הקדמה לספר:

תקופת המלכים הראשונים: שאול, דוד, שלמה

אמיל בוק

תרגום מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל

המשמעות האוניברסלית שיש לתנ"ך [הברית הישנה], עבור כל האנושות, ניכרת בצורה הטובה ביותר בתחילת ספר התנ"ך, שם הבריאה, התקופה הקדמונית של כדור הארץ ודורות האנשים, חולפים לנגד עינינו בחזיונות אדירים. שם אנו פוגשים את הרחם המסתורי של הבריאה, שממנו צמחו כל הישויות ובני האדם.

אפילו תיאור תקופתו של משה, הוא עדיין הרבה יותר מִפֶּרֶק בלבד, בהיסטוריה של אומה אחת. בעוד שבספר בראשית הוצגה לידתו של האדם על פני האדמה, הספרים הבאים מתארים את לידתה של תודעה אנושית, שהיא באמת של האנושות כולה. לימוד תקופת משה, פירושו לצפות בנקודת המפנה הגדולה בהתפתחות התודעה, המהווה את הבסיס ליכולת החשיבה ולחופש הפנימי; חופש המייצג מזה זמן רב את הדרישה החשובה ביותר לחייו של כל אדם.

כאשר התנ"ך ממשיך ומספר אודות תקופת דוד ושלמה, כמו גם אודות תקופת המלכים והנביאים, נראה כי מדובר בלא יותר מהיסטוריה של אומה ספציפית אחת.

על פניו, לא ברור מדוע להתפתחותה של קבוצה אתנית מסוימת, צריכה להיות משמעות כלשהי המצריכה מחקרים מיוחדים עבור אנשים שאינם שייכים לקבוצה זו. קשה במיוחד להבין מדוע ניתן לטעון שתיאור ההיסטוריה של אומה זו, הוא בעל אופי של כתבי קודש, בהקשר של הכריסטיאניות, ומכאן עבור תחום דתי שונה לחלוטין.

משימתו של כרך שלישי^[1] זה, של "לימודי הברית הישנה [התנ"ך]", היא לעורר תחושה לגבי העובדה שההיסטוריה היהודית-ישראלית, במחצית הראשונה של האלף הטרום-כריסטיאני האחרון, התרחשה במרכז המואר של ההיסטוריה האנושית. בכל זמן נתון, אומה או קבוצה אתנית אחת, עומדת במרכז היסטוריית העולם, והיא הראשונה להדגים את התגלמות הרמה העדכנית של ההתפתחות הפנימית של האנושות. לזמן מה, קרני כל החיים ומאמצי הרוח, זורמות יחד לשם, אם כי לא תמיד ביחסים ובהסדרים גלויים כלפי חוץ. באותם אנשים ספציפיים, רוח התקופה האמיתית, כמו מוצאת את מרכז קרינתה; שם פועם הדופק של האנושות של אותה תקופה. זה המקרה בתיאור ההיסטורי בברית הישנה.

מובן מאליו שיהיה זה חסר טעם לייחס משמעות אנושית מרכזית שכזו, להיסטוריה של היהדות בתקופתנו, בימי הביניים או אפילו במאות האחרונות שלפני הספירה הכריסטיאנית. אך בתקופה שבין דוד המלך לעזרא, ההיסטוריה של העם היהודי הייתה בשקיפות התואמת להיסטוריה של האנושות.

החשיבות האנושית הכוללת של תיאורי ההיסטוריה בברית הישנה, מתבהרת בכל משמעותה רק אם נתמקד באירועים הרוחניים שהתרחשו מאחורי המהלך החיצוני של ההיסטוריה, דהיינו אלה של היסטוריית הכריסטוס. שוב, מבלי להתייחס אליהם ללא הרף, כוונת המחקרים המוצגים כאן, היא להבהיר את המידה הרבה שבה ההיסטוריה היהודית-ישראלית קיבלה את תוכנה וצורתה הפנימית מלמעלה, דרך ישות הכריסטוס, אשר הייתה בדרכה להתגשמותה הארצית, והאפילה על כל עם ישראל. בסופו של דבר, זה כריסטוס שהעביר לזמן-מה את ההיסטוריה של עם אחד, בצורה כה ברורה, למרכז האבולוציה האנושית; שכן אז, התגשמותו של הכריסטוס כאדם, מצאה את תחילתה הראשונה באומה זו. אורות כמו הניסים של תקופת הנביאים, זרחו מספירה אחרת, גבוהה יותר, אל תוך ההיסטוריה הארצית ומאפשרים לנו להסתכל על תהליכים מטאפיזיים של ההיסטוריה, שהתרחשו ברמה נשגבת יותר והעניקו אימפולס נפשי גדול יותר לאירועים הארציים.

לא רק הכתבים ההיסטוריים של הברית הישנה שייכים לחומר הטקסטואלי של כרך זה. הספרים הפואטיים כמו תהילים, ספרי שלמה ובמיוחד ספרי הנביאים, היו חייבים להיכלל. כאן, בהתאם לאופייה ההיסטורי של היצירה כולה, נלקח בחשבון רק ההיבט האנתרופוסופי. תיאורנו משאיר במפורש מקום להתבוננות מפורטת יותר בטקסט של ספרים אלה, המכיל את העושר האמנותי, הדתי והרוחני הגדול ביותר. בהצגה ההיסטורית של כרך זה, היה צורך להשמיט את כל הפרטים התיאוריים, על מנת לאפשר להציג בצורה ברורה את שפע החומר הרב. הדגש היה על עיבוד ההיבטים הרוחניים-היסטוריים הגדולים יותר. לשם כך, לא ניתן היה להימנע מחזרות מזדמנות, בין אם בשל התייחסות לשני הספרים הקודמים (בראשית ומשה) ובין אם משום שהם שימשו להדגשה והבהרה של משהו בהקשר של ספר זה. שוב, מצער שכדי לא לאפשר לטקסט להפוך לכבד מדי וכדי לשמר את אופיו כתיאור חיובי גרידא, לא ניתן היה לפתח את נקודות המבט המוצגות כאן, צעד אחר צעד, באופן המתווכח עם התיאוריות וה"תוצאות" של התיאולוגיה הממוסדת. מאחר שקוראים רבים אינם מכירים את נקודות המבט של התיאולוגיה, הם לא ישימו לב, במקרים רבים, באיזו מידה ננקטת כאן עמדה בנוגע לבעיות שעליהן מתווכחים ללא הרף. הם לא ישימו לב עד כמה רחוקים מההשקפות המיוצגות על ידי התיאולוגיה האורתודוקסית, הפיתרונות הנובעים מההנחיות הבלתי נדלות של מחקר-הרוח שניתן על ידי רודולף שטיינר. אך בסופו של דבר, חשוב יותר לכתוב עבור אותם קוראים המוּנעים על ידי עניין אנושי ודתי ישיר בנושאים הנדונים כאן, מאשר להעלות יומרות תיאולוגיות ומדעיות.

באשר לשיטת שילוב ההצעות והאינדיקציות האנתרופוסופיות, ההערות הנדרשות כבר נאמרו בהקדמות לשני הכרכים הראשונים. בספר זה, היו פחות הזדמנויות לציטוטים, מילה במילה, של הסברים מאת רודולף שטיינר, מאשר היו בתיאורי תקופת משה. עם זאת, לא נמנענו מציטוט מקורות העלולים להציב קשיי הבנה עבור קוראים שאינם מכירים כלל את האנתרופוסופיה (כגון בפרק על 'שמותיו של שלמה המלך'). ננקטה זהירות לכלול היבטים הדורשים ידע מוקדם באופן שיאפשר לקורא לדלג עליהם מבלי לאבד את חוט הנרטיב.

———————————————————————

1. כרך ראשון – בראשית. כרך שני – משה. וגם יהושע, שופטים, רות שלושתם של אמיל בוק ויצאו לאור בעברית בהוצאת חירות.  ↑