שיעורים אזוטריים
רודולף שטיינר
GA266
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
עריכת תרגום: עציון בקר
תיקונים: דליה דיימל
לספר ראו כאן
כרך א'
פרק מספר 48
מתכני השיעורים האזוטריים
מינכן, 30.8.1909
לאחר שפרסיבל ניצב לפני טיטורל וחווה את החוויות עליהן דיברנו, התעוררה בו תחושת בושה אישית ועמוקה. תחושת בושה זו אפפה אותו לחלוטין. הוא עבר היטהרות וחשב שכעת הוא כל כך טוב וטהור שהוא יכול להפוך לאחד מחסידיו של המאסטר של כל המאסטרים, הכריסטוס. בתחושת בושה זו הוא נזכר בדברי הכריסטוס: "מדוע אתה קורא לי טוב? אף אחד לא טוב מלבד אלוהים". כעת ידע פרסיבל עד כמה הוא עדיין לא מושלם, ועד כמה עליו עדיין לשאוף למען היותו אדם טוב יותר.
ורגש שני, רגש של פחד הציף אותו. הוא חשב שהוא נפטר ממנו מזמן. אך זה היה סוג אחר של פחד מאלה שהכיר קודם לכן. זה היה רגש של הקטנוּת והחולשה שלו כאדם לעומת הישות האלוהית הנשגבת, כאשר הניח למילה שנייה של הכריסטוס לחיות בנפשו: "הפוֹך למושלם כמו השלמוּת של אביך שבשמיים." שתי המילים הללו צריכות לחיות בנפשו של כל תלמיד תורת הנסתר.
על תלמיד תורת הנסתר לשלהב בנפשו מסירות מלאה לישויות אלוהיות. בכך מתפתחת התודעה אצל התלמיד שמה שהוא עושה לא כל כך טוב, ושעליו תמיד לנסות להיות מושלם יותר. עלינו להסתכל על מה שמתפתח בנפשו של האדם. אלוהים חי בתהליכי הפיתוח. אם נגיע לנקודה שבה אנו פועלים בצורה טובה ואצילית, אז הטוב שבנו הוא האלוהים שבנו. האלוהים הנותן לנו לפעול באופן טוב ואצילי הוא הארכיטיפ שלנו עצמו, שיצר אותנו. עלינו לשאוף להפוך לעותק שלם של הארכיטיפ הזה.
עד כמה שזה יהיה מוסתר, יש מניע אנוכי בכל מה שאנחנו עושים. עלינו להבין שאיננו יכולים להיות חסרי אנוכיות. זוהי קארמה עולמית המאפשרת לנו לפעול בצורה אגואיסטית. אך קארמה עולמית היא אלוהים. כל מה שאלוהים הוא, ומה שהוא עושה בדרך הטובה, טוב יותר ממה שיכולנו לעשות זאת אנו בעצמנו. על תלמיד תורת הנסתר לומר לעצמו: תן לי לעשות משהו, שלקחתי על עצמי כחובה לעשותו, תן לי לעשות זאת באופן הקשה ביותר שאני יכול ובצורה כזו שאומר לעצמי שהיסוד האלוהי הפועל בי הוא זה שעושה זאת, ואני רק הכלי של יסוד אלוהי זה – אז מתגלה לתלמיד ה'אני' הגבוה בחתירתו לשלמות.
ישנם שלושה גילויים של ה'אני' הגבוה: באמצעות חלום, רמז ומדיטציה. אם תלמיד תורת הנסתר חי במדיטציות שלו, אם הוא ניסה לחיות שוב ושוב במחשבותיו, במילותיו ובמעשיו בהתאם לעיקרון השלמות, אם הוא ניסה שוב ושוב להיות טוב – אז, בשלב מסוים, הוא יבין: אם אני אניח מחוצה לי את כל השמחה והסבל שקודם לכן חשבתי שיש בתוכי, אז זה יהיה כאילו הם מקיפים אותי כמו דבר רוחני-נפשי; אני כבר לא חי במה שהנחתי בחוץ, כבר לא נוגעים בי גלי הכאב והשמחה. אז התלמיד חייב ללמוד לעמוד איתן במרכז קיומו על ידי כך שיחיה לחלוטין בכוחה של המנטרה:
[1].Ex Deo nascimur
בכך התלמיד מכניס את ה'אני' הגבוה לאנושיותו; 'אני' שני זה לא נמצא בתוכנו ואי אפשר למצוא אותו על ידי דגירה בתוך עצמנו, אלא רק על ידי צמיחה אל מחוץ לעצמנו.
באמצעות התרגילים אנו מעוררים כוח שאחרת פועל בנו יותר ככוח זיכרון ומעורר מחדש את הרעיונות, הרגשות והתחושות שבעבר גרמו לאירועים והתרחשויות בעולם החיצוני. התלמיד לומד לדעת זאת ככוח בלבד; הוא לומד כיצד לארגן אותו לתוך המוח, כך שבסופו של דבר הוא יגדל לעבר העצמי הגבוה שצף מעלינו. התלמיד חי כעת בכוח שזה עתה נרכש. נראה שכל השמחות והכאבים החיצוניים נמצאים מחוץ למרכז שלו. הוא עומד שם סגור בחוזקה בתוך עצמו מפני כל ההשפעות החיצוניות; הוא מרגיש חופשי בתוך עצמו ומשוחרר מכל הדברים החיצוניים.
התלמיד מרגיש משהו אחר. קודם לכן הוא למד את התורות אודות הקארמה. כעת הוא יודע שהוא עומד תחת ההכרח של השפעות הקארמה. בכוח החדש שהושג, הוא חווה את ה'אני' הגבוה המכניס אותו לקיום דרך הלידה, והוא רואה כיצד מה שמתפתח בגורלו בעולם החיצוני חייב להיווצר באמצעות ההכרח הפעיל של כוח הקארמה. זה נותן לו שמחה מסוימת ביחס לכאב ולסבל. הוא מתמודד עם הכול בשוויון נפש.
אם התלמיד התקדם עד כאן, הוא מגיע להתבוננות ובכך ל-consomatio של ה'אני' הגבוה. כעת מתארגנות בתוכו עיניים ואוזניים רוחניות, המתחילות לתפקד כאשר הוא מתמסר לתרגילים בסבלנות, התמדה וריכוז. הוא לומד לראות את עולם האור של ישויות רוחיות ואת ישות הרצון הרוחית המהדהדת אליו, הנשמעת לאוזניו הרוחיות הפתוחות. הוא יודע שהוא לא יכול לחוות את החוויות הרוחיות הללו באמצעות האורגניזם הפיזי שלו. בהתנסותו בפנטגרם [כוכב מחומש] הוא חש שהוא מוצב בכל העולם האתרי והרוחי. לציור זה ולכתב הנסתר יש אפקט של התעוררות-נפש ושחרור-רוח. על התלמיד להציב אותו שוב ושוב לפני נפשו והוא יחווה שעל ידי כך צומחים בנפשו כוחות חדשים. ראינו שפרסיבל, שעמד לפני טיטורל בהתבודדות, חווה את החוויות שבאות לידי ביטוי בכתב הנסתר הזה. כל החוכמה והמסתורין הכריסטיאנים, המתפתלים סביב הגביע, באים בו לידי ביטוי. חוכמת המסתורין היא כמו צמח חממה שהתגלה רק למספר אנשים בוגרים; מה שקיבלה האנושות ברובה היה התוכן האמוני של הדתות השונות. החוכמה הכריסטיאנית של הגביע היא מיסטריה שהתגלתה לכולם כידע, אך לאף לא אחד כתוכן שיש לקחתו כאמונה. כל תלמידי תורת הנסתר המערביים הם פרסיבלים.
לוהנגרין הוא בנו של פרסיבל. הוא אישיות שלא באה לידי ביטוי מלא בגוף. הברבור הוא הביטוי של האינדיבידואליות הגבוהה הקורנת מעליו. לוהנגרין מתאחד עם אלזה, נפש האדם. היא לא שואלת אותו מהיכן הוא מגיע, היא לא מהרהרת אודות טבעו – היא מקבלת אותו כפי שהוא, בענווה ובתודה על מתנותיו. אך כשמישהו רומז בזדון שהוא לא ממוצא אציל, היא שואלת אותו לגבי זה. לאחר מכן, לוהנגרין נאלץ לסגת ממנה. הוא נעלם כלפי מעלה אל תוך עולם הרוח. לתלמיד צריכה להיות בעיקר תחושת הכרת תודה על מה שניתן לו מעולמות עליונים בהתגשמות זו. אסור לו לחקור, לחפש או לפרש את הכישרונות הללו בשכלו הרגיל. שכן זה גורם ל'אני' הגבוה לסגת מנפשו. אזהרה גדולה ניצבת בפנינו בגורלה של אלזה. אל לנו להכניס שום מחשבה חיצונית, רגשות ותחושות מהעולם החיצוני, אל מקדש המדיטציה והריכוז שלנו, אחרת לא יתעורר מקור הכוח שדרכו אנו משיגים את הצמיחה והעלייה של הכוחות האנושיים שלנו אל ה'אני' הגבוה, אנו לא נוכל למצוא את ה'אני' הגבוה, הוא ייסוג שוב ושוב מפנינו. עלינו להתבונן בהקרנה של השפעות עולם הרוח לתוכנו בהתבוננות, סגורים מכל הרשמים החיצוניים, לבדנו בהשתקעות ובשקט העמוק ביותר; נחים בהתבודדות העמוקה ביותר, עלינו לתת להם לעבוד בתוכנו בשקט ובטוהר, על מנת להפוך בסופו של דבר ליודעי אמת, להפוך לכלי לעבודתן של ישויות רוחיות.
——————————————————
- אנו נולדים מאלוהים. ↑