מכתבי העת: לוציפר ולוציפר-גנוסיס
1903-1908
רודולף שטיינר
GA34
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל
לספר ראו כאן
מאמר מספר 19 31 לדצמבר 1908
דעות קדומות ממדע לכאורה
נכון בהחלט שיש הרבה בחיים האינטלקטואליים של ימינו המקשה על אלו המחפשים את האמת לזהות את התובנות הרוחיות-מדעיות (תיאוסופיות). את מה שנאמר במאמר הקודם על "שאלות החיים של התנועה התיאוסופית" ניתן לראות כאינדיקציה לסיבות הקיימות בכיוון זה, במיוחד עבור המחפש המצפוני אחר האמת. הצהרות רבות של מדען הרוח נראות פנטסטיות למדי למי שבוחן אותן על פי ביטחון השיפוטים שהוא מאמין שעליו לגבש ממה שלמד כעובדות של מחקר מדעי הטבע. בנוסף, מחקר זה מסוגל להצביע על הברכה העצומה שהוא הביא וממשיך להביא להתקדמות האנושית. כמה מדהים זה כאשר אדם הרוצה לבנות השקפת עולם אך ורק על סמך תוצאות המחקר הזה, מסוגל לומר בגאווה את המילים: "יש תהום בין שתי השקפות החיים הקיצוניות הללו; אחת לעולם הזה בלבד, השנייה לגן-העדן. אולם, עד היום הזה, המדע האנושי לא מצא בשום מקום את עקבותיו של גן-העדן, של חיי המתים או של אלוהים אישי. מדע בלתי נמנע זה, אשר חוקר ומנתח הכל, אשר נרתע מכל תעלומה, אשר חוקר את השמיים שמאחורי הכוכבים המעורפלים, אשר מנתח את האטומים הקטנים לאין שיעור של תאים חיים וגופים כימיים, אשר מנתח את חומר השמש, אשר ממיס את האוויר, אשר בקרוב יוכל לשלוח טלגרף מקצה אחד של כדור הארץ ובקרוב אפילו טלגרפיה אלחוטית מקצה אחד של כדור הארץ לקצה השני, כבר רואה דרך גופים אטוּמים, מציג כלי שייט וכלי טייס מתחת למים ובאוויר, פותח בפנינו אופקים חדשים עם רדיום ותגליות אחרות; מדע זה, אשר לאחר שהוכיח את הקשר האמיתי של כל היצורים החיים, בינם לבין עצמם, ואת טרנספורמציות הצורה ההדרגתיות שלהם, מושך כיום את איבר הנפש האנושית, המוח, אל תחום המחקר המעמיק שלו."[1] הוודאות שבה אדם מאמין שניתן לבנות על בסיס כזה, מתגלה במילים שפורל מוסיף להערות לעיל: "מתוך השקפה מוניסטית על החיים, היחידה שלוקחת בחשבון את כל העובדות המדעיות, אנו משאירים בצד את העל-טבעי ופונים לספר הטבע." כך, מחפש האמת הרציני מוצא את עצמו מתמודד עם שני דברים המציבים מכשולים גדולים בדרכו לגבי כל תחושה חזקה שעשויה להיות לו לגבי האמת של תקשורת מדעית-רוחית. אם יש לו תחושה לתקשורת כזו, או אפילו אם הוא חש את הצדקתה הפנימית, באמצעות היגיון עדין יותר, הוא עלול להיאלץ לדכא דחפים כאלה, אם עליו לומר לעצמו שני דברים: ראשית, הסמכויות היודעות את הוודאות של עובדות מסוימות, מגלות שכל הדברים "העל-טבעיים" הם רק תוצר של פנטזיה ואמונות טפלות לא מדעיות. שנית, אני מסתכן להפוך לאדם לא מעשי, חסר תועלת לחיים, באמצעות התמסרות לדברים על-טבעיים כאלה. כי כל מה שנעשה למען החיים המעשיים חייב להיות מושרש היטב ב"בסיס המציאות".
לא כל מי שנקלע לדילמה כזו יצליח בקלות להגיע להבנה כיצד שני הדברים המאופיינים באמת נראים. אם היו יכולים, הם היו רואים את הדברים הבאים, למשל, בנוגע לנקודה הראשונה: תוצאות מדע-הרוח אינן סותרות בשום אופן את מחקר מדעי הטבע. בכל מקום שבו מסתכלים על הקשר בין השניים באופן אובייקטיבי, מתגלה משהו שונה למדי עבור זמננו. מתברר שמחקר העובדות הזה פונה לעבר מטרה שתביא אותו להרמוניה מלאה עם מה שמחקר הרוח חייב לקבוע, ממקורותיו העל-חושיים, עבור תחומים מסוימים בעתיד הלא רחוק. מתוך מאות מקרים שניתן להביא כראיה לטענה זו, יודגש כאן מקרה אופייני אחד.
בהרצאותיי אודות התפתחות האדמה והאנושות, ציינתי כי אבותיהם של העמים המתורבתים של ימינו חיו באזור אשר בעבר השתרע על פני האדמה במקום בו נמצא כיום חלק גדול מהאוקיינוס האטלנטי. במגזין זה, המאמרים "מן הרשימות האקשיות"[2] התייחסו יותר למאפיינים המנטליים והרוחיים של אבותינו האטלנטיים. בשיח בעל פה, תואר לעיתים קרובות גם כיצד נראו פני האדמה בארץ האטלנטית העתיקה. נאמר: באותה תקופה, האוויר היה רווי באדי מים. האדם חי בערפל מימי, אשר באזורים מסוימים מעולם לא התבהר עד לנקודה של אוויר טהור לגמרי. לא ניתן היה לראות את השמש והירח כפי שהם כיום, אלא הם היו מוקפים בהילות צבעוניות. פיזור הגשם ואור השמש, כפי שאנו רואים כיום, לא היה קיים באותה תקופה. ניתן לחקור את הארץ העתיקה הזו בראייה רוחית. הקשת בענן לא הייתה קיימת באותה תקופה. היא לא הופיעה עד לתקופה הפוסט-אטלנטית. אבותינו חיו בארץ ערפילית. עובדות אלה הושגו רק על ידי תצפית על-חושית; ויש לומר אף שחוקר הרוח עושה את הטוב ביותר כאשר הוא נמנע בקפידה מכל מסקנות מהידע המדעי שלו, שכן מסקנות כאלה מובילות אותו בקלות לסטות מהתחושה הפנימית האובייקטיבית של מחקר רוחי. כעת, לעומת זאת, השוו זאת עם הצהרות והשקפות מסוימות שמדעני טבע חשים צורך לדבוק בהן כיום. ישנם כיום חוקרים המוצאים את עצמם מחויבים על ידי העובדות להניח שהאדמה הייתה שקועה במסה של עננים בזמן מסוים בהתפתחותה. הם מציינים שגם כיום השמיים המעוננים גוברים על השמיים הלא מעוננים, כך שהחיים עדיין נמצאים במידה רבה תחת השפעת אור השמש שנחלש על ידי היווצרות עננים, כך שאי אפשר לומר שהחיים לא יכלו להתפתח בכיסוי העננים הקודם. הם גם מציינים שאותם אורגניזמים בעולם הצומח, שניתן למנות בין העתיקים ביותר, היו אלה שיכלו להתפתח גם ללא אור שמש ישיר. לפיכך, בין צורות עולם הצומח העתיק הזה, חסרים אלה הזקוקים לאור שמש ישיר ולאוויר נטול מים, כמו צמחי מדבר. בנוגע לעולם החי, החוקר (הילגרד) ציין כי עיניהן הענקיות של בעלי חיים שנכחדו (למשל, האיכטיוזאור) מצביעות על כך שחייב היה להיות אור דמוי דמדומים על האדמה בתקופתם. איני רואה צורך לתקן דעות כאלה. הן מעניינות את חוקר הרוח פחות בשל מה שהן קובעות ויותר בשל הכיוון שאליו נאלץ מחקר העובדות לכוון את עצמו. לפני זמן מה, המגזין "קוסמוס", שניצב פחות או יותר על נקודת המבט של הקל, פרסם מאמר שכדאי להתבונן עליו. המאמר הצביע על האפשרות של יבשת אטלנטית עתיקה מעובדות מסוימות מעולם הצומח ומעולם בעלי-החיים.
אם היינו אוספים מספר גדול יותר של דברים כאלה, היה קל להראות כיצד מדע הטבע האמיתי נע בכיוון שיוביל אותו בעתיד אל הזרם ממקורות מחקר הרוח שכבר ניתן לרוות ממנו כיום. אי אפשר להדגיש זאת מספיק: מחקר רוחי אינו סותר בשום אופן את עובדות מדעי הטבע. כאשר סתירה כזו נתפסת על ידי מתנגדיו, היא אינה מתייחסת לעובדות, אלא לדעות שמתנגדים אלה גיבשו ושהם מאמינים שהן נובעות בהכרח מהעובדות. במציאות, לעומת זאת, לדעתו של פורל, למשל, אין שום קשר לעובדות של כוכבים ערפיליים, לטבעם של תאים, להתמוססות האוויר וכו'. דעה זו אינה אלא אמונה שרבים גיבשו מתוך הצורך שלהם באמונה בעולם האמיתי של החושים, ואותה הם מציבים לצד העובדות. לאמונה זו יש משהו מסנוור מאוד עבור האדם המודרני. היא מובילה לחוסר סובלנות פנימי מסוג מיוחד מאוד. אלו הדבקים בו מרמים את עצמם בכך שהם רואים את דעתם כדעה "המדעית" היחידה, ואת דעותיהם של אחרים כנובעות רק מדעות קדומות ואמונות טפלות. מוזר באמת, למשל, לקרוא את המשפטים הבאים בספר שפורסם לאחרונה על תופעות חיי הנפש[3]:
"הנפש מוצאת עזרה כנגד החושך הבלתי חדיר של העתיד וכוחם הבלתי עביר של כוחות עוינים בדת. תחת לחץ של אי ודאות ונוכח סכנה גדולה, אנשים חושבים באופן טבעי על אנלוגיות לחוויות שחוו במקרים אחרים של בורות וחוסר יכולת, וכיצד ניתן לעזור להם כאן, בדיוק כפי שחושבים על מים כדי להציל מאש או על עזרת חבר בקרב." "ברמות הנמוכות ביותר של הציוויליזציה, שבהן אנשים עדיין חשים מאוד חסרי אונים ומוקפים בסכנות מרושעות בכל פינה, תחושת הפחד, ובהתאם, באופן מובן שולטת האמונה ברוחות רעות ובשדים. ברמות גבוהות יותר, לעומת זאת, שבהן הבנה בוגרת יותר של יחסי הגומלין בין הדברים, וכוח גדול יותר עליהם, מולידה ביטחון עצמי מסוים ותקווה חזקה יותר, תחושת האמון בכוחות הבלתי נראים עולה גם היא לקדמת הבמה, ועימה האמונה ברוחות טובות ורחומות. אך באופן כללי, גם הפחד וגם האהבה נשארים זה לצד זה, אופייניים ללא הרף לרגשותיו של האדם כלפי אלוהיו, רק בפרופורציות שונות בהתאם לנסיבות." "אלה שורשי הדת… פחד וצורך הם אמהותיה; ולמרות שהיא מופצת בעיקרה על ידי סמכות, ברגע שהיא נוצרה, היא הייתה גוועת מזמן, אלמלא נולדה מחדש ללא הרף משני אלה."
כיצד הכל מוזז ומבולבל בטענות אלו; כיצד העניין המבולבל מואר מנקודות מבט שגויות. יתרה מכך, האדם שטוען טענות אלו מושפע באופן חזק מהאמונה שדעתו חייבת להיות אמת מחייבת באופן כללי. ראשית, תוכן הרעיונות הדתיים מתבלבל עם תוכן הרגש הדתי. תוכן הרעיונות הדתיים נלקח מתחום העולמות העל-חושיים. רגש דתי, למשל, פחד ואהבה כלפי הישויות העל-חושיות, הופך מיידית ליוצר התוכן, ומתקבלת ללא כל היסוס הטענה שמשהו אמיתי אינו תואם רעיונות דתיים. האפשרות שיכולה להיות חוויה אמיתית של עולמות על-חושיים, אפילו לא נלקחת בחשבון; הרגשות של פחד ואהבה נאחזים במציאות הניתנת על ידי חוויה כזו, כמו, בסופו של דבר, אדם שלא מכיר מים ולא חבר, יחשוב על מים כאמצעי לישועה מאש, או על חבר כמי שיעזור בקרב. בתפיסה כזו, מדע-הרוח מוכרז כפנטזיה, משום שלרגש דתי מותר להפוך ליוצר של ישויות הנחשבות פשוט כלא קיימות. דרך חשיבה כזו חסרה לחלוטין את המודעות לכך שניתן לחוות את תוכן העולם העל-חושי, כשם שאפשרי לחושים החיצוניים לחוות את עולם החושים הרגיל.
הדבר המוזר בדעות כאלה הוא שלעיתים קרובות באמונתן הן נופלות למסקנות שהן מציגות כפוגעניות בעיני מתנגדיהן. לדוגמה, הטקסט של פורל, שהוזכר לעיל, מכיל את המשפט: "האם איננו חיים בצורה אמיתית, חמה ומעניינת פי מאה יותר ב'אני' ובנפש צאצאינו, מאשר בחזיון תעתועים קר וערפילי של גן-עדן היפותטי, עם שירה וחצוצרות היפותטיות לא פחות של מלאכים ומלאכי-עליון כביכול, שאותם איננו יכולים לדמיין ולכן אינם אומרים לנו דבר?" כן, אבל מה הקשר בין זה לאמת, לְמה ש"אדם" מוצא "חם יותר", "מעניין יותר"? אם נכון שחיים רוחיים לא צריכים לנבוע מפחד ותקווה, האם נכון להכחיש את החיים הרוחיים הללו משום שהם נמצאים "קרים" ו"לא מעניינים"? ביחס לאישים כאלה הטוענים שהם עומדים על "קרקע איתנה של עובדות מדעיות", חוקר הרוח נמצא בעמדה שבה הוא אומר להם: איני מכחיש אף אחת מהעובדות שאתם מציגים כגיאולוגיה, פליאונטולוגיה, ביולוגיה, פיזיולוגיה וכו'. כמובן, רבות מטענותיכם בהחלט צריכות להיות מתוקנות על ידי עובדות אחרות. אבל תיקונים כאלה יבוצעו על ידי מדע הטבע עצמו. מלבד זאת, אני אומר "כן" למה שאתם מציגים. לא עולה בדעתי להילחם נגד הספר כשאתם מציגים עובדות. אך העובדות שלכם הן רק חלק מהמציאות. החלק השני הוא עובדות רוחיות, המסבירות את מהלך העובדות החושיות. ועובדות אלה אינן השערות, לא משהו ש"אדם" לא יכול לדמיין, אלא חוויה של מחקר רוחי. מה שאתם מביאים מעבר לעובדות שאתם צופים בהם, הוא, מבלי שתשימו לב לכך, לא יותר מהדעה שעובדות רוחיות כאלה אינן יכולות להתקיים. האמת היא שאינכם מביאים דבר כהוכחה לטענה זו שלכם, מלבד שעובדות רוחיות כאלה אינן ידועות לכם. מכאן אתם מסיקים שהן אינן קיימות, וכי אלה הטוענים לדעת עליהן משהו הם חולמים והוזים. חוקר הרוח לא לוקח דבר, שום דבר, מעולמכם; הוא רק מוסיף לו את שלו. אבל אינכם מסתפקים בהליך זה; אתם אומרים, אם כי לא תמיד בבירור, ש"אדם" רשאי לדבר רק על מה שאנחנו מדברים עליו. אנו דורשים לא רק שאדם יודה בפנינו במה שאנחנו יודעים, אלא אנו דורשים שאדם יכריז על כל מה שאיננו יודעים עליו דבר, כעל רוח רפאים. אי אפשר לעזור למי שרוצה להסתבך ב"לוגיקה" כזו. הוא עשוי להבין את הלוגיקה הזו עם המשפט: "באבותינו האנושיים, ה'אני' שלנו חי ישירות; והוא יחיה גם בצאצאינו הישירים או העקיפים".[4] אבל אסור לו להוסיף: "המדע מוכיח זאת, כפי שהוא עושה בציטוט שצוטט". כי המדע לא 'מוכיח' דבר במקרה זה, אלא האמונה, הקשורה לעולם החושים, מקימה את הדוֹגמה: מה שאני לא יכול לדמיין חייב להיחשב לאשליה; ומי שחוטא נגד טענתי מבצע פשע נגד מדע אמיתי."
כל מי שמכיר את נפש האדם בהתפתחותה, ימצא מובן למדי שהרוחות מסונוורות בתחילה מההתקדמות העצומה של מדעי הטבע, ואינן יכולות למצוא את דרכן סביב הצורות שבהן אמיתות גבוהות הועברו באופן מסורתי. מדע-הרוח מחזיר צורות כאלה לאנושות. לדוגמה, הוא מראה כיצד ימי הבריאה בתנ"ך משקפים דברים הנחשפים לעין הראייה הרוחית.[5] הרוח, הקשורה לעולם החושים, מגלה רק שימי הבריאה הללו סותרים את הישגי הגיאולוגיה וכו'. בהכרה באמיתות העמוקות של ימי הבריאה הללו, מדע-הרוח רחוק באותה מידה מלפטור אותן כ"בדיות מיתיות" בלבד, כמו שהוא רחוק מלהחיל כל סוג של הסברים אלגוריים או סמליים. אולם, כיצד הוא מתנהל אינו ידוע לחלוטין לאלה שעדיין מפנטזים על הסתירה של ימי הבריאה הללו עם המדע. אין גם להאמין שמחקר הרוח שואב את ידיעותיו מהתנ"ך. יש לו שיטות משלו, הוא מוצא את האמיתות באופן עצמאי וללא תלות בכל המסמכים, ואז מזהה אותן בהם. עם זאת, נתיב זה הכרחי עבור מחפשי אמת רבים בימינו. כי הם דורשים מחקר רוחי בעל אופי זהה למדע הטבע. רק כאשר טבעו של מדע-רוחי כזה אינו מוכר, נופלים למבוכה בכל הנוגע להגנה על עובדות העולם העל-חושי מפני ההשפעות המסנוורות של דעות המבוססות לכאורה על מדע הטבע. מצב נפשי כזה חזה אפילו אדם בעל נפש חמה, אשר, עם זאת, לא הצליח למצוא לרגשותיו שום תוכן רוחי-מדעי על-חושי. לפני כמעט שמונים שנה, אדם מסוג זה, שליירמאכר [Schleiermacher], כתב ללוקה [Lücke], שהיה צעיר ממנו בהרבה:
"כאשר בוחנים את מצבם הנוכחי של מדעי הטבע, כשהם מתפתחים יותר ויותר לידע עולמי מקיף, מה הוא מבשר לעתיד, לא אגיד אפילו לתיאולוגיה שלנו, אלא לכריסטיאניות הפרוטסטנטית שלנו? אני חושש שנצטרך ללמוד להסתדר בלי דברים רבים שאנשים רבים עדיין רגילים לחשוב עליהם כקשורים באופן בלתי נפרד למהות הכריסטיאניות. אני לא רוצה לדבר על עבודת ששת הימים, אלא על מושג הבריאה כפי שהוא מתפרש בדרך כלל… כמה זמן הוא יוכל להחזיק מעמד כנגד כוחה של השקפת עולם שנוצרה משילובים מדעיים שאיש אינו יכול להימלט מהם?… מה יעלה בגורלו, ידידי היקר? לא אחיה לראות את הזמן הזה, אלא אוכל ללכת לישון בשלווה; אבל אתה, ידידי, ובני דורך, מה אתם מתכוונים לעשות?"[6]
הצהרה זו מבוססת על הדעה ש"השילובים המדעיים" הם תוצאה הכרחית של העובדות. אם הם…" היו, אז "אף אחד" לא יכול היה להימלט מהם; וכל מי שרגשותיו מושכים אותו לעולם העל-חושי, יכול לאחל שתינתן לו הזכות "ללכת לישון בשלווה" לפני מתקפת המדע על העולם העל-חושי. ניבויו של שליירמאכר התגשם במידה ש"שילובים מדעיים" תפסו תאוצה במעגלים רחבים. אך יחד עם זאת, קיימת כיום אפשרות להכיר את העולם העל-חושי בצורה "מדעית" בדיוק כמו את הקשרים החושיים של העובדות. אלו המכירים את מדע-הרוח, כפי שכבר אפשרי כיום, יהיו מוגנים מאמונות טפלות רבות, אך יוכלו לשלב את העובדות העל-חושיות בהבנתם, ובכך, בנוסף לכל האמונות הטפלות האחרות, גם להיפטר מהאמונה שפחד וצורך יצרו את העולם העל-חושי הזה. כל מי שיוכל להביא את עצמו לאמץ השקפה זו לא יעצור עוד מלהגיע לרעיון שהוא עלול להיות מנוכר למציאות ולמעשיות על ידי עיסוק במדע-הרוח. אז הוא יזהה כיצד מדע-רוח אמיתי אינו מרושש את החיים, אלא מעשיר אותם. באמצעות זה הוא בוודאי לא יובל לזלזול בטלפוניה, טכנולוגיית רכבות וטיולי ספינות אוויר; אך הוא יראה דברים מעשיים רבים אחרים שכיום אינם זוכים להתייחסות, שבהם מאמינים רק בעולם החושים ולכן מזהים רק חלק מהמציאות, לא את כולה.
———————————————————–
- פרופ' אוגוסט הנרי פורל, "חיים ומוות", מינכן 1908, עמוד 5.
Auguste-Henri Forel, 1931-1848, היה מירמקולוג שווייצרי, פסיכיאטר, פילוסוף. נחשב למייסד תיאוריית הנוירון ולאחד ממקימי הסקסולוגיה המודרנית. ↑
- יצא לאור בהמשך בספר בשם: מן הרשימות האקשיות – בעברית יצא לאור בהוצאת תלתן. ↑
- Hermann Ebbinghaus הרמן אבינגהאוס, "Abriß der Psychologie – הרס הפסיכולוגיה".
1909-1850, היה פסיכולוג גרמני, מחלוצי הפסיכולוגיה הניסויית. ↑
- פורל, "לחיות את היום", עמוד 21. ↑
- להרחבה ראו את ספרו של שטיינר: בראשית – סיפור הבריאה המקראי – יצא לאור בעברית בהוצאת חירות. ↑
- 'Theolog. Studien und Kritiken', מאת אולמן ואומברייט, 1829, עמוד 489. ↑