אוסף מאמרים אודות אנתרופוסופיה
מכתבי העת: לוציפר ולוציפר-גנוסיס
1903-1908
רודולף שטיינר
GA34
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל, יוסי פלג
מאמר מספר 13 ספטמבר 1905
תיאוסופיה ומדע
בין ההאשמות הרבות שהועלו נגד התיאוסופיה ישנה ההאשמה שהיא לא מדעית. מכיוון שלמדע, או ליתר דיוק מה שנקרא כיום מדע, יש מידה עצומה של סמכות, אשמה כזו יכולה להזיק מאוד לשאיפות התנועה התיאוסופית. "העולם המלומד", בשל השכלתו ברעיונות המדעיים, אינו רוצה לעסוק בכך כלל, משום שאינו יודע כיצד להתמודד עם העובדות אותן טוענת התיאוסופיה. ניתן להבין זאת אם מתוודעים לחוויות ולרעיונות הנלמדים כיום במהלך הכשרה כדי להיות עורכי דין, רופאים, מורים, כימאים, מהנדסים וכו'. כל זה רחוק מאוד מתוכן הספרות התיאוסופית. דרך חשיבה אחרת רווחת בהרצאה כימית מאשר בתורתם של הנציגים המובילים של התיאוסופיה. אין זה מרחיק לכת לומר שאין כיום מכשול גדול יותר להבנת טענות תיאוסופיות מאשר החזקה של תואר דוקטורט.
ואכן זה מזיק להתפשטות התיאוסופיה. כי זה מובן למדי שמי שלא מבין את הדברים עד הסוף יופתע מעובדה כזו. ולכן, לא תמיד נאמר מתוך זדון: אתם התיאוסופים מושכים רק את המעמדות חסרי ההשכלה; אתם לא מסוגלים לזכות באנשים הנמצאים ב'גבהי המדע'.
מכאן ניתן בקלות להסיק כי התיאוסופיה נמצאת במסלול הלא נכון וכי עליה להתאים את עצמה יותר לדרך החשיבה של החוגים המדעיים. אילו רק ניתן היה להראות ביסוס מדעי לתורת ההתגשמויות החוזרות והקארמה, באותה קלות כמו חוקי הטבע האחרים, אז העניין יוסדר; העולם המלומד ישוכנע והתיאוסופיה תגבר.
זוהי אמונה בעלת כוונות טובות; אך היא נובעת רק מדעה קדומה קטלנית. היא מבוססת על הדעה שדרך החשיבה המדעית, המקובלת בימינו, תוכל פעם להגיע לתיאוסופיה מתוך עצמה. אך זה כלל לא המצב; ניתן להוליך שולל בדרך זו רק את מי שנושא, באופן לא מודע, את ההשקפות התיאוסופיות שקיבל במקומות אחרים לתוך המדע העכשווי. אפשר בהחלט לשאת את כל החוכמה התיאוסופית לתוך המדע בצורה זו, ולא תמצאו ולו סתירה קלה בין מה שנכון במדע לבין קביעותיהם של התיאוסופים. אך אי אפשר לחלץ תיאוסופיה ממה שבימינו נלמד באופן רשמי כמדע. אפשר להיות המלומד הגדול ביותר בכל תחום כפי שמקובל כיום; אך האדם לא יהפוך לתיאוסוף באמצעות למדנות זו.
כל מי שחשב קצת על העניין חייב להבין זאת. מה שהתיאוסופים טוענים אינן מסקנות המבוססות על רעיונות או מושגים כלשהם, אלא עובדות על-חושיות. לעולם לא ניתן למצוא עובדות באמצעות היגיון ודדוקציה בלבד, אלא רק באמצעות התנסות. כעת, המדע הרשמי שלנו עוסק רק בעובדות ההתנסות החושית. כל הרעיונות והמושגים שלו מבוססים אך ורק על התנסות זו. לכן, כל עוד הוא יוצא מהנחת היסוד הזו, הוא לעולם לא יוכל לומר דבר לגבי עובדות לא חושיות. עובדות לעולם אינן מוכחות בהיגיון, אלא רק על ידי הדגמתן במציאות. הבה נניח שהלוויתן הוא עדיין בעל חיים לא ידוע כיום. האם מישהו יצליח להוכיח את קיומו על ידי הסקת מסקנות? גם אם הוא מומחה לכל שאר בעלי החיים, הוא לא יוכל לעשות זאת. אבל האדם הכי לא משכיל יוכיח את קיומו של הלוויתן אם יגלה אותו במציאות. כמה מגוחך היה נראה מלומד אם היה מתעמת עם אדם כל כך חסר השכלה ואומר: לפי המדע, בעל חיים כמו לוויין אינו אפשרי, ולכן אין כאלה בעלי חיים; המגלה כנראה טעה.
לא, למדנות בלבד אין לה שימוש כנגד התיאוסופיה. שום דבר לא יכול להכריע את העובדות שלה מלבד התנסות על-חושית. יש לעזור לאנשים להשתתף בהתנסות העל-חושית הזו, ולא להתייחס ללמדנות עקרה.
כעת, כמובן, תהיה מיד התנגדות מוכנה, הפשוטה ביותר האפשרית: אך אם לאנשים אין התנסויות חוץ-חושיות, איך אתה יכול לצפות מהם להאמין למה שאומרים מספר אנשים הטוענים שהם בעלי ראיית-רוח ושיש להם התנסויות כאלה? עליך לפחות להימנע מללמד התנסויות תיאוסופיות לקהל שאין לו ראייה רוחית ולהציג אותן רק בפני אלה שקודם כל פיתחו ראייה על-חושית.
ניתן להבין טענה כזו, אך לא ניתן להחזיק בה מול העובדות האמיתיות. שכן, מלכתחילה, אלו המדברים כך יגלו התנגדות גם לכל ההרצאות והכתבים המדעיים הפופולריים. או שמא לקוראים הרבים של "ההיסטוריה הטבעית של הבריאה" של הקל[1] או "ההיות והחולף" של קארוס שטרן[2] יש לכולם הזדמנות לשכנע את עצמם במציאות של מה שנטען שם? לא, גם כאן יש לפנות לאמון הציבור, ומניחים שהוא ייתן אמון במי שעוסק במחקר במעבדה או במצפה. אך דבר נוסף הוא שהאמונה שמניחים לגבי עובדות על-חושיות היא שונה בתכלית מזו של עובדות חושיות. כשמישהו מספר את מה שראה דרך מיקרוסקופ או טלסקופ, הוא בהחלט מניח מראש שהמאזין שלו יוכל לשכנע את עצמו באמיתות הנאמר, אם ירכוש את הכלים המדוברים ואת המיומנות הנדרשת כדי להשתמש בהם במחקר כזה. אבל עצם הצגת הסיפור לא עוזרת כלל לאימות כזה. דבר זה שונה עם העובדות העל-חושיות. מי שמדבר עליהן אינו מספר דבר שלא ניתן להתנסות בו בנפש האדם עצמה. הסיפור עצמו יכול להיות הגירוי שיוציא החוצה את כוחות ההתבוננות של האדם עצמו הטמונים בנפשו. דבר עם מישהו, כמה מילים שתרצה, על אורגניזמים קטנים שניתן לראות דרך מיקרוסקופ; המילים שלך לעולם לא יהפכו את סודות המיקרוסקופ לגלויים. עליו לרכוש את האמצעים לאימות מבחוץ. אך דבֵּר אליו על מה שניתן למצוא בנפש עצמה, והמילה שלך ככזו יכולה להתחיל להעלות מפנימיותו את כוחות הראייה הרדומים של ישותו הפנימית. ההבדל הגדול בין העברה של עובדות על-חושיות לבין העברת עובדות חושיות, הוא שבראשונה האמצעים לאישור טמונים בנפשו של כל אדם, באחרים לא. אין הכוונה כאן לדבר בעד אותה תפיסה שטחית של התיאוסופיה שתמיד טוענת שכדי להבין את האמת האלוהית, כל אחד צריך רק לשקוע בישותו הפנימית, שם ימצא את "האדם-אלוהים", שהוא מקור כל החוכמה. אם אדם מתעמק בנפשו בכל שלב של קיומו, ואז מדמיין שה"אני העליון" מדבר בתוכו, ברוב המקרים יהיה זה רק ה"אני" הרגיל שיביא את מה שרכש מסביבתו, דרך חינוך וכו'. עד כמה שזה נכון שהאמת האלוהית סגורה בנפש עצמה, זה גם נכון שניתן להוציא אותה ממנה בצורה הטובה ביותר על ידי כך שאת הנתיבים מראים לכם אנשים מתקדמים יותר שכבר מצאו בתוכם את מה שאתה עצמך מחפש. את מה שהמורה המרפא אומר לך שהוא מצא בתוכו, תוכל למצוא בתוכך אם תאפשר לעצמך להיות מונחה על ידי הנחיותיו. ה"עצמי העליון" זהה בכל האנשים, והוא בוודאי נמצא כאשר אדם אינו מסתגר בהבלי העולם, אלא מאפשר ל"עצמי העליון" הזה לעבוד על עצמו מהמקום שהוא כבר מדבר באדם. כמו בכל שאר הדברים, מורים הם הכרח לנפש המחפשת.
עם הסתייגות זו, זה נכון שכל אחד יכול למצוא בתוכו את האמת של העובדות העל-חושיות. כל מי שרק יש לו חוסר משוא-פנים, התמדה, סבלנות ורצון טוב, יראה במהרה הרגשה של הסכמה אינטואיטיבית המתעוררת בתוכו כשמספרים לו עובדות כאלה. אם הוא הולך בעקבות ההרגשה הזו, אז הוא בדרך הנכונה. כי הרגשה זו היא הראשונה מבין אותם כוחות המעוררים את הכוחות הרדומים של הנפש. כאשר האמת מציגה את עצמה בפנינו, כפי שנראתה על ידי הנפש של הרואה הרוחי, אז היא מדברת אלינו באמצעות כוחה. כמובן, זהו רק הצעד הראשון בדרך לידע גבוה יותר, וכדי להתקדם עוד יותר נדרשת הכשרה קפדנית; אך התחלה זו בהחלט נבנתה על ידי הקשבה בראש פתוח לדברי האמת.
איך זה שבזמננו כל כך הרבה אנשים לא מרגישים כך לגבי מסירה של עובדות על-חושיות? זה פשוט בגלל שאיש ההווה, ובמיוחד האדם שעבר הכשרה מדעית, התרגל להאמין רק בעדות החושים. לאמונה כזו יש השפעה משתקת על התחושה הבלתי משוחדת. צריך קודם כל להשתחרר ממנה, אם רוצים להבין את מחקרי הרואה הרוחי. יש להשתחרר מהרגלי חשיבה שנוצרו על ידי "המדע" ומהדעות הקדומות הנפוצות שלו. כלומר, בנתיבי הנפש הפנימיים לא ניתן למצוא את האמיתות הגבוהות ממדע זה, אלא ללא תלות בו. ברגע שמצאתם גישה לידע גבוה יותר בדרך זו, תגלו שכל מדע אמיתי מאשר אותו. בייחוד המדע של ימינו יתגלה אז כהוכחה הנפלאה ביותר לאמת העליונה. במידה המועטה שמדע זה מתאים לתת את העל-טבעי למי שעדיין לא מצא אותו בדרך אחרת, במידה מועטה זו הוא יכול להציע את העל-טבעי למי שמצא אותו.
לכן, משימת התנועה התיאוסופית יכולה להיות רק שבירה של סמכות המדע והמעקב העיוור אחר דעות קדומות "מדעיות". אין הכוונה לומר דבר נגד הישגיו של המדע העכשווי, אלא רק להדגיש את ההכרח שלא לעקוב באופן עיוור אחר מי שמפרש את המדע הזה במובן של הכחשת עובדות על-חושיות.
מלומד שהתחנך ברוח הזמן הנוכחי, יוכל למצוא את הביטוי של העל-חושי במדע שלו רק אם הכין את עצמו לכך באמצעות השתקעות בתיאוסופיה. שום כימיה, זואולוגיה, גיאולוגיה או פיזיולוגיה, כפי שהם מפותחים כעת, לא יכולים להוביל לתיאוסופיה; אבל כולם יוכלו לשמש הוכחה לידע על-חושי ברגע שהדבר הושג באמצעות ההשקפה התיאוסופית. רק כאשר האדם קיבל את החוש התיאוסופי, הוא יישם אותו גם במדע. ההשקפה התיאוסופית על העולם אינה זקוקה למדע של ימינו כדי לאשר את אמיתותה; אבל המדע הזה זקוק להעמקה התיאוסופית.
ההתנגדויות שניתן להעלות נגד כל זה הן, כמובן, רבות. למשל, ניתן להצביע על האופן שבו הפסיכולוגיה העכשווית, באמצעות חקר העובדות של היפנוזה, סוגסטיה וכו', משתדלת להתקרב אל העל-חושי. אולם למען האמת, האופן שבו חוקרים את הדברים הללו אינו מקרב לידע עליון, אלא רק מרחיק ממנו. שכן הם מבקשים ללכת בדרכים מטעות גם ביחס לעל-חושי. הם שואפים למצוא את העל-חושי באמצעות החושים החיצוניים. אבל זה לא עניין של גרירת העל-חושי למטה אל החושים החיצוניים, אלא של פיתוח כושר תפיסה פנימי. מי שרוצה להוכיח את העל-חושי באמצעים חיצוניים הוא כמו אדם שרוצה להוכיח לי בתוך החדר, בכל מיני אמצעים, שבחוץ מזג האוויר נעים, במקום פשוט לפתוח את החלון ולתת לי לראות את מזג האוויר היפה. הניסויים, יפים ככל שיהיו, יכולים רק להוכיח שיש לאדם יותר בנפשו ממה שיודעת התודעה היומיומית. לא ניתן יהיה למצוא יותר מאשר השתקפות חיצונית של מה שמתגלה במלוא היקפו ובאמת שלו כאשר הולכים בדרכי הנפש הפנימיות. צלם רוחות בעצמך; למי שלא מוצא את הרוח בתוך עצמו, לא תוכיח בכך כלום. שכן הוא ינסה להוכיח לך שהתצלום שלך צולם בצורה חומרית לחלוטין, וזה כל מה שאתה יכול להשיג באמצעי המדע, המחוברים לחומר. אבל למי שמצא את הרוח בתוכו, כל פרח, כל אבן תהיה התגשמות של ישות רוחנית. זו תהיה חולשה להכיל את התודעה החומרנית של תקופתנו, עד כדי כך שינסו להוכיח את העל-חושי באמצעיה. במקום זאת, יש להבהיר לתודעה זו כי לא ניתן להשיג שום דבר אמיתי באמצעים אלו.
ההתנסויות לכיוון העל-טבעי, שמתנסים בהן חוקרים בני זמננו, אינן התחלה של משהו חדש, אלא מייצגות את הפרכוסים האחרונים של החומרנות, שאינה יכולה להתעלות מעל החושי ולכן מבקשת לספק את הצרכים העל-טבעיים מהחושי.
אין להשקיט את הכוחות הגבוהים של ההכרה על ידי הזנת האמונה שהוכחה לקיום של העל-טבעי אפשרית גם ללא התעוררותם. התיאוסוף אינו יכול לעמוד על קרקע של דעות קדומות מדעיות עדכניות; במקום זאת, עליו להפרות תחילה את המדע באמצעות התובנות הגבוהות שלו. ברגע שהתיאוסופיה מצאה את דרכה אל הנפש, היא תפתח אוטומטית את דלתות המדע. אין צורך להפוך את התיאוסופיה למדעית, כי היא הרבה יותר מדעית מהמדע הנוכחי; אך יש להפוך את המדע לתיאוסופי.
ראשית, יש להוביל לעובדות העל-חושיות, אחר כך ניתן יהיה לשלב אותן בבניין המדע; אבל אי אפשר לחלץ אותן ממדע שאינו מכיר בעובדות אלו, באמצעות מסקנות לוגיות כאלו או אחרות. עד שלא יפותח החוש לעל-פיזי, אף מדע לא יכול לעשות איתו שום דבר. אלה שמאשימים שוב ושוב את התיאוסופיה בחוסר מדעיות, צריכים להבין זאת.
מי שגדל בצורת החשיבה המדעית של זמננו, עלול להתקשות לקבל בראש פתוח את הנאמר; שכן ההצעות הנובעות ממדע זה הן נהדרות. ההישגים שלו, עם ההשלכות שלהם, התרבות החומרית הנוכחית, הם מדהימים. אך לא צריך להיות אויב של המדע הזה כדי לפנות לתיאוסופיה. להיפך, אדם הופך לחבר אמיתי של המדע באמצעות התיאוסופיה. אפשר לזכות בזהב של מדע זה רק באמצעות תיאוסופיה. באיזה אור מפואר זוהרות אז תגליותיו של הקל; ואכן, התוצאות של הפיזיולוגים, האנתרופולוגים, ההיסטוריונים התרבותיים וכו' שלנו, כשהן נראות באור התיאוסופי, הן נראות באופן נפלא, ולא בתחושה המוטה מבחינה חומרית של נושאיהם הנוכחיים. אין להטיל על אף אחד אפילו לא דופי קטן אודות כך. כמו שאומרים שלאישים גדולים יש פעמים רבות את פגמי המעלות שלהם, כך זה גם עם זרמי התקופה. כדי לגלות את התגליות הנפלאות בתחום עולם החושים, נאלצו החוקרים להניח בצד, לזמן מה, את שבילי הנפש. מה שלא מתורגל במשך זמן מה, מאבד בהדרגה את תחושתו. כשם שבעלי חיים מסוימים בעלי ראייה חדה, מאבדים את ראייתם אם הם עוברים למערות חשוכות וממשיכים לחיות שם, או כפי ששרירי היד הופכים חלשים אם הם לא רגילים לעבודה קשה, כך איבדו מוצאי השבילים את ראיית העל-חושי בתוך החושי. יש להעריך אותם על הישגיהם החיוביים ואין צורך לזלזל בהם על מה שהם הקריבו למען ההישגים הללו. אבל מה שאמיתי לא נקבע על ידי מי שלא ראה אותו, אלא על ידי מי שהוא התגלה לו. לכן, לא ניתן לקחת בחשבון את כל המחאות של מדעני הטבע נגד אלה שרכשו את היכולת לראות דברים על-חושיים. אולם גם לא ניתן לקבל מידע על העל-חושי ממדעי הטבע של ימינו. זה יהיה כמו לשאול עיוורים אודות צבע. לעיוור יש תחושה אינטימית לדקויות מסוימות של חוש המישוש; אפשר ללמוד ממנו הרבה אודות זה. אך כדי ללמוד על צבעים, צריך לכוון את העין אליהם. מדע הטבע חשוב לחוש המישוש בעולם החושי; אבל אין לו מה להציע לראייה בעולם העל-חושי. על העיוור ללמוד אודות האור מהאדם הרואה; באותו אופן, משימת מדע הטבע היא ללמוד על הרוח מהתיאוסוף. אלו הרוצים לקבל ראיות לאור הבוהק של עולם הרוח ממדען הטבע המגשש, נמצאים בנתיב הרסני.
—————————————————————————-
- גאורג וילהלם פרידריך הֵגֶל 1831-1770, היה מראשי הפילוסופים של זרם האידיאליזם הגרמני, מחשובי ההוגים בתקופה המודרנית, ומגדולי הפילוסופים השיטתיים בתולדות הפילוסופיה המערבית. ↑
- ארנסט לודוויג קראוזה הידוע גם תחת שם העט קארוס שטרן 1903-1839, היה רוקח וחוקר טבע גרמני. שטרן נודע בכתיבתו הפופולרית בנושאי הטבע, ההיסטוריה של המדע והפסיכולוגיה האנושית. ↑