רודולף שטיינר

296 GA

שש הרצאות שרודולף שטיינר נתן חודש לפני פתיחת בית הספר ולדורף הראשון בגרמניה שלאחר המלחמה

תרגמה מגרמנית ומאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר ראו כאן

1. דרישות היסטוריות בתקופה הנוכחית

9 באוגוסט 1919     דורנאך

תקציר: דרישות היסטוריות בזמננו. ניגוד בין מזרח למערב, מאיה-אידיאולוגיה. האופי הלא אמיתי של התפיסה המודרנית של הטבע. החלוקה לשלוש כדרישה היסטורית. חינוך הילד. חיקוי, סמכות, אהבה, ויחסם לחיים הרוחניים, המשפטיים והכלכליים.

*******************

סדרת הרצאות ודיונים שקיימנו לאחרונה עם פועלים וקולגות בשטוטגרט אפשרה לי להתבונן במה שמתרחש בזמננו עמוק בנפש האדם, בטרגדיה הפנימית הנוכחית בהתפתחות האנושית. עכשיו יש לי שוב הזדמנות לבלות מספר ימים כאן במקום זה, הקשור בקשר כה הדוק עם הפעילות שעלינו להאמין שתיצור את הכוח להוביל את הטרגדיה הנוכחית של האנושות לאפיקים יותר מלאי-תקווה.

אולי לא הייתה באף תקופה בעבר כל כך מעט נכונות לרומם את הנפש לעולמות הרוח באופן אמיתי, ובזמננו הכרחי וחשוב במיוחד לעשות זאת. כי רק מעולמות הרוח יכול לבוא זה שייתן לאנושות המודרנית את הכוח ההכרחי כדי להמשיך להתקדם במלואה בדרך החיים. על פי האמונה הרווחת כיום, את הבעיות והמשימות של ימינו ניתן לפתור דרך מחשבות ואימפולסים הנובעים מידע אנושי חיצוני. כמה זמן עוד ייקח עד שחלק גדול מספיק מהאנושות יכיר בכך שלישועה אמיתית ניתן להגיע רק בדרך הרוחנית, קשה לומר מעצם הסיבה שהחשיבה על שאלה זו לא באמת מועילה. אך דבר אחד בטוח: יהיה אפשר להתקדם רק אם מספר מספיק גדול של בני אדם מגיעים להכרה שהישועה יכולה לבוא רק מעולמות הרוח.

הבעיות החברתיות הן הנושא שמעסיק אנשים בחוגים רחבים ביותר. אך חסר להם הכוח האינטלקטואלי לבחון אותן בצורה רצינית, כי בחלק גדול מהאנושות בימינו הכוח האינטלקטואלי כמעט משותק. רוב אנשים מאמינים שעל בעיות חברתיות ניתן להתגבר דרך מה שנקרא היום ידע והבנה. אך לא ניתן ולעולם לא יהיה ניתן לפתור את הבעיות החברתיות אם לא מתמודדים איתן מנקודת המבט של ידע רוחי.

עברנו כעת מלחמה ארוכה וקשה. אחרי מלחמה זו שהתנהלה בנשק, יבוא ככל הנראה מאבק ארוך מאוד של האנושות ככלל. אנשים רבים אמרו שהסכסוך המזוין הזה, כפי שכל העולם המתורבת חווה אותו, היה האירוע הכי נוראי מאז התחלת ההיסטוריה האנושית. אי אפשר לומר שדעה זו שגויה. הקרב שיבוא אחרי הקרב החמוש הזה ויצטרך להיות מנוהל באמצעים כאלה או אחרים – הקרב בין המזרח למערב, בין אסיה, אירופה ואמריקה – יהיה ככל הנראה הקרב הרוחני הגדול ביותר שהאנושות תצטרך לחוות. כל האימפולסים והכוחות שזרמו לתוך האנושות דרך העולם הכריסטיאני ישטפו את הציביליזציה בגלי מלחמה בעלי עוצמה ענקית.

ניתן לסכם היום את הניגוד הגדול בין המזרח למערב בנוסחה פשוטה. אך אין להתייחס בקלות דעת לנוסחה זו. היא מכילה מרחבים ענקיים של אימפולסים אנושיים. כידוע לכם, בספרי "עיקרי הבעיה החברתית ופתרונה: הגוף החברתי התלת-איברי"^[1] הפניתי את תשומת הלב לעובדה שעבור חוגים רחבים באנושות המודרנית חיי הרוח הפכו ל"אידאולוגיה"; אנשים רואים את הנכסים הרוחניים של האנושות – חוק, מסורת, מדע, אמנות, דת וכו' – כמעין עשן העולה מתוך המציאות האמיתית היחידה, שהיא הייצור הכלכלי, היסוד הכללי. דיברתי איתכם על דברים אלה כשנפרדתי מכם לפני מספר חודשים.

"אידאולוגיה" – זאת התשובה של אנשים רבים כיום כשמדברים איתם על חיי רוח. כל מה שמשתקף בנפש האדם מהמציאות היחידה כביכול, המציאות הכלכלית, היא סתם "אידאולוגיה". יש כיום סיבה גדולה לחשוב היטב על המשמעות האמיתית של המילה "אידאולוגיה" בתרבות העולם, כי יש לה באמת משמעות רבה. יותר מאשר לכל מילה אחרת, היא קרובה למילה "מאיה" בחוכמת המזרח. הפירוש של "מאיה" או "אשליה", בתרגומה הנכון לשפה מערבית, היא "אידאולוגיה". כל תרגום אחר יהיה פחות מדויק, כך שניתן לומר: אותו רעיון שאנשי המזרח מחברים למילה "מאיה", הוא הרעיון שאנשי המערב מדמיינים כשהם שומעים את המילה "אידאולוגיה". אבל איזה הבדל עצום! מה חושבים אנשי המזרח כשהם שומעים את המילה "מאיה"? הם חושבים שהעולם החיצוני של החושים הוא "מאיה", כל מה שמגיע לחושים ולאינטלקט שלנו הקשור לחושים הוא "מאיה", האשליה הגדולה, והמציאות היחידה היא מה שעולה בנפש. מה שהאדם משיג בספירה של הנפש והרוח, זאת המציאות; מה שזורם וגועש בחיים הפנימיים של האדם הוא המציאות. מה שמופיע בצורה חיצונית מול החושים הוא "מאיה", אשליה, אידיאולוגיה.

בניגוד לכך, חלק גדול מאנשי המערב מאמינים שהמציאות היחידה היא מה שמופיע מול החושים. זאת המציאות. מה שהמזרח מכנה "מאיה", זאת דווקא המציאות עבור חלק גדול מהאנושות המערבית. ומה שהמזרח מכנה מציאות, מה שעולה בפנים בנפש, זו "אידאולוגיה", "מאיה", עבור חלק גדול מהאנושות באירופה ובאמריקה. אתם רואים את הניגוד הגדול. מה שאנשי המזרח מכנים מציאות, אנשי אירופה ואמריקה מכנים "מאיה" או " אידאולוגיה", שזה אותו דבר. ומה שהאדם המערבי מכנה "מאיה" או "אידיאולוגיה", זו מציאות עבור האדם במזרח.

לניגוד זה יש השפעה עמוקה בנפשות בני האדם; הוא מחלק את האנושות החיה על האדמה לשני סוגים שונים של ישויות. אם תתבוננו במה שקרה בעולם המתורבת בשנים האחרונות, אני מקווה שתוכלו לומר: בעצם, כל דבר שנאמר על הסיבות שגרמו לקטסטרופה עולמית זו נשאר רק על פני השטח, כדעה פשטנית. במלחמה נוראית זו בא לידי ביטוי משהו שעלה בכוח עצום ממעמקים בלתי מודעים. אפשר לראות כיום בצורה ברורה שאנשים השתתפו במלחמה הזאת מבלי לדעת מדוע. היא הביטוי של מה שהניגוד הזה, שלא ייפתר עוד זמן רב, העלה לפני השטח ככוחות בעלי עוצמה אדירה. האלמנט האנטי-חברתי כל כך חזק בתקופתנו שהאנושות מחולקת לשני חלקים שונים במהותם.

אם תחברו את מה שאמרתי זה עתה לדברים אחרים שהסברתי כאן, תגלו שהשאיפה של אנשי המערב היא לחופש. אם הם מבינים את החופש הזה נכון או לא, זה פחות משנה כרגע – האדם של המערב חותר לחופש, והצורך בחופש עולה כאילו מתוך מעמקים עמומים של נפש האדם.

אם נפנה את מבטנו אל המזרח, נראה שלמה שנקרא "חופש" במערב אין למעשה משמעות אמיתית עבור המזרח; לנושא זה לא מתחברים מושגים או רגשות כלשהם. ככלל, איננו משקיעים חשיבה במה שאנחנו חווים בצורה חזקה ביותר. אנשים חושבים מעט מאוד על תופעות טבעיות שמתרחשות בסביבתם בחיי היומיום! הם לא חושבים על מה שקורה ממש לידם. האדם במזרח, בכך שהוא חותר למציאות שהוא מאמין בה, למציאות הפנימית, חי בחופש שיכול להיות לו לפי המאפיינים של הגזע, הלאום או השבט שהוא שייך אליהם. הוא לא חושב על החופש. ככל שמסתכלים יותר רחוק מערבה, אנחנו נעשים יותר מודעים לכך שהחופש אבד שם במהלך ההתפתחות ההיסטורית של האנושות. מאחר שאין לאנשי המערב חופש, הם חייבים לחתור להשיג אותו.

יכולנו להזכיר עוד דברים רבים שקשורים לניגוד המהותי בין המערב למזרח. הם כבר מבשרים מה שעלול לקרות בשנים הבאות. כרגע אלה סימפטומים חיצוניים בלבד, סימפטומים חיצוניים המופיעים באסיה, שעליהם אירופה עדיין שותקת – שותקת מסיבות ברורות. למשל, העובדה שבהודו יותר ממחצית האוכלוסייה גוועת ברעב תוליד מתוך הרוחניות של העם ההודי משהו שונה לגמרי ממה שקרה באירופה. אלה סימפטומים חיצוניים. אבל אפילו ביחס לסימפטומים חיצוניים אלה, אנשים כיום מחולקים לשתי קבוצות שונות במהותן. עבור ההודי, לרעב יש משמעות שונה לחלוטין מאשר עבור האירופאי, כי ההודי עבר כבר במשך אלפי שנים התפתחות רוחנית שונה מזו של האירופאי. כל מי שרוצה להבין משהו על מהלך האבולוציה האנושית חייב להתבונן בדברים אלה בעין בוחנת. חייב להיות ברור היום שמה שנקרא השאלה החברתית היא משהו הרבה יותר מורכב ממה שרוב האנשים חושבים. השאלה החברתית היא תופעת לוואי של התרבות שהופיעה אחרי אמצע המאה ה-15. דיברתי איתכם כאן שוב ושוב על נקודת מפנה משמעותית זו בהיסטוריה של האנושות המתורבתת באמצע המאה ה-15. מאז הופיע בהדרגה הגוון החדש במדע הטבע. אך מאז הופיע גם הגוון החדש של התיעוש (האינדוסטריאליזם). מדע הטבע והתיעוש זרמו יחד לתוך האנושות המודרנית ונתנו לה את הכיוון הרוחני המיוחד שלה.

דיברתי איתכם כאן בשוויץ גם על האופי המיוחד של מדע הטבע. אמרתי שאנשים חכמים, אשר משקיעים מחשבה היום על מה שמדע הטבע יכול לתת, אומרים כבר: מה שתפיסת הטבע החדשה נותנת איננה העולם, אלא רוח רפאים של העולם. כל המסקנות של מדעני הטבע, מסקנות אשר הפכו להיות כיום התוכן של ההשכלה הפופולרית – הרבה יותר ממה שאנשים מאמינים – הן בעצם אמונה, או ליתר דיוק אמונה טפלה, בעולם רפאים. ולצד עולם רפאים זה פועלת על האדם השפעתו הרוחנית של התיעוש המודרני. עלינו לבחון את התיעוש במשמעותו הרוחנית. קחו את מה ששולט בתיעוש – המכונה. המכונה שונה מכל דבר אחר שהאדם יכול לפגוש או להשתמש בו בחיים החיצוניים. קחו את החיה, למשל. בעזרת חשיבה מדעית או כל מיני מחשבות אינטלקטואליות אחרות, תוכלו לחקור את החיה כמה שתרצו – לא אדבר היום על האדם בהקשר הזה – אבל יישאר תמיד משהו אלוהי ועמוק בחיה; אי אפשר להבין אותה עד הסוף; אי אפשר לגלות את סודותיה. מאחורי מה שחושבים על החיה, יש תמיד משהו שנשאר לא ידוע. זה לא פחות נכון לגבי הצמח. וקחו את הגבישים, את הצורות הנפלאות של עולם הגבישים, ותצטרכו לומר לעצמכם: כמובן שאפשר להבין את ההיבטים החיצוניים של עולם הגבישים, מבחינת צורתם וכו', אם למדת את התחום הזה, אבל עדיין נשאר משהו שניתן להשתאות ממנו, משהו שלא ניתן לחדור אליו עם האינטלקט הרגיל שאינו נעזר בראייה רוחית.

קחו את המכונה – אותה אפשר להכיר בשלמותה, היא שקופה לגמרי מול החשיבה שלנו. אפשר לדעת עליה בדיוק: איך נוצר בה הכוח, איפה נמצאת הבוכנה, מה עוצמת החיכוך. ניתן לחשב את יעילות המכונה אם יודעים את מרכיביה – אין שום דבר מאחורי המכונה שגורמת לנו לומר לעצמנו: יש בה משהו שלא ניתן לחדור אליו עם השכל האנושי הרגיל ללא ראייה רוחית. יש לכך משמעות גדולה מבחינת האינטראקציה של האדם עם המכונה. כאשר עמדת מול אלפי אנשים שיש להם קשר עם מכונות, אתה יודע מה מטפטף לתוך נפשם ממכונות אלה שכל כך שקופות מבחינה רוחנית. כי אין מאחורי המכונה שום דבר שהאינטלקט האנושי הרגיל לא יכול לדעת, אלא יכול אולי רק לנחש. הקשר עם המכונה כל כך הרסני עבור האנושות בגלל העובדה שהמכונה כל כך מובנת ושקופה מבחינה רוחנית, שכל מה שנמצא במכונה מבחינת הכוחות והקשרים בין הכוחות חשוף וברור מול החושים של האדם והאינטלקט שלו. זה מה ששואב את החיים מתוך ליבו ונפשו של האדם, זה מה שמייבש אותו, זה מה שהופך אותו ללא אנושי.

מדע-הטבע והמכונה ביחד מאיימים על האנושות המתורבתת בהרס נוראי בשלושה היבטים. כי מה היא הסכנה המאיימת על האנושות המודרנית אם היא לא תהיה מוכנה להפנות את מבטה אל העל-טבעי? מבחינת הידע, מאיימת הסכנה שבאופן הדרגתי ינצח האידיאל שמדעני הטבע מתארים כך: אנו שואפים להגיע לדרך אסטרונומית בחשיבה על הטבע; כלומר, רוצים להגיע לחשיבה הבנויה על פי הדגם של האסטרונומיה. כאשר הכימאי של ימינו חושב על מבנה המולקולה, הוא מדמיין שהאטומים במולקולה נמצאים ביחס מסוים של כוחות. הוא מדמיין זאת על פי הדגם של מערכת סולרית ופלנטרית קטנה. האידיאל הוא לתאר את כל העולם בצורה אסטרונומית. ובאסטרונומיה עצמה, מה האידיאל ששואפים אליו? שם האידיאל הוא לראות את העולם כולו כמכונה. זה בנוסף לעבודת האדם עם מכונות!

אלה השפעות ההולכת ומתעצמות כל הזמן מאז אמצע המאה ה-15 וגוזלות מהאדם את אנושיותו. אם בני האדם ימשיכו לחשוב כמו שהם חושבים היום על אסטרונומיה דמוית-מכונה ועל התיעוש, הרוח האנושית תעבור מכניזציה, הנפש תהפוך לרדומה, כמו צמח, והגוף יהפוך לחייתי. ראו את אמריקה: השיא של המכניזציה של הרוח! ראו את מזרח אירופה, את רוסיה: את האימפולסים והאינסטינקטים המחרידים המשתוללים שם – החייתיות של הגוף. במרכז, באירופה, הירדמות הנפש. המכניזציה של הרוח, הנפש כמו צמח, הגוף כמו חיה – עם זה עלינו להתמודד בלי להשלות את עצמנו.

מאז אמצע המאה ה-15, אבדו באנושות – כבר ציינתי זאת כאן בעבר – לא רק שני אלמנטים של החיים, אלא גם אלמנט שלישי. בימינו, מפלגה חזקה קוראת לעצמה מפלגה "סוציאל-דמוקרטית". במילים אחרות, היא מאחדת סוציאליזם ודמוקרטיה, למרות שהם הפכים. מפלגה זו איחדה את שני ההפכים האלה, והשאירה בחוץ את הרוח. כי הסוציאליזם יכול להתייחס רק לחיים הכלכליים, והדמוקרטיה רק לתחום המדיני-משפטי. לתחום הרוח יכול להתייחס האינדיבידואליזם. החופש אינו כלול בביטוי "סוציאל-דמוקרטיה", אחרת הוא היה הופך ל"סוציאל-דמוקרטיה אינדיבידואלית או אינדיבידואליסטית". בכותרת כזו, היו באים לידי ביטוי כל שלושת התחומים החיוניים לאנושות. אך את הזמנים המודרניים מאפיינת העובדה שהאלמנט השלישי הזה לא בא לידי ביטוי, העובדה שעבור האנושות המתורבתת של המערב, של אירופה ואמריקה, הצאצא הקולוניאלי שלה, הרוח, הפך להיות "מאיה", האשליה הגדולה. עלינו לקחת זאת בחשבון כאשר חושבים על מדע-הרוח בהקשר של שאלת התרבות הגדולה. מה שחי בדרישות של הזמן הנוכחי לא יכול להיות נושא לדיון, כי אלה דרישות היסטוריות. הסוציאליזם הוא דרישה היסטורית, רק שיש להבין אותו נכון. הדמוקרטיה היא דרישה היסטורית גם כן. אולם הליברליזם, החופש והאינדיבידואליזם הם גם דרישה היסטורית, אם כי האנושות המודרנית כמעט ולא מתייחסת אליהם. האנושות לא תוכל עוד להתבטא אם האורגניזם החברתי לא יתנהל על פי השילוש: סוציאליזם עבור החיים הכלכליים, דמוקרטיה בחיי המדינה, החוק והזכויות, וחופש או אינדיבידואליזם בחיי הרוח.

יש לראות בכך את הישועה היחידה, את הישועה האמיתית של האנושות. אבל יש להבין מבלי להשלות את עצמנו, שדרישות היסטוריות עוצמתיות ובלתי מתפשרות אלה, יוצרות דרישות נוספות עבור אלה שיש להם תובנה עמוקה יותר בנושאים אלה. בני האדם הבוגרים יצטרכו לחיות באורגניזם חברתי הבנוי באופן סוציאלי בהיבט הכלכלי, דמוקרטי בתחום המדינה, וחופשי, ליברלי בחיי הרוח.

השאלה הגדולה לגבי העתיד תהיה קשורה לחינוך. כיצד נצטרך להתנהג עם הילדים כך שיהפכו למבוגרים המשתלבים במובן הרחב ביותר בספירה הסוציאלית, הדמוקרטית והליברלית? אחת השאלות החברתיות החשובות ביותר בשביל העתיד, וגם בשביל ההווה, היא שאלת החינוך. מדע-הרוח הציג את שאלת החינוך כפי שהאנושות המודרנית חייבת להבין אותה אם היא רוצה להתקדם. הדרישות החברתיות יישארו תמיד כאוטיות אם לא רואים שבבסיסם נמצאת הבעיה המשמעותית ביותר של זמננו: בעיית החינוך. אם תרצו להכיר את הקווים המנחים העיקריים הקשורים לשאלת החינוך, תוכלו לקרוא את הספר "חינוך הילד מנקודת המבט של מדע-הרוח",^[2] שבו עלתה לפני השטח אחת השאלות החברתיות החשובות ביותר של ימינו: שאלת החינוך החברתי. יש צורך ללמוד בחוגים רחבים ביותר של האנושות המודרנית את מה שניתן להבין דרך מדע-הרוח לגבי שלוש התקופות בהתפתחות האדם הצעיר.

כידוע לכם, הצבענו על כך שבין הלידה לגיל 7, השנה שבה חלה לרוב התחלפות השיניים, הילד הוא ישות מחקה, עושה את מה שעושים בסביבתו. כאשר מסתכלים על הילד בתשומת לב, רואים בכל מקום שהוא ישות מחקה, שהוא עושה את מה שהמבוגרים עושים. יש חשיבות עליונה בחיי הילד לכך שהאנשים סביבו יעשו רק את מה שהילד יכול לחקות, שיחשבו וירגישו בסביבת הילד רק את מה שראוי שהוא יחקה. כשהילד נכנס לקיום פיזי דרך הלידה, הוא רק ממשיך לחוות את מה שחווה בעולם הרוח לפני ההתעברות. שם הוא חי כישות אנושית בתוך ישויות של ההיררכיות העליונות, ועושה את מה שבא כאימפולס מישויות אלה. הוא מחקה בדרגה הרבה יותר גבוהה, מפני שהוא מאוחד עם הישויות שהוא מחקה. ואז, הוא נחשף לעולם הפיזי, ובעולם הפיזי ממשיך להיות מאוחד עם סביבתו. הוא מאוחד עם אנשים אחרים, ומחקה את האנשים הנמצאים סביבו ודואגים לחינוכו כך שהם עושים, חושבים ומרגישים רק את מה שהילד יכול לחקות. ככל שהילד יכול לחיות לא בנפשו שלו אלא בנפשות שבסביבה, הדבר יתרום לו יותר.

בעבר, מאחר שבני האדם חיו בצורה יותר אינסטינקטיבית, הם יכלו לסמוך בצורה אינסטינקטיבית על חיקוי זה. אבל זה כבר לא יקרה בעתיד. בעתיד, יצטרכו לדאוג לכך שהילד מחקה. בחינוך בעתיד, יהיה צורך לענות תמיד לשאלה: כיצד ניתן לעצב את חיי הילד כך שהוא יחקה את סביבתו בצורה הטובה ביותר? את כל מה שהיה בעבר מבחינת החיקוי הזה יהיה צורך להשיג באופן יותר ויותר עוצמתי ומודע לקראת העתיד. כי בני האדם יצטרכו לומר לעצמם: כדי שאנשים יגדלו באורגניזם חברתי, הם יצטרכו להיות בני אדם חופשיים. אדם נהיה חופשי רק אם בתור ילד הוא חיקה בצורה אינטנסיבית עד כמה שניתן. במיוחד לקראת התקופה שבה יעלה הסוציאליזם, יש לפתח בצורה אינטנסיבית את הכוח הטבעי של הילד. בני האדם לא יהפכו להיות ישויות חופשיות, למרות כל היללות וההצהרות הפוליטיות על חופש, אם לא מניחים בהם את זרע כוח החיקוי הנכון בילדות. כי רק מה שהושתל בצורה כזו בילדות יכול להוות בסיס לחופש חברתי אצל בני האדם הבוגרים.

כידוע לכם, מגיל 7 ועד לגיל ההתבגרות, עד לשנה ה-14 או 15, חי בילד הכוח שניתן לכנות אותו פעולה על סמך סמכות. אין ברכה גדולה יותר עבור הילד מאשר כשהוא עושה את מה שהוא עושה מפני שאנשים שהוא מכבד אומרים לו: "זה נכון, זה מה שצריך לעשות". אין דבר גרוע יותר עבור הילד מאשר להרגיל אותו לפעול על פי דעתו מוקדם מידי, לפני גיל ההתבגרות. יהיה צורך לפתח את תחושת הסמכות בין הגילאים 14-7 במידה יותר גדולה ויותר חזקה בעתיד מאשר בעבר. יהיה צורך לכוון את כל החינוך בשנים אלה בצורה יותר ויותר מודעת כך שיתעורר בילד רגש טהור, יפה כלפי הסמכות; כי מה שיש לשתול בילד בשנים אלה יהווה בסיס למה שהמבוגרים אמורים לחוות באורגניזם החברתי כזכויות שוות לכל אדם. אחרת, הזכויות השוות האלה לא יהיו קיימות, כי בני האדם לא יהיו מספיק בשלים לזכויות שוות כאנשים בוגרים אם לא הוחדר בהם חוש סמכות בילדותם. בעבר, אולי היה מספיק אם התפתח פחות חוש סמכות, אך בעתיד זה לא יספיק. יהיה הכרחי לשתול עמוק בילד את הרגש הזה של סמכות כדי שבתור אנשים בוגרים הם יהיו בשלים למה שלא נתון בכלל לדיון, אלא עולה כדרישה היסטורית.

כל מה ששייך לחינוך בבית הספר היסודי בגילאים אלה חייב להיות מובנה כך שאנשים יעלו לרמת השקפה זו. אני שואל אתכם: כמה רחוקה כיום האנושות, כמה רחוקה הכשרת המורים, מתובנות אלה? כמה עבודה יש להשקיע כדי שתובנות אלה יתחילו להתפשט? וזה חייב לקרות, כי רק בדרך זו יכולה להגיע הישועה.

אם מבקרים כיום במדינות שכבר התרחשה בהן המהפכה הראשונה, מה ניתן לחוות בהקשר של דברים אלה בתוכניותיהן למה שנקרא "בתי ספר אחידים"? מה יש בתוכניות אלה? עבור מי שמבין את הקשרים בטבע האנושי, התוכניות החינוכיות הסוציאליסטיות הן סיוט אמיתי, הדבר הגרוע ביותר שאפשר לדמיין. והסיוט הגדול ביותר שניתן לדמיין כיום, הדבר הנוראי ביותר שאפשר להציב מול האנושות, הוא תוכניות בתי הספר, תוכניות הלימוד, הקורסים, צורת הארגון של בתי הספר, הקשורים לשמו של לונצ'רסקי, שר החינוך של רוסיה. מה שקיים ברוסיה כתוכנית חינוכית הוא ההרס של כל מה ששייך לסוציאליזם האמיתי. אבל גם במקומות אחרים באירופה, התוכניות החינוכיות הן למעשה רעות חולות, בייחוד התוכניות הסוציאליסטיות, מפני שהן מבוססות על עיקרון שהוא כמעט בלתי נתפס: הן מבוססות על העיקרון שיש לנהל את בתי הספר על פי הדגם של חיי המבוגרים באורגניזם החברתי. קראתי תוכניות שבהן אחד העקרונות הראשונים הוא שיש לבטל את מעמד המנהל, שהמורים חייבים לעמוד ביחס של שוויון מוחלט עם התלמידים; שכל בית הספר חייב להיות בנוי על בסיס חברות. אם מישהו מדבר כיום נגד עיקרון כזה, למשל בדרום גרמניה ששם הדברים לא הגיעו כל כך רחוק כמו באזורים אחרים באירופה, אז הוא מתויג כמישהו שלא מבין דבר על חיי החברה.

אולם כל מי שרציני ביחס להתפתחות אורגניזם חברתי אמיתי חייב קודם כול להבין בצורה ברורה את העובדה שלעולם לא יוכל לקום אורגניזם חברתי אמיתי עם התוכנית החינוכית הסוציאליסטית. כי אם מכניסים את הסוציאליזם לבתי הספר, הוא לא יכול להתקיים בחיים. אנשים יכולים להיות בשלים מספיק לחיים חברתיים הוגנים רק אם חייהם נבנו במהלך שנות בית הספר על בסיס סמכות אמיתית. יש להבין עד כמה מה שאנשים עושים וחושבים רחוק מכל חוש מציאות.

אחרי גיל ההתבגרות, מגיל 15-14 עד גיל 21, מתפתחת באדם לא רק האהבה המינית; אהבה מינית זו אינה אלא ביטוי מיוחד של האהבה האנושית ככלל, ביטוי ספציפי של אהבה אנושית אוניברסלית. את הכוח של אהבת אדם כללית יש לטפח במיוחד כאשר הנערים והנערות עוזבים את בית הספר וממשיכים ללמוד במוסדות אחרים או מתחילים ללמוד מקצוע. כי המבנה של החיים הכלכליים על פי הדרישה ההיסטורית לעולם לא יכיל את מה שהוא צריך – אחווה, כלומר אהבת אדם כללית, אוניברסלית, אם לא מטפחים אהבה זו בשנים 21-14.

האחווה בחיים הכלכליים, כמו שהם אמורים להתפתח בעתיד, תוכל להתעורר בנפש האדם רק אם החינוך אחרי גיל 15 מכוון באופן מודע לאהבה אנושית כללית – כלומר, אם כל השקפת העולם וכל החינוך עצמו מושתתים על אהבה לאנושות, ובעיקר אהבה לעולם החיצוני.

מה שאמור לשגשג בעתיד האנושות צריך להיבנות על בסיס שלושת היבטים אלה בחינוך. מבלי לדעת שהגוף הפיזי אמור לחקות באופן הנכון, נזרעים בגוף הפיזי אך ורק אינסטינקטים חייתיים.

מבלי לדעת שהתפתחות הגוף האתרי, שחלה במיוחד בין הגילאים 14-7, חייבת להתבסס על סמכות, תתפתח באדם אך ורק ישנוניות תרבותית כללית, והכוח שיהיה הכרחי למערכת הצדק והמשפט לא יהיה קיים.

ומבלי לדעת שמגיל 14 או 15 כוח האהבה, הקשור לגוף האסטרלי, חייב לחדור בצורה נבונה לכל הוראה או חינוך, בני האדם לעולם לא יוכלו לפתח את גופם האסטרלי כישויות חופשיות.

הדברים עוברים טרנספורמציה ושזורים זה בזה. לכן היה עלי לומר:

חיקוי נכון מפתח חופש; סמכות מפתחת את חיי החוק והצדק; אהבה או אחווה מפתחת את החיים הכלכליים.

אך נכון גם הכיוון ההפוך. אם לא מתפתחת אהבה באופן הנכון, אין חופש. אם החיקוי לא מתפתח באופן הנכון, גדלים האימפולסים החייתיים.

אם כן, אפשר לראות שבנושא זה, מדע-הרוח הוא הבסיס הנכון למה שחייב להפוך לחלק מהתרבות, בגלל הדרישות ההיסטוריות הגדולות העולות מול האנושות כיום. ללא תוכן תרבותי זה, אשר יכול לנבוע ולזרום לאנושות רק ממדע-הרוח, לא ניתן להתקדם מכאן.

לכן, יש לגשת לשאלות העומדות בפנינו באופן רוחני; זה מה שחייב להיכנס לנפשות בני האדם כאמונה שאין להטיל בה ספק. והייתי רוצה להדגיש שוב: ניתן להתווכח על כמה זמן עוד ייקח עד שאמונה כזו תחדור לנפש האדם; אך בכל מקרה, אין כל סיכוי להשיג את מה שבני האדם שואפים אליו באופן לא מודע אם אמונה זו אינה ממלאת את נפשם. אני בטוח שאתם יכולים לראות מכל זה את הקשר בין מה שנעשה כבר דרך מדע-הרוח שלנו בתחומים קונקרטיים שונים לבין מה שעולה כדרישות העידן, כדרישות היסטוריות גדולות באנושות של ימינו ושל העתיד הקרוב. זאת היתה גם הסיבה למה שאמרתי כאן שוב ושוב: יש לראות את מדע-הרוח בהקשר של המשימות ההיסטוריות הגדולות של זמננו. כמובן, בני האדם רחוקים מאוד כיום מלשפוט את הדברים כפי שתיארנו כאן. קודם, חייב להתגבר המתח באנושות, המתח של חוסר סיפוק, כדי שמתוך השאיפה ההפוכה, השאיפה החומרנית גרידא, תוכל לעלות השאיפה לרוח ולרוחניות. כי אחרת, איך יוכלו בני האדם להתמודד עם הבעיה שהובילה אותם להשתמש במושגים "מאיה", "אידאולוגיה" במשמעות הפוכה מהמציאות?

מה התוצאה של כל זה? אם מבינים את הרעיון באופן קונקרטי, מאחורי החשיבה המזרחית עומד אימפולס שונה מאוד מזה העומד מאחורי החשיבה המערבית; אך הדבר המוזר הוא שאימפולסים שונים אלה ייצרו את אותו הלך נפש במזרח כמו במערב. יש לקחת בחשבון גם את הלך הנפש הזה. לעובדה שאנשי המזרח תיארו את העולם החיצוני כ"מאיה" יש מקור עתיק. לתפיסה מיסטית זו של העולם כ"מאיה" הייתה משמעות גדולה בזמנים הקדומים, אך היא אינה משמעותית כיום. מאחר שבמידה מסוימת תפיסת העולם כ"מאיה" הפכה להיות מיושנת כיום, התפשטה במזרח מעין כניעה או התמסרות פסיבית לתפיסה זו – פטליזם, פטליזם אשר הגיע לאירופה בצורה גסה ביותר דרך האלמנט הטורקי. הפטליזם, הגישה שיקרה מה שיקרה, מצביע על הפסיביות של הרצון האנושי.

התפיסה המערבית של "מאיה" הופיעה כך שהיא למעשה הגיעה כבר לאווירה של פטליזם. ליתר דיוק תפיסה זו של "אידאולוגיה" הגיע דרך קארל מארקס ואנגלס. על פי הדוקטרינה הסוציאליסטית המודרנית, כל דבר רוחני ונפשי נובע מתוך המציאות האחת והיחידה, התהליך הכלכלי, ולכן הוא בעצם "מאיה", "אידאולוגיה".

כיצד הופיעה תפיסה זו? היא כבר נכנסה לעולם עם משהו פטליסטי. עד לקטסטרופה של מלחמת העולם, מה היה הביטוי החיצוני של הדוקטרינה הסוציאליסטית? הוא היה: ההון מצטבר, מתרכז; קמים קפיטליסטים, בעלי הון, או קבוצות של קפיטליסטים יותר ויותר גדולות, מונופולים, תאגידים, וכו'. תהליך כלכלי זה יתרחש לגמרי מעצמו: יהיה ריכוז גדול יותר ויותר של קבוצות קפיטליסטיות, עד שיגיע הרגע שבו השליטה בהון תעבור, גם כן מעצמה, לפרולטריון. אין צורך לעשות שום דבר כדי לגרום לכך שזה יקרה, זהו תהליך אובייקטיבי, כלכלי גרידא: פטליזם.

המזרח הגיע לפטליזם. המערב מתחיל מפטליזם – רוב בני האדם במערב תומכים בו. רוב האוכלוסייה במערב פטליסטית. להיכנע למה שמביא התהליך העולמי הפך להיות העיקרון במזרח. אך הוא גם העיקרון של המערב. רק שעבור המזרח, זוהי כניעה פטליסטית למשהו רוחני. עבור המערב, זוהי כניעה לתהליך חומרי, כלכלי. בשני המקרים, ישנה ראייה חד-צדדית של האבולוציה האנושית בעולם. אך אם בוחנים את האבולוציה כפי שהיא מתרחשת כיום כתוצאה מתנאים קודמים, אז מוצאים בה אלמנט רוחני, שהפך להיות "אידאולוגיה" בשביל רוב האנשים, כפי שתיארתי. על מה זה מבוסס? זה מבוסס על התרבות היוונית. האימפולס העמוק ביותר במבנה הנפש שלנו עדיין מכיל בתוכו משהו יווני. לכן יש לנו את בית הספר הקלאסי (גימנסיה), שהוא חיקוי של מבנה הנפש היווני בחינוך. ביוון, מבנה נפש זה היה טבעי עבור הילד עד לגיל ההתבגרות, כי יוון התפתחה כך שרוב רובם של האנשים היו עניים, עבדים, הֶלוֹטים,^[3] שלא היה להם חלק בחינוך כזה. הכובשים היו מדם שונה. להם הייתה הזכות לשאת את החיים הרוחניים. ניתן לראות זאת בפסלים היווניים. הסתכלו בראש של מרקורי (הזכרתי זאת כאן לעיתים קרובות) עם האוזניים, העיניים והאף השונים לגמרי. באופן שבו עוצב ראש זה, היוונים הצביעו על אותו חלק מהאוכלוסייה שהם כבשו, האוכלוסייה שנשארה אחראית על החיים החיצוניים של הכלכלה והמסחר. הארי, כמו שהוא מופיע בראש של זאוס, הרה, אתנה, קיבל את הרוח מהכוחות הקוסמיים.

אל תחשבו שמה שהתפשט בחוץ כמבנה נפש יווני בא לידי ביטוי רק במצב הכללי של הנפש. הוא בא לידי ביטוי גם בתצורת המילים ובסדר המילים בשפה היוונית. השפה היוונית מתבססת על מבנה נפש אריסטוקרטי מבחינה חברתית, וזה עדיין קיים בחיים הרוחניים שלנו. לכן, לא חווינו התחדשות של החיים הרוחניים כאשר התקרב הזמן לכך, לקראת אמצע המאה ה-15, אלא רק מעין ריענון של החיים הרוחניים הישנים. וזה מה שעדיין קיים בחיים הרוחניים שלנו.

אנחנו מחנכים את הנוער שלנו בגיל בית הספר התיכון בצורה מנוכרת מהחיים. אצל היוונים, היה זה מובן מאליו לחנך את הנוער בדרך זו, כי אלה היו חייהם. הם חינכו את הילדים ואת הנוער שלהם בהתאם לחייהם; אנחנו מחנכים את הילדים והנוער שלנו בהתאם לחיים של היוונים. מסיבה זו חיינו הרוחניים נהיו מנוכרים מהעולם; לכן הם נחווים כ"אידאולוגיה", לכן יש בכל מקום מחשבות קצרות-רואי מדי בכדי שיוכלו לתפוס את החיים, ומעל לכול, בכדי שיוכלו להתערב בחיים באופן אקטיבי, דרך מעשים.

בנוסף לכל האלמנטים האלה של חינוך רוחני, יש לנו חינוך מוזר בתחום החוק והמשפט. בכל מקום, בכל תחומי החיים, ישנן עדויות לכך שבאמצע המאה ה-15 חלה נקודת מפנה רבת-עוצמה באבולוציה המודרנית של האנושות. החיטה יקרה היום, וכל המוצרים העשויים מחיטה יקרים. המחיר של החיטה גבוה מידי! אם חוקרים מתי החיטה הייתה זולה מאוד באירופה, מגיעים למאה ה-9 או ה-10. אז היא הייתה זולה מידי, בדיוק כפי שהיא יקרה מידי כיום. אך באמצע המאה ה-15, מחיר החיטה היה נורמלי.

מעניין לראות כיצד בנקודה זו בזמן במאה ה-15 חל מפנה גדול כל כך עבור האנושות, עד לפרט כמו מחיר החיטה. ומה הייתה התוצאה לכך שבאותו זמן מחירי החיטה היו הוגנים ברוב האזורים באירופה? המצב הקדום של צמיתוּת החל להסתיים בהדרגה סביב אמצע המאה ה-15.^[4] ואז, כדי להרוס את החופש שהחל להתפתח, התערב החוק הרומאי. היום התחום הפוליטי, התחום של חוקי המדינה, חדור בחוק הרומאי בדיוק כמו שהספירה של החיים הרוחניים חדורה במבנה הנפש והרוח היווניים. עד עכשיו לא הצלחנו ליצור בתחום החוק והזכויות שום דבר מלבד החייאה של החוק הרומאי. אם כן, באורגניזם החברתי שלנו יש מבנה רוחני יווני ומבנה מדינה רומאי.

את החיים הכלכליים לא ניתן לעצב כהתחדשות של מה שהיה פעם. כמובן, ניתן לחיות על פי החוק הרומאי, וניתן לחנך את הילדים או הנערים שלנו על פי המבנה הרוחני היווני, אבל אנחנו לא יכולים לאכול את מה שהיוונים אכלו, כי לא נהיה שבעים מכך. החיים הכלכליים חייבים לקום כחלק מן הזמן הזה. אם כן, החיים הכלכליים האירופאים מהווים את האלמנט השלישי. עלינו ליצור סדר בשלושת תחומים אלה, מאחר שהם מעורבבים יחד באופן כאוטי. זה יכול לקרות רק דרך השילוש החברתי.

אנשים כמו מרקס ואנגלס ראו את הדברים בצורה חד-צדדית מאוד כשהם הכירו בכך שכבר לא ניתן לנהל שלטון באמצעות החיים הרוחניים שמקורם בעולם היווני העתיק; שכבר לא ניתן לחיות עם שלטון שמקורו בחוק הרומאי. הדבר היחיד שנותר לנו הוא החיים הכלכליים, הם אמרו, והתרכזו באופן בלעדי רק בחיים הכלכליים. בעתיד, אמר אנגלס, ניתן יהיה לנהל רק סחורות ואת תהליכי הייצור, אך לא יהיה ניתן לשלוט באנשים. מסקנה נכונה באותה מידה כמו שהיא חד-צדדית – נכונה, אך מאוד חד-צדדית.

החיים הכלכליים חייבים לעמוד על יסודות משלהם. בתוך המבנה הכלכלי כחלק מהאורגניזם החברתי, יש לנהל רק את הסחורות ולכוון את תהליכי הייצור. זה חייב להפוך לתחום עצמאי. אך אם מוציאים מהאורגניזם החברתי את חיי החוק והמשפט ואת החיים הרוחניים בצורתם הקדומה, חייבים לייסד אותם בצורה חדשה. כלומר, לצד החיים הכלכליים, אשר מנהלים את הסחורות ומכוונים את תהליכי הייצור, אנחנו זקוקים גם לחיי מדינה דמוקרטיים, המושתתים על שוויון בין בני האדם. אנחנו לא זקוקים רק להתחדשות של החוק הרומאי, אלא ללידה מחדש של חיי המדינה על בסיס שוויון בין בני האדם. ואנחנו לא זקוקים רק להתחדשות של החיים הרוחניים, כמו שהם היו קיימים בתחילת הזמנים המודרניים, אלא אנחנו זקוקים לצורה חדשה, ליצירה מחדש של החיים הרוחניים. ועלינו להיות מודעים לעובדה שאנחנו עומדים כעת בפני המשימה ליצור מחדש את החיים הרוחניים.

מה שמתבטא בדרישה לשילוש חברתי קשור למה שחי במובן עמוק ביותר בהתפתחות האנושות המודרנית. זה לא סתם רעיון, אלא משהו שנולד מתוך הצורך העמוק ביותר של זמננו; משהו שמתאים במובן האמיתי ביותר לזמן הנוכחי. ישנם אנשים רבים האומרים שהם אינם מבינים זאת, שזה קשה, קשה מאוד. בגרמניה, כאשר אנשים חזרו כל הזמן על כך שקשה להבין את הדברים האלה, אמרתי להם שהם באמת שונים ממה שהם היו רגילים להבין בארבע או חמש השנים האחרונות. לאנשים היה קל להבין שם דברים שאני לא הבנתי – כך אמרתי להם – כי היה צריך רק לצווֹת על כך שהדברים יהיו מובנים. המפקדה הראשית או מקור סמכות אחר היה נותן הוראה שצריכים להבין את הדברים, ולאחר מכן הם הוכנסו לראש האנשים. הם היו מובנים כי ניתנה הוראה להבין אותם. אך כעת חשוב להבין משהו מתוך הנפש האנושית החופשית. לשם כך אנשים חייבים להתעורר. אך את זה הם פחות רוצים, למרות שהאירועים יהיו תלויים בכך. הקשיים אינם עולים מתוך כך שהנושא הוא קשה או בלתי ניתן להבנה, אלא מתוך חוסר הרצון והאומץ להסתכל על המציאות הזאת. מובן מאליו שאת הדברים שחייבים לדבר אל האנושות בנימה חדשה יש לנסח במשפטים שונים מאלה שאנשים התרגלו לשמוע, וזה כמובן נכון בהקשר זה של המבנה של השילוש החברתי.

בשילוש החברתי, נדרשת התחדשות של החיים הרוחניים באופן שמאפשר לאנשים לחוות באמת חיבור בין נפשם לבין חיי הרוח האובייקטיבים. את החיבור הזה אין לאנשים כיום. כאשר הם מדברים היום, הם לרוב מדקלמים משפטים ריקים מתוכן. הם מדקלמים משפטים ריקים מתוכן כי אין להם כל חיבור למה שמשפטים אלה אמורים להביע. בני האדם איבדו את החיבור עם חיי הרוח, ולכן המילים שלהם הפכו לביטויים חסרי תוכן.

בשנים האחרונות דובר הרבה על זכויות, על ייסוד הזכויות בקרב האנושות המתורבתת. האירועים האחרונים מראים היטב עד כמה רחוקים בני האדם מהמציאות כאשר מדובר בזכויות האדם. עד כה, אנשים לא נאבקו למען זכויות, אלא רק למען כוח, אבל הם דיברו על זכויות.

ומה קורה בחיים הכלכליים? מאחר ולא היו מחשבות המסוגלות להכיל את החיים הכלכליים, האירועים התרחשו מעצמם. מה שאפיין את החיים הכלכליים הוא הייצור הבלתי פוסק, כפי שתיארתי זאת בווינה באביב בשנת 1914, כאשר קראתי לייצור המתמשך הזה של סחורות סרטן חברתי. היה ייצור בלתי פוסק של סחורות והן נזרקו על השוק באופן אקראי. כל התהליך הכלכלי היה אמור להתרחש מעצמו, ללא מחשבה שתכוון אותו. חיים כלכליים כאוטיים ללא תכנון; חיי זכויות שהפכו לחיי כוח; חיים רוחניים שירדו לרמה של משפטים ריקים מתוכן: זה האופי המשולש של החיים החברתיים שיש לנו עד כה. עלינו להשתחרר משילוש זה. אנחנו יכולים להשתחרר ממנו רק אם אנו יודעים איך להתייחס ברצינות למשמעות של השילוש החברתי.

אך להבנה זו ניתן להגיע רק אם חוזרים לבסיס של מדע-הרוח האנתרופוסופי. אנשים התרגזו כאשר לפני מספר שבועות, בהרצאה פתוחה לקהל הרחב, אמרתי משפט שהוא אמת בסיסית. אמרתי שהחוגים המובילים של זמננו כבר לא צריכים לסמוך על המוח שלהם, כי המוח נהייה מנוון. יש לעלות להבנה שאינה זקוקה למוח, אלא לגוף האתרי. כי המחשבות שיש לתפוס במדע-הרוח שלנו אינן זקוקות למוח. החוגים המובילים, הבורגנות של היום, עקב התפתחותם הפיזיולוגית, חייבים להיכנע להתפתחות ידע רוחי, אשר ניתן לטפח אותו גם עם מוחות מנוונים.

הפרולטריון, מעמד הפועלים, שואף כלפי מעלה. לפרולטריון יש מוח שעדיין לא נעשה בו שימוש מלא. הלימון עדיין לא נסחט עד הסוף – משהו בעל אופי אטוויסטי עדיין יוצא מהמוח. לכן הפרולטריון עדיין יכול להבין את מה שנאמר לגבי סדר חדש של דברים. המצב כיום הוא כזה שכל הפרולטריון היה יכול לקבל את הדברים האלה, אבל המנהיגים לא, מפני שהם הפכו לבורגנים. הם נהיו יותר בורגנים מהבורגנים האמיתיים. הם אימצו את הבורגנות והפכו אותה למעין תרבות גבוהה. אך מצד שני, יש שם נטייה גדולה לצייתנות. את הצייתנות הזאת חייבים לשבור קודם, אחרת גם משם לא תבוא הישועה.

אתם מבינים שהדברים מסובכים יותר בתקופתנו ממה שאנשים מדמיינים, ורק מדע החניכה יכול להוביל לתפיסה אמיתית של הבעיות החברתיות של זמננו. ישנם שלושה מושגים שמופיעים גם בספרי "עיקרי הבעיה החברתית ופתרונה: הגוף החברתי התלת-איברי", שכתבתי אותו לא רק עבור אנתרופוסופים אלא בשביל הציבור הרחב. תוכלו למצוא בו שלושה מושגים חשובים בחיי החברה של ימינו: מושג הסחורה או המוצר או הטובין, מושג העבודה, ומושג ההון. החשיבה החברתית של זמננו תלויה, בעיקרון, בשלושת המושגים האלה.

כמה דברים לא נאמרו כבר במדעי החברה כדי להבין את שלושת המושגים הללו! כל מי שיודע מה הופיע במיוחד במחצית השנייה של המאה ה-19 בנושא של כלכלה לאומית מדעית, בניסיון להבין את שלושת המושגים האלה – סחורה, עבודה והון – מכיר את המדע הבלתי אפשרי שעלה כתוצאה. כל המדע הזה אינו מספיק. לאחרונה ציטטתי דוגמה נחמדה. ברנטנו,^[5] הפרופסור המפורסם, המוביל במדע הכלכלה של זמננו במרכז אירופה, כתב לא מזמן מאמר הנקרא: "היזם". הוא מתאר שם את שלושת המאפיינים של היזם. אני אזכיר כאן רק את המאפיין השלישי של היזם על פי ברנטנו: היזם משתמש באמצעי הייצור על חשבונו וסיכונו האישי. אין זה נכון שהיזם הוא הבעלים של אמצעי הייצור ויוזם את הייצור בשביל השוק על חשבונו וסיכונו. ברנטנו המכובד, האור של הכלכלה הנלמדת באוניברסיטאות כיום, מנסח את המושג באופן כזה שהוא קובע באותו מאמר מי עוד יזם מלבד היצרן ובעל העסק: הפועל המודרני. הפועל המודרני הוא יזם כי יש לו את אמצעי הייצור, כלומר את כוח העבודה שלו עצמו, והוא מציע אותו לשוק על חשבונו וסיכונו. מושג היזם של מר ברנטנו כל כך מבולבל שהפועל גם נכנס לקטגוריה זו. אתם יכולים להבין עד כמה חכם מדע הכלכלה של היום! זה ממש מצחיק. אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לצחוק, כי האוניברסיטאות עדיין מחזיקות בעמדות המובילות בחיים האינטלקטואלים. אך האוניברסיטאות מייצרות את הדברים האלה בתחום הכלכלה. אין אומץ להכיר בכך שבתחום זה מייצרים תיאוריות מגוחכות. הדברים פשוט נוראים.

אך יש לזכור את הדברים האלה ולשאול: אז מדוע המדע אינו מתמודד עם המושגים החברתיים, שהופכים להיות השאלה הבוערת של ימינו? הייתי מרוצה אילו יכולתי לומר יותר על שאלה זו בזמן שהייתי כאן. היום הייתי רוצה רק להסביר מדוע זה כך.

למרות שהמונח סחורה הוא מונח כלכלי גרידא, לא ניתן להבין אותו בעזרת המדע הרגיל. לא ניתן להגיע למושג של סחורה מבלי להתבסס על ידע אימגינטיבי. ניתן להבין אותו רק בעזרת ידע אימגינטיבי. את העבודה מבחינה חברתית, כלכלית, לא ניתן להבין אם לא משתמשים בידע שבא מאינספירציה. ואת ההון לא ניתן להגדיר אלא אם כן משתמשים בתובנות אינטואיטיביות.

מושג הסחורה דורש אימגינציה;

מושג העבודה דורש אינספירציה;

מושג ההון דורש אינטואיציה.

אם מושגים אלה לא מוגדרים בצורה כזאת, התוצאה היא תמיד בלבול.

אתם יכולים לראות מדוע התוצאה חייבת להיות בלבול. מדוע מגדיר ברנטנו את המושג "הון", החופף למושג "יזם", באופן כזה שהפועל הוא בעיניו גם בעל הון, קפיטליסט, כלומר יזם? מפני שהוא, כמובן, אדם חכם מאוד בימינו, אבל הוא לא יודע שכדי לגבש מושג אמיתי של הון, יש צורך בידע אינטואיטיבי!

הברית החדשה מרמזת על כך בדרך עקיפה כאשר היא מדברת על הקפיטליזם כ"ממוניזם".^[6] היא מחברת בין ההון לסוג מסוים של רוח, אך את הרוח ניתן לזהות רק בעזרת האינטואיציה. אם אנו רוצים לזהות את הרוח הפעילה בקפיטליזם – הממוניזם – אנו זקוקים לאינטואיציה. אפשר למצוא זאת כבר בברית החדשה. אבל בימינו אנחנו זקוקים להשקפת עולם המעלה את הדברים לרמה מודרנית.

חייבים לנסות להבין לעומק דברים אלה, שעדיין נחשבים כמשהו מוזר ותימהוני. אולם ידע אמיתי בתחום תמיד יביא עימו את הצורך להחדיר מדע-רוח אמיתי לתפיסות החברתיות. את זה חייב לתפוס כל מי שצופה בחיים באופן אובייקטיבי. אם נכחתם שם, אולי תזכרו שאחרי הרצאה שנתתי בברנוליאנום בבאזל, לפני שעזבתי את המקום מישהו העלה את השאלה הבאה: איך ניתן לגרום לכך שלנין יהפוך להיות מנהיג העולם? כי לדעתו, אין תקווה שתבוא ישועה עד שלנין לא יהפוך למנהיג העולם. על איזה בלבול מצביעה השאלה הזאת! האנשים שמתנהגים היום בצורה הכי רדיקאלית הם האנשים הכי ריאקציונרים. הם רוצים סוציאליזם. מעל לכל דבר אחר, היה צריך להתחיל בסוציאליזציה, בהפיכה של כל היחסים של שליטה ליחסים סוציאליסטים; אבל הם רוצים להתחיל את הסוציאליזם עם המונרכיה הכלכלית האוניברסלית של לנין! אי אפשר אפילו להתחיל בסוציאליזציה עם מערכת יחסים של שליטה. הדברים עד כדי כך מגוחכים היום! חייבים לזכור את המצב האמיתי כשמישהו אומר לך שלנין אמור להיות מנהיג עולם. אלה פני הדברים כיום. האנשים המאמינים שיש להם את המושגים הנאורים ביותר מחזיקים בעצם במושגים השגויים ביותר. ולא תהיה בהירות בתחום זה אם אין רצון לחפש בהירות זו במדע-הרוח.

——————————————————————

1. יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל. ↑
2. יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל בשם: חינוך הילד לאור האנתרופוסופיה. ↑
3. היו צאצאי התושבים המקוריים שישבו בלאקדמון  לפני פלישת הדורים וצאצאי האוכלוסייה שספרטה כבשה במסניה. מעמד ההלוטים היה דומה למעמד הצמיתים, הם ביצעו את כל העבודות החקלאיות והגופניות בספרטה, כאשר הספרטנים השקיעו את כל זמנם באימונים ושירות צבאי. ההלוטים היוו את רוב אנשי ספרטה (כ-85% מתושבי ספרטה היו הלוטים). ↑
4. המצב המשפטי של 'צמית' – איכר שמחויב לעבד את נחלתו של השליט המקומי. ↑
5. Ludwig Joseph Brentano 1844 –1931 כלכלן גרמני. ↑
6. מתוך הויקיפדיה: המילה "ממון" באה מהשפה הארמית, ופירושה "עושר" או "הון אישי". באותה משמעות, הושאלה המילה גם לעברית וגם ליוונית. בברית החדשה המשפט הבא של ישוע: "לא יוכל איש לעבוד שני אדנים כי ישנא את-האחד ויאהב את האחר או ידבק באחד ויבזה את-האחר לא תוכלו עבוד את-האלהים ואת-הממון". (הבשורה על פי מתי, פרק ו' פסוק כד). המונח הארמי מופיע כצורתו בתעתיק היווני של פסוק זה, ואפשר שמשום כך פורש הפסוק הזה בידי קוראים מאוחרים (שאינם דוברי ארמית או עברית) כאילו המדובר על ישות רוחנית המקבילה לישות האלוהית. ↑