רודולף שטיינר

88 GA

19 הרצאות ו-4 שיעורים פרטיים

ברלין

1903-1904

תרגום מגרמנית ומאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, יוסי פלג, דליה דיימל

חלק ג' – שעורים פרטיים

הרצאה ארבע עשרה

שיעור רביעי מתוך ארבעה שיעורים פרטיים למרי פון זיברס, אולגה פון זיברס

ומריה פון שטראוך-שפטיני, ברלין-שלכטנזה, קיץ 1903

ההתפתחות הגבוהה של האדם

ברלין, 20 באוגוסט 1903

ההתפתחות הגבוהה של האדם. אחדות מוחלטת והפרדה. תרגול מודע, ריכוז ומדיטציה. ארבע תכונות שהתלמיד חייב לפתח בעצמו.

*************************************

בבתי הספר לחוכמה של אפלטון ופיתגורס, התלמידים קיבלו אישור לחדור למקורות הידע הגבוהים יותר רק אחרי שלמדו מתמטיקה. רק האלטרואיזם הטהור יכול היה לחשוף את החוכמה הנצחית, והמתמטיקה הייתה המדע היחיד שיכול היה לחנך לאלטרואיזם, כי היא אינה משרתת מטרה או סיפוק אנוכי כלשהו, אלא מלמדת אך ורק יחסים טהורים, את החוקיות הטהורה של צורות היסוד.

התפתחות האדם היא ירידה מאחדות-הכול, מהאחדות האוניברסלית, להפרדה, ועלייה הדרגתית בחופש מודע אל הכרת הקשר של האדם עם הכול, וחזרה לכול, חזרה לאוניברסלי. זו הסיבה לכך שמנקודת מבט מנטלית, האבן המתה היא מודל לגבוה ביותר. באבן עדיין נשמר הקשר הגדול; באבן פועל רק חוק הסיבתיות; האבן משחררת לעולם החיצוני את מה שמניע אותה. מהספירה המנטלית היא מגיעה לתוך הספירה הפיזית, כי בתוכה שוכנת מחשבה טהורה. חייה הם אך ורק צורה. לכן יש לראות בשמש, אשר כדימוי פיזי של הלוגוס, שוכנת בספירה המנטלית, ובכל ממלכת המינרלים כמעבדה גדולה של כוחות פיזיים וכימיים.

עם הצמח, שמקורו בשלב נמוך יותר בדרגה אחת, באסטרלי, מתחילים החיים ויחד איתם תהליך ההפרדה. הצמח שואב לתוך עצמו מזון מבחוץ כדי לגדול; הוא רוצה לגדול ולהתפשט. זו תחילת האגואיזם. אך הצמח יכול להתפתח ולעלות לשלב גבוה יותר בדרגה אחת; הוא מתפתח מהאסטרלי דרך הפיזי אל הספירה האתרית. החיה, אשר נוצרת בספירה האתרית, כבר מסוגלת לחוש; היא לא רוצה מזון רק כדי לצמוח, אלא רוצה גם לקחת מהעולם החיצוני את מה שנותן לה הנאה. היא חווה את החיים כהנאה וסבל; היא עולה ומתפתחת עד לספירה האסטרלית.

האדם, כיצור שמקורו בספירה הפיזית, וכישות של הטבע, הגיע לשלב שבו הוא תופס את העולם החיצוני ותופס את עצמו כאינדיבידואל. הוא נמצא עמוק ביותר באגואיזם שלו, אך הוא יכול להרים את עצמו במחשבה אל הספירה המנטלית, למרות שהוא יכול לקלוט רק בספירה הפיזית, כי הוא חי בממלכת המינרלים עם מוחו ועם גופו הנראה לעין. אך הוא נושא בתוכו את כל יסודות היקום, הוא עבר דרך כל הממלכות, והכוחות של כל היקום נחים בתוכו כעקרונות; הוא יכול לפתח אותם באופן מודע מתוך עצמו. מה שאנו רואים הוא הגוף הפיזי, והוא שייך לממלכת המינרלים. אך דרך פראנה (Prana), עיקרון החיים, הוא חי גם בספירה האתרית של עולם הצמחים, יש לו גוף אתרי משלו; דרך התחושה הוא חי גם בעולם האסטרלי, בגוף האסטרלי, ודרך חשיבה רציונלית, דרך עיקרון הקאמה-מאנאס (Kama-Manas), הוא חי גם בעולם המנטלי. בעולם הנמוך ביותר, לאדם יש ארבעה גופים עם העקרונות שלהם. אך הוא מחובר גם לעולם הגבוה יותר, שכן מקורו משם. הוא יכול לפתח את גופו המנטלי ולהתקדם מהרעיון של האינדיבידואל והריבוי לרעיון של הטיפוס. הוא יכול לפתח את גופו הסיבתי ולעלות לעולם הגבוה יותר של השילוש מאנאס-בודהי-אטמה. בספירת הבודהי הוא יוכל לעצב את מחשבותיו מחומר אסטרלי, הוא יוכל ליצור את גוף המאיאבי-רופה (Mayavi-rupa), הוא יחייה ויפעל מתוך נפשו הסיבתית, והוא יוכל להיות יוצר בעצמו, ולהפוך שוב לאחד עם הכול.

אך השילוש העליון הזה, שעל האדם להתפתח ולעלות אליו, חבוי למעשה עמוק בתוכו, הוא עומד בבסיס הווייתו. עליו לשחרר אותו שלב אחרי שלב – "כמו למעלה, כך למטה". הריבוי שאותו אנו רואים אינו אלא עיקרון האחדות, הלוגוס, שהתמוסס והתחלק לריבוי. רק בריבוי יכולה להיווצר דיס-הרמוניה, כי החלקים המופרדים המרובים, שהם כולם חלקים מן הרוח, עלולים להתנגש זה עם זה. כאשר ריבוי זה מתאחד שוב כדי ליצור שלם, כאשר הקוסמוס שלנו הופך שוב לשלם אחד, הוא הופך שוב ללוגוס, להרמוניה. "כמו למעלה, כך למטה!" – אטמה, העיקרון העליון בקוסמוס שלנו, בממלכת המינרלים שלנו, שאליו שייכים הכוכבים עם מסלוליהם, כל הגופים השמיימיים וכל הכוחות בטבע, חדר בו זמנית עמוק ביותר אל תוך החומר; האיברים הפיזיים שלנו מונפשים ומוחזקים יחד על ידי אטמה. לאטמה, כעיקרון העליון, כעיקרון הגבוה ביותר, יש תמונה מקבילה בעולם הפיזי.

עיקרון הבודהי חדר רק עד לספירה האתרית ולספירה האסטרלית, כשהוא יוצר שם את המהות של עולם הצמחים ושל בעלי החיים, את גופם האתרי ואת גופם האסטרלי. כאשר האדם – אשר במקור עדיין מחובר לרוחות האלוהיות ויוצר שלם איתם – נפרד והפך לישות אינדיבידואלית בספירה האסטרלית, ודרך החשיבה (Vorstellung) השיג מודעות-'אני', אז מאנאס, העיקרון השלישי, ירד אל הספירה האסטרלית: מאוחד עם הקאמה, כלוא במוח האדם, הוא יצר את גופו הקאמה-מאנס (Kama-Manas). האדם עבר דרך כל העולמות בקשת היורדת של התפתחותו. אנו נושאים את אטמה בתוכנו כקוסמוס מינרלי – זהו גופנו הפיזי; את בודהי כקוסמוס חי בגוף הפראנה ובגוף הקאמה שלנו; ומאנאס, בקשר שלו עם קאמה, יוצר את גוף הקאמה-מאנאס שלנו. זהו העיקרון הרביעי בעולם הנמוך יותר ובאותו זמן מהווה את המעבר לעולם המנטלי הגבוה יותר. זה הגשר המחבר אליו. כאשר הוא משוחרר מכל הקליפות הנמוכות יותר, מאנאס מתאחד שוב עם בודהי בקרינה אלטרואיסטית אל תוך האוניברסלי.

האדם נמצא שקוע באגואיזם ובקיום נפרד הכי עמוק מכל היצורים. הוא ספג את הכול לתוכו ונושא בתוכו את כל השילוש של אטמה-בודהי-מאנאס. בממלכת המינרלים אטמה מתרחב, הוא נח בכל אחדותו המלאה בתוך הסלע, המחובר עדיין ישירות לקוסמוס. בעולם הצמחים ובעולם בעלי החיים כבר קיים הדואליזם; בודהי חודר לעולם האתרי ולעולם האסטרלי, ועולם הצמחים ובעלי החיים נבנה מתוך חיים ותחושה. מאנאס, החוכמה, מרחף מעליהם ומביא את החוכמה שבאה לידי ביטוי בטבע בחוקיות המופלאה של המבנים ובכל הפעולות התבוניות של בעלי החיים. אך האדם מושך את המאנאס לתוכו. החוכמה כבר אינה יכולה להשפיע עליו מבחוץ. כשהוא מחובר לקאמה, סגור בגופו המנטלי, החוכמה מתערפלת עבורו. האדם הוא התעבות לצורה אינדיבידואלית של התהליכים הכימיים-פיזיים המתרחשים בקוסמוס המינרלי. דרך רגשותיו, מאווייו ותשוקותיו, האדם פעיל גם בעולם האסטרלי. הוא עצמו יוצר באותה ספירה ללא הרף ישויות אסטרליות שיש להן באמת קיום חי וממשי שם, שכן החומר של העולם האסטרלי מורכב מתחושות מעורבבות כמו קנאה, שנאה, נדיבות לב, כעס וכן הלאה. שם הישויות שנוצרו מהרגשות והתחושות של בני האדם חיות בקיום ייחודי כישויות אלמנטריות; ויש שם גם ישויות מעולמות אחרים הזקוקות לספירה האסטרלית בשביל התפתחותן, וגם גופים אסטרליים של נפשות המחכות להתגשמותן כבני אדם. בנוסף, נמצאות שם ישויות הדֶּוָוה, הדֶּווֹת (Devas), שמגיעות מעולמות אחרים, ולעיתים קרובות מנסות להשפיע על בני האדם. ישנם שם ארבע הדווה-ראג'ות (Deva-Rajas), אשר יוצרות מהיסודות אש, מים, אוויר ואדמה את הגופים הפיזיים בהתאם לתוכנית האסטרלית שאותה יצרו הליפיקות (Lipikas), אדוני הקארמה, מתוך החומר המנטלי של האינדיבידואליות.

ההתפתחות הגבוהה יותר של האדם תלויה בריכוז ובמדיטציה מודעים, שיש לתרגל מדי יום ולבצע לפי כללים מסוימים. אם האדם מתנתק מידי יום, בשעות הבוקר, אפילו אם רק לחמש דקות, מכל הרשמים של העולם החיצוני, וממקד את כל הריכוז במחשבה נצחית שהתגלתה לו, הוא יתחבר בהדרגה לקוסמוס וישתתף בתנועתו הריתמית. באמצעות התנתקות יומיומית עקבית זו מעולם התופעות בר-החלוף, למשך הזמן הקצר של מדיטציה, האדם עולה בהדרגה לספירת ארופא (Arupa). באמצעות ריכוז בחשיבה במשפט המכיל אמת אוניברסלית נצחית, באופן כזה שהמשפט יתמלא בחיים, האדם סופג ומפנים לתוך עצמו את כל תוכנו. תרגול קבוע של שליטה במחשבה ושל מדיטציה יומית לא אמור לאמן ולהרחיב את האינטלקט של האדם, אלא יש לעשות אותו מתוך מודעות לכך שבדרך זו אנו עוזרים ותורמים להתפתחות הקוסמוס שלנו. כל החשיבה הבלתי נשלטת וה"מציאותית" שלנו מפריעה ללא הרף לתהליך קבוע זה. האדם הרוצה לפתח את חושיו האסטרליים חייב ללמוד לשלוט גם ברגשותיו ולעורר בתוכו יראת כבוד מול החוכמה של ישויות מפותחות מאוד; ועליו לטפח מסירות וכניעה מתוך הערכה נכונה של המרחק בינו לבין אותה חוכמה עליונה. בכל ערב, על האדם המתרגל מדיטציה להתבונן לאחור על היום שחלף, להסתכל ללא חרטה או צער על כישלונותיו וללמוד מהם, כדי להפיק תועלת מחוויותיו ולהשתפר. המדיטציה לא אמורה להיעשות מתוך כפייה, ואסור לה להפריד את האדם מהסביבה או לשנות את קיומו הרגיל. להיפך, על האדם להתמסר לטבעו של התהליך ללא דאגה. הוא ילמד יותר מההתבוננות שלו בסוף היום מאשר אם ינסה להרים את עצמו בכוח כדי להפוך לאדם טוב יותר.

אם האדם רוצה לעלות להתפתחות גבוהה יותר, שבה הלוגוס הראשון זורם אל תוך השני, עליו להפוך לתלמיד (Chela) ולפתח בתוכו את תכונות התלמיד. עליו לפתח בתוכו בהדרגה ארבע תכונות עיקריות:

התכונה הראשונה: היכולת להבחין בין הקבוע לחולף; כלומר, על האדם ללמוד לזהות בתוך הזמני, במה שהוא קולט עם החושים, את הכוח המעצב, שהוא כוח קבוע. בכל הדברים שאותם קולטים החושים שלנו טבוע בתוכם כוח השואף להתגבשות, בדיוק כשם שהמלח המומס במים חמים מתקבץ ויוצר גבישים כאשר המים מתקררים. האדמה החקלאית היא גביש מרוסק, בזרע טבוע הכוח להפוך לצמח ולפרי, ובעצמות החוליות יש פוטנציאל להתפתח לגולגולת. לכן דג האנסלט, הבנוי רק מעמוד שדרה, מהווה תמונה מיניאטורית של הצורה החיה והחשה הראשונה שבה בא לידי ביטוי הלוגוס. הדג הראשון העצום, המורכב רק ממסה דמוית ג'לטין, הוא האב הקדמון שנשא בעצמות החוליות שלו את האפשרות להתפתחותם של הדו-חיים, הדגים, היונקים והאדם. אם כן, יש לראות באדם הפיזי תופעה זמנית בלבד, ישות המשנה יומיום את הרכב המינרלים שלה. איברי החישה של האדם לא יישארו כפי שהם היום, אלא יסתגלו לשלבים הגבוהים של התפתחותו ויישאו בתוכם את כוח הטרנספורמציה.

התכונה השנייה שהתלמיד חייב לפתח היא ההוקרה כלפי מה שקבוע, כלפי מה שאינו ארעי. הידע הופך לרגש. אנו לומדים להעריך את הקבוע יותר מאשר את החולף – לחולף יש פחות ופחות ערך בעינינו. דרך ההתפתחות של שתי התכונות הראשונות, התלמיד מובל בעצמו אל התכונה השלישית, אל ההתפתחות של יכולות נפשיות מסוימות.

א) שליטה בחשיבה

לתלמיד אסור להרשות לעצמו להסתכל על דברים רק מנקודת מבט אחת. אנו תופסים מחשבה, מאמינים שהיא נכונה, בעוד שהיא נכונה רק מנקודת מבט אחת; עלינו להסתכל עליה מאוחר יותר גם מנקודת מבט הפוכה, ועלינו להתנגד בו זמנית לכל צד עם ההיפך שלו. רק כך אנו לומדים לשלוט במחשבה אחת באמצעות מחשבה שנייה.

ב) שליטה במעשים

האדם חי ופועל בעולם החומר וממוקם בתוך העולם הזמני. הוא יכול לתפוס במלואו רק חלק קטן מעולם התופעות, והוא קשור דרך פעילותו לתחום מסוים מהעולם החולף. מדיטציה יומית עוזרת לתלמיד להתמקד ולשלוט בפעולותיו. הוא יביא בחשבון רק את מה שקבוע בהן, וייחס חשיבות וערך רק לפעולות שבהן יוכל לסייע להתפתחות הגבוהה יותר של הזולת. הוא יוביל את הריבוי של עולם התופעות חזרה אל האחדות העליונה.

ג) סובלנות

התלמיד לא ירשה לעצמו להיות נשלט על ידי רגשות של משיכה ודחייה. הוא ירצה להבין את כולם – פושעים וקדושים – ולמרות שהוא חווה רגשות, הוא ישפוט בעזרת השכל. מה שנחשב בצדק לרוע מנקודת מבט אחת, יכול להיחשב להכרחי והגיוני מנקודת מבט גבוהה יותר.

ד) שוויון נפש

לקבל את המזל הטוב ואת חוסר המזל בשוויון נפש, לא לתת להם להפוך לכוחות מכריעים שיכולים להשפיע עלינו. לא לתת לשמחה ולכאב לדחוף ולהסיט אותנו מהכיוון שלנו. לשמור על עצמנו חופשיים מכל ההשפעות והזרמים החיצוניים ולקבוע את הכיוון האישי שלנו.

ה) אמונה

לתלמיד צריך שיהיה לב חופשי, לא מושפע מדעות קדומות ופתוח כלפי עולם הרוח הגבוה יותר. גם כאשר הוא אינו מזהה מייד אמת גבוהה, חייבת להיות לו אמונה עד שבאמצעות ידע הוא יוכל להפוך את אותה אמת לשלו. אילו היה רוצה לפעול על פי העיקרון של "לבדוק את הכול ולשמור את הטוב ביותר", הוא היה משתמש בשיקול דעתו כאמת מידה, והיה מציב את עצמו מעל הרוחני הגבוה והיה סוגר את עצמו בפני חדירתו.

ו) איזון

היכולת הנפשית האחרונה תופיע כתוצאה של כל שאר היכולות כאיזון, כחוש כיוון, כשיווי משקל של הנפש. התלמיד נותן לעצמו את הכיוון.

כעת התלמיד יצטרך לפתח בתוכו את התכונה הרביעית: הרצון לחירות, לאידיאל. כל עוד אנו חיים בעולם הפיזי, איננו יכולים להגיע לחופש מוחלט, אך אנו כן יכולים לפתח בתוכנו את הרצון לחופש, לשאוף אל האידיאל. אנו יכולים להיות חופשיים מהנסיבות החיצוניות ולא להגיב עוד לדחפים חיצוניים, אלא להפוך את החוק שבתוכנו, את מה שקבוע, לעיקרון המנחה של מחשבותינו ומעשינו, ולחיות לא באישיות החולפת, אלא באינדיבידואליות שלנו, באינדיבידואליות הקבועה והשואפת לאחדות.