שאלות על האמנות והחיים לאור מדע הרוח – 07

שאלות על האמנות והחיים לאור מדע הרוח – 07

שאלות על האמנות והחיים לאור מדע הרוח

רודולף שטיינר

סדרה של 13 הרצאות בדורנאך

בין 23 במאי ל-8 באוגוסט 1915

GA162

תרגמה מגרמנית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 8 בסדרה

עץ החיים (חלק א')

דורנאך, 24 ביולי 1915

תקציר: החידה של ישוע כריסטוס. הדואליות של עץ הידע ועץ החיים. הדואליות המקבילה בהתפתחות ההיסטורית: 1. זרם הידע כהד של חוכמת המיסטריות העתיקה. הקמילה וההתנוונות הסופית שלה בתקופה הרומית. המאבק להכיר את מיסטריית גולגותא. אוגוסטין כנציג של מאבק זה. 2. זרם החיים ללא ידע, שאותו מגלמים העמים הגרמניים – היחס החי שלהם לאימפולס הכריסטוס. השילוש ווֹטָן, וילי ו-וה.[1] התחדשות הלטיניזם דרך אלמנט הגזע הגרמני. שני הזרמים ממשיכים לפעול ולהשפיע עד לפילוסופיה של קאנט – מאמציו של קארל הגדול (שארלמאן) בהקשר זה.

*******

כאשר אנשים פוגשים את השקפת העולם של מדע-הרוח, הם קודם כול מבקשים תשובות לשאלותיהם, פתרון לחידות שהם פוגשים. זה דבר טבעי וניתן להבין אותו, ואפשר לומר שהוא גם מוצדק. אבל יש להוסיף עוד משהו כדי שהתנועה המדעית-רוחית תהפוך באמת למשהו חי, כפי שהיא צריכה להיות במהלך הכללי של האבולוציה של האדמה ושל האדם. יש להוסיף בעיקר רגש מסוים, הבנה מסוימת שככל ששואפים יותר להיכנס לעולם הרוח, הולכות ומצטברות יותר חידות. מול נפש האדם עומדות יותר חידות ממה שהיו לפני כן, וחידות-חיים אלה הופכות להיות במובן מסוים גם קדושות יותר. כבר מקודם היה לנו מושג מסוים שהחידות האלה קיימות, אבל הן עולות לראשונה בפנינו כפי שהן, כחידות-חיים גדולות, רק כשאנחנו מגיעים להשקפת העולם המדעית-רוחית.

אחת החידות הגדולות ביותר ביחס לאבולוציה של האדמה ושל האנושות היא חידת הכריסטוס, חידת ישוע כריסטוס. לעומקה ולקדושתה האמיתית של חידה זו, אנחנו יכולים לקוות לחדור רק לאט ובהדרגה. כלומר, אנחנו יכולים לצפות שלאט לאט, בהתגשמויותינו הארציות הבאות, נוכל לחוות עד כמה ובאיזו מידה אדירה ונשגבה, באיזה מובן יוצא מן הכלל, חידת הכריסטוס הזאת הינה חידה. אנחנו לא יכולים רק לקוות שדברים מסוימים שקשורים לחידת הכריסטוס ייפתרו עבורנו, אלא גם לצפות לכך שיהיה עוד יותר קשה לפתור הרבה ממה שחווינו כחידה גדולה בקשר לכניסתו של ישות הכריסטוס לאבולוציה האנושית. יופיעו דברים נוספים שיביאו חידות חדשות לשאלה של מיסטריית גולגותא, או אפשר לומר, היבטים חדשים של החידה הגדולה הזאת.

גם כאן נוכל רק להאיר חידה גדולה זו מזוויות מסוימות, ואני מבקש שיהיה ברור לכם לחלוטין שאלה תמיד קרני אור בודדות הבאות מספירת התפיסה האנושית אל החידה הגדולה ביותר של הקיום האנושי על האדמה. קרני אור אלה אינן מנסות לפתור את החידה לגמרי, אלא רק להאיר אותה מזוויות שונות. וּלְמה שכבר נאמר יש להוסיף עוד משהו, אשר שוב יכול רק לרמוז על היבט אחד של מיסטריית גולגותא.

אתם זוכרים את המילים של האלוהים-יהוה, אשר מהדהדות מהמרחקים, ועומדות בתחילת התנ"ך אחרי שחלה נפילתו של האדם. מילים אלה אומרות שלאחר שבני האדם אכלו מפרי עץ הדעת של טוב ורע, כעת יש לסלק אותם מביתם הנוכחי כדי שלא יוכלו לאכול גם מעץ החיים. כלומר, יש להגן על עץ החיים, כדי שלא יוכלו לאכול ממנו אלה שכבר טעמו מעץ הדעת.

מאחורי הדואליות הראשונית הזאת של אכילה מעץ הדעת טוב ורע מצד אחד, ואכילה מעץ החיים מצד שני, טמון משהו עמוק מאוד בחיים. היום נרצה להתמקד באחת ההשלכות הרבות בחיים של אמירה זו, ונציין משהו שאנחנו יודעים כבר מזמן: מיסטריית גולגותא, כפי שהיא אירעה במהלך ההיסטוריה של האדמה, חלה בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, בתקופה היוונית-לטינית.

אנחנו יודעים, כמובן, שמיסטריית גולגותא חלה לאחר סיומו של השליש הראשון בערך של התקופה היוונית-לטינית, ולאחר מכן משימת שני השליש הנותרים מתקופה זו הייתה התחלת השילוב של סודות המיסטריה של גולגותא לתוך האבולוציה האנושית.

עלינו להבחין בין שני דברים בקשר למיסטריית גולגותא. הראשון הוא מה שקרה שם מבחינת העובדות האובייקטיביות לחלוטין; בקיצור, מה שקרה כאשר הישות הקוסמית כריסטוס נכנסה לספירה של אבולוציית האדמה. באופן היפותטי, יכולנו לומר שמיסטריית גולגותא, כלומר, הכניסה של אימפולס הכריסטוס לאבולוציה של האדמה, יכולה הייתה להתרחש מבלי שמישהו על האדמה יבין או אף יידע מה קרה שם. יכול היה לקרות בהחלט שמיסטריית גולגותא התרחשה, אבל בני האדם נשארו לא מודעים לכך, שאף אדם לא יכול היה לחשוב על כך שיש לפתור את החידה של אירוע זה.

אך זה לא מה שהיה אמור לקרות. האנושות על האדמה הייתה אמורה להגיע בהדרגה להבנה לגבי מה שקרה באמצעות מיסטריית גולגותא. אך עם זאת, עלינו להבין שישנם כאן שני היבטים: זה מה שהאדם מקבל כידע ומפנים כפעולה פנימית בנפשו, וזה מה שקרה באופן אובייקטיבי במין האנושי ואינו תלוי במין האנושי – כלומר אינו תלוי בכך שהאנושות תדע על כך. בני האדם ניסו לתפוס מה קרה שם דרך מיסטריית גולגותא.

אנחנו יודעים, כמובן, שלא רק שמחברי הבשורות כתבו, מתוך ראייה רוחית מסוימת, את התיאור של מיסטריית גולגותא שאותו אנחנו מוצאים בבשורות; היה גם ניסיון להבין את מיסטריית גולגותא באמצעות הידע שהיה לבני האדם עוד לפני מיסטריית גולגותא. אנחנו יודעים שמאז מיסטריית גולגותא, לא רק שהגיע לאנשים מידע על העניין, אלא גם הופיעה תיאולוגיה של הברית החדשה בענפיה השונים. באופן טבעי, תיאולוגיה זו השתמשה ברעיונות שכבר היו קיימים אז, ושאלה את עצמה: מה למעשה קרה עם מיסטריית גולגותא? מה הושג דרכה?

ראינו לא פעם איך בפילוסופיה היוונית בפרט, בפילוסופיה שהתפתחה עם אפלטון ואריסטו, כמו שהיה ניסיון להבין את הטבע סביב האדם, היה ניסיון גם להבין מה קרה דרך מיסטריית גולגותא. לכן, אנחנו יכולים לומר שמצד אחד, מיסטריית גולגותא נכנסה כעובדה אובייקטיבית, ומצד שני, פוגשות אותה השקפות עולם שונות שהתהוו מאז ימי הקדם, והמשיכו להתפתח בתקופה שבה התרחשה מיסטריית גולגותא וגם אחריה.

מאין הגיעו הרעיונות האלה? אנחנו יודעים שכל הרעיונות האלה, כולל אלה שחיו בפילוסופיה היוונית ופגשו את מיסטריית גולגותא מהאדמה, הגיעו מידע קדום, מידע שלא היה יכול להיות לאדם אילו לא הייתה קיימת התגלות בראשיתית. כי התפיסה שהידע הנמצא בצורה מדוללת בפילוסופיה בתקופת מיסטריית גולגותא היה יכול להיות במקור יצירה אנושית, היא לא רק תפיסה מטריאליסטית, אלא גם תפיסה מופרכת לחלוטין. המקור של ידע זה הוא התגלות בראשיתית, שכידוע לנו הופיעה בתקופה שבה לבני האדם היו עדיין שרידים של ראייה רוחית קדומה. התגלות בראשיתית זו ניתנה בזמנים הקדומים בצורת תמונות, בצורת אימגינציות, ובזמן שבו אירעה מיסטריית גולגולתא, בתקופה היוונית-לטינית, התוכן שלה דולל והפך למושגים. כלומר, בתקופה העתיקה עדיין הגיע זרם חזק של התגלות בראשיתית שיכולה הייתה להינתן לבני האדם מפני שעדיין היו להם שרידים אחרונים של ראייה רוחית קדומה אשר דיברה להבנה הקדומה של בני האדם. כל זה התייבש ונבל בהדרגה בתוך הפילוסופיה.

אם כן, הייתה קיימת פילוסופיה, השקפת חיים, בגוונים וניואנסים שונים, וכל אחד חיפש בדרכו שלו להבין את מיסטריית גולגותא. אם אנו רוצים להתבונן בשאריות האחרונות ולראות מה נכנס בצורה מדוללת לתוך השקפת עולם שהייתה פילוסופית יותר, אנחנו מגיעים למה שחי בתקופה הרומית, בתקופה של רומא העתיקה.

כאשר אני מדבר על התקופה הרומית, אני מתכוון לתקופה המתחילה עם מיסטריית גולגותא, עם השלטון של הקיסר אוגוסטוס, ובהדרגה דועך עד לנדידת העמים, ולמה שקורה כתוצאה מנדידת העמים ששינתה את פני אירופה. מה שאפשר לראות כאור גדול אחרון בזרם המגיע מההתגלות הבראשיתית הוא השירה הלטינית-רומית, המשחקת תפקיד כה גדול בחינוך הנוער עד לימינו, ומה שהתפתח כהמשך של שירה לטינית רומית זו עד לסוף התקופה הרומית העתיקה. התרבות הרומית הכילה כל מיני גוונים של השקפות עולם שמצאו בה מקלט. תרבות זו לא הייתה אחידה. היו בה כתות רבות, השקפות דתיות רבות, והיא הצליחה לפתח מתוך ריבוי זה מכנה משותף מסוים רק מפני שהיא נסוגה במידה מסוימת למושגים מופשטים חיצוניים.

אולם זה גם מאפשר לנו לראות איך בא לידי ביטוי משהו מנוון בתרבות רומית זו, שהכריסטיאניות החלה לחדור בה כאימפולס חדש. אנחנו רואים איך התרבות הרומית מנסה ומתאמצת לכלול במושגים שלה את מה שעומד מאחורי מיסטריית גולגותא, ויש ניסיון לקחת בכל דרך אפשרית רעיונות מכל המגוון של השקפות עולם כדי להבין מה מסתתר מאחורי מיסטריית גולגותא. אם מסתכלים מקרוב, אפשר לומר שהיה מאבק נואש להבין, להבין באמת, את מיסטריית גולגותא. למעשה, מאבק זה המשיך בזרם מסוים לאורך כל המילניום הראשון.

אפשר לראות איך, למשל, אוגוסטינוס סופג קודם את כל האלמנטים של השקפת העולם הישנה, הדועכת, ואיך הוא מנסה להבין, דרך מה שהוא ספג, את מה שזורם פנימה כדם-נפש חי, כי כעת הוא חווה את הכריסטיאניות זורמת כאימפולס חי לתוך נפשו. אוגוסטינוס הוא אדם גדול וחשוב, אבל רואים בכל עמוד בכתביו איך הוא מתאמץ להבין את מה שזורם אליו מתוך אימפולס-הכריסטוס. וכך זה ממשיך, כך זה קורה עם כל המאמץ של התרבות הרומית: יש ניסיון להכניס לעולם המושגים המערבי את המהות החיה של מה שבא לידי ביטוי במיסטריית גולגותא.

אם כן, מהו זה שמתאמץ כל כך, נאבק כל כך, מהו זה שמציף את כל העולם המתורבת באלמנט הרומי-לטיני? מהו זה שמנסה נואשות לכלול את מיסטריית גולגותא בתרבות הלטינית, במושגים החיים בשפה הלטינית? מהו הדבר הזה? הוא גם חלק ממה שבני האדם אכלו בגן עדן. הוא חלק מעץ הדעת טוב ורע. בהתגלויות הבראשיתיות כאשר התפיסות הקדומות המבוססות על ראייה רוחית עדיין יכלו לדבר אל בני האדם, אנו יכולים לראות עד כמה בתקופה עתיקה זו היו מלאי חיים המושגים האלה, אותם מושגים שהיו עדיין אימגינציות, ועד כמה עם הזמן הם הלכו והתייבשו ודעכו יותר ויותר, והפכו להיות דלים. הם כה דלים שבאמצע תקופת ימי הביניים, כאשר צמחה השיטה של הסְכוֹלַסְטִיצִיזְם, היה צורך במאמצים נפשיים גדולים ביותר כדי לחדד את המושגים הדלים הללו, ולתפוס בהם את מה שנוכח במהות מלאת החיים של מיסטריית גולגותא. מה שנשאר במושגים אלה הייתה הצורה המזוקקת ביותר של השפה הרומית העתיקה, עם ההיגיון הנפלא שבה, אבל ללא החיים שאבדו בה כמעט לגמרי. השפה הלטינית נשמרה עם ההיגיון המוקפד והנוקשה שלה, אך חייה הפנימיים התייבשו כמעט לגמרי, כמעין התגשמות של אמירת האלוהים הבראשיתי: בני האדם לא צריכים לאכול מעץ החיים.

אילו היה אפשרי שמה שהתפתח מתוך התרבות הלטינית העתיקה יוכל להגיע להבנה מלאה של מה שקרה דרך מיסטריית גולגותא, אז ההבנה הזו שהייתה נרכשת, כמו דרך סוג של דחף, ממה שאירע במיסטריית גולגותא הייתה כמו לאכול מעץ החיים. אך זה נאסר על האדם אחרי הגירוש מגן העדן. הידע שנכנס לאנושות במובן של ההתגלות הבראשיתית הקדומה לעולם לא היה אמור להשפיע באופן חי. לכן, תרבות זו יכלה לתפוס את מיסטריית גולגותא רק במושגים מתים.

"מעץ החיים לא תאכלו" – זאת אמירה החלה גם על תופעות מסוימות לאורך עידנים של אבולוציית האדמה. התגשמות אחת של אמירה זו הייתה גם העובדה: עץ החיים יופיע בצורתו האחרת כצלב אשר הועמד על גולגותא – והחיים יזרמו החוצה ממנו. אך הידע העתיק הזה לא אמור לאכול מעץ החיים.

אם כן, אנו רואים ידע אשר הולך ומת נלחם בחיים, אנו רואים אותו מתאמץ נואשות כדי לשלב את החיים של גולגותא לתוך מושגיו.

ישנה עובדה מיוחדת המראה שבאירופה עלתה התנגדות מסוימת, מעין התנגדות אב-טיפוסית מול נקודת המוצא, המזרח. קיימת מעין התנגדות ראשונית להתגלות הבראשיתית שהגיעה לאנושות. כאן אנחנו נוגעים בקצה של סוד הטמון עמוק מאוד, ואת מה שיש לומר עליו ניתן להביע רק בדימויים. באירופה קיימת על מקור האדם אגדה שונה לחלוטין מזו שנמצאת בתנ"ך. אין ספק שמאוחר יותר היא עברה שינויים, אבל עדיין ניתן לזהות בה את הדברים העיקריים. המיוחד באגדה זו הוא לא שהיא קיימת, אלא שהיא נשמרה באירופה זמן ארוך יותר מאשר בכל אזור אחר על האדמה. אבל הדבר החשוב הוא שאפילו בזמן שבמזרח אירעה מיסטריית גולגותא, האגדה הזאת הייתה עדיין חיה ברגשות של אנשי אירופה. גם כאן אנחנו מגיעים לעץ, או ליתר דיוק עצים, שאותם מצאו על חוף הים האלים ווטאן, וילה ו-וה [Wotan, Wile, We]. האדם נברא משני עצים, מֵילָה ואולמוס. אם כן, האדם נברא על ידי שילוש האלים (למרות שזה הפך למונח כריסטיאני מאוחר יותר, הוא עדיין מצביע על התגלות אירופאית במקור) על ידי כך שהם הפכו את שני העצים לבני אדם: ווטאן מעניק לבני האדם רוח וחיים; וילה נותן להם תנועה ואינטליגנציה, ו-וה נותן להם את הדמות החיצונית, את הדיבור, ואת כושר הראייה והשמיעה.

בדרך כלל לא מבחינים בהבדל הגדול מאוד שקיים בין סיפור בריאה זה לסיפור הבריאה בתנ"ך, אבל צריך רק לקרוא את התנ"ך – ולקרוא את התנ"ך הוא תמיד דבר מועיל – וכבר בפרקים הראשונים אפשר לשים לב להבדל הגדול בין שני סיפורי הבריאה. אצביע על דבר אחד, והוא, שעל פי הסאגה, לתוך בני האדם זרם טבע אלוהי משולש. האלים שמו בתוכו משהו הקשור לנפש, משהו המתבטא בצורתו החיצונית ובעצם נובע מהאלים. לכן, באירופה, האדם היה מודע לכך שכאשר הוא מתהלך על האדמה, הוא נושא בתוכו משהו אלוהי. לעומת זאת, במזרח, האדם מודע לכך שהוא נושא בתוך עצמו משהו לוציפרי, משהו הקשור לאכילה מעץ הדעת טוב ורע, שהביא לבני האדם אפילו מוות, משהו שגרם לבני האדם להפנות את הגב לאלוהים ושעליו הם קיבלו עונש מהאלוהות. באירופה, האדם מודע לכך שבנפש האנושית חי טבע משולש, שהאלים הטמינו כוח מסוים בתוך הנפש האנושית. זהו דבר משמעותי ביותר.

כמו שאמרתי, אנו נוגעים כאן בסוד גדול, במסתורין עמוק. אך אפשר להבין זאת היטב: נראה כאילו שבאירופה הקדומה נשארו מספר בני אדם שלא נמנעו מהאכילה מעץ החיים. בבני אדם אלה המשיך לחיות עץ או עצי החיים: המילה והאולמוס. ואין כל סתירה בין עובדה זו לבין הדבר הבא: לבני האדם באירופה (ואם חוזרים לעמים המקוריים של אירופה, רואים זאת בבהירות בכל הפרטים) לא היה למעשה שום חלק מהידע הגבוה יותר, הנרחב יותר, שהיה לאנשים במזרח ובעולם היווני-לטיני.

עלינו לנסות לדמיין את הניגוד הקיצוני האדיר בין התפיסות הנאיביות של אנשי אירופה, שעדיין חוו את הכול בתמונות בזמן מיסטריית גולגותא, לבין הרעיונות הפילוסופיים המפותחים והמזוקקים של העולם היווני-לטיני. באירופה, הכול היה "חיים"; בעולם היווני-לטיני הכול היה "ידע הטוב והרע." באירופה עדיין נשאר משהו כמו מעין שריד של כוחות החיים הקדומים; אבל הוא יכול היה להישאר רק מפני שאנשים אלה היו מוגנים, במובן מסוים, כך שלא יוכלו להבין דבר ממה שהיה כלול בתרבות הלטינית עם המושגים המפותחים בצורה כה נפלאה. אי אפשר לדבר על ידע אצל אנשי אירופה הקדומה. אפשר לומר רק שהם חיו עם כל מה שנבט בתוכם, בנפשם, חיזק אותם ומילא את נפשם בחיים. מה שהם חשבו שהם יודעים היה משהו שבא מחוויה ישירה. הלך נפש זה היה שונה לחלוטין מהלך הנפש שהועבר דרך השפעת התרבות הלטינית. וזה אחד הסודות הגדולים והנפלאים של האבולוציה ההיסטורית שמיסטריית גולגותא הייתה צריכה להופיע מתוך התרבות המושלמת של חוכמה וידע, אך את העומקים של מיסטריית גולגותא לא היה ניתן לתפוס דרך חוכמה; אפשר היה לתפוס אותם דרך החיים הבלתי אמצעיים.

לכן, זה היה כמו קארמה קבועה מראש שבזמן שבאירופה החיים הלכו והתחזקו עד לנקודה מסוימת, תרבות ה'אני' הופיעה בצורה נאיבית, מלאת חיים וחיוניות במקום שבו היה החושך העמוק ביותר; בעוד שמיסטריית גולגותא אירעה במקום שבו הייתה החוכמה העמוקה ביותר. זאת הייתה כמו הרמוניה שנקבעה מראש. מתוך התרבות המבוססת על ידע, אשר החלה להתייבש ולקמול, עולה מיסטריית גולגותא; אך אמורים להבין אותה אלה, שמתוך כל טבעם וישותם, לא יכלו להגיע לרמת ההתפתחות הנפלאה של הידע הלטיני. כך שאנו רואים בהיסטוריה של האבולוציה האנושית את המפגש בין ידע חסר-חיים, שהולך ודועך יותר ויותר, לבין חיים שעדיין אין בהם ידע, חיים שהם חסרי ידע, אך חווים בתוכם את הפעולה הבלתי פוסקת של האלוהות המחייה את העולם.

שני הזרמים הללו היו צריכים להיפגש ולפעול זה על זה במשך ההתפתחות של האנושות. מה היה קורה אילו היה ממשיך להתקדם רק הידע הלטיני? במקרה זה, הידע הלטיני היה יכול לזרום לכל הצאצאים של האוכלוסייה הקדומה של אירופה, וזה אפילו קרה עד לנקודה מסוימת. אפשר לדמיין זאת באופן היפותטי, אבל לא היה יכול לקרות במציאות שהאוכלוסייה המקורית של אירופה תחווה את ההשפעות של ידע שנמצא בתהליך של התנוונות ודעיכה. כי אז, מה שנפשות אלו היו מקבלות דרך ידע זה היה מוביל בהדרגה להתנוונות של בני האדם. הידע היבש והדועך הזה לא היה מסוגל להתאחד עם הכוחות ששמרו על חיי האנושות. הוא היה מייבש את בני האדם. תחת ההשפעה של התרבות הלטינית, האנושות האירופאית הייתה מתייבשת ומתנוונת במובן מסוים. בני האדם היו מקבלים מושגים יותר ויותר מלוטשים, היו יכולים לחשוב בצורה יותר ויתר חכמה, והיו נעשים יותר ויותר אובססיביים ומתמסרים יותר ויותר לחשיבה, אך הלב האנושי וכל חיי האדם היו נשארים קרים עקב השפעת המושגים המעודנים והמזוקקים הללו.

אמרתי שאפשר לדמיין באופן היפותטי שזה קרה, אבל במציאות זה לא יכול היה לקרות. במציאות קרה משהו שונה לחלוטין. מה שקרה באמת הוא שאותו חלק מהאנושות שהיו לו חיים ללא ידע נהר אל תוך אותה אוכלוסייה שאיימה עליה הסכנה שהיא תקבל רק את השרידים של התרבות הלטינית.

כעת ניגש לשאלה מזווית אחרת. בתקופה מסוימת, ניתן היה למצוא שאריות מסוימות של האוכלוסייה האירופאית הקדומה מפוזרות ברחבי אירופה, בחצי האי האיטלקי, בחצי האי הספרדי, באזור צרפת של היום, באזור של האיים הבריטיים של היום; בצפון, היו הצאצאים של האוכלוסייה הקֶלטית הקדומה, בדרום הצאצאים של האוכלוסייה הרומית הקדומה. אנחנו פוגשים אותם שם, וקודם כול זורם לתוכם זה שתיארנו אותו כזרם הלטיני. בנקודת זמן מסוימת, אנחנו פוגשים באזורים שונים באירופה את האוסטרוגותים, הוויזיגותים, הלומברדים, השוואבים, הוונדאלים וכו'. ישנה תקופה שבה אנו מוצאים את האוסטרוגותים בדרום רוסיה הנוכחית, את הוויזיגותים במזרח הונגריה, את הלנגוברדים או לומברדים במקום שבו כיום זורם נהר האלבה, את השוואבים באזור שבו נמצאות כיום שלזיה ומורביה, וכו'. אנחנו פוגשים במקומות אלה כל מיני שבטים שעליהם אפשר לומר: יש להם חיים, אבל אין להם ידע.

כעת עולה השאלה: לאן הלכו השבטים האלה? אנחנו יודעים שרובם נעלמו מהאבולוציה של אירופה. לאן הלכו האוסטרוגותים, הוויזיגותים, הלנגוברדים וכו"? במובן מסוים הם כבר אינם קיימים בתור שבטים או עמים, אבל מה שהיה בהם כחיים עדיין קיים במידה מסוימת. אם נתבונן בחצי האי האיטלקי כשהוא עדיין מאוכלס בצאצאים של האוכלוסייה הרומית הקדומה, נבין שאילו על חצי האי האיטלקי הזה היה מתפשט מה שתיארתי כידע לטיני, כתרבות לטינית, אז למעשה כל האוכלוסייה הייתה מתייבשת.

אם נבחן את הדבר מקרוב, אנו חייבים להבין שרק אנשים חסרי ידע לחלוטין יכולים להאמין שקיים עדיין קשר דם כלשהו עם אנשי רומא העתיקה. האוסטרוגותים, הוויזיגותים והלומברדים נכנסו, וזרמה אליהם התרבות הלטינית – אך רק מבחינה רוחנית, כזרע של ידע. התרבות הלטינית זרמה לתוך החיים חסרי הידע, והחיים חסרי הידע המשיכו לספק חומר לכך. לאזורים הדרומיים יותר נהר אלמנט יותר נורמנדי-גרמני. כלומר, לתוך חצי האי האיטלקי באה ממרכז אירופה וממזרח אירופה אוכלוסייה הנושאת חיים. לספרד נהרו ויזיגותים ושוואבים, ומאוחר יותר הם התאחדו עם האלמנט האינטלקטואלי של הערבים והמורים. לאזור צרפת באו הפרנקים, ולאזור האיים הבריטיים האלמנט האנגלו-סקסי. האמת היא שאילו האזורים הדרומיים היו נשארים מאוכלסים על ידי הצאצאים של אנשי רומא העתיקה, והתרבות הלטינית הייתה ממשיכה לפעול בתוכם, הם היו נתונים לסכנה שהם יאבדו לחלוטין את הכוח לפתח תודעת 'אני'. לכן, הצאצאים של רומא העתיקה היו צריכים לפנות את המקום, ולאזור הזה שבו הייתה אמורה להתפשט התרבות הלטינית נהרו האוסטרוגותים והלומברדים. הדם של האוסטרוגותים והלומברים, וגם הדם הנורמנדי ספג את התרבות הלטינית ההולכת ומתנוונת. אילו האוכלוסייה הייתה נשארת רומית, הסכנה הייתה שהיא לעולם לא הייתה מסוגלת לפתח את האלמנט של נפש התודעה.

מה שניתן לקרוא לו האלמנט וווֹטָן, הרוח והחיים של ווטן, זרם דרומה עם הלנגוברדים והאוסטרוגותים. הדם של הלנגוברדים והאוסטרוגותים נשא את האלמנט של ווֹטָן, וזה מה שאיפשר את המשך האבולוציה וההתקדמות של תרבות דרומית זו.

לכיוון המערב זרם ביחד עם הפרנקים האלמנט וילי Wili)), האינטלקט והתנועה, שגם הם היו הולכים לאיבוד אילו הצאצאים של האוכלוסייה האירופאית הקדומה שהתיישבו באזורים אלה היו מתפתחים אך ורק תחת ההשפעה הרומית.

לכיוון האיים הבריטיים הלך וֶה (We), כל מה שניתן לקרוא לו: צורה ושפה, ובעיקר היכולת לראות ולשמוע, שמאוחר יותר המשיך להתפתח באמפיריציזם האנגלי כפיזיונומיה, שפה או דיבור, ראייה, שמיעה.

C:\Users\דניאל\AppData\Local\Microsoft\Windows\INetCache\Content.Word\גרדרא.png

אנו רואים שלמעשה באלמנט האיטלקי החדש באה לידי ביטוי נפש העם בנפש השכלית, אך ניתן לתאר זאת גם בצורה שונה ולומר: האלמנט-ווטן זורם לתוך חצי האי האיטלקי. באופן דומה, ניתן לתאר גם את הנדידה מערבה של הפרנקים כך: האלמנט-וילי זורם מערבה, לצרפת. ולגבי האיים הבריטים ניתן לומר: אלמנט ה-וֶה נוהר לשם.

אם כן, לא נשאר שום דבר מהדם של האוכלוסייה האירופאית הקדומה בחצי האי האיטלקי. הוא נעקר כולו. במערב, באזור של צרפת של היום, נשאר קצת יותר מהאוכלוסייה המקורית, כך שהאלמנט הפרנקי והאוכלוסייה המקורית נמצאים פחות או יותר באיזון. באיים הבריטיים נמצאת עדיין רוב האוכלוסייה המקורית.

אך כל מה שאמרתי כעת הוא בעצם רק דרך אחרת להבין את מה שזרם מהדרום דרך אירופה; דרך אחרת להצביע על כך שמיסטריית גולגותא הגיעה למעטפת של חוכמה הולכת ודועכת ונספגה לתוך חיים חסרי ידע.

אי אפשר להבין את אירופה אם איננו לוקחים בחשבון קשר זה; אך כן ניתן להבין את אירופה בפרטי פרטים אם רואים את החיים האירופאיים כתהליך מתמשך. כי חלק גדול ממה שאמרתי עדיין קורה בזמננו. למשל, יהיה מעניין לבחון את הפילוסופיה של קאנט לאור שני הקטבים הקדומים הללו בחיי אירופה, ולראות איך קאנט רוצה, מצד אחד, להדיח את הידע, לקחת מהידע את כל כוחו, כדי לתת, מצד שני, מקום לאמונה. זוהי רק השפעה מתמשכת של התודעה החבויה המעורפלת: למעשה, לא ניתן לעשות דבר עם הידע שעלה מלמטה; ניתן לעשות משהו רק עם מה שיורד מלמעלה כחיים חסרי הידע הקדומים. כל הסתירה בתבונה הטהורה והפרקטית טמונה בכך: היה צורך להשליך את הידע כדי לפנות מקום לאמונה. האמונה, שלמענה נאבקת התיאולוגיה הפרוטסטנטית, היא השריד האחרון של החיים חסרי הידע, כי החיים לא רוצים שום קשר עם חוכמה מופשטת.

אך ניתן גם להתבונן בתופעות קדומות יותר. אפשר להסתכל, למשל, על האופן שבו אישים חשובים המובילים מבחינה רוחנית מנסים ליצור הרמוניה מסוימת בין שני הזרמים שדיברנו עליהם. כי הפיזיונומיה המודרנית של אירופה מראה שעד היום קיימת השפעה של הידע הלטיני על חיי אירופה, ואפשר לראות בצורה ברורה את מפת אירופה עם הידע הלטיני המקרין דרומה ומערבה, ועם החיים שעדיין שומרים על עצמם במרכז. ניתן אז לראות איזה מאמצים נעשו ברגע מסוים כדי להתגבר על הידע הזה ההולך ודועך. הייתי רוצה לתת דוגמה לכך. כמובן, הידע הזה ההולך ודועך מופיע בצורות שונות בתחומי חיים שונים, אבל כבר במאה השמינית והתשיעית האבולוציה באירופה התקדמה כך שהצאצאים של העמים האירופאיים שנשאו את החיים לא הצליחו להסתדר עם שמות מסוימים המציינים קשרים קוסמיים או ארציים אשר נוצרו בזמנים של רומא העתיקה. אפילו במאה השמינית והתשיעית, ניתן היה לראות שלא הייתה כל משמעות עבור החיים המקוריים של הנפש כאשר נאמר: ינואר, פברואר, מרס, אפריל, מאי וכו'. היה לזה משמעות מסוימת עבור העמים הרומיים, אבל לא עבור האוכלוסייה האירופאית בצפון. השמות הללו לא זרמו לתוך נפש האדם, אלא רק לתוך השפה, ולכן לא היו בהם חיים. לכן הושקעו מאמצים, במיוחד במרכז אירופה ובצפונה – בכל הקו המתחיל מנהר האלבה ומגיע לאוקיאנוס האטלנטי ולהרי האפנינים – להגיע לשמות חודשים שאנשי אירופה יוכלו להרגיש אותם. שמות-החודשים היו אמורים להיות:

1. Wintarmanoth

2. Hornung

3. Lenzinmanoth

4. Ostarmanoth

5. Winnemanoth (גם Nannamanoth)

6. Brachmanoth

7. Heuimanoth ( חציר Heu).

8. Aranmanoth (Aran קציר).

9. Widumanoth (Wide מה שנשאר אחרי שהשדה עוּבּד)

10. Windumemanoth (בלטינית vindemia בציר הענבים)

11. Herbistmanoth (Herbst סתיו)

12. Heiligmanoth) Heilig קדוש)

קרל הגדול[2] היה זה שהתאמץ להפוך את השמות האלה למקובלים על כולם. זה מראה עד כמה משמעותית הייתה רוחו של קרל הגדול, כי הוא ניסה להכניס משהו שעד לימינו לא מצא דרך להיכנס. בשמות של החודשים יש לנו עדיין את השרידים האחרונים של הידע המתנוון של התרבות הלטינית. קרל הגדול היה בכלל אישיות שניסתה להשיג דברים רבים שלא היה אפשר לממשם. מייד לאחר תקופתו, במאה התשיעית, גל הלטיניזם שטף לגמרי את אירופה. מעניין היה לחשוב על מה קרל הגדול ניסה להשיג כאשר הוא רצה להביא למערב את ההשפעה של אלמנט ה-וילי. כי הגל הלטיני הופיע שם רק מאוחר יותר.

אם כן, אפשר לומר שאותו חלק מהאנושות שבתור גזע היה הממשיך של אירופה הקדומה – אותה אירופה שממנה החלה ההשפעה הרומית, ושהיא עצמה הפכה לממשיכה של רומא, בכל הדרום, ובחלק גדול מהצפון – פשוט התנוון ומת. הדם שלהם כבר לא קיים. לתוך המקום שהתפנה, זרם מה שהגיע ממרכז אירופה וממזרח אירופה. לכן אנו יכולים לומר: היסוד של גזע הן בדרום אירופה והן במערב אירופה הוא האלמנט הגרמני הנוכח בכל מיני גוונים באיים הבריטיים, בצרפת, בספרד ובחצי האי האיטלקי, למרות שבחצי האי האיטלקי הוא הוצף במלואו בהשפעה לטינית.

האלמנט של הגזע נע מהמזרח למערב ולדרום, בעוד שהאלמנט של הידע נע מהדרום לצפון. אם נדבר בצורה מדויקת, אפשר לדבר על אלמנט של גזע גרמני, אבל לא על גזע לטיני. לדבר על גזע לטיני יהיה חכם באותה מידה כמו לדבר על ברזל מעץ, כי הלטיניזם לא שייך לגזע, אלא למשהו שזרם כידע חסר דם לחלק מהאוכלוסייה הקדומה של אירופה. רק המטריאליזם יכול לדבר על גזע לטיני, כי אין כל קשר בין הלטיניזם לגזע.

אנו רואים איך דברי התנ"ך פועלים בחלק זה של ההיסטוריה האירופאית, איך הגורל של הלטיניזם הוא ההתממשות של המילים: "מעץ החיים לא תאכלו". אנו רואים איך החיים שניתנו לאדמה עם מיסטריית גולוגתא לא יכולים להגיע להרמוניה מלאה עם הידע הקדום; אלא לשרידי החוכמה הקדומה ההולכת ודועכת היו צריכים להיכנס חיים חדשים. כדי לתת תשובה קונקרטית לשאלה: מה קרה לכל מה שלא נשמר באופיו המיוחד מתוך חיים חדשים אלה, אלא נעלם מההיסטוריה, כלומר מה קרה לאלמנט של הויזיגותים, השוואבים, הלנגוברדים, האוסטרוגותים, וכו"? עלינו לענות: הוא ממשיך לחיות כחיים בתוך התרבות הלטינית. זה המצב האמיתי. זה מה שיש לדעת לגבי האמירה הכפולה בתנ"ך והשפעתה בתקופות הקדומות בהתפתחות אירופה, כדי להבין אבולוציה זו של אירופה. היה עלי לתת לכם היום תמונה היסטורית זו מפני שאצטרך לומר דברים נוספים, וההנחה הבסיסית תהיה שאיננו מחזיקים ברעיונות מוטעים של המטריאליזם והפורמליזם המודרני בקשר לאבולוציה ההיסטורית.

———————————————————————————-

.

  1. במיתולוגיה הנורדית, וילי (Vili) ו-וה (Vé) הם אחי האל אודין או ווטן.
  2. קרל הגדול היה מגדולי שליטי אירופה בימי הביניים. קרל היה בנם של ברטארדה מלאן ופפין הגוץ וחלק מהשושלת הקרולינגית. היה מלך הפרנקים בשנים 814-768, מלך לומברדיה בשנים 814-774.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *