1903-1908

רודולף שטיינר

GA34

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: יוסי פלג

מאמר מספר 24       1 בדצמבר 1903

על היחס בין המהות הפיזית והעל-חושית של האדם

שאלה: "האם אין זה סותר את תורת ההתגשמויות החוזרות, שיכולותיו השכליות של אדם פוחתות במהלך חייו? קורה שאנשים מבריקים סובלים מליקוי נפשי בגיל מבוגר. איזו רוח מתגשמת אז שוב, המפותחת מאוד בגיל הבוגר, או הלקויה נפשית של הזקן?"

התשובה לשאלה זו מניחה שיש לאדם מושג נכון לגבי היחס בין המהות הפיזית (החושית) והעל-חושית של האדם. המהות הפיזית כפופה לחוקים פיזיקליים. במהלך התגשמותה, הרוח האנושית יכולה להשיג רק את מה שהחוקים הפיזיים הללו מאפשרים. אם בגלל חוקי הגוף, הרוח כבר לא מסוגלת לתפקד כמו שהייתה מסוגלת בתקופת חיים מוקדמת יותר, זה בגלל שהגוף הפך לכלי פחות מתאים לרוח זו. הבה נניח שיש לנו עסק במורה מבריק. הוא מלמד ילד מוכשר מאוד. הוא כנראה ישיג תוצאה שתדהים את העולם. בהמשך, יופקד בידיו ילד חסר כישרון. אותה אמנות חינוך גאונית תשיג רק אפקט שהוא פחות בהרבה מהילד הראשון. ירידה זו בהשפעה יכולה להתרחש גם אם עקב מחלה, הנער הראשון לא יוכל לקלוט, מאוחר יותר, את מה שיש למורה שלו להציע, באותו אופן כמו מקודם. האם זה אומר שהאמנות הפדגוגית של המורה הפכה פחותה? האם הוא לא יוכל, ברגע שתהיה לו הזדמנות, להגיע שוב למלוא גובה עבודתו? אין זה שונה לגבי הרוח האנושית ביחס לגוף. הגוף מזדקן; זהו רק הגוף הקשיש שאינו מסוגל עוד לבטא את מה שהרוח נתנה לו. ברגע שתהיה לרוח זו הזדמנות לעשות זאת שוב בהתגשמות הבאה, היא גם תהיה בשיא כוחותיה. עתה, ישאלו אותנו: אך הזקן שנעשה לקוי נפש, אז לפחות שיהיו בתוכו כוחותיו הקודמים, גם אם אינו יכול לבטא אותם. גם זה לא צריך להיות המצב; שכן תודעת העצמי שלנו תלויה גם בחוקי הגוף שלנו. לעולם איננו מודעים לחלוטין לרוחנו, אלא רק במידה שהחוקים של ההתגשמות הנוכחית שלנו מאפשרים. על האדם להבחין בבירור בין מה שהוא, לבין מה שהוא מזהה מעצמו בכל זמן נתון. מה שאחד הוא אחד לנצח; מה שמזהה את עצמו, בכל זמן נתון, תלוי באותה מידה בחוקי ההתגשמות (הזמניים) המוכרים בעולם החיצון. אם בגלל הידרדרות גופי, כבר אין לי את היכולת לשלוט בעולם החיצון כמו פעם, אז באותו אופן גם אין לי עוד את היכולת האחרת לשלוט בעצמי. אך מכיוון שהיכולת הזו נלקחת ממני, רק על ידי עובדות שאינן בתודעה שלי, אלא מחוצה לה, אזכה בה שוב ברגע שלא אחיה יותר בחוקים חיצוניים שאינם מתאימים, אלא בהתגשמות חדשה. הסתירה שיש לפרש בשאלה הנ"ל, אינה נעוצה בשדה העובדות הרוחיות עצמן, אלא רק בדעות הקדומות שהמטריאליזם מעלה כנגד התיאוסופיה.