת משמעות גדולה באבולוציה של האנושות.

בעתיד האדם יזכור שבנקודה מסוימת בזמן בילדותו "האני" הלוציפרי התעורר. והוא גם יזכור לאחור נקודה מסוימת בזמן, כאשר "אגו-הכריסטוס" הופיע, בניגוד לאגו הלוציפרי. במקום נקודה אחת, יהיו שתיים. העובדה שזה יופיע כזיכרון תהיה ההוכחה שמאורע-הכריסטוס לא צריך להתרחש, אלא הוא כבר התרחש. בקיצור, כפי שהאדם בזמן הנוכחי זוכר לאחור את ההתעוררות של "האני", כך בזמן שיבוא, האימגינציה של "האני" השני תהיה בתוך שדה הזיכרון שלו, ויאפשר לו למצוא את הדרך למה שאנו מתארים כהופעה חדשה או התגלות של כריסטוס.

העובדה שהאדם גדל לתוך התנסויות חדשות, התנסויות רוחיות מסוג חדש לגמרי, היא משהו שצריך להיות מובן לאור מדע הרוח. כי באופן טבעי, צריכה להיות הכנה להתנסויות שכאלו. הנפש האנושית נעה לקראת התנסויות חדשות. זהו דבר אחד שצריך להיות מובן לאור מדע הרוח. הדבר השני הוא: ניסיונות חדשים שכאלה הם בעלי טבע שכזה שהם יביאו שקט ושלווה, תיאום והרמוניה על פני האדמה ובקרב בני האדם. וזה באמת יהיה כך! לכן זו חוויה כה עזה להיות מסוגל להבין את רוח-העם בפינה אחרת של העולם. השירה בהשראת רוח-העם מוארת על ידי מדע הרוח – אבל אנו צריכים להיות מוכנים להשקיע את עצמנו במה שלמעשה נובע מרוח-עם זו, ואינו מוסיף יותר דבר – שצריך להיות העמדה של התפיסה הרוחית של העולם.

וכעת בואו ונעמוד בפני העובדות – מהי העמדה הנוכחית? לאדם יש מריבות, הוא נלחם ושופך דם דרך התקופות בגלל דעות דתיות. אבל אם השורש של מדע הרוח מובן, אזי לא יהיו יותר קונפליקטים בעתיד אודות דעות דתיות מיוחדות. נפשו של האדם תהיה מכוונת אל העובדות הרוחיות עצמן, והבדלים בין דעות על הבעיות השונות של דת יתקיימו רק כפי שהם מתקיימים בתחומים אחרים – אבל לא בדרך כזו המובילה לשפיכות דמים ולמריבות. כי זה יוכר שההתגלויות הניתנות לאנשים שונים מצביעות לאחור אל חוכמה כבירה ורבת עוצמה. האדם ימצא את הבסיס והקרקע של חוכמה זו ויכיר את האמיתות הנכללות בדתות השונות. המדע של הדת ההשוואתית כבר עשה עבודה המגיעה למרחק רב בקשר לדתות השונות ולנקודת הדימיון המצויות בהן. תוצאות נפלאות כבר הושגו – אבל מהי למעשה הגישה שאומצה כמעט תמיד? הגישה שפחות או יותר בוטאה בבירור, היא שכל הדתות כושלות! המדע של דת השוואתית מביא את הטעויות באופן הרבה יותר ברור מאשר את האמיתות הנכללות בדתות. מדע הרוח, מצד שני, מכוון את תשומת לבו לאמיתות, לידע-ההתקדשות שהן מכילות. לאן זה מוביל? מה למשל תהיה הגישה של כריסטיאני לבודהיסט? הכריסטיאני יבין את הנשגב והמפואר בשיטה הבודהיסטית. בגלל שהכריסטיאניות עצמה תלמד להבין חיים חוזרים וקארמה, הכריסטיאני יכיר את הגדוּלה בלימוד זה של הבודהיזם. ויהיה לו גם ידע של הקיום של אינדיבידואלים מסוימים באבולוציית העולם המתרוממים מהשלב של "בודהיסטווה" לזה של "בודהה". הכריסטיאני יבין משהו אשר התפתחות רוחית לבדה יכולה להבהיר לו, כלומר, שבשנה ה-29 לחייו הבן של המלך סודהודנה נהיה הבודהה. המאורע היה יכול להתרחש בתקופה מסוימת, כפי שמראה לימוד של מדע הרוח. דברים אלה קשורים למה שנאמר בספר הקטן: חינוך הילד. עם ידע זה הכריסטיאני גם יבין שישות כזו לא תרד שוב לאדמה בגוף פיזי. כריסטיאניים שהם תיאוסופים, או, אם אתם מעדיפים תיאוסופים שהם כריסטיאניים, אינם מתייחסים ללימודים אלה של בודהיזם כאגדות מיתיות, אלא, ביחד עם האמונות הבודהיסטיות באמת שבשנתו ה-29 הבודהיסטווה נהיה לבודהה ולא ישוב יותר בגוף פיזי. הכריסטיאני מכבד אמונה זו. הוא מאמין במה שהבודהיסט מאמין, הוא בבית על הקרקע של בודהיזם, ואינו מחשיב זאת כפנטזיה ילדותית. הוא יודע שאצל הבן המלכותי של סודהודנה גר אינדיבידואל אשר טיפס לגבהים רוחיים כאלה שלעולם אינו צריך שוב לרדת לתוך גוף פיזי, אלא שולח את השפעתו בדרך אחרת לתוך האבולוציה של האנושות. כדי להבין את האמיתות הנכללות בבודהיזם, הנוצרי לעולם לא יתערב בחיי הרוח של הבודהיסט באופן כזה כדי להרחיק אותו מדתו.

ומה תהיה הגישה לכריסטיאניות של הבודהיסט שהוא גם תיאוסוף? הוא ינסה להבין את מה שמשמעותי כאשר אדם הידוע כישוע מנצרת, בשנה השלושים לחייו, "האני" שלו הוחלף על ידי ישות שתקופת התרבות הרביעית כינתה אותו "כריסטוס", ואשר שכן במשך שלוש שנים בגופו של ישוע מנצרת. הוא יבין למה מתכוונים כשאומרים "שהחומר" של כריסטוס אשר עבר את המוות של ישוע-כריסטוס זרם דרך התרבות האנושית. הוא ינסה להבין שחיים אלה, מהטבילה על ידי יוחנן בירדן ועד למיסטריה של גולגולתא, המייצגת מאורע אשר התרחש פעם אחת ורק פעם אחת באבולוציה של המין האנושי, וזה כמו בודהה, הוא אשר התגשם פעם בישוע מנצרת אינו יכול לבוא שוב מטה אל האדמה. הכריסטיאניים אשר הם גם תיאוסופים מבינים שהבודהיסטווה, אשר נהיה בודהה, עלה לעולם הרוח. הבודהיסט שהוא גם תיאוסוף מכיר את העובדות הרוחיות הללו אשר יוצרות את המהות של האמונה הכריסטיאנית, כלומר, שישות-הכריסטוס ירדה לתוך הגוף של ישוע מנצרת, חיה בגוף זה שלוש שנים ועברה דרך המוות. ואחרי כן עוצמתו זרמה דרך האטמוספירה הרוחית של האדמה. הבנה משותפת לגבי האמונות השונות על האדמה ומיד לאחר מכן הרמוניה הדדית – זוהי המהות והליבה של לימוד תיאוסופי. אם הכריסטיאניים היו אומרים שהאינדיבידואליות צריכה להופיע כגלגול חדש של בודהה, זה היה אבסורד, והבודהיסטים היו מתנגדים בצדק לכל לימוד שכזה שהופץ בקרבם. אי הסכמה תצוץ באופן בלתי נמנע בקהילות כריסטיאניות אם היו אומרים להם שהכריסטוס אמור להתגשם שוב בבשר. המבחן של תיאוסופיה זה להביא הבנה הדדית בין הדתות על האדמה שמבוססות על התקדשות. כאשר זה יובן, תיאוסופיה תחיה באמת בלבבות בני האדם. לא יהיה ייסוד של כיתות חדשות, לא הכרזות על נביאים חדשים, אשר להם האנושות כבר לא מחכה בחוש חיצוני זה. אנשים ילמדו אז להבין את העיקרון הרוזנקרויצרי שנשאר בלתי מופר מאז ייסוד הרוזנקרויצריזם, כלומר, שאלו שעברו במלואם את מבחני הלימוד, עשויים שלא לדבר לפני כן לעולם החיצוני על שליחותם. באמת זהו כלל מקודש ברוזנקרויצריזם שמורה של המסדר הרוזנקרויצרי לעולם לא יכריז על כך כלפי חוץ כמו שעושים בני זמנו. העובדה שהוא מורה שכזה עשויה שלא להיות מדוברת עד מאה שנה אחרי מותו – לא לפני כן – כי רק כך יכול היסוד הבלתי אישי להישמר בתנועה רוחית אמיתית.

הבנה ברורה של העובדה שאנו נכנסים לשלב של התפתחות שבו הנפש האנושית תהיה יותר ויותר מודעת לזרימה של הרוח ולפיכך למאורע-הכריסטוס העל-חושי שאנו צריכים לדבר עליו באורח נבואי – והתגשמות ברורה שהתיאוסופיה צריכה תמיד להוביל להבנה של מה שהוא מקודש וקדוש לכל אינדיבידואל… אלו הם שני גורמים שעושים את האדם לתיאוסוף אמיתי בתוך התנועה התיאוסופית. באמת הגישה החשובה של האדם אליהם יכולה לומר לנו האם יש לו או אין לו הבנה למבחן של התיאוסופיה בתקופה הנוכחית.

————————————————————————————————————

  1. קאלוואלה בפינית Kalevala – היא שירה אפית שהוהדרה במאה ה-19 על ידי אליאס לנרוט, פולקלוריסט ורופא, על בסיס אוצר של שירי-עם פינים שהועברו בעל פה ונאספו בשנים 1847-1834 בכפרים של פינלנד, ואף בחבל קרליה שברוסיה, חצי האי קולה ואסטוניה. קאלוואלה נחשבת לאפוס הלאומי של העם הפיני ואחת מהיצירות החשובות בשפה הפינית. גרסתה הראשונה פורסמה בשנת1835 מהדורה שנייה נרחבת בהרבה הופיעה בשנת 1849 וכללה כ-23,000 חרוזים, המחולקים לחמישים שירים (בפינית:רונוט (runot. קאלוואלה נחשבת לאבן יסוד לזהות הלאומית הפינית והטביעה את חותמה על יצירותיהם של אמנים פינים רבים. היא תורגמה ל-51 שפות. קאלוואלה שפרושה "הארץ של קאלווה"' או בתרגום חפשי "ארץ הגיבורים", כוללת מיתוסים, אגדות, סיפורי גבורה אפיים וסיפורים ליריים, שחלקם אינם קשורים זה בזה. [ויקיפדיה]
  2. ראה גם: הקשר של האדם עם העולם האלמנטלי. פינלנד והקאלוואלה. – הרצאה שניתנה בדורנאך 1914.
  3. ויינומיינן (Väinämöinen) מכשף המנגן בקנטלה, כלי מיתר הלאומי של פינלנד. הוא בנם של הרוח ושל אילמאטאר, הבתולה השמיימית, שהתעברה כאשר רק האויר, האור והמים היו קיימים. קאלוואלה מתחילה בסיפור בריאה, שבו הרקיע, הארץ, השמש והירח נולדים מתוך ביצי ברווז שהונחו על ברכיה של אילמאטאר. ויינמויינן מופיע כבר בשיר הראשון. [ויקיפדיה].
  4. הנפח אילמרינן (Ilmarinen) .
  5. הלוחם למינקיינן (Lemminkäinen).
  6. הרצאות שניתנו בארבעה ובשמונה בינואר 1912.
  7. ניבלונגים – שירת הניבלונגים – אפוס הרואי גרמני שנכתב בשנת 1200 לספירה בערך על ידי משורר עלום שם יליד אוסטריה. שירת הניבלונגים מתבססת על יסודות אגדתיים קדומים ומספר מאורעות היסטוריים שלבשו צביון אגדי במשך הדורות. זיגפירד בנם של מלכי ארץ השפלה כובש את אוצר הניבלונגים והופך למלך הניבלונגים. ברבות הימים עובר האוצר לבעלותם של מלכי בורגונדי ואז מוסב השם ניבלונגים עליהם. זיגפריד הרוצה לזכות בידה של קרימהלילדה היפה אחותו של המלך גונתר מבורגונדי מסייע בידו של אנתר לכבוש את ליבה של מלכת איסלנד ברונהילדה ולשאת אותה לאישה. [המתרגם].
  8. רונות – אותיות א"ב של הסקנדינבים והגרמנים הקדמונים. [המתרגם].
  9. 9.4.1914
  10. שער ההתקדשות – יצא לאור בעברית בהוצאת סופיה.
  11. חינוך הילד לאור מדע הרוח – יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *