“Das Goetheanum” 1925-1921

רודולף שטיינר

GA36

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל

מאמר מספר 17       18.1.1922

עוד פתגמי מערב-מזרח

האדם המזרחי הקדום, הרגיש שהוא חלק מסדר חברתי שהסתמך על הרוח. מצוות הכוח הרוחי, שמנהיגיו הביאו לידיעתו, נתנו לו רעיונות כיצד עליו להשתלב בסדר זה. הרעיונות של מנהיגים אלה הגיעו מחזונם בעולם העל-חושי. האדם המזרחי הקדום, חש בהם את ההנחיות לחייו הרוחיים, המשפטיים והכלכליים, שהועברו אליו מעולם הרוח. ההשקפות אודות יחסי האדם עם הרוח, אודות התנהגות האדם כלפי האדם האחר, וגם אודות ניהול העניינים הכלכליים, הגיעו אליו מאותו מקור של מצוות רצון הרוח. התנסותו הייתה שחיי הרוח, הסדר המשפטי והניהול הכלכלי היו אחדוּת. ככל שהתרבות התפשטה למערב, כך היחסים המשפטיים בין אנשים וניהול העניינים הכלכליים, הופרדו מחיי הרוח בתודעת האנשים. חיי הרוח הפכו עצמאיים יותר. שאר המרכיבים של הסדר החברתי נותרו כאחדות. ככל שהציוויליזציה התקדמה למערב, גם אלה הופרדו. לצד הסדר המשפטי-מדינתי, אשר לזמן מה גם הסדיר את כל הפעילות הכלכלית, התפתחה דרך חשיבה כלכלית עצמאית. האדם המערבי עדיין חי בתהליך של הפרדה אחרונה זו. במקביל, עולָה בפניו המשימה לעצב את שלושת המרכיבים הנפרדים של החיים החברתיים – חיים אינטלקטואליים, התנהגות משפטית ומדינתית וניהול כלכלי – לאחדות גבוהה יותר. אם יצליח לעשות זאת, האדם המזרחי יביט באהדה ביצירתו, שכן יגלה מחדש את מה שאיבד פעם – אחדות החוויה האנושית.

בין הזרמים החלקיים, שהאינטראקציה והמאבק ההדדי ביניהם מהווים את ההיסטוריה האנושית, נמצא כיבוש העבודה על ידי התודעה האנושית. במזרח הקדום, האדם עבד בהתאם לסדר של רצון-הרוח שהוטל עליו. במובן זה, הוא מצא את עצמו כאדון או כפועל. עם צעידתם מערבה של חיי התרבות, הקשר בין בני האדם חדר לתודעה האנושית. שזורה בזה העבודה שאדם אחד עושה עבור אחר. ערך העבודה מצא את דרכו למושגים משפטיים. חלק גדול מההיסטוריה הרומאית העתיקה מתאר את הצמיחה הזו של מושגי החוק והעבודה. ככל שהתרבות התקדמה מערבה, החיים הכלכליים לבשו צורות מורכבות יותר ויותר. הם ספגו עבודה, אך הצורה המשפטית, שיושמה קודם לכן, לא עמדה בדרישות הצורות החדשות. נוצר חוסר הרמוניה בין תפיסות העבודה והמשפט. השבת ההרמוניה בין השניים היא הבעיה החברתית הגדולה של המערב. כיצד עבודה יכולה למצוא את צורתה במערכת המשפטית, מבלי שתיקָרע ממהותה על ידי המנהל הכלכלי, זהו תוכן הבעיה. אם המערב, באמצעות תובנה ושלווה חברתית, ייצא לדרך כלפי הפתרון, המזרח יפגוש אותו בהבנה. אם במערב הבעיה תייצר דרך חשיבה החיה במסגרת טלטלה חברתית, המזרח לא יוכל לזכות באמון המערב בהתפתחות נוספת של האנושות.

אחדות חיי הרוח, המערכת המשפטית והניהול הכלכלי במובן של סדר רצוני של הרוח, יכולה להתקיים רק כל עוד החקלאות שולטת בכלכלה, והמסחר והתעשייה משולבים ככפופים לניהול הקרקע. לכן, החשיבה החברתית בהשראה רוחנית של המזרח הקדום, תומכת בעיקרה בניהול הכלכלי של החקלאות. עם התפשטות הציוויליזציה למערב, הסחר צץ לראשונה כפעילות כלכלית עצמאית. הוא דורש את הוראות החוק. יש לאפשר לסחור עם כל אדם. רק הנורמה המשפטית המופשטת יכולה לענות על צורך זה. ככל שהציוויליזציה מתקדמת מערבה, הסחר בתעשייה הופך למרכיב עצמאי במתן שירותים כלכליים. אפשר לייצר סחורות בצורה פורייה, רק אם חיים באופן התואם את היכולות והצרכים האנושיים עם האנשים שאיתם צריך לעבוד בייצור. פיתוח הרוח התעשייתית דורש קשרים שיתופיים המעוצבים על ידי החיים הכלכליים, שבהם אנשים יודעים שצרכיהם מסופקים, ככל שהתנאים הטבעיים מאפשרים זאת. מציאת החיים השיתופיים הנכונים היא משימת המערב. אם הם יוכיחו את עצמם כנכונים למשימה זו, המזרח יאמר: חיינו זרמו פעם באחווה; הם דעכו עם הזמן; התקדמות האנושות לקחה אותה מאיתנו. המערב יגרום לה לפרוח שוב באמצעות חיים כלכליים שיתופיים. זה ישיב את האמון שנעלם באנושות האמיתית.

במזרח הקדום, כאשר האדם חיבר שירה, הוא הרגיש שכוחות הרוח מדברים דרכו. ביוון, המשורר איפשר למוזה לדבר עם בני האדם דרכו. תודעה זו הייתה מורשת המזרח הקדום. עם המסלול המערבי של חיי הרוח, השירה הפכה יותר ויותר לגילוי של האדם. במזרח הקדום, כוחות הרוח שרו דרך אנשים לאנשים. דבר-העולם הדהד מהאלים למטה אל בני האדם. במערב היא הפכה לדבר-האדם. היא חייבת למצוא את הדרך למעלה אל כוחות הרוח. האדם חייב ללמוד לכתוב שירה באופן כזה שהרוח תוכל להקשיב לו. המערב חייב לעצב שפה המתאימה לרוח. אז המזרח יאמר: דבר-האלים, שזרם אלינו פעם מהשמיים לארץ, מוצא את דרכו חזרה מלבבות האדם לעולמות הרוח. במילה האנושית העולה, אנו רואים ומבינים את מילת-העולם, אשר את ירידתה חוותה תודעתנו בעבר.

לאדם המזרחי אין חוש של "הוכחה". הוא חווה את תוכן האמיתות שלו על ידי התבוננות בהן וכך יודע אותן. ומה שאדם יודע, אין עליו "להוכיח". האדם המערבי דורש "הוכחה" בכל מקום. הוא נאבק על תוכן האמיתות שלו דרך השתקפות חיצונית של המחשבה וכך מפרש אותן. אך את מה שאדם מפרש, עליו "להוכיח". אם האדם המערבי משחרר את חיי האמת מהוכחותיו, אז האדם המזרחי יבין אותו. אם, בסוף דאגתו של האדם המערבי להוכחה, האדם המזרחי ימצא את חלומות האמת הבלתי מוכחים שלו בהתעוררות אמיתית, אז האדם המערבי יצטרך לברך אותו בעבודה למען התקדמות אנושית כעמית שיכול להשיג את מה שהוא עצמו אינו יכול להשיג.