“Das Goetheanum” 1925-1921

רודולף שטיינר

GA36

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל

מאמר מספר 5       2.10.1921

מורשתו של וילסון^[1]

חבר הלאומים צמח ממלחמת העולם הראשונה. בפגישתו המכוננת, עליו להגיע למסקנות ללא השתתפות אמריקה, גרמניה ורוסיה. מסקנות אלו צריכות להיות מכריעות לגבי גורל העולם.

בניגוד לאופן שבו עוצב גורל זה, לאמריקה, גרמניה ורוסיה יש את החלק הגדול ביותר בעיצובו. רוסיה וגרמניה כבר אינן מה שהיו לפני המלחמה. ואפשר לדמיין מה היה קורה למלחמה אלמלא התערבה אמריקה ברגע המכריע.

הצמדתן של שתי עובדות אלו, מאירות באור בהיר ביותר את המצב העולמי הנוכחי. היא מראה את התהום שבין אפשרויות המלחמה לשלום בעולם.

האידיאל של וילסון היה חבר הלאומים. על בסיס אידיאל זה הוא התערב באופן מכריע במלחמה. בגלל אידיאל זה, הוא נחשב במשך שנים לנביא של עידן חדש. הוא יצא למשא ומתן לשלום באירופה עם אידיאל זה. הוא לא הצליח להשיג את מה ששאף אליו. בני עמו התכחשו לו. זה היה חייב להתרחש, משום שדרך החשיבה שלו התבררה כחסרת סיכוי. דרך חשיבה זו, והמוביל שלה, הפכו לחסרי תועלת.

האידיאל של וילסון היה כזה, שניתן היה לדבר עליו כל עוד המלחמה נוהלה על ידי אינטרסים שונים לחלוטין מאלה שאימץ אידיאל זה; הוא לא כזה שבעזרתו ניתן לפעול למען השלום. ובכל זאת, במשך שנים הוא הצליח למצוא את אישורם של רבים.

אסור לנו לטשטש את ראייתנו הברורה לגבי עובדות כאלה משום שהן אינן נוחות. עלינו להבין היטב כיצד אנו יכולים להפוך אובססיביים לרעיון שאינו מושרש במציאות. הכוחות השולטים בנפשותיהם של בני אומות שונות יקבעו את גורל העולם. הרעיון של וילסון היה חלום על האופן שבו כוחות אלה יכולים לפעול בהרמוניה. יש להתעורר מחלום זה ולראות שתוכנו הוא רק תוצר של התודעה, ללא כל תוכן. רק אז תראו את מלוא חומרתו של המצב העולמי הנוכחי.

ההבנה של חומרת המצב היא רק תחילתו של תהליך ההתאוששות. כי מי שרואה זאת, יראה בכישלונו של וילסון לא את חוסר מזלו של אדם בודד, אלא של אסכולה שלמה. וכזו שהובילה לאסונות העולם.

באמצעות האינטליגנציה הייחודית שלו, וילסון הביא את דרך החשיבה לנוסחאות ברורות במיוחד, מהן עוצבו החיים הציבוריים בתקופה האחרונה. בדרך מחשבתו, רעיונות פוליטיים ומשפטיים היו שזורים לחלוטין בקווים מנחים כלכליים. הוא לא ידע דבר על האופן שבו כלכלה ופוליטיקה חייבות להתערב זו בזו, כאשר דרך חשיבה נתקלת במוסדות שבהם השניים שלובים זה בזה באופן בלתי נפרד. באותו אופן, דרך החשיבה של אדם זה, לא ידעה דבר על הקשר בין האינטרסים הרוחניים של האנושות לבין אלו של המדינה. ביצירתו הגדולה על המדינה, ניתן לקרוא: "חינוך בבית הספר היסודי נחוץ כדי לשמור על תנאי החופש הפוליטי והחברתי הנדרשים להתפתחות אישית חופשית; ושנית, חינוך זה הוא אמצעי הכוח והסמכות האוניברסליים ביותר של הממשלה." זוהי דרך החשיבה שבה תפיסות פוליטיות ומשפטיות נכשלות בזיהוי התנאים לעצמאות הרוח האנושית. המשפט כה מופשט ולא מציאותי, עד כי הריאקציונרים, הליברלים והקומוניסטים יכולים כולם לתמוך בו באותו ניסוח.

וילסון אופייני לכל אותם אנשים שבתודעתם שלושת חלקי האורגניזם החברתי משחקים זה בזה בצורה לא מאורגנת, ושבעידן המודרני יצרו את כל מוסדות העולם, ומוכיחים במציאות את חוסר האפשרות של אינטראקציה ביניהם. לאנשים אלה תהיה גם התנגדות מסוימת בכל הנוגע לצורך לעצב את היסודות הרוחניים, המשפטיים-פוליטיים והכלכליים בהתאם לתנאי חייהם. הם אומרים: במציאות, הפעילות הרוחנית, המשפטית-פוליטית והכלכלית אינה ניתנת להפרדה כלל; לכן, זה חייב להיות שגוי לדבר על ארגון. אבל בדרך זו, אלו החושבים כמו וילסון מוכיחים שיש להם דרך חשיבה לא מציאותית. האינטראקציה בין שלושת החלקים של האורגניזם החברתי תתרחש בצורה הטובה ביותר כאשר כל אחד מהם יוכל להתפתח באופן עצמאי בדרכו המיוחדת. האחדות תהיה מושלמת ביותר כאשר כל חלק יוכל להשיג אחדות זו מתוך טבעו. היא תהיה הכי לא מושלמת כאשר כל חלק נחלש על ידי כפיית היסוד של האחר.

אי אפשר להתנגד לכך שווילסון לא היה תומך נוקשה באיחוד מופשט של הקשרים הרוחניים, המשפטיים-פוליטיים והכלכליים של האורגניזם החברתי. אין ספק שדרך החשיבה שלו נטתה, כמו זו של מדינאים רבים, לפשרה. ניתן לומר שהוא אכן ביטא, אחרי הכל, גם את הדברים הבאים: "יש למצוא דוקטרינה המאפשרת לאינדיבידואל טווח רחב להתפתחותו…", אשר "מצמצמת את הניגוד בין התפתחותו העצמית של האינדיבידואל להתפתחות חברתית…". אך כשם שנכון שלווילסון היו מחשבות כאלה כשהוא התבונן במציאות, נכון גם שבעבודתו כמדינאי הוא נשלט לחלוטין על ידי שזירה לא ברורה של חיים אינטלקטואליים, כלכליים, משפטיים ופוליטיים. ב-14 הנקודות המפורסמות, שום דבר מלבד זה לא בא לידי ביטוי.

וילסון הוא סוג של מדינאי מודרני. את מה שאחרים עשו, הוא רק רצה להכניס לחיי העולם כולו, בצורה המופשטת והתיאורטית ביותר. לפני המלחמה, דרך חשיבה זו שלטה בניהול ענייני הציבור. האומות יצאו מהמלחמה באופן כזה שדרך חשיבה זו הוכיחה את עצמה כחסרת אונים. כיום, יש להכיר בעובדה זו. ללא הכרה זו, כל "רצון טוב" יתבטל. וילסון יכול היה לפעול במהלך המלחמה; אך רעיונותיו נופצו לרסיסים בעבודת השלום. לא מספיק שמחשבותיו לא עוד פועלות דרכו; לא רק שאחרים צריכים לחשוב במקומו, אלא שהמחשבה חייבת לבוא מרוח אחרת. ווילסון הוא יותר קורבן של זרם הזמן מכל אחד אחר. אך האנושות לא צריכה להיות קורבן של זרם זה לאורך זמן. הדבר היחיד שיעזור כנגד זרם זה, הוא לראות מבעד לטבעו ללא הסתייגות.

——————————————————————————–

1. תומאס וודרו וילסון 1924-1856 Thomas Woodrow Wilson,‏ היה נשיאה ה-28 של ארצות הברית בשנים 1921-1913 מטעם המפלגה הדמוקרטית. ↑