רודולף שטיינר

GA88

חלק ב'

19 הרצאות ו-4 שיעורים פרטיים

ברלין

1903-1904

הרצאה אחת עשרה

שיעור ראשון מתוך ארבעה שיעורים פרטיים למרי פון זיברס, אולגה פון זיברס

ומריה פון שטראוך-שפטיני, ברלין-שלכטנזה, קיץ 1903^[1]

לוגוס השמש ועשרת האווטארים

תרגום מגרמנית ומאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, יוסי פלג, דליה דיימל

ברלין, 17 באוגוסט 1903

המטמורפוזות של הלוגוס השמשי בספרים הקדושים של הוודות ובכרוניקה של הרוזנקרויצרים

בנוסף למשמעותן החיצונית, לצורות החיצוניות בעולם התופעות יש גם משמעות פנימית: במובן מסוים, הן סמלים לשלב התפתחות מוקדם יותר. למי שרואה לעומק, "כל מה שחולף הוא רק משל". עבור הפסיכוגרף, אשר מתבונן עם כוח אסטרלי אל תוך ההתהוות הפנימית, אל תוך נפש העולם, הדברים שבעולם התופעות חושפים את ההיסטוריה הפנימית שלהם. עינו של הדאנגמה^[2] רואה את הטרנספורמציות של הלוגוס ברצף של התפתחויות. הספרים הקדושים של הוודות והכרוניקה הרוזנקרויצרית מדברים על עשרה אווטארים^[3] או עשר מטמורפוזות כאלה של הלוגוס השמשי הנוכחי שלנו. עבור הרואה הרוחי, דג הלנסולאט של היום^[4] (Amphioxus lanceolatus) הוא סימן-תזכורת להתגלמות הלוגוס השמשי ומשל המרמז על התפתחותם העתידית של בעלי החוליות. אנו יכולים לדמיין זאת כשאנו חושבים על סימנים כמו החרמש,^[5] העקרב, הדג וכו' בלוח השנה, המסמלים תהליכים בעולם הכוכבים. העצמות של החוליות, שמתוכם התפתחו הדגים, הדו-חיים, העופות והיונקים בזה אחר זה, היו נוכחות רק בצורתם הקדומה ביותר, כשם שאצל האזמלוניים של היום, איבר החישה מיוצג על ידי חוט-עצב יחיד, שממנו התפתח, בשלבי אבולוציה מאוחרים יותר, המוח של בעלי החיים המימיים, הדגים.

הכרוניקה הרוזנקרויצרית מציינת את המטמורפוזה הראשונה של הלוגוס השמשי במילים הבאות:

חומר-האם היחיד של האור הרוחי התעורר בתוכו. ומתוך הצפיפות המתעוררת של החומר, עלתה ייחודיות רוחית, ברגש הזדהות עם התעוררות-החומר.

רוח העולם חיה ברגש זה כנפש, אשר הגוף שלה הוא המים.

בהודית: Matsya = דג

האווטאר הראשון.

הלוגוס השמשי מתגלם כדגם ראשוני ומורה דרך בעיצומו של שלב התפתחות חדש. במקור, הרוח התעוררה בתוך עצמה, והרוח והחומר עדיין לא היו מובדלים זה מזה. לכן לרכיכות ולתולעים של היום עדיין אין חיים עצביים נפרדים; התחושה והרגש חודרים לכל החומר האחיד שממנו הם מורכבים. באווטאר הראשון, הרוח נפרדה ממעטפת החומר האסטרלי העדין בצורת ביצה, ויצרה בתוכה נקודה זוהרת, המְמַלֶּאת אותה בקרניה. כל התפתחות היא קוטבית.

האור הרוחי מייצר בתוך עצמו רוחניות גבוהה אף יותר. הוא מוציא מתוך עצמו חומר מנטלי עדין אף יותר –שהמוח נבנה ומשתלב בו מאוחר יותר – החומר האסטרלי בעל הרגש נדחק לאחור, וכדי להגן על עצמו הוא מתעטף בקוטב החיצוני ביותר בחומר מוצק אף יותר, שממנו מתפתח מאוחר יותר החומר הפיזי. זה יהיה האווטאר השני, המטמורפוזה השנייה של האלוהות, אותה מבטאת הכרוניקה הרוזנקרויצרית במילים הבאות:

והרגש, הנמלט מגוף המים, מושך אליו את המוצקות אשר נמצאת רדומה במים. המוצקות החומרית הופכת לבגד עבור הרגש. הבגד הרועד הותאם לחיים של נפש-העולם, הנפש יצרה הרמוניה בבגד הרועד.

סימן-הזיכרון של האווטאר השני הוא קורמה (Kurma), הצב (הדּוּ חַי). זו הסיבה לכך שפאראצלסוס^[6] ראה את הדו-חיים כעוד יותר קרובים במהותם לאלוהות. השליש השני של הסיבוב השני.

במטמורפוזה השלישית של הלוגוס, הרוח נסוגה עוד יותר לתוך עצמה, החומר האסטרלי מתרחב, מתחזק ונהייה מוצק יותר, והאדם המתפתח חי כולו בעוצמתו ובכוחו העצום, בעוד הרוח נשארת במצב של תרדמה. על החומר האסטרלי היה להפוך תחילה לעמיד בעצמיות מלאה, כדי שמאוחר יותר הוא יוכרע שוב.

סימן-הזיכרון לאווטאר השלישי, בתחילת הסיבוב השלישי, נקרא ואראה (Varaha), חזיר הבר. הכרוניקה הרוזנקרויצרית אומרת:

על הבגד להיות יציב מול הסערות של החומר; עליו להיות מעטפת חזקה עבור האדון הרוחי שלו, ולכן הכיסוי חייב לחיות בעצמיותו. כך התלבשה נפש-העולם בבגד של חיוּת חזקה.

באווטאר הרביעי (השליש הראשון של הסיבוב הרביעי), אדם-חיה זה הפך לשליט. ענק בכוחו החומרי, הוא משך לתוכו את כל הרוחיות והפך את עצמו לאדון בה, כשהוא מגן עליה בכוחו האדיר. חלק קטן נשאר מאחור כמתריע, והסמל של הנפש המאוחדת עם נפש-הכול נהייה הגמד – נארה-סימהה (Nara-simha), כוחו של האדם-אריה.

והחייתיות החזקה הפכה לעצמי, כאשר כוח-עצמי זורם דרך חלצי החומר, דוחה ומרחיק את כוח האויב מהעצמי הרוחי הרך, הרדום כמתריע בתוך החייתיות החזקה של האדם-אריה.

אך הגמד של הרוח, ואמנה (Vamana), מזרים את כוחו המֵחֲיֶה דרך גפיו של הענק, מדריך אותו והופך את עצמו לשליט של האדם-אריה, בדיוק כמו שהענק גוליית נשלט על ידי הגמד דוד. כעת גם המתריע נשאב לחלוטין לתוך החומר ומאבד את הקשר האחרון שהיה לו עם נפש-הכול. האדם כעת לבד לחלוטין ומגיע לדרגת הפרדה קיצונית. בהתחלה, רוח זו, המופרדת בתוך החומר, נלחמת באנוכיות ובלי הבחנה נגד הרוחות המופרדות האחרות; היא נהיית חסרת מעצורים כי המתריע וההנהגה אינם נוכחים. זהו האדם הפיזי, והאווטאר החמישי מתואר כך:

והמתריע הפך לשליט של החייתיות החזקה של האדם-אריה. הגמד כבש את כוחו האדיר של הענק: הוא העיר חיי-רוח בגפיו העצומים של הטבע החייתי.

כעת מופיע האווטאר השישי כמחוקק הראשון, והחוק מעניש בחומרה את הניצול לרעה של כוחו של הלוחם. זוהי תקופתו של פארשו-רמה (Parashu-Rama), אביו של רמה. הוא מוביל את הלוחמים והופך אותם כפופים לחוק חמוּר אך טוב.

האווטאר השישי:

מעתה ואילך, חלצי הגוף לא אמורים להימתח ללא כוח ההכוונה של חיי הרוח. כי מתיחה כזו תהיה רעה, זרה לרוח. חיי הרוח נכנסו לתוך הלוחמים שניחנו בחלציים, והחוק הטוב רצה להעניש את הכוחות הזרים לרוח.

כעת, כמטמורפוזה השביעית של הלוגוס, הופיע רמה (Rama), בנו של פרשו-רמה, והוא ריכך באהבה את הקשיחות והחומרה של החוקים, והלוחמים אהבו את החוק וצייתו לו מרצון. זה היה המלך האידיאלי האגדי הראשון של ההודים וכל העמים האחרים.

האווטאר השביעי:

כוח הכפייה של הרוח היה קפדן וחמוּר. ואז הוא הוליד בתוך עצמו את העדינות. החוק הקשה התמוסס באהבה.

כעת הופיע קרישנה כהתגשמות השמינית של האל, ולימד את בני האדם לחוות את האהבה כאושר (bliss) וחי כדוגמה של אושר עבורם:

וזרע האהבה פרח ונשא את פרי האהבה הנקרא אושר. והאושר עצמו היה אדם.

עד לשלב זה, חיי האדם היו עלייה לפסגת הבודהי (Budhi), האושר (bliss), אך כעת היה צורך לעבור את הדרך חזרה במורד הקשת, כדי ללמוד חוכמה ולשחרר את המאנאס (Manas) דרך עבודה, דרך הקארמה, ולחבר אותו לבודהי. כך הופיע בודהה כמוביל וכארכיטיפ, הרבה מאוד לפני ההתפתחות האנושית, כדי להראות לבני האדם את הדרך. זהו שמו של האווטאר התשיעי: בודהה.

והאושר (bliss) שלח אל כדור הארץ את בנו, הנקרא שם התגלמות החוכמה והיא שכנה בגוף בן התמותה של בן המלך – בודהה.

האווטאר העשירי: הוא זה אשר יבוא; קלקי (Kalki), אומר ההודי. הכרוניקה הרוזנקרויצרית אומרת:

אך כאשר נִמְלְאָה העת, העין נפתחת וכאשר גורל האדם נעשה זוהר בתוכו, בחרו בדמות הזוהרת כמדריך: אז הגורל עצמו הופך לחוק ולרצון אוהב. זה שעינו נפתחת רואה ורדים חיים צומחים מהצלב.

עבור הרוזנקרויצרים, כריסטוס היה זה שבא, כריסטוס כקְרִיסְטָלִיזַצְיָה, כהתגבשות, המתפתח ללא הרף ונהייה לדּוּגְמָה הזוהרת עבור האנושות המתפתחת, אשר כישוע לקח על עצמו את הקארמה האנושית ונשאר מחובר לקארמה של הכריסטיאניות דרך גלגולים חדשים שוב ושוב, ומדריך ומוביל אותה עד קץ הגזע הזה.

כל האגדות על החיים של הנירמאנקאיות (Nirmanakayas), מורי האנושות, דומות ובנויות על פי דפוס מסוים: חיים, פיתוי, מוות של קורבן והִשְׁתַּנּוּת צורה או התמרה (טרנספיגורציה). לירידה לחומר יש את אותה המטרה אצל כולם: זרתוסטרא, הרמס, המורים הדרואידים, בודהה, כריסטוס. עד ההִשְׁתַּנּוּת, החיים של ישוע ושל בודהה זהים; משם חל שינוי, וכריסטוס יורד עמוק ביותר לתוך החומר, כי הוא קיבל משימה מיוחדת. כאשר האינדיבידואליות של המהגורו (Mahaguru) התגשמה כבודהה, תורתה הובילה לאי-הבנות ולפילוגים; היא נתנה יותר מדי. בודהה היה צריך להתגשם שוב כשנקרצ'אריה (Shankaracharya), ודרכו הוכשרו לאחר מכן המורים הטיבטיים, המהאטמות, אשר העבירו חלקים מתורת התאוסופיה לציבור, כדי להשיב לדתות השונות את התוכן האזוטרי העומד בבסיס כולן, ולהעלות את הרמה הרוחנית הירודה של האנושות. כאשר האינדיבידואליות של המהגורו התגשמה בכריסטוס, היא לא בחרה כמנהגה בחומר עוברי בתולי, טהור וחף מקארמה, אלא ירדה עמוק יותר, טעונה בקארמה באחווה מלאה עם האנושות כבשר מבשרה, כדי להביא להשתנות רוחית אפילו את החומר הצפוף ביותר. כך נוצרה מיסטריית הכריסטוס: שהמהגורו אחז בגופו של מהאטמה נמוך יותר, תלמיד (Chela) של ההתקדשות השלישית, ישוע בן השלושים, אשר גופו כבר עבר דרך בחייו ויצר קארמה. מאותו רגע, הופיע המורה הגדול של האנושות ככריסטוס. עד ההשתנות, חייו של ישוע דומים לחייו של בודהה, אך מכאן מתחילה הטרגדיה של כריסטוס. הוא נועד לחוות בפומבי, כמופת לאחרים, מוות על הצלב ותחייה, אשר במקרים אחרים בוצעו רק בסתר ובאופן סמלי. דרך הקְרבה זו, כריסטוס היה אמור לרומם את ההמונים ולהוביל אותם לגאולה ושחרור מהחומר הנמוך יותר. לפיכך, מצד אחד, בודהה עומד ברמה גבוהה יותר כי נשאר נעלה, מבלי שהחומר הנמוך יגע בו, ורק לימד. מצד שני, כריסטוס עומד גבוה יותר כי הקריב את הקורבן הגדול יותר, ודרך ירידתו אל החומר הפיזי הצפוף ביותר, החזיר אותו חדור ברוח.

כריסטוס לא הותיר אחריו כל תיעוד כתוב, שלא כמו מורים גדולים אחרים של האנושות. משימתו הייתה לחיות את התורות הללו, שכבר היו קיימות, להיות דוגמה עבור האנושות, ובכך לשחרר את תורות המיסטריה, כדי להביא חלק כמה שיותר גדול מהאנושות לאבולוציה רוחנית מהירה יותר. לכן הוא הקריב את הקורבן הגדול ביותר למען האנושות: רוחו המוארת ירדה אל תוך החומר האפל ביותר.

—————————————————————-

1. בקיץ 1903, רודולף שטיינר נתן סדרת שיעורים פרטיים בדירתה של מארי פון זיברס בברלין-שלכטנזה, עבור אחותה אולגה פון זיברס וחברתה מריה פון שטראוך-ספטיני. מארי פון זיברס (מארי שטיינר) רשמה מילות מפתח משיעורים אלה, ומאוחר יותר עיבדה אותן והפכה אותן לטקסט רציף. ↑
2. נפש מוארת, מקודש. ↑
3. המשמעויות של המונח אווטאר: 1) בהינדואיזם, אווטאר הוא התגלמות פיזית של אל (כמו וישנו, למשל); 2) "ירידה" או התגשמות של רעיון או כוח אלוהי, לעיתים קרובות בדמות אדם; 3) פאזה או גרסה שונה של ישות בסיסית בעלת קיום מתמשך. הערת המתרגמת לפי מידע באינטרנט. ↑
4. האזמלוניים, שם מדעי: Amphioxiformes, הם סדרה בתת-מערכת מיתרני ראש (Cephalochordata). כוללים כ-32 מינים של בעלי חיים ימיים דמויי דגים, המתאפיינים במיתר גב חלול. נפוצים במים רדודים וסמוך לחופים באזורים צפוניים (עד נורווגיה), באזורים סובטרופיים ובאזורים טרופיים. בדרך כלל נמצאים חצי קבורים בחול. (ויקיפדיה) ↑
5. בקונסטלציה של האריה יש קבוצת כוכבים (המורכבת מ-6 כוכבים) המוכרת בשם "חרמש". היא נראית כמו סימן שאלה הפוך ומייצג את ראשו ורמתו של האריה. ניתן לראות אותה בשמיי האביב בהמיספרה הצפונית. ↑
6. פיליפוס אאורליוס פאראצלסוס (1541-1493)‏ היה אלכימאי ידוע שם, רופא ואסטרולוג שווייצרי. (ויקיפדיה) ↑