רודולף שטיינר

GA173

תרגום מגרמנית ומאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל, יוסי פלג

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 6

דורנאך, 17 בדצמבר 1916

תקציר: המהות של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. סוד האבולוציה. הכרת חוקי העמים בקרב האחוות המערביות. התנוונות העולם הרומי ועליית העולם דובר האנגלית כנציג של תת-הגזע החמישי. השפה הגרמנית והחוק: חוק מעתק ההגאים.

****************************************************

כדי להגיע ליעד של הרצאות אלה, עלינו לנסות לתפוס את משמעות המהות העמוקה ביותר של מה שמכונה התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. איננו יכולים להגיע להבנה של אירועים בעלי משמעות כה עמוקה כמו האירועים של תקופתנו אם איננו מוכנים לבחון את הדברים המוחשיים, אלא מעדיפים להסתפק בהתבוננות כללית על העולם והאנושות, כפי שהם נראים כאשר איננו לוקחים בחשבון דברים ספציפיים. למרבה הצער, יש להדגיש כי בחוגים הרחבים ביותר לא קיימת הבנה עמוקה של מהותם העמוקה של אירועים אלה.

בפגישתנו הקודמת הזכרתי שני דברים מסיבות מסוימות, אשר יתבררו בהמשך. ראשית, ציינתי כיצד עבודתו של ברוקס אדמס נשלחה לאנושות כמו מעין בלון ניסוי, כאילו כדי להרגיש כמה מהדברים האלה יכולים להיות מובנים, לפחות על ידי אנשים בודדים. נאמר באותו ספר כי את העם יש לתפוס כאורגניזם. כלומר, יש להבין שהעם מתהווה, עובר דרך תקופת ילדות, נעורים, תקופת צמיחה, תקופת בגרות ותקופת ירידה, בדומה לאדם אינדיבידואלי, אם כי, כמובן, התהוות זו רק דומה, ולא זהה. לאחר מכן נאמר שבתקופות מסוימות בהתפתחותם, העמים מפתחים שתי תכונות השייכות יחד: בשלב מסוים מתפתח אלמנט של דמיון ולוחמנות, ובגיל אחר האלמנט המדעי והתעשייתי-מסחרי. לפיכך יש להניח שחיים זה לצד זה עמים בעלי דמיון ומלחמתיים מטבעם, ועמים בעלי נטייה מדעית ותעשייתית-מסחרית מטבעם, ותהליך העולם של האנושות מתקדם ומתפתח באינטראקציה בין עמים כאלה.

אמרתי לכם שזו השקפה חד-צדדית. כיצד בכלל עולות על פני השטח השקפות מסוג זה? מה זה אומר שהם נעשים נגישים לציבור?

השקפות כאלה כבר עשו רושם על אינדיבידואלים בעלי חשיבות מסוימת, והן חלק מהאימפולסים הפועלים בתקופתנו. בעניינים כאלה חשוב שחלקים ממכלול הידע הרוחני הרחב, כמו למשל הידע האוקולטי על האבולוציה של האנושות, יוצאו תמיד מהקשרם ויושתלו בעולם בהתאם לצרכים או לרצונות של זה שמשתמש בהם. על ידי בחירה בתובנה אוקולטית זו או אחרת מתוך מכלול התובנות האוקולטיות הנכונות על האבולוציה של האנושות, ניתן תמיד להשיג משהו ספציפי, אשר ישרת קבוצה כלשהי ואת האגואיזם המאפיין אותה. הידע של כל התמונה משרת תמיד את האנושות כולה. חלקים שנבחרים מתוך הידע תמיד משרתים את האגואיזם של קבוצות בודדות. הדבר המשמעותי והחשוב שיש לקחת בחשבון הוא שהרבה מאוד מהידע האוקולטי אשר מתפרסם בציבור איננו שגוי או לא נכון, אלא חצי אמת, רבע אמת, או שמינית מהאמת, ודווקא משום שידע זה מכיל חלק מהאמת, ניתן להשתמש בו כדי להשיג מטרה זו או אחרת בצורה חד-צדדית. לכן, זה עושה רושם משמעותי על אלה שמצליחים להבין דברים כאלה כאשר, מצד אמריקה, המאה ה-20 מתחילה באופן כזה שרעיונות מסוימים מתפרסמים בעולם דרך ערוצי מכירת ספרים הנמצאים בשירות תנועות מסוימות העושות שימוש באמצעים אוקולטיים.

הדבר השני שדיברתי עליו היה היצירה יוצאת הדופן של תומאס מור האציל על הצורה הטובה ביותר של מינהל ציבורי במדינה והאי "אוטופיה". אתמול ציטטתי מתוך היצירה הזאת של תומס מור את הקטע שבו תומס מור מניח את מה שהוא רוצה לספר על אוטופיה בפיו של אדם זר. אדם זה יכול היה להיות ההמצאה של תומס מור. היום אולי נצליח להכיר אותו קצת יותר מקרוב; אך כפי שתראו, הוא איננו דמות בדיונית. כפי שתיארתי לכם אתמול, מתוך הלך רוח מסוים שקשור לזמנו, הוא מפרט את רגשותיו ואז מתאר את אוטופיה עצמה.

התיאור של אוטופיה על ידי תומס מור, שהביא את הרעיונות האלה לתוך האבולוציה האנושית בתחילת התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, הוא באמת מיוחד ביותר. מצאתי אנשים רבים שקראו את "אוטופיה", אבל אף לא אחד שקרא במספיק תשומת לב כדי להיות ער לכל התפניות המשונות, לכל הפרטים המוזרים שנמצאים בספר הזה. אנשים מתייחסים לתיאור של האי אוטופיה כמו לתיאור של ארץ דמיונית וממשיכים פשוט לקרוא אותו, עמוד אחרי עמוד. אפשר להבין זאת בעידן שלנו, עידן שנטול כל רוחניות; אך הקוראים היו צריכים לשים לב לפחות לעובדה שיש שתי אפשרויות: או שתומס מור מתאר משהו שאי אפשר לתפוס אותו אפילו כפנטזיה, או שהוא היה טיפש גמור, אידיוט מוחלט. אך בזמננו אנשים לא מגיעים למסקנות הגיוניות כאלה; הם מעדיפים לעבור על הדברים בקלילות ראש. הייתי רוצה להביא בפני נפשותיכם את תוכן היצירה הזאת בכמה קווים כלליים – אם תרצו את כל הפרטים, עליכם לקרוא את "אוטופיה" בעצמכם.

קודם כול, עלינו להבין שיש משמעות בכך שעל פי התיאור של אוטופיה, ברור שהיא הגיעה לבגרות מסוימת בארגון של מוסדותיה. נאמר במפורש שהמצב המתואר לא היה קיים באוטופיה מלכתחילה, אלא לקח 1760 שנה לפתח אותו, כך שמדובר במצב של בגרות, בתוצר סופי במובן מסוים.

הדבר הראשון שמודגש במיוחד הוא שהרכוש משותף, שלאף אחד אין רכוש משלו. המדינה מחולקת למשפחות מסוימות, אשר בוחרות זקני-קהילה, ומתוכם נבחר נסיך. מעת לעת מתכנסת ישיבה שבה הנבחרים דנים בענייני הציבור, לפי ההוראות שהם קיבלו מחלקים מסוימים של הציבור. אנו מתוודעים כאן לסידור יוצא דופן לחלוטין: ניתן לדון בענייני ציבור רק בדרך שנקבעה. באוטופיה, אם אדם מדבר על עניינים ציבוריים בפרטיות עם אנשים אחרים, העונש הוא מוות. אנו רואים גם הסדר הגיוני ביותר: כאשר מעלים באספה הצעה, אסור לדון בה מייד. האנשים צריכים ללכת קודם הביתה ולחשוב על העניין, והוא יטופל בהזדמנות מאוחרת יותר. האדם שמספר זאת מסביר שבדרך זו בני אדם מקבלים הזדמנות לחשוב ואין עליהם לחץ לקבל החלטה פזיזה, שאחר כך היו דבקים בה, כמובן, מתוך עקשנות ואנוכיות, כי הרי אנשים לרוב נאחזים בהחלטתם לא משום שהם בדקו את העניין ומצאו שהוא נכון, אלא משום שהם מרגישים מחויבים לדבוק במה שכבר החליטו.

באוטופיה, כל אחד צריך ללמוד חקלאות עוד כילד, אבל מאוחר יותר אנשי אוטופיה לומדים גם מקצוע, בדרך כלל זה שהוריהם עוסקים בו; אך הם יכולים לבחור גם מקצוע או עיסוק אחר אם יש להם מיומנות אחרת. העבודה מוסדרת בקפידה, ואף אחד לא צריך לעבוד יותר משש שעות ביום.

כל שאר הדברים מאורגנים גם הם בצורה הטובה ביותר: עובדים שלוש שעות בבוקר; אבל לפני כן, בשעת הזריחה, אלה שרוצים יכולים להתאסף וללמוד דברים רוחניים וכדומה. אין באוטופיה משחקים מהסוג שאנשים משחקים מחוץ לאוטופיה; במקומם, יש משחק תחרותי הדומה לשחמט, סוג של קרב חשבון, ועוד משחק תחרותי, אשר מסמל – שוב בצורה הדומה לשחמט – את המאבק בין המידות הרעות לבין המעלות.

תחת הפיקוח של נבחרי הציבור, האנשים המתאימים לכך נקראים מלומדים. מתוכם, נבחרים השגרירים וכוהני הדת. העבודה המלוכלכת ביותר נעשית על ידי עבדים, המגויסים מתוך העמים הכבושים או מקרב הפושעים. כל אזרח אמיתי באוטופיה חופשי. קיים מוסד באוטופיה שאנחנו, אנשים שאיננו מאוטופיה, התחלנו להנות ממנו רק עכשיו: אי אפשר לנסוע ללא הרשות של הסמכות המתאימה. בשביל כל נסיעה, אפילו הקצרה ביותר, האדם זקוק לדרכון. כסף לא קיים. מביאים את כל מה שיש לשווקים, ושם כול אחד יכול לקחת את מה שהוא צריך. הכול מאורגן כל כך טוב שאף אחד לא לוקח יותר ממה שהוא צריך, ואף אחד לא צריך לשלם על שום דבר, כי כל אחד מקבל את כל מה שהוא צריך. פשוט אין צורך בכסף וכדומה.

המתכת היחידה שיש לה ערך אמיתי היא הברזל. אני מבקש מכם לשים לב לכך, משום שיש בזה משהו מאוד משמעותי. הכסף מוערך פחות, והזהב פחות מכל מתכת אחרת. באוטופיה לא מייצרים מזהב חפצים כמו אלה שנוהגים לייצר ממתכת זו במקומות אחרים בעולם. לכל היותר מייצרים ממנו שרשראות בשביל פושעים וכדומה. הפושעים חייבים לענוד שרשראות זהב כאות קלון. גם כלים מסוימים עשויים מזהב, כלים שלא נאה לדבר עליהם בחברה מנומסת, וכדומה. התוצאה המוזרה הייתה שפעם, כאשר הגיעו לאוטופיה שגרירים של עם אחר שהתהדרו בתכשיטי זהב רבים ומפוארים כדי לעשות רושם על תושבי אוטופיה, תושבי אוטופיה ראו בהם אנשים נחותים מאוד, כי דברים כאלה משמשים אצלם לכל היותר כצעצועים לילדים הצעירים ביותר, ואחר כך נזרקים לפח. כשהשליחים הגיעו, הילדים עמדו ברחובות ואמרו: תסתכלו על הזקנים האלה שעדיין מסתובבים עם צעצועי ילדים!

באוטופיה אין שום ערך לכך שמישהו לובש בגדים משובחים. אנשי אוטופיה אומרים: איך מישהו יכול להתגאות בלבוש שעשוי מצמר זה או אחר? הרי הכבשים לבשו את זה ראשונות! אי אפשר להתגאות במה שהכבשים לבשו קודם באופן טבעי!

מאפיין מיוחד באוטופיה הוא שהטוב והרע, המידות הטובות והרעות, נשפטים אך ורק בהקשר של רעיונות דתיים. באוטופיה, נהנתנות מסוימת,^[1] השאיפה להנאה, נחשבת למטרה שהאדם צריך לחפש אותה בחיים, וככל שלאדם יש חיים שמחים יותר, כך הוא נחשב למוסרי יותר. אנשי אוטופיה מאמינים בנפש האלמותית של האדם, ויש להם סוג של דת של תבונה. הם מאמינים שכל אדם יכול להבין באמצעות ההיגיון הבריא שלו שאלוהים שולט בעולם כמו אמן יוצר דגול, שלאדם יש נפש בת אלמוות ושלאחר המוות הוא נכנס לעולם רוחני שבו יש שכר ועונש על מידות טובות ורעות.

אנשי אוטופיה אינם מייחסים ערך לאבני חן, כי הם אומרים: אם מישהו קונה אבן יקרה, הוא מבקש מהמוכר להבטיח לו שהיא אמיתית; אבל איזו משמעות יכולה להיות לדבר אם אתה אפילו לא יכול לראות בעיניים שלך אם זו אבן חן אמיתית או מזויפת? דבר כזה יכול לקרות רק באוטופיה. הציד נתפס בעיניהם כעיסוק בלתי ראוי. רק לקצבים מותר לעסוק בציד ואין זה נחשב למקצוע מכובד.

האיש שמספר את הדברים האלה מסביר שהוא עצמו הציג בפני אנשי אוטופיה את הספרות והאמנות היוונית, ושהאנשים אלה הוכיחו את עצמם כבעלי יכולת למידה יוצאת דופן. בשפתם של אנשי אוטופיה יש בעצם צלילים דומים במידה מסוימת ליוונית, והתרבות שלהם באופן כללי מזכירה את התרבות היוונית בשילוב עם התרבות הפרסית. לא אתאר את הדרך שבה נבחרים גברים ונשים לזוגיות, מסיבות שתבינו אם תקראו את הספר. לא קיימים עורכי דין באוטופיה; הם נחשבים לאנשים המזיקים ביותר. אנשי אוטופיה אינם סוגרים חוזים ביניהם מפני שהם מאמינים שמי שרוצה לקיים הבטחה יעשה זאת גם ללא חוזה, ומי שלא רוצה לקיים הבטחה לא יקיים אותה גם אם הוא חתם על חוזה.

במלחמה הם נמנעים ככל האפשר משפיכות דמים; הם רואים בה דבר מביש ביותר. הם אומרים: אם שפכתם דם במלחמה, אתם כמו חיות, כמו זאבים ונמרים. יש לחפש שיטות אחרות, כי לאדם יש תבונה. רק במצבי חירום קיצוניים, כשאין כל תקווה לפתור את המצב בשום דרך אחרת, הם מוכנים לשפוך דם. הם שולחים לאלה שהם רוצים להילחם נגדם כל מיני אנשים שתפקידם ליצור מחלוקת וסכסוכים בקרב אויביהם, כדי שאלה יריבו זה עם זה, או ירצחו איש זה או אחר, או משהו דומה. במילים אחרות, הם מנסים להשתמש במה שהם מכנים "אהבה והיגיון בריא" כדי לעורר חיכוכים ומחלוקות בין האנשים שהם רוצים להילחם בהם, ורק כשהם אינם מצליחים בכך, הם מחליטים לשפוך דם. אך גם אז יש להם מנהגים מיוחדים משלהם, שמראים שהם רוצים להפסיק את שפיכות הדמים בהקדם האפשרי, אם יש הזדמנות לעשות זאת.

נאמר גם שאחת התכונות העיקריות של אנשי אוטופיה היא סובלנות דתית. כל אחד יכול להשתייך לכל כת ולכל השקפה דתית, כל עוד הוא לא מפר את החוקים. מייסד האוטופיות, אוטופוס עצמו, כבר סידר זאת כך; אבל כולם חייבים להאמין בישות עליונה שאותה הם מכנים מיתרה [Mythra]. האדם שמספר את כל זה ניסה להכניס לאוטופיה גם את הכריסטיאניות. לאנשי אוטופיה הייתה נכונות גדולה לקבל אותה, והכירו בה כדת הטובה ביותר. קיימת באוטופיה סובלנות דתית גדולה ביותר, וכל אחד יכול להאמין במה שהוא רוצה. מצד שני, אדם שהוא מטריאליסט ואינו מאמין באלמותיות הנפש מאבד את כל זכויותיו האזרחיות והאחרות; למעשה נקבע לגביו שהוא אדם ללא זכויות.

יש שם כת שרואה בבעלי חיים יצורים שבהם שוכנות נפשות כמו בבני אדם. ישנם כוהני דת המלמדים אנשים בכנסיות-מיסטריה מיוחדות ומבצעים פולחנים וטקסים. את החגים חוגגים בסוף השנה ובראשיתה. כלי הנגינה שונים במקצת מאלה שבמקומות מחוץ לאוטופיה. הם מתאימים במיוחד כדי להביע במוזיקה את מה שנפש האדם מרגישה במצבי הרוח השונים שלה, וכן הלאה.

סיפרתי לכם את הדברים האלה כפי שהם מתוארים בספר. בוודאי שמתם לב שאמרתי מצד אחד שהדת של אנשי אוטופיה היא דת של תבונה – כל אחד מאמין במה שההיגיון שלו אומר לו. אך מצד שני, נאמר גם שהם הכירו בכריסטיאניות וכולם מאמינים בישות שנקראת מיתרה. נאמר גם שבכל מקום שוררת הסובלנות, אך מצד שני, לאדם המטריאליסטי אין את אותן הזכויות. בקיצור, תמצאו בספר סתירות על גבי סתירות.

אם כן, על מה בעצם מדבר הספר הזה? מה הוא מתאר? את זה ניתן להבין באמת רק על בסיס מדע-הרוח. עלינו לומר זאת בצורה ברורה לגמרי: כמו פיקו דלה מירנדולה^[2] ואחרים, תומס מור הוא אדם שחלק מהווייתו עדיין נמצאת בסוף התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, בעוד שחלק אחר כבר נוגע בתקופה החמישית. אך הוא גם אדם שיודע זאת, ומפתח זאת בתודעה מלאה, כי יש לו חיים רוחניים מסוימים.

תומאס מור בילה שעות רבות ביום במדיטציה; הוא הגיע לתוצאות מאוד ספציפיות דרך המדיטציות שלו. אך תוצאות אלה נבעו מכך שכאמור, הוא עדיין חי עם חלק מהווייתו בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, ואלמנטים אטביסטיים בתוכו התחברו לעלייתה המודעת של נפשו לחיים בעולם הרוח. אך הוא כבר נמצא על האדמה מאה שנה לאחר תחילת התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, ובנפשו חי כל מה שמאפיין את התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית: האינטלקטואליות וההיגיון, כפי שאנו מכירים אותם היום אך עדיין לא היו קיימים בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, בניגוד לדעתם של אלה שיש להם תפיסה דמיונית לגמרי של ההיסטוריה. כל זה פעל ביחד והתערבב בנפשו. אפשר ללמוד על מה שחי בנפש כזו גם אם מתבוננים בפיקו דלה מירנדולה ובקשר של פיקו דלה מירנדולה עם סבונרולה.^[3]

אם כן, עלינו להתבונן בנפשו של תומס מור יותר לעומק כדי להבין למה הוא התכוון באוטופיה שלו. אדם כזה ידע היטב שבאבולוציה של האנושות פועלים ואורגים אימפולסים אוקולטיים, וגם שבנקודת המפנה בין התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית לתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית היה צורך לתת אימפולס נכון לאנשים רבים. האם הם ישתמשו אז באימפולס הזה או לא, זו שאלה אחרת. מה ידעו אנשים אלה? דיברנו פעמים רבות על כך שהיום הדברים שונים, אבל אז, מה ידעו אנשים אלה אז? הם ידעו שהאנושות חייבת להתנוון אם היא תפתח רק את ההיבטים הלא רוחניים, רק את הדברים שהם פרי החשיבה, רק את מתנות ההיגיון. אנשים כאלה יודעים שהאנושות תתייבש גם מבחינת הגוף הפיזי של האדם – כמובן, לא תוך כמה מאות שנים, אלא אחרי זמן רב – אם יתפתח רק האינטלקט היבש, רק אותו יסוד רוחי שעליו מבוססים ההשקפות המטריאליסטיות. לאנשים כאלה יש תפיסה שונה לגמרי לגבי האמת מהתפיסה שהתפתחה בהדרגה בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. הם יודעים שיש לחשוב דברים שאינם קשורים למישור הפיזי, משום שמלבד העובדה שיש אמת בדברים כאלה, אם האדם אינו רוצה לקמול ולהתייבש, עליו לחשוב מחשבות שאינן קשורות למישור הפיזי. אלה הן המחשבות המרעננות, אלה הן המחשבות אשר מאפשרות את החיים ומקדמות אותם. לכן, בנוסף לערך של האמת במה שרוחני, החשיבה הרוחנית חיונית כל כך.

באמצעות המדיטציות שלו, תומס מור הגיע לתמונות מנטליות על העולם העליון בדרך חצי אטביסטית, חצי מודעת, אך במקרה שלו תמונות אלה התערבבו עם החומר של עולם החלומות. דרך חוויות פנימיות אמיתיות כאלה, הוא הגיע לתוצאה של מה שהוא מתאר ב"אוטופיה". זה לא משהו דמיוני, משהו שהוא המציא, זאת לא פנטזיה, אלא משהו שהוא באמת חווה כפרי של המדיטציות שלו. הוא הציג אותו כפי שהוא חווה אותו, כדי לומר: ראו, אדם שחי באנגליה תחת המלך הנרי השמיני, אדם שאפילו הגיע למעמד גבוה בשירות המדינה של הנרי השמיני, אדם שיש לו בנפשו את הרגשות, הרצונות, המטרות הפנימיות של אנגליה בזמן ההוא, כאשר חזיונותיו נעים בישותו הפנימית, הוא חווה זאת כמעין אידיאל מדיני. הוא רצה לתת ביטוי לרצונות, למטרות, לרעיונות המסתתרים בתת-מודע של אלה שאינם מרוצים מהעולם החיצוני. זה מה שהוא רצה לתאר.

לכן אפשר לומר שמדובר בידיעה העצמית האסטרלית של אדם של אותה תקופה. אדם חכם כמו תומס מור לא מציג בפני אנשי זמנו רק אידיאל דמיוני של העתיד. הוא מציג את מה שהוא עצמו חווה, משום שבדרך זו, בדרכו שלו ובהתאם לתקופתו, הוא רוצה להביא לבני האדם את האמת הגדולה שהמציאות החושית החיצונית היא מאיה, ושאת המציאות החושית החיצונית הזו יש לתפוס יחד עם העולם העל-חושי. אך אם אתה תופס אותם יחד באופן כזה שבו-זמנית פועלים לתוכם כל הרצונות, כל המשאלות, ששייכים לתקופה מסוימת ותואמים את טבעה של תקופה זו, אתה מקבל כתוצאה משהו שכעת, כאשר אתה מסתכל עליו בצורה כזו, לא תרצה להציג אותו כאידיאל. כי אני יכול בהחלט להודות בכך שאם אני עצמי הייתי נולד באוטופיה, קרוב לוודאי שהייתי רואה כמשימה הבאה שלי להתגבר על התנאים האוטופיים האלה מהר ככל האפשר, ולהחליף אותם בתנאים אחרים. אולי הייתי אפילו חושב שהתנאים השוררים פה ושם על פני כדור הארץ שלנו, חוץ מאלה של הזמנים הנוכחיים, הם אידיאליים יותר מאלה הקיימים באוטופיה. אך מטרתו של תומס מור לא היתה לתאר תנאים אידיאליים, אלא את מה שהוא חווה באמת בתנאים שתיארתי. במובן מסוים הוא רצה לומר לאנשים: אם הייתם יכולים לראות את המשאלות שלכם, אם הייתם יכולים לראות באופן ציורי את מה שהייתם רוצים לדמיין על תנאים אידיאליים, אז ככל הנראה גם אתם לא הייתם מסכימים איתם בכלל.

כעת אנו יודעים מי הוא האדם הזר שמתאר את אוטופיה: הזר הזה הוא העצמי האסטרלי של תומס מור. יש להבין את הדברים האלה בצורה הרבה יותר מציאותית ממה שנהוג לחשוב. בנקודות מסוימות באבולוציה האנושית יש לחפש את העובדות הבסיסיות כדי להבין את האבולוציה האנושית הזו. אתה לא יכול לגבש שיפוט מתוך העובדות המעטות הקרובות ביותר לליבך ברגע נתון, מאותן העובדות שככל הנראה מכינים אותן האנשים סביבתך. זה לא יכול להביא לשיפוט תקף, אלא זה מתאים בדיוק לסימפתיות ולאנטיפתיות שלך. גם אם תהיה אמת בשיפוט הזה, הוא לא יקדם אותך, ולא יוכל לשרת את האנושות.

אם כן, רציתי להציג בפניכם – ואנו עוד נחזור לכל הדברים האלה – אדם אופייני במיוחד בנקודת התפנית בין שני עידנים, במעבר מהתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית לתקופה החמישית: אדם שהצליח להעלות לפני השטח את המאפיינים של חיי הנפש שלו העמוקים יותר, באופן כזה שהוא חווה את עצמו. לעת עתה, רק רציתי לציין עובדה זו.

בנוסף, כדי להבין את הקשרים שחלק מידידינו ביקשו שנתייחס אליהם, עלינו לנסות להבין את המציאות הקונקרטית של מהי נפש העם. כי העידן המטריאליסטי שלנו והרגשות שלנו גורמים לנו להתבלבל בין נפש העם לבין הנפש האינדיבידואלית. כלומר, כאשר אנו מדברים על עם, ישנה נטייה להאמין שזה באמת קשור לבני האדם האינדיבידואליים השייכים לאותו עם. עבור האוקולטיסט, אם יורשה לי להשתמש בהשוואה די פשטנית אך ציורית, יהיה זה אבסורד לחשוב שאדם המכנה את עצמו אנגלי או גרמני זהה לנפש העם שלו, בדיוק באותה מידה שזה אבסורד לומר שהבן או הבת זהים לאב או לאם שלהם. כפי שאמרתי, זוהי השוואה פשטנית, משום שבאחד המקרים מדובר בשני בני אדם פיזיים, במקרה האחר הכוונה היא לישות פיזית ולישות לא פיזית; אך כאשר מסתכלים באופן קונקרטי על שני המקרים, אפשר לראות שמדובר בשתי ישויות שונות לחלוטין. אך רק כאשר נבין את הסודות של חיים ארציים חוזרים ונשנים ואת הקארמה הקשורה אליהם, נוכל להבין את מה שנמצא בבסיס כל העניין הזה. הבנה זו הכרחית ביותר אם אנו רוצים לדבר על הדברים האלה על בסיס עמוק ואיתן, כי יש אמת משמעותית ביותר בעובדה שאדם הוא חלק מעם מסוים בגלגול אחד בלבד, אבל בישותו האינדיבידואלית הוא נושא משהו שונה לגמרי, משהו שהוא אינסוף יותר וגם אינסוף פחות ממה שנמצא בנפש העם. מבחינת המציאות, אין שום היגיון בהזדהות עם נפש העם אם הזדהות זו אינה חורגת מעבר למה שמתואר במילים כמו אהבת המולדת, פטריוטיות וכדומה. נוכל לראות את הדברים האלה בצורה נכונה רק כאשר נוכל לשקול ברצינות ולעומק את האמיתות של ההתגשמויות הארציות החוזרות ונשנות והקארמה.

לאחרונה דיברתי במקומות שונים על הקשר של נפש האדם בין המוות ללידה החדשה עם מה שמתרחש כאשר האדם בא לידי קיום חדש באמצעות לידה. הצבעתי על כך שבין המוות ללידה החדשה, האדם נמצא בקשר עם הכוחות שמאחדים את בני האדם לאורך הדורות. דרך האיחוד שוב ושוב בין זוגות הורים שונים וכל מה שמוביל ללידת צאצאים, ודרך שאר התנאים הקשורים לרצף הדורות, האדם הנמצא בין המוות ללידה בכל הזרם אשר מוביל אותו לבסוף לאותו זוג הורים שדרכם הוא יכול להתגשם. כשם שבחיים הפיזיים האדם קשור לגוף הפיזי שלו, כך בין המוות ללידה החדשה הוא קשור לתנאים שמכינים את הלידה דרך זוג הורים מסוים. האדם שרוי באותם כוחות שבסופו של דבר מובילים אותו להורים מסוימים, באותם כוחות שגרמו לכך שלאב הזה ולאם הזאת יהיו ההורים שלהם, וכן הלאה לאחור דרך הדורות, בכל ההסתעפויות וההתפצלויות השונות, וכל מה שפועל יחד בדרכים מגוונות ביותר – בכל זה האדם נמצא במשך מאות שנים!

חישבו על העובדה שמדובר במאות רבות של שנים כדי לעבור רק שלושים דורות. מתקופתו של קארל הגדול ועד ימינו יש כשלושים דורות, ובזמן הזה, בכל מה שמתרחש מבחינת מפגשים, התאהבויות ולידת צאצאים, בכל מה שמוביל בסופו של דבר לזוג ההורים שאנו נולדים מהם, בכל זה אנחנו מעורבים בעצמנו, את כל זה אנחנו הכנו בעצמנו.

אני חוזר על זה מפני שבקשר לאותם אנשים הנקראים מנהיגים, של אלה שניתן לזהות כאישים מובילים במובנים מסוימים, חשוב להבין שמה שגורם להם להיות משמעותיים עבור האנושות מופיע דרך כל מה שתיארתי כעת. הייתי רוצה להצביע על אישיות מובילה, אך את נקודת השיא של מה שיש לי לומר על אישיות זו, הייתי רוצה להביא דרך דבריו של מישהו אחר. עוד רגע תראו מדוע.

אנו רואים בדנטה אישיות בולטת ומיוחדת ביותר אשר חיה בסוף התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. אנו יכולים להשוות אישיות יוצאת דופן כזו עם אותם אישים שהגיעו לחשיבות מסוימת לאחר תחילת התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, כמו תומאס מור, למשל. נתבונן כעת יותר מקרוב במה שניתן לזהות באופן כללי אצל אישיות כמו דנטה. לאישיות כמו דנטה יש משמעות והשפעה רחבה דרך אימפולסים מרחיקי לכת. לכן מעניין לחשוב, או אפילו לנסות לנחש, איך נפש כזו, לפני שהיא נכנסת דרך הלידה לקיום פיזי ארצי שיהיה משמעותי עבור האנושות, מרכיבה את מה שהיא אמורה להיות כדי להיוולד בדרך הנכונה להורים הנכונים. כמובן, התנאים האלה נוצרים מתוך עולם הרוח; אבל הם מתממשים בעזרת כלים פיזיים. לכן, במידה מסוימת, עולם הרוח מכוון דם מסוים לדם אחר, וכן הלאה.

ככלל, אישיות כמו דנטה לעולם לא יכולה להיווצר מדם הומוגני. זה כמעט בלתי אפשרי שנפש כזו תשתייך לעם אחד. חייבת להתרחש אלכימיה מסתורית; כלומר, חייבים להתאחד זרמים של דם שונה. לא משנה מה יאמרו אלה שרוצים לנכס אישים גדולים לעם מסוים, מתוך פטריוטיות מוגזמת שלהם – אין הרבה אמת מאחורי דבריהם!

באשר לדנטה, כדי שתראו שאני שומר על אובייקטיביות, הייתי רוצה לתת למישהו אחר לתאר את מה שבולט בצורה ברורה במהותו בעיני כל מי שמסוגל לראות אותה. אולי קל להאמין שאני מעורב איכשהו בפוליטיקה, דבר שהוא כמובן רחוק מאוד ממני. לכן חקרתי בכתביו של קרדוצ'י,^[4] המשורר האיטלקי הגדול של העת החדשה יותר, שהיה מומחה גדול בנושא של דנטה. מאחורי קרדוצ'י, ומסיבה זו אני מצטט דווקא אותו, עומדים גם מה שנקרא "מאסוניירי" באיטליה [הבונים החופשיים], ומה שקשור לכל האחוות האוקולטיות שדיברתי עליהן. לכן, האמירות התיאורטיות של קרדוצ'י על דברים אמיתיים בחיים מתבססות במידה מסוימת על ידע עמוק כזה. לא הייתי אומר שהוא פרסם את הידע העמוק הזה בכל מקום בציבור, או שהוא היה אוקולטיסט באופן כלשהו; אבל במה שהוא אומר יש הרבה ממה שהגיע אליו דרך כל מיני ערוצים סודיים.

קרדוצ'י אומר^[5]: שלושה אלמנטים פועלים יחד אצל דנטה, והמהות של דנטה יכלה להפוך למה שהיא הייתה רק בזכות האינטראקציה בין שלושת האלמנטים האלה. ראשית, דרך אנשים מסוימים באילן היוחסין שלו, קיים בדנטה אלמנט אטרוסקי עתיק.^[6] ממנו קיבל דנטה את מה שפתח בפניו את העולמות העל-חושיים, את מה שאִפשר לו לדבר בצורה כה עמוקה על העולמות העל-חושיים. שנית, יש בו את האלמנט הרומי המאפשר לו לפתח קשר נכון עם חיי היומיום ונתן לו בסיס כנקודת מוצא למושגים משפטיים מסוימים. ושלישית, אומר קרדוצ'י, יש בדאנטה אלמנט גרמאני שממנו הוא לוקח את התעוזה והרעננות של השקפת עולמו, כנות מסוימת ומחויבות איתנה למטרה שהוא החליט להשיג. על פי קרדוצ'י, חייו הפנימיים של דנטה בנויים משלושת האלמנטים הללו.

האלמנט הראשון קשור לתרבות הקלטית הישנה, שמחלחלת איכשהו לתוך דמו, ומובילה אותו חזרה לתקופה הפוסט-אטלנטית השלישית, שכן התרבות הקלטית בצפון מובילה חזרה למה שלמדנו להכיר כתקופה הפוסט-אטלנטית השלישית. באלמנט הרומי, אנו מוצאים את התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, ובאלמנט הגרמאני את התקופה החמישית. קרדוצ'י רואה את נפשו של דנטה כמורכבת מתוך האלמנטים של שלוש התקופות האלה והאימפולסים שלהן, כך שיש שם בעצם שלוש שכבות זו לצד זו, או ליתר דיוק זו על זו: התקופה השלישית, הרביעית והחמישית: הקלטית, הרומית והגרמאנית. חוקרים טובים של דנטה השקיעו מאמץ רב כדי לגלות כיצד הצליח דנטה מעולם הרוח לערבב את דמו באופן כזה שהוא הגיע להרכב סופי כזה. כמובן, הם לא אמרו זאת במילים אלה, כפי שאני אומר כעת, אך הם עבדו קשה והגיעו לדעה שאחת הסיבות היא שחלק ניכר מאבותיו של דנטה נמצא באזור גראובינדן.^[7] ההיסטוריה כבר יכולה לאשר זאת במידה מסוימת: שושלת אבותיו של דנטה מצביעה לכל הכיוונים, כולל לאזור הזה, שבו התרחש ערבוב רב כל כך של זרמי דם.

אנו רואים כיצד באישיות אחת מתגלה האינטראקציה יוצאת הדופן של שלוש השכבות של האבולוציה האנושית האירופאית. אדם כמו קרדוצ'י, שגיבש את המסקנה הזאת לא בהשפעת הטירוף הלאומני של ימינו, אלא מתוך אובייקטיביות מסוימת, מצביע על היסודות שעליהם עומד דנטה.

בכך אנו כבר נוגעים בתנאים הידועים היטב לאלה שמכירים את המציאות של החיים. הם לוקחים בחשבון את התנאים האלה וגם משתמשים בהם ככוחות כאשר הם רוצים להשיג דבר זה או אחר. תנאים אלה ידועים לאחוות האוקולטיות, גם לאחוות הלגיטימיות וגם לאחרות שמעמידות את הידע הסודי לשירות אגואיזם קבוצתי כלשהו בכיוון זה או אחר. שכן בכל האחוות האוקולטיות הראויות לשם זה דנים בזהירות רבה בסוד של האינטראקציה בין שלוש השכבות העוקבות, סוד שיש לו חשיבות רבה בעיקר עבור אירופה, רק שבאופן זה או אחר, הדבר מוסט, כמובן, ממה שניתן לכנות הכיוון הטוב.

אם כן, אני מבקש מכם לזכור היטב שבעניינים כאלה קיים ידע שמלמדים אותו, ומלמדים אותו בשיטתיות ובזהירות מיוחדת, במיוחד באחוות האוקולטיות המערביות והאמריקאיות, גם אם העולם האינטליגנטי החיצוני לעיתים קרובות לא רוצה לדעת הרבה על כך.

לאחר שהכנתי את הדרך בצורה זו, ולאחר שהצגתי בפניכם את התורה הקשורה למה שמהווה, במובן מסוים, סוד של האבולוציה, תורה שמלמדים אותה עם המטרות המגוונות ביותר, אני רוצה להצביע כעת על כמה תורות מיוחדות. תורות אלה נלמדו בבתי ספר אוקולטים מסוימים, במיוחד לקראת סוף המאה ה-19. לאחר מכן הן המשיכו גם במאה ה-20, אך הייתה התייחסות מיוחדת אליהן בעיקר בסוף המאה ה-19, והן צברו השפעה רבה באותה תקופה. נעשו ניסיונות לשאת אותן לכל מקום שבו עלה הצורך להשתמש בהן למטרות מסוימות. קודם כול, אני פשוט אתאר לכם בצורת דיווח, ללא כל ביקורת, תורות מסוימות שנלמדו באחווה האוקולטית של אנגליה, ואתן כמה רמזים לאותה תורה שהתכוננתי להתמקד בה.

אחת התורות שנלמדו בעבר ומלמדים אותה גם עכשיו היא שאת האבולוציה של אירופה ניתן להבין אם מסתכלים תחילה לאחור על המעבר מהתקופה הרומית, התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, לתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. התורה הייתה – אני מבקש שתזכרו שאני רק מתאר אותה – שחייבים להבין את סוד המעבר מהתקופה הרביעית לתקופה החמישית, או, כפי שנאמר באחוות אלה, את המעבר מתת-הגזע הרביעי לתת-הגזע החמישי. אתם יודעים שאיננו יכולים להשתמש במונח הזה של "תת-גזע" מסיבות שאותן הזכרתי לעיתים קרובות, מכיוון שאז זה היה אומר שאנחנו מעוניינים במטרות קבוצתית חד-צדדית, כאשר למעשה אנחנו אף פעם לא מעוניינים לעסוק במטרות קבוצתית, אלא תמיד רק במטרות הכלליות של האנושות. נאמר כי העמים הרומים, הלטיניים, מייצגים למעשה את תת-הגזע הרביעי. בכל האבולוציה האנושית, מה שמתפתח ברצף, זה אחר זה, אינו מתקדם כך שהדבר הבא פשוט עומד מאחורי הקודם, אלא הדבר הקודם נשאר, למעשה, נוכח לצד הדבר הבא, כך שהדבר הקודם והדבר הבא אחריו חיים במרחב זה לצד זה. לפיכך, תת-הגזע הרביעי, המורכב בעיקר מהיסוד הרומי-לטיני, המשיך לשרוד כשארית גם בתקופת תת-הגזע החמישי.

תת-הגזע החמישי, שהחל להתפתח בתחילת המאה ה-15, כולל את אותם עמים שאמורים לדבר אנגלית בעולם. העמים דוברי האנגלית מייצגים את תת-הגזע החמישי, והמשימה של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית היא לכבוש את העולם עבור אותם עמים דוברי האנגלית. שרידי תת-הגזע הרביעי, העמים בהשפעה לטינית, ייפלו כנראה יותר ויותר למטריאליזם מסוים. הם מכילים בתוכם את אלמנט ההתמוססות הפנימית שלהם, והם גם נושאים בתוכם ניוון מבחינה פיזית. כפי שאמרתי קודם, אני רק מדווח, זה לא דבר שאני מציג כאמיתי בעצמי. לעומת זאת, האלמנט של תת-הגזע החמישי מכיל את הנטייה לרוחניות, לתפיסת עולם הרוח. יש להבין כיצד תת-הגזע הרביעי השפיע על החמישי, ולשם כך יש להפנות את המבט לאחור, לזמן שבו נוצר מגע בין העמים הנורדיים, הצפוניים, שמאוחר יותר נהיו הבריטונים, הגאלים והגרמאנים, לבין האימפריה הרומית.^[8] נשאלת השאלה: מה היו עמים אלה בתקופה שבה האימפריה הרומית ניהלה מלחמה נגדם, או במילים אחרות, כאשר החל המאבק בין תת-הגזע הרביעי והחמישי? במונחים של גיל, עמים אלה היו בגיל הינקות! לכן חשוב לציין שהרומאים, האלמנט הרומי, תת-הגזע הרביעי, באו לטפל בהם כמו סוג של אומנת. מונחים אלה יכולים לשמש להמחשת האנלוגיות בין אלמנט העם לבין האלמנט של האדם האינדיבידואלי. אם כן, הרומאים, הפכו להיות אומנת, והפעוטון הזה המשיך להתקיים כל עוד הרומאים הרחיבו את שליטתם פחות או יותר לעמי הצפון שהיו בינקותם.

תינוקות גדלים והופכים לילדים; זה הזמן שבו נוסדה ברומא האפיפיורות, והאפיפיור הופך להיות האפוטרופוס של הילדים, בדיוק כפי שהרומאים היו המינקות. כמו שאמרתי, אני רק מדווח, לא אומר את הדברים בשמי. ואז הופיעה האינטראקציה בין האפיפיורות לבין התנאים בצפון, כל מה שהתפתח ברחבי מרכז אירופה עד לבריטניה: זה היה בית ספר עם חינוך תחת האפוטרופסות של האפיפיור, שממנו עדיין פעל ומשפיע האלמנט הרומי מהתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. בסביבות במאה ה-12, כאשר האפיפיורות שכבר לא הייתה כפי שהייתה קודם, החל גיל הנעורים של העמים השונים האלה, גיל שהתאפיין בהתעוררות האינטליגנציה שלהם עצמם. כעת האפוטרופוס נסוג לאחור. גיל הנעורים נמשך בערך עד סוף המאה ה-18. ככלל, כאשר אתה מלמד דברים כאלה, אין התייחסות להווה, כי מסיבות מסוימות, זה נחשב לרעיון טוב. אנשים לא צריכים לשמוע בצורה יותר מידי ברורה מה אתה חושב על ההווה – אתה רוצה ללמד אותם יותר בדרך של סוגסטיה.

במהלך הזמן, תחת השלטון של האומנת, של האפוטרופוס וכן הלאה, התפתח בצפון מצב הבגרות הנוכחי, אשר מכיל את הפוטנציאל להפוך בהדרגה את בריטניה לעם המוביל של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, כמו שהיו לא רק הרומאים, אלא גם האלמנט הרומי כאשר האפיפיורות קמה מתוכה. על פי ההשקפה שאותה אני מתאר, בזמן ששרידי האלמנט הלטיני מתפוגגים במין האנושי, האלמנט הזה שבו חיה המהות הבריטית מתפשט כאלמנט פורה חדש. אם כן, יש לשאוף לבצע את כל הפעולות החיצוניות והצעדים המשמעותיים שאמורים לשאת פרי באופן כזה שהם יעמדו תחת הסימן של השקפות אלה. כי נועד לקמול ולהתייבש כל מה שקורה בלי השקפות אלה, כל מה שקורה אם אין את האמונה שהאלמנט הלטיני נמצא בתהליך של התנוונות, או שהאלמנט הבריטי נמצא בתהליך של עלייה. כמובן, אפשר לעשות גם דברים כאלה, אומרים בעלי אותה השקפה, אך הם יישארו חסרי משמעות, לא יתפתחו ולא יצמחו. זה כמו לזרוק זרע לאדמה לא נכונה.

בדוקטרינה שאותה תיארתי בקווים כלליים, יש לנו בסיס שחלחל לתוך כל האחוות האזוטריות יותר, לתוך אותן אחוות אוקולטיות שלאחר מכן פעלו במערב כשהם נקראים בונים חופשיים בדרגות הגבוהות וכדומה. אנשים שהיו בקשרים יותר או פחות הדוקים עם האחוות האלה החדירו את הדוקטרינה הזו לעניינים ציבוריים, לעיתים קרובות בצורה כל כך מוסוות, שלאנשים האמורים ליישם אותם בחיים לא היה כל מושג כיצד הידע הזה הגיעו אליהם. במיוחד מאז המאה ה-16, הדברים האלה הובאו מן המערב וחדרו לדברים רבים שחווינו במהלך האבולוציה של האנושות.

ישנן דוקטרינות נוספות. נאמר: בדיוק כפי שאותם עמים בצפון הכינו את עצמם לקראת היותם תת-הגזע החמישי בתקופת האלמנט הרומי, כך היום העמים הסלאביים מתקרבים אל המערב כתת-הגזע השישי המתהווה – בדיוק כמו שהעמים הגרמאנים באו מהצפון כדי לפגוש את האלמנט הרומי-לטיני. נאמר כי במזרח, חיים מספר עמים בודדים תחת שלטון רודני שנדון לחורבן. הם עדיין לא עמים, אלא מעין שבטים, כמו שהיו השבטים הגרמאניים כאשר האימפריה הרומית התפשטה צפונה. שבטים אלה מהווים את האלמנטים האינדיבידואליים של מה שמכונה העם הסלאבי, אשר כיום מוחזק יחד רק באופן חיצוני על ידי ממשלה רודנית שהולכת להיסחף בזרם הזמן. אני משתמש בביטויים הרגילים שנשמעים באחוות האוקולטיות הללו.

אחרי כל הדברים החיוביים שאמרתי על הסלאבים, אני יכול גם להעיר כדרך אגב שבמובן מסוים, מדובר באמת בשבטים. זה ניכר, למשל, גם מהעובדה שבקונגרס הסלאבי שנערך בפראג בשנת 1848, כל שבט סלאבי רצה לדבר בשפה שלו, אך זה היה בלתי אפשרי כי הם לא הבינו זה את זה; אז הם נאלצו לדבר בגרמנית. אני לא מספר זאת כדבר משעשע, אלא רק כדי להראות שיש אמת מסוימת במה שמלמדים במערב על הסלאבים.

באחוות האנגליות מלמדים גם כי לפולנים יש יתרון מסוים על פני הסלאבים האחרים, כי הם פיתחו חיי תרבות ודת הומוגניים ברמה גבוהה יחסית. הם מתארים משהו מגורלם של הפולנים, אך טוענים שלמעשה הם שייכים לאימפריה הרוסית. הם מדברים גם על הסלאבים הבלקנים,^[9] שעליהם נאמר שהם השתחררו מהדיכוי של השלטון הטורקי, ויצרו מדינות סלאביות אינדיבידואליות, אשר אמורות להתקיים בצורה זו רק עד המלחמה האירופאית הגדולה הבאה – וזה משפט שחוזר על עצמו שוב ושוב. במיוחד בשנות התשעים [של המאה ה-19], אחוות אלה ראו את המלחמה האירופאית הגדולה כבלתי נמנעת בעתיד הקרוב. הם ראו את המלחמה כקשורה במיוחד לאימפולסים אבולוציוניים שהיו אמורים לנבוע מהסלאבים הבלקנים, והתאפיינו בכך שמדינות אלה, שנוצרו אחרי שנפרדו מהאימפריה הטורקית, יהיו צריכות להשתנות ולעבור לצורות אחרות. נאמר כי הסלאבים הבלקנים יוכלו לשמור על עצמאותם רק עד המלחמה האירופאית הגדולה. לאחר מכן, הם יצטרכו לפגוש גורלות אחרים לחלוטין.

האחוות האוקולטיות מלמדות שעמים אלה נמצאים כעת בגיל הינקות. מכיוון שהם אמורים להיות תת-הגזע השישי העתידי, הבריטים, שהם כעת תת-הגזע החמישי, חייבים למלא את אותו תפקיד ביחס לסלאבים כמו הרומאים ביחס לעמים הגרמאנים הצפוניים. במילים אחרות, משימתם הראשונה של הבריטים היא לתפקד כאומנת; משימה זו תסתיים ברגע שבו עמים אלה יתקדמו לנקודה שבה כבר לא תתקיים האימפריה הרוסית, ועמים אלה הצליחו ליצור צורות מיוחדות עבור עצמם מתוך האינטלקט שלהם עצמם ההולך ומתפתח. אך בהדרגה, כמובן, האפוטרופוס יהיה חייב לתפוס את מקומה של האומנת, כלומר, חייב להתפתח במערב סוג של אפיפיורות מתוך אלה המהווים את תת-הגזע החמישי. הרוחניות חייבת להתפתח בצורה חזקה במיוחד שם, ובדיוק כשם שהאפיפיורות התנהגה כלפי מרכז אירופה, חייב להיווצר מבנה בעל השפעה רחבה מהמערב למזרח, וזה חייב להוביל לכך שהמזרח ישמש ליצירת מוסדות מסוימים שם, בדומה לאופן שבו האפיפיורות יצרה את מוסדותיה באירופה.

כמובן, האנושות התקדמה מאז בתת-גזע אחד. בעוד שהאפיפיורות הקימה כנסיות וקהילות כנסייתיות בכל מיני צורות, התפקיד של "האפיפיורות" המערבית, שתתפתח מתוך האלמנט הבריטי הוא לבצע ניסויים כלכליים ספציפיים מאוד במזרח, כלומר, להקים צורה מסוימת של דו-קיום כלכלי בעלת אופי סוציאליסטי. ההנחה היא שדו-קיום כזה איננו מעשי במערב, כי המערב מייצג את תת-הגזע החמישי, עדיין לא את תת-הגזע השישי. יש להשתמש במזרח, בתחילה באופן ניסויי, לניסויים עתידיים כאלה. יש לבצע ניסויים פוליטיים, רוחניים, כלכליים. כמובן, הם לא עד כדי כך טיפשיים שיטענו ששלטון המערב יימשך לנצח, משום שאף תלמיד רציני של האוקולטיזם לא היה מאמין בכך. אך ברור להם שבדיוק כפי שקודם המשימה הייתה להיות מעין אומנת, המשימה חייבת להיות כעת לשמש כאפוטרופוס, כלומר, התרבות המערבית אמורה למלא בעתיד תפקיד של מעין "אפיפיורות".

תיארתי לכם את הדוקטרינה זאת, ידידיי היקרים! הרעיונות האלה טבועים עמוק בתורות של הבונים החופשיים המערביים והן בעלות השפעה רבה. העיקר הוא לזהות האם התורות האלה שעליהן דיברתי כעת מבוססות באמת על האבולוציה של האנושות לטובת האנושות באופן כללי, או שחייבים לתקן אותן בדרך מסוימת. זה מה שמעניין אותנו. נחזור לכל הדברים האלה שוב בהמשך.

עכשיו אני רוצה לציין ששלבי אבולוציה מסוימים הם באמת אינם רק פנטזיה, אלא ככל שהאדם נכנס עמוק יותר לתוך העובדות האמיתיות, הוא יכול גם להוכיח בעזרת ראיות חיצוניות את מה שהוא מצא קודם בדרך אוקולטית. המדע החיצוני כבר עובד על מציאת תיאוריות מסוימות אשר יעידו על כך שהאבולוציה מתרחשת בשלבים רצופים כאלה. את העובדה שבאמת יש משהו נכון במה שמדען הרוח אומר ניתן לאמת כבר היום בעזרת הסימפטומים האינדיבידואליים של המדע החיצוני. נדרש רק הרצון הטוב לחפש אותם.

בהקשר זה, הייתי רוצה להזכיר משהו שכבר ציינתי בהזדמנויות רבות. למרות שהתרבות החיצונית השכלתנית אינה יכולה לתפוס את הדברים האלה, בהתפתחות הרוחנית באים לידי ביטוי חוקים ספציפיים בדיוק כמו חוקי הטבע. כבר הפניתי את תשומת ליבכם לחוק בלשני מסוים. אם נעקוב אחר האבולוציה האנושית מהתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית ועד לימינו, נגלה שהשפה היוונית והשפה הלטינית מייצגות שלב ספציפי בהתפתחות הלשונית; השלב הבא היה השפה הגותית, והשלב אחריו הוא הגרמנית הגבוהה החדשה.^[10] האבולוציה מתרחשת על פי חוקיות קבועה מאוד. אני יכול לתאר זאת רק בקווים כלליים, אך החוקיות הפועלת בדברים אלה מוחלטת בדיוק כמו חוקי הטבע, ורק נראה לנו שקיימים יוצאי דופן.

הצליל D ביוונית או בלטינית הופך ל-T, ו-T הופך ל-Th, שיכול להיות גם Z לפי חוקים לשוניים מסוימים. הצליל Th או Z ביווניות הופך ל-D בגותית, ולאחר מכן ל-T בגרמנית הגבוהה החדשה. Th או Z גותי הופך ל-T בגרמנית, וכך ממשיכה המחזוריות. באופן דומה, B יווני-רומי הופך ל-P גותי, ל-F או Pf בגרמנית גבוהה חדשה. F או Pf ביוונית יהיה B בגותית, ו-P בגרמנית. יש מחזוריות דומה בהפיכה של G ל-K ול-Ch. קחו לדוגמה treis drei, three, [שלוש]: T = יוונית, Th = גותית, D = גרמנית גבוהה חדשה. זה מה שקורה בכל המקרים, ואת המקרים החריגים ניתן תמיד לייחס לחוקים מיוחדים המשלימים את החוקים העיקריים.

אם כן, יש שלושה שלבים זה מעל זה: יוונית-לטינית, גותית – המקבילה לתקופה שבה התרבות הרומית התנגשה עם התרבות הגרמאנית – וכשלב הבא של התפתחות, הגרמנית הגבוהה החדשה. הדבר המוזר היחיד הוא, כפי שכבר הסברתי, שהשפה האנגלית נשארה בשלב הגותי. זה אומר שעבור כל מילה בגרמנית גבוהה חדשה, אם אתה רוצה למצוא את האנגלית, אתה צריך לחזור צעד אחד לאחור. קחו את המילה Tag [יום]; כדי להגיע לאנגלית, אתה לא צריך ללכת קדימה, אלא אחורה: Day. קחו את המילה tief [עמוק], יש לחזור ל-deep; קחו zehn [עשר] בגרמנית גבוהה חדשה, ואם תרצו להגיע לאנגלית, יש לחזור לאחור: ten. קחו Zahn [שן], שוב יש לחזור לאחור אם רוצים לקבל את האנגלית: tooth; קחו Dieb [גנב], גם כאן יש לחזור לאחור: thief. בגרמנית dick [עבה], אם חוזרים לאחור מגיעים ל-thick באנגלית. מהגרמנית הגבוהה החדשה לאנגלית, השינוי הולך בכיוון הפוך מהכיוון הרגיל קדימה.

לכן, אנו יכולים לומר באופן אובייקטיבי לגמרי: אם ברצוננו לחפש את האבולוציה של השפה כאלמנט לאומי מבחינת השפה האנגלית, עלינו לחזור לשלב הגותי. באבולוציה, הגרמנית הגבוהה החדשה התפתחה לאלמנט מיוחד. אני לא אומר זאת מתוך רגש פטריוטי או לאומני, אלא זאת האמת, בדיוק כמו העובדה שדוב הקוטב הוא לבן, דבר שאין צורך לומר אותו מתוך סימפתיה או אנטיפתיה כלפי דוב הקוטב. החוק שציינתי הוא חוק לשוני ידוע, המכונה החוק של גרים.^[11] מה שנקרא חוק מעתק הגאים.^[12] נתתי לכם דוגמאות רק של סוגי צלילים מסוימים, עיצורים מנושפים, עיצורים סותמים קוליים ואטומים,^[13] אך ניתן לראות את פעולת החוק הזה בכל מערכת ההגאים. האבולוציה של השפה מתרחשת בהתאם לחוקיות קבועה ותואמת את האימפולסים הפועלים באבולוציה של האנושות. בהדרגה, גם המדע החיצוני מתוודע לדברים אלה, ולו באופן ספורדי לעת עתה; במדע הרוח ניתן למצוא יסודות עמוקים יותר לכל מה שכרוך בתחום זה.

אנו עוד נחזור לדבר על היבטים רבים בחיי הרוח שיראו שאותו עיקרון שתקֵף בשפה נכון גם בתחומים אחרים., כאשר משהו לא-מודע יוצא לאור, הוא מעיד על חוקים אובייקטיביים. לא ניתן לסובב ולסלף את זה לפי סימפתיות ואנטיפתיות!

אל תחשבו שחוק מעתק הגאים של גרים אינו מוכר לאחוות האוקולטיות שעליהן דיברנו; אך מחר נראה כיצד הן מתמודדות עם דברים כאלה, וכיצד הגיעו גם למידע רלבנטי בנושא. מה שיש להם לומר אינו מטופש בשום פנים ואופן, ובמובן מסוים הוא גם בהתאם לרוח של האוקולטיזם. כאשר תלמדו להכיר את הדברים טוב יותר, תצטרכו להחליט כיצד לשפוט אותו, האם לראות אותו כלגיטימי או לא. הקארמה של האבולוציה האנושית תוביל לכך שדברים מסוימים יהפכו לנגישים יותר לציבור האקזוטרי, לציבור הכללי, במיוחד מפני שבלבול מסוים נכנס למסדר הבונים החופשיים. בתנאים הנוכחיים, דברים רבים יוצאים לאור, אפילו עבור העולם החיצוני. אך מעל לכול, אנחנו רוצים ללמוד להכיר את היסודות העמוקים יותר של כל זה.

יש כמה תופעות מוזרות שראויות לתשומת לב. למשל, יש מאמר מעניין שאותו כתב אדם שמת בשדה הקרב במהלך המלחמה הזאת – ושוב, זה קשר קארמתי ראוי לתשומת לב. המאמר עוסק בהקבלה בין הפוליטיקה הצרפתית לבין המסדרים הסודיים הצרפתיים, והוא מראה כיצד הדברים מתנהלים לגמרי במקביל זה לזה, וכיצד אותם כוחות חיים בשניהם.

הדברים הרבה יותר עמוקים, הרבה יותר נסתרים, בפוליטיקה האנגלית, שמושפעת לחלוטין ממה שעומד מאחוריה בדרך זו. כאן הדאגה העיקרית היא למצוא את הדרכים להציב את האנשים המתאימים במקומות הנכונים. לעיתים קרובות, האוקולטיסטים העומדים ברקע הם רק כמו המספר 1, ואין להם שום משמעות מיוחדת בפני עצמם. הם זקוקים לעוד משהו שיתווסף אליהם: הם זקוקים ל-0. האפסים אינם כמו האוקולטיסטים; אבל הצמד שנוסד ביניהם הופך ל-10. אם מוסיפים אפסים נוספים, כל עוד ה-1 נמצא שם איפשהו, כתוצאה יכולים להיווצר במהרה הרבה דברים – למשל 1000, למרות שכל אפס הוא רק אפס; ואם ה-1 מוסווה או מוסתר, אז רק האפסים נראים לעין. לכן מדובר בשילוב האפסים האלה עם ה-1 בדרך הנכונה, כאשר האפסים לא צריכים לדעת הרבה על האופן שבו הם משולבים עם ה-1.

לדוגמה, יש אדם מסוים שהוא בחור ישר לחלוטין. כבר ציינתי שאני לא רואה אותו כמפלצת המרושעת כמו שרוצים לראות אותו אנשים רבים במרכז אירופה. אני רואה אותו כאדם ישר והגון, שרוצה לומר את האמת בדרכו שלו; אבל זה לא מונע ממנו להיות "אפס". האיש הזה קיבל את השכלתו הראשונה בבית הספר הציבורי בווינצ'סטר, ולאחר מכן הלך למכללת בליול [Balliol College] באוקספורד כדי להשלים את לימודיו. ואז הוא זכה במשהו חשוב מאוד, תחילה ב"פרס קריקט מרילבון" [Marylebone Cricket Prize] ולאחר מכן ב"פרס הטניס של המלכה אן" [Queen Anne Tennis Prize]. בגיל 23 הפך לחבר פרלמנט. בגיל זה אנשים פתוחים להשפעות רבות. בגיל 30 התמנה למזכיר המדינה לענייני חוץ. הוא כבר היה במשך זמן רב שר החוץ, כאשר כף רגלו דרכה לראשונה מחוץ לאנגליה, כדי להתלוות למלך אנגליה במסעו לאפריקה. הוא גם כתב חוברת על דיג, עם הכותרת: "דיג עם זבובים". סר אדוארד גריי^[14] התקדם כעת בסולם החברתי לפני שנעלם מהזרקורים. חברו באוקספורד, שאיתו בילה שם את שנות לימודיו, הוא אסקווית',^[15] המבוגר ממנו בעשר שנים.

אלה האנשים המופיעים בצוות הפועל באופן החיצוני. נמשיך מחר מהנקודה הזו שהגענו אליה היום.

——————————————————————————————–

1. במקור "אפיקוריזם" – מתוך הויקיפדיה: האסכולה האפיקוראית הייתה אסכולה פילוסופית שהחלה באתונה בערך בשנת 307 לפנה"ס וראשיתה בהגותו של הפילוסוף אפיקורוס. האפיקוראים מבחינים שההנאה ושלוות נפש הם מצבי התודעה הטובים ביותר שבני אדם יכולים לחוות ולפיכך לכל פרט מוטב לשאוף להנות כמה שיותר ולסבול כמה שפחות. ↑
2. ג'ובאני פיקו דֶי קונטי דלה מירנדולה, 1494-1463, הומניסט ופילוסוף איטלקי מפורסם בתקופת הרנסאנס. ↑
3. על פי הוויקיפדיה: גִּ'ירוֹלָמוֹ סָבוֹנָרוֹלָה, 1498-1452, נזיר ומטיף דומיניקני ושליטה של פירנצה לתקופה קצרה. נודע בשל הרפורמה הכנסייתית שניסה להנהיג, ואשר בגינה נתפס מאוחר יותר כמבשר הרפורמציה, ובשל הטפתו כנגד תרבות הרנסאנס המתירנית, הטפה שהתבטאה בשריפת ספרים והשמדת יצירות אמנות. ↑
4. מתוך הויקיפדיה: ג'וֹזוּאֶה אלסנדרו מיכֶּלֶה קרדוצ'י, 1907-1835 משורר איטלקי, דוקטור לפילוסופיה ומרצה לספרות איטלקית באוניברסיטת בולוניה וסנאטור. ↑
5. במאמרו "היצירה של דנטה" מ-1888. ↑
6. האֶטְרוּסְקִים הם עם שחי באטרוריה, אשר מזוהה כיום עם טוסקנה, אזור בצפון איטליה של ימינו, בטרם היווצרות הרפובליקה הרומית. ↑
7. Graubünden, הקנטון בעל השטח הגדול ביותר של שווייץ, ממוקם בדרום-מזרח שווייץ. ↑
8. מההערות בגרמנית: "לפני הכיבוש הרומי, הגאלים, הבריטונים והגרמאנים לא היו אומות; היה להם קיום של שבטים בלבד. הכיבוש על ידי הרומאים ושילובם באימפריה הרומית מייצגת את תקופת הינקות שלהם. החוק הרומי היה האומנת והמגן שלהם. אחרי האומנת בא האפוטרופוס. החורבן של האימפריה הרומית והעליה של האפיפיורות מייצגת את תקופת הילדות או את תחילת החיים האינטלקטואלים שלהם… תקופת הבגרות של אירופה החדשה מתחילה מהמאה ה-16". מתוך "היקום הטרנסצנדנטלי" מאת ההריסון, הרצאה מס' 2. ↑
9. מתוך ההערות בגרמנית: שוב ציטטה מהריסון, "היקום הטרנסצנדנטלי", הרצאה מס' 2: "אין צורך שנמשיך לדון בנושא, חוץ מלומר שהאופי הלאומי יאפשר להם (לעמים הסלאביים) לבצע ניסויים סוציאליסטים, פוליטיים וכלכליים, שהיו גורמים לאינספור קשיים באירופה המערבית". ↑
10. מונח המתאר את התקופה החדשה ביותר בהיסטוריה של השפה הגרמנית, תקופה שהחלה במאה ה-17. ↑
11. מתוך הוויקיפדיה: החוק התגלה על ידי פרידריך פון שלגל ב-1806 ורסמוס ראסק ב-1818. ב-1822 הרחיב יעקוב גרים את החוקים האלה ויישם אותם על השפה הגרמנית בספרו Deutsche Grammatik, "דקדוק גרמני". ↑
12. מתוך הוויקיפדיה: בבלשנות היסטורית, מעתק הגאים הוא שינוי שיטתי בהגייה של עיצורים, תנועות או הגאים אחרים, בשפה טבעית במשך זמן התפתחותה. ↑
13. מתוך ההערות בגרמנית: בנושא חוק מעתק הגאים. ראו גם רודולף שטיינר, "ממלכת השפה. השפה כהשתקפות של חיי ישויות עליונות", דורנאך, ו"התבוננויות מדעיות-רוחיות בשפה", 299GA. ↑
14. אדוארד גריי, ויקונט גריי הראשון מפולודון;‏ 1933-1862, פוליטיקאי ואורניתולוג בריטי, אשר נודע בעיקר עקב כהונתו כשר החוץ של בריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה. ↑
15. Herbert Henry Asquith, הרברט הנרי אסקווית, 1928-1852, מדינאי בריטי שכיהן כראש ממשלת בריטניה מטעם המפלגה הליברלית בין השנים 1908 עד 1916. ↑