“Das Goetheanum” 1925-1921

רודולף שטיינר

GA36

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל

מאמר מספר 7        23.10.1921

רגשות בעת קריאת הכרך השלישי של ביסמרק^[1] [Bismarck]

הכרך השלישי של מחשבותיו וזיכרונותיו של ביסמרק נושא את ההקדשה בעמוד השער: "לבנים ולנכדים על הבנת העבר ועל למידה לעתיד". כל מי שקרא את הכרך ללא דעות קדומות מפלגתיות, אך עם עניין בגורל האנושות, העמים והתפתחותם, יכול רק להביט לאחור בתדהמה על "ההקדשה" הזו. ביסמרק מדבר כדי לעזור להבין את העבר; עבר שבו למילתו היה את הכוח לקבוע את המציאות. מה שהוא אומר עליו זה כאילו העובדות עצמן מדברות. וכיצד למילה זו, שהעידה על העובדות, הייתה השפעה על העתיד הקרוב כתוב בעמוד 55 של הספר: "כיצד בדיוק, הייתי רוצה לומר, המשנה קפריבי [Caprivi]^[2] עקב אחר 'המשלוח', הודגם על ידי העובדה שהוא לא פנה אליי בשום שאלה או בירור לגבי מצב ענייני המדינה שהוא עמד לקחת לידיו, לגבי המטרות והכוונות הקודמות של ממשלת הרייך והאמצעים ליישומם". האיש שתפס את מקומו אפילו לא חיפש את "הלקח לעתיד" שביסמרק היה יכול ללמד.

הצהרתו של ביסמרק היא סימפטום משמעותי בנוגע להתפתחות ההיסטורית של מרכז אירופה. הדחתו אכן מסמנת נקודת מפנה בהיסטוריה המודרנית. בהדחה זו, עולים שני גורמים שמזמן הכריעו את גורלה של אירופה, אך כעת, במידה מסוימת, הפכו לאקטואליים מבחינה היסטורית. אלה הם השאלה החברתית והסכסוך עם המזרח. השאלה החברתית הייתה צריכה להיכלל בשיקולים מעשיים ופוליטיים. חלף הזמן שבו ניתן היה לראות בה, בגבולות מסוימים, רק כנושא לביקורת מצד המונים לא מרוצים. לא משנה מה תחשבו על מהפכות, כל אדם, חסר דעות קדומות, צריך להבין שהשאלה החברתית, בכל מקרה, לעולם לא תענה בשיטות מהפכניות. אם בכלל, הדבר עצמו דורש כאן היגיון רגוע. והדבר הראשון שיש לעשות, בנוגע לשאלה זו, הוא לברר כיצד להגיע בפועל ל"היגיון רגוע" זה. ההתפתחות האירופית של שלושת העשורים האחרונים, סבלה מ"שאלה מקדימה" זו. עם הדחתו של ביסמרק, היא נפרקה כמו מכת ברק מדאיגה. המילים בעמוד 116 של הכרך השלישי, בולטות באופן ברור ממכת הברק הזו: "הסיבות שהובילו את הוד מלכותו לפטר אותי… מעולם לא נחשפו לי באופן רשמי, או הוזכרו על ידי הוד מלכותו,… יכולתי רק לנחש אותן באמצעות השערה. … התקבל אצלי הרושם שהקיסר לא רצה שאופיע בברלין לפני ואחרי ראש השנה 1890, משום שידע שלנוכח אמונותיי בנוגע לסוציאל-דמוקרטיה ברייכסטאג, לא אדבר במובן של אלה שהפכו מאז ל…"

כיום, אירופה כולה עדיין נמצאת באותה נקודה בה הייתה בתקופה שבה ביסמרק לא היה אמור להופיע בברלין, בגלל מה שהיה אמור לומר.

הגורם הנוסף שפעל לפיטוריו של ביסמרק, הוא שאלת המזרח. יש לומר שהשאלה היא: כיצד צריכה אירופה להתנהג כאשר כוחות מדינות המזרח מעורבים באופן פעיל בענייניה? ביסמרק הוסיף לברית המשולשת, מערכת יחסים פוליטית עם רוסיה, שקיווה שתשמר, יחד עם הברית המשולשת, את מדינות הלאום האירופיות שנוצרו בעזרתו. השאיפות הסלאביות סותרות מערכת יחסים כזו. הניגוד החד בעולם בין המערב למזרח; העולם מדבר על מערכת יחסים כזו. אפילו ביסמרק יכול היה לחשוב רק על הסדר זמני במה שעשה בכיוון זה. אך הוא יכול היה להאמין שבזמן שבו הסדר זמני זה קיים, יקרו דברים שיעמידו את השאלה הלאומית הגדולה של המזרח, על בסיס שונה מזה שעליו עמדה בשנת 1890. העובדה שאלה שהצליחו להדיחו, לא ראו את המצב באותו אופן כמוהו, תרמה לפיטוריו. בנוגע לשאלה המזרחית, אירופה עדיין נמצאת באותה נקודה שבה נטשה את המדיניות הרוסית של ביסמרק. השאלה המזרחית היא, בסופו של דבר, שאלה של הבנה אינטלקטואלית; וכל השאר הוא זמני.

אפילו עבור אלה שאינם מאמינים כי דעותיו של ביסמרק שרדו ככוח מכריע מהעבר שלפני 1890 אל העתיד, הכרך השלישי של זיכרונותיו הוא בכל זאת "לקח לעתיד". והיום במובן מיוחד מאוד. כי ה"עתיד", עליו מדבר ביסמרק, הוא כיום בחלקו עבר מחריד, ובחלקו הווה מלא משימות. את התיאור הדרמטי של ספר זה, ניתן להבין כראוי כיום, רק אם שומרים על התחושה בחיים, כי נפילתו של ביסמרק מבטאת סימפטום של הופעתן של שאלות התפתחותיות גדולות עבור האנושות, וכי עקרותם של שלושים השנים האחרונות, בהתמודדות עם שאלות אלה, היא המשך ה"לקח" המדבר מנפילה זו. הבנת רעיונות נובעת מרגשות; הבנת רעיונות חשובים עשויה להבזיק מהרגש שמעורר הכרך השלישי של מחשבותיו וזיכרונותיו של ביסמרק.

——————————————————————-

1. אוטו אדוארד לאופולד פון ביסמרק-שנהאוזן שנודע בכינוי "קנצלר הברזל", 1898-1815, היה הקנצלר של פרוסיה ולאחר מכן הקנצלר הראשון של הקיסרות הגרמנית, והאדם המרכזי שעמד מאחורי איחוד גרמניה ב-1871. נחשב לאחד המדינאים החשובים בכל הזמנים. מדובר על הכרך השלישי של זיכרונותיו. ↑
2. הרוזן לאו פון קפריבי דה קפררה דה מונטקוקולי, 1899-1831, היה איש צבא בדרגת אדמירל ומדינאי גרמני שהיה יורשו של ביסמרק בתפקיד קנצלר גרמניה, תפקיד בו שימש בין השנים 1894-1890. ↑