“Das Goetheanum” 1925-1921

רודולף שטיינר

GA36

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל

מאמר מספר 15        1.1.1922

ולדימיר סולוביוב,^[1] מתווך בין מערב למזרח

העובדה שהוצאת הספרים "היום הקרוב", בשטוטגרט, החליטה להציג לציבור את יצירותיו של הפילוסוף הרוסי ולדימיר סולובייב, בתרגום גרמני, תואמת הכרח מסוים בחיים האינטלקטואליים של ימינו. משפע כתביו של סולובייב, פורסם לאחרונה הספר הבא: "שתים עשרה הרצאות על האדם-אלוהים". תורגם מרוסית על ידי הארי קוהלר (שטוטגרט 1921). חייו של סולוביוב הם במחצית השנייה של המאה ה-19, ויצירותיו מתפרסמות בסוף אותה המאה. כיצד החשיבה המזרח-אירופאית מהרהרת בשאלות העמוקות ביותר של הקיום האנושי, כיצד היא מתמודדת עם השאלות החיוניות של זמנה, מתגלה בצורה חיה בהרהוריו של סולוביוב. הוא אישיות שבוחנת לעומק את דרך החשיבה של תפיסות העולם המערביות והמרכז-אירופאיות. הוא מדבר בצורות מחשבה שבהן מבטאים את עצמם גם מיל [Mill], ברגסון, בוטרו ו-וונדט.^[2] אך הוא מדבר בצורה שונה לחלוטין מכולם. הוא משתמש בצורות מחשבה אלו כשפה, אך הוא חושף את חייו הפנימיים של האדם מרוח שונה. הוא מראה שבמזרח אירופה חי עדיין הרבה מאותה רוח, אשר בתחילת האבולוציה הכריסטיאנית הייתה זו של אזורים אירופאים אחרים, אך שם עברה שינוי מוחלט. מה ששאר המערב יכול לתפוס רק מההיסטוריה, שייך לחיים המיידיים במזרח.

סולוביוב מדבר באופן כזה שחשים התעוררות מסוימת של האופן שבו, עד המאה ה-4, הוגי הכריסטיאניות התמודדו עם איחוד ישות הכריסטוס באדם ישוע מנצרת. בדברנו על דברים אלה, כפי שסולוביוב דיבר, נראה שלהוגים של מערב אירופה ומרכזה חסרות כיום כל אפשרויות לחשיבה מושגית.

בנפשו של סולוביוב, שתי חוויות מתקיימות בבירור במקביל: חוויית האב-אלוהים בטבע ובקיום האנושי, ושל הבן-אלוהים, הכריסטוס, ככוח החוטף את נפש האדם מכבלי הקיום הטבעי ומשלב אותה בקיום רוחני אמיתי.

תיאולוגים בני זמננו, במרכז אירופה, אינם מסוגלים עוד להבחין בין שתי החוויות הללו. נפשם מגיעה רק עד לחוויית האב. מהבשורות הם מקבלים רק את ההכרה שישוע-כריסטוס היה מבשרו האנושי של האב האלוהי. עבור סולוביוב, הבן עומד באלוהותו לצד אלוהות האב. האדם שייך לטבע כמו כל הישויות. הטבע, עם כל ישויותיו, הוא תוצאה של האלוהי. כשמטמיעים עצמנו במחשבה זו, אז מביטים אל האב-אלוהים. אך אפשר גם להרגיש שאסור לאדם להישאר בטבע. האדם חייב להתעלות מעל הטבע. אם אינו מתעלה מעל הטבע, הטבע הופך בו לחטא. אם הולכים בדרכי הנפש בכיוון זה, מגיעים לאזורים שבהם מוצאים בבשורה את התגלות בן האלוהים. נפשו של סולוביוב נעה בשני נתיבים אלה. הוא מספק השקפת עולם המתנשאת הרבה מעל הדת הרוסית האורתודוקסית, אך היא כריסטיאנית לחלוטין מבחינה דתית, אם כי היא מתגלה גם כחשיבה פילוסופית אמיתית.

בפילוסופיה של סולוביוב, הדת מדברת; ביצירתו, הדת הופכת לתפיסת עולם פילוסופית. במחשבה האירופית, המקרה היחיד, הנוסף לכך, נמצא אצל סקוטוס אריגנה^[3] במאה ה-9, ולא מאוחר יותר. סקוטוס זה, שחי בפרנקוניה, נתן בספרו "על ארגון הטבע" מבט כולל על טבע העולם והאדם, שבו יש משהו הדומה למה שנושם במחשבותיו וברגשותיו של סולוביוב ועדיין חי במערב. אך באריגנה כבר ניתן לראות את האלמנט של תפיסת העולם המערבית, שעדיין מלא חיים, ואיך אצל סולוביוב הוא דועך. זה עולה מהצגתו לנפש הקורא האירופי, כמו תחיית המתים של רוח המאות הכריסטיאניות הראשונות. חשבו כיצד סולוביוב מתחיל לדבר על הטבע, המוות, החטא והחסד בכותבו: "בנפש האדם ישנן שתי כנפיים בלתי נראות, שתי תשוקות. אלו מרימות את הנפש מעל הטבע. אלו הן התשוקה לאלמוות והתשוקה לאמת כרצון לשלמות מוסרית. תשוקה אחת חסרת משמעות ללא השנייה. חיים בני אלמוות, ללא שלמות מוסרית, לא יביאו לאדם אושר. האדם אינו יכול להסתפק בהיותו בן אלמוות; עליו גם להשיג את הערך לאלמוות זה, על ידי חיים על פי האמת. אך שלמות, גם אינה טובה אם היא תפוג במוות. חיים בני אלמוות, ללא שלמות, יהיו הונאה; שלמות ללא אלמוות, תהיה שקר שערורייתי שיגרום נזק."

סולוביוב מדבר מתוך דרך חשיבה כזו. הוא מעניק לתיאוריו את אופיים המזרחי. על התקופה הנוכחית להרחיב את אופק התודעה. אנשים ברחבי העולם חייבים להתקרב זה לזה. סולוביוב הוא הנציג של המזרח האירופי. הוא יכול לשמש להרחבת חיי הרוח של המערב. הוא עצמו התפתח לחיים אינטלקטואליים אלה, באופן בו הוא מתבטא; אך הוא גם שמר על נפשו המזרחית. עבור אדם מערבי, מפגש איתו פירושו למצוא משהו החושף היבטים משמעותיים של האנושות, אך שאותם האדם המערבי והמרכז-אירופי כבר אינו יכול למצוא, לפחות לא בדרכים שהפכו לנתיבי הידע במאות האחרונות.

המערב והמזרח חייבים למצוא הבנה זה לזה. היכרות עם סולוביוב יכולה לעזור רבות למערב להשיג הבנה כזו.

——————————————————————————-

1. Vladimir Solovyov – ולדימיר סרגייביץ' סולוביוב, 1900-1853, היה תיאולוג כריסטיאני, פילוסוף, משורר, מבקר ומחזאי רוסי. ↑
2. Wilhelm Maximilian Wundt – וילהלם מקסימיליאן ווּנדט, 1920-1832, היה פיזיולוג ופסיכולוג גרמני, אבי הפסיכולוגיה המודרנית, אבי הפסיכולוגיה הניסויית והפסיכולוגיה הקוגניטיבית. ↑
3. John Scotus Erigena, 877-815, ג'ון סקוטוס אריגנה היה פילוסוף, תיאולוג ומשורר אירי. ↑