שיעורים אזוטריים
רודולף שטיינר
GA266
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
עריכת תרגום: עציון בקר
תיקונים: דליה דיימל
לספר ראו כאן
כרך א'
פרק מספר 47
מתכני השיעורים האזוטריים
מינכן, 27.8.1909
היום נרצה לעסוק בסמלים אוקולטיים שהתלמיד לומד להכיר במהלך התפתחותו ובאמצעות סמלים אלה המאסטרים של החוכמה וההרמוניה של הרגשות נותנים לנו חוכמה שהובאה אלינו מהתקופה האטלנטית.
לאחר שיבשת אטלנטיס שקעה, מקודשים גדולים הובילו שני זרמים עיקריים של אנשים ממערב למזרח, האחד דרך אפריקה, והשני דרך אירופה. אלה שהגיעו לאסיה דרך אפריקה יצרו את האינדיבידואליות שהייתה יכולה לקלוט את אור הכריסטוס במהלך התגשמויות חוזרות וההתפתחויות. בזרם הצפוני צמח צוות חזק ואיתן בקרב מקודשים שלא רק ידעו להתריס נגד אויבים חיצוניים, אלא גם לעמוד כנגד השפעות על-נפשיות ודמוניות. היו מרכזי מסתורין באירופה, שעל קיומם מדווחים בסאגות עתיקות. למשל, דיווח על בית ספר אזוטרי כזה מסתתר מאחורי האגדה על המלך ארתור והשולחן העגול שלו. המלך ארתור היה מקודש גבוה שהכריז על חוכמת המסתורין בפני תלמידיו.
כעת, זהו חוק אוקולטי שחלק מהמקודשים נסוגים לעולמות הרוח כאשר מקודש גבוה במיוחד פועל במישור הפיזי. לפיכך, בזמן שאור הכריסטוס זרח במזרח, נסוג מקודש גבוה אחר, שעבורו הוכנו אנשים מצפון אירופה לתחום פעילות מאוחרת יותר. בשלב מאוחר יותר הוא התגשם כדי לתת לאירוע הכריסטוס בכל חשיבותו לזרום לאנושות. מספרים לנו על התגשמות זו של המקודש הגבוה באגדת הגביע הקדוש שמלאכים נשאו ממזרח למערב והמשיכו לצוף שם מעל פני האדמה. המלך טיטורל היה השומר של הגביע וגלגולו של המקודש הגבוה שהיה אמור להכין ארועים לתקופה היסטורית מסוימת. אגדה צרפתית ישנה, "פלוריס ובלאנשפלור"[1] נוצרה בהשראת טיטורל. קרל הגדול[2] היה גלגולו של מקודש גבוה, הודי מן המזרח, וכלי לאינדיבידואליות הרוחנית המסומלת בשם טיטורל. פלוריס ובלאנשפלור נקראים הוריו הרוחניים של קרל הגדול. הם נתנו השראה לאנשים שהיו קשורים למרכז המסתורין.
טיטורל משך אליו תלמידים שכונו כולם פרסיבל. פרסיבל היה צריך להשתחרר מכל ההשפעות הארציות שגוררות את האדם כלפי מטה. באמצעות תרגילים מתאימים הוא היה צריך להיות קאתר.[3] כשפרסיבל, שבשלב זה יקרא לעצמו "חסיד" או מטוהר, צעד לפני אדונו טיטורל, האחרון נתן לו להשתמש בכוחות שהוא פיתח באמצעות הטיהור לריכוז אינטנסיבי, כך שהאדמה וכל מה שעליה נעלמו ממול לעיניו והשתנו בהדרגה לדימוי של עץ שצמח וממנו עלה שושן נפלא. בזמן שבו פרסיבל היה שקוע בתפיסה זו, הוא שמע את קולה של בלאנשפלור מאחוריו (שסימלה, כביכול, את עצמה בשושן), אומר: "אתה הוא זה". השושן הפיץ ריח חזק שפרסיבל מצא דוחה, והוא הבין שהארומה הזו מסמלת את כל הדברים שהוא הציב מחוץ לעצמו באמצעות הטיהור, ושהם עדיין מקיפים אותו כמו אטמוספירה. אז העץ קמל לפניו והוא הוחלף בצלב שחור שממנו צמחו ורדים אדומים. הוא שמע מאחוריו את קולו של פלוריס – שסמלו היה הוורד האדום שהתחזק בפני עצמו: "עליך להיות כזה."
אז הובל פרסיבל על ידי טיטורל להתבודדות על הר, כדי למדוט בתמונות האדירות שהועלו לפניו. בפסגה מבודדת הוא כיוון את מבטו אל השמיים האינסופיים שמעליו, הוריד את המבט למעמקים האינסופיים שתחתיו, הביט מלפנים ומאחור, ימינה ושמאלה למרחקים אינסופיים, והתגברה עליו הרגשה בלתי ניתנת לתיאור של יראת כבוד ומסירות לאלוהות שהתגלתה לפניו בכל דבר. הוא הפנה אליו תפילה: "אתה העוטף הגדול, אתה שאני מרגיש מעלי ומתחתי ולידי, שנמצא בכל מקום, בין אם אסתכל קדימה או אחורה – הייתי רוצה להתמסר לך ולהתמזג איתך." יחד עם זאת הוא הרגיש כוח אלוהי אחר שלא השתלט עליו כל כך, שנראה כאילו הוביל אותו לתוך עצמו ונראה שהוא נותן לו שם מרכז. הוא הרגיש כוח שלישי, כמו שליח של העוטף הגדול, שנראה כאילו הוביל אותו במעגל סביב מרכזו. הוא הרגיש שידו השמאלית נתפסת בכוח הלוחץ כמו חום דרך הזרוע, שהכריז על עצמו דרך תחושת קור. אם ברצוננו לצייר את הכוחות הללו, אזי עלינו לצייר את שלושת הראשונים (כמו בתחתית התרשים למטה), ואת שני האחרים – שלחצו דרכו כמו תחושה שנתנה לו ידע על הקשר שלו עם האנושות כולה – ככנפיים.
אז הוחשכו השמיים עבורו ואיבדו את אורם החיצוני, ופתאום החלל הואר לו מבפנים. הייתה לו הרגשה כאילו ראשו נפתח כגביע לאור האלוהי ובאור זה ראה את שליחי העוטף הגדול שבאו לקראתו מלמעלה, ובאמצעות האור הזוהר שניצב מעליו ככוכב ושלח את זוהרו עמוק לתוכו, שמע את קולם האומר לו: "זהו אור האב שממנו נולדת".
הוא הבין שכדי להיות ראוי ללידה זו הוא יצטרך בעצמו להפוך את עץ השושן הירוק לעץ הצלב היבש, בדיוק כפי שהכריסטוס עבר דרך המוות בדומה לכך, ושרק בכך תוכל התקווה לפרוח בתוכו ולקום לתחייה ברוח הקודש:
Ex Deo nascimur
In Christo morimur
Per Spiritum Sanctum reviviscimus.
הערות מ-B-F: המספר 1 הוא כוח שמקרין לתוכנו, שממלא אותנו גם כאשר אנו מתרכזים בחפץ (שושן צחור). 2 הוא כוח נוסף שדוחף אותנו להיות עצמנו בפעולות התקדשות (צלב ורדים). 3 הוא למעשה מעגל, כוח שגורם לנו לראות את החוויות המשמחות והעצובות של החיים סביבנו ולא בנו – בשוויון נפש. זהו החוק הקארמתי של ההכרחיות המסתובב במעגל. אם נקדיש את עצמנו לשלושה הללו, אז נקבל את 4 ו-5 כתמיכות, אגף חם של התלהבות (אהבה) ואחד קר (בושה ופחד) המשלב זאת בהרמוניה. ואז בחצים 6 ו-7 יש זרמים מגאוני האור המביאים לנו חכמה; בכך אנו מרגישים כאילו גידלנו שתי כנפיים קטנות באזור הגרון. אז אנו שומעים את ההרמוניה של הספירות השמינית והתשיעית מגאוני הרצון המבהירים את מטרת האדם והאבולוציה העולמית.
התמונה כולה היא עץ החיים או האדם בצורה של כוכב מחומש (פנטגרם).
—————————————————————-
- Floire et Blanchflor ↑
- קרל הגדול היה מגדולי שליטי אירופה בימי הביניים. קרל היה בנם של ברטארדה מלאן ופפין הגוץ וחלק מהשושלת הקרולינגית. היה מלך הפרנקים בשנים 814-768, מלך לומברדיה בשנים 814-774 [ויקיפדיה]. ↑
- קתר או קאתר Cathar, היה חבר בכת כריסטיאנית מימי הביניים שדגלה בדואליזם מאניכאי ושאפה להשיג טוהר רוחני רב. ↑