רודולף שטיינר

סדרת ההרצאות האחרונה

שמונה-עשרה הרצאות מיוחדות אשר ניתנו בדורנאך בחוג סגור על נושא 'ספר ההתגלות -חזון יוחנן (האפוקליפסה) ועבודת הכומר' בגתאנום, דורנאך,

בין 5 ל-25 בספטמבר 1924,

GA346

תרגום מאנגלית: בן-ציון פורת

בדיקה מול המקור בגרמנית והתרגום לאנגלית: מרים פטרי

תיקונים בעברית: דניאל זהבי

לספר ראו כאן

הרצאה שישית

10 בספטמבר 1924

תקציר: סודות המספרים בספר ההתגלות. מקומם של בני האדם בעבר בסודות הקוסמיים של המספרים. השלב הנוכחי של התפתחות האדמה, שבו אנו יוצאים אל מחוץ לחוק המספרים. התקופות של מלאכי העליון.

***********************************************

כאשר אדם עבר חניכה במיסטריות העתיקות, הדבר הראשון שהיה עליו לחוות היה שההבנה שלו וכל הלך הנפש שלו הוּכְוְונו אל המשמעות שבמחזוריות של המספר שבע בהתפתחות התרבות של העולם. בספר ההתגלות אנו רואים השפעה ברורה של מה שנבע מעיקרון החניכה של המיסטריות הקדומות. המספר שבע מופיע בספר ההתגלות בדרכים רבות ושונות, בכלל זה במבנה הספר, בהרכבו ובתוכנו. כמובן, הדברים שהיו קשורים בזמנים ההם למספר שבע לא היו קשורים אליו בצורה חיצונית, כמו שאפשר לדמיין זאת היום, אלא שהמועמד לחניכה נחנך בסודות של הפעולה והאריגה של המספרים ככלל.

ברצוני להסב את תשומת לבכם, חברים יקרים, למשהו שהסברתי בהקשר שונה לגמרי, במחזור ההרצאות על מדע הדיבור.^[1] בהרצאות אלה הייתי צריך להסביר שניתן לחוות חוויה של צלילי הדיבור, אבל כיום האנושות איבדה את היכולת הזאת. אתם חייבים לתאר לעצמכם שבצלילים האלה קיימים המרכיבים של המילה היוצרת והחיה. דרך חוויית הצלילים האלה, ניתן ליצור את התוכן הקוסמי המגוון ביותר, הנפלא ביותר באמצעות שילוב בין כ-32 יסודות של צליל. נסו לדמיין זמן כזה – והיו זמנים שבהם זאת הייתה עדיין מציאות עבור האנושות – דמיינו את הזמן שבו 32 היסודות האלה של צליל נחוו באופן חי לגמרי, הזמן שבו נחווה הפלא שביכולת ליצור עולם מתוך החוויה של 32 צלילי הדיבור האלה. בעיצוב הדיבור, בעיצוב היוצר של המילה, האדם עֵד לאריגה של הרוח בדיבור. האדם חווה שהאלים חיים בצלילי הדיבור.

כשחושבים על 32 הצלילים האלה, קל לראות שכ-24 מהם הם עיצורים וכשבעה הם תנועות. כמובן שהמספרים הם תמיד בקירוב ואף פעם אינם מדויקים, אבל כעת ניתן לשפוך אור על תמונה מסוימת בפתיחה של הבשורה על פי יוחנן – 'בראשית הייתה המילה' – תמונה, אשר ניתן לראות בה גם תמונה אפוקליפטית: האלפא והאומגה מוקפות על ידי שבעת המלאכים, התנועות, ו-24 הזקנים, העיצורים. האדם הרגיש גם שסוד היקום חי ואורג כולו – במובן שכבר הסברתי – במה שנאמר בשפה הקדושה של הפולחן. בעת קיום הפולחן האדם הרגיש את הנוכחות רבת העוצמה של התוכן הקוסמי הקיים בתמונה הסמלית הזאת.

ראשית כול, האנושות חייבת להתחיל להרגיש שוב היכן בדיוק חיפש האדם את האלים על פי חוכמת המיסטריות. הוא לא חיפש אותם בממלכה רחוקה ונעלה, כמו שאנשים מדמיינים היום. את התגשמותם של האלים האדם חיפש בדברים כמו צלילי הדיבור; וכאשר אנשים דיברו על 'המילה הקוסמית,' הם למעשה דיברו על מה שאורג באמת בכל רחבי היקום, והאדם משתתף בו באמצעות הדיבור שלו.

אותו הדבר נכון ביחס למספרים. המושג הנוכחי שיש לנו לגבי המספרים הוא מופשט לגמרי לעומת דרך החשיבה שעדיין שלטה בספר ההתגלות. במאות הכריסטיאניות הראשונות עדיין היו אנשים שהייתה להם הבנה מסוימת לדברים כמו ספר ההתגלות, כי הם עדיין חוו את סוד המספרים, את היחס המיוחד ברצף המספרים. הם לא התייחסו לרצף המספרים כמו שאנו מתייחסים אליו כיום כסדרת מספרים העוקבים זה אחר זה, כסדרה הבנויה ממספרים שלכל אחד מוסיפים אחד. הם חוו את מה שנמצא במספר שלוש, במספר ארבע; הם חוו את הישות הסגורה של המספר שלוש, את הישות הפתוחה של המספר ארבע, את הישות הקרובה לאדם של המספר חמש. הם הרגישו משהו אלוהי במספר עצמו, כפי שמצאו משהו אלוהי באותיות ובצלילי הדיבור.

ברגע שאדם הגיע במיסטריות הקדומות לשלב שבו הוא עבר חניכה לסוד המספרים, חובתו הייתה לחשוב ולהרגיש בהתאם לסוד זה של המספרים. דמיינו לעצמכם מה זה אומר. במוזיקה יש שבעה תווים, כי הצליל השמיני באוקטבה הוא כמו הראשון. בקשת בענן יש שבעה צבעים, והמספר שבע נמצא גם בתופעות טבע אחרות. תארו לעצמכם שהטבע היה מחליט לגרום לצבעי הקשת להופיע בסדר שונה; היקום כולו היה משתבש. או שתחשבו על התווים של הסולם המוזיקלי בסדר שונה; המוסיקה הייתה הופכת לבלתי נסבלת.

לאדם המועמד לחניכה הובהר שקיימת חוקיות מוצדקת גם בישותו הנפשית של האדם כמו בטבע עצמו, וכעת, לאחר שיעבור חניכה, הוא כבר אינו אמור להשליך את מחשבותיו לפה ולשם באופן שרירותי, שכן חובתו כעת היא לחשוב בתוך-תוכו במספר. נאמר לו לחוות את סוד המספרים, כפי שהוא חי ואורג בכל הישויות ובכל התהליכים וכפי שהמספר חי בטבע.

אבל ספר ההתגלות נכתב בעידן שבו הייתה עדיין השפעה מוחלטת להימצאותו של האדם בסוד הקוסמי של המספר שבע או עשר או עשרים וארבעה, או של המספר שלוש. מאז תחילת העידן שלנו של נפש התודעה, כלומר מאז השליש הראשון של המאה ה-15, מתחיל שוב להשפיע מה שהיה לפני שהחוק של המספר שבע קיבל תוקף מוחלט, ובהדרגה מתחילים להתרחש שינויים במספר שבע. כבר אין לנו את המזל שאנו חווים אבולוציה אשר מתנהלת בהתאמה מדויקת למספר שבע. הגענו כבר לשלב בהתפתחות האדמה שבו מתחילות להתרחש חריגות מבחינת סוד המספרים, כך שסוד המספרים קיבל עבורנו משמעות חדשה.

כאשר אנו מתבססים על סוד המספרים כפי שהוא חי במסמך כדוגמת ספר ההתגלות, אנו מגלים שכאשר אנחנו נכנסים באופן חי לחומר כמו הספר הזה, דרך חוויה זאת אנחנו רוכשים בהדרגה את היכולת לקלוט בעזרת החושים שלנו גם את מה שמתרחש יותר ויותר מחוץ לסוד המספרים. אנו יכולים לומר שבמובן מסוים אנחנו מתחילים למצוא את דרכנו בחיים אל מחוץ לסוד המספרים. אבל אנחנו חייבים לדעת אותו כדי שנוכל להשתמש בו בצורות המתאימות למה שמתרחש באנושות על האדמה בימינו וכדי לדעת כיצד הכמרים צריכים להתייחס אליו בתחום הדת.

למרות שאני אומר את כל זה, עלינו בכל זאת לדבר על תופעות מסוימות כמתרחשות בהתאם לסוד המספרים, כי במובן מסוים אירועי העולם חייבים לצאת בהתחלה לאט מהזיקה לסודות המספרים ולעבור בהדרגה לנתיב שאינו קשור למספר. דרך החשיבה של המיסטריות הקדומות הייתה לראות מחזורים גדולים המתנהלים על פי המספר שבע, וגם מחזורים אחרים, קטנים יותר, ומחזורים קטנים מאוד.

בשבע הקהילות אשר היו קיימות בפועל בעת ובעונה אחת כצורות מוחשיות על פני האדמה, ראינו הן את המשך התרבויות הישנות והן את תחילתן של תקופות תרבות חדשות. אבל מצד שני, יש גם מחזור קטן יותר, שאותו נוכל ללמוד להבין במובן מסוים דרך ספר ההתגלות. כעת, חברים יקרים, נדבר על מה שאפיין את המחזור הקטן יותר הזה.

כשאנו מביטים לאחור אל הזמן שבו התרחשה מיסטריית גולגולתא על האדמה, אנו מוצאים בתחום ההתפתחות הרוחנית של האדם את שלטון הארכי-מלאך אוריפיאל,^[2] אותו ארכי-מלאך אשר מקבל את הכוחות המניעים שלו בעיקר מהכוחות של שבתאי.

אחרי אוריפיאל אנחנו מגיעים לעידן שבו אנאל היה הארכי-מלאך המכהן, ואז לעידן זכריאל, לעידן רפאל, אחריו לעידן של סמאל, של גבריאל, ולעידן הנוכחי של מיכאל. יש לנו עידן ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי ושביעי, כך שביחס למחזור הקטן יותר הזה בתוך המחזור החמישי הגדול שלנו, אנחנו נמצאים בעידן השביעי. אם אנו רוצים להשתמש בצורות ביטוי עכשוויות, עלינו לומר על העידן שאנחנו חיים בו: אנחנו חיים בעידן חמש/שבע, בתקופת התרבות הפוסט-אטלנטית החמישית, במחזור הגדול החמישי של האבולוציה האנושית, ומבחינת חלוקה אחרת לתקופות שמצטלבות עם המחזור של חמש – החלוקה לתקופות השלטון של הארכי-מלאכים – אנו חיים במחזור השביעי.

מחזור שביעי, חברים יקרים, מסמן שלב סופי. למחזור שבו אנו נמצאים כעת קדם המחזור השישי, של גבריאל. תמיד במחזור שישי מגיעים הרבה מאוד דברים לידי הכרעה; נעשות הכנות לקראת הסיום. אבל המחזור שלפניו עדיין ממשיך לפעול לתוך המחזור השישי. מחזור מיכאל החל בסביבות שנת 1879, מחזור גבריאל סביב שנת 1471. לפני כן היה מחזור סמאל, אותו ארכי-מלאך שמקבל את הכוחות המניעים שלו ממאדים; זה היה המחזור החמישי.

עד לתחילתה של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית שלט הארכי-מלאך של המחזור החמישי הקטן יותר. אבל הוא כבר שלט במשך 300-400 שנים לפני תחילת המחזור הפוסט-אטלנטי החמישי במהלך המחזור של הארכי-מלאך החמישי. כלומר יש חפיפה בין המחזור הקטן עם תחילתו של המחזור הגדול. אבל זה אומר שאת המחזורים הגדולים מכינות הישויות של היררכיות האמצעיות; ישויות היררכיה השלישית, שאליה שייכים גם הארכי-מלאכים, הם המשרתים של ההיררכיות הגבוהות יותר. חוק המספרים פועל כך שבתחילת המחזור החמישי הפעילות העיקרית של הארכי-מלאך החמישי חופפת את זאת של ישות מהיררכיה גבוהה יותר, שגם היא קשורה למספר חמש.

עבר יחסית הרבה זמן מאז שמישהו דיבר על הדברים האלה, אבל דובר בהם בעולם במשך תקופות ארוכות יותר ממה שמקובל לחשוב. במקומות כמו בית הספר של שארטר דיברו על הסודות האלה עוד במאה ה-12. באותו זמן הייתה עדיין שפה אפוקליפטית. שפה אפוקליפטית היא תמיד כזאת שנקודת המבט שממנה רואים את היקום היא ההיבט, הפרספקטיבה של המספר.

כאשר אפלטון אומר: 'האל מתמטיקאי, האל גאומטריקן',^[3] הוא לא מתכוון לגיאומטריה או למתמטיקה המופשטת שלנו, אלא לחוויה העמוקה שהייתה לבני האדם בעת העתיקה ביחס לצורות ולמספרים. המטריאליזם לועג לזה היום, אבל למעשה ניתן לראות בכל מקום שחוק המספר שבע פועל גם בחיים האורגניים. אנחנו רק צריכים להתבונן פעם בהתהוותם ובבקיעתם של הזחלים ושל הפרפרים או בהתפתחותן של מחלות מסוימות כדי לראות את פעולת חוק השבע. לאלה שעברו חניכה נאמר שהמספר הוא משהו שנגזר מעצם טבע הדברים, וזה נתן להם אפשרות לראות את הדברים בהקשרם האמיתי ביקום.

זה גורם לנו באמת לשים לב לדברים, חברים יקרים, כאשר אנו חייבים לומר לעצמנו: הארכי-מלאך אשר נמצא במספר חמש מתחיל את תקופת שלטונו בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית עם כוחות שמקורם במאדים. אם עידן מתחיל עם כוחות של המאדים – קיים רמז לכך אפילו במבט שטחי לגמרי – אז יש בו משהו מלחמתי.

כאשר אנו מתבוננים לאחור בתקופות התרבות ברצף שלהן, אנו רואים שהן מופרדות זו מזו על ידי אירועים חשובים. וכאשר אנו מתבוננים לאחור באירוע החשוב שמפריד בין העידן האטלנטי לבין העידן הפוסט-אטלנטי הנוכחי, אשר נמצא כעידן החמישי בתקופת התרבות החמישית שלה, אנחנו רואים את האירוע הידוע כעידן הקרח או המבול, שקיעת אטלנטיס הקדומה ועליית יבשות חדשות. עכשיו אנחנו חיים בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, ובעקבותיה יבואו התקופה השישית והשביעית. הקטסטרופה, האסון העולמי שיפריד ביננו לבין התקופות הגדולות הבאות – לאחר התקופה החמישית, התקופה השישית והשביעית – לא יהיה רק ​​אסון טבע חיצוני כמו שהיה עידן הקרח וכל מה שנאמר בסיפורים על המבול. ההפרדה בין התקופה החמישית והשישית תופיע יותר בתחום המוסרי. מלחמת הכול בכול, אשר כבר דיברתי עליה לעיתים קרובות, תהיה קטסטרופה מוסרית שתפריד את התקופה החמישית מהתקופה הגדולה השישית של אבולוציית האדמה. זה יהיה קשור בהחלט גם למה שמתרחש בטבע, אבל האירועים האלה שבטבע יהיו יותר ברקע.

תקופת התרבות החמישית התחילה במה שהגיע ממאדים באמצעות סמאל, הרוח של הסכסוך, בכך שהובאו מרכיבים של סכסוך למטה מעולם הרוח. עם תחילתה של תקופת נפש התודעה אנו רואים גם במחזור הקטן שלנו איך התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית שלנו מכילה בתוכה מעין תחושה מקדימה, מעין בשורה נבואית ביחס למה שיקרה בסיומה של התקופה הגדולה שלנו, לאחר תקופת התרבות השישית והשביעית שיבואו בעקבות החמישית.

אם נקשיב למה שאמרו לקראת סוף המאה ה-14 ובראשית המאה ה-15 אנשים שעדיין ידעו משהו על האירועים הסודיים שמאחורי האירועים הגלויים, נוכל לקבל שכבר אז, בזמן שלטונו של סמאל תחת ההשפעה של מאדים, היו רמזים על האופן שבו תסתיים תקופתנו הגדולה, אם כי מדובר רק ברמזים זעירים. כאשר אנו מחברים בין המספרים לאירועים, אז אנו יכולים להגיע לחשיבה האפוקליפטית, ואז נלמד במידה מסוימת לקרוא את היקום באופן אפוקליפטי ונגלה שנחשפים בפנינו אינספור סודות כאשר אנו לומדים להסתכל בעולם באופן אפוקליפטי זה.

כעת נחשוב על העובדה שהעידן שלנו נמצא במחזור הקטן של מיכאל ובתקופת התרבות הפוסט-אטלנטית החמישית כמו גם בעידן האדמה הגדול החמישי. אנו רוצים לחקור את משמעות הדבר. אנחנו חיים בעידן החמישי הגדול של האדמה, בתקופה הפוסט-אטלנטית. העידן החמישי הזה ניתק במידה ניכרת את בני האדם מן העולם האלוהי. אנשי אטלנטיס עדיין חשו את עצמם חדורים לגמרי על ידי האלוהות; הם לא הרגישו כבני אדם בודדים, אלא חשו את עצמם כמו עטופים בגלימה של האלוהות. האלוהות נמצאה שם, לא האדם האינדיבידואלי; כך חש האדם מאטלנטיס.

באופן עקרוני, מטרת העידן שלנו היא להפוך את האדם לישות עצמאית, לנתק אותו מן האלוהות, וזה מה שקרה לאט ובהדרגה במשך ארבע תקופות תרבות. זה התחיל באופן איטי בתקופת התרבות ההודית הקדומה וניתן היה עדיין לחוש זאת במיסטריות של אֶפְסוֹס. בתקופת התרבות ההודית הקדומה האדם עדיין חש את עצמו כולו בתוך האלוהות, אבל הוא ניתק את עצמו במידה רבה בתקופת התרבות הבאה, זאת של פרס הקדומה. בתקופת התרבות השלישית האדם חש עוד יותר מופרד, כך שהוא התחיל להרגיש את המוות מתקרב אליו ממרחקים. בתקופת התרבות היוונית-רומית האדם הרגיש את המוות בעוצמה כזו עד כדי כך שהוטבעה האימרה הידועה: "עדיף להיות קבצן בארץ החיים מאשר מלך בעולם הצללים".^[4]

כעת, בתקופת התרבות הפוסט-אטלנטית החמישית, כאשר אנו מיועדים למצוא את המוות יותר ויותר לצדנו כבן-לוויה, כפי שציינתי אתמול, נהיה זקוקים לכוחות מוסריים כדי לשאת את הנוכחות הקבועה הזאת של המוות. לכן חשוב לנו שדווקא בזמננו קיימת חפיפה בין העידן הזה, שמביא את נפש התודעה ויחד איתו את הליווי התמידי של האדם על-ידי המוות, לבין עידן השלטון של מיכאל, אותו שלטון של ארכי-מלאך אשר מסמן סוג של סיום, מעין יעד של שלמות, אבל מכיל בו-זמנית ניוון ושלמות.

מיכאל הוא הרוח אשר חייתה בשמש, המשרת החשוב ביותר של רוח-עמנואל בשמש, אשר התנסה במיסטריית גולגולתא מהצד השני. האנושות על האדמה חוותה את מיסטריית גולגולתא בצורה כזאת שהיא ראתה את עמנואל מתקרב. מיכאל וצבאותיו, שבאותו הזמן היו עדיין בשמש, חוו את מיסטריית גולגולתא כפרידה מעמנואל.

חברים יקרים, אנחנו חייבים לאפשר לשני הקטבים של האירוע הקוסמי העליון היחיד במינו הזה לעבוד על נפשותינו: ההוֹשַׁעְנָא על האדמה, הגעתו של עמנואל אל האדמה, והפרידה מהצבאות של מיכאל בשמש למעלה. השניים שייכים זה לזה.

אבל מיכאל חווה השתנות, מטמורפוזה, גדולה בעידן הזה שלנו. תחילת שלטונו מסמנת את ירידתו אל האדמה בעקבות עמנואל, ואילו בעתיד שלטונו יסמן שהוא הולך לפני מעשיו של עמנואל על האדמה. ואז האדם ילמד להבין שוב מהי משמעות המילים: מיכאל מתהלך^[5] לפני האל. כמו בברית הישנה, בתנ"ך – כי גם לפני אוריפיאל היה עידן מיכאל – המתקדשים באסיה דיברו על כך שמיכאל מתהלך לפני יהוה; כשם שהפנים הולכות לפני האדם כחלק הקדמי ביותר שלו, כך הם דיברו על מיכאל כפניו של יהוה, וכך עלינו ללמוד לדבר על מיכאל גם כפניו של עמנואל. אבל אנו נמצאים כעת בעידן אחר. דברים מסוימים צריכים להגיע עכשיו לשלמות הגבוהה ביותר שלהם. אנחנו חייבים במובן מסוים ללמוד להפוך לפורה משהו שעד כה לא היה יכול להיות פורה.

ניקח את שבע הקהילות של ספר ההתגלות. אנחנו יכולים להקצות כל אחת מהן לאחת מתקופות השלטון של הארכי-מלאכים, ואם ניקח את התקופה הראשונה, אשר הקבילה לאירוע-עמנואל ותחילת הכריסטיאניות ועדיין נמשכה כאשר נכתב ספר ההתגלות, אז נמצא שהיא מיוצגת עבורנו על ידי הקהילה באֶפְסוֹס. גם לפי ספר ההתגלות אנו יכולים לראות את הקהילה הזאת באֶפְסוֹס ככזאת שהייתה קשורה לכריסטיאניות באהבה הראשונה שלה. אבל את כל זה יש להבין דרך סוד המספרים.

העידן הבא שאנו מגיעים אליו הוא של אנאל, אשר שואב את כוחותיו מנוגה. בעידן הזה אנו מוצאים את מעשי האהבה הגדולים אשר נעשו למען התפשטות הכריסטיאניות, אין ספור מעשים של אהבה, במיוחד אלו שחיים עדיין בעקבות הנזירים האירים, שהפיצו את הכריסטיאניות באירופה. גם בהיבטים האחרים של החיים הכריסטיאניים, אנו מוצאים אהבה כדבר העיקרי המוביל תחת שלטונו של אנאל.

אחריו בא שלטונו של זכריאל, ששואב את כוחותיו מצדק/יופיטר, בעיקר כוחות של חוכמה, אבל אלה היו כוחות אשר כמעט ואי אפשר היה להבין אותם בעידן הזה. ובמקום שלטון צדק/יופיטר אמיתי, כבר אז החל שלטון הארכי-מלאך לסגת לרקע. במידה מסוימת, האנושות כבר לא הגיעה עד לתחומו של צדק/יופיטר והתכחשה לרוח של צדק/יופיטר. ועידת קונסטנטינופול השמינית המשמעותית, הוועידה אשר שללה כל-כך הרבה מהאבולוציה האנושית וביטלה את הטריכוטומיה (השילוש), התקיימה בעידן הזה.^[6]

לאחר מכן מגיע העידן שבו היה פעיל משהו שההיסטוריה החיצונית לא באמת שמה לב אליו. כאשר הסתיים העידן של זכריאל, האנושות הייתה למעשה חולה בנפשה. האנושות הייתה באמת חולה לגמרי, וחומרים פתוגניים, מחוללי מחלות, התפשטו ממזרח למערב. אלה היו חומרים נוראים שהיו מסוכנים לכריסטיאניות כי הם נבעו מהחומרנות, מהמטריאליזם, והמטריאליזם היה זה אשר פילס את דרכו לתוך הכריסטיאניות. מאחר שעידן חוכמת צדק/יופיטר הסתיים, התאפשר לחומרנות להיות שולטת בתוך התרבות הכריסטיאנית.

אבל מאחורי כל זה נמצא משהו שחשוב לשים לב אליו, משהו שעל פני האדמה הופיע רק כהשלכה. מאחורי כל מה שנשאר מאחור מעידן זכריאל כמשהו חולה, היה משהו ראוי לציון בעידן שבא אחרי זכריאל החל מהמאה ה-10-11 בעידן של רפאל, הרופא שבין הארכי-מלאכים. זה היה העידן שבו מאחורי הקלעים של ההיסטוריה העולמית התרחש ריפוי רב, לא בצורה גלויה הנראית לעין, אלא באופן פנימי. נרפאו דברים רבים שקשורים להצלת איכויות מוסריות מסוימות שעמדו להיכחד. בניגוד לחומרי המחלה שהגיעו לאירופה דרך האסלאם, נקרא להופיע משהו, שבצורה אחרת, חדור בעיקרון הכריסטיאני, היה צריך להגיע מן המזרח. עלינו לחפש מאחורי מסעי הצלב את הרצון לרפא את האנושות – בעצם זה היה הגורם למסעי הצלב – מהחומרנות הזאת אשר היוותה איום הן מצד האסלאם והן מצד הקתוליות הרומית. ביסודו של דבר זה היה רפאל, הרופא בין הארכי-מלאכים, אשר נתן השראה לאלה אשר הכינו את האנושות לחפש את אותו המזרח שעל פיו כוונו מעשי הצלב.

אבל שם, חברים יקרים, אנחנו נמצאים במחזור הרביעי הקטן יותר, שנמצא בתוך תקופת התרבות הפוסט-אטלנטית הרביעית הגדולה שכמעט הגיעה לסיומה. כאן אנו נמצאים בתקופה הרביעית, התקופה היוונית-רומית. אבל בתקופה הגדולה הרביעית הזאת נועדה להתרחש מיסטריית גולגולתא. המחזור הקטן הרביעי, מחזור רפאל, קשור באופן פנימי עמוק לכל מבנה היסוד של התקופה הגדולה הרביעית. כי אנו רואים כיצד הארכי-מלאך רפאל דואג לאימפולסים של עמנואל, בכך שהוא נותן השראה לבני האדם לצאת למסעי הצלב ולהפנות את מבטם בעוצמה גדולה אל עבר המזרח, כדי למצוא את המיסטריה של עמנואל שם במזרח. אנו רואים איך אווירה רוחנית מסוימת ריחפה מעל הקרקע, מעל לכל האירועים. אלה שיכלו להסתכל אל מאחורי הקלעים של ההתרחשויות החיצוניות היו מופרדים כעת רק על-ידי מארג קורים דק ביותר מעולם הרוח הסמוך המשיק לעולמנו, בדיוק כפי שהיינו גם אנחנו כאשר מיכאל החל לפעול באופן גלוי על פני האדמה בשליש האחרון של המאה ה-19.

באותו עידן רפאל חיו רוחות יוצאות מן הכלל, ביניהן למשל יואכים מפלוריס ואלן דה ליל.^[7] הם היו מסוגלים לראות את העבודה הזאת של רפאל, את עבודת הריפוי הזאת של האנושות, שנעשתה מאחורי הקלעים של האירועים החיצוניים. זה היה הרקע לעידן שבו ההיבט הרוחי היה חולה באופן משמעותי. עדות לכך היא גם העובדה שבזמן הזה אנשים התחילו להבין באופן מיוחד את הבשורה על פי לוקס, את בשורת הריפוי. לכן כאשר אנו מתבוננים בזמן בהתאם לסוד המספרים, אנו רוכשים ידע חשוב שעוזר לנו להבין את משמעות האירועים.

אחרי כן בא העידן של סמאל שקיבל את הדחף העיקרי שלו ממאדים. בעידן זה הוחדרו לתוך האנושות והחלו לפעול כוחות מאבק וסכסוך. המספר חמש הופיע כניגוד למספר ארבע. מה שמייחד מעבר מארבע לחמש הוא שחמש בא תמיד כהתנגדות מול ארבע. אם נחזור למיסטריות הקדומות, שבהן לאורך תקופה ארוכה התלמידים נחנכו לתוך סוד המספרים, אנו נמצא שלאחר זמן מה התלמידים האלה יצאו מהשיעורים שלהם מלאי אמונה עמוקה שאותה הם ביטאו במילים: עכשיו אני יודע את המספר של הרוע, זהו המספר חמש.^[8] על פי סוד המספרים, בכל עת שבה שולטת ביקום ההשפעה של המספר חמש, אנחנו ניצבים מול עולם הרוע. החמש מוֹרד נגד הארבע, וכתוצאה מכך צריכות להתקבל החלטות מכריעות המאפשרות מעבר אל השש, מעבר המתרחש בדרך טובה או רעה.

מחר נוסיף לדון במידה שבה ניתן להגיע יותר ויותר לדברים מוחשיים, לחכמה של הלב ושל נפש האדם. רציתי להראות לכם איך אפשר להבין את האירועים אם מתבוננים בהם דרך סוד המספר.

———————————————————————–

1. ספרו של רודולף שטיינר 'דיבור ודרמה', GA282. ↑
2. רודולף שטיינר דיבר מספר פעמים, בשיעורים אזוטריים, על התקופות שבהן שלטו הארכי-מלאכים, באמצעות הכרונולוגיה של יוהנס טריטמיוס מספונהיים;

   Johannes Trithemius of Sponheim:R. Steiner – Aus den Inhalten der esoterischen Schule, GA266, Dornach 1995.

   ראו גם הרצאות כדלהלן:

   ב-5 בדצמבר 1907 –

   Beitrage zur Rudolf Steiner Gesamtausgabe, No.67/68;

   הרצאה ב-19 ביולי 1924 במחזור ההרצאות 'יחסי קארמה – כרך 6', אשר תורגם מאנגלית לעברית על-ידי אורנה בן-דור ויצא לאור בהוצאת כחותם, GA240;

   הרצאה ב-8 באוגוסט 1924 במחזור 'יחסים קארמתיים – חלק שלישי', GA237; יצא לאור בעברית בהוצאת מיקרוקוסמוס.

   הרצאה ב-18 באוגוסט 1924 במחזור 'דרכים נכונות ודרכים שגויות בחקירה הרוחנית', GA243. יצא לאור בעברית בהוצאת כחותם. ↑

3. מתוך יצירת פלוטארכוס "שיחות משתה":

   Quaestiones conviviales, Συμποσιακά; VIII, 2. ↑

4. מתוך האודיסיאה מאת הומרוס, XI, 488-491. ↑
5. אֶ֭תְהַלֵּךְ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה. ↑
6. המועצה השמינית של קונסטנטינופול בשנת 869 קבעה שכול בני האדם צריכים להיחשב כמורכבים מגוף ונפש ולנפש 'יש מספר מאפיינים רוחניים'. ↑
7. יואכים מפלוריס – Joachim of Floris (בערך 1135 – 1202) כתב את Evangelium aeternum (פרשנות של נבואות המקרא). אלן דה ליל – Alanus de Insulis )בערך 1120-1202), פילוסוף סכולסטי, אחרון המורים הגדולים של שארטר, כתב את Anticlaudianus. ↑
8. רודולף שטיינר דיבר באופן מפורט על משמעות המספרים: 'סימנים וסמלים בתורת הסוד', GA101, ב-15 בספטמבר 1907. יצא לאור בעברית בהוצאת חירות בשם: סמלים וסימבולים אוקולטיים. ↑