שיעורים אזוטריים
רודולף שטיינר
GA266
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
עריכת תרגום: עציון בקר
תיקונים: דליה דיימל
כרך א'
פרק מספר 50
מתכני השיעורים האזוטריים
מינכן, 7.12.1909
כאשר אנו מתחילים חיים אזוטריים באמצעות המדיטציה שלנו, עלינו להחליט להעביר משהו חדש אל מרכז חיינו, משהו שלא היה שם עד כה, אך יהפוך כעת לעיקר. ההצלחה שתהיה לתרגילינו תהיה תלויה בעוצמת ההחלטה הזו. אפשר לקחת את התרגילים שמקבלים כמשהו המתווסף לחיי היומיום, כך שעושים אותם כמו עבודה רגילה אחרת. אך אז נבחין שההתקדמות שנעשית אינה גדולה במיוחד. ההחלטה שתלמיד תורת הנסתר צריך לעשות היא לחבר את כל מה שהוא נתקל בו בחיים הרגילים עם החיים האזוטריים שלו, להרגיש באמת שזהו המרכז שממנו הוא מכוון את כל חייו האחרים, שממנו משהו זורם כל הזמן לתוך החיים האלה.
אם כן, מה אנחנו אמורים להשיג עם המדיטציות שלנו? אם נתרגל אותן בצורה הנכונה, אנחנו אמורים לפתח כוח חזק, כוח שמשתמש במילות המדיטציה ככלי שבעזרתו אנו יוצרים בהדרגה איברים רוחניים בגוף האסטרלי שלנו, שבעזרתם נתפוס את עולם הרוח הסובב אותנו. הרשמים שאנו יוצרים במסה של גופנו האסטרלי הופכים רק בהדרגה לקבועים, שכן אנו יכולים להשוות את הגוף האסטרלי שלנו עם מסה אלסטית שמקבלת חותם, אך שלאחר זמן מה היא חוזרת לצורתה הקודמת. אנו יוצרים רשמים אלו במהלך השינה כאשר ה'אני' והגוף האסטרלי שלנו עזבו את הגוף האתרי והגוף הפיזי. ככל שאנו מודטים את המדיטציות שלנו באופן חזק ואינטנסיבי יותר, כך הופכים הרשמים בגוף האסטרלי לאינטנסיביים יותר, עד שהם נשארים ומתוכם מתפתחים האיברים שאנו קוראים להם פרחי הלוטוס. תהליך זה מתואר בפסוק המגיע אלינו מהמאסטרים של החכמה וההרמוניה של הרגשות:
ברוח נח הנבט של גופי…
אולם אנו יכולים אל נכון להשתמש באיברים אלה רק כשהם נעשים כל כך חזקים שאפשר ליצור הטבעה שלהם מהגוף האסטרלי לתוך הגוף האתרי. רק כאשר הגוף האתרי קיבל העתק, נפתחים בפנינו השערים שלפניהם ניצבים הכרובים עם להט החרב המתהפכת.
שמענו שהגופים הפיזי והאתרי שלנו לא יכולים להתקיים אפילו שנייה בלי 'אני' וגוף אסטרלי, ולכן כאשר במהלך השינה שני אלה עוזבים את הגופים הפיזי והאתרי, נכנסים אליהם סוגים גבוהים יותר של ישויות, ישויות שהן בעלות אותו טבע כמו ה'אני' והגוף האסטרלי שלנו, אך העומדות הרבה יותר גבוה מהם. מלאך-עליון מחליף את הגוף האסטרלי שלנו, ורוח האישיות [ארכאי], את ה'אני' שלנו. אנו פוגשים את הישויות הרוחיות הגבוהות הללו כאשר פיתחנו את האיברים האסטרליים. האזוטריות קוראת לאירוע האדיר הזה, שכל כך קדוש עבורנו: "המפגש עם ה'אני' הגבוה".
עלינו להסתכל אל רגע זה ברגשות של התמסרות גבוהה ביותר, עם ישות החדורה באופן אינטנסיבי בקדושת אותו הרגע. אם לא נמדוט עם הגישה הזו של ענווה אמיתית, אז עולם הרוח לא יתגלה לנו בצורתו האמיתית, אלא כל מיני תצורות פנטסטיות יופיעו לפנינו, והתוצאה המוסרית תהיה מחיר הרסני. זהו מעשה טוב שהעולם שאליו נרצה להיכנס, ושהוכן על ידי בית ספר הפועל באופן הנכון, נסגר על ידי הכרובים עם להט החרב כל עוד אנחנו לא מספיק מוכנים. שומר גן העדן עומד בדיוק במקום בו אנו מחליקים לתוך שינה עמוקה, שם אנו מאבדים את ההכרה. אם לא היינו מאבדים אותה כאן, היינו רואים אותו. אך מבט אל עולמם של המלאכים יהרוס אותנו, כי אנו לא מוכנים לכך.
כעת, מדוע המלאך-עליון הזה שנכנס לגוף האתרי שלנו נקרא ה'אני' הגבוה שלנו? מדוע אנו מנסים להתאחד איתו? כאן עלינו לגעת בסוד הנוגע לאדם. האדם שאנו רואים היום מסתובב על פני האדמה הוא באמת מאיה, הוא לא שלם. תקופת למוריה העתיקה הייתה תקופה שבה נותר רק זוג בודד של בני אדם על פני האדמה, זוג שהיה חזק מספיק כדי להפיח רוח חיים בתצורות דמויות בעלי-חיים. בני האדם האחרים נעו לכוכבי לכת שונים, ולכן האנשים הנוכחים מקורם בזוג הראשוני הזה. הסיפור התנ"כי על אדם וחוה צודק, למרות שהוא מוצג בצורה של סיפור אלגורי. כעת, לוציפר התגבר על בני האדם הראשונים הללו וחדר לגופם האסטרלי בהשפעותיו. זה איפשר את ההשפעות האהרימניות המאוחרות יותר ואת כל מה שעזר לבני האדם לחיות בעולם החושים הפיזי. בכך נעלמה לבני האדם יותר ויותר הרוח שמאחורי החומר, והרוח הפכה לכסות בלתי חדירה בעבורם. אם בני האדם היו נשארים רק תחת השפעת הישויות הרוחיות האלוהיות שבראו אותם, הם לא היה הופכים לחופשים, אך הם תמיד היו מזהים דברים רוחיים מאחורי החומר. כעת, הבוראים המנחים הללו לא רצו שכל הגוף האתרי יהיה חדור בהשפעות לוציפריות. לכן הם החזיקו חלק אחד מגופו האתרי של 'אדם'[1] בעולמות הרוח. חלק זה של הגוף האתרי הוא ה'אני' הגבוה איתו עלינו להתאחד מחדש ואז נהיה ישות אנושית שלמה. על תלמיד תורת הנסתר לומר לעצמו: הישות הגבוהה הזו, שבאמת שייכת לי, מחכה שם כדי להתאחד איתי מחדש, ובמדיטציה שלי עלי לשאוף ללכת אליו בכל הלהט, עלי לעצב את עצמי לכדי גביע המקבל את האלמנט הגבוה הזה. פאולוס, שהיה מקודש בדברים האלה, משתמש בדיוק בביטויים הנכונים כשהוא מדבר על האדם הישן והחדש.
איחוד זה של הגוף האתרי, שנשאר מאחור, עם ישות האדם התרחש בפעם הראשונה כאשר נולד ישוע המתואר על ידי לוקס. ישוע זה קיבל את הגוף האתרי של 'אדם'. הישויות הבוראות הגבוהות והמנחות עצרו את יכולת החשיבה והדיבור האינדיבידואליים של בני האדם עם חלק זה של הגוף האתרי. זה נכון שאדם חושב, אך אין זו חשיבה שהוא מייצר בעצמו באופן אינדיבידואלי – במקום זאת הוא לוקח חלק מחומר החשיבה האלוהי שזורם בעולם. לאדם גם אין שפה אינדיבידואלית, שכן ישויות רוחיות גבוהות נתנו שפה משותפת לקבוצות של בני אדם. בני אדם אמורים לרכוש את החשיבה והשפה שלהם, באמצעות מפגש מחודש עם גופם האתרי הגבוה. מאחר ויכולת הדיבור טמונה בגוף האתרי, אפשר להבין את האגדה המספרת לנו שהילד ישוע לא היה צריך ללמוד לדבר, אלא שלאחר לידתו דיבר עם אמו בשפה שהיא מבינה. דרך החיבור מחדש של הגוף האתרי של 'אדם' עם גוף אנושי פיזי, נכפף גוף אתרי זה לחוק המספר והריבוי, החל על כל דבר רוחי היורד לחומר.
כשם שזרע המונח באדמה מייצר גבעול עם גרעינים רבים, כך הגוף של ישוע היה המצע לגוף האתרי של 'אדם', תחנת המעבר להתרבות, ואלו הם הגופים האתריים המרובים הללו המחכים לנו. כאשר אנו שקועים במדיטציה שלנו, כך שכל העולם החיצוני נעלם עבורנו, תהיה לנו הרגשה שאנו מתים, ואז מאוחדים עם ה'אני' הגבוה שלנו אנו קמים לתחייה. זוהי הסיבה שעבור האסכולות האזוטריות הנכונות, העדכניות יותר הקיימות, הצלב הוא הסמל לתחיית המתים לחיים החדשים הללו. אין זו הלידה הנחשבת לנקודת ההתחלה של החיים האלה, אלא המוות, מותו של כריסטוס על הצלב של גולגותא, והסמל לחיים האלה הוא הדם הקדוש שזרם. לכן יש לנו, מאוחדים בצלב הוורדים, את הצמח המת, העץ המיובש, עם הוורדים החיים והאדומים הנובטים ממנו. במדיטציה שלנו עלינו להרגיש שנולדנו מאלוהים, כפי שנאמר בפסוק המנחה הראשי שלנו, זה אמור להיות הפסוק המנחה של החיים האזוטריים שלנו, ושאנו מתים בכריסטוס כשאנחנו נותנים לכוח של המדיטציה להפוך בנו לאור המקרין לתוך העולם העליון; ה'אני' הגבוה שלנו בא לפגוש חום זה, את הקרניים האלה – ובכך הוא מתאחד איתנו כרוח הקודש שבה אנו חוזרים שוב לחיים:
Ex Deo nascimur
In Christo morimur
.Per Spiritual Sanctum reviviscimus
אנו נולדים מאלוהים
אנו מתים בכריסטוס
אנו קמים לתחייה באמצעות רוח הקודש.
————————————————————————————
- הכוונה לאדם ראשון – הערת המתרגם. ↑