“Das Goetheanum” 1925-1921

רודולף שטיינר

GA36

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל

מאמר מספר 16      1.1.1922

פתגמי מערב-מזרח

אנו מאבדים את האדם משדה ראייתנו, אם לא נמקד את עין הנפש בטבעו השלם בכל ביטויי חייו. אסור לנו לדבר על הידע של האדם, אלא על האדם השלם, המתבטא בפעולת ההכרה. בהכרה, האדם משתמש ככלי בטבעו החושי-עצבי. לצורך הרגש, הוא משרת את הריתמוס החי בנשימה ובמחזור הדם. כאשר הוא רוצה, חילוף החומרים הופך לבסיס הפיזי של קיומו. אך הריתמוס מתגלגל אל ההתרחשות הפיזית בתוך טבעו החושי-עצבי; וחילוף החומרים הוא הנושא החומרי של חיי המחשבה. הרגש חי וגלי הרצון פועמים אפילו בחשיבה המופשטת ביותר.

האדם המזרחי הקדום, נכנס לחשיבה דמוית החלום שלו, יותר מחיי הרגש הריתמיים מאשר האדם של התקופה הנוכחית. מסיבה זו חווה האדם המזרחי יותר את האריגה הריתמית בחיי מחשבתו, בעוד שהאדם המערבי חווה יותר אינדיקציות לוגיות. בעלייה לראייה על-חושית, היוגי המזרחי שזר נשימה מודעת עם חשיבה מודעת, ובכך הוא עצר את נשימתו בריתמוס המתמשך של ההתרחשות הקוסמית. כשהוא נשם, הוא חווה את העולם כעצמי. על גלי הנשימה המודעת הריתמיים, המחשבה נעה דרך כל ישותו. הוא חווה כיצד האלוהי-רוחי גורם לנשימה, המלאה ברוח, לזרום ברציפות אל תוכו, וכיצד הוא הופך לנפש חיה. האדם בתקופתנו, חייב לחפש את הידע העל-חושי שלו בדרך אחרת. הוא אינו יכול לאחד את חשיבתו עם הנשימה. באמצעות מדיטציה, עליו להרים את חשיבתו מחיי הלוגיקה אל הראייה העל-חושית. בראייה העל-חושית, המחשבה שוזרת אלמנט רוחי או מוזיקה ותמונה. הוא משתחרר מהנשימה ונארג יחד עם הרוחי בעולם. העצמי נחווה כעת, לא בקשר לנשימה של האדם היחיד, אלא בעולם הרוח הסובב אותו. האדם המזרחי חווה פעם את העולם בעצמו, ובחייו הרוחניים כיום יש לו הד לכך. האדם המערבי עומד בתחילת חווייתו, והוא בדרך למצוא את עצמו בעולם. אם האדם המערבי ירצה להפוך ליוגי, עליו להפוך לאגואיסט מעודן, שכן הטבע כבר נתן לו את תחושת העצמי, שהייתה לאדם המזרחי רק בצורה דמוית חלום. אילו היוגי היה מחפש את עצמו בעולם, כפי שהאדם המערבי חייב לעשות, הוא היה מוביל את חשיבתו דמוית החלום לשינה לא מודעת, ונפשית היה טובע.

לאדם המזרחי, החוויה הרוחנית כדת, אמנות ומדע, הייתה באחדות מוחלטת. הוא הקריב קורבנות לישויותיו הרוחניות-אלוהיות. כמתנת חסד, זרם אליו מהן מה שהרים אותו למצב של אדם אמיתי. זו הייתה דת. אך בטקס הקורבן ובמקום של הקורבן, התגלה לו גם יופי, שדרכו האלוהי-רוחני חי באמנות. ומתוך ההתגלויות היפות של הרוח, זרם המדע.

לעבר המערב זרמו גלי החוכמה, שהיו היופי של אור הרוח והפיחו השראה של אדיקות באדם בעל ההשראה האמנותית. שם פיתחה הדת את ישותה שלה, ורק היופי עדיין נותר מאוחד עם החוכמה. הרקליטוס [Heracleitos] ואנאקסגורס [Anaxagoras] היו אנשים חכמים בעולם שחשבו באופן אמנותי; אייסכילוס [Aeschylos] וסופוקלס [Sophocles] היו אמנים שעיצבו את חוכמת העולם. מאוחר יותר החוכמה נמסרה לחשיבה; היא הפכה לידע. האמנות הועברה לעולם שלה. הדת, מקור הכול, הפכה למורשת המזרח; האמנות הפכה לאנדרטה של התקופה שבה שלט אזור האמצע של האדמה; הידע הפך לשדה עצמאי בנפש האדם. כך נוצרו חיי הרוח של המערב. אדם שלם כמו גתה, גילה את עולם הרוח הטבול בידע. אך הוא השתוקק לראות את אמת הידע ביופי של האמנות. תהליך זה דחף אותו דרומה. מי שהולך אחריו ברוח, עשוי למצוא ידע אינטימי, מבחינה דתית, השואף לגילוי אמנותי ביופי. אם האדם המערבי יתבונן, בידע הקר שלו, בזרם הרוחני-אלוהי, הזורם מתחתיו ומציץ דרך היופי, ואם האדם המזרחי יחוש, בדת החוכמה שלו, את החום המרגש ואז את הדיבור על יופיו של הקוסמוס, את הידע ההופך את האדם לחופשי, אז זה יהפוך באדם לכוח רצון. אז האדם המזרחי, באינטואיציה שלו, לא יאשים עוד את האדם המערבי החושב, בהיותו חסר-נפש; והאדם המערבי החושב, לא יגנה עוד את האדם המזרחי, המרגיש באופן אינטואיטיבי כזר לעולם. ניתן להעמיק את הדת על ידי ידע מלא בחיי האמנות. ניתן להחיות את האמנות באמצעות ידע שנולד מתוך הדת. ניתן להאיר את הידע על ידי דת הנתמכת על ידי האמנות.

האדם המזרחי דיבר על עולם החושים כהופעה שבה חי ביטוי קטן של מה שחווה כרוח במציאות מוחלטת בתוך נפשו. האדם המערבי מדבר על עולם הרעיונות כהופעה שבה חי בצורה צללית, מה שהוא חווה כטבע במציאות מוחלטת דרך חושיו. מה שהיה המאיה [Maja] של החושים עבור האדם המזרחי, הוא מציאות מספקת עבור האדם המערבי. מה שהייתה האידיאולוגיה, שנבנתה על ידי התודעה עבור האדם המערבי, הייתה מציאות היוצרת את עצמה, עבור האדם המזרחי. אם האדם המזרחי ימצא היום, במציאות הרוח שלו, את הכוח לתת את כוח הקיום למאיה; ואם האדם המערבי יגלה חיים במציאות הטבע שלו, כך שיראה את הרוח פועלת באידיאולוגיה שלו, אז תיווצר הבנה בין מזרח למערב.

בעת העתיקה, אנושיות המזרח חוותה בידע רוחניות נשגבת. רוחניות זו, שנתפסה במחשבה, פעלה דרך הרגש; היא זרמה החוצה אל הרצון. המחשבה עדיין לא הייתה התפיסה המשחזרת אובייקטים. היא הייתה ישות ממשית שנשאה אל תוך הטבע הפנימי של האדם את חיי עולם הרוח. כיום חי איש המזרח בהדים של רוחניות נשגבת זו. עין הכרתו לא הייתה מופנית פעם אל הטבע. הוא הביט דרך הטבע אל הרוח. כאשר החלה ההסתגלות לטבע, האדם לא ראה מיד את הטבע; הוא ראה את הרוח דרך הטבע; הוא ראה רוחות רפאים. השאריות האחרונות של רוחניות נשגבת, הפכו, בדרך ממזרח למערב, לאמונה טפלה ברוחות רפאים. לאדם המערבי, ידע על הטבע ניתן כפי שקופרניקוס וגלילאו פירשו עבורו. היה עליו להסתכל אל תוך טבעו הפנימי, כדי לחפש את הרוח. שם הרוח עדיין הייתה מוסתרת ממנו, והוא ראה רק תאוות ואינסטינקטים. אך אלו הן רוחות רפאים חומריות, התופסות את מקומן לנגד עיני הנפש, משום שהיא עדיין לא מותאמת פנימית לרוח. כאשר ההסתגלות לרוח תתחיל, הרוחות הפנימיות ייעלמו, והאדם יקבל את הרוח דרך טבעו הפנימי, כפי שהאדם הקדום של המזרח התבונן ברוח דרך הטבע. דרך עולם הרוחות הפנימיות, יגיע המערב לרוח. האמונה הטפלה המערבית על אודות רוחות הרפאים, היא תחילתו של ידע הרוח. מה שהמזרח הוריש למערב כאמונה טפלה ברוחות רפאים, הוא סוף ידיעת הרוח. על בני האדם למצוא את דרכם מעבר לרוחות אל הרוח – וכך ייבנה גשר בין מזרח למערב.

איש המזרח מרגיש "אני" ורואה "עולם"; ה"אני" הוא הירח המשקף את העולם. איש המערב חושב את ה"עולם" ומקרין אל תוך עולם המחשבה שלו את ה"אני". ה"אני" הוא שמש המקרינה את עולם התמונות. אם האדם המזרחי ירגיש את קרני השמש בנצנוץ ירח החוכמה שלו, והאדם המערבי יחווה את נצנוץ חוכמת הירח בקרני שמש הרצון שלו, אזי רצון המערב ישחרר את רצון המזרח.

המזרחי הקדום הרגיש את עצמו כמי שנמצא בסדר חברתי שהרוח רצתה. מצוות הכוח הרוחי, שהובאו לתודעתו על ידי מנהיגיו, נתנו לו רעיון כיצד עליו להשתלב עם סדר זה. מנהיגים אלה גזרו תפיסות אלו מתוך חזונם בעולם העל-חושי. אלה שהובלו, חשו שבתפיסות אלו טמונים הכיוונים העיקריים שהועברו אליהם לחייהם הרוחיים, הפוליטיים והכלכליים. השקפות בנוגע ליחסי האדם לרוח, היחסים בין אדם לאדם והטיפול בעניינים הכלכליים, נגזרו עבורם מאותם מקורות: מצוות שהרוח רצתה. חיי הרוח, הסדר החברתי-פוליטי והטיפול בעניינים הכלכליים נחוו כאחדות. ככל שהתרבות התקדמה לעבר המערב, כך הופרדו מחיי הרוח, בתודעה האנושית, יחסי הזכויות בין אדם לאדם והטיפול בעניינים הכלכליים. חיי הרוח הפכו עצמאיים יותר. שאר איברי הסדר החברתי המשיכו להוות אחדות. אך, עם חדירתו הרחבה יותר של המערב, גם הם הופרדו. מצד אלמנט הזכויות והמדינה, אשר שלט במשך זמן מה בכל דבר כלכלי, התגבשה חשיבה כלכלית עצמאית. האדם המערבי עדיין חי בתוך תהליכי ההפרדה האחרונה הזו. במקביל, עולה בפניו המשימה לעצב לאחדות גבוהה יותר, את האיברים המופרדים של החיים החברתיים: חיי הרוח, השליטה בזכויות ובמדינה והטיפול בעניינים כלכליים. אם ישיג זאת, איש המזרח יביט בבריאה זו בהבנה, כי יגלה שוב את מה שאיבד פעם, את אחדות החוויה האנושית.

בין הזרמים החלקיים, שהאינטראקציה והסכסוך ההדדי ביניהם מרכיבים את ההיסטוריה האנושית, נכלל הכיבוש או העבודה על ידי תודעת האדם. במזרח העתיק, האדם עבד בהתאם לצו שהוטל עליו על ידי רצון הרוח, ובסיבוב זה, הוא היה או אדון או פועל. עם נדידת חיי התרבות לכיוון המערב, נכנס לתודעה האנושית הקשר בין אדם לאדם. לתוך זה נשזרה העבודה שאדם מבצע עבור אחרים. אל תוך מושגי הזכויות, חדר מושג ערך העבודה. חלק גדול מההיסטוריה הרומאית מייצג את הצמיחה הזו של מושגי הזכויות והעבודה. עם חדירתה הנוספת של התרבות למערב, החיים הכלכליים לבשו צורות מורכבות יותר ויותר. הם משכו אליהם את העבודה, כאשר מבנה הזכויות שהתפתח עד אז, לא היה הולם לדרישות הצורות החדשות. נוצרה חוסר הרמוניה בין תפיסות העבודה והזכויות. כינון מחדש של ההרמוניה בין השתיים, הוא הבעיה החברתית הגדולה של המערב. כיצד עבודה יכולה לגלות את צורתה בתוך ישות הזכויות, ולא להיקרע ממנה על ידי טיפול בעניינים כלכליים, מהווה את התוכן או הבעיה. אם המערב יתחיל להתקדם לעבר פיתרון זה, באמצעות תובנה ושלום חברתי, המזרח יתמודד עם כך בהבנה. אך, אם בעיה זו תיצור במערב עמדה חשיבתית המתבטאת בסערה חברתית, המזרח לא יוכל לרכוש ביטחון בהמשך התפתחות האנושות דרך המערב.

האחדות בין חיי הרוח, זכויות האדם והטיפול בעניינים כלכליים, בהתאם לסדר שהרוח רצתה, יכולה להתקיים רק כל עוד עיבוד האדמה שולט בכלכלה, בעוד שמסחר ותעשייה כפופים לכלכלה החקלאית. מסיבה זו, אותה חשיבה שהרוח רצתה, שהיא החשיבה החברתית, נושאת, ביחס לטיפול בעניינים כלכליים, אופי המותאם לכלכלה החקלאית. עם התקדמות מסלול הציוויליזציה לכיוון המערב, הסחר הופך תחילה למרכיב עצמאי בכלכלה. הוא דורש קביעת זכויות. יש לאפשר עסקים עם כולם. בהתייחס לכך, קיימים רק סטנדרטים מופשטים של זכויות. ככל שהציוויליזציה התקדמה עוד יותר לכיוון המערב, הייצור בתעשייה הופך למרכיב עצמאי בטיפול בעניינים כלכליים. ניתן לייצר סחורות שימושיות רק כאשר היצרן, ואותם אנשים שאיתם הוא חייב לעבוד בייצור זה, חיים ביחסים התואמים את היכולות והצרכים האנושיים. התפתחותו של האלמנט התעשייתי, דורשת מהחיים הכלכליים איגודים משותפים, אשר מעוצבים כך שבני האדם יודעים שצרכיהם צריכים להיות מסופקים בהם, ככל שהתנאים הטבעיים מאפשרים זאת. גילוי המאבק בחיים המשותפים, היא משימתו של המערב. אם יוכיח את עצמו כמסוגל למשימה זו, יאמר המזרח: "חיינו זרמו פעם לאחווה. עם הזמן, היא נעלמה; התקדמות האנושות לקחה אותה מאיתנו. המערב גורם לה לפרוח שוב מתוך החיים הכלכליים המשותפים. הוא משיב את הביטחון שנעלם באנושיות אמיתית."

כאשר אדם קדום חיבר שיר, הוא הרגיש שכוח רוחי מדבר דרכו. ביוון, המשורר נתן למוזה לדבר דרכו אל בני האדם האחרים. תודעה זו הייתה מורשת מהמזרח הקדום. עם מעבר חיי הרוח לעבר המערב, השירה הפכה יותר ויותר לביטוי של האדם עצמו. במזרח הקדום, כוחות הרוח שרו דרך האדם אל בני האדם. המילה הקוסמית הדהדה מהאלים אל האדם. במערב, היא הפכה למילה האנושית. היא חייבת למצוא את הדרך מעלה אל כוחות הרוח. האדם חייב ללמוד ליצור שירה באופן כזה, שהרוח תוכל להקשיב לו. איש המערב חייב לעצב שפה המתאימה לרוח. אז יאמר איש המזרח: "המילה האלוהית, שפעם זרמה מהשמיים אל האדמה, מוצאת את דרכה חזרה מלבבות בני האדם אל עולם הרוח. במילה האנושית העולה כלפי מעלה, אנו מתבוננים בהבנה במילה הקוסמית שתודעתנו חוותה פעם את ירידתה."

לאיש המזרח אין הבנה של "הוכחה". הוא חווה בחזון את תוכן האמיתות שלו, ויודע אותן בדרך זו; ומה שהאדם יודע, הוא אינו מוכיח. איש המערב דורש בכל מקום "הוכחות". בכל מקום הוא שואף להגיע לתוכן האמיתות שלו, מתוך השתקפות חיצונית באמצעות מחשבה, ומפרש אותן בדרך זו. אך מה שמתפרש, חייב להיות "מוכח". אם איש המערב משחרר את חיי האמת מהוכחה, איש המזרח יבין אותו. אם, בסוף, מאבקו של איש המערב להוכחה, איש המזרח יגלה את חלומותיו, הלא מוכחים, אודות האמת, בהתעוררות אמיתית, איש המערב יצטרך אז לקבל את פניו כחבר לעבודה, שיכול להשיג את מה שהוא עצמו אינו יכול להשיג בעבודה למען התקדמות האנושות.