מאת: אינגבורג זרני

תרגם: דב וירושבסקי

כל בני האדם הבריאים יודעים לדבר ובכך הם עולים על ממלכות הטבע האחרות.

בן אדם, דבר!

ואתה מגלה דרכך

את התהוות העולם.

והתהוות העולם

מתגלה דרכך,

הה בן-אדם,

כשאתה מדבר.

אמירה זו שנוסחה על ידי רודולף שטיינר בשפת זמננו, הושמעה במקדש דיאנה באפסוס שבאסיה הקטנה. שם טיפחו הכוהנים את מיסטריות הלוגוס, כלומר, הם חוו את כוחות היצירה העולמיים של האותיות והמילים בעיצורים ובתנועות. בכניסה אל המקדש התלמידים היו שומעים את החלק הראשון של האמירה דלעיל, ואחרי השלמת ביצוע ההתקדשות היה ניתן להם החלק השני של אותה אמירה.

בבשורה על פי יוחנן כתוב: "בראשית היה הדבר", הלוגוס, כפי שהוא נקרא בשפה היוונית.

במקרא אנו קוראים: "ויאמר אלוהים, יהי אור ויהי אור."

ההיררכיות יוצרות העולם, המוכרות לנו מ"מדע הנסתר בקוויו העיקריים",^[1] לקחו את הכוחות הקוסמיים מגלגל-המזלות שהיה קיים כבר אז, ובעזרתם הניחו את הגרעין לצורתו הפיזית של האדם על שבתאי הקדום.

אנו לומדים במדע-הרוח, שכל מזל מגלגל המזלות מבטא מתחום היקפו עיצור אחד, הנותן צורה פלסטית לאדם.

"ויאמר אלוהים: נעשה אדם."

התנועות, אשר בשלב הרבה יותר מאוחר מאשר כוחות הפלנטות נכנסו לפעולה ויצרו באורגנים הפנימיים של האדם, התנועות הללו נותנות לשפה נפש, גוונים וחיים.

עיצורים, כשמבוטאים הם לבד, כמו התנועות, כשנשמעות הן לבד, אינם מהווים עדיין שפת אנוש!

רק שיתוף הפעולה של גלגל המזלות עם הפלנטות, דהיינו עיצורים ותנועות, יוצר את האדם. לפי דבריו של רודולף שטיינר, אילו היינו מצליחים לבטא במהירות הבזק את כל האלף-בית כמו מילה, היינו מסוגלים אז להעמיד לפנינו את האדם כולו בצורתו האתרית.

אבל את ה'אני', את הניצוץ האלוהי, הכניס את תוך האדם השילוש.

האל הפיח אל תוך האדם את רוחו והאדם הפך לנפש חיה.

באותה הנשימה הנכנסת ויוצאת מאיתנו, משתמש האדם הדובר, בשעה שהוא מבטא את האותיות, כדי שיוכל להחזיר את תודתו לאלים ולעולמו שמסביב.

בשפה העברית, הקרובה ביותר לשפה הראשונית של האנושות, אותה מכירים אתם יותר טוב ממני, נמצא בה צלם-דמות מזה שהוזכר לעיל. בבעיות הללו השקיעה מאמצים רבים גברת חנה ארונשטם!

כל האותיות של האלף-בית מכילות בתוכן תוכן סימבולי – הן תמונה, תנועת גוף, ומגלות הן בצורתן הרבה יותר מהרגשתן של הבריות במגען איתן.

רודולף שטיינר אומר שבתקופות הקודמות יכלו בני האדם להבין איש את רעהו באופן יותר מקיף באמצעות השפה, מאשר זה ניתן כיום. כעת חושבים אנו במושגים מופשטים, ובקושי מרגישים את מהותה של ההברה, ומגלים את רצוננו. מסיבה זו יהיה זה יותר ויותר קשה להבין את שפת התנ"ך וביאורה. ההברות המבוטאות, דחוסות הן בכתב עד לעיצורים השורשיים, המאפשרים פירושים רבים. אלא שבכל המילים נמצא יותר ממה שאנו חושבים! ביטויי-כשפים עתיקים, אמרות מאגיות, מנטרות, אמרי-ברכה, תפילות או גם קללות – היו פועלים ומשפיעים באופן ריאלי! חישבו על שירת דבורה הנביאה.

האדם, לאחר גירושו מגן-עדן והשלכתו אל קוצי עולם-החומר, רכש לו יחד עם זה את הגישה החופשית הן לטוב והן לרע. בעזרת כוח הדיבור אנו יכולים ומוכרחים לגאול פעם בעתיד את הכוחות המתנגדים להתפתחותנו.

כעת דוגמה קצרה, שכוחה יפה עבור כל השפות: תנועות ההברות של האוריתמיה במילים הפותחות את ספר בראשית:

ב – יוצרת עטיפה, בית, סוגרת על עצמה.

רא – נע, מגלגל בנשימה.

ש – הרוח התוססת.

י – האדם בין מעלה ומטה, תנועת הפסל בדורנאך.^[2]

ת – פריצת כיוון והופעתו של הרוחי.

ב – שוב פעם צורה.

ר – שהיא מתנועעת.

א – מה שמעורר כאן השתוממות, ופתיחת האלמנט הקורן לכאן.

בכל מקום סודות עולם, הבאים כאן לידי ביטוי! המשוררים יודעים עדיין על כך, ולדאבוננו אבד קנה המידה הזה לרבים! אך כאן מעיר אלברט שטפן: הפיוט הוא דרך להתקדשות ויחד עם זה פועלת שליחותו של הפיוט כאמצעי לריפוי!

מעל לכל דבר מהווה השפה את האלמנט הסוציאלי האינטימי ביותר. בדרך כלל אנו מדברים מהבוקר עד הערב. לפעמים גם בחלום! ההורים מדברים עם הילדים, המחנכים מדברים.

היות והמאזין נאלץ לחקות במהירות רבה את כל תנועות ההברות המשמיעות לו את קולן, בעזרת פיקת הגרון האתרית שלו (על כך מבוססת בעצם השמיעה), נוכל להרגיש כאן היטב כיצד סובלות האוזניים חסרות המגן של הילדים, כשבסביבתן מדברים דבר רע, בקול רם, לא ברור או כשפשוט משקרים. האורגנים של הילדים, הנמצאים עדיין בתהליך של גדילה, לא יתפתחו בצורה הנכונה הבריאה. בשפה הגרמנית אומרים, שהאחריות לכך מוטלת על המחנך.

ביודעו כל זה וברצותו לעזור לאנושות, חיבר רודולף שטיינר תרגילים עבור עיצוב-שפה חדש. כוונתו הייתה ליצור לא רק עבור שחקני התיאטרון, שביקשו זאת ממנו, כשהם, בהיותם על הבימה היו הופכים דרמה במילים מעוצבות היטב למשהו חי, ובכך היו מזעזעים ממש את הקהל; לא רק עבור המדקלמים, המדברים אל האמנות החדשה של האוריתמיה, לשפה ההופכת לויזואלית, כך שהאמן יכול להתנועע על הבימה בהתאם לכך, אלא בכוונתו הייתה ליצור לפני כל עבור המחנכים בגן-הילדים ובבית הספר. מה רב הדיבור על אותו הנושא! הדים מסוימים מאותה חווית-ההברות נשמעים עדיין בחרוזי-ילדים ובשירים, הנלמדים תחילה בבית ההורים!

כאן נתן לנו רודולף שטיינר את התרגילים השונים, אשר צריכים להובילנו שוב אל מקור ההברות, כדי שנוכל לעשותן מודעות לנו, כדי שנלמד לאהוב אותן, כדי שנוכל לגאול אותן מהקיפאון האינטלקטואלי של המושגים. אנו לומדים לשמור על ההברות, לטפחן ולהשקותן, בדומה לגנן ביחסו לצמחים.

המתאמן, הרוצה להיכנס אל סדנת רוח-השפה, מתחיל עם הכרת כלי המלאכה של השפה. הוא לומד להכיר מחדש את הלשון, השיניים, את פיקת-הגרון, השפתיים, האף והריאה, ולהשתמש בהם. בהמשך הוא לומד להכיר את נשימתו. בהמשך ניגש הוא להתאמן בתרגילים, ללא משמעות מיוחדת, כמו חרוזי-ילדים. הוא ממשיך ללמוד כיצד לחלק את העיצורים לפי האלמנטים והטמפרמנטים. ולבסוף את מקומם במכשירי השפה. נוסף לכך הוא מתאמן בצד האפי, הלירי והדרמתי בשימוש – בהברות החיך, בהברות השפתיים, בהברות השיניים-לשון. ולבסוף הוא מתאמן בלחן השפה של הריתמוסים והמטרים. בדרך זו יכול עיצוב מטופח של השפה לפעול כגורם המוסיף בריאות למדבר ולסביבתו. ויחד עם זה יכול האדם המדבר לגלות את סודות העולם ולהתקשר שוב במודע עם האלים. זהו התפקיד המוטל עלינו.

—————————————————————————–

1. יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן. ↑
2. ראו בעברית את ספרו של דניאל זהבי: פסלו של רודולף שטיינר – נציג האנושות. – יצא לאור בהוצאת חירות. ↑