אוסף מאמרים אודות אנתרופוסופיה מכתב-העת: הגתאנום
“Das Goetheanum” 1925-1921
רודולף שטיינר
GA36
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל
מאמר מספר 4 11.9.1921
מה יכול לנטרל את ההיבטים המפלגים של החיים העכשוויים?
תחושת עייפות אופפת את הנפש לנוכח החיים הציבוריים. אנשים נקרעים ממצב רוח זה רק כאשר אירוע מפתיע אותם, ומאפשר להם להסיט את מבטם מחוסר ההרמוניה הפוליטי ומתהליכי הפירוק הכלכליים. עבור גרמניה, אירוע כזה התרחש ברצח ארכברגר.[1] מעבר לדעה מפלגתית, מעבר לזהות אישית או מעמדית, היה צורך להרגיש אנושיים גרידא לנוכח מה שקרה. מתנגדי הנרצח ותומכיו מאוחדים במהותם ברגשותיהם.
זה אופייני שמפגש כזה של נפשות מתרחש בחיים הנוכחיים. כיום, כאשר המעמד ורוח המפלגה הישנה, האינטרסים של המערכת הכלכלית הישנה, שימרו את עצמם בצורה הרסנית, קיים צורך באנושות כללית שבה אנשים יכולים להבין זה את זה.
האם רק סיכוי המוות יכול לאחד את נפשות האדם בצורה כזו? בוודאי יהיה בלתי אפשרי, בעת הנוכחית, לייצר את כוחות ההתעוררות אל מול הניוון, אם התשובה לשאלה זו תהיה "כן". גם מראה החיים חייב להיות מסוגל להוביל לתחושה זו באדם האוניברסלי.
מעומקי הנפש, האדם חש שהמוות מעמיד אותו בפני אחריות גבוהה יותר מזו שהוא מטיל על עצמו על ידי חשיבה פוליטית, או כלכלית, מתוך הרגלי החשיבה הנוכחיים. ניתן היה לחוש זאת בתסיסה שנבעה מהתנקשות בארכברגר. משהו שנובע מחיי הרוח מתעורר באופן אינסטינקטיבי, כאשר מחלוקת האינטרסים החומריים נסוגה מהאנושי הכללי.
מה שיש לעשות מסומן על ידי סימנים כאלה. את הנתיבים לרוח יש לחפש בחיים עצמם. עייפות הנפשות נובעת מחוסר האמון של החוגים הרחבים ביותר בדעות המפלגה והמעמד הישנות. אלה מהווים את האכזבה הגדולה של האנושות. אנשים נהגו להקדיש את עצמם לדעות אלה בהתלהבות, או מתוך עניין. יוחסה להן יעילות; אך אנשים רואים שהאירועים חולפים מעליהם ואז הם מאבדים את האמון בהם.
אף על פי כן, הם עדיין מופיעים בכל מקום כיסודות היחידים לשיפוט ולפעולה ציבורית. אלו הרוצים משהו, מחפשים רעיון, כזה או אחר, שבו הצהיר אדם על אמונתו לפני האירועים הקטסטרופליים. והם מנסים לעניין ברעיון זה את חברי קבוצות המפלגות הישנות הללו. במאמץ זה, מתברר להם עד כמה אדישים האנשים שהם רוצים לעורר בהם השראה, משום שאכזבה משתקת את רגשותיהם.
רק דבר אחד יכול להוביל ליציאה ממצב חירום זה: במספר מספיק גדול של אנשים, חיים רוחניים חייבים להיות מאותגרים על ידי מה שנדון בגיליונות הקודמים של פרסום שבועי זה. עייפות, לנוכח אכזבה מרה, תהיה קרקע טובה לנביטת חיי רוח אלה. אך כדי שזה יקרה, יש להימנע מהמחשבה כיצד להתחבר למה שקבוצת אנשים, זו או אחרת, התכוונה עד כה. דווקא החיבור הזה, הוא המבלבל את האנשים. זה נחשב לחכם להתחבר למה שאנשים רגילים אליו. אך דווקא זה מה שגורם להם לחשוד בנפשות העמוקות ביותר. כי הם עצמם, בעצם, כבר לא מאמינים בהרגל הזה; הם נאחזים בו רק משום שהנסיבות בפועל של התאגדותם המפלגתית כובלות אותם. צריך רעיונות הפועלים מתוך כוח הרוח באופן כזה שאנשים יתאספו סביבם מכוח האנושיות המשותפת שלהם. האם ניתן למצוא את הדרך לצאת מהכאוס הנוכחי או לא, תלוי בטוהר שבו רעיונות כאלה יובאו לעם. בוודאי שקשה כיום לפעול למען טוהר הרעיונות. אבל רק התובנה שיש להתגבר על הקשיים האלה יכולה לעזור.
כיום ניתן למצוא מספר אנשים הנוטים, פחות או יותר, לחיי הרוח כפי שהם מאופיינים בשבועון זה. אך רבים מהם מאמינים שאפשר לדבר רק עם אדם זה או אחר בצורה מסוימת. יהיה עליהם להתרחק מזה. כי בכך, האדם האחר שומע רק משהו שלדעתו מתאים לזה או לזה שהוא מכיר היטב; והוא חושב שאי אפשר לעשות עם זה כלום. לאחר מכן הוא מקשיב רק למחצה וחוזר במהרה למצב רוחו הישן והעייף.
יש לאזור אומץ לחכות עד שהכוח הטמון ברוח מלאת החיים, יתפוס את האדם. אז הוא יגלה שצריך לחכות פחות זמן מאשר אם ממתינים עד ל"בגרות" של אותם אנשים שאת כניסתם דוחים לעתיד רצוי ובלתי מוגדר.
ברוח החיים, אם רק מדגישים זאת כראוי, נפשות האדם יצטרכו למצוא זו את זו, כפי שהן יכולות למצוא זו את זו כאשר צל הרוח, המוות, צועד לפניהן. הכוחות המחוספסים יכולים גם להשתתק בפני הרוח החיה; והעיקר, לא רק שתהיה להם השפעה מעוררת על הרגשות; הם יימזגו אל תוך הרצון; הם יהפכו למעשים. וזה מה שההווה צריך.
———————————————————-
- Archberger, 1921-1875, מתיאס ארכברגר היה פוליטיקאי גרמני שכיהן כסגנו של קנצלר גרמניה גוסטב באואר. ידוע כדובר נחרץ של מפלגת המרכז הקתולית נגד מלחמת העולם הראשונה וכמי שחתם בשם הקיסרות הגרמנית על הסכם שביתת הנשק בין גרמניה למדינות ההסכמה. כיהן בתפקידים פוליטיים רבים, כולל חבר הרייכסטאג וכשר האוצר. נרצח בשנת 1921. ↑