רודולף שטיינר

סדרת ההרצאות האחרונה

שמונה-עשרה הרצאות מיוחדות אשר ניתנו בדורנאך בחוג סגור על נושא 'ספר ההתגלות-חזון יוחנן (האפוקליפסה) ועבודת הכומר' בגתאנום, דורנאך

בין 5 ל-25 בספטמבר 1924,

GA346

תרגום מאנגלית: בן-ציון פורת

בדיקה מול המקור בגרמנית והתרגום לאנגלית: מרים פטרי

סייע: דניאל זהבי

לספר ראו כאן

להקדמה לספר ההתגלות – חזון יוחנן: מאת רנה קורידו – ראו כאן

למאמר מאת אדריאנה קוליאס: ספר ההתגלות והגביע הקדוש – ראו כאן

לסקירת הספר מאת בובי מתרנה – ראו כאן

הרצאה חמישית

9 בספטמבר 1924

במהלך התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית בני אדם יפתחו במידה הולכת וגוברת את המודעות

למוות כבן לוויה העומד לידם.

כאשר קוראים את ספר ההתגלות, עלינו להיות נוכחים עם הרצון.

לפני הכול, חשוב ביותר שנקרא את ספר ההתגלות בדרך המתאימה לתקופה הנוכחית. מאחר שבימינו ההתפתחות הרוחנית של האדם חייבת להתרחש בסימן נפש התודעה, עלינו לפתח מודעות מלאה גם לזה אשר מוביל את חיי הרוח. יהיה עלינו להפנים באופן מודע לחלוטין את הכוונה הניתנת על ידי מחבר ספר ההתגלות.

בעידנים קודמים, למסרים של מחבר ספר ההתגלות הייתה אולי משמעות כלשהי רק עבור המקודשים הגבוהים ביותר, אשר מספרם הלך וקטן עם חלוף הזמן, אבל לא הייתה להם כל משמעות עבור הכוהנים הרגילים. היום, התוכן של ספר ההתגלות חייב להיכנס באמת לתודעת הכמרים.

אתמול דיברנו על שבע הקהילות, והצבענו על הקהילה באֶפְסוֹס מנקודת מבט אחת. יש בעולם באמת שפע של נקודות מבט, ובדבר אחד ויחיד יכולות להיות מעורבות נקודות מבט רבות. אפשר לתאר את קהילת אֶפְסוֹס כפי שתיארנו אותה אתמול, ולגלות כיצד בתוך הקהילה המסוימת הזאת התפתחה הכריסטיאניות מתוך תנאים פגאניים קודמים. אבל, בנוסף, אנחנו יכולים לגלות גם כיצד האימפולסים האלה הכילו הרבה מאוד מהמבנה הבסיסי של תקופת התרבות הפוסט-אטלנטית הראשונה, אפילו יותר מאשר בהודו בזמנים מאוחרים יותר. במובן מסוים, אפשר לראות את מה שהתפתח באֶפְסוֹס כהמשך כריסטיאני של תפיסת העולם והשקפת החיים של התקופה הפוסט-אטלנטית הראשונה, בעוד שבקהילה של זמירנא,^[1] שהיא השנייה המוזכרת בספר ההתגלות, שגשגה בהתחלה התרבות הפרסית הקדומה לפני שהיא עברה לכריסטיאניות.

באיגרת הבאה, הקהילה של פַּרְגְּמוֹס מתוארת כקהילה שבה חיה תקופת התרבות הפוסט-אטלנטית השלישית. כאשר אנו מאפשרים לאיגרת אל הקהילה בפרגמוס להשפיע עלינו, אנחנו מגלים שהיא מצביעה באופן גלוי במידת מה על המילה של הרמס, אשר הייתה חיה בתרבות הזו.

לאחר מכן, האיגרת אל הקהילה בתִיאֲטִירָא מצביעה על תקופת התרבות שאנו מכנים התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, שבה התרחשה מיסטריית גולגולתא עצמה. כאשר אנו מאפשרים לאיגרת החשובה הזאת להשפיע עלינו, היא תזכיר לנו באיזה אופן אמיתי ובלתי אמצעי פעל המסר של מיסטריית גולגולתא.

ואז אנו מגיעים לאיגרת אל הקהילה בסַרְדִּיס, שכבר דיברנו עליה אתמול. הראיתי לכם שהקהילה הזאת בסרדיס הייתה מכוונת במובן מסוים לאסטרולוגיה, שהיא הייתה מכוונת לעבודת הכוכבים, כך שהקהילה של סרדיס נשאה בתוכה עבר נרחב. מבחינה היסטורית, זה לא היה יכול להיות אחרת, אבל מעל לכול, במיוחד הקהילה הזאת נשאה בתוכה את העתיד. ננסה כעת לחבר את כל זה להתבוננות הרוחנית שלנו בתקופתנו. אנחנו חיים בתקופת התרבות הפוסט-אטלנטית החמישית. כאשר אנחנו מסתכלים על מה שבסַרְדִּיס היה שייך לעבר, אנחנו רואים משהו שנובט כזרע, משהו שעדיין לא הושלם בימים שיוחנן כתב את ספר ההתגלות. כל צביונה של האיגרת החמישית שונה מצביונן של ארבע האיגרות שקדמו לה. באיגרת אל הקהילה בסַרְדִּיס יוחנן הסב את תשומת הלב אל העתיד. העתיד, שעליו הוא הצביע, אשר במובן מסוים התגשם בסַרְדִּיס כמו זרע, הוא זמננו כעת; זהו אותו הזמן שבו אנו בחיים כיום.

רצף תקופות התרבות הפוסט-אטלנטיות ובו-זמנית התפתחותה הפנימית של הכריסטיאניות מובאים מהיבט נוסף בשבע החותמות; האיגרות האלו מצפינות בתוכן את סוד התפתחותן של התקופות הפוסט-אטלנטיות ביחד עם ההתפתחות של הכריסטיאניות. שבע החותמות מהוות רמז גם לשבע הקהילות. מובהר לנו – ואנחנו נתבונן במשמעות הנוספת של שבע החותמות מאוחר יותר – שעם פתיחת החותם הרביעי, החותם שמייצג כאמור את סוד התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, מופיע סוס חיוור.^[2] מובהר לנו גם שעכשיו מדובר על המוות, אשר נכנס לעולם ("וָאֵרֶא וְהִנֵּה סוּס יְרַקְרַק וְהָרֹכֵב עָלָיו שְׁמוֹ מָוֶת וּשְׁאוֹל יוֹצֵאת לְרַגְלָיו וַיִּנָּתֵן לָהֶם שָׁלְטָן עַל־רְבִיעִית הָאָרֶץ לְהָמִית בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר וּבְחַיַּת הָאָרֶץ", פרק ו', פסוק ח'). עם זה אנחנו נוגעים באחד הסודות המשמעותיים ביותר של ספר ההתגלות, מפני שהסוד הזה חשוב ביותר עבור זמננו. בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, המוות באמת נכנס במובן מסוים לאנושות. הדבר צריך להיות ברור לכם. לומדים להכיר היטב את טבע האדם כאשר לוקחים בחשבון משהו כמו המוות.

הבה ונחזור בתחילה לתקופה הפוסט-אטלנטיות הראשונה, השנייה והשלישית. המבנה של נפש האדם, למעשה המבנה של האדם כולו, האופן שבו הוא חש את עצמו, היה שונה מאוד בתקופות הקדומות ממה שהוא הפך להיות מאוחר יותר. לפני זמן רב הייתה לאדם תחושה פנימית ברורה של צמיחה פנימית אל תוך שהותו על האדמה. בתודעתו הרגילה האדם עדיין זכר היטב שלפני חייו הארציים הוא חי למעלה בעולם הרוח. למרות שהמודעות הזו כבר הייתה מוחלשת מאוד בתקופה האחרונה לפני מיסטריית גולגולתא, בתקופה הפוסט-אטלנטית הראשונה, השנייה והשלישית היא הייתה נוכחת באישיות האדם במידה כל כך משמעותית עד שהאדם ידע: הייתי ישות רוחנית לפני שהפכתי לילד. לא ניתן למצוא מידע רב על מבנה נפש זה במסמכים חיצוניים, אבל כך זה היה. האדם לקח בחשבון לא רק את זמן השהייה על האדמה, אלא גם את הימשכות זמן החיים הארציים אחורנית אל תוך עולם הרוח. מה שהופיע בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, בדיוק בתקופה שבה התקיימה מיסטריית גולגולתא, היה שהאדם ראה את חייו הארציים כמתוחמים באופן ברור בין שני השערים: שער הלידה או ההתעברות ושער המוות.

למעשה, המודעות הזאת, הסוג הזה של מבנה נפש, הופיעה לראשונה בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. כלומר, התודעה הרואה את האדם כסגור ומסוגר אך ורק בתוך תחום החיים הארציים התפתחה בערך מהמאה השמינית שלפני הכריסטיאניות ועד למאה החמש-עשרה שלאחר מיסטריית גולגולתא. מאז נמצאת בהכנה תודעה חדשה, אבל אנחנו נמצאים רק בתחילתה. קחו בחשבון שחלפו ארבע או חמש מאות שנים בלבד מתחילתה של התקופה הזאת. ניתן להשוות זאת להכנת התודעה של התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית במאה השלישית לפני הספירה. התודעה שהייתה לאדם במאה השלישית לפני הספירה הייתה שונה לגמרי מזו שהייתה לאדם מאוחר יותר, כאשר התודעה של התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית הייתה כבר מפותחת במלואה. באופן דומה, רוב בני האדם כיום אינם לובשים עדיין את בגדי התודעה החדשה, אלא נושאים בתוכם את התודעה של התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. לכך דואגת למעשה כל הציביליזציה.

תחשבו איזה חלק גדול ממה ששייך לתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית עדיין נמצא איתנו, עד כמה בני האדם עדיין חיים בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית בצורה מובנת מאליה או לפחות קשורים אליה במידה כלשהי. התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית עדיין פועלת בכל החינוך העל-יסודי שלנו. כל עוד הלטינית הייתה שפתם של המלומדים – נמשכה התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. גם בחיים הציבוריים, אנחנו עדיין חושבים כמו שחשבו האנשים בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. אפשר לומר שעבור התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, מבחינת ההתפתחות של נפש התודעה, עדיין לא הגענו לדרגה שהאנושות צריכה להיות בה. זוהי הסיבה לכך שכיום האנשים רואים עדיין את חייהם על פני האדמה כמתוחמים בין שני השערים: שער הלידה ושער המוות.

כמובן שקיימת התפתחות מסוימת בתודעה החדשה, אבל אצל רוב האנשים עדיין אין לה השפעה רבה; היא ניכרת רק בכמה אנשים מחוננים במיוחד בכיוון הזה. פגשתי מספר לא מבוטל של אנשים אלה במשך חיי, אבל בדרך כלל לא ניתנת להם תשומת לב. קיימת מודעות לעובדה שבתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית האדם מתפתח כך שהוא לא נכלל במלואו בזמן בין הלידה למוות, אלא שהמוות פועל לתוך החיים הארציים. האדם יהיה מודע לכך שבכל יום הוא מת קצת, שלמעשה המוות מתחיל לפעול בו בלי הרף כל הזמן, שהמוות תמיד נמצא שם. ישנם אנשים שחיים בפחד גדול מהמוות, כי הם חשים שהוא מכרסם באנושיותם הארצית; אבל הכרתי גם אנשים שאהבו את המוות כי הוא מלווה אותם ללא הרף, והם באמת השתוקקו אליו ללא הרף.

המודעות לכך שהמוות מלווה אותנו כל הזמן תהפוך ליותר ויותר נפוצה בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. אתאר זאת באופן יותר מוחשי. האדם יהפוך להיות מודע לתהליך האש שמתרחש בתוכו, תהליך אשר קשור להתפתחותה של נפש התודעה. במיוחד ברגעים כמו היציאה מתודעת השינה והכניסה לתודעה הערה, האדם יחווה את התודעה הערה כתהליך של אש בתוכו, כתהליך אש אשר מכלה אותו. כי נפש התודעה היא משהו רוחני גבוה, והרוח תמיד מכלה את מה שחומרי. האופן שבו נפש התודעה מכלה את מה שחומרי ואתרי באדם הוא סוג של תהליך אש פנימי עמוק, תהליך של השתנות. זה מה שהאדם יהיה יותר ויותר מודע לו בתוך עצמו במהלך התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. עם זאת, אנחנו לא צריכים לדמיין את האש הזאת כמו להבת נר בוערת; אנחנו לא צריכים לדמיין זאת באופן פיזי כל כך. האדם ירגיש שהמצב הזה של היותו-מלווה-על-ידי-המוות נבנה מוסרית בנפשו.

אצל רוב האנשים כיום המצב הוא כזה: כאשר הם רואים איך כוונה טובה או מטרה נחושה אשר יש להם מתנדפת תוך רגע, תוך שעה, יום או חודש, הדבר נראה להם, בהתאם להשקפת העולם החומרנית השולטת, כמשהו שקורה פשוט כחלק מדרכם של הדברים. אבל זה משהו שאנחנו עתידים ללמוד להרגיש אחרת. נלמד להרגיש איך כוונה טובה שהיינו חלשים מכדי להוציאה אל הפועל מתחילה לכלות את חיינו, מתחילה לצמצם את הערך המוסרי שלנו. נלמד להרגיש איך עקב דבר כזה אנו נעשים קלים יותר מבחינה מוסרית, אנו נעשים פחות משמעותיים ביקום. כיום אנו רואים דבר כזה כלא יותר מאשר חולשה של הנפש, ולא כמשהו שממשיך לפעול ביקום. אבל בעתיד אנחנו נחוש זאת. באופן דומה אנשים יתחילו להרגיש איך פעילויות אינטלקטואליות מסוימות מכלות אותם כאש נפשית. תופעות כאלה כבר קיימות, וחלקן קיימות אפילו בהיקף גדול, אבל עד כה טרם נחוו באופן הזה.

קיימת דרך שבה האדם יכול למצוא את הנתיב אל עולם הרוח צעד אחר צעד, למשל אם הוא מביא בחשבון את ההצעות הכלולות בספר 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים?'. ^[3]בדרך הזאת אפשר להגיע להרמוניה בין הרוח, הנפש והגוף. אבל הדרך שבה רוב האנשים מנהלים כיום את חייהם הרוחניים, בלי התרגילים האלה, ולמעשה גם האופן שבו מנוהלים החיים הדתיים בכנסיות של הזרמים השונים, החיים הדתיים האלה פועלים באדם בצורה כזאת שהמשקל המוסרי שלו פוחת, נעשה קל יותר.

אלה הם דברים שאנו נהיה יותר ויותר מודעים להם. בני אדם יעברו שינויים גדולים מאוד במהלך התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית הזאת; כי זהו שינוי משמעותי מאוד כאשר האדם חש שמה שחי בנפשו מחזק או מחליש אותו בכל אנושיותו, כאשר הוא מרגיש שהגורל איננו רק עניין של נסיבות חיצוניות המשפיעות עליו מבחוץ, אלא משהו שגורם לו להיות כבד או קל יותר מבחינה מוסרית.

זוהי התודעה העוברת תהליך של הכנה באדם, וניתן לראות גם מבחוץ, דרך התבוננות חיצונית, שזה קורה. אנחנו נכנסים לתקופה שבה הכמרים יצטרכו לקחת בחשבון דברים כאלה כאשר קהל המאמינים עומד לפניהם. כי יהיה צורך לטפל במה שעולה בתודעתם של האנשים – עדיין לא באופן לגמרי מודע, אלא כזה שמקבל ביטוי בכל מיני סוגים של אי-שקט, עצבנות, תכנים רגשיים לא הרמוניים – בדרך כזאת שאנשים יקבלו נחמה וירגישו מחוזקים.

אתם הכמרים תגלו שיהיה פחות ופחות אפשרי להתייחס לאדם היחיד על-פי הדעות הכלליות שגיבשתם לעצמכם. במובן מסוים – בבקשה אל תעלבו אם אומר זאת – השבלונות היו בעבר ומבחינות רבות הן עדיין הסמכות המכריעה. אם תרצו לדעת מה קרה לאדם מסוים שסבל מהזיות וחיפש מפלט אצל כומר, תוכלו לשמוע איך הכומר התייחס אליו. הוא ניסה לעורר באותו אדם מודעות לכך שהוא חוטא. גם במקרה אחר תוכלו לשמוע שוב שהכומר ניסה ליצור אצל האדם תחושה שהוא חוטא. כלומר הסוג הזה של שבלונות חודר לכל מקום.

כאשר השתתפתי פעם בשלוש הלוויות באותו היום שמתי לב שהכומר התחיל כל טקס עם אותו המשפט: "כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם, מֵאָרֶץ – כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיהו, פרק נ"ה, פסוק ט'). הופיע כל הזמן אותה השבלונה, אשר הייתה עדיין יחסית מוצדקת בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. זהו סוג הדברים, כפי שכבר ציינתי, שנמשך לתוך התקופה החמישית ועדיין שולט בנו, למרות שבתקופת התרבות שלנו נדרשת התבוננות מדויקת יותר וחייב להתרחש שינוי.

את זאת חייבים הכמרים להתחיל לעשות בימינו. הם חייבים להתחיל בכך שהם לומדים לכוון את מבט הנפש שוב לתוך ליבו של הזולת. מעטים מאוד מסוגלים לכך כיום. בני האדם נותרים בלתי ידועים זה לזה באופן נורא כיום. אם קוראים את ספר ההתגלות מתוך יִראַת כָּבוֹד – למעשה אי אפשר לקרוא אותו בלי יִראַת כָּבוֹד – אם קוראים ביראת כבוד את הקטע על המלבושים הלבנים ("יֶשׁ־לְךָ גַם־בְּסַרְדִּיס שֵׁמוֹת מְעַט אֲשֶׁר לֹא גֵאֲלוּ אֶת־מַלְבּוּשֵׁיהֶם וְיִתְהַלְּכוּ אִתִּי לְבֻשֵׁי לְבָנִים כִּי רְאוּיִם הֵם לָזֹאת׃ הַמְנַצֵּחַ יִלְבַּשׁ בְּגָדִים לְבָנִים וְלֹא אֶמְחֶה אֶת־שְׁמוֹ מִסֵּפֶר הַחַיִּים וְאוֹדֶה שְׁמוֹ לִפְנֵי אָבִי וְלִפְנֵי מַלְאָכָיו", פרק ג', פסוקים ד'-ה') אשר אותם יצטרכו ללבוש אלה שמילאו את המשימה של תקופת התרבות החמישית, עולה ההתרשמות הבאה: מדובר כאן בכך שמבטו של הכומר חייב לחדור פנימה עמוק לתוך הסוג המיוחד הזה של תודעה אנושית, בכך שהוא חייב ללמוד להכיר את האדם, כפי שהוא מופיע כעת בתקופה הפוסט אטלנטית החמישית. זאת היא התוכחה: יש להכיר את האדם לא לפי הבגדים שהוא לובש, לא לפי מה שהוא מציג לעולם החיצוני, אלא על-ידי הלבוש של נפשו. באיגרת אל הקהילה של סַרְדִּיס מחבר ספר ההתגלות מכוון את דברי האזהרה האלה בדיוק לזמן הזה שבו אנו חיים כיום.

בימינו הכומר צריך לחדור אל תוך נפשו של האדם מבעד לכל הנסיבות החיצוניות שבהן נמצא האדם. במובן מסוים הכומר חייב להתחיל להסתכל על האדם באופן שאותו תיארתי שלשום, באופן שבו יש להסתכל כאשר רוצים להגיע לקארמה שלו.^[4] אמרתי: כדי להגיע אל הקארמה של האדם חובה להתעלם ממקצועו, ממעמדו החברתי, ממה שהוא יודע או לא יודע. במקומם חייבים להעמיק לתוך נפשו, להתייחס לאותן תכונות, לאותן יכולות מיוחדות אשר עשויות לבוא לידי ביטוי למעשה בכל מקצוע; כי חייבים להסתכל על מה שהאדם היה בחייו הארציים הקודמים. כיום הכומר עדיין אינו חייב להרחיק לכת עד כדי כך, אבל הוא כן חייב להתחיל לראות מבעד לכל דבר חיצוני ולהסתכל על ההוויה הפנימית של האדם, על מה שאנושי לחלוטין בו, על מה שהופך כל אדם לישות אנושית אינדיבידואלית ייחודית.

אם כבר הגענו בקריאת ספר ההתגלות עד לאיגרת אל הקהילה בסַרְדִּיס, האמת היא שאנו יכולים להרגיש שמה שכתוב שם מהווה בקשה ישירה המופנית לתקופה הנוכחית שלנו. ואם נמשיך לקרוא הלאה, נוכל לקבל רושם עמוק עוד יותר.

תחשבו כעת על כך שהתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית הולכת וחולפת. במהלך התקופה הזאת האדם משנה את תודעתו כך שהוא רואה בתוך עצמו את פעולתו, את השפעתו של המוות עליו. הוא ילמד להבין אותה, אבל לא במידה כזו שהוא יראה בכל רגע נתון את הגיל שהוא יוכל להגיע אליו. הוא יראה את פעולת המוות עליו. המוות ילווה אותו כל הזמן. העובדה שהמוות לידו תהיה טבעית לו, אבל מה שחייב להיווצר כדבר חדש מבחינת תחומי החיים השונים הוא שהאדם יצטרך לרכוש תוכן נפשי אשר יאפשר לו לראות את הימצאות המוות לידו כמשהו טבעי. הוא יצטרך להעיר בתוכו את הכוחות של ערנות נפש נצחית, וזה אומר שהוא יצטרך להכיר את המוות לידו כחבר טוב הנמצא לעולם לצדו.

אם אתם מסתכלים סביבכם, אתם עדיין רואים דברים באורה של התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. למעשה, אתם רואים חיים אשר נושאים בתוכם את המוות בכל צמח, בכל אבן, אבל אתם לא רואים את המוות מכיוון שאתם עדיין לא רואים אותו בתוככם. אבל בני האדם יתחילו לראות את המוות כל הזמן. יהיה צורך לדבר בהלך רוח זה יותר ויותר עם אנשי זמננו, כי ככל שהאדם רואה יותר ויותר את המוות, כל ראייתו משתנה.

לראות את המוות משמעותו לראות הרבה דברים שכיום נסתרים עדיין לחלוטין מאחורי ההופעה החיצונית. במובן מסוים אנו רואים את הטבע כיציב מאוד, כי אנחנו לא יכולים להיכנס לעומקם של תחומים עדינים מסוימים בטבע. אנחנו מטיילים באזור כפרי ורואים שלטים שמזהירים: כאן אזור מחלת הפה והטלפיים. אבל במקום מסוג כזה קרה במציאות משהו הרבה יותר פנימי ועמוק, משהו שניתן להשוות אותו לים סוער או להתפרצות של הר געש. זה מסוג הדברים שיופיעו בפני בני האדם בתקופה הפוסט-אטלנטית השישית.

מפני שהאדם עדיין לא רואה את המוות, הוא שם לב כיום רק להתפרצות הר הגעש וֵזוּב, למשל, או לרעידת אדמה חזקה הנמדדת בסיסמוגרף, אבל הוא לא רואה את המתח המתעורר במרחב האתרי, למשל, כאשר במקום מסוים חי או נולד עילוי חשוב. הוא גם לא רואה את הפעולה והאריגה האדירה של הרוח, אשר הכוכבים וקבוצות הכוכבים אינם אלא ביטוייה החיצוניים.

בני האדם יראו את כל הדברים האלה בדרך מסוימת בעידן הפוסט-אטלנטי השישי. השמש, כפי שהיא כיום, כבר נפלה מן השמיים, הכוכבים כבר נפלו מן השמיים. במקום שבו הכוכבים זורחים עכשיו כגופים מופשטים חומריים, אנו נראה פעולה ואריגה של הרוח. במהלך התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, יתחולל שינוי גדול בדרך שבה האדם רואה את עצמו, ובמהלך התקופה הפוסט-אטלנטית השישית ישתנה כל העולם סביב האדם. אבל אל תחשבו שהמקודש, למשל, רואה את העולם בדיוק כמו האדם שאינו מקודש. ואותו הדבר נכון לגבי שלבי התודעה הבאים בזה אחר זה. בני אדם בשלבי תודעה שונים אינם רואים את העולם באותו האופן.

העובדה שכבני אדם אנחנו חיים בתהליך של שינוי, בתהליך שבו הן האנושות והן תמונת העולם עוברות שינוי, מרומזת בספר ההתגלות בין היתר דרך הדמיון היחסי בין ארבע האיגרות הראשונות. החותם הראשון נפתח ומופיע סוס לבן. החותם השני נפתח ומופיע סוס אדום, שוב סוס. החותם השלישי נפתח ומופיע סוס שחור, סוס בצבע אחר, אבל שוב סוס. החותם הרביעי נפתח ומופיע סוס חיוור, שוב סוס (ספר ההתגלות, פרק ו').

כאשר נפתח החותם החמישי כבר לא מופיע סוס, כבר לא מוזכרים סוסים. הרמז שונה לגמרי. ככל שאנו מתקדמים בקריאת האיגרות, אנו מגלים שבדרך זאת מחבר ספר ההתגלות מרמז על שינוי מהותי ורב-משמעות שמתרחש בתקופתנו.

אי אפשר לומר זאת אחרת: עלינו להכין את עצמנו כדי להפוך לקהילת סַרְדִּיס החדשה, לקהילת סַרְדִּיס אשר עברה שינוי. קהילת סַרְדִּיס החדשה, המותמרת, תצטרך להבין שבסופו של דבר אין ערך רב לכך שנכיר את הצמחים, את בעלי החיים ואת האבנים, ושנוכל לדעת את כל אלה באמת רק אם בכל אבן, בכל צמח נמצא את הכוכבים הפועלים בהם. גם במובן הרוחני הכוכבים חייבים ליפול מן השמיים, והאדם כבר יכול לתפוס גם זאת.

הרשו לי לתת לכם דוגמה מיוחדת לכך. אנשים בדרך כלל רואים את המבנה החיצוני של דברים כאלה, אבל בדרך כלל אינם רואים חלק גדול מהאופן שבו הם משתלבים בהתפתחותה הרוחנית של האנושות כולה. כל אחד יכול לעשות משהו מהמקום שלו, מהמקום שבו הוא נמצא. לפני שנסעתי לאנגליה בפעם האחרונה, קרה כאן הדבר הבא. אולי אתם יודעים שכאשר אני בדורנאך אני מייחד שעה או שעתיים בכל שבוע לאנשים אשר עובדים כאן בבניין זה, זמן שבו אני מדבר איתם בשעות העבודה שלהם, על דברים הקשורים למדעי הטבע ולמדע הרוח. הדבר מתקבל ברצון רב בקרב הפועלים, ואני נותן להם לבחור את הנושא. הם אוהבים להציע בעצמם את הנושא והם רוצים לשמוע ממני על דברים שאפשר לדעת בחיים הרוחניים של ימינו. זה כבר שייך לאותם הדברים שהכמרים חייבים לרכוש הבנה מלאה לגביהם.

לפני שיצאתי לאנגליה היה לי מפגש כזה עם הפועלים, ואחד מהם הכין את השאלה: מהי הסיבה לכך שלצמחים מסוימים יש ניחוח ולאחרים אין? מהיכן נובע ניחוח הפרחים?^[5] ההרצאות האלה נמשכות כבר שנים והפועלים כבר מצוידים במספיק ידע כדי לא להסתפק בהסבר כימי כלשהו על חומר זה או אחר אשר מפיץ ניחוח זה או אחר – אתם יודעים איך רוב ההסברים המדעיים בנויים בדרך כלל: עוני בא מ – la pauvreté.^[6] אבל הפועלים האלה מחפשים הסברים אמיתיים.

אני אחזור בקצרה על מה שאמרתי להם במשך השעה שהיינו ביחד: קודם כול, אנו יודעים שדברים שיש להם ריח מפנים את תשומת לבנו לאיברי החישה שלנו; אנו נעשים מודעים לניחוח דרך איבר ההרחה שלנו. אבל אנחנו צריכים אז לשאול את עצמנו אם חוש הריח שלנו חד מספיק כדי לאפשר לנו לעבוד איתו כמו שעובד איתו כלב גישוש משטרתי. כמובן שתסכימו שאין זה אפשרי. נהפוך הוא, תצטרכו להודות בכך שלנו בני האדם יש חוש ריח קהה, לא חד או רגיש, וככל שיורדים במדרג בטבע פוגשים איברי הרחה רגישים יותר.

ניקח לדוגמא את הכלב, אשר יש לו איבר הרחה חד עד כדי כך שהוא יכול לשמש ככלב משטרתי. אם מסתכלים על הכלב, נראה שהמצח שלו משופע לאחור לאורך עצב ההרחה, אשר נושא את הריח לתוך ישותו של הכלב. אצל בני האדם המצח התנפח. מנגנון התבונה שלנו הוא איבר הרחה שעבר שינוי צורה במיוחד ביכולת התפיסה שלו. המסקנה הוודאית שנובעת מכך היא שככול שאנחנו יורדים במדרג אל בעלי החיים הנמוכים, אנו מגיעים לאיברי הרחה רגישים יותר.

מדע הרוח מלמד אותנו שבפרחים שלהם ובאופן שבו הם מפתחים ניחוח, צמחים רבים אינם אלא איברי ריח, איברי ריח צמחיים אמיתיים בעלי רגישות עצומה. מה הם מריחים? הם מריחים את הניחוח הקוסמי, אשר נוכח תמיד. הניחוח הקוסמי הנובע מנוגה שונה מזה הנובע ממאדים או משבתאי. לדוגמה, הניחוח של הסיגלית הוא ההד של מה שהסיגלית תופסת מהניחוח הקוסמי. הצמחים מסוג זה שמדיפים ריחות טובים תופסים מתוך הניחוחות הקוסמיים את אלה שמגיעים מנוגה, מכוכב החמה, או ממאדים. צמח החלתית^[7] תופס את הניחוח של שבתאי ומפיץ אותו הלאה.

עלינו להסביר לאנשים, מפני שהם מבקשים לדעת זאת, איך נופלים במובן מסוים הכוכבים ארצה. בסופו של דבר, מה הן הישויות של העולם אם לא מה שהכוכבים שולחים למטה. אם רוצים לדבר בצורה מציאותית על הדברים האלה, יש לומר: הכוכבים נופלים באמת למטה, כי הם נמצאים בתוך צמחים. זה לא רק הניחוח שבהם, אלא שהצמחים עצמם הם איברי הרחה אמיתיים.

הרצאתי הראשונה היום^[8] הייתה שוב לפועלים, ונתתי להם לשאול את השאלות שהם רצו לקבל עליהן מענה. הם שאלו: אם נכון מה שנאמר בפעם אחרונה על ניחוחות, והצמחים הם אכן איברי הרחה רגישים, מהיכן באים הצבעים של הצמחים?

כעת הייתי צריך להסביר שאמנם ניחוחות הצמחים באים מכוכבי הלכת, אבל הצבעים באים מכוחה של השמש. הרחבתי על כך בעזרת דוגמאות כדי להראות כיצד זה קורה. אבל אחד מהחברים בקהל לא היה שבע רצון, ואמר שהתעלמנו מהאבנים, ולא הסברנו מדוע יש לאבנים צבעים. הוא אמר: אני כבר מבין מדוע יש לצמחים צבעים, ושצמח הגדל במרתף, שהשמש אינה נכנסת אליו, יכול להיות בעל צורה וריח, אבל מפני שאור השמש אינו חודר דרך קירות המרתף הצמח יישאר חיוור או אפילו חסר צבע לחלוטין. אבל איך זה במקרה של האבנים?

כעת היה עלי להוסיף להסבר: קיים מחזור של יום שמש, סיבוב אחד של האדמה במשך עשרים-וארבע שעות. כמו כן, קיימת שנת שמש, המשפיעה על עונות השנה, שבמהלכה השמש מגיעה לזֵנִית ואז נסוגה שוב. אבל קיים עוד מחזור. המשכתי והסברתי את השנה הקוסמית האפלטונית. הסברתי שנקודת היציאה של השמש באביב נמצאת עכשיו במזל דגים – בעבר היא עלתה במזל טלה, ולפני כן במזל שור, במזל תאומים, וכן הלאה. השמש זקוקה ל-25,920 שנים כדי להשלים מחזור אחד סביב גלגל המזלות השלם. כלומר, יש לשמש מחזור שנמשך יום אחד, מחזור נוסף שנמשך שנה אחת, ועוד מחזור שנמשך שנה קוסמית. השמש נותנת לצמחים את צבעיהם במשך מחזור השנה, אבל האבנים צריכות שנה קוסמית של השמש כדי להשיג את הצבעים שלהן. בצבעים של האבנים, בירוק של הברקת, בצבע צהבהב של הטופז, באדום של הקוֹרוּנדוּם,^[9] שוכן הכוח שמתפתח במהלך מחזור השמש במשך כל השנה הקוסמית האפלטונית.

כאשר אנחנו מתחילים לדבר על העולם מתוך הרוח, אז גם השאלות שהאנשים שואלים על דברים ארציים מצביעות על כך שהם אינם מסתפקים בהסברים המתבססים על התוצאות השטחיות שמתקבלות לרוב במעבדות ומנתיחת גופות. הם רוצים לקבל ידע נכון, והם מרוצים מאוד כאשר הם מתחילים להכיר את הדרך של סַרְדִּיס, דרך אשר נעזרת בכוכבים ובהשפעתם. בסופו של דבר, אנו עושים את מה שעושה המחבר של ספר ההתגלות: אנו מביאים את סַרְדִּיס לזמן הנוכחי שלנו.

זאת רק דוגמה אחת. אבל אנחנו חייבים להתחיל בדיוק בכך שאנו מביאים לזמן הנוכחי שלנו את התודעה הזאת של הכוכבים, את הרגש הזה בקשר לישויות הכוכבים. אנו חייבים להתחיל בכך שאנו עוזרים לאנשים להבין מחדש שעמנואל הוא ישות שמש. אבל זאת העובדה שנתקלת בהתנגדות הגדולה מכולן.

כשאני אומר לכם את הדברים האלה, ובמיוחד כאשר אני אומר לכם איך, במובן מסוים, התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית המודרנית שלנו חייבת להיות כמו סַרְדִּיס שהתעוררה מחדש, כפי שהיא מתוארת בצורה תמציתית, נוקבת ונפלאה דרך הקהילה החמישית והחותם החמישי שחייב להיפתח כעת – כשאני אומר לכם את הדברים האלה, תחושו שמשימתנו כיום היא לפתח הבנה מיוחדת זאת של ספר ההתגלות: להבין את ספר ההתגלות כמשימה המתדפקת יום-יום על דלת ליבנו. אין שום טעם היום בכך שרק נפרש את ספר ההתגלות. חיוני שנעשה את ספר ההתגלות בכל הדברים, כי אחרת אפשר לוותר עליו לגמרי, כי אין כמעט ערך כיום לפרשנות של הספר בלבד.

בזה ניסיתי להצביע על הדבר השני השייך לקריאה של ספר ההתגלות. אתמול ניסיתי להבהיר את היבט הצורה; היום ניסיתי להראות לכם איך בקריאת ספר ההתגלות עלינו להיות נוכחים עם הרצון שלנו. זה אך טבעי, כי ההתגלויות תמיד הופיעו באמצעות האינספירציות של הרצון. עם זה אנחנו נוגעים בנקודה אפוקליפטית אמיתית, נקודה אפוקליפטית חיה.

ישנם היום אנשים שבמובנים מסוימים התחנכו באופן אפוקליפטי, אבל הם התחנכו באופן אפוקליפטי כך שקיבלו את אותו סוג של חינוך של הרצון שמכוון באופן מיוחד אל הכנסייה הקתולית: האנשים האלו הם הישועים. בחינוך הישועי, בתרגילים של מסדר הישועים, טמון היבט אפוקליפטי עוצמתי. התרגילים של הישועים כרוכים בחינוך של הרצון כפי שהוא תמיד נמצא ביסודו של כל חזון אפוקליפטי, התגלותי.

כל מי שמתייחס ברצינות לכְּמוּרָה אמיתית במובן של התחדשות כריסטיאנית חייב לשמור תמיד לנגד עיניו לפני כל דבר אחר את חינוך הרצון. הוא חייב להבין את ספר ההתגלות כדי לראות בו את האימפולס הנכון של הרצון, בעוד שאיגנטיוס מלויולה^[10] נתן למעשה אימפולס חד-צדדי מאוד עבור הרצון, אימפולס מרשים ללא ספק, אבל חד-צדדי בצורה קיצונית. כיום האימפולס הזה התקשה באופן אהרימני, אבל כבר מהסתכלות על איגנטיוס מלויולה ניתן לראות עד כמה מוטעית ראיית העולם כשלא לומדים להכיר אותו דרך מדע הרוח. אנשים עדיין מייחסים היום את התפתחות הישועים לאיגנטיוס מלויולה, אבל זה לא נכון. איגנטיוס מלויולה התגשם שוב כבר מזמן ובכך חילץ את עצמו כמובן לחלוטין מהזרם הקודם הזה. הוא התגשם מחדש וחי כעמנואל סוודנבורג,^[11] וההתפתחות של הישועים התדרדרה מאז היישר לתוך התחום של אהרימן; היא כבר אינה קשורה לאיגנטיוס מלויולה, אלא פעילה כעת בהתאם למטרותיו של אהרימן. ^[12]אפשר לומר שזהו הצל, התמונה המנוגדת, של מה שאתם חייבים לחנך את עצמכם להיות. עליכם לחנך את עצמכם כך שתפנימו, כפי שאמרתי, את ספר ההתגלות לתוך ה'אני' שלכם כך שה'אני' שלכם יהפוך למכלול הכוחות שהם בעצמם כוחות אפוקליפטיים.

—————————————————————————

1. סמירנָה, היום איזמיר – המתר'. ↑
2. במקור בגרמנית – המתר'. ↑
3. הספר 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים?', ,GA10 מאת רודולף שטיינר, תורגם לעברית על-ידי נחמן בר-שלום ויצא לאור בהוצאת מיכאל. ↑
4. הספר 'יחסי קארמה – חלק ד' ', מאת רודולף שטיינר, ,GA238 תורגם לעברית מאנגלית על-ידי עציון בקר ויצא לאור בעברית בהוצאת חירות. הרצאה שנייה אשר ניתנה בדורנאך, ב-7 בספטמבר 1924. ↑
5. הרצאה שניתנה על-ידי רודולף שטיינר ב-9 באוגוסט 1924, כלולה בספרו 'האבולוציה של כדור הארץ והאדם והשפעת הכוכבים" GA354 – יצא לאור בעברית בשם: מכתמי שמש ועד תותי שדה – הוצאת חירות. ↑
6. עוני בצרפתית – המתר'. ↑
7. (Ferula fetida): צמח בעל ריח חריף לא נעים. – המתר'. ↑
8. הרצאה שניתנה על-ידי רודולף שטיינר ב-9 באוגוסט 1924 GA354 – יצא לאור בעברית בשם: מכתמי שמש ועד תותי שדה – הוצאת חירות. ↑
9. [הצורה הגבישית של תחמוצת האלומיניום – המתר'] ↑
10. מייסד מסדר הישועים בשנת 1534 ומנהיגו הראשון -המתר'. ↑
11. מדען, סופר, אסטרונום, פילוסוף ומיסטיקן שוודי שחי במאה ה-18 – המתר'. ↑
12. רודולף שטיינר דיבר על הקארמה של איגנטיוס לויולה ועמנואל סוודנבורג מספר פעמים, אבל במיוחד בהרצאה בעשרים-ורביעי באוגוסט 1924 במחזור ההרצאות 'יחסי קארמה – כרך 6', אשר תורגם מאנגלית לעברית על-ידי אורנה בן-דור ויצא לאור בהוצאת כחותם, GA240. ↑