מכתבי העת: לוציפר ולוציפר-גנוסיס

1903-1908

רודולף שטיינר

GA34

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל

לספר ראו כאן

מאמר מספר 14 ינואר 1906

מדע-הרוח והשאלה החברתית

כשמסתכלים בעיניים פקוחות על העולם בזמן הנוכחי, נתמודד כל הזמן עם מה שמכונה השאלה החברתית. מי שלוקח את החיים ברצינות צריך לשקול בדרך כלשהי מה כרוך בשאלה זו. מובן מאליו שדרך חשיבה שהתחייבה לקדם את האידיאלים הגבוהים ביותר של האנושות צריכה להשלים איכשהו עם הדרישות המופיעות בחיי החברה. דרך החשיבה הנהוגה על ידי מדע-הרוח מתכוונת לעשות זאת בדיוק לגבי הזמן הנוכחי. לכן זה רק טבעי אם עולות שאלות לגבי היחס של מדע-הרוח לשאלה החברתית.

כעת, זה עשוי להיראות בהתחלה כאילו למדע-הרוח אין דבר ספציפי לומר אודות שאלה זו. מה שמאפיין אותו יותר מכל הוא העמקת חיי הנפש והתעוררות יכולת הראייה אל תוך עולם הרוח. גם אלו שיש להם רק היכרות שטחית עם הרעיונות שמקדמים דוברים וכותבים, שיצירתם מבוססת על מדע-הרוח, יכולים באמצעות התבוננות בלתי משוחדת, להעניק הכרה לשאיפה זו. אולם קשה יותר לראות שלחתירה זו יש משמעות מעשית בזמן הנוכחי. בפרט לא קל לראות את הקשר של מדע-הרוח עם השאלה החברתית. מישהו בהחלט יכול לשאול כיצד הוראה כזו יכולה לשפר את התנאים החברתיים הרעים שלנו על ידי הוראה שעניינה התגשמויות חוזרות, קארמה, עולם על-חושי, מקור האדם וכן הלאה. נדמה שצורת חשיבה כזו מנותקת מכל המציאות, בעוד שלמעשה יש כעת צורך הכרחי לכל אחד לקחת את כל חשיבתו בידיו כדי לעשות צדק עם המשימות שמציאוּת החיים הארצית מציבה בפנינו.

כעת ניקח שתיים מתוך השקפות רבות ביחס למדע-הרוח שבהן אנו נתקלים בהכרח כיום. האחת היא שמדע-הרוח נתפס כביטוי של פנטזיה בלתי מבוקרת. זה רק טבעי שנקודת מבט כזו תתקיים. פחות מכל זה צריך להיות בלתי נתפס למי שמתאמץ לפי שיטת מדע-הרוח. כל שיחה המתקיימת בנוכחות אדם כזה, כל מה שמתרחש סביבו, המביא אושר ושמחה לאדם, כל זה יכול ללמד אותו שהוא עושה שימוש בשפה שעבור רבים חייבת להיות די מגוחכת. עליו כמובן להוסיף להבנה זו של סביבתו את הוודאות המוחלטת שהוא בדרך הנכונה. אחרת הוא בקושי יוכל להחזיק מעמד כשהוא נהיה מודע להתנגשות בין רעיונותיו לאלה של אחרים השייכים לחלק המשכיל והחושב של האנושות. אם יש לו את הבטחון הנדרש, אם הוא יודע את האמת ומשקלן של דעותיו, הוא יכול לומר: אני יודע היטב שבזמן הנוכחי אני יכול להיחשב כמוזר ואני יכול לראות מדוע זה כך, אך האמת לבטח תנצח, גם כאשר צוחקים עליה ולועגים לה. ההשפעה שיש לה אינה תלויה בהשקפות שיש לאנשים לגביה, אלא ביסודות שלה.

ההשקפה האחרת המשפיעה על מדע-הרוח היא שלמרות שמחשבותיו עשויות להיות יפות ומספקות, הן באמת חלות רק על חיי הנפש הפנימיים ואינן יכולות להיות בעלות ערך כלשהו עבור מאבק החיים היומיומי. גם מי שפונה לידע מדע-הרוח כדי לספק את צרכיו הרוחיים, יכול בקלות יתרה להתפתות ולומר: עולם הרעיונות הזה, אינו יכול לומר לנו דבר על אופן ההתמודדות עם צרכים חברתיים וצרכים חומריים. אבל דעה זו מבוססת על הערכה שגויה לחלוטין של עובדות החיים האמיתיות ובפרט על אי ההבנה לגבי פירות הדרך שבה מדע-הרוח מסתכל על דברים.

למעשה, השאלה היחידה הנשאלת היא: מה מלמד מדע-הרוח? כיצד ניתן להוכיח את מה שהוא מלמד? ואז, מה שאנשים מבקשים למצוא בו, נמצא בתחושת הסיפוק שמעניקה ההוראה. שום דבר לא יכול להיות טבעי יותר. כי קודם כל עלינו לרכוש תחושה לאמיתות של האמירות שאנו פוגשים. אך מה שבאמת עלינו לחפש, את הפרי האמיתי של מדע-הרוח, לא ניתן למצוא על ידי כך. שכן זה מתבטא רק כאשר אלה הנוטים למדע-הרוח מתמודדים עם משימות בחיים המעשיים. זה תלוי אם מדע-הרוח עוזר להם לקחת את המשימות הללו בתבונה ובהבנה כדי לחפש דרכים ואמצעים לפתור אותן. אם עלינו לעבוד ביעילות בחיים, עלינו קודם כל להבין את החיים. כאן אנו מגיעים ללב העניין. כל עוד אנו רק שואלים: מה מלמד מדע-הרוח, נמצא את הוראתו "מרוממת" מדי לחיים המעשיים. אך אם נפנה את תשומת לבנו ללימודים שעוברים החשיבה והרגש שלנו, באמצעות הוראה שכזו, אז נפסיק להעלות התנגדות כזו. עד כמה שזה ייראה מוזר בראייה שטחית, בכל זאת נכון הדבר שהרעיונות של מדע-הרוח, גם אם הם עשויים להיראות כאבודים בעננים, יוצרים יכולת להתנהל באופן תקין בחיי היומיום. מדע-הרוח מחדד את הבנתנו לגבי הדרישות שהחיים החברתיים דורשים, בזכות זה שהוא מוביל את הרוח לגבהים הזוהרים של העל-חושי. עד כמה שזה עשוי להיראות פרדוקסלי, זה בכל זאת נכון.

אראה זאת על ידי דוגמה. לאחרונה הופיע ספר מעניין ביותר בשם 'כעובד באמריקה'.^[1] המחבר הוא חבר מועצה ממשלתית מסוימת בשם קולב שלקח על עצמו לבלות מספר חודשים כעובד רגיל באמריקה. על ידי כך הוא רכש שיקול דעת אודות החיים ואודות בני אדם, שככל הנראה ההשכלה, שהובילה לכהונתו במועצה, לא הצליחה להעניק לו, וגם לא החוויות שחווה בתפקידו ובשאר התפקידים שהוא מילא לפני היותו חבר מועצה. במשך שנים הוא מילא תפקיד אחראי יחסית, ורק לאחר שעזב אותו וחי תקופה קצרה בארץ רחוקה, למד להכיר את החיים בצורה כזו, שהצליח לכתוב בספרו את המשפט הבא הראוי לציון: "כמה פעמים שאלתי בזעם מוסרי כשראיתי אדם בריא מבקש נדבות: למה הנבל לא עובד? עכשיו ידעתי. כן, בפועל הדברים שונים ממה שהם נראים בתיאוריה, ואפילו את ההיבטים הכי לא נעימים של הכלכלה הפוליטית אפשר לנהל בצורה נסבלת ליד שולחן העבודה". כעת אין כאן כוונה ולו שמץ של יצירת אי הבנה. יש לתת את מלוא ההכרה האפשרית לאדם המשכנע את עצמו לעזוב את תפקידו הנוח בחיים ולעבוד קשה במבשלה או במפעל אופניים. ההערכה הרבה המוענקת למעשה זה מודגשת מאוד על מנת להימנע מהרושם שאנו עומדים להתמסר לביקורת שלילית כלפיו. אך לכל הרוצה לראות, ברור לחלוטין שכל ההשכלה והידע שצבר נכשלו מלתת לו את האמצעים לשפוט את החיים. הבה ננסה להבין מה משתמע בהודאה זו: אנו יכולים ללמוד את כל מה שעושה אותנו מסוגלים לנקוט עמדה חשובה יחסית, ויחד עם זאת אנו יכולים להיות די מבודדים מהחיים שאנו אמורים להשפיע עליהם.

האם זה לא כמו ללמוד בבית ספר להנדסה ואז, כשעומדים בפני בניית גשר, לא לדעת על כך דבר? אבל לא, זה לא ממש כך. אדם שלא למד כראוי על בניית הגשרים, חולשותיו יתבררו לו במהרה עם תחילת העבודה בפועל. הוא יוכיח את עצמו כחסר יכולת ויידחה בכל מקום. אבל אדם שאינו מוכן מספיק בחיי החברה, לא יגלה את החולשות שלו כל כך מהר. גשרים שנבנו בצורה גרועה קורסים, ואפילו בעלי הדעות הקדומות ביותר יבינו שהבנאי היה כושל. מה שמקולקל בחיי החברה מתגלה רק בסבלם של אלה שחייהם תלויים בו. זה לא קל להבחין בקשר בין הסבל לסוג זה של התחבטויות כמו לקשר בין קריסת הגשר לבין בונה חסר יכולת. "אבל", יגיד מישהו, "מה כל זה קשור למדע-הרוח? האם מדען-הרוח באמת מאמין שתורתו הייתה עוזרת לחבר המועצה קולב להבין טוב יותר את החיים? איזה תועלת תהיה לו אם ידע משהו אודות התגשמויות חוזרות, קארמה וכל העולמות העל-חושיים? אף אחד לא ירצה לטעון שרעיונות אודות מערכות פלנטריות ועולמות עליונים היו מאפשרים לחבר המועצה להימנע מהצורך להודות יום אחד שאפשר לנהל את ההיבטים הכי לא נעימים של הכלכלה הפוליטית על שולחנו". מדען-הרוח יכול באמת רק לענות – כפי שעשה לסינג במקרה מסוים: "אני במקרה ה'אף אחד' הזה, ואני מתעקש על כך." רק שזה לא אומר שההוראה אודות "התגשמויות חוזרות", או ידע על "קארמה" מאפשרת לאדם לפעול בדרך הנכונה בחיי החברה. באופן טבעי זה יהיה נאיבי.

זה כמובן לא יהיה טוב להפנות את אלה המיועדים להיות חברי מועצה לתורה הסודית של בלבצקי במקום לשלוח אותם לשמולר, וגנר או ברנטנו באוניברסיטה. זה תלוי בשאלה: האם תיאוריה של כלכלה פוליטית, שמקורה במדען-הרוח, תהיה כזו שאפשר לנהל אותה היטב ליד שולחנו, אבל תאכזב אדם בחיים האמיתיים? זה לא יהיה המצב. מתי תיאוריה לא יכולה לשרוד? כאשר היא מופקת באמצעות חשיבה שאינה מאומנת לחיים. כעת, תורת מדע-הרוח היא בדיוק חוקי החיים האמיתיים, כמו תיאוריות החשמל עבור בית חרושת למכשירים חשמליים. בהקמת מפעל כזה, עלינו להכיר תחילה תיאוריות על חשמל. וכדי לעבוד בחיים עלינו להכיר את חוקי החיים. תורת מדע-הרוח אולי נראית רחוקה מהחיים, אך למעשה היא בדיוק ההיפך. בראייה שטחית היא נראית מנותקת מהעולם; להבנה אמיתית, היא חושפת את החיים. לא רק מתוך סקרנות אנו פורשים ל"מעגל רוחי-מדעי", כדי להשיג כל מיני מידע "מעניין" על העולמות שמעבר, אלא אנו מאמנים את החשיבה, הרגש והרצון שלנו אודות "חוקי הקיום הנצחיים" כדי להיכנס לחיים ולהבין אותם בצורה ברורה. תורת מדע-הרוח היא דרך עקיפה לחשיבה, שיפוט ורגש על פי החיים. התנועה למדע-הרוח לא תהיה מכוונת נכון, עד שזה יתממש במלואו. פעולה נכונה נובעת מחשיבה נכונה, ופעולה לא נכונה נובעת מחשיבה שגויה או מחוסר חשיבה. אם אנחנו מאמינים שאפשר להביא משהו טוב בתחום החברתי, אנחנו חייבים להודות שזה תלוי ביכולות האנושיות. עבודה באמצעות הרעיונות של מדע-הרוח מביאה לעלייה ביכולות הדרושות לעבודה בחיי החברה. בהקשר זה, זה לא רק עניין של אלו מחשבות אנו רוכשים באמצעות מדע-הרוח, אלא לְמה הופכת להיות חשיבתנו דרכו.

כמובן שיש להודות שבתוך החוגים של אלה שלמדו את מדע-הרוח, אין כל כך הרבה מה להראות עד כה. גם לא ניתן להכחיש שרק מסיבה זו יש למי שמחוץ למדע-הרוח את כל הסיבות לפקפק במה שהושג כאן. אך אסור גם להתעלם מכך שהתנועה למדע-הרוח, כפי שהיא כרגע, נמצאת רק בתחילת עבודתה. התקדמותה הנוספת תהיה בכניסה לכל תחומי החיים המעשיים. אז נראה, למשל, בכל הנוגע ל"שאלה החברתית" שבמקום תיאוריות "שניתן לנהל היטב על השולחן" יהיו רעיונות שיתנו לנו תובנה ויכולת להגיע לשיפוטים חסרי דעות קדומות לגבי החיים ולעורר את רצוננו לפעולה כזו שתביא רווחה וברכה לאחינו בני האדם. ישנם אנשים שיגידו שהמקרה של קולב מראה שיהיה מיותר להתייחס למדע-הרוח. יהיה רק צורך שכאשר הם מכינים את עצמם לעיסוק מסוים, אנשים ילמדו לא רק תיאוריות בלימודיהם, אלא יישמו את התיאוריות בחיים באמצעות הכשרה מעשית כמו גם תיאורטית. כי ברגע שקולב הסתכל על החיים, מה שלמד הספיק כדי לשנות את דעותיו. לא, זה לא מספיק, כי החוסר טמון עמוק יותר מזה. אם מישהו רואה שההשכלה הבלתי מספקת שלו רק מאפשרת לו לבנות גשרים שקורסים, זה לא אומר שהוא כבר רכש את היכולת לבנות גשרים שאינם קורסים. קודם כל עליו לעבור הכשרה מכינה שבאמת מתאימה. כאשר יש לנו תיאוריה לא מספקת לגבי חוקי החיים הבסיסיים, כמובן שרק התבוננות על התנאים החברתיים לא תמנע מאיתנו לומר למי שאינו עובד: "מדוע הנבל לא עובד?" אנחנו יכולים להבין מהתנאים למה אדם כזה לא עובד. אך האם זה אומר שלמדנו כיצד יש לקדם תנאים שבהם בני אדם יכולים לשגשג? אין ספק כי לא ניתן לשפוט את כל האנשים בעלי הכוונות הטובות שחשבו על תוכניות לשיפור חלקו של האדם לפי מה שעשה חבר המועצה קולב לפני מסעו לאמריקה. כולם בוודאי היו משוכנעים, לפני שמשלחת כזו יצאה, שניתן לפטור כל מי שמסתדר רע, במשפט: "למה הנבל לא עובד?" האם לכן כל תוכניותיהם לרפורמה פוריות? לא, כי לעיתים קרובות הם סותרים זה את זה. לכן יש לנו את הזכות לומר שלתוכניות הרפורמה החיוביות, שהיו ליועץ קולב לאחר המהפך שעבר, לא יכולה להיות השפעה רבה. זוהי טעות של ימינו שכל אחד מחשיב את עצמו מסוגל להבין את החיים, גם כאשר הוא לא טרח, ולוּ את הטרחה הקטנה ביותר, להתמודד עם חוקי החיים היסודיים; וכאשר לא אימן לראשונה את חשיבתו לראות את הכוחות האמיתיים הפועלים בחיים. יתר על כן, מדע-הרוח הוא אימון לשיפוט אמיתי של החיים, מכיוון שהוא מגיע לשורשי החיים. אין טעם בהבנה שהתנאים מביאים את האדם למצבים שליליים בחיים, שבהם הוא נמצא. עלינו להכיר את הכוחות שבאמצעותם ניתן ליצור תנאים נוחים. המומחים שלנו בכלכלה פוליטית יכולים לעשות זאת בדיוק כמו שמישהו יכול לחשב, מבלי שידע את לוח הכפל. לא תעזור לו עצם ההתבוננות בשורות רבות של מספרים המונחות לפניו. אם המציאות תוצב לפני מישהו שלא מבין דבר בכוחות הבסיסיים של החיים החברתיים, אזי לא משנה עד כמה יהיה חודר מבטו המתאר את מה שהוא רואה, הוא לא יוכל לעשות דבר מהאופן שבו כוחות החיים החברתיים מתקשרים לרווחתו או לרעתו של האדם.

דרך הסתכלות על החיים, המובילה למקורות החיים האמיתיים, היא הכרחית בזמן הנוכחי. מדע-הרוח יכול להיות בדיוק כזה. היינו מתקדמים הרבה יותר אם על כל אלה הרוצים לגבש דעה באשר ל"צרכים חברתיים" היה לעבור את ההוראה אודות החיים הנמצאת במדע-הרוח. ההתנגדות האומרת שמי שלומד את מדע-הרוח רק "מדבר" ולא "פועל", אינה תקפה יותר מזה האומר שדעות מדע-הרוח עדיין לא נבדקו, ולכן לא נחשפו כפי שנחשפה התיאוריה המעורפלת של קולב. להתנגדות הראשונה אין משמעות כי מטבע הדברים לא ניתן "לפעול" כל עוד דרכי הפעולה חסומות. הדבר דומה לאדם שיש לו ניסיון רב בהתמודדות עם אנשים ויודע מה אב צריך לעשות כדי לגדל את ילדיו, אך הוא לא יוכל "לפעול" אלא אם האב יעסיק אותו לשם כך. מבחינה זו, עלינו להמתין בסבלנות עד של"דיבורים" של אלה העובדים על פי מדע-הרוח תהיה השפעה כלשהי על אלה שיש להם את הכוח "לפעול". וזה יקרה. ההתנגדות האחרת לא רלוונטית באותה מידה. היא יכולה לעלות רק על ידי מי שאינם מכירים את הטבע האמיתי של האמיתות שמציג מדע-הרוח. מי שמכיר אותן יודע שהן לא נוצרות כמשהו שניתן "לנסות" אותו. חוקי רווחת האדם מונחים ביסוד נפש האדם בדיוק כמו לוח הכפל. עלינו רק לחדור עמוק מספיק לתוך היסוד הזה של נפש האדם. כמובן, אנו יכולים להבהיר את מה שנכתב בנפש בצורה זו כפי שאנו יכולים להבהיר ששתיים כפול שתיים הן ארבע, אם נניח ארבע שעועיות בשתי קבוצות זו ליד זו. אך מי יטען שאת האמת "שתיים כפול שתיים הן ארבע" צריך קודם "לבדוק" עם שעועית? המצב האמיתי הוא כזה: מי שמפקפק באמיתות מדע-הרוח עדיין לא הכיר בהן, בדומה לאדם המפקפק בעובדה ש"שתיים כפול שתיים הן ארבע". ככל ששתי הדוגמאות שונות זו מזו, מכיוון שהאחרונה כל כך פשוטה והראשונה כל כך מסובכת, הדמיון מבחינות אחרות קיים בכל זאת. מטבע הדברים לא ניתן לממש זאת כל עוד איננו נכנסים למדע-הרוח עצמו. זוהי הסיבה שלא ניתן להציע "הוכחה" לעובדה זו למי שאינו מכיר את מדע-הרוח. אנחנו רק יכולים לומר: קודם תכירו את מדע-הרוח ואז כל זה יתבהר לכם.

תפקידו החשוב של מדע-הרוח בזמננו יתגלה כאשר הוא יהפוך לשְׂאוֹר בכל חיינו. כל עוד הדרך אל החיים האלה לא תיסלל במלוא מובן המילה, אלה הפועלים בהרמוניה עם מדע-הרוח לא יתקדמו מעבר לתחילת עבודתם הראשונה. כל עוד זה כך, הם ללא ספק יצטרכו גם להקשיב לתוכחה שרעיונותיהם פוגעים בחיים. כן, הם עוינים לחיים בדיוק כמו שמסילת הרכבת עוינת לחיים של כרכרת הדואר כ"סמל החיים האמיתיים". הם עוינים בדיוק כמו שהעתיד עוין את העבר.

בהמשך, נדון בהיבטים מסוימים של הקשר בין "מדע-הרוח והשאלה החברתית".

ישנן שתי דעות מנוגדות לגבי "השאלה החברתית": האחת רואה יותר באדם את הסיבות לטוב ולרע בחיי החברה, השנייה רואה זאת יותר בתנאים שבהם חיים בני אדם. אלו המייצגים את ההשקפה הראשונה רוצים לעודד קידמה על ידי מאמץ להגביר את היכולות הרוחיות והפיזיות של בני האדם ואת הרגש המוסרי שלהם; אלו הנוטים להשקפה השנייה דואגים מעל הכל להעלות את רמת החיים, שכן הם אומרים שכאשר ילמדו בני האדם לחיות כראוי, היכולת והרגשות האתיים שלהם יעלו מעצמם לרמה גבוהה יותר. איננו יכולים להכחיש שכיום ההשקפה השנייה צוברת כל הזמן אחיזה גדולה יותר. הדגשת ההשקפה הראשונה מורגשת בחוגים רבים כביטוי של דרך חשיבה מיושנת למדי. הנקודה היא שמי שנאלץ מבוקר עד לילה להיאבק בעוני המר ביותר, אינו יכול לעשות דבר לגבי פיתוח כוחותיו הרוחיים והמוסריים. יש קודם כל לתת לאדם כזה לחם לפני שמדברים איתו על עניינים רוחיים.

קביעה אחרונה זו בפרט, יכולה בקלות להפוך לתוכחה לשאיפות כמו אלו של מדע-הרוח. לא האנשים הגרועים ביותר הם אלו הטוענים בימינו תוכחות כאלה. הם אומרים, למשל: "התיאוסוף האמיתי אינו יורד ברצון רב מהספירות הדוואכניות והקארמתיות אל האדמה. הוא מעדיף לדעת עשר מילים בסנסקריט במקום שילמדו אותו מה זה שכר דירה." את זה קראנו בספר מעניין, 'המצב התרבותי של אירופה בהתעוררות מחדש של האוקולטיות המודרנית', מאת G. L. Dankmar.^[2]

זוהי דרך קלה למדי להגדיר את ההתנגדות. מציינים כי כיום משפחות בנות שמונה נפשות נדחסות יחד לחדר בודד, כך שאפילו אוויר ואור אינם מספיקים, ויש לשלוח את הילדים לבית הספר שבו חולשה ורעב גורמים להם להתמוטט. אז נאמר: האם אלו המודאגים מהתקדמות ההמונים לא צריכים לרכז את כל מאמציהם בהקלת תנאים כאלה? במקום לכוון את חשיבתם להוראה אודות העולמות העליונים של הרוח, עליהם לכוון אותה לשאלה: כיצד ניתן להתמודד עם התנאים החברתיים הנוראים הללו? "תן לתיאוסופיה לרדת מבדידותה הקפואה אל העם; תן לה להציב את הדרישה האתית של אחווה אוניברסלית ברצינות ובאמת בראש תוכניתה, ותן לה לפעול לפיה מבלי לדאוג לכל ההשלכות, תן לה להפוך את דבר הכריסטוס אודות אהבת רעך למעשה חברתי והוא יהפוך לבעל ערך ויישאר נכס אנושי." זה מה שקראנו בספר הנ"ל.

אלה המביעים התנגדות כזו נגד מדע-הרוח מתכוונים לטוב. למעשה, עלינו אפילו להודות שהם צודקים לגבי מספר אנשים שלמדו את תורת מדע-הרוח. בין האחרונים יש, ללא ספק, כאלה המתעניינים רק בצרכיהם הרוחיים, שרוצים לדעת משהו רק על "החיים העליונים", על גורל הנפש לאחר המוות וכן הלאה. זה בהחלט לא פסול לומר שכרגע נראה שיש יותר צורך לפעול למען טובת הכלל, לפתח את המידות הטובות של אהבת הזולת ורווחת האדם, מאשר התבודדות מהעולם ופיתוח יכולות שעדיין רדומות בנפש. לרצות את האחרון מעל הכל, יכול להיות סוג של אגואיזם מעודן שבו רווחת נפשו שלו ממוקמת גבוה יותר מהמעלות האנושיות המקובלות בדרך כלל. הערה נוספת שנשמעת באותה תדירות, היא שרק מי ש"אמיד", ולכן יש לו "זמן פנוי", יכול להתעניין בדברים כמו מדע-הרוח. ולפיכך אל לנו לרצות לדחוף אנשים שצריכים לעמול מבוקר עד לילה תמורת שכר עלוב, בדיבור על אחדות אנושית אוניברסלית, אודות "חיים עליונים" ודברים דומים.

זה די נכון שמבחינה זו נעשים מספר לא מבוטל של חטאים על ידי העוקבים אחר מדע-הרוח. אבל נכון באותה מידה לומר שהחיים המתנהלים על פי מדע-הרוח, אם הם מובנים באופן נכון, חייבים להוביל את האדם, כאינדיבידואל, לסגולות של עבודה המוצעת ברצון ושל חתירה לטובת הכלל. בכל מקרה, מדע-הרוח אינו יכול למנוע מאף אחד להיות אדם טוב, בדיוק כמו האחרים שאינם יודעים, או לא רוצים לדעת דבר על מדע-הרוח. אך בכל הנוגע ל"שאלה החברתית", אנו מחמיצים את העיקר. כדי לחדור לנקודה עיקרית זו, נדרש הרבה יותר ממה שמתנגדי מדע-הרוח רוצים להודות. אנו יכולים להסכים ללא היסוס עם המתנגדים הללו הטוענים שניתן להשיג הרבה, באמצעים שהוצעו על ידי רבים, לשיפור מצבו החברתי של האדם. צד אחד רוצה דבר אחד, אחרים רוצים משהו אחר. לאדם בעל חשיבה צלולה, חלק מהדרישות שמעלים צדדים כאלה, מתבררות כחסרות כל תוכן ממשי; מצד שני, חלק מהן בהחלט מכיל יצירה של משהו ממש מהותי.

רוברט אוון,^[3] שחי מ-1771 עד 1858 ובהחלט היה אחד מהרפורמים החברתיים האצילים ביותר, הדגיש שוב ושוב שהאדם מעוצב על ידי הסביבה שבה הוא גדל, שדמותו לא נוצרת על ידי עצמו, אלא על ידי התנאים שבהם הוא חי. אין לחלוק על מה שכל כך ברור בהצהרה כזו. אבל גם לא צריך להתייחס אליה במשיכת כתף מזלזלת, גם אם על פני השטח היא נראית פחות או יותר מובנת מאליה. במקום זאת, יש להודות בפה מלא שיש הרבה שאפשר לשפר בחיים הציבוריים על ידי עבודה לפי רעיונות כאלה. מדע-הרוח, לפיכך, לעולם לא ימנע מאיש לעשות דבר כלשהו למען התקדמות אנושית שמטרתה לייצר גורל טוב יותר עבור המעמדות המדוכאים והסובלים של האנושות.

מדע-הרוח חייב להעמיק. לא ניתן יותר להשיג התקדמות יעילה באמת באמצעים כאלה. אם לא נודה בכך, לא נזהה כיצד נוצרים התנאים שבהם אנשים חיים. כי בני האדם עצמם מביאים את עצמם לחיים התלויים בתנאים אלה. מי סידר שאדם אחד הוא עני והאחר עשיר? אנשים אחרים, כמובן. אבל העובדה שהאנשים האחרים האלה חיו בדרך כלל לפני אלה שפורחים או לא פורחים באותם תנאים, לא משנה דבר במצב הזה. הסבל שהטבע עצמו מטיל על האדם, לא קשור ישירות לעמדתו החברתית. יש למתן את הסבל הזה, או אפילו להסיר אותו על ידי פעולה אנושית. אם משהו חסר מבחינה זו, זה תלוי בהסדרים שבני אדם עורכים זה עם זה. ידיעה מעמיקה של הדברים מלמדת אותנו שכל הרעות הקשורות לחיים החברתיים מקורן במעשים אנושיים. מבחינה זו, לא האדם הבודד, אלא האנושות כולה היא "המעצב של ההון האינדיבידואלי".

עד כמה שזה בטוח, זה גם נכון שבאופן כללי אף חלק מהאנושות, אף קסטה או מעמד, לא גורם בזדון לסבל של חלק אחר. כל האמירות התומכות בכך מבוססות על חוסר הבנה. למרות זאת, למרות שגם זו באמת אמת מובנת מאליה, יש להזכיר אותה. שכן גם אם אפשר לתפוס ולהבין דברים כאלה בקלות, בפועל, אנשים עדיין פועלים בצורה אחרת. אלה המנצלים את חבריהם, באופן טבעי לא ירצו שקורבנות הניצול שלהם יסבלו. היינו מתקדמים במידה ניכרת אם אנשים לא רק ימצאו זאת כמובן מאליו, אלא גם יתאימו את רגשותיהם לכך.

זה נשמע טוב מאוד, אבל מה אנחנו אמורים לעשות עם אמירות כאלה? לפיכך, ללא ספק, "אדם בעל חשיבה חברתית" עשוי להתנגד לזה. האם המנוצל אמור להסתכל על המנצל ברגשות מיטיבים? האם אין זה מובן למדי שהראשון שונא את האחרון ומתוך שנאה מובל לדעותיו המפלגתיות? זה בהחלט יהיה מתכון גרוע. אם המדוכאים היו מוזהרים לנהוג באהבה אנושית למדכא, בסגנון אמירתו של הבודהה הגדול: "לא ניתן להתגבר על שנאה על ידי שנאה, אלא רק על ידי אהבה", זה לא היה מועיל וההתנגדות הייתה נמשכת.

למרות זאת, רק ידע הנובע מנקודה זו הוא שיכול להוביל אותנו ל"חשיבה חברתית" אמיתית בזמן הנוכחי. כאן מתחילה גישת מדע-הרוח; היא כמובן לא חייבת להיצמד לפני השטח של הבנתנו, אלא עליה לחדור למעמקים. לכן היא לא יכולה להסתפק רק בהצגת האומללות הנוצרת על ידי תנאים מסוימים, אלא עליה להתקדם לידע שרק הוא פורה; כלומר, כיצד נוצרים התנאים הללו וממשיכים ללא הרף להיווצר. בהשוואה לשאלות העמוקות יותר הללו, רוב התיאוריות החברתיות מתבררות כ"תיאוריות מעורפלות" בלבד, או אפילו נימוסי דיבור גרידא.

כל עוד חשיבתנו נשארת על פני השטח, אנו מייחסים השפעה שגויה למדי לתנאים ולדברים חיצוניים בכלל. תנאים אלו הם למעשה רק ביטוי לחיים פנימיים. כשם שניתן להבין את גוף האדם רק כאשר ידוע שהוא ביטוי של הנפש, כך ניתן לשפוט באופן נכון את תנאי החיים החיצוניים רק אם רואים בהם יצירה של נפשות אנושיות הממחישות בהם את רגשותיהן, עמדותיהן ומחשבותיהן. התנאים שבהם אנו חיים נוצרו על ידי אחינו בני האדם, ולעולם לא ניצור תנאים טובים יותר, אלא אם כן נצא לדרך עם מחשבות, גישות ורגשות אחרים מאלה שהיו לאותם יוצרים.

הבה נבחן את הדברים הללו בפירוט. אדם שמתחזק בית בסגנון מפואר, שיכול לנסוע במחלקה ראשונה ברכבת, עשוי בקלות להיראות על פני השטח כמדכא. אדם הלובש מעיל בלוי ונוסע במחלקה רביעית, ייראה כמדוכא. אך לא צריך להיות אדם חסר חמלה, וגם לא ריאקציונר, כדי להבין את הדברים הבאים בבירור: אף אחד לא מדוכא, או מנוצל, בגלל שאני לובש מעיל מסוים, אלא רק בגלל שאני משלם פחות מידי לחייט שתפר לי את המעיל. העובד העני, שרכש את מעילו הנחות בכסף מועט, נמצא מבחינה זו, ביחס לחבריו בני האדם, בדיוק באותו מעמד של העשיר שתפרו לו מעיל טוב יותר. בין אם אני עני או עשיר, אני מנצל אם אני רוכש דברים שאני לא משלם עבורם תשלום הוגן. למעשה, היום אף אחד לא צריך לקרוא למישהו אחר מדכא; הוא צריך קודם להסתכל על עצמו. אם הוא יעשה זאת בזהירות, הוא יגלה במהרה את ה"מדכא" בתוך עצמו. האם העבודה, שעליך למסור לעשירים, נמסרת רק להם במחיר של שכר גרוע? לא, מי שיושב לידך ומתלונן בפניך על דיכוי, נהנה מעבודת ידך באותם תנאים בדיוק כמו העשיר ששניכם פניתם נגדו. עליך לחשוב על זה ואז תמצא דרך אחרת לגשת ל"חשיבה חברתית" מאשר הדרך הרגילה יותר.

חשיבה על הדברים בצורה זו מבהירה שיש להפריד לחלוטין את המושגים "עשיר" ו"מנצל". מצב העוני או העושר שלנו תלוי ביכולת האינדיבידואלית או ביכולת של אבותינו, או בדברים שונים לגמרי. לעובדה שאנו מנצלים את עבודתם של אחרים אין שום קשר לדברים האלה. לפחות לא ישירות. אך זה מאוד קשור למשהו אחר: שהמצב החברתי והסביבתי שלנו בנוי על אינטרס אישי. עלינו לחשוב בבהירות רבה כי אחרת נגיע לרעיון די שגוי של הנאמר. לפי התנאים הקיימים בימינו, אם אני רוכש מעיל, זה נראה די טבעי שארכוש אותו הכי זול שאפשר. זה אומר שאני חושב רק על עצמי. אולם כאן אנו נוגעים בנקודת המבט השולטת בכל חיינו. כמובן שקל להעלות התנגדות. אנו יכולים לומר: האם המפלגות והאישים בעלי הדעות החברתיות לא מנסים לעשות משהו בקשר לרוע הזה? האם אין מאמץ להגן על "עבודה?" האם מעמד העובדים ונציגיהם אינם דורשים שכר גבוה יותר וקיצור שעות עבודה? כבר נאמר לעיל שלדעה הנוכחית אין שום דבר נגד דרישות ואמצעים כאלה. אין כאן גם שום כוונה להתסיס למען אחת מהדרישות הקיימות של המפלגות. מנקודת המבט הנוכחית, איננו עוסקים בנטילת צד בנקודות מסוימות, "בעד" או "נגד". זה, מלכתחילה, נמצא מחוץ לגישת מדע-הרוח.

לא משנה כמה שיפורים רבים הוכנסו כדי להגן על מעמד מסוים של עובדים, משהו שבהחלט יתרום רבות להעלאת התנאים של קבוצת אנשים אחת או אחרת, אופי הניצול בפועל לא יוקל. שכן הדבר תלוי בכך שאדם רוכש את תוצרי עבודתו של אדם אחר מנקודת המבט של אינטרס אישי. בין אם יש לי הרבה או מעט: אם אני משתמש במה שיש לי, כדי לספק את האינטרס העצמי שלי, האדם האחר חייב להיות מנוצל. גם אם בשמירה על נקודת מבט זו אני מגן על עבודתו, אולי נראה שעשיתי משהו, אבל למעשה לא עשיתי זאת. שכן אם אני משלם יותר עבור עבודתו של האדם האחר, הוא יצטרך לשלם יותר עבור העבודה שלי, בתנאי שהאחד לא אמור לרכוש עמדה טובה יותר באמצעות התדרדרות עמדתו של האחר.

ניתן להבהיר זאת בדוגמה אחרת. אם אקנה מפעל כדי להרוויח לעצמי כמה שיותר, אדאג לרכוש כוח עבודה זול ככל האפשר וכו', כל מה שיקרה ייעשה מנקודת המבט של אינטרס אישי. אם לעומת זאת, אקנה מפעל מנקודת מבט של טיפול ב-200 איש בצורה טובה ככל האפשר, כל הפעולות שלי יקבלו אופי שונה. בפועל, כיום בקושי ניתן להבדיל בין המקרה השני לבין המקרה הראשון. זה פשוט תלוי בעובדה שאדם בודד, חסר-אנוכיות, לא יכול להשיג הרבה בקהילה המבוססת על אינטרס אישי. עם זאת, זה יהיה שונה לגמרי אם עבודה שאינה מבוססת על אינטרס אישי הייתה אוניברסלית.

הוגה דעות "מעשי" יסבור באופן טבעי שאף אחד לא יוכל לעזור לעובדיו להשיג תנאי שכר טובים יותר רק על ידי "גישה טובה". שכן איננו יכולים להגדיל את התשואה על הסחורה שלנו באמצעות כוונות טובות, ובלעדיה לא ניתן להציע תנאים טובים יותר לעובדים. אך חשוב להבין שההתנגדות הזו מוטעית לחלוטין. כל האינטרסים שלנו, ולכן כל התנאים החברתיים שלנו, משתנים כאשר ברכישת משהו כבר אין לנו את עצמנו בתודעה, אלא את האחרים. על מה אדם שרק דואג לשלומו יסתכל? על זה שהוא מרוויח כמה שיותר. זה לא יכול להיות עניין שלו איך על האחרים לעבוד כדי לספק את צרכיו. לכן עליו לפתח את כוחותיו במאבק על הקיום. אם אני מבסס התחייבות להרוויח כמה שיותר לעצמי, אני לא שואל איך מגייסים את העבודה שעובדת בשבילי. אם אני לא מחשיב את עצמי, אלא מחזיק בנקודת המבט: איך העבודה שלי משרתת את האחרים? הכל משתנה. אז שום דבר לא מכריח אותי לקחת על עצמי משהו שמזיק למישהו אחר. אז אני מעמיד את כוחותיי לא לרשותי, אלא לרשותו של מישהו אחר. התוצאה תהיה התפתחות שונה לגמרי של הכוחות והיכולות של האדם. אדוּן בסוף המאמר כיצד זה משנה את התנאים החברתיים בפועל.

באופן מסוים ניתן לכנות את רוברט אוון גאון בפעילות חברתית מעשית. היו לו שני מאפיינים שעשויים בהחלט להצדיק את הכינוי גאון: עין מרחיקת טווח לאמצעים שישרתו את חיי החברה, ואהבה נעלה לבני אדם. עלינו רק להתבונן על מה שהוא השיג, באמצעות שתי היכולות הללו, כדי להעריך את משמעותן. הוא יצר מערך תעשייתי למופת בניו לנרק [New Lanark] והעסיק את עובדיו באופן שלא רק היה להם קיום מכובד מבחינה חומרית, אלא שהם גם חיו בתנאים משביעי רצון מבחינה מוסרית. האנשים שהתאספו שם היו בחלקם כאלה שהיו שתיינים. אלמנטים טובים יותר היו מעורבבים עם אלה, ולדוגמה שלהם הייתה השפעה טובה. כך הושגו התוצאות הטובות ביותר שאפשר להעלות על הדעת. מה שאוון השיג שם לא מאפשר למקם אותו באותה רמה של "משפרי העולם" הפחות או יותר פנטסטיים האחרים – אלו המכונים אוטופיים. הוא הגביל את עצמו לאמצעים שניתן ליישם בפועל, שכל מי שאינו נוטה לחלומות בהקיץ יכול היה להניח שיובילו, בתחום מצומצם מסוים, לביטול הסבל האנושי. אין זה בלתי מעשי להאמין ששטח כה קטן יכול לשמש כדוגמה, וממנו ניתן לעורר התפתחות בריאה של המצב האנושי בתחום החברתי.

אוון כנראה חשב בכיוון הזה. לכן הוא לא חשש לעשות צעד נוסף בכיוון שכבר עשה. בשנת 1824 הוא פעל למען הקמת מעין מדינה קטנה לדוגמה, באינדיאנה, בצפון אמריקה. הוא רכש מחוז שבו רצה לייסד קהילה אנושית המבוססת על חופש ושוויון. הכל היה מסודר עד כדי כך שניצול ושעבוד היו בלתי אפשריים. מי שלוקח על עצמו משימה כזו, צריך להביא איתו את מיטב המעלות החברתיות: רצון לשמח את רעיו, ואמונה בטוב הטבע האנושי. עליו להיות משוכנע שאם הוא יראה שהעבודה מאורגנת בצורה המתאימה להבאת ברכה, הרצון לעבוד יתגלה בתוך הטבע האנושי.

אוון האמין בכך כל כך חזק, שהרבה דברים רציניים היו צריכים להתרחש לפני שהוא התחיל להסס.

הדברים החמורים האלה באמת התחילו לקרות. לאחר מאמצים אציליים רבים, נאלץ אוון להודות ש"הגשמת מושבות כאלה חייבת תמיד להביא לידי צער, אלא אם כן ישתנה תחילה אורח החיים הכללי; ושיהיה יותר ערך להשפיע על האנושות בצורה תיאורטית ולא באמצעים מעשיים. הרפורמטור החברתי הזה נאלץ להגיע לדעה זו בשל העובדה שהיו מספיק אנשים שלא אוהבים לעבוד, שרצו להשליך את עבודתם על אחרים, כך שנגרמו מחלוקות, מריבות ולבסוף פשיטת רגל.

הניסיון של אוון יכול להיות שיעור לכל מי שבאמת רוצה ללמוד. הוא יכול להוות גשר לכל האמצעים שנוצרו באופן חשיבתי-מלאכותי להצלת האנושות לקראת עבודה סוציאלית פורייה יותר, אשר מתחשבת במציאות הממשית.

דרך ניסיונו אוון הצליח להירפא לחלוטין מהאמונה שכל האומללות האנושית נוצרת באמצעות "תנאים" רעים שבהם אנשים חיים, ושטובת הטבע האנושי תתעורר לחיים מעצמה אם התנאים הללו ישתפרו. הוא נאלץ להאמין שתנאים טובים יכולים להישמר רק אם בני האדם החיים בהם נוטים באופן טבעי לקיים אותם, וכאשר הם עושים זאת בהתלהבות.

אפשר לחשוב בהתחלה שיהיה צורך לתת הדרכה תיאורטית למי שצריך לחיות בתנאים כאלה, כלומר להסביר להם שהאמצעים נכונים ועומדים במטרה. לא קשה לאדם חסר פניות לקרוא דבר כזה מתוך הווידוי של אוון. אך למרות זאת, ניתן להגיע לתוצאה באמת מעשית רק על ידי חדירה עמוקה יותר לעניין. עלינו להתקדם מסתם אמונה בטובו של הטבע האנושי שהטעה את אוון, אל ידיעה אמיתית אודות האדם. לא משנה עד כמה אנשים היו ברורים לגבי מידת התכליתיות של אמצעים מסוימים היכולים להביא ברכה לאנושות – בטווח הארוך, כל בהירות כזו לא יכולה להוביל למטרה הרצויה. שכן האדם אינו מסוגל להשיג את הדחף הפנימי לעבוד על ידי הבנה ברורה אם, מצד שני, הדחפים שניתן למצוא באגואיזם מרימים את ראשם. האגואיזם הזה הוא, במקרה, חלק מהטבע האנושי. כלומר הוא מעורר את רגשותיו של האדם, כשהוא חי יחד עם אחרים וצריך לעבוד בתוך קהילה. זה בהכרח מוביל לכך שבפועל, רוב האנשים חושבים שהתנאים הסוציאליים הטובים ביותר הם אלה שבהם הפרט יכול לספק את צרכיו בצורה הטובה ביותר. לפיכך, בהשפעת רגשות אגואיסטים, השאלה החברתית מתנסחת, באופן טבעי למדי, באופן הבא: מה יש לעשות בחברה כדי שכל אדם יוכל לקבל את התמורה על עבודתו לעצמו? ובמיוחד בתקופתנו, עם דרך החשיבה החומרנית שלה; רק מעט אנשים יבססו את השקפתם על איזושהי הנחה אחרת. באיזו תדירות שומעים שמקבלים כדבר מובן מאליו שסדר חברתי המבוסס על רצון טוב ורגש כלפי בני האדם הוא אבסורד. במקום זאת, ההנחה היא שכלל הקהילה האנושית יכולה לשגשג בצורה הטובה ביותר כאשר הפרט יכול לגרוף לכיסו את התשואה "המלאה" או הגדולה ביותר האפשרית של עבודתו.

מדע-הרוח מלמד בדיוק את ההיפך מזה. מדע-הרוח מושתת על ידע מעמיק יותר של האדם ושל העולם. הוא מראה שכל האומללות האנושית היא פשוט תוצאה של אגואיזם; ושאומללות, עוני ומצוקה חייבים בהכרח להתעורר בזמן מסוים בקהילה האנושית, אם קהילה זו, בכל דרך שהיא, מבוססת על אגואיזם. כדי להבין זאת, מטבע הדברים יש צורך בידע מעמיק יותר מהסוג שיש פה ושם תחת דגל מדעי החברה. "מדעי החברה" האלה לוקחים בחשבון רק את ההיבט החיצוני של חיי האדם, ולא את הכוחות הנמצאים עמוק יותר. למעשה, קשה מאוד, עם רוב האנשים המודרניים, לעורר אפילו תחושה בעצמם שאפשר לדבר על כוחות כאלה. הם רואים כאדם מוזר את מי שמגיע עם רעיונות כאלה. כעת, במאמר זה לא ניתן לנסות לפתח תיאוריה חברתית המבוססת על כוחות עמוקים יותר אלו. בשביל זה צריך עבודה הרבה יותר מקיפה. הדבר היחיד שניתן לעשות הוא להצביע על החוקים האמיתיים השולטים באופן בו אנשים עובדים יחד, ולהראות אלו שיקולים חברתיים סבירים מתעוררים עבור מישהו המכיר חוקים אלו. רק אדם הבונה את השקפתו על העולם דרך מדע-הרוח, יכול לקבל הבנה מלאה של העניין. כל המגזין הזה פועל כדי להעביר ראייה כזו על העולם. אי אפשר לצפות לכך ממאמר אחד אודות "השאלה החברתית". כל מה שמאמר זה יכול לקוות לעשות הוא להאיר מעט שאלה זו מנקודת מבט רוחית. אחרי הכל, יהיו מספר אנשים שיוכלו לחוש את הדחיסות של מה שמתואר כאן בקצרה ושאי אפשר להסבירו לכל פרטיו.^[4]

כעת, החוק החברתי העיקרי שנקבע על ידי מדע-הרוח, הוא כדלקמן: "רווחת קהילה כוללת של בני אדם הפועלים יחדיו, גדלה ככל שהפרט דורש לעצמו פחות את תוצרי הישגיו, כלומר, ככל שהוא מעביר יותר מהתוצרים הללו לעמיתיו לעבודה וצרכיו שלו אינם מסופקים מתוך הישגיו שלו, אלא מתוך הישגיהם של אחרים". כל התנאים בתוך קהילה כוללת של אנשים, הסותרים את החוק הזה, חייבים, במוקדם או במאוחר, לייצר סבל ומצוקה איפשהו. חוק זה מתאים לחיים החברתיים כהכרח מוחלט וללא כל יוצא מן הכלל, כשם שחוק טבע מתאים לתחום מסוים של תהליכים טבעיים. אך אין לחשוב שדי בכך שהחוק הזה יתקיים כחוק מוסרי אוניברסלי, או שיש לתרגם אותו לגישה שכל אחד צריך לעבוד בשירות חבריו. לא; למעשה, החוק יוכל להתקיים כפי שהוא צריך, רק אם קהילה כוללת של אנשים תצליח ליצור תנאים שבהם אף אחד לעולם לא יוכל לתבוע לעצמו את פירות עבודתו שלו, אלא שהיכן, אם בכלל אפשרי, פירות עבודתו ילכו לחלוטין לטובת הקהילה. הוא בתורו חייב להיות מתוחזק באמצעות עבודתם של אחיו בני האדם. הדבר החשוב הוא לראות שלעבוד למען בני האדם וחתירה להכנסה מסוימת, הם שני דברים נפרדים למדי.

אלה המדמיינים שהם "אנשים מעשיים" – למדען-הרוח אין אשליות לגבי זה – יוכלו רק לחייך על "אידיאליזם מסמר שיער" זה. אך למרות זאת, החוק הנ"ל מעשי יותר מכל דבר שנחשב אי פעם על ידי "אנשים מעשיים", או שהוצג בפועל. אם נלמד באמת את החיים, נוכל לגלות שלכל קהילה אנושית שקיימת, או התקיימה, יש שתי נטיות במערך החברתי שלה. אחת מהן מתאימה לחוק זה, השנייה סותרת אותו. זה חייב להיות המקרה, בלי קשר אם אנשים רוצים את זה או לא. כל קהילה תתמוטט מיד אם עבודת הפרט לא תהייה מועילה לכלל. אבל מאז ומתמיד האגואיזם האנושי סיכל את החוק הזה. הוא ביקש לקבל כמה שיותר עבור הפרט מעבודתו שלו. זה בדיוק מה שהופק דרך האגואיזם בדרך זו, שתמיד הובילה למצוקה, עוני ואומללות. פירוש הדבר הוא שההיבט של התנאים האנושיים העלולים להתברר כבלתי מעשיים, הוא זה המוצג על ידי "האנשים המעשיים", שלוקחים בחשבון את האגואיזם של האדם עצמו, או של מישהו אחר.

כעת, כמובן, איננו עוסקים רק בהבנת חוק כזה, אלא שהפרקטיקה בפועל מתחילה בשאלה: כיצד ניתן לבצע את החוק במציאות החיים האמיתיים? ברור שהכוונה היא לא פחות מזה: ככל שהאגואיזם קטן יותר, כך רווחת האדם גדולה יותר. לפיכך, ביישום החוק, הלכה למעשה, ענייננו הוא באנשים שיוצאים מדרך האגואיזם. אולם בפועל, הדבר לחלוטין בלתי אפשרי אם רווחתו של הפרט נמדדת על פי עבודתו. מי שעובד עבור עצמו, מחויב בהדרגה להיכנע לאגואיזם. רק מי שעובד עבור אחרים, יכול להפוך בהדרגה לעובד לא אגואיסטי.

לשם כך, יש צורך בתנאי מוקדם אחד: אם אדם עובד עבור זולתו, עליו למצוא באדם אחר זה, את הסיבה לעבודתו. אם מישהו אמור לעבוד עבור הקהילה, הוא חייב להיות מסוגל להרגיש את הערך, את ההוויה ואת המשמעות של הקהילה הזו. הוא יכול לעשות זאת רק אם הקהילה היא משהו שונה לגמרי מאוסף, פחות או יותר, לא מוגדר של אינדיבידואלים. היא חייבת להיות חדורה ברוח אמיתית, שבה כל אדם יכול להשתתף. עליה להיות כזו, שכולם יגידו: זה נכון, ואני רוצה שזה יהיה ככה. לקהילה הכוללת חייבת להיות שליחות רוחית; וכל אדם חייב לרצות לתרום להגשמת משימה זו. אף אחד מרעיונות הקידמה הבלתי מוגדרים והמופשטים, שעליהם אנו קוראים בדרך כלל, אינו מסוגל לספק ניסוח של מדד כזה. אם רק רעיונות כאלו ישלטו, אנשים יעבדו כאן או בקבוצה שם מבלי לראות שהעבודה שלהם היא בעלת תועלת כלשהי, מעבר לסיפוק הצרכים שלהם, או אולי לתחומי העניין שיש להם במקרה. הרוח הזו של הקהילה הכוללת, חייבת להיות חיה עבור כל אינדיבידואל.

בזמנים הקדומים ביותר, הטוב שגשג רק במקום שבו חיים כאלה חדרו איכשהו לרוח המשותפת של כל חברי הקהילה. לאזרח בודד של עיר יוונית עתיקה, או אפילו אזרח של עיר חופשית בימי הביניים, הייתה לפחות תחושה עמומה של רוח כזו. מבחינה זו, אין זה משנה שאורח החיים היווני, למשל, היה תלוי בצבא של עבדים שעשו את העבודה למען "האזרחים החופשיים", ושלא נדחפו על ידי רוח הקהילה, אלא על ידי הכפייה של אדוניהם. הדבר היחיד שאנו יכולים ללמוד מדוגמה זו, הוא שחיי אדם נתונים להתפתחות. האנושות הגיעה היום לשלב שבו סוג הפיתרון של השאלה החברתית, שהיה נהוג ביוון העתיקה, אינו אפשרי עוד. אפילו היווני האציל ביותר לא מצא פסול בעבדות, אלא הכרח אנושי. לכן, למשל, מתוך הבנה זו, יכול היה אפלטון הגדול להציג את האידיאל של מדינה שבה רוח הקהילה מוצאת את התגשמותה בעובדה שרוב העובדים נאלצו לעבוד למען המעטים. אולם משימת ימינו היא להציב אנשים במצב שבו כל אחד יכול לעשות את עבודתו עבור כל הקהילה מתוך האימפולס שנמצא בתוך ישותו שלו.

זוהי הסיבה שאף אחד לא צריך לחשוב על חיפוש פתרון לשאלה החברתית שיתאים לכל הזמנים, אלא כיצד עלינו לגבש את החשיבה והפעולות החברתיות שלנו, בהתאם לצרכים המיידיים של ההווה שבו אנו חיים. לא ייתכן היום שמישהו יחשוב משהו תיאורטי, או יוציא אותו לפועל כדי לפתור את השאלה החברתית. כי יהיה חייב להיות לו את הכוח לכפות על מספר אנשים את התנאים שהוא יצר. אין ספק שאילו היה לאוון את הכוח או את הרצון לאלץ את כל אנשי המושבה שלו לעשות את העבודה שמינה אותם לעשותה, ההתחייבות חייבת הייתה להצליח. אבל נכון לימינו, לא ניתן להשתמש בכוח כזה. חייב להיות אפשרי לכל אדם לעשות מרצונו את מה שהוא נקרא לעשות לפי יכולתו ומידת כוחו. רק בגלל זה, לעולם לא יכול להיות שנקודת מבט בלבד יכולה להבהיר לאנשים כיצד ניתן לסדר את התנאים הכלכליים בצורה הטובה ביותר, באופן שבו אוון, במה שצוטט לעיל, חשב שצריך להשפיע על אנשים "מנקודת מבט תיאורטית". תיאוריה כלכלית בפני עצמה לעולם לא יכולה להוות גירוי לפעולה נגד כוחות האגואיזם. תיאוריה כלכלית כזו, יכולה לזמן מה לתת להמונים חיים שנראים על פני השטח כאידיאליים. אך בטווח הארוך, תיאוריה כזו לא יכולה לעזור לאף אחד. מי שמחדיר תיאוריה כזו לקהל אנשים, מבלי לתת לו משהו באמת רוחי, חוטא למטרה האמיתית של האנושות.

הדבר היחיד שיכול לעזור הוא ראייה רוחית של העולם, היכולה לחדור למחשבה, לרגש ולרצון; בקיצור, לכל נפשו של האדם, מתוך מה שהוא בפני עצמו ומתוך מה שהוא מסוגל להציע. האמונה שהייתה לאוון בטובו של הטבע האנושי, צודקת רק בחלקה, והחלק השני הוא אשליה גסה. הוא צודק לגבי זה שה"אני העליון", שניתן לעוררו, רדום בכולם. אפשר לגאול אותו מתרדמתו רק על ידי מבט על העולם, שיש לו את המאפיינים שהוזכרו לעיל. אם אנשים מתאחדים, בתנאים כמו שחשב עליהם אוון, הקהילה תשגשג בצורה הטובה ביותר. אך אם יביאו יחדיו אנשים, שאין להם השקפה כזו על העולם, מה שטוב בתנאים האלה, במוקדם או במאוחר, בהכרח יצטרך להיות רע. עם אנשים שאין להם השקפה המבוססת על הרוח, התנאים המביאים לרווחה חומרית נוספת, חייבים בהכרח להעצים את האגואיזם ועל ידי כך לייצר מצוקה, אומללות ועוני. אין ספק שהמשמעות המקורית של האמירה נכונה: רק האינדיבידואל יכול להיעזר במתנת הלחם בלבד; קהילה יכולה לרכוש את לחמה רק על ידי עזרתה של השקפת עולם רוחית. זה גם לא מועיל לרצות לרכוש לחם לכל פרט בקהילה. לאחר זמן מה זה יהיה הכרחי שלרבים לא יהיה לחם.

הידע אודות עקרונות אלה מסיר כמה אשליות מאלה שהגדירו את עצמם כמביאי אושר לאנשים. כי הם הופכים עבודה שנועדה לשפר את הרווחה החברתית, לעניין ממש קשה. זה גם אומר שההצלחה הכוללת של עבודה כזו יכולה, בתנאים מסוימים, להיות מורכבת רק מתוך הצלחות בודדות קטנות מאוד. רוב מה שמפלגות רבות מכריזות עליו כתרופה לחיים החברתיים, מאבד את ערכו ומתגלה כהזיית שווא ודיבורים ריקים, כאשר אין ידע מספק על חיי האדם. אין פרלמנט, אין דמוקרטיה, אין תסיסה של ההמונים, שום דבר כזה לא יכול להיות בעל משמעות עבור מי שמסתכל יותר לעומק, אם הוא נוגד את החוק שהוזכר לעיל. דברים כאלה יכולים להשפיע לטובה רק אם הם תואמים את כוונת החוק הזה. זוהי אשליה רצינית להאמין שחבר נבחר בפרלמנט מסוים יכול לתרום משהו להצלת האנושות, אלא אם כן עבודתו תתבצע בהתאם לחוק העיקרי של החיים החברתיים.

בכל מקום שמופיע חוק זה, בכל מקום שמישהו פועל לפיו, ככל האפשר, בתפקיד שהוא ממלא בקהילה האנושית, הטוב מושג, גם אם במעט מאוד ובמקרים בודדים. רק באמצעות דוגמאות בודדות כאלה, של עבודה, המתעוררות בדרך זו, תגיע התקדמות מועילה בכל התחום החברתי. נכון גם שבחלק מהמקרים יש לקהילות גדולות יותר נטייה טבעית המאפשרת להן להגיע לתוצאה טובה יותר בכיוון זה. יש גם קהילות אנושיות מסוימות שבהן מכינים משהו מסוג זה, במסגרת הנטיות והיכולות הטבעיות שלהן. הן תאפשרנה לאנושות לעשות צעד קדימה באבולוציה החברתית. קהילות כאלה מוכרות למדע-הרוח, אבל הוא אינו יכול להתחייב לדבר בפומבי על עניינים כאלה. ישנם גם אמצעים כדי להכין קבוצות גדולות יותר של אנשים לעשות צעד כזה קדימה, אפילו תוך פרק זמן סביר. עם זאת, מה שכל אחד יכול לעשות הוא לעבוד בהתאם לחוק הנ"ל בתחום המיוחד שלו. אין שום עמדה שיכולה להיות לאדם בעולם, שבו החוק הנ"ל אינו אפשרי; לא משנה עד כמה זה נראה חסר חשיבות או חסר השפעה.

הדבר החשוב ביותר הוא שכל אדם יחפש את הדרכים להשקפת עולם המבוססת על ידע אמיתי של הרוח. הגישה הרוחית של האנתרופוסופיה יכולה להתפתח לכדי השקפה כזו עבור כולם, כאשר היא מתפתחת יותר ויותר בהתאם לתוכן ולאפשרויות הגלומות בה. באמצעותה נודע לאדם שלא במקרה הוא נולד במקום מסוים ובזמן מסוים, אלא שהוא מוכנס, כהכרח, למצב בו הוא נמצא, על ידי החוק הרוחי של הסיבה, של הקארמה. הוא יכול לראות שגורלו, המבוסס היטב, הוא שהציב אותו בקהילה האנושית בה הוא חי. הוא גם יכול להיות מודע לכך שיכולותיו לא הגיעו אליו באופן אקראי, אלא שקיומן תלוי בחוק הסיבה.

את כל זה, הוא יכול לממש עד כדי כך שזה לא נשאר רק עניין של הרגשה או היגיון, אלא ממלא בהדרגה את כל חיי נפשו הפנימיים.

הוא ירגיש שהוא ממלא מטרה עליונה, כאשר הוא פועל בהתאם למקומו בעולם, ובהתאם ליכולותיו. התוצאה של מימוש זה, לא תהיה מעין אידאליזם צללי, אלא דחף אדיר של כל כוחותיו; ומבחינה זו, הוא יראה את פעולתו כמובנת מאליה, כמו ההתייחסות לאכילה ולשתייה. יתרה מכך, הוא יבין את המשמעות המיוחדת של הקהילה האנושית שאליה הוא משתייך. הוא יבין את היחסים שיש לקהילה האנושית שלו עם קהילות אחרות, וכך האישיויות הבודדות, של הקהילות הללו, יתאחדו, באמצעות תמונה מאוחדת של מטרות רוחיות, לתמונת המשימה המשותפת של המין האנושי כולו. הידע שלו יוכל להגיע מהמין האנושי למשמעות של כל קיום האדמה. רק מי שלא יהיה לו שום קשר להסתכלות על העולם, הנוטה לכיוון זה, יכול להיות בספק אם יש לה את ההשפעה המוצעת כאן. כמובן, זה נכון שכיום לרוב האנשים אין אפילו נטייה קלה להיכנס לדברים כאלה. אבל הגישה הנכונה של מדע-הרוח, אינה יכולה שלא למשוך מעגלים רחבים יותר ויותר. במידה שהיא עושה זאת, אנשים יעשו את הדברים הנכונים כדי לקדם את ההתקדמות החברתית. אי אפשר לפקפק בכך, רק בגלל ששום השקפה מסוימת על העולם לא הביאה עד כה אושר לאנושות. על פי חוקי האבולוציה האנושית, מעולם לא ניתן היה להשיג את מה שהופך כעת לאפשרי בהדרגה: להעביר לכל אדם מבט על העולם, עם סיכוי לתוצאה המעשית שכבר צוינה.

השקפות העולם שהיו קיימות עד כה, היו זמינות רק לקבוצות בודדות של אנשים. אבל הטוב שהושג במין האנושי עד כה, נובע מהשקפות העולם השונות. רק תפיסת עולם היכולה לעורר השראה בכולם, ויכולה להצית חיים פנימיים בכל אחד, נמצאת בעמדת הובלה לישועה אוניברסלית. את זה גישת מדע-הרוח תמיד תוכל לעשות, היכן שהוא באמת מתפתח בהתאם למה שסמוי בתוכו. כמובן, עלינו להסתכל, לא רק על הצורה שיש לדרך זו של הסתכלות על החיים ברגע זה. כדי לזהות את מה שנאמר כנכון, הכרחי להבין שמדע-הרוח עדיין צריך להתפתח ולעלות למשימתו התרבותית הנשגבת.

עד היום, מכמה סיבות, לא ניתן היה למדע-הרוח להראות את המראה שיהיה לו יום אחד. אחת הסיבות הללו היא שהוא חייב, קודם כל, להשיג דריסת רגל איפשהו. לכן הוא צריך לפנות לקבוצה מסוימת של אנשים. באופן טבעי, זה יכול להיות רק כאלה, שדרך הטבע המסוים של התפתחותם, יש להם רצון לחפש פיתרון חדש לחידת העולם. כאלה אשר יכולים להביא הבנה ועניין לפיתרון שכזה; וזאת באמצעות האנשים המעטים שיש להם את ההכשרה וההכנה הנדרשת. כמובן, מדע-הרוח צריך, לעת עתה, להלביש את המסר שלו בשפה המתאימה לקבוצת אנשים זו. מדע-הרוח ימצא אמצעי ביטוי נוספים לדבר אל מעגלים רחבים יותר של אנשים, במידה שהתנאים יאפשרו זאת. רק מי שמתעקש להחזיק דוגמות קבועות, יכול להאמין שהצורה הנוכחית של מסר מדע-הרוח, היא צורה מתמשכת או אפילו היחידה האפשרית. רק בגלל שמדע-הרוח לא עוסק בהישארות כתיאוריה בלבד, או רק בסיפוק סקרנות, עליו לעבוד לאט בדרך זו. למטרותיו שייכות הנקודות המעשיות של הקידמה האנושית, המאופיינת לעיל. אבל הוא יכול להביא להתקדמות זו של האנושות, רק אם הוא ייצור לו את התנאים הדרושים. תנאים אלו יכולים להיווצר רק כאשר כובשים אדם אחד אחרי השני. העולם מתקדם רק כאשר בני האדם רוצים בכך. אך כדי לרצות בכך, כל אחד צריך לעבוד על נפשו. את זה אפשר להשיג רק צעד אחר צעד. אם זה לא היה המקרה, גם מדע-הרוח היה מייצר הרבה רעיונות מטושטשים ולא היה עושה שום עבודה מעשית.

—————————————————————————–

1. ברלין, קולב זיגיסמונד. ↑
2. לייפציג, Oswald Mutze, 1905. ↑
3. Robert Owen, רוברט מרקוס אוון היה תעשיין טקסטיל ולשי, פילנתרופ, יוזם רפורמות חברתיות והמייסד של תנועת הסוציאליזם האוטופי. אוון מוכר במיוחד בשל מאמציו לשפר את תנאי העובדים במפעליו, ובשל קידומן של קהילות ניסוייות שיתופיות. (ויקיפדיה) ↑
4. בהמשך חייו פרסם רודולף שטיינר את ספרו: עיקרי הבעיה החברתית ופתרונה – יצא לאור דרך הוצאת מיכאל. וכן הרצאות רבות בנושא זה שניתנו במהלך חייו. בעברית יש בנוסף את הספר: מבוא למישנה החברתית – לקט הרצאות בנושא החברתי – יצא לאור בהוצאת חירות. ↑