שיעורים אזוטריים
רודולף שטיינר
GA266
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
עריכת תרגום: עציון בקר
תיקונים: דליה דיימל
לספר ראו כאן
כרך א'
פרק מספר 46
מתכני השיעורים האזוטריים
קאסל 27.6.1909
באנוכיות נלחמים באמצעות חשיבה לוגית. אם החשיבה מווסתת את עצמה באופן הגיוני, ההשתוקקויות כבר לא יכולות לעלות והגוף פועל אוטומטית. אנו עוצמים את העין באופן אוטומטי אם זבוב מתקרב אליה. רוחות התנועה בנו בתוכנו את הרפלקס הזה. מה שאנחנו עושים אוטומטית הוא תמיד נכון וחכם; מה שאנו עושים מבחירה נתון לטעויות. גם רוחות התנועה היו צריכות ללמוד; הן עשו הרבה טעויות לפני שתנועות כמו עצימת עיניים הפכו בנו לאוטומטיות, ולפני שניתן היה לבצע את התנועות האלה בצורה כל כך חכמה. תנועות כאלה לחלוטין אינן תלויות ברגשות האישיים שלנו, במשאלותינו וכו'. כך חייבת להיות החשיבה שלנו. על רצפי המחשבות הנכונים להתחבר יחדיו לגמרי בעצמם; אסור לייצר מחשבות מסיבות ומטרות אנוכיות. עליהן להמשיך מהקודמות אך ורק בצורה הגיונית. אנו לומדים חשיבה לוגית מהוראה תיאוסופית, כאשר העובדות האדירות מונחות לפנינו, שניתן להבין את כולן עם האינטלקט, גם אם אדם לא יכול לראות ולחקור אותן בעצמו, ואנו מנסים לתפוס אותן בחשיבה שלנו. בכך אנו מוסטים מקווי מחשבה שרק מתקבצים סביב ה'אני' התחתון הקטן שלנו, ואנו מכוונים לרעיונות גדולים ומקיפים. זוהי הדרך בה אנו עובדים על הגוף האסטרלי שלנו.
אנו נולדים עם נטיות מסוימות שהופכות להרגלים במהלך החיים. מה שקודם לכן התאים להרגלים אלה, הופך כעת למכשול להתקדמות. כל פעולה חייבת להיות מודעת; עלינו לעשות דברים בעצמנו ולא בגלל הקשרים שלנו עם משפחה, אומה, מעמדות או נסיבות. בכך אנו עובדים על הגוף האתרי שלנו.
דאגות מפעילות לחץ על הגוף הפיזי. עלינו לעשות את חובתנו, גם נגד התנגדות, אך אל לנו לדאוג יותר מדי. קשה למצוא כאן את האיזון הנכון בין דאגה לבין התעלות מעליה, אך דאגה רבה מידי מייבשת את המוח, כך שהוא לא יכול לקלוט מחשבות חדשות. איש הצער או הסוטר[1] הגדול ביותר היה הכריסטוס, וכפי שנאמר:[2] עלינו להשליך עליו את כל דאגתנו; כי הוא דואג לנו. כלומר, עלינו להעביר לכריסטוס את כל הדאגות, שהגיעו לנקודה מסוימת, כדי שהוא יוכל להפוך את הגוף הפיזי שלנו לבריא וחזק, כך שגם נפשנו תהיה בריאה.