מכתבי העת: לוציפר ולוציפר-גנוסיס
1908-1903
רודולף שטיינר
GA34
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל
מאמר מספר 18 1 במאי 1908
שאלות חיים – התנועה התיאוסופית – חלק ב'
תיאוסופיה וזרמים אינטלקטואליים עכשוויים
כל מי שמכיר את מהותה של אסכולת המחשבה התאוסופית ואת הסיבות לכך שבימינו היא הפכה לנושאת של הרצאות פומביות, מגזינים, יצירות ספרותיות וכן הלאה, ולא לעניין של דאגה לנפשותיהם של יחידים, יודע גם באיזו מידה עליה להוכיח את עצמה בחיי הרוח של האנושות. מה שעומד בבסיסה נחוץ ככוח פעיל בחיי רוח אלה; והוא לא רק יתקבל על ידה, אלא אף יידרש. עם זאת, זה לא יהיה תלוי בשמות ובכינויים, אלא בעניין עצמו. האם השם "תיאוסופיה" ככינוי לזרם רוחי זה, ייסוג אל הרקע מסיבות מוצדקות, או מתוך דעות קדומות, אין בו חשיבות לאופן החשיבה המדובר ולפעילותו בחיים.
מה שחשוב הוא שאלו המצהירים על דרך חשיבה זו, לא צריכים להיות תחת אשליות כלשהן באשר לקשיים העומדים בדרכם לגבי קבלת רעיונותיהם ורגשותיהם, במיוחד בחיי הרוח של ימינו. יש הרבה בזמננו המקשה על מעגל רחב יותר להבין את טבעה האמיתי של דרך החשיבה התיאוסופית. טבע הדברים הוא שמי שאינו מתעמק בטבע זה, ישפוט את ייחודיותה של התיאוסופיה לפי מה שנראה לו כמאפיין של פעילויות רוחיות כאלה, אותן הוא משלב איתה. לא משנה כמה פעמים יצוין שדרך החשיבה התיאוסופית תהיה בלתי נאמנה לחלוטין ליסודותיה אם תיפול ל"כיתתיות", אלו שאין להם את הרצון לעסוק בה לא יפסיקו לכנות את חסידיה "כת". למשל, מי יעלה על דעתו לכנות 'כת' מספר אנשים שרכשו כמות מסוימת של ידע אודות הטבע? מי ירצה להאשים ב"כיתתיות" חברה שהציבה לעצמה את המשימה לטפח ענף מסוים של ידע טבעי? אבל אותם אנשים השואפים לרכוש באותו אופן אמיתות מסוימות אודות הנפש והרוח יידחו על ידי רבים כ"כת". אלה שעושים זאת לא ירצו להכיר בכך שאנשים המתאחדים כדי לטפח תובנות מסוימות, על חיי הנפש והרוח צריכים לעשות זאת בגישה שאינה שונה מזו שמובילה להיווצרות קבוצת אנשים שמטרתם היא טיפוח אמיתות מדעיות.
ויכוח לא יהיה מועיל במיוחד כנגד דעות קדומות הנובעות מיסודות כאלה. עם זאת, יהיה מועיל להבהיר את הסיבות לדעות קדומות כאלה.
ישנן שלוש סיבות עיקריות לכך שאנשים כיום עשויים לקבל את דרך החשיבה התיאוסופית: הראשונה היא תחושה בריאה מסוימת של האמת בדרך חשיבה זו. השנייה נובעת מכניסה לנתיב המתואר בספרים אלה כדרך ל"רכישת ידע על העולמות העליונים".[1] השלישית היא פילוסופיה קפדנית ההולכת עד לתוצאות האחרונות. הנתיב הראשון יכול להיות דרכם של רבים. אנשים כאלה לא יעסקו בפילוסופיה או בספקולציות רבות; הם לא ירצו להתעמק בהסברים מדעיים של היתרונות והחסרונות. הם יתנו לרגשותיהם המיידיים לפעול על מה שמוצג בתיאוסופיה, ותחושה בריאה זו, שאינה מוכתמת בפילוסופיה ובביקורת מדעית, אומרת להם שמה שמוצג הוא נכון. רבים מאלה שלא הייתה להם הזדמנות או סיבה להכיר תורות פילוסופיות או מדעיות בחייהם, ישתייכו לסוג זה של חסידים תיאוסופיים, אך בשל מצבם הנפשי, הם אינם יכולים להיות מרוצים ממה שיש לעולם להציע מבחינת סיפוק הבנת חידות הקיום הגדולות. אלו ההופכים לתיאוסופים בדרך זו הם, במובן מסוים, החשובים ויקרי הערך ביותר. כאשר המילה "עיוור" משמשת לעיתים קרובות לתיאור מאמינים כאלה, המקבלים תובנות מסוימות ללא בדיקה יסודית, זה דווקא משום שהם אינם מבינים ש"רגש" אנושי זה אינו מבוסס על טעות, אלא על אמת. אדם שחוש הרגש שלו לא נלקח על ידי אינטלקט חכם, אכן מרגיש את האמת. אם התיאוסוף הוא גם שופט אופי, יהיו לו את כל הסיבות להיות מרוצה מאוד מחסידים כאלה של אסכולתו, כי הוא יזהה בהם אנשים בעלי תחושת אמת אמיתית, בריאה ומקורית. הוא לעולם לא ייפול לטעות וידבר על חוסר שיפוט במקום בו הרגש שופט בצורה כה נכונה. יש לומר שזה יהיה לטובת ההווה והעתיד הקרוב אם רבים מאלה אשר, מסיבה זו או אחרת, אינם יכולים להיכנס לנתיב הידע הגבוה יותר וגם אינם מסוגלים לעסוק במחשבה פילוסופית עמוקה יותר, יכירו באמיתות התיאוסופיות מתוך תחושת האמת הבריאה שלהם.
הדרך השנייה מורכבת מרכישת יכולות ידע גבוהות יותר. רבות נאמר על כך במאמרים של כתב עת זה העוסקים בכך. המצב כיום הוא כזה שיותר ויותר אפשרויות ייפתחו להוביל את המחפש האמיתי לפחות לצעדים הראשונים של נתיב זה. עד כמה רחוק אדם יגיע, תלוי בדברים רבים. התנאי הראשון הוא שהמקור שממנו הוא שואב את הוראותיו לידע גבוה יותר הוא מקור נכון וטהור. למחפש כמעט ואין אמצעים אחרים העומדים לרשותו מלבד האמון שהוא יכול להעניק למי שממנו מגיעות הוראות כאלה. רבים עשויים לראות באמון זה דבר מפוקפק. ניתן רק להשיב להם: אם אמון זה מבוסס על רגשות רגועים ושלווים אצל המחפש, אם אין שום תשוקה במובן מסוים, אם אנוכיות לא משחקת תפקיד, אזי הפקפוק נעלם. זהירות היא בהחלט דבר שלא ניתן להמליץ עליו מספיק בתחום זה. כל מי שנתפס על ידי תשוקה פראית לידע גבוה יותר, בהחלט יכול להיות מולך שולל בקלות. כל מי שבודק ברצינות האם שאיפתו נובעת מהחובה של כל אדם להגדיל את יכולותיו ככל האפשר, לא ילך שולל. בכל ההוראות הללו, הקיימות בצדק, יוכל המחפש לרכוש במהרה את התחושה שיש משהו אמיתי וטוב בהוראותיו. למרות שתחושה זו היא אינטימית הרבה יותר מזו הישירה של האמיתות התיאוסופיות שתוארו לעיל, היא יכולה בכל זאת להיות גם מדריך שלא נתון לטעויות.
גורם שני שיש לקחת בחשבון הוא רמת ההתפתחות הרוחית של המחפש. מסיבה זו, אחד יתקדם מהר יותר ואחר לאט יותר. חלקם עשויים לראות במהרה את הסימנים הראשונים, אותם יוכלו לפרש כראָיה לחדירתם לעולמות העליונים; אחרים עשויים להיאבק במשך שנים מבלי לראות דבר כזה. לא יהיה זה נכון לומר שההתקדמות המתאימה תלויה במידת ההתפתחות של המחפש. היא תלויה גם בשאלה האם המקור, שממנו מגיעות ההוראות, מוצא את הדבר הנכון עבור האישיות המדוברת, ובמהירות ההתקדמות שהמורה יכול לקחת אחריות עליה עם המחפש. האחרון תלוי בנסיבות רבות. ובזמננו ישנם דברים רבים המאלצים את המורה לא ללכת רחוק מדי במקרים מסוימים. שכן הוא, מצידו, כפוף לחוק הנוקשה שאסור לו לפגוע באף אחד. לאדם מבחוץ יכול להיות רק מושג קלוש אודות חומרת החוק הזה. אך יש להדגיש שוב ושוב: איש אינו נפגע ממורה אמיתי בתחום זה.
ככל שיותר אנשים מחוגים אלו, המתיימרים להיות תיאוסופים, ייכנסו לנתיב זה, כך ייטב הדבר לדברים רבים בהווה ובעתיד הקרוב. אך אסור שאף אחד יובל אליו על ידי שום דבר מלבד רצונו החופשי והבלתי מעורער. כי מה שהתיאוסופיה חייבת מטבעה לרצות, יכול להיות משמעותי רק עבור אותם מחפשים שחיפושם מתקדם באופן כזה שמתפתחת בהם נאמנות הולכת וגוברת ובלתי מעורערת לידע רוחי והבנה גוברת לטבעם של עולמות הרוח המתפתחים בתוכם. אם, לעומת זאת, מתעוררים חוסר סבלנות ותחושת אכזבה, משום שאדם מאמין שאינו מתקדם מספיק בדרך שבחר, הדבר מזיק למחפש ולאנושות. קל להבין מדוע מתעוררת תחושת אכזבה כזו אצל מישהו המגלה שרעיונות מסוימים שגיבש לגבי התקדמותו, כלל אינם רלוונטיים. ובכל זאת, התקדמות זו אינה צריכה להיות חסרה באמת. היא עשויה להיות נוכחת בצורה מסוימת ולהישאר בלתי מורגשת, על ידי המחפש, במשך זמן רב. לכן, מבלי שחוויות יסודיות מסוימות, גבוהות ומבולבלות, יוערכו בהערכה נמוכה – דבר זה בהחלט לא נעשה על ידי המורה האמיתי – נכון בכל זאת שבמקרים רבים המורה הסודי חייב להעדיף התקדמות בתחומים אחרים על פני התקדמות בחוויות יסודיות גבוהות. התפתחות יכולה להתקדם לעיתים קרובות ביתר ביטחון אם בתחילה חוויות כאלה נעדרות לחלוטין למשך זמן רב; הן בוודאי יגיעו בשלב מסוים. המחפש יבין אז שטוב שהוא צריך היה לחכות להן כל כך הרבה זמן.
השלישי מבין הנתיבים המצוינים הוא שבאמצעות פילוסופיה קפדנית וידע מדעי, אדם מובל לדרך החשיבה התיאוסופית. אמנם, לא ניתן לגלות תגליות בדרך זו בעולמות העליונים. כדי לחקור מה קורה בעולמות אלה, ואילו ישויות קיימות שם, נדרשות יכולות התפיסה העל-חושיות שפותחו על ידי נתיב הידע. אך כאשר דברים נחקרו והועברו על ידי חוקר, אלו שאומנו באופן קפדני בפילוסופיה, יכולים לראות את אפשרותם ונכונותם. הם יוכלו למצוא את כל מה שאפשר לכנות סיבות רציונליות לאמיתות של מה שנחקר בעולמות העליונים. עם זאת, זה דורש פילוסופיה קפדנית באמת, לא כזו שעוצרת באמצע. כי כשם שפילוסופיה מושלמת ומדע קפדני מובילים להכרה בדרך החשיבה התיאוסופית, כך גם מדע שטחי ופילוסופיה לא שלמה מציעים את המכשולים הגדולים ביותר להבנתה. דווקא אלה הם החייבים להכריז על תורת התיאוסופיה כפנטזיות, חלומות, "מיסטיקה" פרועה וכו' וכו'. זה היה כל כך מועיל אם אנשים רבים היו עוסקים בהכשרה קפדנית שכזו בפילוסופיה, אך זה לא המצב כיום. פילוסופיה קפדנית דורשת מסירות חזקה לדברים רבים שיכולים לעורר רק עניין קלוש אצל אנשים רבים. אפילו שדבר כזה מועיל, מעטים יבינו אותו בקלות, ורבים יזנחו די מהר את העניין לאחר צעדי הלימוד הראשונים. או שהם יגלו שהם אינם מאומנים מספיק, או שהם לא יוכלו לגייס את אנרגיית הוויתור. אולי נראה מפתה יותר להגיע לתובנה ישירה על נתיב הידע; אך אין לשכוח שעבור החוקר בתחומי הקיום הגבוהים יותר, עבודת חשיבה רצינית אינה בשום אופן תוספת מיותרת, אלא התמיכה הטובה ביותר שניתן להעלות על הדעת.
אם נשאל כעת את עצמנו כיצד, בתנאים הנוכחיים, מעגלים רחבים יותר מתייחסים לשלושת הנתיבים הללו, המובילים לתיאוסופיה, נהיה מודעים במהרה למכשולים רבים העומדים בדרכה של הבנה בלתי משוחדת.
תחושת האמת הבריאה, שתוארה לעיל, חסרה אצל אנשים רבים משום שהם נמצאים תחת השפעת מה שמוצג לעיתים קרובות כתוצאה של "עובדות מדעיות לחלוטין". גורם נוסף הוא האופן שבו עובדות כאלה מוצגות על ידי אישים וחוגים מובילים. זה לא קל לראות דרך זה. לכן, ברוב המקרים, מובן למדי שכאשר אנשים מאפשרים לתוצאות המדעיות לחלחל לתוכם, מגיעים למסקנה שלנוכח העובדות הוודאיות של המדע, "טענות" התיאוסופיה אינן אלא פנטזיות ו"חלומות פרועים". נכון שמנקודת מבטם, אנשים כאלה צודקים. אך לא פחות נכון הוא שתיאוסופים יהיו משוגעים אם יטענו דברים הסותרים את העובדות המבוססות של המדע. שום אמת תיאוסופית לא יכולה לסתור ברצינות את ממצאי המדע החושי והרציונלי. אך בהצגת תוצאות מדעיות, לא רק העובדות המבוססות מועברות, אלא יחד עם העובדות מועברת לקורא או למאזין דרך חשיבה ספציפית מאוד. זה בהחלט המצב במה שנקרא "הצגות פופולריות" של תוצאות מדעיות. ההישגים המלומדים וה"מדעיים המוקפדים" אינם חפים מכך בשום אופן. המציגים בדרך כלל אינם מודעים כלל למידה שבה זהו המצב. הלומדים והקוראים מודעים לכך עוד פחות. אנשים רבים מאמינים שהם רק מעבירים עובדות, אך הצגתם נשלטת לחלוטין על ידי השקפת עולם המועברת ללומד ולקורא. האחרון מקבל השראה, ועובדה זו רחוקה כל כך מתודעתו, עד שהוא חושב שהוא גיבש שיפוט אך ורק מעובדות. מה שהוא קיבל עם העובדות באמצעות השראה – סוגסטיה היא מילה לא מתאימה, אך כזו שבימינו משתמשים בה רבות – מסוגל לשלול ממנו כל אפשרות לזהות משהו אמיתי בעובדות הנפש והרוח. אם היו חושבים לעומק על מה שנאמר עם דברים אלה, היו אכן מסתכלים על ההוראה והספרות הנוכחיות בעיניים שונות ממה שקורה לעיתים קרובות. היו יודעים שלא רק "חידת העולם" של הקל, אלא גם ייצוגים רבים למדי, שלכאורה לא מזיקים, של עובדות זואולוגיות, בוטניות, גיאולוגיות ואסטרונומיות, למעשה מרכיבים השקפת עולם. רבים לא היו "מוניסטים" תמימים וכו' אלמלא היו העובדות מורכבות באופן זה, ובו בזמן באופן שבלתי מורגש בעבורם.
בנוסף, ישנן הרגשות והתחושות של התקופה. אלה נוטות גם הן לזהות כאמיתי רק את מה שהוא מוחשי וניכר לחושים. אם מישהו הוא אפילו "מומחה" בתחום מסוים, אזי עליו להסתכל מלמעלה על "המפנטז החובבני" וה"נלהב" כפי שחסיד התיאוסופיה יכול להיראות רק לו. (המאמר הבא, "דעות קדומות ממדע כביכול", מדגים את האמיתות הנ"ל באמצעות כמה דוגמאות ספציפיות. מאמר זה נכלל גם הוא משום שהוא נועד לספק תמונה מלאה ככל האפשר של המכשולים העומדים בפני תפיסת העולם התיאוסופית בימינו). כעת, שיפוטים של "מומחים" מגיעים למעגלים הרחבים ביותר באלף ואחת דרכים. וכאשר משהו עובר תחת דגל ה"מדע" כיום, אז מילת מפתח זו לבדה גוברת על כל יכולתו של האדם לשפוט. התיאוסופיה חייבת להתמודד בבירור עם מצב זה. עליה להבין את הסיבות להתנגדויות נגדה. אלו שחוננו בתפיסת עולמם באופן שתואר לעיל, יבקרו לעיתים קרובות את "חוסר השיפוט" של אלו המצהירים על תיאוסופיה רק בגלל תחושת האמת שלהם, ויאמרו שאין להם מושג עד כמה מגוחכת "אמונתם" לנוכח עובדות המדע המבוססות. אין להכחיש שיש כאלה המצהירים על תיאוסופיה, וכאשר הם מתמודדים עם התנגדויות מצד "המדע", הם מתנהגים בצורה מגושמת למדי, אפילו ילדותית. אם כן, זוהי מתנה עבור אלו הרוצים ללעוג ל"אמונות הטפלות" העיוורות של התיאוסופים. אך זה נשאר נכון שנוכח תחושת האמת הבריאה של אנשים רבים, אין משמעות לשיפוטיהם של אלו המתייחסים לתפיסת עולמם "המבוססת מדעית". ברגע שנלמד להציג רק את העובדות שניתן לתפוס על ידי החושים ואת תוצאותיהן הרציונליות, נכיר גם בכך שידע אמיתי של הטבע יכול לספק את הבסיס המושלם לתיאוסופיה.
לעת עתה, המצב גרוע ביותר עבור החוגים המשכילים באמת וחסידיהם. מה שעוטף אותם בדעות קדומות זה לא העובדות שהם חוקרים ושגילויין הן ברכה לאנושות, אלא דרך החשיבה ותפיסת העולם המקובלת בחוגים אלה. זה כך במידה כזו שלא רק שגישה של חבר בחוגים כאלה היא פשרנית, אלא שהיא למעשה בלתי אפשרית לחלוטין. אין צורך להחיל סטנדרט ביקורתי קשה על עובדות כאלה. עדיף לנסות להבין אותן כתופעה הכרחית של התקופה. אז תדעו שרבים, בגלל ההקשר הרוחי בו הם נמצאים, אינם יכולים אלא לדחות את התיאוסופיה בתוקף. זה כלל לא נאמר בהתייחס לאלה המגיעים לדחייה כזו משיקולים חיצוניים, אלא הכוונה היא לאותן נפשות רבות, כנות מיסודן, אשר עם שיפוטן הן אסירות של ההקשר הרוחי שלהן.
עבור הנתיב המכונה נתיב הידע, הָבנתם של אנשים רבים חייבת להיות מוגבלת בהכרח. שכן כל מה שנאמר בימינו על "הגבולות ההכרחיים" של הידע האנושי מכוון נגדו. יש דיבורים רבים על התפתחות, אבל כאשר מישהו אומר שכוחות הידע שיש לאדם ברמתו הנוכחית אינם סופיים, אלא שניתן לפתח אותם באופן מודע לרמה גבוהה יותר, אזי אמירה כזו נתקלת בספק מוחלט או באדישות. אנשים תמיד ינסו לקבוע מה האדם מסוגל לזהות לפי מידת יכולותיו; רבים אינם רוצים להודות בכך שהוא יכול לחדור לעולמות חדשים על ידי הגדלת יכולות אלה. התיאוסוף בוודאי לעולם לא יטען שהיכולות אליהן מתייחסים רבים מיריביו יכולות לחדור לעולמות גבוהים יותר; אך הוא יודע שאפשרי לאדם לעורר בעצמו יכולות כאלה, המובילות לעולמות אלה. רבים מבני זמננו רואים בכך יהירות וגאווה עצמית כאשר מישהו מדבר על היכולת לחדור לעולמות על-חושיים. אבל האם זו יהירות לדבר על מה שניתן לתפוס בתנאים מסוימים, או שמא לא כדאי לכנות זאת יהירות כאשר מישהו רואה זאת כמובן מאליו שכל מה שהוא לא יודע, או לא רוצה לדעת, הוא שטויות ופנטזיה? תיאוסופיה יכולה רק לנקוט בעמדה שאין להחליט לגבי מה שלא יודעים.
גם הדרך השלישית לתיאוסופיה מציגה קשיים גדולים בזמננו. קשיים אלה הם הקשים ביותר לדבר עליהם, משום שמה שצריך לומר יכול בקלות רבה מדי להתפרש כהשערה. היינו מעדיפים לשתוק לגבי נקודה זו, אלמלא היה זה מועיל, אפילו הכרחי, להצביע מדי פעם על העובדות בכיוון זה. החינוך הפילוסופי של זמננו אינו בשום אופן גבוה או מושלם. ישנן סיבות רבות לכך. הפילוסופיה שלנו עֲקָרָה מבחינת חשיבה חופשית, היכולה להתעמת עם עובדות החוויה החושית בשיפוט עצמאי. היא עמוסה בחרדה, שהפילוסופים אינם מודעים לה, לאבד את הקרקע הבטוחה תחת רגליהם. היא מחפשת בכל מקום תמיכה ויסודות להצהרותיה, אך לא כאלה שניתן למצוא אותן בעובדות פנימיות מסוימות של מחשבה המייצרת את עצמה ונותנת לעצמה את ודאותה. אין להכחיש שפֹּה ושם ניתן למצוא כמה התחלות נעימות. אך רוח התקופה מכבידה ביותר על החשיבה הפילוסופית. חולשת גישה עכשווית זו, היא של אי פתיחת מקורות הוודאות בתוך האדם, אלא מתן ודאות על ידי משהו הניתן מחוץ לאדם. במדעי הטבע זה יכול להיות ברכה במובנים רבים, משום שפילוסופיה לא ממושמעת יכולה בקלות להוביל להתלהבות; אבל עבור הפילוסופיה, גישה זו משתקת. העניין גרוע לחלוטין במקרה של חקירות אפיסטמולוגיות. כיום רודפים אחריהן בהתלהבות רבה, ואף ביתר שאת בעשורים האחרונים. אבל מצב נפשי בריא לא יכול להתעורר בהן, כל עוד לא עוברים מעל הדעה הקדומה שהאדם חי רק בייצוגים שלו, ושאלו אינם סופגים מציאות אובייקטיבית. זה משהו מפלצתי עבור אפיסטמולוגים רבים, אך יש לומר: השיפוט ששום דבר מהמציאות לא נכנס לרעיון, דומה לדבר הבא: שום דבר מהמתכת של החותם לא נכנס להטבעה בשעוות האיטום. בוודאי ששום דבר מחומר החותם לא נכנס לטביעת החותם; אבל את מה שחשוב ניתן לראות במלואו בהטבעה. זה דבר דומה עם עולם הרעיונות האנושיים. ניתן למצוא דרכם את כל העולם, על כל סודותיו, אם לא מוטעים מלכתחילה על ידי העובדה, שהיא ללא ספק נכונה אך חסרת משמעות, ש"השולחן כשלעצמו" אינו נכנס ל"רעיון" של השולחן. (ב"פילוסופיה של החירות"[2] שלי ניתן לקרוא תיאורים ממצים של דברים אלה.) למרבה הצער, נכון לחלוטין שהפילוסופיה האופנתית כיום אינה מתאימה במיוחד להוביל לתיאוסופיה. וכל מי שנמצא תחת סמכותה של פילוסופיה זו, יש לו רק מכשול בדרך להבנת העולמות העליונים.
העובדה האחרונה בפרט רעה לתיאוסופיה. שכן בכך היא מופיעה כמי שרוצה למרוד בכל התופעות המדעיות הלגיטימיות של התקופה. אך לא יכול להיות דבר טוב יותר עבור התיאוסופים מאשר להיות מסוגלים להצביע בכל מקום שבו יש משהו להכרה ולאישור המלאים שלהם. ייעודה של התיאוסופיה הוא כלל לא להתנגד; עליה להימנע מכך כל עוד היא יכולה. אלו שיסתכלו מקרוב גם יזהו בקלות שתיאוסופיה אמיתית נותנת רק דברים חיוביים ואינה רוצה לשחק את תפקיד היריב בשום מקום. אך היא אינה יכולה לעצום את עיניה לעובדה שעצם טבעה אומר שהתנגדויות מסוימות תתעוררנה ממצבי הרוח של התקופה. על התיאוסופיה לאפיין בשלווה את המתנגדים הללו בדרכם שלהם. אם לא תעשה זאת, חלק גדול מעבודתה יישאר חסר תועלת; שכן המתנגדים הטבעיים, בצדק, יאמינו שהתיאוסופים הם אנשים לא-ארציים, שלא מבינים דבר מההפרכות הוודאיות של "טענותיהם". התיאוסופיה לא הייתה צריכה להתעסק באמונה זו כשלעצמה אם הייתה זו רק עניין של הפרכה תיאורטית. אפשר להשאיר זאת לחלוטין לעצמו. מה שחשוב, עם זאת, הוא לפעול בעיניים פקוחות ולארגן את העבודה באופן כזה שלא תתקדם באופן חסר תועלת בגלל ההתנגדות שעלתה על ידי הרגישויות והדעות הקדומות של ימינו.
—————————————————————
- כיצד קונים דעת העולמות העליונים? – יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל. ↑
- יצא לאור בעברית בהוצאת ניצת השחר. ↑