“Das Goetheanum” 1925-1921

רודולף שטיינר

GA36

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל

מאמר מספר 9        13.11.1921

השקר והאמת בשילוש של האורגניזם החברתי

הבלבול במצב הכלכלי, של מרכז ומזרח אירופה, מתחיל לגרום למעין סיוט פוליטי עבור המעגלים המובילים של מדינות המערב. קיים חשש להיגרר להידרדרות הכללית. אלה היכולים להסתכל לפחד הזה בעיניים, ללא דעות קדומות, יכולים לראות את המבוכה בניהול ענייני הציבור.

חוסר התמצאות זה, נובע מחוסר הרצון להסתכל מתחת לפני השטח של החיים הציבוריים. אנשים נרתעים מלעשות זאת, משום שהם חשים שמבט כזה יחשוף דברים שלא ניתן להתמודד איתם באמצעים שאליהם התרגלו. לכן אנשים מארגנים קונגרסים וכנסים. לעת עתה, מובן מאליו שהם חושבים רק על האמצעים המוכרים הללו.

אך אמצעים אלה ייכשלו בהכרח בכל מקרה, משום שאינם מטפלים בכוחות השולטים במעמקי חיי האומות. במעמקים אלה מתעצבות כעת השאלות המטרידות את העולם. עלינו לפעול מתוך ההבנה שמשהו במעמקים אלה זועק לשינוי בתפיסת העולם ובאורח חיינו.

בהשקפתה על אירועי העולם, האנושות נקרעה מהחיים האמיתיים. אפילו בשאלות המעשיות ביותר של החיים, היא חולמת על מטרות שחייבות להתמוטט לנוכח המציאות. רק התבוננות חדה במציאות זו, יכולה להוביל להחלמה. כל החיים הפוליטיים והכלכליים מושרשים בסופו של דבר ברוח. כפי שאנשים חושבים, כך הם פועלים. אבל כוחות בריאים יכולים לזרום לפעולה רק אם חיי הרוח מוזנים באופן בריא. הזנה זו הולכת לאיבוד, כאשר הרוח מתכחשת לעצמה. כאשר היא לא מבטאת את עצמה, אלא את חוסר הרוח בגילוייה.

האנושות נקלעה למצב זה בתקופה האחרונה. אנשים התרגלו לבטא לא את הרוח, אלא רק את חוסר-הרוח, את החומריות של החיים, דרך הרוח. אך אלה המחפשים את האמת בדרך זו, בסופו של דבר יאבדו אותה לחלוטין. כי האמת רוצה להיווצר מתוך הרוח, גם כאשר היא מושכת את התהליכים החומריים של החיים אליה.

חיפוש אחר אמת, שאינו יכול לשאוב את משאביו מהרוח עצמה, מתוך צורך פנימי, יסתיים בסיסמאות; והסיסמאות הן כיום סימן ההיכר של החיים הציבוריים. המפלגות טבעו את הסיסמאות. הן מתסיסות עם הסיסמאות; הן מוצאות אמינות עם הסיסמאות.

לסיסמאות חסר את דם-החיים של הרוח, לכן הן לעולם לא תוכלנה לחלחל למציאות החיים. הן מרדימות. הן מטילות כישוף על נפשותיהם של האנשים. הם מאמינים שדרכן הם יכולים לשלוט בחיים הציבוריים. עם זאת, ההחלמה לא תגיע עד שמספר מספיק גדול של אנשים יכיר בעקרות הסיסמאות בחייהם. עד אז, אפילו את שורשי המחלות, הנפוצות כיום, לא נוכל לראות. נראה את המציאות מפליגה בבלבול של מטבעות זרים; אבל נדבר על "שיפור התנאים" בסיסמאות המפלגה.

כאשר הסיסמה הופכת לאדון החיים האינטלקטואליים, היא גם אינה מאפשרת לאמת לנצח בחיים הפוליטיים והמשפטיים. התנהגותם של אנשים, זה כלפי זה, אינה יכולה ללבוש צורה של חוק. כי החוק חייב להשתרש ברגשות. אבל הניסוח מחליש את הרגשות. החוק הופך למוסכמה. בתחום המשפטי והפוליטי, המוסכמה היא בת הלוויה של הניסוח, שחיה באופן עצמאי במישור הרוחני.

מוסכמות יכולות לבלוע את קיומן בחוקים מתים ובאמצעים מנהליים; החיים האמיתיים זקוקים לחוק המושרש בנפש בתחום החברתי, כשם שחיי הרוח זקוקים לרוח, ומעוצמת כוח הניסוח הם נובלים.

בחיים הכלכליים, השגרה מתפתחת תחת השפעת הניסוח והמוסכמות, במקום הפרקטיקה האמיתית. למעשה, שגרה זו שולטת בצד הכלכלי של הקיום כיום. החיים הכלכליים אינם מתפתחים בהרמוניה עם הצרכים האחרים של אורח החיים האנושי. הם הפכו בהדרגה למרכיב קיום שאליו האדם מקדיש את עצמו משום שהוא פשוט צריך לחיות, אך אינו כולל אותו בכלל התפתחות חייו. כאשר הרוח והחוק מעצבים את התודעה באמיתותם, אז בתחום הכלכלי מתעוררת הפרקטיקה האמיתית של החיים. אך כאשר גובר הניהול החומרי-טכני גרידא בחיים הכלכליים, אז מתעוררת השגרה חסרת הדם והלב. כמו מנגנון אוטומטי, תהליכי החיים הכלכליים מתגלגלים תחת כוחה של השגרה. הם מושכים את חיי האדם עצמם אל אותה השגרה.

האנושות של ימינו נאנקת תחת כוחה של השגרה בחיים הכלכליים. היא נוטשת את תחושת הצדק האמיתית; זה יוצר אדישות כלפי הרוח ונטייה להיסחף אחר ביטויים ריקים. שכן בחיים, הסיבה לא רק מייצרת את התוצאה, אלא שהתוצאה משפיעה גם על הגורם הסיבתי. ביטויים ומוסכמות דוחפים לעבר שגרה; שגרה מאפשרת לביטויים לשגשג, והקיום האנושי החם, במובן המפרה של הצדק, מתנוון למוסכמות חסרות לב ומשתקות חיים.

חלוקה משולשת של האורגניזם החברתי, נוצרה תחת כוח החיים המודרניים, המתבטאים בביטויים, מוסכמות ושגרה. "האורגניזם-החברתי-המשולש" מבקש להתגבר על חלוקה משולשת זו. הוא סופג ביקורת על רצונו לחלק את מה שהיא אחדות חברתית. הוא באמת רוצה את ההיפך. הוא רוצה זאת משום שהוא מאמין שהוא יודע שמתחת לחתירה לאחדות זו, המחוזקת כנגדו, נוצרת החלוקה המשולשת של החיים החברתיים לסיסמאות, מוסכמות ושגרה. חלוקה משולשת זו, ניתנת לתיקון רק על ידי אינטראקציה בריאה בין שלושת יסודות האורגניזם החברתי. יש לזהות את חוסר המציאות של הביטויים, דרך הדחפים של חיי רוח חופשיים; את הקור של המוסכמות – דרך שיקום תחושת הצדק; ואת העקרות של השגרה – דרך פרקטיקה אמיתית. קיום בר-קיימא, רק דרך אמת ברוח; צדק – בקיום משותף של אנשים; ופרקטיקה אמיתית – בפעילות כלכלית. כשם שכל האורגניזם של האינדיבידואל סובל, כאשר איבר אחד נשלל מתנאי החיים שלו, כך גם האורגניזם החברתי אינו יכול לשגשג כאשר חיי הרוח מתכלים במשפטים ריקים. החיים המשפטיים מתים במוסכמות, והחיים הכלכליים נהיים מכניים דרך השגרה. גם אם הדבר בא לידי ביטוי במשל הרומאי העתיק המפורסם: האנושות סובלת, במיוחד כיום, מהעובדה שמנהיגיה חוטאים נגדה. גם משל זה הפך לקלישאה.