אוסף מאמרים אודות אנתרופוסופיה מכתב-העת: הגתאנום
“Das Goetheanum” 1925-1921
רודולף שטיינר
GA36
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל
מאמר מספר 24 1.7.1923
נקודות מבט גלויות ואמיתיות של תרבות
הקורא של "מחקר היסטורי של חיי ישוע" מאת אלברט שווייצר[1] (1906, מ-Reimarus ועד Wrede) וכתבים אחרים של אותו מחבר, חייב לראות בו הוגה דעות חד מאוד, למען אלו הרוצים להשתמש במחשבותיו כדי לחדור לתחומי החיים האינטלקטואליים, שרבים אחרים רואים כלא נגישים למחשבה וניתנים להשגה רק באמצעות חוויה רגשית, מיסטית או דתית.
לכן, ניתן להיאחז בשקיקה בחלק הראשון שפורסם לאחרונה מאת אלברט שווייצר "הפילוסופיה של התרבות", תחת הכותרת "דעיכה ובנייה מחדש של התרבות".[2]
כבר מהעמודים הראשונים אנו נתקלים בתיאור התחושות המעוררות את סימני הדעיכה ב"תרבות" של ימינו. היעדר דרך חשיבה האוחזת ברוחיות של העולם, מורגש היטב ומאופיין בחדות נוקבת. דברי הביקורת נופלים כמו סכינים חותכות על כל פני החיים העכשוויים.
המשפט הראשון הוא: "אנו נמצאים תחת סימן דעיכת התרבות". משפט זה קובע את הטון. ובהמשך דבריו אנו שומעים: "נטשנו את התרבות, משום שלא הייתה בינינו שום התבוננות על התרבות… אז חצינו את סף המאה עם אשליות בלתי ניתנות לערעור לגבי עצמנו… כעת ברור לכולם שההרס העצמי של התרבות בעיצומו… הנאורות והרציונליזם קבעו אידיאלים רציונליים אתיים לגבי התפתחות האינדיבידואל לאנושיות אמיתית, לגבי מעמדו בחברה, לגבי משימותיה החומריות והרוחיות… אבל בסביבות אמצע המאה ה-19, עימות זה של אידיאלים רציונליים אתיים עם המציאות, החל לדעוך. במהלך העשורים הבאים, הוא הגיע לקיפאון הולך וגובר. ויתור על התרבות התרחש ללא קרב וללא קול…"
שווייצר מאמין שהוא רואה את הסיבה לכך. בתפיסות עולם קודמות, אידיאלים אתיים של התבונה נחו באותם מקורות כמו מחשבות על הטבע. תפיסות עולם אלו ראו עולם רוח מאחורי הטבע. ומעולם רוח זה, זרמו אימפולסים אל עובדות הטבע; אך כך גם זרמו האידיאלים האתיים של התבונה אל נפש האדם. הייתה "תפיסת עולם כוללת" שאינה קיימת כיום. מחשבותיה של תפיסת העולם החדשה יכולות לדבר רק על כוחות בתופעות טבע, אך לא על מטרות אתיות של נפש האדם.
שווייצר רואה רק פילוסופיה חסרת-אונים בתוך מצב זה, והיא אשמה בדעיכה. "העובדה שהחשיבה לא הצליחה ליצור תפיסת עולם בעלת אופי אופטימי-אתי ולבסס את האידיאלים המרכיבים את התרבות בתפיסת עולם כזו, לא הייתה אשמתה של הפילוסופיה, אלא עובדה שעלתה בהתפתחות החשיבה. אך הפילוסופיה הייתה אשמה בעולמנו, משום שלא הודתה בעובדה ונשארה באשליה שהיא באמת מקיימת התקדמות של תרבות… פילוסופיה כה מעטה התפלספה על התרבות, עד שלא שמה לב כלל כיצד היא עצמה, והזמן שייחד אותה, נעשו חסרי-תרבות יותר ויותר. בשעת הסכנה, נרדם השומר שהיה אמור לשמור אותנו ערים. כך קרה שלא נאבקנו על תרבותנו."
שווייצר מציין כי מוסדות בעולם החיצוני, עליו מסתמכת האנושות המודרנית, אינם יכולים לעצור את דעיכת התרבות. הוא מבהיר שכל החיים החומריים, אם הם רוצים להתפתח לתרבות, חייבים לנבוע מהיצירות העצמאיות של חיי הרוח. הוא מגלה שאנשי הזמן הנוכחי, משום שאיבדו את עצמם בעולם החומרי סביבם, הפכו ללא חופשיים, לא פוריים במחשבתם, לא שלמים בפיתוח אנושיותם המלאה, ולא הומניטריים בהתנהגותם האתית. מוסדות החיים נראים לשווייצר מאורגנים יתר על המידה, משום שיוזמת האינדיבידואל מעוכבת על ידי ההירתמות לארגונים, שבכל מקום רוצים לספוג את האינדיבידואל לכללי מופשט ולא אישי.
העובדה שהאמון בכוח היצירתי של התודעה החושבת נעלם, מאופיינת על ידי שווייצר בדרכים מגוונות ביותר: "בעבר, כל מדען היה גם הוגה דעות בעל משמעות בחיים האינטלקטואליים הכלליים של דורו. הגיע הזמן של היכולת להבחין בין מדע לחשיבה. זוהי הסיבה שעדיין יש לנו חופש מדע, אך כמעט ללא מדע חושב." בנפשותיהם של הוגים, במובן של שווייצר, חייבים להתעורר האימפולסים המשפיעים על כל האירועים התרבותיים החומריים. "קאנט והגל שלטו במיליונים שמעולם לא קראו שורה מהם ואפילו לא ידעו שהם מצייתים להם… העובדה שהאימפריה הרומית נחרבה, למרות השליטים הרבים והבולטים שהיו לה, נבעה בסופו של דבר מכך שהפילוסופיה העתיקה לא יצרה השקפת עולם עם רעיונות משמרי אימפריה… עבור הכלל, כמו גם עבור האינדיבידואל, חיים ללא השקפת עולם הם הפרעה פתולוגית של תחושת האוריינטציה הגבוהה יותר."
כעת עליי לעצב את שאר ההערות הללו באופן כזה שאחשוף את עצמי לסכנה להיחשב על ידי רבים להוזה הזיות. אבל לאור אמונתי בדברים שאלברט שווייצר דן בהם, אין דרך אחרת.
נניח שמישהו רוצה לבנות בית ומישהו שואל אותו: כיצד יש לעצב אותו? הוא עונה: מוצק, עמיד בפני מזג אוויר, יפה וכזה שאפשר לחיות בו בנוחות. לא תוכלו לעשות הרבה עם תשובה זו. תצטרכו לתכנן תוכנית מעשית וצורות מבוססות היטב. אלברט שווייצר רואה מבעד להידרדרותה של "התרבות העכשווית". הוא שואל את עצמו: כיצד צריך להיראות המבנה של תרבות חדשה? הוא עונה: "המשימה הגדולה של הנפש היא ליצור השקפת עולם… עתיד התרבות תלוי בשאלה האם המחשבה מסוגלת להגיע להשקפת עולם המאמצת אופטימיות, כלומר, אישור של העולם ושל החיים, ושיש לה אתיקה בצורה בטוחה ויסודית יותר מאלו שהיו קיימות עד היום". ובכן, גם עם תשובה זו, אי אפשר לעשות הרבה. האנתרופוסופיה תופסת את השלילי ב"תרבות העכשווית", באופן דומה לשווייצר. היא עשויה לבטא זאת בקול פחות רם ובצורה פחות נחרצת; אך היא עונה על הנצפה בתובנה רוחית המובילה את החשיבה האנושית מהדרישות הלגיטימיות של השקפת הטבע אל שורשן בעולם הרוח החי. בעולם רוח זה, לאידיאלים אתיים יש שוב כוח השפעה, כמו כוחות הטבע בתחום הטבע.
שווייצר מאמין שהחשיבה המודרנית נרתעת מחדירה אל הרוח ומשאירה תחום זה למיסטיקה נטולת מחשבה. "אבל למה", הוא אומר, "להניח שדרך החשיבה מסתיימת לפני המיסטיקה?" הוא רוצה חשיבה שהיא כל כך חיה, שתוכל לחדור לאזורים שרבים מייחסים למיסטיקה. כעת, האנתרופוסופיה חיה כולה בחשיבה כזו ובקשר כזה למיסטיקה. שווייצר מגלה: "כמה היינו מרוויחים, בתנאי היום, אם כולנו פשוט היינו מביטים במחשבה, אל העולמות האינסופיים של שמי הכוכבים, במשך שלוש דקות בכל ערב, וכשהיינו נכנסים להלוויה, היינו נכנעים לתעלומת המוות והחיים…" אפשר לראות כיצד האנתרופוסופיה קשורה לכך.
שווייצר מאפיין את כל זה כמי שאומר: אני רוצה בית מוצק, עמיד בפני מזג אוויר, יפה וכן הלאה, שאפשר לחיות בו בנוחות. האנתרופוסופיה אינה רוצה להישאר בהפשטות הללו, אלא לעצב את תוכנית הבנייה המעשית.
————————————————————————————————-