רודולף שטיינר

סדרת ההרצאות האחרונה

שמונה-עשרה הרצאות מיוחדות אשר ניתנו בדורנאך בחוג סגור על נושא 'ספר ההתגלות-חזון יוחנן (האפוקליפסה) ועבודת הכומר' בגתאנום, דורנאך,

בין 5 ל-25 בספטמבר 1924,

GA346

תרגום מאנגלית: בן-ציון פורת

בדיקה מול המקור בגרמנית והתרגום לאנגלית: מרים פטרי

סייע: דניאל זהבי

לספר ראו כאן

הרצאה תשיעית

13 בספטמבר 1924

ספר ההתגלות כתמונה נבואית המראה את התפתחות הכריסטיאניות לאחר מיסטריית גולגולתא. ההבדל המהותי בין הכריסטיאניות לאמונות דתיות אחרות. בניית ירושלים הישנה וירושלים החדשה.

לאחר שאספנו מספר מרכיבים כדי להגיע לעומק מהותו של ספר ההתגלות, נפנה כעת אל הספר עצמו. נתחיל במספר שאלות המתייחסות ליעד, למטרה של מה שמחבר ספר ההתגלות רואה בחזונו ורוצה למסור לאנושות. לאחר מכן יתברר מדוע בחרתי לבנות את העיון שלנו בדרך הזאת.

אם מתבוננים ראשית במה שנותן לנו מחבר ספר ההתגלות, אפשר לומר שזהו מסר לבני האדם, התגלות לבני האדם. אבל זוהי התגלות שונה במהותה ממה שקורה כאשר נשלחים לאנושות מסרים אחרים, מסרים אשר אינם נובעים מראייה רוחית. מחבר ספר ההתגלות מציין שהאירוע שנתן לו את האפשרות להביא את המסר שלו לאנושות היה אירוע מיוחד, הארה רבת עוצמה. כתוצאה מכך, ספר ההתגלות מופיע למעשה כאירוע שקשור להמשך ההתפתחות של הכריסטיאניות.

אפשר לומר שנקודת המוצא הגדולה והנעלה ביותר של ההתפתחות הכריסטיאנית על האדמה, אשר קודם לכן היה ניתן רק להתבונן בה ולייחל לה, היא כמובן מיסטריית גולגולתא עצמה. אבל אחריה באים האירועים השונים שחייבים להתרחש כדי שהכריסטיאניות תמשיך להתפתח ממיסטריית גולגולתא ואילך במהלך העידנים הבאים ולנצח נצחים. אירוע אחד כזה הוא ההתגלות שאירעה דרך כתיבת ספר ההתגלות. מחבר ספר ההתגלות מודע לחלוטין לכך שדרך ספר ההתגלות הוא לא רק מטמיע בהתפתחות של תקופתו ומעביר לאחרים את מה שהוא עצמו חווה; הוא יודע היטב שעצם עובדת הקבלה של ההתגלות והפצתה הלאה מהווה אירוע בפני עצמו.

זהו בדיוק ההבדל החשוב ביותר בין הכריסטיאניות לזרמים דתיים אחרים: הדתות הקודמות עסקו בתורות, בדוקטרינות, בעוד שבהתפתחות הכריסטיאניות המעשה של גולגולתא הוא הדבר המהותי והמכריע, ולמעשה המהותי הזה חייבים להתווסף מעשים נוספים. לכן אין חשיבות עליונה ועקרונית לכך שאנשים יקבלו הסברים על הבשורות, אלא מה שחיוני ומהותי הוא לחפש דרך הכריסטיאניות קשר אמיתי עם מיסטריית גולגולתא. תחת השפעת האינטלקטואליזם, השכלתנות, גם הכריסטיאניות אימצה בתקופה האחרונה צורות שכלתניות. וכך היה יכול להופיע משהו כמו המשפט המפורסם: "לכריסטוס אין מקום בבשורות".^[1] זה פחות או יותר אומר שאפשר לקבל את תוכן הבשורות כתורות או דוקטרינות, אבל לא חייבים לקחת בחשבון את המורה העומד מאחוריהן. כלומר, רק לאב לבדו יש מקום בבשורות. זה כמו לרמוז שמה שקרה במיסטריית גולגולתא היה שעמנואל הופיע ולימד על האב. אבל זה בכלל לא ההיבט המהותי והעיקרי. ההיבט המהותי הוא שהמעשה בגולגולתא התרחש, שישוע עמנואל היה חי על האדמה וביצע את המעשה בגולגולתא. התורות הן רק אמצעי עזר, הן משניות ולא העיקר. לזה הכריסטיאניות חייבת לחזור, אבל גם לבצע זאת באופן מעשי.

בעת קבלת ההתגלות, מחבר ספר ההתגלות מודע לכך שהמעשה הזה התרחש, ושהמעשה הזה ממשיך לפעול דרכו. זה מה שחשוב מבחינתו. מהו הדבר שממשיך לפעול דרכו? כאשר מסתכלים על ההרכב של הישות האנושית כפי שהיא כיום, אנו יודעים שבמשך היום במצב רגיל היא עוטה את ארבעת 'מלבושיה', הגוף הפיזי, הגוף האתרי, הגוף האסטרלי וה'אני'. כאשר האדם ישן, הגוף האסטרלי וה'אני' נמצאים מחוץ לגוף הפיזי והאתרי, הם נמצאים בסביבה הרוחנית של האדמה, מאחורי התופעות שאנו תופסים עם החושים הפיזיים שלנו. כיום הגוף האסטרלי וה'אני' עדיין לא בנויים כך שיהיה אפשר לקלוט אותם באמצעות החושים, חוץ מאשר בעקבות חניכה. במהלך השינה האדם מתקיים בקיום עמום שממנו נותרת בעת ההתעוררות רק תחושה כללית, או שהוא רואה חלומות העולים מתוך השינה בדרך שתיארנו לעיתים קרובות. מצד אחד, הגוף האסטרלי וה'אני' נמצאים בעולם הרוח בצורה כזו שהם אינם יכולים לקלוט רשמים, אינם יכולים לתפוס רשמים ישירים של עמנואל וישותו. אילו לא היה משהו בנוסף למה שתיארתי זה עתה, ה'אני' והגוף האסטרלי היו נכנסים לעולם הרוח בכל לילה, אבל לא היו נמצאים בקשר ישיר עם עמנואל. ה'אני' והגוף האסטרלי היו רק חוזרים לתחום הגשמי של האדמה בכל בוקר ותו לא. מאחר שבמהלך ההתפתחות של האדמה אירעה מיסטריית גולגולתא, היה להם מיד רושם של עמנואל, כי עמנואל שוהה בהילה של האדמה. אבל הרושם הזה היה נותר עמום. כשם שההתרשמויות הליליות נותרות עמומות במהלך היום, כך גם הרושם הזה של עמנואל אשר קיים בתוך הגוף הפיזי והאתרי כאשר הם ישנים היה מורגש רק כמו שהאדם שמתעורר משנתו מרגיש את מצב השינה ברגע היקיצה, ולא הייתה חוויה ישירה וברורה של עמנואל.

נתאר לעצמנו שמייד בתום מיסטריית גולגולתא על האדמה, היו אנשים שהיו עדים לאירוע ויכלו להעביר גם לאחרים חוויות מתוך ההתרשמויות הישירות שלהם. גם עמנואל עצמו נתן לתלמידיו הדרכה אזוטרית לאחר תחייתו; הוא לימד אותם תורות חשובות רבות. כל זה המשיך להתפשט במהלך העשורים הראשונים שלאחר מיסטריית גולגולתא. השלב הזה היה צריך להסתיים בנקודה מסוימת, ואכן אנו רואים אותו נפסק בהדרגה בחוגים מסוימים. בכתבים גנוסטיים ובגרסאות ישנות יותר של כתבי אבות הכנסייה הראשונים, שהיו עדיין התלמידים של השליחים, או התלמידים של התלמידים של השליחים, היה ידע סודי אדיר על הכריסטיאניות, שמאוחר יותר נעקר מהשורש על-ידי הכנסייה משום שהכנסייה רצתה להיפטר ממה שהיה קשור תמיד לתורות הללו: ההיבט הקוסמי. דברים בעלי משמעות עצומה נהרסו על-ידי הכנסייה. הם נהרסו, אבל הם ישוחזרו עד קוצו של יוד דרך קריאה ברשומות האקשיות בבוא העת.

מבחינת ההיסטוריה החיצונית, הרשמים הכבירים האלה היו אמורים להיעלם, אבל ברגע שבו הופיעה הסכנה שהם אכן ייעלמו, הופיע גם ספר ההתגלות. כאשר ההתגלות תופנם כראוי – ואכן אנשים שונים ניסו לעשות זאת במהלך השלב השני שלאחר מיסטריית גולגולתא – כאשר האפוקליפסה, החזון הכביר הזה, התמונה הנבואית הזו של האבולוציה תופנם כראוי, כלומר אם היא תחדור ותיקלט בגוף האסטרלי ובמיוחד במכלול ה'אני' – אז ה'אני' והגוף האסטרלי יישאו במצב השינה את ההתגלות אשר, כפי שאמרתי לכם בהרצאה הראשונה, מגיעה היישר מעולם הרוח עצמו, התגלות שהיא לאמיתו של דבר מעין איגרת, התגלות מילולית ישירה מעולם הרוח, שבה משולבים חזיונות. אז ה'אני' והגוף האסטרלי יישאו את ההתגלות הזאת כאשר האדם ישן לתוך העולם של הילת האדמה. חברים יקרים, משמעות הדבר היא שבהדרגה, התוכן הנמצא בכל אלה אשר הפנימו את ספר ההתגלות עם הבנה פנימית ייחקק בתוך הילת האדמה. כך שניתן לומר: הצביון הבסיסי של הילת האדמה נובע מנוכחותו של עמנואל, אשר ממשיך לפעול בה.

בכל לילה, כאשר הגוף האסטרלי וה'אני' נמצאים מחוץ לגוף הפיזי והאתרי, אימפולס-עמנואל משפיע באופן עמוק יותר קודם כול על הגוף האתרי של האדם. אבל כאשר הגוף האסטרלי וה'אני' חוזרים לתוך הגוף הפיזי בבוקר, האדם בדרך כלל אינו מסוגל למצוא שוב את מה שנמצא בגוף האתרי מאימפולס-עמנואל.

ככול שתוכנו של ספר ההתגלות נתפס בהדרגה על-ידי תלמידיו של יוחנן במובן הרחב של המושג, המשמעות של המילים מוטמעת באֶתֶר של הילת האדמה. מרגע ההירדמות ועד להתעוררות פועל על הגוף האתרי של האדם מה שנחקק בהילה של האדמה, מה שכבר נחקק שם באמצעות הרשמים הכבירים ורבי המשמעות שהישויות האלוהיות-רוחיות העניקו למחבר ספר ההתגלות עצמו, או ליתר דיוק לזה אשר קיבל את ההתגלות. משמעות הדבר היא שהאנשים אשר נמשכים למיסטריית גולגולתא יכולים לחשוף את הגוף האתרי שלהם לתוכנו של ספר ההתגלות בעת שהם נמצאים במצב שינה. זהו דבר ממשי. בעזרת הלך הנפש הנכון כלפי עמנואל, האדם יכול ליצור לעצמו סוג של מצב שינה שבו יוכל להיחרט בגוף האתרי האנושי זה אשר פועל באתר האדמה מתוך התוכן של ספר ההתגלות, דרך כניסתו של עמנואל לאבולוציה של האדמה. זהו התהליך האמיתי. זה מה שקיים כמעשה המתמשך של ספר ההתגלות.

בעבודה ככומר, אנו יכולים לומר בשקט למי שנפשו הופקדה בידינו מעצם תפקידנו: דרך מיסטריית גולגולתא עמנואל נכנס לאבולוציה הארצית; הוא חולל ראשית את מה שניתן בבשורות כדי להכין את בני האדם כך שהם יוכלו לקלוט את התוכן של הבשורות בגוף האסטרלי וב'אני' שלהם – עלינו להלביש זאת במינוח שיהיה מובן לקהילה שלנו. באופן הזה האנשים יהיו מוכנים לקבל את אימפולס-עמנואל לתוך גופם האתרי ברגע שהם מתעוררים משנתם. כתוצאה מכך שמחבר ספר ההתגלות עצמו היה חי בתוך הכריסטיאניות ההולכת ומתפתחת, התאפשר לו לשלב לתוך הגוף האתרי של האדם את מה שהוא מתאר באופן מוחשי, את מה שנמצא באבולוציה של הכריסטיאניות לאורך תקופותיה השונות אל תוך העתיד.

בדרך הזאת נכנס לתוך האבולוציה של האדמה משהו חדש במהותו בהשוואה לתורות של המיסטריות הקדומות. כי מה העניקו המיסטריות הקדומות למתקדש? הן העניקו לו את מה שניתן לראות כאשר מתבוננים במה שקיים בעולם מאז ומתמיד במהותו הרוחנית, כאשר בפעילות הפיזית החיצונית מוצאים את הישות האלוהית הפועלת בדרכים שלה בכל הזמנים מאז ומעולם. למתקדש של המיסטריות הקדומות לא הייתה כל צִיפִּיָּיה לקבל לתוך גופו האתרי דבר למעט מה שבא כתוצאה מהחניכה.

המתקדש הכריסטיאני מרחיק לכת יותר מזה. הוא רוצה לקחת לתוך גופו האתרי את מה שנכנס לאבולוציה הארצית רק בהדרגה במהלך הזמן, את כל מה שקשור למיסטריית גולגולתא ולעמנואל. כך שעבור העולם הכריסטיאני ספר ההתגלות מכיל למעשה את תחילתה של החניכה. ההתגלות הזאת היא מעין שלב התחלתי של חניכה, לא רק ליחידים, אלא לכל הכריסטיאניות; והיחידים יכולים להכין את עצמם כדי שיוכלו להשתתף בה.

אפשר לומר שכך נפתחת לראשונה הדרך להתעלות אל מעבר לעיקרון של הטבע, של האב. ביסודו של דבר, כל התקדשות קדומה הייתה צורה של התקדשות-אב. האדם חיפש את הטבע ואת הרוח שבטבע והיה לו די בכך. כי האדם עצמו היה חלק מאותו עולם של הטבע. אבל עכשיו עמנואל כבר כאן על האדמה. עכשיו הוא נשאר כאן. הוא הגשים את המעשה שלו בגולגולתא ונשאר כאן. אי אפשר לתפוס את מה שקרה דרך מיסטריית גולגולתא רק על-ידי הפנמה של החניכה הישנה, אלא האדם חייב להעלות את עצמו לתוך עולם רוח שונה מזה שזרם דרך המיסטריות הקדומות. במה שזרם דרך המיסטריות הקדומות הייתה טמונה הציפייה שגם מיסטריית גולגולתא תזרום יום אחד דרך המיסטריות החדשות. אבל עכשיו, האדם יוצר קשר עם הרוח לא באמצעות הטבע, אלא ישירות דרך עמנואל.

המקודש הקדום בחר תמיד את הנתיב העקיף דרך הטבע. המקודש החדש – זאת הייתה השקפתם של מקודשים רבים שעברו חניכה למחצה או חניכה חלקית, לא במאה הראשונה אלא במיוחד במאות הבאות שלאחר מיסטריית גולגולתא – נכנס לקשר עם הישות הרוחנית של העולם באמצעות מה שזרם לעולם דרך עמנואל ודרך מה שנבנה על עמנואל.

כך ראה אז מקודש חדש את ספר ההתגלות. הוא דיבר עליו כך: הטבע הוא אחת הדרכים להיכנס לתוך עולם הרוח; מה שהתגלה דרך ספר ההתגלות כחוכמה כבירה היא הדרך השנייה להיכנס לתוך עולם הרוח. זהו דבר מפתיע ונפלא כאשר במחקר הרוחני פוגשים אנשים – כאמור, לא במאה הכריסטיאנית הראשונה, אלא בתקופות מאוחרות יותר, מהמאה השנייה עד השישית – אנשים שאומרים: הטבע גדול – הם התכוונו למה שהעולם העתיק ראה כטבע – אבל מה שמתגלה דרך המחבר של ספר ההתגלות או אחרים אשר עסקו בהתגלויות מתוך התחום העל-חושי הוא לא פחות גדול או אפילו עוד יותר גדול; כי הטבע מוביל אל האב, אבל זה אשר מתגלה דרך ספר ההתגלות מוביל דרך הבן אל הרוח. בזמנים האלה, האדם חיפש נתיב לרוח הטהורה, הבלתי אמצעית דרך ספר ההתגלות.

אבל בעת ובעונה אחת יש בכך רמז המצביע על השינוי האמיתי שחייב להתרחש, ואכן יתרחש במהלך ההתפתחות האנושית ברגע שבני האדם יהפכו את עצמם לראויים לכך. בימי קדם הייתה תחושה חזקה שהאדם צמח מעולם הרוח אבל עבר התפתחות שכובלת אותו בחוזקה למה שבא מולו בעולם הפיזי-חושי. האדם הרגיש בעוצמה רבה את הקשר הזה עם העולם הפיזי-חושי, וההשקפה הייתה שהוא הפך לחוטא דרך התקשרותו עם החומר של האדמה.

בניגוד לכך, היה צורך להכין עידן אחר, ומחבר ספר ההתגלות חזה אותו והכריז על ביאתו. הוא חיפש את התמונה, את האימגינציה הנכונה כדי להציב בפני הנפשות האנושיות בתמונות אימגינטיביות את מה שעומד מאחורי הסוד הזה. כך הוא חידש ותמצת תמונה שהייתה מקובלת ושכיחה בתורות הסוד של העברים. זאת היא התמונה שהוצגה בתורות הסוד האלו: הנפשות באות מעולם הרוח; הנפשות האלה, שבאות מהעולם הרוחני, מלבישות את עצמן במה שבא מן האדמה; וכאשר הנפשות בונות באופן חיצוני בתים עבור המשימות החיצוניות ביותר של הרוח, נוצרות כתוצאה מכך ערים. אבל כאשר הן עוטפות את הפעולה הפנימית של הנפש האנושית, מתוך אבני הבניין של האדמה נוצר אז גוף האדם. כך התמזג על-ידי האדם המושג בניית משכן חיצוני עם המושג של בניית גופו. זאת הייתה תמונה יפיפייה ונפלאה מפני שיש לה בסיס עובדתי, כלומר האדם ראה בבית מעטה חיצוני או קליפה עבור החלק הנרחב יותר של מעשיו, של תהליכי הנפש ותפקודי הנפש שלו – הבית החיצוני נחשב למעטה, לקליפה עבור כל זה. היה לאדם הרעיון היפה והנפלא הזה: אם אני בונה בשביל הפעולה החיצונית שלי בית מחומר ארצי, אז קיר הבית, הבית השלם הוא המעטה עבור מה שאני עושה. זהו רק המשך, אפשר לומר, המשך שהתקשה, המשך שהתמצק, של מה שהאדם בנה לעצמו כביתו הראשון, כי כביתו הראשון האדם בנה לעצמו בית בשביל הפעילות הפנימית של הנפש, וזהו הגוף שלו. וכאשר יש לו כעת את גופו כבית, אז הוא בונה לעצמו את ביתו השני, הבית שנבנה כעת מהמרכיבים של האדמה. זאת הייתה תמונה לגמרי מקובלת שהאדם ראה את הגוף כבית ואת הבית הזה כמעטה, שאותו הוא לובש כאן בעולם הפיזי הארצי. את מה שנוצר מתוך בנייה של הנפש, האדם ראה כבנייה של ביתו של האדם.

איור 3

בימי קדם האדם נעשה באמת קשור מאוד גם באופן חיצוני למה שחש שהוא ביתו. נצייר זאת (איור 3, מימין למטה): זהו גוף האדם עם עורו. ואילו במהלך חייו הוא היה מקבל עוד עור נוסף עבור הפעילויות החיצוניות של נפשו, זה היה כמו אוהל, אבל האוהל הזה לא צומח מעצמו, אלא האדם יוצר אותו לעצמו.

בתורות הסוד העבריות הייתה תפיסה מיוחדת מאוד ביחס להתמזגות הזאת בין השליטה על התחום הארצי וקליטת מרכיבים ארציים לבין התפתחות האדם. ככל שזה נוגע לאדמה הפיזית, חייבים להודות: האדמה בנויה כך שיש לה קוטב צפוני, ומרוכזת שם מידה מסוימת של קור. ניתן לתאר מבחינה חיצונית פיזית-גיאוגרפית את הקוטב הצפוני כחלק מטבעו של כדור הארץ, וניתן לראות בו משהו אשר שייך לאדמה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה. תורות הסוד העבריות עשו זאת גם ביחס למה שקיים כפעילות נפשית בכוחות האדמה. כמו הקוטב הצפוני הגיאוגרפי, הן ראו קוטב על פני האדמה שבו התרכזה כל התרבות, שבו היה האוסף של הבתים המושלמים ביותר. זה מה שהם ראו בירושלים, בעיר ירושלים המוחשית. זה היה הקוטב שבו התרכזה התרבות החיצונית סביב הנפש האנושית, וגולת הכותרת של העיר הזאת הייתה מקדש שלמה.

כעת הופיעה התחושה שההיבט הזה של האבולוציה של האדמה הגיע אל קיצו. אלו שהבינו משהו בתורות הסוד העבריות התייחסו למה שקרה לאחר מיסטריית גולגולתא, לחורבן ירושלים, לא כאל אירוע חיצוני שאותו חוללו הרומאים. הרומאים היו רק שותפים למעשה של כוחות רוחניים, המבצעים את מה שהיה לגמרי בהתאם לתוכנית של הכוחות הרוחניים האלה. הם ראו זאת כך: הדרך הישנה של איסוף חומרים מן האדמה כדי לבנות את גוף אדם כבית באה אל קיצה. בכך שירושלים הגיעה אל מלוא גדולתה, התכלה כל מה שהיה ניתן להשתמש בו כחומר מן האדמה כדי לבנות את גוף האדם כבית.

אם נתרגם את תורת הסוד העברית הזאת לדרך החשיבה הכריסטיאנית, פירושה היא: גם אם מיסטריית גולגולתא לא הייתה מתרחשת, חורבן ירושלים היה קורה בכל זאת. אבל אז, בהרס הזה לא היה נטוע גם מה שיכול להפוך לבנייה חדשה על-ידי ישויות אנושיות אשר יוצרות בעזרת האדמה. בירושלים, שנגזר גורלה להיכחד, טמון הזרע עבור יצירה חדשה לגמרי. אימא אדמה מתה בירושלים. בת האדמה חיה בתוך הציפייה לזרע אחר. מרכיבי האדמה כבר לא יהיו החומרים שמהם ייבנו כלבוש הגופים והבתים כמו בירושלים הישנה, שהייתה גולת הכותרת של מה שהיה קיים על פני האדמה, אלא האדמה תעלה כקוטב רוחני של ירושלים הישנה. כבר יהיה זה בלתי אפשרי לבנות מתוך חומרים ארציים משהו כמו ירושלים הישנה. במקומה מתחיל העידן החדש, שעבורו נזרע הזרע דרך המיסטריה של גולגולתא. עכשיו בני אדם מקבלים מלמעלה יותר מאשר מבחוץ את מה שיעטוף את הווייתם הפנימית (איור 3). העיר החדשה יורדת מלמעלה ויוצקת את עצמה על-פני האדמה: ירושלים החדשה. ירושלים הישנה נוצרה מן האדמה והחומרים שלה. ירושלים החדשה מגיעה מן השמיים והמרכיבים הרוחניים שלהם.

בהתחלה, התמונה הזו תראה לכם מוזרה למדי בהשוואה עם כל הדברים שרוב האנשים חושבים בימינו ומה שכבר למדתם מהתפיסות של זמננו. איך מדמיינים אנשים את האדם בהתפתחותו מבחינה אנטומית ופיזיולוגית? האדם אוכל, מקבל את החומרים של המזון שלו לתוך קיבתו, מעכל אותם, משליך כמה מהם, ומחליף את מה שצריך בחומרים שהוא סופג.

אבל הדברים אינם כך כלל וכלל. האדם הוא שילוש: הוא אדם של עצבים-חושים, הוא אדם ריתמי או קצבי והוא אדם של חילוף חומרים וגפיים. ממה שנקלט מהמזון שום דבר לא נכנס לתוך האדם של חילוף החומרים והגפיים, אלא עובר לתוך אדם העצבים-חושים. אדם העצבים-חושים סופג את המלחים והחומרים האחרים הנחוצים שמופצים תמיד בצורה עדינה באוויר ובאור, ומוביל אותם לתוך האדם של חילוף החומרים והגפיים. האדם של חילוף החומרים והגפיים ניזון לחלוטין מלמעלה כלפי מטה. אין זה נכון בכלל שהוא מקבל את החומרים שהוא זקוק להם מן המזון הפיזי. אם חומרים ארציים נכנסים לתוך האדם של חילוף החומרים והגפיים, אז המחלה כבר נמצאת בו. כל מה שנכנס מתוך המזון ומעוכל מספק אך ורק את צרכי האיברים השייכים לאדם העצבים-חושים. במיוחד הראש בנוי מבחינה חומרית מתוך האדמה. לעומת זאת, האיברים של האדם של חילוף החומרים והגפיים בנויים מן השמיים. למה שנמצא באדם הריתמי יש תפקיד מאזן לשני הכיוונים. האדם אינו אוכל את החמצן שבאוויר, אלא שואף אותו. הדרך שבה האדם לוקח חומרים דרך מערכת העצבים והחושים שלו גסה יותר מאשר הדרך שבה הוא עושה זאת עבור האדם של חילוף החומרים והגפיים. מה שהאדם של חילוף החומרים והגפיים צריך נספג דרך תהליך נשימה עדין לאין שיעור. בהשוואה לתהליך הזה, הנשימה הרגילה היא משהו גס. ומה שהאדם עושה עם החמצן – כלומר מייצר פחמן דו-חמצני – זה שוב משהו יותר מעודן מאשר מה שקורה כשהמזונות עוברים דרך הקיבה ויכולים לספק את צרכי הראש. המעבר מתרחש באדם הריתמי.

זוהי האמת אודות בניית האורגניזם האנושי ותהליכיו. מה שמלמדים כיום באנטומיה ובפיזיולוגיה כתוצאה מההשקפה המטריאליסטית זאת שטות לנוכח האמת. ברגע שיודעים משהו על כך, מבינים שמה שבונה את גוף האדם מגיע לא רק מלמטה, מממלכת הצומח, מממלכת המינרלים ומממלכת בעלי החיים של האדמה. מה שמזין את האיברים אשר נחשבים לעיתים קרובות כגסים יותר מגיע מלמעלה. אם יודעים זאת, ניתן לראות בבירור שעד למועד שבו נהרסה ירושלים, היה מעין שפע מוגזם של מזון מלמטה. לאחר מכן, עם מיסטריית גולגולתא, מה שמגיע מלמעלה מתחיל בהדרגה לקבל יותר ויותר חשיבות.

למרות שאנשים עיוותו את העובדות האלה כפי שתיארנו, ההתפתחות מתרחשת היום כך שבמובנים רבים במקום התזונה הישנה מלמטה מקבלת חשיבות התזונה מלמעלה. כתוצאה, משתנה גם הצורה האנושית. הראש שלנו כבר לא דומה לראש הקדמון. לראש האדם בימי קדם היה מצח משופע יותר לאחור. (איור 3) היום המצח יותר קמור; החלק החיצוני של המוח הפך לחשוב יותר. זהו השינוי הממשי, כי מה שהופך להיות חשוב יותר במוח דומה לאיברי העיכול יותר מאשר מה שנמצא מתחתיו. החלק ההיקפי של המוח נהיה דומה לאיברי העיכול יותר מאשר הרקמות העדינות שבחלק האמצעי של המוח, כלומר, בהמשך של עצבי התחושה לכיוון מרכז הראש. האיבר של חילוף חומרים, בפרט, ניזון מלמעלה.

אפשר באמת לראות את הדברים האלה עד לפרט הקטן ביותר אם מוכנים להתייחס לדברים מסוימים כמו שאומר מחבר ספר ההתגלות: הנה חוכמה. בידע הרגיל שחי ופועל כיום בקרב אנשים אין חוכמה אלא יש אפלה. זה שאנשים קוראים לו היום התוצאה של המדע הוא למעשה התוצאה של הקאלי יוגה, ההחשכה המרבית של הכושר השכלי האנושי. יש להתייחס לכך כסוד שלא מדברים עליו בכל פינת רחוב, כי דברים אזוטריים הם דברים שנשארים בתוך מעגל מסוים בלבד.

הצמיחה של ירושלים החדשה החלה כבר מאז מיסטריית גולגולתא. כאשר האדם יסיים את פרק הזמן שנועד לו על האדמה, הוא יגיע לשלב שבו לא רק שהוא יחדיר לתוך גופו דרך חושיו את החומר השמימי, אלא גם ירחיב את החומר השמימי, באמצעות מה שאנו מכנים ידע רוחני ואמנות רוחנית, גם למה שתהיה אז העיר החיצונית, שהיא ההמשך של הגוף שלו במובן שכבר הסברתי. ירושלים הישנה נבנתה מלמטה כלפי מעלה; ירושלים החדשה תיבנה באמת מלמעלה כלפי מטה. זאת היא נקודת המבט האדירה העולה מתוך החזון הכביר שאותו חווה מחבר ספר ההתגלות. החזון האדיר שראה אמר לו: שם עלה כל מה שבני האדם הצליחו לבנות מלמטה מתוך האדמה כלפי מעלה והתרכז בירושלים הישנה. אבל עכשיו הדבר הגיע אל קיצו. הוא ראה את העלייה ואת ההתפוגגות של ירושלים הישנה, והוא ראה את העיר של בני האדם, ירושלים החדשה, יורדת מלמעלה, מהעולמות הרוחניים.

זאת הכוונה, המטרה הסופית של ההתגלויות בספר ההתגלות. הספר מכיל נתיבים ויעדים כריסטיאניים אמיתיים לאנושות. כאשר אנו משתדלים להבין אותם, אנו מגיעים לדבר ייחודי מסוים בספר ההתגלות. יש אנשים שחשים אותו, אבל הם אינם יכולים להבין אותו במלוא עומקו. כל מי שעושה מאמצים רציניים וכנים כדי להבין את ספר ההתגלות לא יכול שלא לומר לעצמו: כן, אבל איך אני עושה זאת, איך אני יכול להיכנס לתמונה כזאת של ירושלים הישנה והחדשה? מה אני עושה כדי להיכנס פנימה? אני לא יכול רק להמשיך לדבר על התמונות האלה, אשר התוכן שלהן אינו מובן לי בהתחלה. אני חייב לחדור לתוכן הזה. על מנת לחדור לתוך התוכן, אנו זקוקים לקוסמולוגיה ולראייה של האדם כפי שיכולה לתת רק השקפת עולם חדשה כמו זו של האנתרופוסופיה, על-ידי התבוננות אמיתית בעולם הרוח. דרך ספר ההתגלות אנחנו מגיעים לאנתרופוסופיה, כי אנחנו זקוקים לאמצעים של האנתרופוסופיה כדי להבין את ספר ההתגלות, כי אנחנו רואים: יוחנן קיבל את ספר ההתגלות מהספירות שבהן שָׁכְנָה האנתרופוסופיה לפני שהיא באה אל בני האדם.

אם רוצים להבין את ספר ההתגלות באמת ובתמים וברצינות, חייבים להבין אותו באופן אנתרופוסופי. העובדה הזאת בולטת במיוחד בקשר לנושא כמו המטרה הסופית, ירושלים החדשה. חייבים להכיר את הסודות של בניית האדם מלמעלה ומלמטה לא רק כמדע חיצוני, ואז יכולים להרחיב את הרעיונות האלה כך שיכללו את כלל הפעילות אשר בני האדם מבצעים על האדמה, פעילות אשר נעשית מלמטה כלפי מעלה ולאחר מכן הופכת לפעילות הנעה מלמעלה כלפי מטה. הבנייה של ירושלים הישנה תהפוך לבנייה רוחנית של ירושלים החדשה, אשר תיבנה מלמעלה כלפי מטה. אנשים חייבים להתפתח ולפלס את דרכם אל משהו שנבנה באופן רוחני. הם חייבים לראות את ספר ההתגלות לא רק במובן סמלי-תיאורטי-ציורי, בדומה לגישה הרגילה של פרשני כתבי הקודש, אלא חייבים לראותו כך שהרוח תהיה ממשית לחלוטין עבורנו, בדיוק כמו שהאדמה הפיזית כבר הייתה כל כך ממשית במשך אלפי שנים.^[2]

זהו הדבר שעלינו להיאחז בו היטב: ספר ההתגלות אינו מכיל רק תמונות, אלא מידע על עובדות ממשיות לחלוטין, מידע על מה שיקרה בפועל ולא רק רמזים ציוריים למה שיקרה. זהו הדבר החשוב. כך אנחנו צריכים לחוש ולפלס את דרכנו לתוך ספר ההתגלות. עוד על כך מחר.

———————————————————————————

1. האמירה הזו של אדולף הארנאק – Adolf Harnack, מופיעה בהרצאה השמינית של ספרו:

   What is Christianity? ↑

2. ברשומה הפנימית של הקהילה הכריסטיאנית הקטע הזה מכיל גם את ההערות הבאות מאת משתתף אחר: "במידה שתהיו ראויים לכך, תוכלו להבין את ירושלים החדשה לא רק כתמונה כמו שפרשני כתבי הקודש המודרניים מתארים זאת, אלא כמשהו אשר יורד מלמעלה באופן ממשי בדיוק כמו שירושלים הישנה עמדה על רגליה מלמטה כלפי מעלה." ↑