“Das Goetheanum” 1925-1921

רודולף שטיינר

GA36

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל

מאמר מספר 10        18.12.1921

מה עלינו לראות היום

אנו כבר יכולים לראות בבירור שהולך וגדל מספר האנשים שאינם מצפים להרבה מהוועידה בוושינגטון לשיפור ענייני העולם. עם זאת, איננו רואים באותה מידה את התגבשות הדעות לגבי הסיבות לאכזבה זו.

בכנס זה, דנים בכלכלה העולמית. כל שאר השאלות עולות מנקודת המבט שניתנת על ידי עובדה זו. גם אם זה פחות שקוף עבור חלק, אין ספק בכך עבור אלה שאינם משוחדים. זה נדון במאמרים שהופיעו במגזין שבועי זה.

אבל בענייני העולם, דנים בשאלות שונות מאשר בכנס זה. את השאלות הללו, יש להבין תחילה, אם רוצים לדבר בצורה פורייה על אלו המועלות באופן גלוי היום. ניתן לסדר את הכלכלה, רק אם אנשים יכולים להגיע להבנה לגבי מערכות היחסים האנושיות הטהורות שלהם. הבנה זו התערערה, והפילה את הכלכלה איתה. וילסון חש זאת. זוהי הסיבה שהוא נתן ל-14 נקודותיו המפורסמות, מסווה אתי-אידיאליסטי. אבל התוכן הפנימי של נקודות אלה, היה מופשט ולא מציאותי. הן היו צללים של מחשבות שנזרקו אל הגל הפראי של תשוקות אמיתיות ואינטרסים חיוניים מנוגדים.

חשוב לראות מאיזו תת-קרקע נחשול זה מוביל אל פני השטח. כל ניסיון לראות בבירור בכיוון זה, חייב להוביל להכרה כיצד, בזמננו, אי אפשר לשאול: כיצד ניתן להסתדר בתנאים הציבוריים הנתונים; אלא כיצד יש להתמודד בפומבי עם השאלות האנושיות הבסיסיות, כדי להגיע להבנה אפשרית?

עלינו להכיר כיום, כיצד מורכבות החיים הובילה את שלושת החלקים הבסיסיים של כל הקיום האנושי – פעילות כלכלית, הבנה פוליטית ומשפטית וטיפוח חיים רוחניים – להתנגש זה בזה. בכל מקום בו מתוכננת או מיושמת תוכנית כלכלית, היא נכשלת בגלל רגישויות פוליטיות ומשפטיות, או האינטרסים הרוחניים של אלה המושפעים ממנה. היכן שמתקבלות החלטות פוליטיות, הן מתנגשות בחוסר אפשרות כלכלית ובהפרעות רגשיות.

ההרמוניזציה של התנאים הכלכליים, הפוליטיים, המשפטיים והרוחניים של העמים, הפכה לשאלה העולמית הבוערת. שום החלטת ועידה, הסוחפת את ראשיהם של האנשים, לא תוכל לתרום להרמוניזציה הזו, אם היא לא תיגע בשאלה הבסיסית עצמה: באילו הקשרים חברתיים אנשים צריכים לחיות כדי שמה שהם שואפים אליו באחד משלושת התחומים הללו, יהיה תואם את שני האחרים?

זה לא יכול לקרות אם שלושת התחומים לא ישמרו על עצמאותם היחסית בחיים החברתיים. זה פשוט לא נכון בחיים, לכפות מלכתחילה אחדות אפשרית על החברים; היא יכולה להתפתח רק מהתפתחות עצמאית של החברים. שיתוף פעולה לא יכול להיות מושג על ידי רעיון מופשט של אחדות או רצון מאוחד, אלא רק באמצעות הדחף של הטבע האנושי המאוחד, שיכול להתפתח בחופשיות בכל חבר אינדיבידואלי.

כיצד נוכל להבטיח שכאשר יש לקבל החלטות כלכליות, רק אלה המעורבים בחיים הכלכליים יידרשו לקבל אותן? אך באופן כזה שאישיות זו תביא עימה מצב נפשי פוליטי, משפטי ורוחני מחייה, התומך באופן אובייקטיבי בהחלטותיה, מבלי להתערב בהן באופן הרסני? ואותו הדבר חייב לחול על שאר תחומי החיים.

חשיבה בכיוון זה, נחשבת לאוטופית. אך האם איננו רואים כיצד שיפוטם של אנשים, הדוחים בתוקף את ההאשמה באוטופיזם, מתגלה כאוטופיה ברגע שהם נכנסים לחיים האמיתיים? האם לא היה לוועידות של ההווה אופי אוטופי לחלוטין?

רק נראה עד כמה אנו מושרשים היטב במציאות החיים, כאשר בהתחלה, נעלה בצורה הולמת את הסוגיות שהוזכרו לעיל, בחיים הציבוריים. ניתן להבחין שעל ידי כך נתקלים בכל מקום במציאות של מה שטמון בכמיהות שלא נאמרו לגבי עמים ויחידים. אם זה עדיין לא הופך לגלוי, זה רק משום שההתייחסות לכך טובעת כיום בקולותיהם של אלה העוצמים את עיניהם לצורכי החיים בהווה ובעתיד הקרוב.

לא ניתן לנהל משא ומתן פורה על המשני אם מסרבים לראות את הראשוני. אבל עבור כל ועידה אודות חיים ציבוריים, המשני הוא הראשוני.

יש הרבה דיבורים על כך שההתאוששות של האנושות חייבת לבוא מהצד המוסרי. אין ספק בכך. אבל אם מישהו אמור לעבוד בשדה במחרשה, אין טעם לומר לו לעשות זאת בצורה מוסרית. אני צריך ללמד אותו את אמנות החריש. אבל ההקשר הכולל של החיים דורש שאנשים מוסריים יעמדו ליד המחרשות. החיים הכלכליים לא יכולים להיות חדורים ברעיונות מופשטים; אך הם ילבשו צורה מוסרית אם הם יהיו קשורים לחיים רוחניים הפועלים בחופשיות בפני עצמם ולמבנה פוליטי ומשפטי התואם את הרגשות האנושיים, ומתפתח באופן עצמאי יחסית, על קרקע משלו.

מושג האורגניזם-החברתי-המשולש, מבוסס על השקפה פשוטה, ונטולת קישוטים, אודות החיים. אנשים רבים אינם רואים פשטות זו, משום שהם קהים ממורכבות החיים המודרניים, ובקהותם מעדיפים להסתפק בביטויים המתפשטים ברמה השטחית, במקום לחדור לרמה הפשוטה הנוגעת בראשוני.