אוסף מאמרים אודות אנתרופוסופיה מכתב-העת: הגתאנום
“Das Goetheanum” 1925-1921
רודולף שטיינר
GA36
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל
מאמר מספר 13 26.3.1922
ועידת גֶּנוּאָה[1]: "הכרח"
אפילו אלה הרואים בוועידת גנואה "הכרח", אינם מצפים ממנה ליותר מדי. שכן לאור הבלבול העמוק בענייני הציבור האירופי, הם חשים שמה שצריך לעשות, למען התאוששות העולם, חייב להתבצע בצורה שונה לחלוטין מאשר בוועידות. הם חשים זאת, גם אם הם חושבים שוועידות שמטרתן להביא להתאוששות זו, הן "הכרח".
זה נעוץ בסתירה העמוקה הקיימת כיום בין מה שנקבע בתודעתם של אנשים מסוימים, מתוך היחסים בין מבני המדינה לבין האינטרסים האמיתיים של האנשים המאכלסים מבני מדינה אלה. אנשים חושבים על סמך תוצאות האירועים הפוליטיים בעשורים האחרונים, ויש להם אינטרסים שכבר מזמן גברו על תוצאות אלה. אינטרסים אלה, דורשים הבנה של החיים, שטרם נמצאה. אנשים מדברים על הבנה שהם התרגלו אליה. הבעיות הרוחניות, המשפטיות והכלכליות, המרעידות את העולם כיום, אינן נתפסות על ידי רעיונות שיש להם סיכוי שידונו בהם בכנס.
דוגמה לאמת זו, שהיא משמעותית להווה, היא הציפייה באירופה בנוגע להשתתפותם של האמריקאים בוועידת גנואה. הדבר בא לידי ביטוי בעובדה שנשמעים קולות, מעבר לאוקיינוס האטלנטי, לפיהם אין הם רוצים להתערב בענייני אירופה, עד שהאירופאים יכניסו לראשונה קצת סדר לביתם. אירופה אינה יודעת מה לעשות עם עצמה; ואמריקה תדע מה לעשות למען אירופה כאשר אירופה עצמה תדע.
הכל יהיה תלוי בהבנה שהעולם נפל לחד-צדדיות בכך שהתמקד רק בנושאים הכלכליים. הדבר נעשה משום שאלה הנושאים הדחופים ביותר. מיליוני אנשים במזרח גוועים ברעב. מכיוון רוסיה, הציוויליזציה מאוימת על ידי מחלה שהמילים חלשות מכדי לבטא אותה. כמובן, לנוכח סבל אנושי שכזה, כל דיון נראה בהתחלה כאמצעי זול לאיסוף מידע; רק עזרה ישירה מתאימה. אבל זה פשוט המצב בחיי האדם, שסיוע לרעות הגדולות לא יכול להתרחש ללא הכרה בסיבותיהן. והסיבות לאומללות העולמית הנוכחית, טמונות במצבם הרוחני של האנשים.
(כדי להימנע מחוסר הבנה, יש לומר דברים שנלקחים כמובן מאליו כיום. לכן, אני ממהר להוסיף שאני כמובן לא מדבר על מצבם הרוחני של אלו הגוועים ברעב ברוסיה.)
אדם שאינו משוחד, לא יטען כי ניתן לייחס את סיבת המשבר העולמי הנוכחי לטבע. היא טמונה באופן שבו אנשים מתייחסים למה שהטבע נותן להם. היא טמונה ביחסים בין האנשים. ויחסים אלה הם תוצאה של האופן שבו אנשים חושבים ומרגישים. הם נשענים על תוכן התודעה האנושית. האופן שבו אנשים פועלים, זה למען זה, תלוי, בסופו של דבר, באופן שבו הם חווים את העולם במעמקי נפשם.
אוריינטציה כלכלית גרידא, בענייני העולם, תמיד תתעלם מאמת משמעותית זו. השאלות הכלכליות של ההווה, הן בו-זמנית חברתיות, במובן שהן אנושיות כלליות. אי אפשר להסתדר בלי שיהיה לך לב למה שבאמת אנושי. אך שוב ושוב, אנו נופלים חזרה ל"חוסר הלב" הזה. הכלכלנים התרגלו לדרך חשיבה המחשבת ייצור, מחזור סחורות וצריכה, כאילו כל זה בוצע על ידי מנגנון שניתן לכוונו. אולם בכל זה מעורבים בני אדם חיים ומרגישים. בתיאוריה, כולם מודים בכך כמובן מאליו. אולם בפועל, זה לא נוהג אמיתי, אלא רק שגרה, כאשר מקימים או מנהלים עסק, ומחשבים תוך אי-הכללת חיי אדם אמיתיים. מסכמים את המספרים, אשר בסופו של דבר אמורים להראות את הרווחיות המספרית הטהורה של העסק.
אבל איך צריך לעשות זאת אחרת? כך תמיד תתנסח השאלה, על ידי אלה שמבלבלים בין שגרה לפרקטיקה. אך עליהם לקבל את התשובה מהתוצאות שיש לדרך החשיבה שלהם בחיי האדם. הם לא רוצים לקבל אותה, כל עוד נראה שהחישובים שלהם מוצדקים בזכות ההצלחות המתלוות. אז הם כבר לא מקשרים כישלונות נוספים בחיי האדם, עם דרך החשיבה שלהם. זוהי הסיבה שהשאיפה לחיים ציבוריים בריאים, לא מוצאת תמיכה בקרב אנשי העולם הכלכלי.
ניתן לראות זאת בעניינים קטנים; אבל זה התפשט לטיפול בענייני העולם הגדולים. מחשבים בכנסים, והחישובים אינם קשורים למה שאנשים מרגישים וחווים. זוהי הסיבה שתוצאות החשבונאות אינן הופכות למציאות. זוהי הסיבה שאירופה לא יודעת מה לעשות עם עצמה. זו הסיבה שאמריקה מחכה עד שאירופה תשלים עם עצמה, כי לעת עתה היא לא יודעת איך להתערב באירופה. עם זאת, ברגע שאירופה תעשה את מה שאמריקה מחכה לו, השאלה תקבל גוון שונה. וגוון זה צריך להפוך למציאות, כי אירופה צריכה למצוא את הכוח לעזור לעצמה.
כנסים אינם יכולים להיות מקום הולדתם של רעיונות שיביאו אושר לכל האומות, אלא לכל היותר אמצעי להגיע להבנה של רעיונות קיימים, השונים במקצת זה מזה. איכות הכנס תלויה במה שהמשתתפים מביאים איתם. כי אם הם לא מביאים דבר, הם לא יכולים להביא דבר הביתה. כיום יש צורך, קודם כול, לראות מה חסר בבית. אם זה מושג, אזי התקדמות לקראת הבנה תבוא בעקבותיו.
לפני שזה יתממש, ה"צרכים" ישחקו תפקיד מרכזי; אך "צרכים" אלה יהיו לא מציאותיים. תובנה זו תצטרך להגיע לא רק לאלה המעורבים ישירות בחיים האינטלקטואליים, אלא גם למעגלים הכלכליים. כיום, בייחוד השאיפה להתאוששות בחיי הכלכלה, חוזרת גם עליהם. מחשבות כאלה, חייבות לעלות על דעתו של כל מי שמסתכל על הציפיות שרבים מקשרים כעת לגנואה, בדיוק כפי שעשו עם מספר הכנסים המרשים שקדמו לגנואה. הדיונים בשאלה האם ומתי להיפגש בגנואה, אינם מבשרים טובות. הם מרמזים שאנשים, או שאין להם מה להביא לשולחן, או שאינם רוצים להביא דבר.
———————————————————-
- עיר נמל בצפון-מערב איטליה. ↑